רקע
גרשון שופמן
בכל זאת...

את אהובתו התמירה, הדקה, הענוגה קינא קנאה מופרזת, חולנית כמעט, ותמיד, תמיד חתר לסבב את פני הדברים כך, שאיש לא יגע בה מגע כלשהו. המתיחות הבלתי־פוסקת וההיאבקות הנצחית עם האויב הנעלם הלאוהו מאוד, וכאשר חלתה הנערה פתאום ומתה, הרי יחד עם הכאב הגדול היתה דעתו נוחה מעֵרנוּתוֹ, שעמדה לו עד הסוף, ואשר על כן הצליח לעזוב את הזירה כמנצח.

בכל זאת לא היה נצחונו שלם. הנה מורידים אותה אל קברה, והקברן הזריז טורח להשכיבה כהלכה, מרים את חצי־גופה העליון ולופתו בזרועותיו דרך חיבוק – ועיניו רואות.


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות