מת סבא ולא ארכו הימים וגם סבתא הלכה אחריו, ואת חדרם השכרנו לזוג הצעיר תיכף לנישואיו, והוא: הירשל הסנדלר, אשר מעיר רחוקה בא למקומנו, ואשתו פרידה בת שמואל־אידל הנפח.
חיים חדשים, בריאים, רעננים הכניסו דיירינו אלה לביתנו, ואני, נער כבן עשר, אהבתי לשבת אצלם, על יד הסדנה, ולהסתכל כיצד אוּמן זה, חשוף זרועותיו החזקות, השריריות, קובע בפטישו את מסמרי־העץ לאורך שפת הסוליה ואינו שובר אף אחד מהם. מאוד חיבבתי את כלי מלאכתו: את הסכין העקומה והחדה, את הפצירה, את המרצע וכו', ועל כולם את הפטיש, את הפטיש!
פרידה, בת הנפּח, אשה גברית היתה, ופרצופה ואבריה גסים, מגושמים, כאילו עוּצבו על גבי הסדן, ורק בשעה שראתה את בעלה מביא לידי גמר־מלאכה זוג נעלים חדשות ומושח בלכה הריחנית את עקביהן, קיבלה ארשת־פנים מעודנת וגם התרפקה עליו ברוֹך, נוסח נישואים מאושרים בראשיתם.
עתים שלחה אותי אל בית הוריה כדי להביא לה משם דבר־מה. עם הזדמנות זו הצצתי לתוך המפחה של אביה וראיתי עוסק במלאכתו גם את האומן הבא בימים הזה. הוא ועוזרו הכו לסירוגין בקורנסיהם הגדולים והכבדים על הברזל המלובן, התפוס בצבת על יד שלישי, והתיזו נחילי גצים. כמה קטן ודל הוא פטישו של הסנדלר לעומת הפטישים הענקיים הללו! אוּמן אוּמן ופטישו.
גם שרוולי הנפח חפותים, אבל בזרועותיו המעורטלות ניכרת הקשישות. אף על פי כן, כאשר נתגלגלו הדברים ובאו עד לידי קרב בינו ובין חתנו הצעיר, כפי שיסופר להלן, ניצח הוא, הישיש. כי כאיש גבורתו, ואיך יתחרה איש הפטיש הקטן עם איש הפטיש הגדול?
כי האידיליה בין בני הזוג לא ארכה הרבה. הילד הראשון בא לעולם והעוני והדחקות התחילו לתת פה אותותיהם. האשה האשימה את בעלה בעצלוּת, ברשלנות. הנה הלקוֹחוֹת “דשים את המפתן” יום יום ודורשים את נעליהם, שניתנו לשם תיקון – וזה עדיין לא נעשה! “מחר, מחר!” – הוא מבטיח תמיד, עד אין קץ. נרפה הוא, נרפה. בוקר בוקר הוא מאחר לישון. ופעם נתרתחה האשה כל כך, עד שחטפה וזרקה עליו מכל הבא ביד: אימומים, נעלים וכו'; אז יצא האיש מגדרו אף הוא, קם והוריד על קדקדה את אגרופו הכבד אחת ושתים. באקראי שהתה פה אותה שעה אחותה הקטנה ביילה, וזו רצה הביתה והזעיקה את הוריה.
בלב חרד ראיתי בעד החלון את שמואל־אידל הולך ובא וחבל עבות בידו. אחרי מאבק קצר הכריע הנפּח את לוקח בתו, כפתוֹ בחבל והטילוֹ עקוד על הדרגש – והלך לו.
כך ניצח החותן את חתנו, הזקן את הצעיר, כי כאיש גבורתו, ואל יתמודד פטיש־הסנדלרים הקטן עם פטיש־הנפּחים הגדול, הפטיש־הענק.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.