רקע
חיים נחמן ביאליק
ספר האגדה: חלק רביעי
mנחלת הכלל [?]
vעיון

 

חֵלֶק רְבִיעִי


לוח ראשׁי־תבות

א"ב – אלף בית

אב' – אבות

א“ב דב”ס – אלף בית דבן סירא

א“ב דר”ע – אלף בית דרבי עקיבא

אב"ג – אבא גוריון

אבכ' – אבכיר

אגא"ס – אגדת אסתר

אג"ב – אגדת בראשית

אדר"נ – אבות דרבי נתן

אהל' – אהלות

או"ה – אומות העולם

א"ז – אדרא זוטא

אח"כ – אחר כך

א"י – ארץ ישראל

איכ"ר – איכה רבה

א"ל – אמר לו

אלא"ז – אלה אזכרה

אס' – אסתר

אס"ר – אסתר רבה

א"ע – את עצמו

אעפ"י – אף על פי

אעפ"כ – אף על פי כן


ב"ב – בבא בתרא

ב"ה – בית הלל

בו"ד – בשר ודם

בחק' – בחקותי

בי"ד – בין דין

ביה"כ – בית הכסא

ביהכ"נ – בית הכנסת

ביה“מ, ביהמ”ד – בית המדרש

ביה"מ ב‘, ג’… – בית המדרש ב‘, ג’… של יעלינק

ביהמ"ק – בית המקדש

בכ‘, בכור’ – בכורות

בכו' – בכורים

בכ"ז – בכל זאת

בל"י – בלשון יונית

ב"מ – בבא מציעא

במ‘, במד’ – במדבר

במ"ר – במדבר רבה

ב"ס – בן־סירא

בעה"ב – בעל הבית

ב"ק – בבא קמא, בר קפרא

בר' – בראשית, ברבי

בר‘, ברכ’ – ברכות

ב"ר – בראשית רבה

ב"ש – בית שמאי


גט‘, גיט’ – גיטין

גמ"ח – גמילות חסדים

ג"ע – גן עדן

ד"א – דרך ארץ, דבר אחר

דא"ז – דרך ארץ זוטא

דב' – דברִים

דב"ז – דברִים זוטא

דב“ר, ד”ר – דברִים רבה

דה“א, דהי”א – דברי הימים א'

דה"ב – דברי הימים ב'

דנ' – דניאל

דר"כ – דרב כהנא

ד"ר – דברי תורה


ה' – יי

ה“א, ה”ב.. – הלכה א‘, הלכה ב’…

הוס' – הוספה

הוצ"מ – הוצאה מדעית

הוצ"ש – הוצאת שכטר

הוצ' ש"ב – הוצאת שלמה בובער

הור' – הוריות

הוש' – הושע

היכל' – היכלות

הקב"ה – הקדוש ברוך הוא

השל' – השלום


וגו' – וגומר

וזה"ב – וזאת הברכה

וי"ג – ויש גורסין

וי"מ – ויש מפרשין

ויק' – ויקרא

ויק"ר – ויקרא רבה

וכו' – וכוליה


זב' – זבחים

זכ‘, זכר’ – זכריה


ח“א, ח”ב… – חלק א‘, חלק ב’…

חב‘, חבק’ – חבקוק

חג' – חגיגה

ח"ו – חס ושלום

חו"ל – חוץ לארץ

חול' – חולין

חנ' – חנוכה

טה' – טהרות


י"א – יש אומרין

יב‘, יבמ’ – יבמות

יהוש' – יהושע

יד' – ידים

יוה"כ – יום הכפורים

יו"ט – יום טוב

יו"כ – יום כפור

יח‘, יחז’, יחזק' – יחזקאל

ילק"ח – ילקוט חדש

ילק"ר – ילקוט ראובני

ילק“ש, ילקו”ש – ילקוט שמעוני

י"מ – יש מפרשין

יצה"ר – יצר הרע

יר‘, ירוש’ – ירושלמי

ירמ' – ירמיה

ישע' – ישעיה


כ"א – כרך א', – כל אחד

כה"ג – כהן גדול

כות' – כותים

כלא' – כלאים

כלו' – כלומר

כרית' – כריתות

כת‘, כתוב’ – כתובות


ל' – לשון

לה"ר – לשון הרע

לקה"ק – לקדש הקדשים

לק"ט – לקח טוב


מ"א – מלכים א'

מ"ב – מלכים ב'

מג' – מגילה

מג"ת – מגלת תענית

מד‘, מדר’ – מדרש

מד' לחנ' – מדרש לחנוכה

מד' נעל' – מדרש נעלם

מדא“ג, מא”ג – מדרש אגדה

מדה“ג, מה”ג – מדרש הגדול

מד"ש, מד' שמ' – מדרש שמואל

מד' תמ' – מדרש תמורה

מה"מ – מלאך המות

מו"ק – מועד קטן

מכ' – מכות

מכיל‘, מכל’ – מכילתא

מכיל' דרשב"י – מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

מלא' – מלאכי

מנ‘, מנח’ – מנחות

מנוה"מ – מנורת המאור

מס' – מסכת

מס' סופ' – מסכת סופרים

מע' – מעילה

מעש' – מעשרות

מע"ש – מעשר שני

מש‘, משל’ – משלי


נ“א, נו”א – נוסח אחר

נג' – נגעים

נד‘, נדר’ – נדרים

נז' – נזיר

נו"ב – נוסח ב'

נח' – נחום

נח‘, נחמ’ – נחמיה

ס' – סדר

סא"ז – סדר אליהו זוטא

סד"ע – סדר עולם

סופ' – סופרים

סי' – סימן

סנה' – סנהדרין

סע' – סעיף


עאכו"כ – על אחת כמה וכמה

ע"ג – על גבי

ע"ד – על דבר, על דרך

עד‘, עדי’ – עדיות

עה“ד, עשה”ד – עשרת הדברות

עוב' – עובדיה

עוה"ב – עולם הבא

עוה"ז – עולם הזה

עוקצ' – עוקצין

עז' – עזרא

ע"ז – עבודה זרה, על זה

עי' – עיין

ע"י – על יד, על ידי, עין יעקב

עיר‘, ערוב’ – עירובין

ע"כ – על כן

עמ' – עמוס

ע“פ, עפ”י – על פי

ערכ' – ערכין

ע"ש – על שם, עיין שם


פ' – פרשה, פרק

פ“א, פ”ב… – פרשה, פרק א‘, פרשה, פרק ב’…

פדר"א – פרקי דרבי אליעזר

פה"י – פסח היום

פה"ק – פרק הקודם

פנ"א – פנים אחרים

פס‘, פסח’ – פסחים

פסיק‘, פסק’ – פסיקתא

פס' דר"כ – פסיקתא דרב כהנא

פסיק"ז – פסיקתא זוטרתא

פסיק"ר – פסיקתא רבתי

פר"ש – פרק שירה

פתיח' – פתיחתא


צ"ל – צריך להיות

צפ' – צפניה


קד‘, קיד’ – קדושין

קהל' – קהלת

קה"ר – קהלת רבה

ק"ו – קל וחומר

ק"ש – קריאת שמע


ר' – רבי

ר"א – רבי אליעזר, רבי אלעזר

ראב"ע – ר' אלעזר בן עזריה

ראב"ש – ר' אלעזר בן שמוע, בן שמעון

רבש"ע – רבונו של עולם

ר"ג – רבן גמליאל

ר"ה – ראש השנה

רו"ר – רות רבה

ר"ח – ר' חיא, ר' חנינא, ר' חוצפית

רחב"ד – ר' חנינא בן דוסא

רחב"ת – ר' חנינא בן תרדיון

רח"ו – ר' חיים וויטאל

ר"ט – ר' טרפון

ר"י – ר' יהודה, ר' יהושע, ר' יוחנן, ר' ישמעאל

ריב"ב – ר' יהודה בן בבא

ריב"ז – ר' יוחנן בן זכאי

ריב"ח – ר' יהושע בן חנניה

ריב"ל – ר' יהושע בן לוי

ר"ל – ריש לקיש

ר"מ – ר' מאיר

ר"נ – רב נחמן

ר"ן – רבנו נסים

ר"ע – ר' עקיבא

ר"פ – ר' פנחס

ר"ש – ר' שמעון, רב ששת

רשב"י – רש שמעון בן יוחאי

רש"י – ר' שלמה יצחקי

ר"ת – ראשי תבות


ש"א – שמואל א'

שאלת' דר"א – שאלתות דרב אחאי

ש"ב – שמואל ב'

שבוע' – שבועות

שבה"ל – שבלי הלקט

שה"י – שבת היום

שה"ש – שיר השירים

שהש"ר – שיר השירים רבה

שו"ט – שוחר טוב

שופ' – שופטים

שמ' – שמות

שמו“ר, שמ”ר – שמות רבה

שמח' – שמחות

ש"ס – ששה סדרים

ש"ע – שמונה עשרה

ש"צ – שליח צבור

שק‘, שקל’ – שקלים


ת' – תחת

תדב"א – תנא דבי אליהו

תדא"ז – תנא דבי אליהו זוטא

תדא"ר – תנא דבי אליהו רבה

תהל' – תהלים

תו"כ – תורת כהנים

תוס‘, תוספ’ – תוספתא

תוס' צוק' – תוספתא צוקרמנדל

ת"ח – תלמיד חכם

ת"י – תרגום יונתן

תמו' – תמורה

תמ' – תמיד

תנה"ק – תנחומא הקדום

תנח' – תנחומא

תענ' – תענית

ת"ק – תנא קמא

תרג"ש – תרגום שני

תרו' – תרומות

תש' הגא‘, הוצ’ הרכ' – תשובות הגאונים, הוצאת הרכבי

תש' הרשב“א – תשובות הרשב”א (ר' שלמה בן אדרת)



י: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּבֵין אָדָם לַמָּקוֹם


א. הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא

א אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אָשִׁירָה לַיָי כִּי־גָאֹה גָּאָה”1 – שִׁירָה לְמִי שֶׁמִּתְגָּאֶה עַל הַגֵּאִים2, שֶׁאָמַר מָר: מֶלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת – אֲרִי3, מֶלֶךְ שֶׁבַּבְּהֵמוֹת – שׁוֹר, מֶלֶךְ שֶׁבָּעוֹפוֹת – נֶשֶׁר, וְאָדָם מִתְגָּאֶה עֲלֵיהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְגָּאֶה עַל כֻּלָּם וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (חג' יג:).

ב הַכֹּל מִתְגָּאִים זֶה עַל זֶה: חֹשֶךְ מִתְגָּאֶה עַל הַתְּהוֹם, שֶׁהוּא לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְהָרוּחַ מִתְגָּאֶה עַל הַמַּיִם, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהֶם, וְהָאֵשׁ מִתְגָּאֶה עַל הָרוּחַ, שֶׁהוּא לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְהַשָּׁמַיִם מִתְגָּאִים עַל הָאֵשׁ שֶׁהֵם לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ – וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְגָּאֶה עַל הַכֹּל (שמ"ר כג).

ג “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד”4 – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי! רְאוּ כָּל־מַה שֶּׁבָּרָאתִי – בָּרָאתִי זוּגוֹת: שָׁמַיִם וָאָרֶץ – זוּגוֹת, חַמָּה וּלְבָנָה – זוּגוֹת, אָדָם וְחַוָּה – זוּגוֹת, הָעוֹלָם־הַזֶּה וְהָעוֹלָם־הַבָּא – זוּגוֹת; אֲבָל כְּבוֹדִי יָחִיד וּמִיֻחָד בָּעוֹלָם (דב“ר ב; ילק”ש ואתחנן ו).

ד אָמַר רַ' חֲנִינָא: חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת.

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֱמֶת – אָלֶ“ף בְּרֹאשׁ הָאוֹתִיּוֹת, מֵ”ם בְּאֶמְצַע, תָּי"ו בְּסוֹפָן, לוֹמַר: “אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים”5. “אֲנִי רִאשׁוֹן” – שֶׁלֹּא קִבַּלְתִּי מְאַחֵר, “וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים” – שֶׁאֵין לִי שֻׁתָּף, “וְאֶת־אַחֲרֹנִים אֲנִי־הוּא”6 – שֶׁאֵינִי עָתִיד לְמָסְרָהּ לְאַחֵר (שבת נה.; ירוש' סנה' פ“א, ה”א; שהש"ר).

ה “מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם”7 – אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵין אָנוּ יוֹדְעִים, אִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאִם הָעוֹלָם מְעוֹנוֹ, עַד שֶׁבָּא משֶׁה וּפֵרַשׁ: “אֲדֹנָי מָעוֹן8 אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ”9.

אָמַר רַ' יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא: אֵין אָנוּ יוֹדְעִים, אִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא טָפֵל לְעוֹלָמוֹ וְאִם עוֹלָמוֹ טָפֵל לוֹ, עַד שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּפֵרַשׁ: “הֵנָּה מָקוֹם אִתִּי”10 – מְקוֹמִי טָפֵל לִי, וְאֵין אֲנִי טָפֵל לִמְקוֹמִי.

אָמַר רַ' אַבָּא בַּר יוּדָן: לְגִבּוֹר11 שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל הַסּוּס וְכֵלָיו מְשֻׁפָּעִים אֵילַךְ וְאֵילַךְ12 – הַסּוּס טָפֵל לָרוֹכֵב, וְאֵין הָרוֹכֵב טָפֵל לַסּוּס.

אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַ' אַמִּי: מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “מָקוֹם”? – שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ (ב“ר סה; שמ”ר מה;, שו"ט צ).

ו אֵין מָקוֹם בָּאָרֶץ פָּנוּי13 מִן הַשְּׁכִינָה (במ"ר יג).

ז אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אַתָּה־הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ… וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים”14? – שְׁלוּחֶיךָ לֹא כִשְׁלוּחֵי בָשָׂר־וָדָם: שְׁלוּחֵי בָּשָׂר־וָדָם, מִמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִים לְשָׁם מֵחֲזִירִים שְׁלִיחוּתָם15, אֲבָל שְׁלוּחֶיךָ לְמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִים שָׁם מַחֲזִירִים שְׁלִיחוּתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ”16. “יָבֹאוּ וְיֹאמְרוּ” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “יֵלְכוּ וְיֹאמְרוּ”17 – מְלַמֵּד שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּכָל־מָקוֹם (ב“ב כה.; ע”י).

ח “בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְיָ”18 – מָה הַנֶּפֶשׁ אֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֵי־זֶה מְקוֹמָהּ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין שׁוּם בִּרְיָה יוֹדַעַת אֵי־זֶה מְקוֹמוֹ: שֶׁאֲפִלּוּ חַיּוֹת־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁטְּעוּנוֹת19 כִּסֵּא־הַכָּבוֹד, אֵינָן יוֹדְעוֹת אֵי־זֶה מְקוֹמוֹ וּבְאֵיזֶה מָקוֹם הוּא נָתוּן, לְפִיכָךְ הֵן אוֹמְרוֹת: בְּכָל־מָקוֹם שֶׁכְּבוֹדוֹ שָׁם – “בָּרוּךְ כְּבוֹד־יְיָ מִמְּקוֹמוֹ!”20 (שו“ט קג; פדר”א ד).

ט מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁאַל לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: בְּאֵיזֶה מָקוֹם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נָתוּן? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר לוֹ: זוֹהִי חָכְמַתְכֶם, שֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים לְפָנָיו בְּכָל־יוֹם וְאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיזֶה מְקוֹמוֹ? אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הֲרֵי שָׁאַלְתָּ דָבָר שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֶּנִּי שְׁלשָׁה אֲלָפִים21 וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, הֲרֵינִי שׁוֹאֵל לְךָ דָּבָר שֶׁהוּא נָתוּן אֶצְלְךָ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וֶאֱמָר־לִי אֵיזֶה מְקוֹמוֹ. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ: הַנֶּפֶשׁ הִיא נְתוּנָה אֶצְלְךָ, אֱמֹר לִי, הֵיכָן נְתוּנָה? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר לוֹ: תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, וּמַה דָּבָר שֶׁהוּא נָתוּן אֶצְלְךָ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא נָתוּן, וְאַתָּה שְׁאַלְתַּנִי עַל דָּבָר שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֶּנִּי שְׁלשָׁה אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה! אָמַר לוֹ: יָפֶה אָנוּ עוֹשִׂים, שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, שֶׁאָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ בְּכָל־שָׁעָה. אָמַר־לוֹ: מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם אַתֶּם רוֹאִים וְהֵם אֵינָם רוֹאִים אֶתְכֶם, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹאֶה מַעֲשֵׂה־יָדָיו, וּמַעֲשֵׂה־יָדָיו אֵינָם רוֹאִים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא־יִרְאֵנִי הָאָדָם וָחָי”22 (שו“ט קג; ילק”ש תהל' קג).

י אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: מַעֲשֶׂה בִּסְפִינָה אַחַת שֶׁל גּוֹי שֶׁהָיְתָה פוֹרֶשֶׁת מִיָּם הַגָּדוֹל, וְהָיָה בָהּ תִּינוֹק אֶחָד יְהוּדִי. עָמַד עֲלֵיהֶם סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם, וְעָמַד כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם וְהִתְחִיל נוֹטֵל יִרְאָתוֹ בְיָדוֹ וְקוֹרֵא, וְלֹא הוֹעִיל כְּלוּם. כֵּוָן שֶׁרָאוּ שֶׁלֹּא הוֹעִילוּ כְלוּם, אָמְרוּ לְאוֹתוֹ יְהוּדִי: בְּנִי, קוּם קְרָא אֶל אֱלהֶיךָ, שֶׁשָּׁמַעְנוּ שֶׁהוּא עוֹנֶה אֶתְכֶם כְּשֶׁאַתֶּם צוֹעֲקִים אֵלָיו – וְהוּא גִּבּוֹר. מִיָּד עָמַד הַתִּינוֹק בְּכָל־לִבּוֹ וְצָעַק, וְקִבֵּל מִמֶּנּוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא תְּפִלָּתוֹ, וְשָׁתַק הַיָּם. כֵּוָן שֶׁיָּרְדוּ לַיַּבָּשָׁה יָרְדוּ כָל־אֶחָד וְאֶחָד לִקְנוֹת צְרָכָיו. אָמְרוּ לוֹ לְאוֹתוֹ הַתִּינוֹק: אֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִקְנוֹת לְךָ כְּלוּם? אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִן אַכְסְנַאי הֶעָלוּב הַלָּז? אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה אַכְסְנַאי עָלוּב? הֵם אַכְסְנָאִים עֲלוּבִים, שֶׁאֵלּוּ כָאן וְגִלּוּלֵיהֶם בְּבָבֶל, וְאֵלּוּ כָאן וְגִלּוּלֵיהֶם בְּרוֹמִי, וְאֵלּוּ כָאן וְגִלּוּלֵיהֶם עִמָּם, וְאֵינָם מוֹעִילִים לָהֶם כְּלוּם; אֲבָל אַתָּה כָּל־מָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ אֱלהֶיךָ עִמְּךָ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כַּייָ אֱלֹהֵינוּ בְכָל־קָרְאֵנוּ אֵלָיו”23 (ירוש' בר' פ“ט, ה”א).

יא אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֲמַרְתֶּם: כָּל־מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֲשָׂרָה24 שְׁכִינָה שְׁרוּיָה שָׁם – כַּמָּה שְׁכֵינוֹת יֵשׁ? קָרָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְשַׁמָּשׁוֹ [שֶׁל הַקֵּיסָר] וְהִכָּהוּ עַל צַוָּארוֹ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה?

– עַל הַחַמָּה [שֶׁנִּכְנְסָה] לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר.

אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: הַחַמָּה נָחָה עַל כָּל־הָעוֹלָם.

– וּמָה הַחַמָּה שֶׁהִיא אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי רְבָבוֹת שֶׁמְּשַׁמְּשִׁים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – נָחָה עַל כָּל־הָעוֹלָם, שְׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! (סנה' לט.).

יב מַטְרוֹנָה25 אָמְרָה לְרַ' יוֹסֵי: אֱלֹהַי גָּדוֹל מֵאֱלֹהֶיךָ. אָמַר לָהּ: לָמָּה? אָמְרָה לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה אֱלֹהֵיכֶם לְמשֶׁה בַּסְּנֶה הִסְתִּיר משֶׁה פָנָיו, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁרָאָה אֶת־הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא אֱלֹהֵי26 – מִיָּד “וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו”27. אָמַר לָהּ: תִּפַּח רוּחָהּ. בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה אֱלֹהֵינוּ בַסְּנֶה לֹא הָיָה לוֹ [לְמשֶׁה] מָקוֹם לִבְרֹחַ: אָנָה הָיָה בוֹרֵחַ: לַשָּׁמַיִם אוֹ לַיָּם אוֹ לַיַּבָּשָׁה? – מַה־נֶּאֱמַר בֵּאלֹהֵינוּ? “הֲלוֹא אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם־יְיָ”28; אֲבָל הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא אֱלהַיִךְ, כֵּוָן שֶׁאָדָם בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת, יָכוֹל לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ (שמ"ר ג).

יג אָמַר רַב חֲנִינָא בַּר אִיסִי: פְּעָמִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מַחֲזִיקִים כְּבוֹד אֱלֹהוּתוֹ, וּפְעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הָאָדָם מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ (ב"ר ד).

יד מִין אֶחָד שָׁאַל אֶת־רַ' מֵאִיר, אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ “הֲלוֹא אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא”29, הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַדֵּי הָאָרוֹן?! אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי מַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת30. הֵבִיא לוֹ. אָמַר לוֹ: רְאֵה בָּבוּאָה31 שֶׁלְּךָ בָּהֵן. רָאָה אוֹתָהּ גְּדוֹלָה. אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי מַרְאוֹת קְטַנּוֹת32. הֵבִיא לוֹ. אָמַר לוֹ: רְאֵה בָּבוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן. רָאָה אוֹתָהּ קְטַנָּה. אָמַר לוֹ: וּמָה אִם אַתָּה, שֶׁאַתָּה בָּשָׂר־וָדָם, אַתָּה מְשַׁנֶּה עַצְמְךָ בְּכָל־מַה שֶׁתִּרְצֶה – מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הָוֵי כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה – “הֲלוֹא אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא”, וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה – הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַדֵּי הָאָרוֹן (ב"ר ד).

טו כְּשֶׁהָיְתָה אַהֲבָתֵנוּ עַזָּה33 – עַל רֹחַב הַסַּיִף שָׁכַבְנוּ, עַכְשָׁו שֶׁאֵין אַהֲבָתֵנוּ עַזָּה – מִטָּה שֶׁל שִׁשִּׁים אַמּוֹת לֹא דַּיָּה לָנוּ. אָמַר רַב הוּנָא: מִן הַמִּקְרָאוֹת לָמַדְנוּ; בִּתְחִלָּה נֶאֱמַר: “וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת”34, וְשָׁנִינוּ: אָרוֹן תִּשְׁעָה וְכַפֹּרֶת טֶפַח – הֲרֵי כָאן עֲשָׂרָה; אַחַר־כָּךְ נֶאֱמַר: “וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַייָ שִׁשִּׁים־אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ וּשְׁלשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ”35; וּלְבַסּוֹף נֶאֱמַר: "כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי־זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ־לִי וגו' "36 (סנה' ז.).

טז מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, כְּשֶׁהוּא בַּפַּלְטִין שֶׁלּוֹ אֵינוֹ בִמְדִינָה, וּכְשֶׁהוּא בִמְדִינָה אֵינוֹ בַּפַּלְטִין, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא יֶשְׁנוֹ בָעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַייָ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל־הָאָרֶץ”37 (משנת ר"א יא).

