שני הידידים מותיקי הישוב טיילו בחולות שבין הקיבוץ הצעיר והקטן ובין
הכפר הערבי, שנתרוקן מיושביו, חשו בהנאה את המדינה תחת רגליהם, והאחד
העיר:
– בכל זאת טוב היה אילו היתה ארצנו גדולה קצת יותר…
ברגע זה זימזם כדור מעל לראשם בלוית קול־יריה. אחריו שני, שלישי…
– כדורים תועים הם אלה מיריות־אימונים אשר במושב הסמוך – עמדו על הדבר,
ושניהם התכופפו וחתרו להגיע בהליכה לא נוחה זו, ראשם כבוש בקרקע, אל צלע
הגבעה הקרובה, ששם ימצאו מחוץ לשטח הסכנה.
רק כששים מטר לפניהם – ואיזה מרחק! והם הרגישו פתאום: “אכן, גדולה הארץ –
ואנחנו לא ידענו!”
המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות
התוכן נטען...
תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.