רקע
גרשום שופמן
שלמה פוליאקוב
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

הגביר המפורסם היה זה, איש אוֹרשה עיר מולדתי, אביהם הישיש של שני האחים לזר וסמואל, שעסקים ממלכתיים היו להם בפטרבוּרג. בני אוֹרשה התיהרו בו, בהיותו להם סמל העושר והגדוּלה, ועתים, כאשר בא הנה מעיר־הבירה, ששם ישב בשנותיו האחרונות, במחיצת בניו, זיכוהו בכל מיני “כיבודים” מסורתיים, בחינת תפארת לו, ועוד יותר – תפארת להם.

ככה היה פעם סנדק ב“בריתו” של אחי הצעיר ממני בשלוש שנים, זליג, ואני זוכר את דמות דיוקנו, בשטריימל, מבעד לערפלים (ואולי היה זה עשן ה“פּיפּקות” של הקרואים הישישים?). זכר־ה“ברית” הזה מיום היותי בן שלוש – הוא הזכר הראשון שלי.

בשנותיו האחרונות, כאמור, ישב שלמה פוליאקוב בפטרבורג, אצל בניו הנ"ל, ורק לעתים רחוקות היה פוקד את עיר מולדתו אורשה. כעין חג היה אז לבני עירו, ובבית־המדרש, בו התפלל, התרפּקו עליו אנשים ושתו לו בחלקות. פעם – כך סיפּרו אצלנו – יצא לרגע והשאיר את משקפיו. זקני ר' יוסף המלמד הרכיב את אלה על חטמו ואמר:

– מ’זעט נישט אַ קאָפּיקע!.. (אין רואים אף פרוטה!)


המלצות קוראים
תגיות