יז שָׁנִינוּ, רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵעוֹלָם לֹא יָרְדָה38 שְׁכִינָה לְמַטָּה, וְלֹא עָלוּ מֹשֶה וְאֵלִיָּהוּ לַמָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיָי וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי־אָדָם”39 (סוכה ה.).

יח אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אִלְמָלֵי נִשְׁתַּיֵּר בַּמְּעָרָה שֶׁעָמַד בָּהּ משֶׁה וְאֵלִיָּהוּ40 כִּמְלֹא נֶקֶב מַחַט סִדְקִית41 לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד מִפְּנֵי הָאוֹרָה42, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא־יִרְאֵנִי הָאָדָם וָחַי”43 (מג' יט:).

יט אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה: רְצוֹנִי לִרְאוֹת אֱלֹהֵיכֶם. אָמַר לוֹ: אִי אַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: אַף־עַל־פִּי־כֵן רוֹצֶה אֲנִי לִרְאוֹתוֹ. הָלַךְ וְהֶעֱמִידוֹ כְּנֶגֶד הַחַמָּה בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, אָמַר לוֹ: הִסְתַּכֵּל בָּהּ. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל. אָמַר לוֹ: הַחַמָּה, שֶׁהִיא אֶחָד מִן הַשַּׁמָּשִׁים הָעוֹמְדִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אַתָּה אוֹמֵר: אֵינִי יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ – שְׁכִינָה לֹא כָל־שֶׁכֵּן. (חול' ס.).

כ [שׁוּב] אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה: רוֹצֶה אֲנִי לְהַתְקִין סְעֻדָּה לֵאלֹהֵיכֶם. אָמַר לוֹ: אִי אַתָּה יָכוֹל. – מִפְּנֵי מָה? – מְרֻבִּים חֵילוֹתָיו. אָמַר לוֹ: אַף־עַל־פִּי־כֵן. אָמַר לוֹ: צֵא וְהַתְקֵן עַל שְׂפַת רְבִיתָא44, שֶׁהוּא מָקוֹם מְרֻוָּח. טָרַח שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁל יְמוֹת הַחַמָּה – בָּא הָרוּחַ וְכִבֵּד45 אֶת־הַכֹּל לַיָּם. טָרַח שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים – בָּאוּ גְּשָׁמִים וְשִׁקְּעוּ אֶת־הַכֹּל בַּיָּם. אָמַר לוֹ: זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: אֵלּוּ הֵם הַכַּבְּדָנִים וְהַזַּלְּפָנִים46 שֶׁבָּאוּ לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֵינִי יָכוֹל (שם).

כא [אָמַר אֵלִיָּהוּ]: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בְּכָרָךְ גָּדוֹל שֶׁבָּעוֹלָם, וְהָיְתָה שָׁם תִּשְׁחֹרֶת47. תְּפָסוּנִי וְהִכְנִיסוּנִי לְבֵית הַמֶּלֶךְ. בָּא אֵלַי חַבָּר48 אֶחָד וְאָמַר לִי: סוֹפֵר אַתָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: מַה־שֶּׁהוּא49. אָמַר לִי: אִם תֹּאמַר לִי דָּבָר זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ – לֵךְ לְשָׁלוֹם. אָמַרְתִּי לוֹ: אֱמֹר – – – אָמַר לִי: אַתֶּם אוֹמְרִים אֵשׁ אֵינוֹ אֱלוֹהַּ, מִפְּנֵי מָה כָּתוּב בַּתּוֹרָה “אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד”50? אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, כְּשֶׁעָמְדוּ אֲבוֹתֵינוּ עַל הַר סִינַי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם תּוֹרָה, לֹא רָאוּ דְמוּת אָדָם וְלֹא דְמוּת כָּל־בִּרְיָה וְלֹא דְמוּת כָּל־נְשָׁמָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל־תְּמוּנָה”51: אֶלָּא אֱלֹהִים אֶחָד הוּא, אֱלֹהֵי אֱלֹהִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, שֶׁמַּלְכוּתוֹ קַיֶּמֶת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבִשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים, וְאַתֶּם אוֹמְרִים אֵשׁ אֱלוֹהַּ הוּא, אֵינוֹ אֶלָּא שֵׁבֶט שֶׁנִּתַּן לְתַשְׁמִישׁ בְּנֵי אָדָם עַל הָאָרֶץ. מְשָׁלוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַל אֶת הָרְצוּעָה וּתְלָאָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאָמַר לָהֶם לַעֲבָדָיו וּלְבָנָיו וְלִבְנֵי בֵּיתוֹ: בָּזֶה אֲנִי מַכֶּה אֶתְכֶם, בָּזֶה אֲנִי הוֹרֵג אֶתְכֶם, כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בָהֶם וְיַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה. וְאִם לֹא חָזְרוּ בָהֶם, בָּהּ מַכֶּה אוֹתָם וּבָהּ הוֹרֵג אוֹתָם. לְכָךְ נֶאֱמַר: “אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד”52, וְאוֹמֵר: “כִּי בָאֵשׁ יְיָ נִשְׁפָּט”53, יָכוֹל [כְּמִשְׁמָעוֹ], תַּלְמוּד לוֹמַר: “כִּי יְיָ אֱלהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא”54 (תדב"א א).

כב “וְאָמְרוּ־לִי מַה־שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם?”55 – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מְבַקֵּשׁ מֹשֶה שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־שְׁמוֹ הַגָּדוֹל.

“וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה”56 – אָמַר רַ' אַבָּא בַּר מַמָּל: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: שְׁמִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ לֵדַע, לְפִי מַעֲשַׂי אֲנִי נִקְרָא: פְּעָמִים שֶׁאֲנִי נִקְרָא בְּאֵל שַׁדַּי, בִּצְבָאוֹת, בֵּאלֹהִים, בַּייָ – כְּשֶׁאֲנִי דָּן אֶת־הַבְּרִיּוֹת אֲנִי נִקְרָא אֱלֹהִים57, וּכְשֶׁאֲנִי עוֹשָׂה מִלְחָמָה בָּרְשָׁעִים אֲנִי נִקְרָא צְבָאוֹת58, וּכְשֶׁאֲנִי תוֹלֶה עַל חֲטָאָיו59 שֶׁל אָדָם אֲנִי נִקְרָא אֶל שַׁדַּי60, וּכְשֶׁאֲנִי מְרַחֵם עַל עוֹלָמִי אֲנִי נִקְרָא יְיָ61. הָוֵי “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה” – אֲנִי נִקְרָא לְפִי מַעֲשָׂי (שמ"ר ג).

כג בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יְיָ – מִדַּת־רַחֲמִים (“יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן”62); בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים הוּא מִדַּת־הַדִּין (“עַד הָאֱלֹהִים63 יָבֹא דְבַר־שְׁנֵיהֶם”64) (ב"ר לג).

כד “זֶה־שְּׁמִי לְעֹלָם”65 – חָסֵר וָא"ו66, שֶׁלֹּא יֶהְגֶּה אָדָם אֶת־יְיָ בְּאוֹתְיוֹתָיו; “וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹר”67 – שֶׁאֵין אוֹמֵר אוֹתוֹ אֶלָּא בְּכִנּוּי (שמ"ר ג).

––––––––

כה “הַרְאֵנִי נָא אֶת־כְּבֹדֶךָ”68 – אָמַר משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הַרְאֵנִי נָא מִדָּה שֶׁאַתָּה מַנְהִיג בָּהּ אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ: אֵין אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד עַל מִדּוֹתָי69 (שו"ט כה).

כו “כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ”70 – אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: יָכוֹל אֲנִי לַעֲמֹד עַל מַשְׁתִּיתוֹ71 שֶׁל עוֹלָם, אֱמֹר לוֹ: אַחֲרֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד, אַחֲרֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד, אֶתְמְהָא! (קה“ר ב; ב”ר יב).

כז “הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל”72 – אָמַר רַ' יַעֲקֹב בֵּן זַבְדִּי: מָשָׁל לִגְבּוֹר שֶׁנִּכְנַס בַּמְּדִינָה וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין גְּבוּרָתוֹ. אָמַר לָהֶם פִּקֵּחַ אֶחָד: מֵאֶבֶן שֶׁהוּא מִתְגּוֹשֵׁשׁ בָּהּ73 אַתֶּם יוֹדְעִים כֹּחַ גְּבוּרָתוֹ, כָּךְ מִן הַשָּׁמַיִם אָנוּ לְמֵדִים כֹּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. (שו"ט יט).

כח “וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים”74 – נִתְקַבְּצוּ כָּל־יִשְׂרָאֵל אֵצֶל משֶׁה וְאָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ משֶׁה, מַה הִיא מִדַּת כָּבוֹד שֶׁל מָעְלָה? אָמַר לָהֶם: מִן הַתַּחְתּוֹנִים75 אַתֶּם יוֹדְעִים מָה הִיא מִדַּת כָּבוֹד שֶׁל מָעְלָה. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁאָמַר: מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִרְאוֹת פָּנָיו שֶׁל מֶלֶךְ. אָמְרוּ לוֹ: הִכָּנֵס לַמְּדִינָה וְאַתָּה רוֹאֵהוּ. נִכְנַס לַמְּדִינָה וְרָאָה וִילוֹן פָּרוּס עַל פֶּתַח מְדִינָה, וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ. מִיָּד נָפַל לָאָרֶץ. אָמְרוּ לוֹ: רְאֵה, לֹא יָכֹלְתָּ לָזוּן עֵינֶיךָ עַד שֶׁנָּפַלְתָּ, אִלּוּ נִכְנַסְתָּ לַמְּדִינָה עַצְמָהּ וְרָאִיתָ פְּנֵי מֶלֶךְ – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: “וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים”76 (ספרי ברכה).

כט מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם מַזְכִּיר אֶת־שְׁמוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר־כָּךְ מַזְכִּיר אֶת־מַעֲשָׂיו: פְּלוֹנִי חָכָם, פְּלוֹנִי גִּבּוֹר. פְּלוֹנִי עָשִׁיר; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַזְכִּיר אֶת־מַעֲשָׂיו תְּחִלָּה וְאַחַר־כָּךְ מַזְכִּיר אֶת־שְׁמוֹ – “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים”77.

מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם הַמֶּלֶךְ תּוֹבֵעַ מִבְּנֵי הַמְּדִינָה קִלּוּסוֹ78 וַעֲדַיִן לֹא בָנָה גְשָׁרִים וְלֹא תִקֵּן לָהֶם דְּרָכִים; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא תִקֵּן אֶת־הַכֹּל תְּחִלָּה, וְאַחַר־כָּךְ תָּבַע תְּהִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא בָרָא אָדָם אֶלָּא בְּסוֹף בְּרִיּוֹתָיו.

מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁמְּקַלְּסִין79 אוֹתוֹ מְקַלְּסִין עִמּוֹ אֶת־גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נוֹשְׂאִים עִמּוֹ בְּמַשָּׂאוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – הוּא לְבַדּוֹ מִתְקַלֵּס בְּעוֹלָמוֹ, הוּא לְבַדּוֹ מִתְהַדֵּר בְּעוֹלָמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין נוֹשֵׂא עִמּוֹ בְּמַשָּׂאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ”80.

מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא מַשֹּׂוֹי, הוּא לְמַטָּה וּמַשָּׂאוֹ לְמַעְלָה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַעְלָה וְנוֹשֵׂא אֶת־הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֶן־אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ”81.

מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם כְּשֶׁהוּא מְבַטֵּל אֶת־מַעֲשָׂיו אֵין כָּאן בְּרָכָה; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִשֶּׁהִבְטִיל אֶת־מַעֲשָׂיו הָיְתָה הַבְּרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁבֹּת… מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיְבָרֵךְ וְגו' "82. (משנת ר“א י”א, ע“פ ב”ר א' ושם י).

ל בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם; מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, גָּבוֹהַּ רוֹאֶה אֶת הַגָּבוֹהַּ83 וְאֵין גָּבוֹהַּ רוֹאֶה אֶת־הַשָּׁפָל; אֲבָל מִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן, הוּא גָּבוֹהַּ וְרוֹאֶה אֶת־הַשָּׁפָל, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־רָם יְיָ וְשָׁפָל יִרְאֶה”84 (סוטה ה.).

לא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, מַחֲמִיר בִּכְבוֹדוֹ יוֹתֵר מִכְּבוֹד שְׁלוּחוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַחֲמִיר בִּכְבוֹד שְׁלוּחוֹ יוֹתֵר מִכְּבוֹדוֹ; שֶׁכֵּן אָנוּ מוֹצְאִים בְּיָרָבְעָם, עוֹמֵד וּמַקְטִיר לַעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא יָבְשָׁה יָדוֹ, וְכֵוָן שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ עַל הַצַּדִּיק, מִיָּד יָבְשָׁה יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת־דְּבַר אִישׁ־הָאֱלֹהִים… וַיִשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת־יָדוֹ… לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ וַתִּיבַשׁ יָדוֹ”85.

מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, יֶשׁ־לוֹ פַּטְרוֹן86, אִם בָּאַת לוֹ עֵת צָרָה, אֵינוֹ נִכְנָס לְבֵית הַפַּטְרוֹן פִּתְאֹם, אֶלָּא בָא וְעוֹמֵד לוֹ עַל פִּתְחוֹ וְקוֹרֵא לְעַבְדּוֹ אוֹ לְבֶן־בֵיתוֹ וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: אִישׁ פְּלוֹנִי עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲצֵרֶךָ, שֶׁמָּא מַכְנִיסוֹ87, שֶׁמָּא מַנִּיחוֹ88; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן. אִם בָּאַת עַל אָדָם צָרָה, לֹא יִצְוַח לֹא לְמִיכָאֵל וְלֹא לְגַבְרִיאֵל, אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְבַדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ”89.

מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, אָדָם בּוֹדֵק שְׁטָרוֹתָיו, מָצָא שֶׁמִּתְחַיְּבִים לוֹ – מוֹצִיאָם וְגוֹבֶה, מָצָא שֶׁהוּא חַיָּב לְאָדָם כּוֹבְשָׁם90; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן, מָצָא עָלֵינוּ חוֹב הוּא כוֹבֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ”91, מָצָא לָנוּ אֶצְלוֹ זְכוּת, הוּא מוֹצִיאָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹצִיא יְיָ אֶת־צִדְקֹתֵנוּ”92 (ירוש' בר' פ“ט, ה”א; שמ“ר כה; ילק”ש יואל ב; משנת ר"א יא).

[לא רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ אוֹמֵר: בָּשָׂר וָדָם יֶשׁ־לוֹ קָרוֹב, אִם הָיָה עָשִׁיר הוּא מוֹדֶה בּוֹ וְאִם הָיָה עָנִי – כּוֹפֵר בּוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִים בַּיְרִידָה הַתַּחְתּוֹנָה הוּא קוֹרֵא אוֹתָם “אַחַי וְרֵעָי”93 (ירו' בר' פ“ט, ה”א)].

לב אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אֲנִי יְיָ אֹהֵב מִשְׁפָּט שׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה9495 – מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁהָיָה עוֹבֵר עַל בֵּית־הַמֶּכֶס, אָמַר לַעֲבָדָיו: תְּנוּ מֶכֶס לַמּוֹכְסִים. אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, וַהֲלֹא כָל־הַמֶּכֶס כֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ הוּא. אָמַר לָהֶם: מִמֶּנִּי יִלְמְדוּ כָּל־עוֹבְרֵי דְרָכִים וְלֹא יַבְרִיחוּ עַצְמָם מִן הַמֶּכֶס. וְאַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּךְ אָמַר: “כִּי אֲנִי יְיָ… שׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה”96 – מִמֶּנִּי יִלְמְדוּ בָנַי וְיַבְרִיחוּ עַצְמָם מִן הַגָּזֵל. (סוכה ל; ע"י).

לג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא [שָׁם] אַתָּה מוֹצֵא עַוְנְתָנוּתוֹ97. דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים וּמְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וגו' "98, וּכָתוּב אַחֲרָיו: “עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה”99; שָׁנוּי בַּנְּבִיאִים: “כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא… מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן”100, וּכָתוּב אַחֲרָיו: “וְאֶת־דַּכָּא וּשְׁפַל־רוּחַ”101; מְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים: “סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ”102, וּכָתוּב אַחֲרָיו: “אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת”103 (מג' לא.).

לד אָמַר רַב כָּהֲנָא מִשּׁוּם רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר”104 – זַמְּרוּ לְמִי שֶׁנּוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ. בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם נוֹצְחִין אוֹתוֹ וְעָצֵב, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם, לוּלֵי מֹשֶה בְחִירוֹ105 עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו”106. (פס' קיט; ע"י).

לה שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' יוֹסֵי: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, מַקְנִיט107 אֶת חֲבֵרוֹ – יוֹרֵד עִמּוֹ עַד לְחַיָּיו108; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן: קִלֵּל אֶת הַנָּחָשׁ – עוֹלֶה לַגָּג מְזוֹנוֹתָיו עִמּוֹ, יוֹרֵד לְמַטָּה – מְזוֹנוֹתָיו עִמּוֹ109; קִלֵּל אֶת כְּנַעַן110 – אוֹכַל מַה שֶּׁרַבּוֹ111 אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מַה שֶּׁרַבּוֹ שׁוֹתֶה; קִלֵּל אֶת־הָאִשָּׁה112 – הַכֹּל רָצִין אַחֲרֶיהָ; קִלֵּל אֶת הָאֲדָמָה – הַכֹּל נִזּוֹנִין הֵימֶנָּה (יומא עה; ע"י).

לו אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא זוֹכֵר אֶת־הָרַחֲמִים (פס' פז:).

לז אָמַר חִזְקִיָּה: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, אָדָם מֵסִית חֲבֵרוֹ מִדַּרְכֵי חַיִּים לְדַרְכֵי מִיתָה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵסִית אֶת הָאָדָם מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי־צָר”113 – מִגֵּיהִנֹּם שֶׁפִּיהָ צָר (מנח' צט:).

לח “אֵין־קָדוֹשׁ כַּיָי כִּי־אֵין בִּלְתֶּךָ”114 – אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר מְנַסְיָא: אַל תִּקְרָא “בִּלְתֶּךָ” אֶלָּא “בַּלּוֹתֶךָ”, שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם. בָּשָׂר־וָדָם מַעֲשֵׂה יָדָיו מְבַלִּין115 אוֹתוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְבַלֶּה מַעֲשֵׂה יָדָיו.

“וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ”116 – אֵין צַיָּר כֵּאלֹהֵינוּ. אָדָם צָר צוּרָה עַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָטִיל בָּהּ רוּחַ וּנְשָׁמָה, קְרָבִים וּבְנֵי־מֵעַיִם; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צַר צוּרָה בְּתוֹךְ צוּרָה117 וּמֵטִיל בָּהּ רוּחַ וּנְשָׁמָה, קְרָבִים וּבְנֵי־מֵעַיִם (מג' יד.; ע"י).

לט אָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד כֻּלָּם דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ (סנה' לז.).

מ “מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ”118 – נָאֶה אַתָּה וְאַדִּיר בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁלֹּא כְמִדַּת בָּשָׂר־וָדָם מִדָּתֶךָ: מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָמַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר”119; מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ מִשְּׁנֵי בְנֵי־אָדָם כְּשֶׁהֵם צוֹעֲקִין כְּאֶחָד; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֲפִלּוּ כָל־בָּאִי הָעוֹלָם בָּאִין וְצוֹעֲקִין לְפָנָיו הוּא שׁוֹמֵעַ צַעֲקָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל־בָּשָׂר יָבֹאוּ”120.

“נוֹרָא תְּהִלֹּת”121 – מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם מוֹרָאוֹ עַל הָרְחוֹקִים יוֹתֵר מֵהַקְּרוֹבִים, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מוֹרָאוֹ עַל קְרוֹבָיו יוֹתֵר מֵרְחוֹקָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ”122, וְאוֹמֵר: “וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד”123, וְאוֹמֵר: “וְנוֹרָא עַל־כָּל־סְבִיבָיו”124 – – –

מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם כְּשֶׁהוּא בָא לָצוּר צוּרָה מַתְחִיל בְּרֹאשָׁהּ אוֹ בְאֶחָד מֵאֲבָרֶיהָ וְאַחַר־כָּךְ גּוֹמְרָהּ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צָר צוּרָה כֻּלָּהּ כְּאֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־יוֹצֵר הַכֹּל הוּא”125, וְאוֹמֵר: “וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ”126 – אֵין צַיָּר כֵּאלֹהֵינוּ; מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל עוֹשֵׂה צְלָמִים וְאוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה לִי צוּרָתוֹ שֶׁל אַבָּא, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: יָבוֹא אָבִיךָ וְיֵעֲמֹד לְפָנַי, אוֹ הָבֵא לִי אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ וְאֶעֱשֶׂה צוּרָתוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן, נוֹתֵן לָאָדָם בֵּן מִטִּפָּה שֶׁל מַיִם, וְדוֹמֶה לְצוּרַת אָבִיו (מכיל' בשלח; שם רשב"י).

מא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, אָדָם צָר צוּרָה אֵינוֹ יָכוֹל לְצַיְּרָהּ אֶלָּא בָאוֹר; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צָר אֶת־כָּל־הַחַיִּים בַּחֹשֶׁךְ וּבְחַדְרֵי־חֲדָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיֹצֵר רוּחַ־אָדָם בְּקִרְבּוֹ”127.

מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, צָר [צוּרָה], צוּרָתוֹ אֵינָהּ עוֹשָׂה צוּרוֹת; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צָר צוּרָה, וְצוּרָתוֹ עוֹשָׂה צוּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “פְּרוּ וּרְבוּ”128.

מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, נוֹתֵן סַמְמָנִים לְיוֹרָה129, וּכְשֶׁהוּא צוֹבֵעַ, כֻּלָּם עוֹלִים לְמִין אֶחָד; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צָר אֶת־כָּל־הַחַיִּים מִדָּבָר שָׁוֶה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד עוֹלֶה לְמִינוֹ (משנת ר"א יא).

מב אָמַר רַ' חֲנִינָא: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, מֶלֶךְ יוֹשֵׁב מִבִּפְנִים וַעֲבָדָיו מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, וּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן: עֲבָדָיו יוֹשְׁבִים מִבִּפְנִים וְהוּא מְשַׁמְּרָם מִבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ שֹׁמְרֶךָ, יְיָ צִלְּךָ עַל־יַד יְמִינֶךָ”130 (מנ' לג:).

מג “אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם”131 – אָמַר רַבָּה: אִיּוֹב בִּסְעָרָה חֵרַף וּבִסְעָרָה הֱשִׁיבָהוּ. בַּסְּעָרָה חֵרַף – אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, רוּחַ סְעָרָה עָבְרָה לְפָנֶיךָ וְנִתְחַלֵּף לְךָ בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב132. בִּסְעָרָה הֱשִׁיבָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַן־יְיָ אֶת־אִיּוֹב מִן־הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר… אֱזָר־נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ”133 – אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, הַרְבֵּה נִימִין134 בָּרָאתִי בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם וְכָל נִימָא וְנֵימָא בָּרָאתִי לָהּ גֻּמָּא135 בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁתַּיִם יוֹנְקוֹת מִגֻּמָּא אֶחָת, שֶׁאִלְמָלֵי שְׁתַּיִם יוֹנְקוֹת מִגֻּמָּא אַחַת מַחֲשִׁיכוֹת מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם; בֵּין גֻּמֶּא לְגֻמָּא לֹא נִתְחַלֵּף לִי – בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?

