רקע
גרשון שופמן
אחד בכה

בית־הבראָה לילדי מעברות בפינה יפת־נוף. צוהלים הזאטוּטים מלאים חדוות חיים, בפיקוּחן של ה“אחיות” בקיטליהן הלבנים ומסתכלים בסקרנות בכל הבאים הנה לשם ביקוּר. ואלה שואלים:

– מאין אתה?

– מעיראק.

– ואתה?

– מתורכיה.

– ואתה?

– מרומניה.

– ואַת?

– מפולניה.

“שׂאי סביב עיניך וראי: כוּלם נקבצו באוּ לך”.

קלסתרים שונים, לבנים ושחורים, ורק העינים, העינים הישראליות, מאחדות את כולם והעברית אשר בפיהם.

הנה התיישבו אל השוּלחנות הערוּכים, אוכלים לתיאָבון, וניכר שהמאכלים עריבים לחכּם. ורק נער יפה אחד לא נגע בצלחתו. ישב ובכה. כל שידוּלי ה“אחות” לא הועילוּ.

– מתגעגע הביתה, למעברה… – אמרה נואשות.

– הָרימו ראש, מעברות!



המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות