מהיקום מסביב הצילה והעלתה על הבד קטעי נוף ברחובות, בפרברים ובשדה וגם על שפת הים, אבל בדרך כלל, כסוקרטס בשעתו, העדיפה על כל אלה את האדם, ובקורת־רוח מיוחדת ציירה פורטרטים.
תוך ישיבה אצלה, ישיבת מודל, קשה היה שלא להתאהב בה קצת, בנערה יפה וענוגה זו, ועם סיום, אגב אמירת שלום, הראתה את ידה המלוכלכת בצבע והתנצלה:
– איני יכולה לתתה לך…
כן, חויה עמוקה היתה הסיאנסה אצלה. ורבו המקרים, שהמצויר המשיך את ביקוריו בחדרה גם אחרי תום המלאכה. אבל מה נעכרה רוחו עליו, במצאו כאן באחד הימים התחלה של פורטרט חדש.
– מי זה?..
סערות־נפש חשאיות התחוללו בחלל חדרה של הציירת הצעירה, הספוג ריחות צבעים ואהבה־קנאה. והעליה במדרגות אל קומה שלישית זו לא פשוטה היתה; צליל הפעמון, צליל מוזר, התלכד עם הולם־הלב…
תמונה תמונה ושעתה. ישן סולק מפני חדש. ממעל למיטתה תלוי היה, כרגיל, פרצופו של האחרון, המנצח. ברם אריכות ימים יתירה לא נפלה גם בחלקו של זה, והסובלים, רעי־מראה, יש שנפגשו ברחוב, ודומם הבינו איש אחיו, הוי, מה הבינו!
עד שסוף־סוף נסחפה והפליגה עם האחד יותר מדי – והלכה אליו והיא עוד ילדה כמעט. פרחה מקנה צפור הנפש, ואמה – עולמה שמם עליה. אבל בחמלת ה' על האם “השכולה” שבה אליה בתה היחידה מקץ שנה – עגומה ומיואשת.
הציצה ונפגעה? השמימי בה סלד מהארצי?.. או אולי יד הזמן היתה גם בה? הנה חבריה, בני אוּמנוּתה, מציירים עכשיו רק שלדים וגולגלות וכל מיני מראות זוועה. מהורהרת, כנזירה אצילה, היא מתהלכת בחדר בתוליה. פסקו הביקורים. ורק הנער הקטן, בן השכן, הנער היפהפה והפיקח, נכנס אליה לפעמים.
וראה זה פלא: גם הנער בן השש נתאהב בה! הרי הוא מתרפק עליה על פי דרכו וגם נותן ביטוי לאהבתו במפורש.
– בוא־נא אלי מחר בבוקר, גדעון. אני אציין אותך.
וגדעון השכים ובא ודפק על דלת חדרה.
– היא ישנה עדיין – חרדה האם – אל־נא תעירנה!
– אבל אני רוצה לראות, איך היא ישנה… – ביקש הנער בלחש.
בפחם רשמה את דיוקנו. את כל כוחה שיקעה ברישום זה וגם הצליחה לתפוס את ה“נקודה” העיקרית בעיניו הבלתי־שכיחות. כמו בצבת תפסה וגם הדגישה את היופי הדק מן הדק, והמסתכל אינו יכול לנתק עיניו ממנו.
ממעל למיטתה תלוי עכשיו רישום־פחם זה, והוא נוגע עד הלב הרבה יותר מכל מעשי ידיהם ה“אקטואליים” של בני אומנותה. כנער הלז “מילדי העברים”, המשוּי מן המים… ואין פלא, שכל כוח כשרונה עמד לה הפעם –
השריד.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.