“מִי־פִלֵּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה”136 – הַרְבֵּה טִפִּין בָּרָאתִי בֶעָבִים, וְכָל־טִפָּה וְטִפָּה בָּרָאתִי לָהּ דְּפוּס137 בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁתֵּי טִפִּין יוֹצְאוֹת מִדְּפוּס אֶחָד, שֶׁאִלְמָלֵי שְׁתֵּי טִפִּין יוֹצְאוֹת מִדְּפוּס אֶחָד מְטַשְׁטְשׁוֹת אֶת־הָאָרֶץ138 וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה פֵּרוֹת; בֵּין טִפָּה לְטִפָּה לֹא נִתְחַלֵּף לִי – בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?

“וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת”139 – הַרְבֵּה קוֹלוֹת140 בָּרָאתִי בֶּעָבִים, וְכָל־קוֹל וְקוֹל בָּרָאתִי לוֹ שְׁבִיל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנֵי קוֹלוֹת יוֹצְאִים בִּשְׁבִיל אֶחָד, שֶׁאִלְמָלֵי שְׁנֵי קוֹלוֹת יוֹצְאִים בִּשְׁבִיל אֶחָד מַחֲרִיבִים אֶת־הָעוֹלָם; בֵּין קוֹל לְקוֹל לֹא נִתְחַלֵּף לִי – בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?

“הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי־סָלַע”141 – יְעֵלָה142 זוֹ, אַכְזָרִית עַל בָּנֶיהָ, וּבְשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לָלֶדֶת עוֹלָה לְרֹאשׁ הָהָר, כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל143 מִמֶּנָּה וְיָמוּת, וַאֲנִי מְזַמֵּן לָהּ נֶשֶׁר, שֶׁמְּקַבְּלוֹ בִּכְנָפָיו וּמַנִּיחוֹ לְפָנֶיהָ, וְאֵינוֹ מַקְדִּים, וְאֵינוֹ מְאַחֵר אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד; שֶׁאִלְמָלֵי מַקְדִּים אוֹ מְאַחֵר אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד מִיָּד מֵת; בֵּין רֶגַע לָרֶגַע לֹא נִתְחַלֵּף לִי – בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי? (ב“ב טז; ע”י; ילק"ש איוב ט).

מד “הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיְיָ לַסְתִּיר עֵצָה וְהָיָה בְּמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם”144 – מָשָׁל לְאַרְכִיטֶקְטוֹס145, שֶׁבָּנָה אֶת־הַמְּדִינָה חֲדָרִים וּבִיבִים וּמְעָרוֹת; לְאַחַר יָמִים נַעֲשַׂה גַּבַּאי טִמְיוֹן146. הָיוּ בְנֵי הַמְּדִינָה מַטְמִינִים עַצְמָם מִפָּנָיו בְּתוֹךְ הַחֲדָרִים וּבְתוֹךְ הַמְּעָרוֹת. אָמַר לָהֶם: אֲנִי הוּא שֶׁבָּנִיתִי אֶת הַמְּעָרוֹת – וּמִפְּנֵי מָה אַתֶּם מַטְמִינִים עַצְמְכֶם בָּהֶן? כָּךְ "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיְיָ וגו' " (ב“ר כד; ילק”ש ישע' כט).

מה “כִּי־אַתָּה נֵירִי יְיָ”147 – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הָעַיִן הַזּוֹ לְבָנָה, וְהַשָּׁחוֹר בְּאֶמְצַע. מֵהֵיכָן הָיָה צָרִיךְ לִרְאוֹת – לֹא מִתּוֹךְ הַלָּבָן? וְאֵינוֹ כֵן, אֶלָּא רוֹאֶה מִתּוֹךְ הַשָּׁחוֹר. עַל אוֹר עֵינֶיךָ אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד – וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲמֹד עַל דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא?

אַתָּה מוֹצֵא מִי שֶׁנָּתוּן בַּחשֶׁךְ רוֹאֶה מַה שֶּׁבָּאוֹר, וּמִי שֶׁנָּתוּן בָּאוֹר אֵינוֹ רוֹאֶה מַה־שֶּׁבַּחשֶׁךְ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹאֶה מַה־שֶּׁבַּחשֶׁךְ (תנח' תצוה; ילק"ש שם).

מו רַ' בֶּרֶכְיָה אָמַר: הַגַּלְגַּל הַזֶּה שֶׁל עַיִן אֵין אָדָם רוֹאֶה מִתּוֹךְ הַלָּבָן שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ, אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשָּׁחוֹר; אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מָה, מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה בָּרָאתִי לְךָ אוֹרָה – וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ? (ויק"ר לא).

מז “וְכָל־יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין”148 – עַד שֶׁאֵין אָדָם צָר אֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְלִבּוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵבִין (שו"ט מה).

מח חַגַּי בְּשֵׁם רַ' יִצְחָק אָמַר: “כִּי כָל־לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְיָ וְכָל־יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין”149 – קֹדֶם עַד שֶׁלֹּא נוֹצְרָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם כְּבָר הִיא גְלוּיָה לְפָנָיו; רַ' יוּדָן בְּשֵׁם רַ' יִצְחָק [אָמַר]: קֹדֶם עַד שֶׁלֹּא נוֹצַר יְצוּר כְּבָר מַחֲשַׁבְתּוֹ גְלוּיָה לְפָנָיו. רַ' יוּדָן לְעַצְמוֹ150 אָמַר: “כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן יְיָ יָדַעְתָּ כֻלָּהּ”151 – קֹדֶם עַד שֶׁלֹּא יֶאֱרשׁ לְשׁוֹנוֹ152 דִּבּוּר כְּבָר “הֵן יְיָ יָדַעְתָּ כֻלָּהּ”153. (ב“ר ט; ילק”ש דהי"א כח).

מט “וּמַגִּיד לְאָדָם מַה־שֵּׂחוֹ”154 – אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁאָדָם מֵשִׂיחַ עִם אִשְׁתּוֹ הֵם נִכְתָּבִין עַל פִּנְקָסוֹ שֶׁל אָדָם, וְקוֹרְאִין לְפָנָיו בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ (ויק"ר כו)

נ אָמַר קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: יוֹדֵעַ אֲנִי בַמָּה אֱלֹהֵיכֶם עוֹסֵק. נִתְאַנַּח רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר לוֹ: מַה־זֶּה? אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: בֵּן אֶחָד יֶשׁ־לִי בִּכְרַכֵּי הַיָּם155 וְיֶשׁ־לִי גַּעְגּוּעִים156 עָלָיו וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי שֶׁתַּרְאֵהוּ לִי. אָמַר לוֹ: וְכִי יוֹדֵעַ אֲנִי הֵיכָן הוּא? אָמַר לוֹ: מַה־שֶּׁיֵּשׁ בָּאָרֶץ לֹא יָדַעְתָּ – מַה־שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם יָדָעְתָּ! (סנה' לט.).

נא אָמַר קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: נֶאֱמַר: “מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים”157. מַה־גְּדֻלָּתוֹ? אַף אֲנִי יָכוֹל לִמְנוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים. הֵבִיא חֲבוּשִׁים158 וּנְתָנָם בִּכְבָרָה וְהִתְחִיל מְגַלְגְּלָם. אָמַר לוֹ: מְנָאֵם. אָמַר לוֹ: הַעֲמִידֵם159. אָמַר לוֹ: אַף הָרָקִיעַ כָּךְ חוֹזֵר. יֵשׁ אוֹמְרִים: כָּךְ אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: יוֹדֵעַ אֲנִי הַכּוֹכָבִים כַּמָּה הֵם. אָמַר לוֹ: אֱמֹר לִי, שִׁנֶּיךָ כַּמָּה הֵן? נָתַן יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו וְהִתְחִיל מוֹנֶה אוֹתָן. אָמַר לוֹ: מַה־שֶּׁיֵּשׁ בְּפִיךָ לֹא יָדַעְתָּ – מַה־שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם יָדָעְתָּ! (שם).

נב אַדְרְיָנוֹס מֶלֶךְ רוֹמִי, כֵּוָן שֶׁכָּבַשׁ אֶת־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הָלַךְ לוֹ לְרוֹמִי. אָמַר לִבְנֵי פְּלָטוֹרִין160 שֶׁלּוֹ: מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִכֶּם שֶׁתַּעֲשׂוּ אוֹתִי אֱלוֹהַּ, שֶׁהֲרֵי כָבַשְׁתִּי אֶת־כָּל־הָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ: עֲדַיִן לֹא שָׁלַטְתָּ בְּעִירוֹ וּבְבֵיתוֹ. הָלַךְ וְהֶחֱרִיב אֶת־בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְהִגְלָה אֶת־יִשְׂרָאֵל וְחָזַר לְרוֹמִי. אָמַר לָהֶם: כְּבָר הֶחֱרַבְתִּי עִירוֹ וְשָׂרַפְתִּי הֵיכָלוֹ וְהִגְלֵיתִי עַמּוֹ, עֲשׂוּ אוֹתִי אֱלוֹהַּ.

אָמַר ר' בֶּרֶכְיָה: שְׁלשָׁה פִילוֹסוֹפִין הָיוּ לוֹ. הָרִאשׁוֹן אָמַר לוֹ: אֵין אָדָם מוֹרֵד בַּמֶלֶךְ תּוֹךְ פְּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ, אֶלָּא חוּצָה לָהֶן; צֵא מִפְּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ וְתֵעָשֶׂה אֱלוֹהַּ. הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הוּא בְּרָאָם, צֵא לְךָ מֵהֶם וְתֵעָשֶׂה אֱלוֹהַּ. וְהַשֵּׁנִי אָמַר: אֵין אַתָּה יָכוֹל, שֶׁכְּבָר אָמַר לִנְבִיאָיו: "כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי־שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבֵדוּ יֵאבַדוּ וגו' "161. וְהַשְּׁלִישִׁי אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמֹד לִי בְּשָׁעָה זוֹ. אָמַר לוֹ: מָה? אָמַר לוֹ: סְפִינָה אַחַת יֵשׁ לִי חוּץ מִשְּׁלשָׁה מִילִין וְהִיא מִטָּרֶפֶת162 בַּיָּם, וְכָל אוֹרְיָא שֶׁלִּי163 בְּתוֹכָהּ. אָמַר לוֹ אַדְרְיָנוֹס: מְשַׁלֵּחַ אֲנִי לִגְיוֹנוֹתַי164 וּסְפִינוֹתַי לְשָׁם וְיַצִּילוּהָ. אָמַר לוֹ: מָרִי165, לָמָה אַתָּה מַטְרִיחַ לִגְיוֹנוֹתֶיךָ וּסְפִינוֹתֶיךָ לְשָׁם, רוּחַ קִמְעָא166 שַׁגֵּר לְשָׁם וְאַתָּה מַצִּילָהּ. אָמַר לוֹ: וּמִנַּיִן יֵשׁ־לִי רוּחַ לְשַׁגֵּר לְשָׁם? אָמַר לוֹ: רוּחַ אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת וְהֵיאַךְ תֵּעָשֶׂה אֱלוֹהַּ? וְנֶאֱמַר בּוֹ: “כֹּה־אָמַר הָאֵל יְיָ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ, נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ”167. נִכְנַס לְבֵיתוֹ כְּשֶׁהוּא זָעוּף. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: הַלָּלוּ הִטְעוּ אוֹתְךָ שֶׁתּוּכַל לֵעָשׂוֹת אֱלוֹהַּ. אַתָּה מֶלֶךְ גָּדוֹל וְגִבּוֹר וְהַכֹּל בְּיָדֶךָ, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ דָבָר אֶחָד: תֶּן־לוֹ פִקְדוֹנוֹ וְתֵעָשֶׂה אֱלוֹהַּ. אָמַר לָהּ: מַהוּ פִקְדוֹנוֹ? אָמְרָה לוֹ: הַנָּפֶשׁ. אָמַר לָהּ: אִם תֵּצֵא נַפְשִׁי מָה אֶעֱשֶׂה? אָמְרָה לוֹ: הַנֶּפֶשׁ שֶׁבְּךָ אִי אַתָּה שׁוֹלֵט בָּהּ, וְנֶאֱמַר: “אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת־הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת”168 – וְהֵיאַךְ תֵּעָשֶׂה אֱלוֹהַּ? וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל! (תנח' בראשית; מדה"ג).

נג “וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם… וַיִּתְעַצֵּב אֶל־לִבּוֹ”169. מִין אֶחָד שָׁאַל אֶת־רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה, אָמַר לוֹ: אֵין אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד? אָמַר לוֹ: הֵן. – וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ”170? אָמַר לוֹ: נוֹלַד לְךָ בֵּן זָכָר מִיָּמֶיךָ? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: מֶה עָשִׂיתָ? אָמַר לוֹ: שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת־הַכֹּל. אָמַר לוֹ: וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת? אָמַר לוֹ: בִּשְׁעַת חֶדְוָה – חֶדְוָה, בִּשְׁעַת אֵבֶל – אֵבֶל. אָמַר לוֹ: כָּךְ מַעֲשֶׂה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא (ב"ר כז).

נד אָמַר רַב פַּפָּא: אֵין עַצְבוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ”171.

– וַהֲרֵי נֶאֱמַר: "וְיִקְרָא אֲדֹנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וגו' "172?

– שׁוֹנֶה173 חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת בָּכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן”"174. (מג' ה.).

נה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הֹוֶה הַיּוֹם: שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שְׁנִיּוֹת יוֹשֵׁב וְדָן אֶת־כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ; כֵּוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁנִּתְחַיֵּב הָעוֹלָם כְּלָיָה, עוֹמֵד מִכִּסֵּא־הַדִּין וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא־רַחֲמִים; שְׁלִישִׁיוֹת יוֹשֵׁב וְזָן אֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵּי כִנִּים175; רְבִיעִיּוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עִם לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק־בּוֹ”176. (ע"ז ג:).

נו מַטְרוֹנָה אַחַת שָׁאֲלָה אֶת רַ' יוֹסֵי בֶּן־חֲלַפְתֶּא, אָמְרָה לוֹ: לְכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־עוֹלָמוֹ? אָמַר לָהּ: לְשִׁשָּׁה יָמִים. אָמְרָה לוֹ: וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְעַד עַכְשָׁו מַהוּ עוֹשֶׂה? אָמַר לָהּ: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים: בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי אָמְרָה לוֹ: וְזוֹהִי אֻמָּנוּתוֹ? אַף אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן. כַּמָּה עֲבָדִים וְכַמָּה שְׁפָחוֹת יֶשׁ־לִי וּבְשָׁעָה קַלָּה אֲנִי יְכוֹלָה לְזַוְּגָם. אָמַר לָהּ: אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ, קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כִּקְרִיעַת יַם־סוּף. הִנִּיחָהּ רַ' יוֹסֵי בֶּן־חֲלַפְתֶּא וְהָלַךְ לוֹ. מֶה עָשְׂתָה? נָטְלָה אָלֶף עֲבָדִים וְאָלֶף שְׁפָחוֹת וְהֶעֱמִידָה אוֹתָם שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת וְאָמְרָה: פְּלוֹנִי יִשָּׂא פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי, וְזִוְּגָה אוֹתָם בְּלַיְלָה אֶחָד. לְמָחָר בָּאוּ לְפָנֶיהָ: זֶה רֹאשׁוֹ פָצוּעַ, זֶה עֵינוֹ שְׁמוּטָה, זֶה זְרוֹעוֹ פְרוּקָה, זֶה רַגְלוֹ שְׁבוּרָה. אָמְרָה לָהֶם: מַה־לָּכֶם? זֶה אָמַר: אֵינִי רוֹצֶה בָזוֹ. וְזוֹ אָמְרָה: אֵינִי רוֹצֶה בָזֶה. מִיָּד שָׁלְחָה וְהֵבִיאָה לְרַ' יוֹסֵי בֶּן־חֲלַפְתֶּא. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, אֱמֶת הִיא תּוֹרַתְכֶם, נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת הִיא, כָּל מָה שֶׁאָמַרְתָּ יָפֶה אָמָרְתָּ.

ר' בֶּרֶכְיָה אָמַר: בְּלָשׁוֹן זוֹ הֱשִׁיבָה רַ' יוֹסֵי בֶּן־חֲלַפְתֶּא: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה סֻלָּמוֹת. מַשְׁפִּיל לָזֶה וּמֵרִים לָזֶה, מוֹרִיד לָזֶה וּמַעֲלֶה לָזֶה (פסיק' דר“כ פס' ב; ב”ר סח; ויק"ר ח.).

נז תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ177 שָׁאַל אֶת־הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי: בְּכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹלָמוֹ? אָמְרוּ לוֹ: לְשִׁשָּׁה יָמִים. אָמַר לָהֶם: וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה178? [אָמְרוּ לוֹ]: גֵּיהִנֹּם נִסּוֹקֶת לָרְשָׁעִים – אוֹי לָעוֹלָם מִדִּינָיו! (ב"ר י).

נח אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת־קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, שְׂדֵה פְלוֹנִי לִפְלוֹנִי (מו"ק יח:).

נט “מֵיְיָ מִצְעֲדֵי־גֶבֶר כּוֹנָנוּ”179 – אָמַר רַ' חֲנִינָא: אֵין אָדָם נוֹקֵף180 אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְמָעְלָה. (חול' ז:).

ס בַּכֹּל עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ עַל־יְדֵי נָחָשׁ, אֲפִלּוּ עַל־יְדֵי יַתּוּשׁ, אֲפִלּוּ עַל־יְדֵי צְפַרְדֵּעַ.

מַעֲשֶׂה בְּעַקְרָב אֶחָד שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צְפַרְדֵּעַ אַחַת וְעָבַר עָלֶיהָ181, וְהָלַךְ וְעָקַץ182 אָדָם וּמֵת, וְכֵוָן שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ הֶחֱזִירַתּוּ הַצְּפַרְדֵּעַ לִמְקוֹמוֹ.

רַ' יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיעַ183 וּבָא לָעִיר. הִבְרִיחוּהוּ מִצַּד זֶה, חָזַר וּבָא מִצַּד זֶה; הִבְרִיחוּהוּ מִצַּד זֶה, חָזַר וּבָא מִצַּד זֶה. אָמַר רַ' יַנַּאי: זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. מִיָּד נָפְלָה הֲבָרָה184 בָּעִיר: פְּלוֹנִי בֶּן־פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת (ב“ר י; תנה”ק חקת).

סא רַ' יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר הָיָה מְטַיֵּל וְהוֹלֵךְ עַל מְשֻׁנִּית185 שֶׁל יָם קֵיסָרִין, רָאָה שָׁם קוּלִית186 אַחַת שֶׁהָיְתָה מִתְגַּלְגֶּלֶת וּבָאָה, הָיָה מַצְנִיעָהּ וְהִיא מִתְגַּלְגֶּלֶת, מַצְנִיעָהּ וְהִיא מִתְגַּלְגֶּלֶת; אָמַר: זוֹ מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ. עָבַר בִּלְדָּר אֶחָד187, נִתְגַּלְגְּלָה בֵּין רַגְלָיו, נִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וּמֵת; הָלְכוּ וּפִשְׁפְּשׁוּהוּ וּמְצָאוּהוּ נוֹשֵׂא כְּתָבִים רָעִים עַל הַיְּהוּדִים שֶׁבְּקֵיסָרִין (ב“ר י; ויק”ר כב).

סב דָּרַשׁ רַב יוֹסֵף: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אוֹדְךָ יְיָ כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי”188 – בַּמָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְנֵי־אָדָם שֶׁיָּצְאוּ לִסְחוֹרָה, יָשַׁב לוֹ קוֹץ189 לְאַחַד מֵהֶם, הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף. לְיָמִים שָׁמַע שֶׁטָּבְעָה סְפִינָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בַיָּם, הִתְחִיל מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ. לְכָךְ נֶאֱמַר: “יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי”. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם”190 – אֲפִלּוּ בַעַל־הַנֵּס אֵינוֹ מַכִּיר בְּנִסּוֹ (נדה לא.).

סג כַּמָּה לָא חָלֵי191 וְלֹא מַרְגִּישׁ גַּבְרָא דְמָרֵהּ סַיְּעַהּ192! (יומא כב:).

סד כַּמָּה נִסִּים עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עִם הָאָדָם וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ (שמ"ר כד).

סה אָמַר רַ' יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי: כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי, לֹא חָזַר בּוֹ (בר' ז.).


ב. פָּמַלְיָא שֶׁל מָעְלָה

סו אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: שִׁבְעָה רְקִיעִים הֵם, וְאֵלּוּ הֵם: וִילוֹן193, רָקִיעַ, שְׁחָקִים, זְבוּל, מָעוֹן, מָכוֹן, עֲרָבוֹת. וִילוֹן – אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם, אֶלָּא נִכְנָס שַׁחֲרִית194 וְיוֹצֵא עַרְבִית וּמְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם195 מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית; רָקִיעַ – שֶׁבּוֹ חַמָּה וּלְבָנָה, כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְבוּעִים; שְׁחָקִים – שֶׁבּוֹ רֵחַיִם עוֹמְדוֹת וְטוֹחֲנוֹת מָן לַצַּדִּיקִים196; זְבוּל – שֶׁבּוֹ יְרוּשָׁלַיִם197 וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ וּמִזְבֵּחַ בָּנוּי, וּמִיכָאֵל הַשָּׂר הַגָּדוֹל198 עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן בְּכָל יוֹם; מָעוֹן – שֶׁבּוֹ כִּתּוֹת־כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת, שֶׁאוֹמְרוֹת שִׁירָה בַּלַּיְלָה וְחָשׁוֹת199 בַּיּוֹם, מִפְּנֵי כְבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל200; מָכוֹן – שֶׁבּוֹ אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג201 וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וַעֲלִיַּת טְלָלִים רָעִים וַעֲלִיַּת202 אֲגָלִים203 וְחֶדְרָהּ שֶׁל סוּפָה וּסְעָרָה וּמְעָרָה שֶׁל קִיטוֹר. וְכֻלָּם דַּלְתוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵשׁ; עֲרָבוֹת – שֶׁבּוֹ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה, גִּנְזֵי חַיִּים, גִּנְזֵי שָׁלוֹם וְגִנְזֵי בְּרָכָה, וּנִשְׁמָתָם שֶׁל צַדִּיקִים וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁעֲתִידוֹת לְהִבָּרְאוֹת, וְטַל שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת־הַמֵּתִים, וְשָׁם אוֹפַנִּים וְשְׂרָפִים וְחַיּוֹת־הַקֹּדֶשׁ וּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְכִסֵּא־הַכָּבוֹד, וּמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם רָם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עֲלֵיהֶם וְחשֶׁךְ וְעָנָן וַעֲרָפֶל מַקִּיפִין אוֹתוֹ. – וְאָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: עוֹד רָקִיעַ אֶחָד יֵשׁ לְמַעְלָה מֵרָאשֵׁי הַחַיּוֹת.

עַד כָּאן יֶשׁ־לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, מִכָּאן וְאֵילַךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן־סִירָא:

  בְּמֻפְלָא204 מִמְּךָ אַל תִּדְרשׁ

  וּבִמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחֲקֹר,

  בְּמַה שֶׁהֻרְשֵׁיתָ205 הִתְבּוֹנֵן

  וְאֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת (חג' יב, יג; ע"י).

סז שָׁנִינוּ, אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי: מַה־תְּשׁוּבָה הֱשִׁיבַתּוּ בַּת־קוֹל [לִנְבוּכַדְנֶצַּר] הָרָשָׁע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר: “אֶעֱלֶה עַל־בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן”206? – יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: רָשָׁע בֶּן־רָשָׁע בֶּן־בְּנוֹ שֶׁל נִמְרוֹד הָרָשָׁע, שֶׁהִמְרִיד אֶת כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עָלַי207 בְּמַלְכוּתוֹ! כַּמָּה שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם? “שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת – שְׁמוֹנִים שָׁנָה”208. וַהֲלֹא מִן הָאָרֶץ עַד לָרָקִיעַ209 מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְכֵן בֵּין כָּל־רָקִיעַ וְרָקִיעַ; לְמַעְלָה מֵהֶם חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְרַגְלֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְקַרְסֻלֵּי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְשׁוֹקֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וּרְכוּבֵי הַחַיּוֹת210 כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְיַרְכֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְגוּפֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְצַוְּארֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְרָאשֵׁי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְקַרְנֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, – וּלְמַעְלָה מֵהֶם כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְרַגְלֵי כִּסֵּא־הַכָּבוֹד כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וּלְמַעְלָה מֵהֶם אֵל חַי וְקַיָּם רָם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עֲלֵיהֶם, – וְאַתָּה אָמַרְתָּ: “אֶעֱלֶה עַל־בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן – אַךְ אֶל־שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל־יַרְכְּתֵי־בוֹר”211! (שם יג.: פסה' צד.:; ע"י).

סח “עַד דִּי כָרְסָוָן212 רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב”213 – כָּרְסָוָן לָמָּה? שָׁנִינוּ, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְדָוִד214, דִּבְרֵי רַ' עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַ' יוֹסֵי: עֲקִיבָא, עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה שְׁכִינָה חֹל? אֶלָּא אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה. [קִבֵּל רַ' עֲקִיבָא מֵרַ' יוֹסֵי וְדָרַשׁ פַּעַם אַחֶרֶת כְּמוֹתוֹ]: אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה. אָמַר לוֹ רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־עֲזַרְיָה: עֲקִיבָא, מַה־לְּךָ אֵצֶל הַגָּדָה? כַּלֵּךְ215 אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת216! אֶלָּא אֶחָד לְכִסֵּא וְאֶחָד לִשְׁרַפְרַף217: כִּסֵּא לֵשֵׁב עָלָיו, שְׁרַפְרַף לַהֲדוֹם רַגְלָיו. (סנה' לח:).

––––––––

סט אַרְבַּע כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מְקַלְסִים218 לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מַחֲנֶה רִאשׁוֹנָה שֶׁל מִיכָאֵל מִימִינוֹ, מַחֲנֶה שְׁנִיָּה שֶׁל גַּבְרִיאֵל מִשְּׂמֹאלוֹ, מַחֲנֶה שְׁלִישִׁית שֶׁל אוּרִיאֵל מִלְּפָנָיו, מַחֲנֶה רְבִיעִית שֶׁל רְפָאֵל מִלְּאַחֲרָיו – וּשְׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּאֶמְצַע. וְהוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, גָּבוֹהַּ וְתָלוּי לְמַעְלָה בָּאֲוִיר; מַרְאוֹת כְּבוֹדוֹ כְּעֵין הַחַשְׁמַל, וַעֲטָרָה נְתוּנָה בְרֹאשׁוֹ, וְכֶתֶר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ219 עַל מִצְחוֹ, וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל־הָאָרֶץ, חֶצְיָהּ אֵשׁ220 וְחֶצְיָהּ בָּרָד. מִימִינוֹ חַיִּים וּמִשְּׂמֹאלוֹ מָוֶת. וְשֵׁבֶט שֶׁל אֵשׁ בְּיָדוֹ, וּפָרֹכֶת פְּרוּשָׂה לְפָנָיו, וְשִׁבְעָה מַלְאָכִים מְשָׁרְתִים לְפָנָיו לִפְנִים מִן הַפָּרֹכֶת, וְהוּא הַנִּקְרָא פַרְגּוֹד, וַהֲדוֹם רַגְלָיו כְּאֵשׁ וּבָרָד, וְתַחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ כְּאֶבֶן סַפִּיר, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת סְבִיבוֹת לְכִסְאוֹ, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ, שִׁבְעָה עַנְנֵי כָבוֹד סוֹבְבִים אוֹתוֹ, וְאוֹפַן הַגַּלְגַּל221 וּכְרוּב וְחַיָּה נוֹתְנִים לְפָנָיו שֶׁבַח (פדר"א ד).

ע “וָאֵרֶא הַחַיּוֹת וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת”222 – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מַלְאָךְ אֶחָד שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּאָרֶץ וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ אֵצֶל הַחַיּוֹת. בְּמִשְׁנָה223 שָׁנִינוּ: סַנְדַּלְפוֹן שְׁמוֹ.

אָמְרוּ עָלָיו עַל־סַנְדַּלְפוֹן, שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵחֲבֵרָיו חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְעוֹמֵד אֲחוֹרֵי הַמֶּרְכָּבָה וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לְקוֹנוֹ וּמַשְׁבִּיעַ אֶת־הַכֶּתֶר וְעוֹלֶה וְיוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ אֲדוֹנוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא הַכֶּתֶר כָּל־חֵילֵי מָרוֹם נִרְתָּחִים וּמִזְדַּעַזְעִים וְחַיּוֹת דּוֹמְמוֹת וּמְנַהֲמוֹת כָּאֲרִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹנִין וְאוֹמְרִין: “קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל־הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ”224. וּבְשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ לַכִּסֵּא מִתְגַּלְגְּלִים גַּלְגִּלֵּי הַכִּסֵּא וּמִתְרַעֲשִׁים אַדְנֵי שְׁרַפְרָף, וְכָל רְקִיעִים אוֹחַזְתָּם חַלְחָלָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל כִּסְּאוֹ כָּל־חֵילֵי מָרוֹם וְכֶתֶר הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ פּוֹתְחִים פִּיהֶם וְאוֹמְרִים: “בָּרוּךְ כְּבוֹד־יְיָ מִמְּקוֹמוֹ”225. בּוֹא וּרְאֵה כַמָּה גְדֻלָּתוֹ וְשִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ הַכֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ מַחֲזִיק עַצְמוֹ לְקַבֵּל הַכֶּתֶר מֵעֲבָדָיו, וְכָל חַיּוֹת וְשְׂרָפִים וְגַלְגִּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה וְכִסֵּא־הַכָּבוֹד וְאֵילֵי מַעְלָה וּמַטָּה מִתְגַּדְּלִים וּמִתְגַּבְּרִים וּמִתְגָּאִים וְנוֹתְנִים הוֹד וְהָדָר, וּמַמְלִיכִים כֻּלָּם בְּפֶה אֶחָד וְאוֹמְרִים: “יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד”226 (חג' יג:; היכל').

עא אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל: סַח לִי מְטַטְרוֹן שַׂר־הַפָּנִים227: כֵּוָן שֶׁלְּקָחַנִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְשַׁמֵּשׁ תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְגַלְגַּל הַמֶּרְכָּבָה וְכָל מַעַרְכֵי הַשְּׁכִינָה נַעֲשָׂה בְּשָׂרִי שַׁלְהֶבֶת־אֵשׁ, וְגִידַי אֵשׁ לוֹהֶטֶת, וְעַצְמוֹתַי גַּחֲלֵי רְתָמִים, וְעַפְעַפַּי כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וְגַלְגִּלֵּי עֵינַי לַפִּידֵי אֵשׁ, וּשְׂעַר רֹאשִׁי לַהֲטֵי לֶהָבָה, וְכָל־אֲבָרֵי לְכַנְפֵי אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, וְגוּף קוֹמָתִי לְאֵשׁ יוֹקֶדֶת, מִימִינִי חוֹצְבֵי לַהֲבֵי־אֵשׁ, וּמִשְּׂמֹאלִי בּוֹעֲרִים לַפִּידִים, מִסְּבִיבוֹתַי נִפְרָחִים228 רוּחוֹת סְעָרָה (היכל').

עב אָמַר רַ' עֲקִיבָא: בְּכָל יוֹם, שַׁחֲרִית, מַלְאָךְ אֶחָד פּוֹתֵחַ פִּיו וְאוֹמֵר: “יְיָ מֶלֶךְ, יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד” – עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְ“בָרְכוּ”, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לְ“בָרְכוּ” – חַיָּה אַחַת עוֹמֶדֶת בָּרָקִיעַ, וּשְׁמָהּ יִשְׂרָאֵל. וְחָקוּק עַל מִצְחָה “יִשְׂרָאֵל”, עוֹמֶדֶת בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ וְאוֹמֶרֶת: “בָּרְכוּ אֶת־יְיָ הַמְבֹרָךְ”, וְכָל גְּדוּדֵי מַעְלָה עוֹנִים וְאוֹמְרִים: “בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד”.

חַיָּה אַחַת יֵשׁ בָּרָקִיעַ, כְּשֶׁהוּא יוֹם – אוֹת אֱמֶת בְּמִצְחָהּ וְיוֹדְעִים הַמַּלְאָכִים שֶׁהוּא יוֹם; וְלָעֶרֶב – אֱמוּנָה בְּמִצְחָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁהוּא לָיְלָה. וּבְכָל פַּעַם אוֹמֶרֶת: “בָּרְכוּ אֶת־יְיָ הַמְבֹרָךְ”, וְכָל־גְּדוּדֵי מַעְלָה עוֹנִים: “בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד” (שם).

עג אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל לְחִיָּא בַּר רַב: בֶּן־אֲרִי, בּוֹא וְאֹמַר לְךָ מֵאוֹתָם הַדְּבָרִים הַיָּפִים שֶׁהָיָה אוֹמֵר אָבִיךָ: כָּל־יוֹם וָיוֹם נִבְרָאִים מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מִנְּהַר דִּינוּר229 וְאוֹמְרִים שִׁירָה – וּבְטֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ”230 (חג' יד.).

עד אַדְרְיָנוֹס שְׁחִיק־עֲצָמוֹת231 שָׁאַל אֶת־רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה, אָמַר לוֹ: אַתֶּם אוֹמְרִים אֵין כַּת שֶׁל מַעְלָה232 מְקַלֶּסֶת וְשׁוֹנָה233, אֶלָּא בְכָל־יוֹם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בּוֹרֵא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשִׁים וְהֵם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָיו וְהוֹלְכִים לָהֶם? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: וּלְאָן הֵם הוֹלְכִים? אָמַר לוֹ: לְהֵיכָן שֶׁנִבְרָאוּ. אָמַר לוֹ: וּמֵהֵיכָן נִבְרָאוּ? אָמַר לוֹ: מִנְּהַר דִּינוּר. אָמַר לוֹ: מַה־טִּיבוֹ שֶׁל נְהַר דִּינוּר? אָמַר לוֹ: כְּיַרְדֵּן זֶה שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה. אָמַר לוֹ: וּמֵהֵיכָן הוּא בָא? אָמַר לוֹ: מִזֵּעָתָן שֶׁל הַחַיּוֹת234, שֶׁהֵן מְזִיעוֹת מִטְּעֻנַּת כִּסְאוֹ235 שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא (ב“ר ע”ח).

––––––––

עה אֵימָתַי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים? רַ' יוֹחָנָן אָמַר: בַּשֵּׁנִי. רַ' חֲנִינָא אָמַר: בַּחֲמִישִׁי.

אָמַר רַ' לוּלְיָנָא בַּר טַבְרִין בְּשֵׁם רַ' יִצְחָק: הַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹּא נִבְרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן כְּלוּם, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: מִיכָאֵל הָיָה מוֹתֵחַ236 בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל רָקִיעַ וְגַבְרִיאֵל בִּצְפוֹנוֹ וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְמַדֵּד בְּאֶמְצָעוֹ, אֶלָּא “אָנֹכִי יְיָ עֹשֶׂה כֹּל, נֹטֶּה שָׁמַיִם לְבַדִּי, רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי”237, “מִי אִתִּי” כָּתוּב – מִי הָיָה שֻׁתָּף עִמִּי בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם? (שם א).

עו “יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת” – שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צִבְיוֹנוֹ238 בְּמַלְאָכָיו, כְּשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָם יוֹשְׁבִים, וּפְעָמִים עוֹשֶׂה אוֹתָם עוֹמְדִים, וּפְעָמִים עוֹשֶׂה אוֹתָם בִּדְמוּת נָשִׁים, וּפְעָמִים בִּדְמוּת אֲנָשִׁים, וּפְעָמִים רוּחוֹת וּפְעָמִים אֵשׁ; כְּשֶׁהֵם נִשְׁלָחִים בִּדְבָרוֹ – נַעֲשִׂים רוּחוֹת, וּכְשֶׁהֵם מְשָׁרְתִים לְפָנָיו נַעֲשִׂים שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט”239 (שמ“ר כה; פדר”א ד).

עז “עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו”240 – מִיכָאֵל שַׂר שֶׁל שֶׁלֶג וְגַבְרִיאֵל שַׂר שֶׁל אֵשׁ, וְלֹא זֶה מְכַבֶּה זֶה וְלֹא זֶה שׂוֹרֵף זֶה. וַאֲפִלּוּ מַלְאָךְ אֶחָד חֶצְיוֹ אֵשׁ וְחֵצְיוֹ שֶׁלֶג הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם241. (שהש"ר ג; תנח' ויגש).

עח אֵין מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת נִזּוֹנִים אֶלָּא מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת־כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים”242 (שמ"ר לב).

עט שָׁנוּי: מִיכָאֵל בְּאַחַת243 גַּבְרִיאֵל בִּשְׁתַּיִם, אֵלִיָּהוּ בְּאַרְבַּע, וּמַלְאָךְ־הַמָּוֶת בִּשְׁמוֹנֶה, וּבִשְׁעַת הַמַּגֵּפָה בְּאֶחָת (בר' ד:).

פ אֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחוֹת וְלֹא שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹשִׂים שְׁלִיחוּת אֶחָת (ב"ר ג).

פא אֵין יֵצֶר־הָרָע שׁוֹלֵט בְּמַלְאָכִים (שם מח).

פב מְקֻבָּלִים אָנוּ: אֵין לְמַעְלָה לֹא יְשִׁיבָה וְלֹא תַחֲרוּת244 וְלֹא עֹרֶף245 וְלֹא עִפּוּי246 (חג' טו.).

פג אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים עָלוּ בְיָדָם מִבָּבֶל. בָּרִאשׁוֹנָה: “שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ”247, “וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן־הַשְּׂרָפִים”248, מִכָּאן וְהֵילַךְ – “וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל”249, “כִּי אִם־מִיכָאֵל שַׂרְכֶם”250 (ירוש' ר“ה פ”א, ה"ב).

פד כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד”251, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “וְאַרְבָּעָה פָּנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם”252? לֹא קָשֶׁה: כָּאן בִּזְמַן שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כִּבְיָכוֹל, שֶׁנִּתְמַעֲטוּ כַּנְפֵי הַחַיּוֹת. – אֵי מֵהֶן נִתְמַעֲטוּ? אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: אוֹתָן שֶׁאוֹמְרוֹת שִׁירָה בָּהֶן253.

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “אֶלֶף אַלְפִּין יְשַׁמְשׁוּנֵהּ וְרִבּוֹ רִבְבָן קֳדָמוֹהִי יְקוּמוּן”254, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו”255? לֹא קָשֶׁה, כָּאן בִּזְמַן שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כִּבְיָכוֹל, שֶׁנִּתְמַעֲטָה פָּמַלְיָא שֶׁל מָעְלָה (חג' יג:).


ג. עֲבוֹדָה־זָרָה

פה חֲמוּרָה256 עֲבוֹדָה־זָרָה, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר257 בָּהּ כְּמוֹדֶה258 בְּכָל הַתּוֹרָה כֻלָּהּ (קיד' מ.).

פו אָמַר רַ' אַבָּהוּ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בַּכֹּל אִם יֹאמַר לְךָ נָבִיא עֲבֹר עַל דִּבְרֵי־תוֹרָה259 – שְׁמַע לוֹ, חוּץ מֵעֲבוֹדָה־זָרָה, שֶׁאֲפִלּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ אַל תִּשְׁמַע לוֹ (סנה' צ.).

פז אָמַר רַב נַחֲמָן: כָּל־לֵצָנוּת אֲסוּרָה, חוּץ מִלֵּצָנוּת שֶׁל עֲבוֹדָה־זָרָה260 שֶׁמֻּתֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּרַע בַּל261 קֹרֵס נְבוֹ… קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא”262 (שם סג:).

פח “הֲלוֹא־עַם אֶל־אֱלֹהָיו יִדְרשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל־הַמֵּתִים”263 – אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁאָבַד לוֹ בְּנוֹ וְהָלַךְ לְתָבְעוֹ264 בֵּין הַקְּבָרוֹת. פִּקֵּחַ אֶחָד שֶׁרָאָה אוֹתוֹ אָמַר לוֹ: בִּנְךָ שֶׁאָבַד לְךָ, חַי אוֹ מֵת? אָמַר לוֹ: חָי. אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, דַּרְכָּם שֶׁל מֵתִים לִהְיוֹת נִתְבָּעִים אֵצֶל חַיִּים, שֶׁמָּא חַיִּים אֵצֶל מֵתִים?! בְּכָל מָקוֹם חַיִּים עוֹשִׂים צָרְכֵי מֵתִים, שֶׁמָּא הַמֵּתִים עוֹשִׂים צָרְכֵי חַיִּים? כָּךְ אֱלֹהֵינוּ חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם, אֲבָל אֱלֹהֵי עוֹבְדֵי אֱלִילִים מֵתִים הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "פֶּה־לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ וגו' "265 – וְאָנוּ מַנִּיחִים חַי הָעוֹלָמִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַמֵּתִים? (ויק"ר ו).

פט שָׁאַל אַגְרִפַּס שַׂר־צָבָא אֶת־רַבָּן גַּמְלִיאֵל: נֶאֱמַר בְּתוֹרַתְכֶם: “כִּי יְיָ אֱלהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא”266 – כְּלוּם מִתְקַנֵּא267 אֶלָּא חָכָם בְּחָכָם וְגִבּוֹר בְּגִבּוֹר וְעָשִׁיר בְּעָשִׁיר? אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁנָּשָּׂא אִשָּׁה עַל אִשְׁתּוֹ, חֲשׁוּבָה מִמֶּנָּה אֵין מִתְקַנְּאָה בָהּ, פְּחוּתָה268 מִמֶּנָּה מִתְקַנְּאָה בָּהּ269 (ע"ז נה.).

צ שָׁאַל פִּילוֹסוֹפוֹס270 אֶחָד אֶת־רַבָּן גַּמְלִיאֵל: נֶאֱמַר בְּתוֹרַתְכֶם: “כִּי יְיָ אֱלהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא”271 – מִפְּנֵי מָה מִתְקַנֵּא בְּעוֹבְדֶיהָ272 וְאֵין מִתְקַנֵּא בָהּ273? אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בֵן אֶחָד, וְאוֹתוֹ הַבֵּן הָיָה מְגַדֵּל לוֹ אֶת־הַכֶּלֶב וְהֶעֱלָה לוֹ שֵׁם עַל שֵׁם אָבִיו, וּכְשֶׁהוּא נִשְׁבַּע אוֹמֵר: “בְּחַיֵּי כֶלֶב אַבָּא”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ – עַל מִי הוּא כוֹעֵס? עַל הַבֵּן הוּא כוֹעֵס, אוֹ עַל הַכֶּלֶב הוּא כוֹעֵס? הֱוֵי אוֹמֵר: עַל הַבֵּן הוּא כוֹעֵס. אָמַר לוֹ: כֶּלֶב אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ, וַהֲלֹא יֵשׁ בָּהּ מַמָּשׁ! אָמַר לוֹ: וּמָה רָאִיתָ? אָמַר לוֹ: פַּעַם אַחַת נָפְלָה דְלֵקָה274 בְעִירֵנוּ וְנִשְׂרְפָה כָל־הָעִיר כֻּלָּהּ, וְאוֹתוֹ בֵית עֲבוֹדָה־זָרָה לֹא נִשְׂרַף. אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁסָּרְחָה עָלָיו מְדִינָה, כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִלְחָמָה – עִם הַחַיִּים הוּא עוֹשֶׂה אוֹ עִם הַמֵּתִים הוּא עוֹשֶׂה? הֱוֵי אוֹמֵר: עִם הַחַיִּים הוּא עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ: כֶּלֶב אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ, מֵת אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ, אִם כֵּן יְאַבְּדֶנָּה מִן הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ: אִלּוּ לְדָבָר שֶׁאֵין הָעוֹלָם צָרִיךְ לוֹ הָיוּ עוֹבְדִין הָיָה מְבַטְּלָהּ, הֲרֵי הֵם עוֹבְדִין לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה, לַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת, לָאֲפִיקִים וְלַגֵּיאָיוֹת – יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים?

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שָׁאֲלוּ פִילוֹסוֹפִים אֶת־הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי: אִם אֱלֹהֵיכֶם אֵין רְצוֹנוֹ בַּעֲבוֹדָה־זָרָה מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְבַטְּלָהּ? אָמְרוּ לָהֶם: אִלּוּ לְדָבָר שֶׁאֵין הָעוֹלָם צָרִיךְ לוֹ הָיוּ עוֹבְדִין הָיָה מְבַטְּלוֹ; הֲרֵי הֵם עוֹבְדִין לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה, לַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת – יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים? אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, וְשׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ עֲתִידִים לִתֵּן אֶת־הַדִּין. דָּבָר־אַחֵר: הֲרֵי שֶׁגָּזַל סְאָה שֶׁל חִטִּים וְהָלַךְ וּזְרָעָהּ בְּקַרְקַע – דִּין הוּא שֶׁלֹּא תִצְמַח, אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג וְהוֹלֵךְ, וְשׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ עֲתִידִים לִתֵּן אֶת הַדִּין (שם נד:; ע"י).

צא אָמַר לוֹ זוֹנִין לְרַ' עֲקִיבָא: לִבִּי וְלִבְּךָ יוֹדְעִים שֶׁעֲבוֹדָה־זָרָה אֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וַהֲרֵי רוֹאִים אָנוּ בְנֵי־אָדָם שֶׁהוֹלְכִים פִּסְחִים275 וּבָאִים שְׁלֵמִים276! אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְאָדָם נֶאֱמָן שֶׁהָיָה בָעִיר, וְכָל בְּנֵי עִירוֹ הָיוּ מַפְקִידִים אֶצְלוֹ שֶׁלֹּא בְעֵדִים, וּבָא אָדָם אֶחָד וְהִפְקִיד אֶצְלוֹ בְעֵדִים. פַּעַם אַחַת שָׁכַח וְהִפְקִיד אֶצְלוֹ שֶׁלֹּא בְעֵדִים. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: בּוֹא וְנִכְפְּרֶנּוּ277. אָמַר לָהּ: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹטֶה זֶה עָשָׂה שֶׁלֹּא כְהֹגֶן278, אָנוּ נְאַבֵּד אֶת־אֱמוּנָתֵנוּ? אַף כָּךְ יִסּוּרִים, בְּשָׁעָה שֶׁמְּשַׁגְּרִין279 אוֹתָם עַל הָאָדָם מַשְׁבִּיעִין אוֹתָם שֶׁלֹּא תֵלְכוּ280 אֶלָּא בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וְלֹא תֵצְאוּ281 אֶלָּא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּבְשָׁעָה פְּלוֹנִית וְעַל־יְדֵי פְּלוֹנִי וְעַל־יְדֵי סַם פְּלוֹנִי. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם לָצֵאת, הָלַךְ זֶה לְבֵית עֲבוֹדָה־זָרָה. אָמְרוּ יִסּוּרִים: דִּין הוּא שֶׁלֹּא נֵצֵא; וְחוֹזְרִים וְאוֹמְרִים: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹטֶה זֶה עָשָׂה שֶׁלֹּא כְהֹגֶן, אָנוּ נְאַבֵּד שְׁבוּעָתֵנוּ? (שם נה).

צב אָמַר רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' חֲנִינָא: לֹא נִבְרָא לְהָאִיר אֶלָּא גַּלְגַּל חַמָּה בִּלְבָד. אִם כֵּן לָמָּה נִבְרְאָה לְבָנָה? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁעֲתִידִין עוֹבְדֵי כוֹכָבִים לַעֲשׂוֹתָם אֱלוֹהוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מָה אִם מִשֶּׁהֵם שְׁנַיִם מַכְחִישִׁין זֶה אֶת־זֶה עוֹבְדֵי כוֹכָבִים עוֹשִׂים אוֹתָם אֱלוֹהוֹת, אִלּוּ הָיָה אֶחָד – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (ב"ר ו).

צג גּוֹי אֶחָד שָׁאַל אֶת־רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה: כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: “אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת”282, וְאָנוּ283 מְרֻבִּים מִכֶּם – מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם מַשְׁוִים עַצְמְכֶם עִמָּנוּ284 בַּעֲבוֹדָה זָרָה? אָמַר לוֹ: יֶשׁ־לְךָ בָּנִים? אָמַר לוֹ: הִזְכַּרְתַּנִי צָרָתִי. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: הַרְבֵּה בָּנִים יֵשׁ לִי: בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים עַל שֻׁלְחָנִי, זֶה מְבָרֵךְ לֵאלֹהֵי פְּלוֹנִי וְזֶה מְבָרֵךְ לֵאלֹהֵי פְּלוֹנִי, וְאֵינָם עוֹמְדִים מִשָּׁם עַד שֶׁמְּפַצְּעִים אֶת־מוֹחָם אֵלּוּ לְאֵלּוּ. אָמַר לוֹ: וּמַשְׁוֶה אַתָּה עִמָּהֵם285? אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ: עַד שֶׁאַתָּה מַשְׁוֶה אוֹתָנוּ, לֵךְ הַשְׁוֵה אֶת־בָּנֶיךָ. נִדְחַף וְהָלַךְ לוֹ. כֵּוָן שֶׁיָּצָא אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, אֶת־זֶה דָחִיתָ בְּקָנֶה רָצוּץ286 – לָנוּ מָה אַתָּה מֵשִׁיב? אָמַר לָהֶם: אֵינִי מֵשִׁיב אֶתְכֶם רֵיקָנִים287! בְּעֵשָׂו כָּתוּב שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת – וְכָתוּב בּוֹ “נְפָשׁוֹת”288 הַרְבֵּה, וּבְיַעֲקֹב כָּתוּב שִׁבְעִים נֶפֶשׁ, וְכָתוּב בּוֹ “נֶפֶשׁ” אֶחָת? אֶלָּא עֵשָׂו, שֶׁהָיָה עוֹבֵד לֶאֱלוֹהוֹת הַרְבֵּה289, כָּתוּב בּוֹ נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה; אֲבָל יַעֲקֹב, שֶׁכָּל־בֵיתוֹ עוֹבְדִים לֶאֱלוֹהַּ אֶחָד, כָּתוּב בּוֹ נֶפֶשׁ אַחַת – “וַיְהִי כָּל־נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ־יַעֲקֹב”290 (ויק“ר ד; ילק”ש).

––––––––

צד מָה הֵם תְּרָפִים291? שׁוֹחֲטִין אָדָם בְּכוֹר וּמוֹלְגִין292 אֶת־רֹאשׁוֹ וּמוֹלְחִין אוֹתוֹ בְּמֶלַח וּבְשָׂמִים, וְכוֹתְבִין עַל צִיץ זָהָב שֵׁם רוּחַ הַטֻּמְאָה וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ בַּקִּיר, וּמַדְלִיקִין נֵרוֹת לְפָנָיו וּמִשְׁתַּחֲוִין לוֹ (תנח' ויצא; פדר"א לו).

צה כֵּיצַד הָיָה הַמֹּלֶךְ? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיוּ כָל־בָּתֵּי הָאֱלִילִים בִּירוּשָׁלַיִם – הַמֹּלֶךְ הָיָה חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, בְּמָקוֹם מֻפְלָג293, וְצֶלֶם חָלוּל294 הָיָה, וּפָנָיו שֶׁל עֵגֶל, וְיָדָיו פְּשׁוּטוֹת כְּאָדָם שֶׁפּוֹתֵחַ יָדָיו לְקַבֵּל דָּבָר מֵחֲבֵרוֹ, וְטַס295 שֶׁל נְחֹשֶׁת בְּיָדוֹ. וְהָיָה נָתוּן לִפְנִים מִשִּׁבְעָה קִנְקְלִים296. וְכָל־אָדָם וְאָדָם לְפִי קָרְבָּנוֹ נִכְנָס: מִי שֶׁמַּקְרִיב עוֹף – נִכְנָס לְקִנְקֵל רִאשׁוֹן וּמַקְרִיב, עֵז – לְשֵׁנִי, שֶׂה – לִשְׁלִישִׁי, עֵגֶל – לִרְבִיעִי, פַּר – לַחֲמִישִׁי, שׁוֹר – לְשִׁשִּׁי. וּמִי שֶׁמַּקְרִיב בְּנוֹ, אוֹמְרִים הַכְּמָרִים, שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְהָיוּ מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לִפְנִים מִן הַקִּנְקֵל הַשְּׁבִיעִי, וְהוּא נוֹשֵׁק לַמֹּלֶךְ, וְעַל־זֶה נֶאֱמַר: “זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן”297. וְהָיוּ מַסִּיקִין298 אוֹתוֹ מִבִּפְנִים עַד שֶׁיָּדָיו נַעֲשׂוֹת כָּאוּר299, וְנוֹטְלִין אֶת־הַתִּינוֹק וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לְתוֹךְ יָדָיו בְּטַס שֶׁל נְחֹשֶׁת. וְהָיוּ מְבִיאִין תֻּפִּים וּמַקִּישִׁין300 בָּהֶם בְּקוֹל גָּבוֹהַּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אָבִיו קוֹל בְּנוֹ וּמֵעָיו הוֹמִים עָלָיו, וְהָיוּ הָעוֹמְדִים נוֹהֲמִים וְהַכְּמָרִים מְקַלְּסִים לְפָנָיו וְאוֹמְרִים לוֹ: יֵהָנֶה לָךְ, יֶעֱרַב לָךְ, יְבֻסַּם301 לָךְ! (תנה“ק ואתחנן; איכ”ר א; ילק"ש).

צו אָמַר רַ' יִצְחָק: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים”302? – מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד עָשָׂה דְמוּת יִרְאָתוֹ303 וּמַנִּיחָה בְּכִיסוֹ304. בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹכְרָהּ, מוֹצִיאָהּ מִתּוֹךְ חֵיקוֹ וּמְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ.

“זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן”305 – אָמַר רַ' יִצְחָק דְּבֵי רַ' אַמִּי: שֶׁהָיוּ כְמָרִים306 נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן, וּמַרְעִיבִים אֶת הָעֲגָלִים, וְעוֹשִׂים דְּמוּת עֲצַבִּים307, וּמַעֲמִידִים אוֹתָם בְּצַד אֲבוּסֵיהֶם וּמוֹצִיאִים אוֹתָם לַחוּץ. כֵּוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָם, רָצִים אַחֲרֵיהֶם וּמְמַשְׁמְשִׁים בָּהֶם. אוֹמְרִים לוֹ: עֲבוֹדָה־זָרָה חָפֵץ בְּךָ – יָבֹא וְיִזְבַּח עַצְמוֹ לוֹ. (סנה' סג:; ע"י)

צז “וַתִּקְחִי אֶת־בָּנַיִךְ… אֲשֶׁר יָלַדְתְּ לִי וַתִּזְבָּחִים לָהֶם”308 – כֹּמֶר בָּא לְאָדָם וְאָמַר לוֹ: צֶלֶם פְּלוֹנִי שָׁלַח אֶצְלְךָ, בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַע שֶׁיֵּשׁ לְךָ בָּנִים הַרְבֵּה, – לָמָה אֵין אַתָּה מַקְרִיב אֶחָד מֵהֶם? אוֹמֵר לוֹ: אֵינָם בִּרְשׁוּתִי, אֶחָד בַּכֶּסֶף309 וְאֶחָד בַּזָּהָב, אֶחָד בַּצֹּאן וְאֶחָד בַּבָּקָר. אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה בָא אֶצְלוֹ רֵיקָם אֵינוֹ כוֹעֵס עָלֶיךָ? אָמַר לוֹ: יֶשׁ־לִי בֵן קָטָן אֶחָד בְּבֵית־רַבּוֹ, הַמְתֵּן עַד שֶׁהוּא בָא וַאֲנִי נוֹתֵן אוֹתוֹ לְךָ, וְאַתָּה הוֹלֵךְ וּמַקְרִיבוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “וַתִּקְחִי אֶת־בָּנַיִךְ… אֲשֶׁר יָלַדְתְּ לִי וַתִּזְבָּחִים לָהֶם” – מִכָּל בָּנֶיךָ שֶׁהָיוּ לְךָ, לֹא הָיָה לְךָ לְהַקְרִיב לָאֱלִילִים אֶלָּא זֶה, שֶׁהוּא מְקֻדָּשׁ לִשְׁמִי! (איכ"ר א).

צח “וְנָתַתִּי אֶת־פִּגְרֵיכֶם עַל־פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם”310 – אָמְרוּ: אֵלִיָּהוּ הַצַּדִּיק הָיָה מְחַזֵּר עַל תְּפוּחֵי רָעָב311 שֶׁבִּירוּשָׁלָיִם. פַּעַם אַחַת מָצָא תִּינוֹק שֶׁהָיָה תָפוּחַ וּמוּטָל בָּאַשְׁפָּה. אָמַר לוֹ: מֵאֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה אָתָּה? אָמַר לוֹ: מִמִּשְׁפָּחָה פְלוֹנִית אָנִי. אָמַר לוֹ: כְּלוּם נִשְׁתַּיֵּר מֵאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה? אָמַר לוֹ: לָאו, חוּץ מִמֶּנִּי. אָמַר לוֹ: אִם אֲנִי מְלַמֶּדְךָ דָּבָר שֶׁאַתָּה חַי בּוֹ – אַתָּה לָמֵד? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: אֱמֹר בְּכָל־יוֹם: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד”312. אָמַר לוֹ: “הָס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם יְיָ”313, שֶׁלֹּא לִמְּדוּהוּ אָבִיו וְאִמּוֹ. מִיָּד הוֹצִיא יִרְאָתוֹ מֵחֵיקוֹ וּמְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ עַד שֶׁנִּבְקַעַת כְּרֵסוֹ, וְנָפְלָה יִרְאָתוֹ לָאָרֶץ וְנָפַל הוּא עָלֶיהָ, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָתַתִּי אֶת־פִּגְרֵיכֶם עַל־פִּגְרֵי גִלּוּלֵיכֶם” (סנה' סג, סד; ע"י).

צט מְנַשֶּׁה נִרְאָה לְרַב אָשֵׁי בַּחֲלוֹמוֹ. אָמַר לוֹ רַב אָשֵׁי: מִפְּנֵי מָה הֱיִיתֶם עוֹבְדִים עֲבוֹדָה־זָרָה? אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיִיתָ שָּׁם הָיִיתָ אוֹחֵז בְּשִׁפּוּלֵי הַגְּלִימָה314 וְרָץ אַחֲרֶיהָ (שם קב:).

ק “וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל־יְיָ אֱלהֵיהֶם”315 – מָה אָמָרוּ? אוֹי־אוֹי, זֶהוּ316 שֶׁהֶחֱרִיב הַמִּקְדָּשׁ וְשָׂרַף הַהֵיכָל וְהָרַג אֶת־כָּל־הַצַּדִּיקִים וְהֶגְלָה אֶת־יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם, וַעֲדַיִן מְרַקֵּד בֵּינֵינוּ! כְּלוּם נְתָתּוֹ לָנוּ אֶלָּא לְקַבֵּל עָלָיו שָׂכָר – לֹא הוּא וְלֹא שְׂכָרוֹ! נָפַל לָהֶם פִּתָּק317 מֵרָקִיעַ, שֶׁהָיָה כָתוּב בּוֹ “אֱמֶת”318. יָשְׁבוּ בְתַעֲנִית שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת. מְסָרוּהוּ בְיָדָם. יָצָא כַאֲרִי שֶׁל אֵשׁ מִבֵּית קָדְשֵׁי־הַקֳּדָשִׁים. אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: “זֹאת הָרִשְׁעָה”319 – זֶהוּ יֵצֶר שֶׁל עֲבוֹדָה־זָרָה. כְּשֶׁתְּפָסוּהוּ נֶעֶקְרָה אַחַת מִשַּׂעֲרוֹתָיו. צָוַח וְהָלַךְ קוֹלוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. אָמְרוּ: הֵיאַךְ נַעֲשֶׂה. שֶׁמָּא, חָס־וְשָׁלוֹם, יְרַחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמָיִם. אָמַר לָהֶם נָבִיא: הֲטִילוּהוּ בְּדוּד שֶׁל אָבָר וְחַפּוּ אֶת פִּיו בְּאָבָר, שֶׁהָאָבָר320 שׁוֹאֵב אֶת־הַקּוֹל321. (יומא סט:).

קא אָמַר רַ' יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִית אַחַת שֶׁהָיְתָה חוֹלָה בְּיוֹתֵר. אָמְרָה: אִם תַּעֲמֹד הַהִיא אִשָּׁה322 מֵחָלְיָהּ תֵּלֵךְ וְתַעֲבֹד לְכָל־עֲבוֹדָה־זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם. עָמְדָה וְעָבְדָה לְכָל עֲבוֹדָה־זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעָה לִפְעוֹר שָׁאֲלָה לִמְשָׁרְתֶיהָ: בַּמָּה עוֹבְדִין לָזוֹ? אָמְרוּ לָהּ: אוֹכְלִין תְּרָדִין323 וְשׁוֹתִין שֵׁכָר וּמַתְרִיזִין324 בְּפָנֶיהָ. אָמְרָה: מוּטָב שֶׁתַּחֲזֹר הַהִיא אִשָּׁה לְחָלְיָהּ וְלֹא תַעֲבֹד עֲבוֹדָה־זָרָה בְּכָךְ. (סנה' סד.).

קב מַעֲשֶׂה בְּסַבְטָא בֶּן אָלַס שֶׁהִשְׂכִּיר חֲמוֹרוֹ לְנָכְרִית אַחַת. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעָה לִפְעוֹר אָמְרָה לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁאִכָּנֵס וְאֵצֵא. לְאַחַר שֶׁיָּצְאָה אָמַר לָהּ: אַף אַתְּ הַמְתִּינִי עַד שֶׁאִכָּנֵס וְאֵצֵא. אָמְרָה לוֹ: וְלֹא יְהוּדִי אָתָּה? אָמַר לָהּ: וּמָה אִכְפַּת לָךְ325? נִכְנַס פָּעַר בְּפָנָיו326 וְקִנַּח327 בְּחָטְמוֹ, וְהָיוּ מְשָׁרְתֵי עֲבוֹדָה־זָרָה מְקַלְּסִים לוֹ וְאוֹמְרִים: מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם שֶׁעֲבָדוֹ לָזֶה בְּכָךְ! (שם).

קג אָמַר לוֹ אַמְגּוֹשִׁי328 אֶחָד לַאֲמֵימָר: מֵחֶצְיְךָ וּלְמַעְלָה329 שֶׁל הוּרְמִיז, מֵחֶצְיְךָ וּלְמַטָּה שֶׁל אֲהוּרְמִין. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן הֵיאַךְ מַנִּיחַ אֲהוּרְמִין לְהוּרְמִיז לְהַעֲבִיר אֶת־הַמַּיִם330 בְּאַרְצוֹ (שם לט.).

––––––––

קד אַתָּה מוֹצֵא בְכָל־מָקוֹם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִפְרָע331 מִן הַמַּלְכֻיּוֹת עַד שֶׁנִּפְרָע מֵאֱלִילֵיהֶן וּמִשָּׂרֵיהֶן תְּחִלָּה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “יִפְקֹד יְיָ עַל־צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם”332, וְאַחַר־כָּךְ “עַל־מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל־הָאֲדָמָה”333 (ילק“ש ישע' יד וירמ' מו, עפ”י מכיל' ותנח').

קה הַמָּשָׁל אוֹמֵר: הַכֵּה הָאֱלִילִים וְיֵבוֹשׁוּ הַכְּמָרִים (שם וארא).

קו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָרוֹאֶה מַרְקוּלִיס334 אוֹמֵר: “בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אֹרֶך־אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ”; מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה־זָרָה אוֹמֵר: “בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה־זָרָה מֵאַרְצֵנוּ, וּכְשֵׁם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמָּקוֹם זֶה, כֵּן תֵּעָקֵּר מִכָּל־מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶן לְעָבְדֶךָ”. וּבְחוּצָה־לָאָרֶץ אֵין צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִם. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בְּחוּצָה־לָאָרֶץ צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁעֲתִידִים לְהִתְגַּיֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־אָז אֶהְפֹּך אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְיָ”335 (בר' נז:; ע"י).

קז “יֵבשׁוּ כָּל־עֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים, הִשְׁתַּחֲווּ־לוֹ כָּל־אֱלֹהִים”336 – אָמַר רַב נַחֲמָן בְּשֵׁם רַ' מָנָא: עֲתִידָה עֲבוֹדָה־זָרָה לִהְיוֹת בָּאָה וְרוֹקֶקֶת בִּפְנֵי עוֹבְדֶיהָ וּמְבַיַּשְׁתָּם, וּבָאָה וְכוֹרַעַת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – וּבְטֵלָה מִן הָעוֹלָם (ירוש' ע“ז פ”ד, ה"ז).


ד. מִינִים

קח אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לֹא גָלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע כִּתּוֹת שֶׁל מִינִים337. מַה־טָּעַם? “בֶּן־אָדָם, שׁוֹלֵחַ אֲנִי אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־גּוֹיִם338 הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר מָרְדוּ־בִי”339 – “אֶל הַגּוֹי הַמּוֹרֵד” לֹא נֶאֱמַר כָּאן אֶלָּא “אֶל־גּוֹיִם הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר מָרְדוּ־בִי, הֵמָּה וַאֲבוֹתָם פָּשְׁעוּ בִי עַד־עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה”340 (ירוש' סנה' פ“י, ה”ה).

קט “הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַּרְכֶּךָ”341 – זוֹ מִינוּת, שֶׁאוֹמְרִים לוֹ לְאָדָם: אַל תֵּלֵךְ בֵּין הַמִּינִים וְאַל תִּכָּנֵס לְשָׁם, שֶׁמָּא תִּכָּשֵׁל בָּם, וְאִם אָמַר: בָּטוּחַ אֲנִי בְּעַצְמִי, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְשָׁם אֵינִי נִכְשָׁל בָּם, אוֹמְרִים לוֹ: אַף־עַל־פִּי שֶׁאַתָּה בָטוּחַ, אַל תֵּלֵךְ. שֶׁמָּא תֹאמַר שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֶת־דִּבְרֵיהֶם וְחוֹזֵר, תַּלְמוּד לוֹמַר: “כָּל־בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים”342 (אדר“נ ב, שם נו”ב).

קי נֶאֱמַר: “טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ”343 – אֵלּוּ הַמִּינִים, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם נִכְנָס בֵּינֵיהֶם מַאֲכִילִין אוֹתוֹ וּמַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ וּמְכַסִּין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה; כֵּוָן שֶׁהָיָה כְּאֶחָד מֵהֶם, כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת־שֶׁלּוֹ וְנוֹטְלוֹ. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: “עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל־פָּח וְלֹא יָדַע כִּי־בְנַפְשׁוֹ הוּא”344 (שם).

קיא לֹא יִשָּׂא וְיִתֵּן345 אָדָם עִם הַמִּינִים, וְאֵין מִתְרַפְּאִים מֵהֶם אֲפִלּוּ לְחַיֵּי שָׁעָה346.

וּמַעֲשֶׂה בְּבֶן־דָּמָא בֶּן־אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל שֶׁהִכִּישׁוֹ347 נָחָשׁ, וּבָא יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר סְכַנְיָא348 לְרַפְּאוֹתוֹ – וְלֹא הִנִּיחוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לוֹ: יִשְׁמָעֵאל אָחִי, הַנַּח לִי וְאֶתְרַפֵּא מִמֶּנּוּ, וַאֲנִי אָבִיא לְךָ רְאָיָה מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מֻתָּר, – וְלֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת־הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּ“מֻתָּר” וָמֵת. קָרָא עָלָיו רַ' יִשְׁמָעֵאל: אַשְׁרֶיךָ, בֶּן־דָּמָא, שֶׁגּוּפְךָ טָהוֹר וְנִשְׁמָתְךָ יָצְאָה בְטָהֳרָה, וְלֹא עָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי חֲבֵרֶיךָ, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: “וּפֹרֵץ גָּדֵר349 יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ”350 (ע“ז כז:; ע”י).

קיב הַגִּלְיוֹנִים351 וְסִפְרֵי מִינִים אֵין מַצִּילִין אוֹתָם מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה352. רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אִם מוֹצֵא אֲנִי סִפְרֵי מִינִים אֲנִי קוֹדֵד353 אַזְכָּרוֹתֵיהֶם354 וְגוֹנְזָן355 וְשׂוֹרֵף אֶת־הַשְּׁאָר. אָמַר רַ' טַרְפוֹן: אֲקַפַּח אֶת־בָּנַי356, שֶׁאִם יִפְּלוּ סִפְרֵי מִינִים לְתוֹךְ יָדַי, שֶׁאֲנִי שׂוֹרְפָם הֵם וְאַזְכָּרוֹתֵיהֶם; שֶׁאֲפִלּוּ אִם יְהֵא אָדָם רוֹדֵף אַחֲרַי לְהָרְגֵנִי וְנָחָשׁ רָץ לְהַכִּישֵׁנִי – אֲנִי נִמְלָט לְבֵית עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה־זָרָה וְאֵינִי נִמְלָט לְבָתֵּיהֶם שֶׁל אֵלּוּ; שֶׁעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה־זָרָה אֵינָם מַכִּירִים אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְכוֹפְרִים בּוֹ, וְהַלָּלוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ וְכוֹפְרִים בּוֹ.

אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל: וּמָה אִם לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמַר הַמָּקוֹם: שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם357 – סִפְרֵי מִינִים שֶׁמְּטִילִים אֵיבָה וְקִנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּשָּׂרְפוּ הֵם וְאַזְכָּרוֹתֵיהֶם, וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: “הֲלוֹא־מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאֹיְבִים הָיוּ לִי”358. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַצִּילִין אוֹתָם359 מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה כָּךְ אֵין מַצִּילִין אוֹתָם לֹא מִפְּנֵי הַמַּפֹּלֶת וְלֹא מִפְּנֵי הַמַּיִם וְלֹא מִכָּל דָּבָר הַמְאַבְּדָם (שבת קטז:; ירוש' שבת פט“ז, ה”א; תוס' שבת יד; תנה"ק קרח).

קיג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁנִּתְפַּס רַ' אֱלִיעֶזֶר לְמִינוּת360 הֶעֱלוּהוּ לְגַרְדּוֹם361 לִדּוֹן. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הֶגְמוֹן362: זָקֵן שֶׁכְּמוֹתְךָ יַעֲסֹק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים הַלָּלוּ363! אָמַר לוֹ: נֶאֱמָן עָלַי הַדַּיָּן. כְּסָבוּר אוֹתוֹ הַהֶגְמוֹן: עָלָיו הוּא אוֹמֵר364 – וְהוּא לֹא אָמַר אֶלָּא כְנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמָיִם. אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וְהֶאֱמַנְתַּנִי עָלֶיךָ365, דִּימוּס366 – פָּטוּר אַתָּה. הָיָה רַ' אֱלִיעֶזֶר מִצְטַעֵר עַל שֶׁנִּתְפַּס לְמִינוּת, כְּשֶׁבָּא אֶל בֵּיתוֹ נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו אֶצְלוֹ לְנַחֲמוֹ367 וְלֹא קִבֵּל מֵהֶם תַּנְחוּמִים. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: רַבִּי, תַּרְשֵׁנִי לוֹמַר דָּבָר אֶחָד מִמַּה שֶׁלִּמַּדְתָּנִי. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ: רַבִּי, שֶׁמָּא דְבַר מִינוּת בָּא לְיָדְךָ וְהִנַּאֲךָ368, וְעָלָיו נִתְפַּסְתָּ? אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא, הִזְכַּרְתָּנִי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן שֶׁל צִפּוֹרֵי, וּמְצָאַנִי אָדָם אֶחָד, וְיַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר סְכַנְיָא שְׁמוֹ. אָמַר לִי: כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: "לֹא־תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְיָ אֱלהֶיךָ וגו' "369 – מַהוּ: לַעֲשׂוֹת הֵימֶנּוּ בֵּית־הַכִּסֵּא לְכֹהֵן גָּדוֹל? וְלֹא אָמַרְתִּי לוֹ כְלוּם. אָמַר לִי: כָּךְ לִמְדַּנִי370: “כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד־אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ”371 – מִמְּקוֹם הַטִּנֹּפֶת בָּאוּ, לִמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת יֵלֵכוּ – וְהִנְּאַנִי הַדָּבָר, וְעַל יְדֵי זֶה372 נִתְפַּסְתִּי לְמִינוּת, וְעָבַרְתִּי עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, “הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַּרְכֶּךָ וְאַל־תִּקְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָהּ”373 – “הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַּרְכֶּךָ” – זוֹ מִינוּת, “וְאַל־תִּקְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָהּ” – זוֹ הָרָשׁוּת374 (ע“ז, טז, יז; ע”י; קה“ר א; ילק”ש מיכה א).

קיד חֲנַנְיָה בֶּן־אֲחִי רַ' יְהוֹשֻׁעַ הָלַךְ לִכְפַר־נַחוּם עָשׂוּ לוֹ הַמִּינִים דָּבָר375 וְהִכְנִיסוּהוּ רָכוּב עַל הַחֲמוֹר בְּשַׁבָּת. הָלַךְ אֶצְלוֹ יְהוֹשֻׁעַ דּוֹדוֹ וְנָתַן עָלָיו מִשְׁחָה – וְנִתְרַפֵּא. אָמַר לוֹ: כֵּוָן שֶׁנָעַר בְּךָ הַחֲמוֹר שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע376 אִי־אַתָּה יָכוֹל377 לָדוּר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. יָרַד לוֹ מִשָּׁם לְבָבֶל וּמֵת שָׁם בְּשָׁלוֹם378 (קה"ר א).

קטו רַ' יְהוּדָה בֶּן־נָקוֹסָה, הָיוּ הַמִּינִים מִתְעַסְּקִים379 עִמּוֹ: הָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ וּמֵשִׁיב, שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ וּמֵשִׁיב. אָמַר לָהֶם: עַל חִנָּם אַתֶּם מְשִׁיבִים, בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה בֵּינֵינוּ: כָּל־מִי שֶׁנּוֹצֵחַ אֶת חֲבֵרוֹ יְהֵא פוֹצֵעַ מוֹחוֹ380 בְּקֻרְנָס381. נִצְּחָם וּפָצַע מוֹחֵיהֶם, עַד שֶׁנִּתְמַלְּאוּ פְּצָעִים פְּצָעִים. כְּשֶׁבָּא אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּי, סִיְּעוּךָ מִן הַשָּׁמַיִם וְנִצַּחְתָּ. אָמַר לָהֶם: לְחִנָּם! לְכוּ וְהִתְפַּלְּלוּ עַל אוֹתוֹ הָאִישׁ382 וְעַל אוֹתָהּ הַחֵמֶת383, שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת, אֲבָל עַכְשָׁו מְלֵאָה פֶחָמִים (קה"ר א).

קטז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת. וְלֹא כְּרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה שֶׁדְּחָפוֹ לְיֵשׁוּ384 בִּשְׁתֵּי יָדָיִם.

רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה מַהִי? כְּשֶׁעָמַד יַנַּאי385 הַמֶּלֶךְ עַל הַחֲכָמִים לְהָרְגָם – שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח הִטְמִינַתּוּ אֲחוֹתוֹ, וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה וְיֵשׁוּ בָּרְחוּ לַאֲלֶכְסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרָיִם. כְּשֶׁהָיָה שָׁלוֹם386 שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח: “מִנִּי יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ, לָךְ אֲלֶכְסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם אֲחוֹתִי. בַּעֲלִי שָׁרוּי בְּתוֹכֵךְ וְאָנֹכִי יוֹשֶׁבֶת שׁוֹמֵמָה”. אָמַר: שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שָׁלוֹם לוֹ. עָמַד וּבָא [הוּא וְתַלְמִידוֹ]. וְנִזְדַּמֵּן לוֹ פֻּנְדָּק אֶחָד. עָשׂוּ לוֹ [שָׁם] כָּבוֹד גָּדוֹל. אָמַר: כַּמָּה נָאָה אַכְסְנָיָא387 זוֹ! אָמַר לוֹ [יֵשׁוּ]: רַבִּי, עֵינֶיהָ טְרוּטוֹת388. אָמַר לוֹ: רָשָׁע, בְּכָךְ אַתָּה עוֹסֵק! הוֹצִיא אַרְבַּע מֵאוֹת שׁוֹפָרוֹת וְנִדָּהוּ. כָּל־יוֹם בָּא [יֵשׁוּ] לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: קַבְּלֵנִי. לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ. יוֹם אֶחָד הָיָה קוֹרֵא שְׁמַע וּבָא [יֵשׁוּ] לְפָנָיו וְאָמַר [רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה] לְקַבְּלוֹ. הֶרְאָה לוֹ בְּיָדוֹ. כְּסָבוּר יֵשׁוּ שֶׁהוּא דוֹחֵהוּ. הָלַךְ וְזָקַף לְבֵנָה389 וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ. אָמַר לוֹ [רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה]: חֲזֹר בָּךְ. אָמַר לוֹ: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מִמְּךָ: כָּל־הַחוֹטֵא וּמַחֲטִיא אֶת־הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.

וְאָמַר מָר390: יֵשׁוּ כִּשֵּׁף וְהֵסִית וְהִדִּיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל. (סוטה מז.; סנה' קז:).

קיז בֶּן־סְטָדָא391 הוֹצִיא כְשָׁפִים392 מִמִּצְרַיִם בִּסְרִיטָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ393. (שבת קד:).

קיח הַמֵּסִית394 מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית־דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ. וְכֵן עָשׂוּ לְבֶן־סְטָדָא בְּלֹד, וּתְלָאוּהוּ395 בְּעֶרֶב פָּסַח (סנה' מז.).

קיט שָׁנִינוּ: בְּעֶרֶב הַפֶּסַח תְלָאוּהוּ לְיֵשׁוּ, וְהַכָּרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו אַרְבָּעִים יוֹם קֹדֶם, שֶׁהָיָה יוֹצֵא לִסָּקֵל עַל שֶׁכִּשֵּׁף וְהֵסִית וְהִדִּיחַ אֶת־יִשְׂרָאֵל: כָּל־מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת, יְבוֹא וִילַמֵּד עָלָיו. וְלֹא מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, וּתְלָאוּהוּ בְּעֶרֶב פָּסַח.

אָמַר עֻלָּא: וְכִי בֶּן־לִמּוּד זְכוּת הוּא – מֵסִית הוּא, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: “לֹא־תַּחֲמֹל וְלֹא־תְכַסֶּה עָלָיו”396?

– שׁוֹנֶה יֵשׁוּ, שֶׁקָּרוֹב לְמַלְכוּת הָיָה397.

שָׁנוּ חֲכָמִים: חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְיֵשׁוּ: מַתַּאי, נַקַּאי, נֵצֶר וּבֻנִּי וְתוֹדָה. הֵבִיאוּ לְמַתַּאי, אָמַר לָהֶם: מַתַּאי יֵהָרֵג, וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “מָתַי אָבוֹא398 וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים”399? אָמְרוּ לוֹ: הֵן, מַתַּאי יֵהָרֵג, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: “מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ”400. הֵבִיאוּ לְנַקַּאי, אָמַר לָהֶם: נַקַּאי יֵהָרֵג, וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “וְנָקִי וְצַדִּיק אַל־תַּהֲרֹג”401? אָמְרוּ לוֹ הֵן: נַקַּאי יֵהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי”402. הֵבִיאוּ לְנֵצֶר, אָמַר לָהֶם: נֵצֶר יֵהָרֵג, וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה”403? אָמְרוּ לוֹ: הֵן, נֵצֶר יֵהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב”404. הֵבִיאוּ לְבֻנִּי, אָמַר לָהֶם: בֻּנִּי יֵהָרֵג, וַהֲרֵי נֶאֱמַר “בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל”405? אָמְרוּ לוֹ: הֵן, בֻּנִּי יֵהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת־בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ”406. הֵבִיאוּ לְתוֹדָה. אָמַר לָהֶם: תּוֹדָה יֵהָרֵג, וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “מִזְמוֹר לְתוֹדָה”407? אָמְרוּ לוֹ: הֵן, תּוֹדָה יֵהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: “זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי”408 (סנה' מג:).

קכ “לֹא אִישׁ אֵל”409 – לְפִי שֶׁצָּפָה בִּלְעָם שֶׁעָתִיד אִישׁ אֶחָד לְהַטְעוֹת הַבְּרִיּוֹת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא אֵל (תנח' בלק עפ“י “עץ הדעת טוב” לרח”ו).

קכא אָמַר רַ' אָבִין בְּשֵׁם רַ' חִלְקִיָּה: טָפַשׁ לִבָּם שֶׁל שַׁקְרָנִים, שֶׁהֵם אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ בֵן לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וּמָה אִם בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, כְּשֶׁרָאָה שֶׁבָּא לְשָׁחֳטוֹ וְלֹא יָכֹל לִרְאוֹתוֹ בְּצַעַר, אֶלָּא מִיָּד צָוַח: “אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ!”410 וְאִלּוּ הָיָה לוֹ בֵן הָיָה מַנִּיחוֹ [לְהִצָּלֵב] וְלֹא הָיָה הוֹפֵךְ אֶת הָעוֹלָם וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ תֹהוּ וָבֹהוּ! לְפִיכָךְ שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: “יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין־לוֹ”411 (אג בראשית לא)

קכב “יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי” – “יֵשׁ אֶחָד” זֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד”412, “וְאֵין שֵׁנִי” – שֶׁאֵין לוֹ שֻׁתָּף בְּעוֹלָמוֹ, “גַּם בֵּן וָאָח אֵין־לוֹ” – אָח אֵין לוֹ, בֵּן מֵאַיִן יֶשׁ־לוֹ? (קה"ר ד).

קכג “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ”413 – אָמַר רַ' אַבָּהוּ: מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם מוֹלֵךְ, וְיֵשׁ־לוֹ אָב אוֹ אָח. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי אֵינִי כֵן, “אֲנִי רִאשׁוֹן”414 – שֶׁאֵין לִי אָב, “וַאֲנִי אַחֲרוֹן”415 – שֶׁאֵין לִי בֵן, “וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים”416 – שֶׁאֵין לִי אָח (שמ"ר כט).

קכד אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל מָקוֹם שֶׁפָּקְרוּ הַמִּינִים417 תְּשׁוּבָתָם בְּצִדָּם418: “נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ419420 – “וַיִבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם421 בְּצַלְמוֹ”422; “הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם”423 – “וַיֵּרֶד יְיָ לִרְאֹת אֶת־הָעִיר”424; “כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים”425 – “לָאֵל הָעֹנֶה אוֹתִי”426; “כִּי מִי־גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר־לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו כַּייָ אֱלֹהֵינוּ”427 – “בְּכָל־קָרָאנוּ אֵלָיו”428; “וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל… אֲשֶׁר הָלְכוּ־אֱלֹהִים”429 – “לִפְדּוֹת־לוֹ לְעָם”430; “עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו431432 – “וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב433434; – אֵלּוּ לָמָּה לִי435? שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה דָּבָר אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלַךְ436 בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה437, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּגְזֵרַת עִירִין438 פִּתְגָּמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָּא”439. הָתֵינַח כֻּלָּם440 – “עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו” מַה־יֵּשׁ לוֹמַר? – אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה (סנה' לח:).

קכה “אָנֹכִי יְיָ אֱלהֶיךָ”441 – הַמִּינִים שָׁאֲלוּ אֶת־רַ' שִׂמְלַאי, אָמְרוּ לוֹ: אֱלוֹהוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ בָּעוֹלָם. אָמַר לָהֶם: לָמָּה: אָמְרוּ לוֹ: שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: “הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים442443. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא כָתוּב “מְדַבְּרִים” אֶלָּא “מְדַבֵּר”444. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבִּי, לְאֵלּוּ דָחִיתָ בְּקָנֶה רָצוּץ, לָנוּ מָה אַתָּה מֵשִׁיב? חָזַר רַ' לֵוִי וּפֵרְשָהּ, אָמַר לָהֶם: “הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים”. כֵּיצַד? אִלּוּ הָיָה כָּתוּב “קוֹל יְיָ בְּכֹחוֹ” לֹא הָיָה הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד, אֶלָּא “קוֹל־יְיָ בַּכֹּחַ”445 – בְּכֹחַ שֶׁל כָּל־אֶחָד וְאֶחָד, הַבַּחוּרִים לְפִי כֹחָם וְהַזְּקֵנִים לְפִי כֹחָם וְהַקְּטַנִּים לְפִי כֹחָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לֹא בִשְׁבִיל שֶׁשְּׁמַעְתֶּם קוֹלוֹת הַרְבֵּה תִּהְיוּ סְבוּרִים שֶׁמָּא אֱלוֹהוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ בַּשָּׁמַיִם, אֶלָּא תִּהְיוּ יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי הוּא יְיָ אֱלהֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָנֹכִי יְיָ אֱלהֶיךָ”446. (שמ"ר כט).

קכו שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־עַזַּאי: בּוֹא וּרְאֵה, בְּכָל־הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא נֶאֱמַר בָּהֶם לֹא אֵל וְלֹא אֱלֹהִים, וְלֹא שַׁדַּי וּצְבָאוֹת, אֶלָּא יְיָ, שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים לִרְדּוֹת447 (מנח' ק.; ספרי פנחס).

קכז מִין אֶחָד אָמַר לְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: כָּתוּב: “וַייָ הִמְטִיר עַל־סְדֹם וְעַל־עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְיָ”448 – מֵאִתּוֹ הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר449! אָמַר לוֹ כּוֹבֵס אֶחָד: הַנִּיחֵהוּ, אֲנִי אָשִׁיב לוֹ: שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי, “נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאֲזֵנָּה אִמְרָתִי”450 – “נָשַׁי” הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, אֶלָּא הַכָּתוּב אוֹמֵר כָּךְ451, אַף כָּאן הַכָּתוּב אוֹמֵר כָּךְ (סנה' לח:).

קכח “לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא”452 – אָמַר לָהֶם משֶׁה: לֹא תֹאמְרוּ משֶׁה אַחֵר עוֹמֵד וּמֵבִיא לָנוּ תּוֹרָה אַחֶרֶת מִן הַשָּׁמַיִם, כְּבָר אֲנִי מוֹדִיעַ אֶתְכֶם “לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא” – שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר הֵימֶנָּה בַּשָּׁמַיִם. (דב"ר ח).

קכט רַ' מֵאִיר קוֹרֵא לוֹ453 אָוֶן־גִּלְיוֹן. רַ' יוֹחָנָן קוֹרֵא לוֹ עֲוֹן־גִּלְיוֹן.

אִמָּא־שָׁלוֹם אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיְתָה. הָיָה מִין אֶחָד בִּשְׁכוּנָתָהּ, שֶׁהָיָה נוֹטֵל לוֹ שֵׁם454 שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל שֹׁחַד. בִּקְשׁוּ לְשַׂחֵק בּוֹ, הֵבִיאָה לוֹ אִמָּא־שָׁלוֹם נֵר שֶׁל זָהָב455 וְהָלְכָה אֶצְלוֹ. אָמְרָה לוֹ: רְצוֹנִי שֶׁיַּחְלְקוּ לִי בְּנִכְסֵי בֵית אָבִי. אָמַר לָהֶם: חֲלֹקוּ. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: כָּתוּב אֶצְלֵנוּ: בִּמְקוֹם בֵּן לֹא תִירַשׁ הַבַּת. אָמַר לוֹ: מִיּוֹם שֶׁגְּלִיתֶם מֵאַרְצְכֶם נִטְּלָה תוֹרַת משֶׁה וְנִתְּנָה תוֹרָה אַחֶרֶת. וְכָתוּב בָּהּ: בֵּן וּבַת יוֹרְשִׁים כְּאֶחָד. לְמָחָר חָזַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהֵבִיא לוֹ הוּא חֲמוֹר לוֹבִי456. אָמַר לָהֶם: הִשְׁפַּלְתִּי לְסוֹף הַסֵּפֶר וְכָתוּב בּוֹ: לֹא לִגְרֹעַ מִתּוֹרַת משֶׁה בָּאתִי, אֶלָּא לְהוֹסִיף עַל תּוֹרַת משֶׁה בָּאתִי, וְכָתוּב בָּהּ: בִּמְקוֹם בֵּן לֹא תִירַשׁ הַבַּת. אָמְרָה לוֹ: יָאִיר457 אוֹרְךָ כַּנֵּר. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: בָּא הַחֲמוֹר458 וּבָעֵט בַּנֵּר (שבת קטז).

קל הַמִּינִים שָׁאֲלוּ לְרַ' אַבָּהוּ: אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ מוֹצְאִים459 מִיתָה לַחֲנוֹךְ. אָמַר לָהֶם: לָמָּה? אָמְרוּ: נֶאֶמָרָה כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֶמָרָה לְהַלָּן: “כִּי הַיּוֹם יְיָ לֹקֵחַ אֶת־אֲדוֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ”460. אָמַר לָהֶם: אִם לִלְקִיחָה אַתֶּם דּוֹרְשִׁים, נֶאֱמַר כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: “הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת־מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה”461. אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: יָפֶה הֱשִׁיבָם רַ' אַבָּהוּ (ב"ר כה).

קלא שְׁנֵי מִינִים הָיוּ, אֶחָד שְׁמוֹ שָׂשׂוֹן וְאֶחָד שְׁמוֹ שִׂמְחָה. אָמַר לוֹ שָׂשׂוֹן לְשִׂמְחָה: אֲנִי גָדוֹל מִמֶּךָּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ462463. אָמַר לוֹ שִׂמְחָה לְשָׂשׂוֹן: אֲנִי גָדוֹל מִמֶּךָּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים”464. אָמַר לוֹ שָׂשׂוֹן לְשִׂמְחָה: יָבוֹא יוֹם וְיַעֲשׂוּךָ רָץ. שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי־בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ465"466. אָמַר לוֹ שִׂמְחָה לְשָׂשׂוֹן: יָבוֹא יוֹם וִימַלְאוּ בְךָ מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּשְׁאַבְתֶּם־מַיִם בְּשָׂשׂוֹן”467.

אָמַר לוֹ אוֹתוֹ צְדוֹקִי שֶׁשְּׁמוֹ שָׂשׂוֹן לְרַ' אַבָּהוּ: עֲתִידִים אַתֶּם שֶׁתְּמַלְּאוּ לִי מַיִם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּשְׁאַבְתֶּם־מַיִם בְּשָׂשׂוֹן”468. אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵי נֶאֱמַר “לְשָׂשׂוֹן” – כִּדְבָרֶיךָ, עַכְשָׁו שֶׁנֶּאֱמַר בְּשָׂשׂוֹן" – עוֹרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אִישׁ עוֹשִׂין אוֹתוֹ נוֹד וּמְמַלְאִין בּוֹ מַיִם (סכה מח).

קלב דַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוּרוֹס (אב' ב).


ה. בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם

קלג דָּרַשׁ בַּר־קַפָּרָא: אֵיזוֹהִי פַרְשָׁה קְטַנָּה, שֶׁכָּל־גּוּפֵי תוֹרָה469 תְּלוּיִם בָּהּ? – בְּכָל־דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ"470 (בר' סג.).

קלד “הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל־אֶרֶץ יְסָדָהּ”471 – רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי אוֹמֵר: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי סְפִינוֹת וּקְשָׁרָן בָּהֳגָנִים472 וּבַעֲשָׁתוֹת473 וְהֶעֱמִידָן עַל גַּבֵּיהֶן וּבָנָה עֲלֵיהֶן פְּלָטוֹרִין474. כָּל־זְמַן שֶׁהַסְּפִינוֹת קְשׁוּרוֹת, פְּלָטוֹרִין קַיָּמִים; פָּרְשׁוּ סְפִינוֹת אֵין פְּלָטוֹרִין קַיָּמִים. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – עֲלִיּוֹתָיו בַּשָּׁמַיִם, וּכְשֶׁאֵין עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – “וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ” כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ”475 – כְּשֶׁאֲנִי מוֹדֶה לוֹ הוּא נָאֶה, וּכְשֶׁאֵין אֲנִי מוֹדֶה לוֹ, כִּבְיָכוֹל476, בִּשְׁמוֹ הוּא נָאֶה477; כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר: “וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם־יְיָ וַאֲנִי־אֵל”478 – כְּשֶׁאַתֶּם עֵדַי479 אֲנִי אֵל, וּכְשֶׁאֵין אַתֶּם עֵדַי אֵין אֲנִי אֵל; כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: “אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת־עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם”480 – אִלְמָלֵא אֲנִי לֹא הָיִיתִי481 יוֹשֵׁב בַּשָּׁמָיִם (ספרי ברכה).

קלה “הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו”482 – רַ' יוֹחָנָן וְרֵישׁ־לָקִישׁ. רַ' יוֹחָנָן אָמַר: לְרוֹעֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַבִּיט בְּצֹאנוֹ; רֵישׁ־לָקִישׁ אָמַר: לְנָשִׂיא שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ וּזְקֵנִים לְפָנָיו. עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן אָנוּ צְרִיכִים לִכְבוֹדוֹ; עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל רֵישׁ־לָקִישׁ הוּא צָרִיךְ לִכְבוֹדֵנוּ483 (ב"ר סוף ל).

––––––––

קלו "וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ אֱלהֶיךָ וגו' "484 – רַ' אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אִם נֶאֱמַר “בְּכָל־נַפְשֶׁךָ”485, לָמָּה נֶאֱמַר “בְּכָל־מְאֹדֶךָ”486; וְאִם נֶאֱמַר “בְּכָל־מְאֹדֶךָ”, לָמָּה נֶאֱמַר “בְּכָל־נַפְשֶׁךָ”? – אֶלָּא אִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁגּוּפוֹ חָבִיב עָלָיו מִמָּמוֹנוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר “בְּכָל־נַפְשֶׁךָ”, וְאִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר “בְּכָל־מְאֹדֶךָ”487. רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: “בְּכָל־נַפְשֶׁךָ” – אֲפִלּוּ נוֹטֵל אֶת־נַפְשֶׁךָ. שִׁמְעוֹן בֶּן־עַזַּאי אוֹמֵר: “בְּכָל־נַפְשֶׁךָ” – אֱהָבֵהוּ עַד מִצּוּי הַנֶּפֶשׁ488.

“וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ אֱלהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ”489 – בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ: בְּיֵצֶר־טוֹב וּבְיֵצֶר הָרָע490 (בר' סא:, נד. ספרי ואתחנן).

קלז רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל מַעֲשֶׂיךָ491 יְהוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם492 (אב' ב).

קלח “יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ”493 – אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לַדִּין אוֹמְרִים לוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ494 בֶּאֱמוּנָה, קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה, עָסַקְתָּ בְּפִרְיָהּ וּרְבִיָּה, צִפִּיתָ לִישׁוּעָה495, פִּלְפַּלְתָּ496 בְּחָכְמָה, הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר? וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, אִם “יִרְאַת יְיָ497 הִיא אוֹצָרוֹ” – הֵן, אִם לֹא – לֹא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ: הַעֲלֵה לִי כֹר חִטִּין לַעֲלִיָּה, הָלַךְ וְהֶעֱלָה לוֹ. אָמַר לוֹ: עֵרַבְתָּ לִי בָּהֵן קַב498 חֳמָטִין499? אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ: מוּטָב אִם לֹא הֶעֱלֵיתָ (שבת לא.).

קלט אָמַר רַ' חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם־לְיִרְאָה אֶת־יְיָ”500 – כְּלוּם יִרְאַת־שָׁמַיִם דָּבָר קָטָן הוּא, וַהֲרֵי אָמַר רַ' חֲנִינָא מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי: אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּבֵית־גְּנָזָיו אֶלָּא אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ”?501 – הֵן, אֵצֶל משֶׁה דָּבָר קָטָן הִיא, שֶׁאָמַר רַ' חֲנִינָא: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמְּבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ כְּלִי גָדוֹל וְיֶשׁ־לוֹ – דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי קָטָן; קָטָן וְאֵין לוֹ – דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי גָדוֹל (בר' לג:).

קמ אָמַר רַב חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: כָּל־אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם – דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת־הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת־מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי־זֶה כָּל־הָאָדָם”502. מַהוּ “כִּי־זֶה כָּל־הָאָדָם”? אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל זֶה. רַ' אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אָמַר: שָׁקוּל זֶה כְּנֶגֶד כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־עַזַּאי אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא לִצְווֹת לָזֶה503 (שם ו:).

קמא אָמַר רַ' חַמָּא בַּר פַּפָּא: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חֵן, בְּיָדוּעַ504 שֶׁהוּא יְרֵא־שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחֶסֶד יְיָ מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם עַל־יְרֵאָיו”505 (סכה מט:).

קמב כְּשֶׁחָלָה רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי נִכְנְסוּ תַלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ. – – – אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, בָּרְכֵנוּ. אָמַר לָהֶם: יְהִי רָצוֹן, שֶׁיְהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָּשָׂר־וָדָם. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבֵּנוּ, עַד כָּאן506? אָמַר לָהֶם: וּלְוָאי! תֵּדְעוּ507, כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אוֹמֵר: שֶׁלֹּא יִרְאֵנִי אָדָם (בר' כח:; ע"י).

קמג רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר אוֹמֵר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה יוֹתֵר מִן הָעוֹשָׂה מִיִּרְאָה, שֶׁזֶּה תָּלוּי לְאֶלֶף דּוֹר וְזֶה תָּלוּי לְאַלְפַּיִם דּוֹר; כָּאן נֶאֱמַר: “וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי”508, וְשָׁם נֶאֱמַר: “וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר509510 (סוטה לא.).

קמד יְהוּדָה בֶּן־תֵּימָא אוֹמֵר: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר, רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם (אב' ה).

קמה רַ' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הָיָה אוֹמֵר: אִם עָשִׂיתָ רְצוֹנוֹ511 כִּרְצוֹנֶךָ, לֹא עָשִׂיתָ רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ: וְאִם עָשִׂיתָ רְצוֹנוֹ שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנֶךָ – עָשִׂיתָ רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ. רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא תָמוּת512 – מוּת513 עַד שֶׁלֹּא תָמוּת. רְצוֹנְךָ שֶׁתִּחְיֶה – אַל תִּחְיֶה עַד שֶׁתִּחְיֶה514. מוּטָב לְךָ לָמוּת מִיתָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁעַל־כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, מִלָּמוּת מִיתָה לְעָתִיד־לָבוֹא, שֶׁאִם תִּרְצֶה אִי אַתָּה מֵת (אדר“נ הוצ”ש נו"ב, לב).

קמו רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ; בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ (אב' ב).

––––––––

קמז כָּל־הַמַּרְבֶּה כְּבוֹד שָׁמַיִם וּמְמַעֵט כְּבוֹד עַצְמוֹ – כְּבוֹד שָׁמַיִם מִתְרַבֶּה וּכְבוֹדוֹ מִתְרַבֶּה; וְכָל הַמְמַעֵט כְּבוֹד שָׁמַיִם וּמַרְבֶּה כְּבוֹד עַצְמוֹ – כְּבוֹד שָׁמַיִם בִּמְקוֹמוֹ וּכְבוֹדוֹ מִתְמַעֵט (תדב“א יד; במ”ר ד).

קמח “כַּבֵּד אֶת־יְיָ מֵהוֹנֶךָ”515 – מִמַּה שֶּׁחֲנָנְךָ, שֶׁאִם אַתָּה בַּעַל נוֹי516, קַלְּסֵהוּ517 בַּנּוֹי שֶׁנָּתַן לָךְ, וְאִם קוֹלְךָ נָאֶה וְהָיִיתָ יוֹשֵׁב בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, עֲמוֹד וְכַבֵּד אֶת־יְיָ בְּקוֹלֶךָ.

חִיָּא בֶּן־אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר הַקַּפָּר הָיָה קוֹלוֹ נָאֶה, וְהָיָה רַ' אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר לוֹ: חִיָּא בְּנִי, עֲמוֹד וְכַבֵּד אֶת יְיָ בַּמֶּה שֶׁחֲנָנֶךָ (פסיק"ר ה).

קמט רַ' יוֹחָנָן בֶּן־בָּרוֹקָא אוֹמֵר: כָּל־הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ518 בְּגָלוּי. אֶחָד שׁוֹגֵג519 וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם (אב' ד).

קנ “אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְיָ”520 – כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב (בר' יט:; עיר' סג.).

קנא אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יְהוֹצָדָק: מוּטָב שֶׁתֵּעָקֵר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה וְיִתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא521 (יבמ' עט.).

קנב מְפַרְסְמִין אֶת־הַחֲנֵפִים522, מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו523524 (יומא פו:).

קנג אֵין מָקִיפִין525 בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד (קיד' מ.).

קנד חִלּוּל הַשֵּׁם כֵּיצַד? אָמַר רַב: כְּגוֹן אֲנִי, כְּשֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ בָּשָׂר מִבֵּית־הַטַּבָּח וְאֵינִי נוֹתֵן דָּמִים לְאַלְתַּר526.

אַבַּיֵּי, כְּשֶׁהָיָה לוֹקֵחַ בָּשָׂר מִשְׁנֵי שֻׁתָּפִים, נָתַן מָמוֹן לָזֶה527 וּמָמוֹן לָזֶה, וְאַחַר־כָּךְ הֱבִיאָם זֶה אֵצֶל זֶה וְעָשָׂה חֶשְׁבּוֹן528.

דְּבֵי רַ' יַנַּאי אָמַר: כָּל־שֶׁחֲבֵרָיו מִתְבַּיְּשִׁים מֵחֲמַת שְׁמוּעָתוֹ529. הָא כֵּיצַד? אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: כְּגוֹן שֶׁאוֹמְרִים530 עָלָיו הַבְּרִיּוֹת: יִמְחֹל רִבּוֹנוֹ לִפְלוֹנִי (יומא פו.).

קנה מִי שֶׁיֶּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ531 אֵין לֹא כֹחַ בִּתְשׁוּבָה לִתְלוֹת532, וְלֹא בְיוֹם־הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בְיִסּוּרִין לְמָרֵק533, אֶלָּא כֻּלָּם תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִגְלָה בְאָזְנָי יְיָ צְבָאוֹת אִם־יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה534 לָכֶם עַד־תְּמֻתוּן”535 (שם).

––––––––

קנו שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה (תרי"ג) מִצְוֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמשֶׁה – – – בָּא חֲבַקוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ536 יִחְיֶה”537 (מכ' כג, כד).


ו. תְּפִלָּה

קנז שָׁנִינוּ, “לְאַהֲבָה אֶת־יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל־לְבַבְכֶם538 – אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁהִיא בְּלֵב? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ תְפִלָּה (תענ' ב.).

קנח רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יַעֲקֹב אוֹמֵר: “מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ”539 – מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת־הַטְּמֵאִים כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְטַהֵר אֶת־יִשְׂרָאֵל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: כְּשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, הִתְפַּלֵּל בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת שֶׁבְּעִירֶךָ; וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת הִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ שָׂדֶךָ; וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ שָׂדֶךָ – הִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתֶךָ – הִתְפַּלֵּל עַל מִטָּתֶךָ; וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עַל מִטָּתֶךָ – הַרְהֵר540 בְּלִבֶּךָ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל־מִשְׁכָּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה”541 (שו"ט ד).

קנט ר' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא אָמַר: תְּפִלּוֹת אֲבוֹת תִּקְּנוּן. רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי אָמַר: תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין542 תִּקְּנוּן (בר' כו:).

קס אַבְרָהָם תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית543; יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה544; יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית545 (שם).

קסא “אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר”546 – אָמְרָה כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, “אֲנִי יְשֵׁנָה” מִן הַקָּרְבָּנוֹת547, “וְלִבִּי עֵר” לִקְרִיאַת־שְׁמַע וּתְפִלָּה548 (שהש"ר ה).

קסב אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה תְּפִלָּה יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת.

וְאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרֵב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי”549; וְאַף־עַל־פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְּפִלָּה נִנְעֲלוּ – שַׁעֲרִי דְמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי יְיָ… אֶל־דִּמְעָתִי אַל־תֶּחֱרָשׁ”550 (בר' לב:; ב"מ נט.).

קסג אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: אֲפִלּוּ מְחִצָּה שֶׁל בַּרְזֶל אֵינָהּ מַפְסֶקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם (פסח' פה:).

קסד בְּרוּכִים אַתֶּם לַייָ, שָׁמַיִם וְיוֹרְדֵי מֶרְכָּבָה, אִם תֹּאמְרוּ וְתַגִּידוּ לְבָנַי מַה־שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה, בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַדְּשִׁין וְאוֹמְרִים “קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ”, וְלַמְּדוּ אוֹתָם, שֶׁיְהוּ עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת לַמָּרוֹם לְבֵית־תְּפִלָּתָם וְנוֹשְׂאִים עַצְמָם לְמַעְלָה; שֶׁאֵין לִי הֲנָאָה בָעוֹלָם כְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת לַמָּרוֹם וְעֵינַי בְּעֵינֵיהֶם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי אוֹחֵז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי בִּדְמוּת יַעֲקֹב וּמְחַבְּקָם וּמְנַשְּׁקָם, וּמַזְכִּיר גָּלוּתָם וּמְמַהֵר גְּאֻלָּתָם (היכל').

קסה “אַל־תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל”551 – מַה־תּוֹלַעַת זוֹ אֵינָהּ מַכָּה אֶת־הָאֶרֶז אֶלָּא בַּפֶּה552, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם אֶלָּא תְּפִלָּה553; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְיָ”554 – תָּפְשׂוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל־אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי555 וּבְקַשְׁתִּי”556 – וְכִי בְּחַרְבּוֹ וּבְקַשְׁתּוֹ לְקָחָהּ? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: “בְּחַרְבִּי” זוֹ תְּפִלָּה “וּבְקַשְׁתִּי” זוֹ בַקָּשָׁה – – – וְכֵן אָמַר דָּוִד לְגָלְיַת: “אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא־אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְיָ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל”557, וְכָתוּב: “אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר, הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד, יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם־קָרְאֵנוּ”558; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וַיִּקְרָא אָסָא אֶל־יְיָ אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר יְיָ אֵין־עִמְּךָ לַעְזֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ, עָזְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ כִּי־עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל־הֶהָמוֹן הַזֶּה”559 (מכיל' בשלח; ילק"ש ישע' מא).

קסו שָׁנָה רַ' שִׁמְעוֹן: מַה־נַּגָּרִים560 הֵם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם יוֹדְעִים לְרַצּוֹת אֶת־בּוֹרְאָם.

אָמַר רַ' יוּדָן: הַכּוּתִים561 הַלָּלוּ חֲכָמִים לְבַקֵּשׁ חָסֶד. אֶחָד מֵהֶם הָיָה הוֹלֵךְ אֵצֶל אִשָּׁה, אָמַר לָהּ: יֶשׁ־לָךְ בָּצָל אֶחָד? תְּנִיהוּ לִי. מִשֶּׁנָּתְנָה לוֹ, אָמַר לָהּ: יֵשׁ בָּצָל בְּלֹא פַת? מִשֶּׁנָּתְנָה לוֹ, אָמַר לָהּ: יֵשׁ אֲכִילָה בְּלֹא שְׁתִיָּה? מִתּוֹךְ כָּךְ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה.

אָמַר רַב אַחָא: יֵשׁ אִשָּׁה חֲכָמָה לִשְׁאֹל וְיֵשׁ אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ חֲכָמָה לִשְׁאֹל. יֵשׁ אִשָּׁה חֲכָמָה לִשְׁאֹל, בָּאָה אֵצֶל שְׁכֶנְתָּהּ, הַשַּׁעַר פָּתוּחַ, דּוֹפֶקֶת עָלָיו. אוֹמֶרֶת לָהּ: שָׁלוֹם עָלַיִךְ, שְׁכֶנְתִּי, מָה אַתְּ עוֹשָׂה? מַה־בַּעְלֵךְ עוֹשֶׂה? מַה־בָּנַיִךְ עוֹשִׂים? אוֹמֶרֶת לָהּ: טוֹב. – אֶכָּנֵס? מְשִׁיבָה לָהּ: הִכָּנֵסִי. מַה־בַּקָּשָׁתֵךְ? אָמְרָה לָהּ: יֶשׁ־לָךְ כְּלִי פְלוֹנִי, תְּנִיהוּ לִי. אוֹמֶרֶת לָהּ: הֵן. שֶׁאֵינָהּ חֲכָמָה לִשְׁאוֹל – בָּאָה אֵצֶל שְׁכֶנְתָּהּ, הַשַּׁעַר סָגוּר וְהִיא פוֹתַחַת אוֹתוֹ. אוֹמֶרֶת לָהּ: יֶשׁ־לָךְ כְּלִי פְלוֹנִי? אוֹמֶרֶת לָהּ: לָאו.

אָמַר רַב חֲנִינָא: יֵשׁ אָרִיס562 חָכָם לִשְׁאֹל וְיֵשׁ אָרִיס שֶׁאֵינוֹ חָכָם לִשְׁאֹל. מִי שֶׁהוּא חָכָם לִשְׁאֹל, רוֹאֶה בְעַצְמוֹ שֶׁשָּׁקַע563 בַּאֲרִיסוּתוֹ, עוֹשֶׂה לֵב טוֹב, סוֹרֵק שְׂעָרוֹ, בְּגָדָיו נְקִיִּים, פָּנָיו טוֹבִים, נוֹטֵל מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וְטַבַּעְתּוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהוֹלֵךְ אֵצֶל בַּעַל־מְלַאכְתּוֹ564 וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: בּוֹא בְשָׁלוֹם, אָרִיס טוֹב, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: טוֹב. – וּמָה הָאָרֶץ565 עוֹשָׂה? – תִּזְכֶּה וְתִשְׂבַּע מִפֵּרוֹתֶיהָ. – מָה הַשְּׁוָרִים עוֹשִׂים? – תִּזְכֶּה וְתִשְׂבַּע מֵחֶלְבֵיהֶם. – מָה הָעִזִּים עוֹשׂוֹת? – תִּזְכֶּה וְתִשְׂבַּע מִגְּדָיֵיהֶן. אוֹמֵר לוֹ: מַה־בַּקָּשָׁתֶךָ? אוֹמֵר לוֹ: יֶשׁ־לְךָ עֲשָׂרָה דִינָרִים, תַּן אוֹתָם לִי. אוֹמֵר לוֹ: אִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ טֹל לְךָ עֶשְׂרִים. שֶׁאֵינוֹ חָכָם לִשְׁאֹל, שְׂעָרוֹ מְקֻוָּץ566, בְּגָדָיו צוֹאִים, פָּנָיו רָעִים, הוֹלֵךְ אֵצֶל בַּעַל־מְלַאכְתּוֹ, שׁוֹאֵל אוֹתוֹ וְאוֹמֵר: מָה הָאָרֶץ עוֹשָׂה? אוֹמֵר לוֹ: הַלְוַאי שֶׁתַּכְנִיס מַה־שֶּׁהוֹצֵאתָ עָלֶיהָ. – מָה הַשְּׁוָרִים עוֹשִׂים? אוֹמֵר לוֹ: תַּשִּׁים567 הֵם. אוֹמֵר לוֹ: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? – יֶשׁ־לְךָ עֲשָׂרָה דִינָרִים, תֵּן אוֹתָם לִי. אוֹמֵר לוֹ: לֵךְ וְתֶן־לִי מַה־שֶּׁיֵּשׁ־לִי אֶצְלֶךָ568 (ויק"ר ה).

קסז “פָּנָה אֶל־תְּפִלַּת הָעַרְעָר”569 – רַ' יִצְחָק פֵּרַשׁ הַמִּקְרָא בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, שֶׁאֵין לָהֶם לֹא מֶלֶךְ וְלֹא נָבִיא, לֹא כֹהֵן וְלֹא אוּרִים וְתֻמִּים, וְאֵין לָהֶם אֶלָּא תְּפִלָּה זוֹ בִּלְבָד. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אַל תִּבְזֶה אֶת־תְּפִלָּתָם (שם ל).

––––––––

קסח אָמַר רַ' חַמָּא בְּרַ' חֲנִינָא: אִם רָאָה אָדָם שֶׁהִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה – יַחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: “קַוֵּה570 אֶל־יְיָ, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל־יְיָ”571 (בר' לב:).

קסט רַ' יוֹחָנָן וְרַ' אֶלְעָזָר אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים (שם י.).

קע אָמַר רַ' זְעֵירָא: אָדָם יֶשׁ־לוֹ אוֹהֵב, כָּל־זְמַן שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ צְרָכָיו וּשְׁאֵלוֹתָיו הוּא שׂוֹנְאוֹ וּמֵרְחִיקוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן, כָּל־זְמַן שֶׁאָדָם מְבַקֵּשׁ צְרָכָיו וּשְׁאֵלוֹתָיו הוּא מְחַבְּבוֹ בְּיוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: “קְרָא אֵלַי572 וְאֶעֱנֶךָּ”573.

וְאָמַר רַ' זְעֵירָא: אָדָם יֶשׁ־לוֹ בֶּן־בַּיִת574, פַּעַם רִאשׁוֹנָה הוּא מוֹשִׁיבוֹ עַל הַמִּטָּה. כְּשֶׁהוּא נִכְנָס שְׁנִיָּה אֶצְלוֹ מוֹשִׁיבוֹ עַל הַכִּסֵּא, שְׁלִישִׁית – עַל הַסַּפְסָל, רְבִיעִית אוֹמֵר לוֹ: כַּמָּה דוֹחֵק זֶה עָלַי וּמַטְרִיחֵנִי; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן, כָּל־זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל דּוֹחֲקִים וּבָאִים לִמְקוֹם תְּפִלָּתוֹ, שִׂמְחָה הוּא לְפָנָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר: “מִי כַּייָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־קָרְאֵנוּ575 אֵלָיו”576 (שו"ט ד).

קעא רַ' יוּדָן אָמַר: בָּשָׂר־וָדָם יֶשׁ־לוֹ פַּטְרוֹן577, אִם בָּאָה לוֹ עֵת צָרָה אֵינוֹ נִכְנָס אֶצְלוֹ פִּתְאֹם, אֶלָּא בָא וְעוֹמֵד עַל פִּתְחוֹ שֶׁל פַּטְרוֹנוֹ וְקוֹרֵא לְעַבְדּוֹ אוֹ לְבֶן־בֵיתוֹ, וְהוּא אוֹמֵר: “אִישׁ פְּלוֹנִי עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲצֵרֶךָ”, שֶׁמָּא מַכְנִיסוֹ וְשֶׁמָּא מַנִּיחוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן, אִם בָּאָה עַל אָדָם צָרָה לֹא יִצְוַח לֹא לְמִיכָאֵל וְלֹא לְגַבְרִיאֵל, אֶלָּא לִי יִצְוַח וַאֲנִי עוֹנֶה לוֹ מִיָּד, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּל אֲשֶׁר־יִקְרָא בְּשֵׁם יְיָ יִמָּלֵט”578 (ירוש' בר' פ“ט, ה”א).

קעב הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָם שֶׁל צַדִּיקִים (יבמ' סד.).

קעגוַיֶעְתַּר יִצְחָק”579 – אָמַר רַ' יִצְחָק: לָמָּה נִמְשְׁלָה תְּפִלָּתָם שֶׁל צַדִּיקִים כְּעָתָר580? מֶה עָתָר זֶה מְהַפֵּךְ הַתְּבוּאָה בַּגֹּרֶן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כָּךְ תְּפִלָּתָם שֶׁל צַדִּיקִים מְהַפֶּכֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִמִּדַּת רַגְזָנוּת לְמִדַּת רַחֲמָנוּת (שם; סוכה יד.).

קעד “לַמְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר”581 – אָמַר רַ' בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: לָמָּה נִמְשְׁלָה תְּפִלָּתָם שֶׁל צַדִּיקִים כְּאַיֶּלֶת? לוֹמַר לִךָ מָה אַיָּלָה זוֹ כָּל־זְמַן שֶׁמַּגְדֶּלֶת – קַרְנֶיהָ מַפְצִילוֹת582, אַף צַדִּיקִים כָּל־זְמַן שֶׁמַּרְבִּים בִּתְפִלָּה תְּפִלָּתָם נִשְׁמָעַת (יומא כט.).

קעה מִי שֶׁאֵרַע בּוֹ דָּבָר583, צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ לְרַבִּים, וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים (חול' עח.).

קעו אָמַר רַבָּה בַּר חִנְנָא סָבָא584 מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: כָּל־שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ נִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר “גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִי מֵחֲטֹא לַייָ מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם”585. אָמַר רָבָא: אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא586 צָרִיךְ שֶׁיַּחֲלֶה עַצְמוֹ עָלָיו587 (בר' יב:).

קעז כָּל־הַמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר, הוּא נַעֲנֶה תְחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַייָ שָׁב אֶת־שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ”588 (ב"ק צב.).

––––––––

קעח כְּשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא.

אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר: הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע אֵין תְּפִלָּתוֹ תַחֲנוּנִים.

מַהוּ קֶבַע? – אָמַר רַ' יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: כָּל־שֶׁתְּפִלָּתוֹ דּוֹמָה עָלָיו כְּמַשּׂוֹי589; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל־מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹמְרָהּ בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: כָּל־שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר590. אַבָּא בַּר אָבִין וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר אָבִין אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: כָּל־שֶׁאֵין מִתְפַּלֵּל עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה (אב' ב; בר' כט:).

קעט ר' יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא הָיָה מִתְפַּלֵּל עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה591, כְּדֵי שֶׁיְהֵא עָלָיו מוֹרָא שָׁמַיִם כָּל הַיּוֹם (ירוש' בר' פ“ד, ה”א).

קפ "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וגו' "592 – וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה? אֶלָּא לוֹמַר־לָךְ: כָּל־זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה593 וּמְשַׁעְבְּדִים594 אֶת־לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְגַּבְּרִים, וְאִם לָאו – הָיוּ נוֹפְלִים. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: “עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף… וְהָיָה כָּל־הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי”595 – וְכִי נָחָשׁ מֵמִית אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִים אֶת־לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו – הָיוּ נִמּוֹקִים596. (ר"ה כט.).

קפא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְכַוֵּן אֶת־לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. אַבָּא־שָׁאוּל אוֹמֵר: סִמָּן לַדָּבָר: “תָּכִין לִבָּם597 – תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ”598. (בר' לא.).

קפב רַ' חִיָּא וְרַ' שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי הָיוּ יוֹשְׁבִים. פָּתַח אֶחָד מֵהֶם וְאָמַר: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה599, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל־הַיָּמִים”600; וְאֶחָד אָמַר: עֵינָיו לְמַעְלָה601 שֶׁנֶּאֱמַר: “נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל־כַּפָּיִם, אֶל־אֵל בַּשָּׁמַיִם”602. בֵּינָתַיִם בָּא אֶצְלָם רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי, אָמַר לָהֶם: בַּמָּה עֲסַקְתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: בִּתְּפִלָּה. אָמַר לָהֶם: כָּךְ אָמַר אַבָּא: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה, כַּדִי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ שְׁנֵי הַמִּקְרָאוֹת הַלָּלוּ. (יבמ' קה:).

קפג אָמַר רַ' אַמִּי: אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפוֹ603, שֶׁנֶּאֱמַר: נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל־כַּפָּיִם, אֶל־אֵל בַּשָּׁמַיִם"604 (תענ' ח.).

קפד אָמַר חִזְקִיָּה: אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים לִבּוֹ כְּבָשָׂר605, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה מִדֵּי־חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ… יָבוֹא כָל־בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי”606 (סוטה ה.).

קפה רַ' אֶלְעָזָר נָתַן פְּרוּטָה לְעָנִי וְאַחַר כָּךְ הִתְפַּלֵּל. אָמַר: כָּתוּב: “אֲנִי בְּצֶדֶק607 אֶחֱזֶה פָנֶיךָ”608 (ב"ב י.).

קפו מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַלֵּק מַעַשְׂרוֹתָיו בְּחָפְנָיו609 אֵין תְּפִלָּתוֹ עוֹלָה (במ"ר יב).

קפז רַ' יְהוּדָה אָמַר: תְּשׁוּבָה עוֹשָׂה מֶחֱצָה610 וּתְפִלָּה עוֹשָׂה הַכֹּל. רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי אָמַר: תְּשׁוּבָה עוֹשָׂה הַכֹּל וּתְפִלָּה עוֹשָׂה מֶחֱצָה. (ויק"ר י).

קפח “לֹא־יִהְיֶה בְּךָ עָקָר וַעֲקָרָה”611 – אָמַר רַ' חָנִין בֶּן־לֵוִי: לֹא תְהֵא תְּפִלָתְךָ עֲקָרָה, אֶלָּא תְהֵא עוֹלָה וְעוֹשָׂה פֵּרוֹת (דב"ר ג).

קפט רַ' חֲנִינָא בַּר פַּפָּא שָׁאַל אֶת־רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל אַגָּדָה, מַהוּ זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: “סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה”612? אָמַר לוֹ: נִמְשְׁלָה תְּפִלָּה כְּמִקְוָה613 וְנִמְשְׁלָה תְּשׁוּבָה כְּיָם614; מַה מִּקְוָה זוֹ פְּעָמִים פְּתוּחָה פְּעָמִים נְעוּלָה, כָּךְ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה פְּעָמִים נְעוּלִים פְּעָמִים פְּתוּחִים; אֲבָל הַיָּם הַזֶּה לְעוֹלָם פָּתוּחַ. וְכָל־מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִרְחֹץ בּוֹ רוֹחֵץ בּוֹ כָּל־שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, כָּךְ שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה לְעוֹלָם פְּתוּחִים. רַ' בֶּרֶכְיָה וְרַ' חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַ' עָנָן בְּרַ' יוֹסֵף אָמְרוּ: אַף שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה אֵינָם נִנְעָלִים לְעוֹלָם (איכ“ר ג; שו”ט סה).

קצ אָמַר רַ' יוֹסֵי בַר חֲלַפְתָּא: “וַאֲנִי תְפִלָּתִי־לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן”615 – עִתִּים הֵן לִתְפִלָּה616. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ תְּהֵא עֵת רָצוֹן (ירוש' מכ' פ“ב, ה”ו).

קצא “וַאֲנִי תְפִלָּתִי־לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן”617 – לְכָל דָּבָר נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא זְמַן וָעֵת, חוּץ מִן תְּפִלָּה, אֵימָתַי שֶׁיִּתְפַּלֵּל נַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לְכָל־חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט”618, לָמָּה? שֶׁאִלּוּ הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ אֵימָתַי הוּא מִתְפַּלֵּל וְנַעֲנֶה, הָיָה מַנִּיחַ כָּל־הַיָּמִים, וְלֹא הָיָה מִתְפַּלֵּל אֶלָּא בְּאוֹתוֹ יוֹם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לְפִיכָךְ אֵינִי מוֹדִיעַ לֵךְ אֵימָתַי אַתָּה נַעֲנֶה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא מִתְפַּלֵּל בְּכָל־שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּטְחוּ בוֹ בְּכָל־עֵת”619 (אגד' בראש' עז).

קצב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה620, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת־רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה (בר' לא).

קצג אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד־רֹאשׁ621. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְלִים, כְּדֵי שֶׁיְכַוְּנוּ לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

מִנַּיִן? אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: שֶׁנֶּאֱמַר: “הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת־קֹדֶשׁ”622 – אַל תִּקְרָא “בְּהַדְרַת־קֹדֶשׁ” אֶלָּא “בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ”. רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִכָּאן: “עִבְדוּ אֶת־יְיָ בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה623 – וְאָמַר רַב: בִּמְקוֹם גִּילָה שָׁם תְּהֵא רְעָדָה (שם ל:).

קצד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים שָׁעָה אַחַת, וְחוֹזְרִים וְשׁוֹהִים שָׁעָה אֶחָת. וְכִי מֵאַחַר שֶׁשּׁוֹהִים תֵּשַׁע שָׁעוֹת624 בַּיּוֹם לִתְפִלָּה – תּוֹרָתָם הֵיאַךְ מִשְׁתַּמֶּרֶת וּמְלַאכְתָּם אֵימָתַי נַעֲשֵׂית? אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁחֲסִידִים הֵם – תּוֹרָתָם מִשְׁתַּמֶּרֶת וּמְלַאכְתָּם מִתְבָּרֶכֶת (שם לב:; ע"י).

קצה כְּשֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים דְּעוּ לִפְנֵי מִי אַתֶּם עוֹמְדִים625 (שם כח:).

קצו אָמַר רַ' חָנָה בַּר בִּזְנָא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד”626 (סנה' כב).

קצז אָמַר רַב אָשֵׁי: רָאִיתִי אֶת־רַב כָּהֲנָא, בְּשָׁעָה שֶׁצַּעַר בָּעוֹלָם הָיָה פוֹשֵׁט טַלִּיתוֹ וּפוֹכֵר יָדָיו627 וּמִתְפַּלֵּל, אָמַר: כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ: בִּשְׁעַת שָׁלוֹם – לוֹבֵשׁ וּמִתְכַּסֶּה וּמִתְעַטֵּף וּמִתְפַּלֵּל, אָמַר: “הִכּוֹן לִקְרַאת־אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל”628 (שבת י.).

קצח אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ, וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ, וּבָא הֶגְמוֹן629 אֶחָד וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם, וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם. הִמְתִּין לוֹ עַד שֶׁסִּיֵּם630 תְּפִלָּתוֹ. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ אָמַר לוֹ: רֵיקָא631! וַהֲלֹא כָתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: “רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד”632. וְכָתוּב: “וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם”633 – כְּשֶׁנָּתַתִּי לְךָ שָׁלוֹם, לָמָּה לֹא הֶחֱזַרְתָּ לִי שָׁלוֹם? אִם הָיִיתִי חוֹתֵך רֹאשְׁךָ בְּסַיִף, מִי הָיָה תוֹבֵעַ אֶת־דָּמְךָ מִיָּדִי? אָמַר לוֹ: הַמְתֶּן־לִי עַד שֶׁאֲפַיֶּסְךָ בִּדְבָרִים. אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיִיתָ עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם וּבָא חֲבֵרְךָ וְנָתַן לְךָ שָׁלוֹם, הָיִיתָ מַחֲזִיר לוֹ שָׁלוֹם? אָמַר לוֹ: לָאו. וְאִם הָיִיתָ מַחֲזִיר לוֹ, מֶה הָיוּ עוֹשִׂים לָךְ? אָמַר לוֹ: הָיוּ חוֹתְכִין634 אֶת־רֹאשִׁי בְּסַיִף. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: מָה אַתָּה, שֶׁהָיִיתָ עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁהַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר, כָּךְ – אֲנִי שֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא חַי וְקַיָּם לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! מִיָּד נִתְפַּיֵּס635 אוֹתוֹ הַהֶגְמוֹן וְנִפְטַר636 אוֹתוֹ חָסִיד לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם (בר' ל:; שם לב, לג; ע"י).

––––––––

קצט אָמַר רַב מִשּׁוּם רַ' מֵאִיר: לְעוֹלָם יִהְיוּ דְבָרָיו שֶׁל אָדָם מֻעָטִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל־תְּבַהֵל עַל־פִּיךָ… לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים… עַל־כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים”637. (שם סא.).

ר מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁיָּרַד לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּפְנֵי רַ' חֲנִינָא, אָמַר: “הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא וְהָאַדִּיר וְהָעִזּוּז וְהַיָּרְאוּי638, הֶחָזָק וְהָאַמִּיץ וְהַוַדַּאי וְהַנִּכְבָּד”. הִמְתִּין לוֹ עַד שֶׁסִּיֵּם. כְּשֶׁסִּיֵּם אָמַר לוֹ: סִיַּמְתָּ כָּל־שְׁבָחָיו שֶׁל רִבּוֹנֶךָ, כָּל־כָּךְ לָמָּה לָּךְ? אֲפִלּוּ אוֹתָן שָׁלשׁ639 שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, אִלְמָלֵא אֲמָרָן משֶׁה רַבֵּנוּ640 בַּתּוֹרָה וּבָאוּ אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְתִקְּנוּן בִּתְפִלָּה, לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לְאָמְרָן, – וְאַתָּה הוֹלֵךְ וְאוֹמֵר כָּל־כָּךְ? מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁהָיוּ לוֹ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וְהָיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּשֶׁל כֶּסֶף – וַהֲלֹא גְנַאי הוּא לוֹ641! (שם לג:).

רא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁיָּרַד לִפְנֵי הַתֵּבָה642 בִּפְנֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְהָיָה מַאֲרִיךְ יוֹתֵר מִדָּי. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּנוּ, כַּמָּה אַרְכָן643 הוּא זֶה! אָמַר לָהֶם: כְּלוּם מַאֲרִיךְ יוֹתֵר מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וָאֶתְנַפֵּל לִפְנֵי יְיָ אֶת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת־אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה וגו' "644.

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁיָּרַד לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּפְנֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְהָיָה מְקַצֵּר יוֹתֵר מִדָּי. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: כַּמָּה קַצְּרָן הוּא זֶה! אָמַר לָהֶם: כְּלוּם מְקַצֵּר יוֹתֵר מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ”645 (שם לד.).

רב רָבָא רָאָה אֶת רַב הַמְנוּנָא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, אָמַר: מַנִּיחִין חַיֵּי־עוֹלָם646 וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי־שָׁעָה647? וְהוּא סָבַר: זְמַן תְּפִלָּה לְעַצְמוֹ וּזְמַן תּוֹרָה לְעַצְמוֹ (שבת י.).

רג עַד כַּמָּה תְּפִלּוֹת חַיָּב אָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל־יוֹם? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין מִתְפַּלְלִין יוֹתֵר מִשָּׁלשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁתִּקְּנוּ אֲבוֹת־הָעוֹלָם648. בָּא דָוִד וּפֵרַשׁ: “עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם”649. לְפִיכָךְ אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהִתְפַּלֵּל יוֹתֵר מִשָּׁלשׁ תְּפִלּוֹת בַּיּוֹם. וְרַ' יוֹחָנָן אָמַר: וּלְוַאי יִתְפַּלֵּל אָדָם וְהוֹלֵךְ כָּל־הַיּוֹם כֻּלּוֹ! (תנח' מקץ; בר' כא.).

רד שָׁאַל אַנְטוֹנִינוּס אֶת־רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: מַהוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל־שָׁעָה? אָמַר לוֹ: אָסוּר. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁלֹּא יִנְהַג קַלּוּת־רֹאשׁ בַּגְּבוּרָה650. לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ. מֶה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ? הִשְׁכִּים אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ: קִירִי כֵּירֵי651! לְאַחַר שָׁעָה נִכְנַס אֶצְלוֹ אָמַר לוֹ: אִמְפְּרָטוֹר652! וּלְאַחַר שָׁעָה אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ: אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס: מָה אַתָּה מְבַזֶּה בְּמַלְכוּת? אָמַר לוֹ [רַבִּי]! יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶׁפִּיךָ אוֹמֵר; וּמָה אַתָּה, שֶׁאַתָּה בָּשָׂר־וָדָם, הַשּׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמְךָ בְּכָל שָׁעָה אַתָּה אוֹמֵר “מְבַזֶּה”, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם מַטְרִיחוֹ בְּכָל־שָׁעָה. (תנח' מקץ).

רה אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: סָפֵק הִתְפַּלֵּל, סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל – אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל. וְרַ' יוֹחָנָן אָמַר: וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם וְהוֹלֵךְ כָּל־הַיּוֹם כֻּלּוֹ (בר' כא.; פס' נד:).

רו “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ”653 – עַל כָּל־נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְקַלֵּס אֶת יוֹצְרוֹ (ב“ר יד; דב”ר ב).

רז אָמַר רַ' יוֹסֵי בְרַ' חֲנִינָא מִשּׁוּם רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יַעֲקֹב: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תֹאכְלוּ עַל־הַדָּם”654 – לֹא תֹאכְלוּ קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ עַל דִּמְכֶם.

כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְאַחַר־כָּךְ מִתְפַּלֵּל – עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר; “וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ”655 – אַל תִּקְרָא “גַוֶּךָ” אֶלָּא “גַּאֲךָ”: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לְאַחַר שֶׁנִּתְגָּאָה זֶה656 – קִבֵּל עָלָיו מַלְכוּת־שָׁמָיִם (בר' י:).

רח לֹא יַעֲמֹד אָדָם לֹא עַל גַּבֵּי כִסֵּא וְלֹא עַל גַּבֵּי שְׁרַפְרַף וְלֹא בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל, אֶלָּא בְּמָקוֹם נָמוּךְ657 וְיִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ”658 (שם).

רט אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אַל יִתְפַּלֵּל אָדָם אֶלָּא בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ שָׁם חַלּוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ659 נֶגֶד יְרוּשְׁלֵם”660 (שם לד:).

רי שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: סוֹמֵא661 וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת־הָרוּחוֹת662 יְכַוֵּן אֶת־לִבּוֹ כְּנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הָיָה עוֹמֵד בְּחוּץ־לָאָרֶץ יְכַוֵּן אֶת־לִבּוֹ כְּנֶגֶד אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִתְפַּלְּלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם”663. הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יְכַוֵּן אֶת־לִבּוֹ כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל־יְיָ דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ”664. הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם יְכַוֵּן אֶת־לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה”665. הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ יְכַוֵּן אֶת־לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי־קָדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה”666. נִמְצָא עוֹמֵד בְּמִזְרָח – מַחֲזִיר פָּנָיו לְמַעֲרָב, בְּמַעֲרָב – מַחֲזִיר פָּנָיו לְמִזְרָח, בְּדָרוֹם – מַחֲזִיר פָּנָיו לְצָפוֹן, בְּצָפוֹן – מַחֲזִיר פָּנָיו לְדָרוֹם; נִמְצְאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים אֶת־לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “כְּמִגְדַּל דָּוִד… בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת667 – תֵּל שֶׁכָּל־פִּיּוֹת668 פּוֹנִים בּוֹ (שם ל.).

ריא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: כַּמָּה הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת יֵשׁ לִשְׁמוֹעַ מִמִּקְרָאוֹת הַלָּלוּ שֶׁל חַנָּה: “וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל־לִבָּהּ”669 – מִכָּאן לְמִתְפַּלֵּל שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ, “רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת”670 – מִכָּאן לְמִתְפַּלֵּל שֶׁיַּחְתֹּךְ671 בִּשְׂפָתָיו, “וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ”672 – מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, “וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה”673 – מִכָּאן שֶׁשִּׁכּוֹר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל (שם לא.).

ריב מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְחָרֵט שֶׁלֹּא קָרָא וְלֹא שָׁנָה, פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה לִקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם הִגְבִּיהַּ אֶת־קוֹלוֹ וְאָמַר “קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת”674. אָמְרוּ לוֹ: מָה רָאִיתָ שֶׁהִגְבַּהְתָּ אֶת־קוֹלֶךָ? אָמַר לָהֶם: לֹא זָכִיתִי לֹא לְמִקְרָא וְלֹא לְמִשְׁנָה, וְעַכְשָׁו שֶׁנִּתְּנָה לִי רְשׁוּת לֹא אַגְבִּיהַּ אֶת־קוֹלִי וְתָשׁוּב נַפְשִׁי עָלַי? וְלֹא יָצָאת675 אוֹתָהּ הַשָּׁנָה וְלֹא שָׁנְתָה וְלֹא שִׁלְּשָׁה עַד שֶׁעָלָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מִבָּבֶל לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וַעֲשָׂאוּהוּ שַׂר־הַחַיִל שֶׁל קֵיסָר וּמִנּוּהוּ רֹאשׁ עַל כָּל־בִּירָנִיּוֹת676 שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לוֹ מָקוֹם וּבָנָה עִיר וְיָשַׁב שָׁם, וְקָרְאוּ לוֹ קִילוֹנִי677, לוֹ וּלְבָנָיו וְלִבְנֵי בָנָיו, עַד סוֹף כָּל־הַדּוֹרוֹת (במ"ר ד).

ריג אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי: מִפְּנֵי מָה תִּקְּנוּ תְּפִלָּה בְּלָחַשׁ? שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת־עוֹבְרֵי עֲבֵרָה678: שֶׁהֲרֵי לֹא חָלַק679 הַכָּתוּב מָקוֹם בֵּין חַטָּאת לְעוֹלָה (סוטה לב:).

ריד הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ – הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי־אֲמָנָה680.

הַמַּגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ – הֲרֵי זֶה מִנְּבִיאֵי הַשָּׁקֶר681.

מְגַהֵק וּמְפַהֵק הֲרֵי זֶה מִגַּסֵּי־הָרוּחַ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: נִכָּר שֶׁהוּא מְכֹעָר.

הַמִּתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ סִמָּן רָע לוֹ.

הָרַק בִּתְפִלָּתוֹ כְּאִלּוּ רַק בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ (בר' כד:).

רטו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין עוֹנִין לֹא אָמֵן חֲטוּפָה682, וְלֹא אָמֵן קְטוּפָה683, וְלֹא אָמֵן יְתוֹמָה684, וְלֹא יִזְרֹק בְּרָכָה מִפִּיו685 (שם מז.).

רטז אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: כָּל־שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו אַל יִתְפַּלֵּל, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּצָּר אַל יוֹרֶה”686.

רַ' חֲנִינָא בַּיּוֹם שֶׁכָּעַס לֹא הִתְפַּלֵּל.

שְׁמוּאֵל לֹא הִתְפַּלֵּל בְּבַיִת שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ שֵׁכָר687.

רַב פַּפָּא לֹא הִתְפַּלֵּל בְּבַיִת שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ הַרְסָנָא688.

אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל כְּשֶׁהָיָה בָא בַּדֶּרֶךְ לֹא הִתְפַּלֵּל שְׁלשָׁה יָמִים (עיר' סה.).

ריז הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר689 הֲרֵי זוֹ תְפִלַּת שָׁוְא. כֵּיצַד? הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת וְאוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר – הֲרֵי זוֹ תְפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תְהֵא בְּתוֹךְ בֵּיתִי – הֲרֵי זוֹ תְפִלַּת שָׁוְא (בר' נד.).

ריח יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם תְּפִלָּה שֶׁל תִּפְלָה, כֵּיצַד? כּוֹנֵס מֵאָה כֹרִים690 וְאוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיוּ מָאתַיִם, כּוֹנֵס מֵאָה חָבִיוֹת691 וְאוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיוּ מָאתַיִם – הֲרֵי זוֹ תְפִלַּת שָׁוְא; אֲבָל מִתְפַּלֵּל הוּא שֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶם בְּרָכָה וְלֹא תִּכָּנֵס בָּהֶם מְאֵרָה (תוספ' בר' ז).

ריט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה צָרִיךְ לְסָרֵב692; וְאִם אֵינוֹ מְסָרֵב דּוֹמֶה לְתַבְשִׁיל שֶׁאֵין בּוֹ מֶלַח; וְאִם מְסָרֵב יוֹתֵר מִדַּאי, דּוֹמֶה לְתַבְשִׁיל שֶׁהִקְדִּיחַתּוּ מֶלַח693. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? פַּעַם רִאשׁוֹנָה יְסָרֵב, שְׁנִיָּה מְהַבְהֵב694, שְׁלִישִׁית פּוֹשֵׁט אֶת רַגְלָיו וְיוֹרֵד695. (בר' לד.).

רכ הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה, סִמָּן רָע לוֹ; וְאִם שְׁלִיחַ־צִבּוּר הוּא – סִמָּן רַע לְשׁוֹלְחָיו; מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר: זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לָהֶם: אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי696 בְּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל697; וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף698 (שם:).

––––––––

רכא אָמַר רַב חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: כָּל־הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ, וּכְשֶׁמֵּת אוֹמְרִים לוֹ: אִי עָנָו, אִי חָסִיד, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְאַבְרָהָם אָבִינוּ מֵהֵיכָן לָנוּ שֶׁקָּבַע מָקוֹם? – שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־עָמַד שָׁם אֶת־פְּנֵי יְיָ”699 (בר' ו:).

רכב אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אֵין תְּפִלָּה שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “לִשְׁמֹעַ אֶל־הָרִנָּה וְאֶל־הַתְּפִלָּה”700 – בִּמְקוֹם רִנָּה701 שָׁם תְּהֵא תְפִלָּה.

רכג אָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַ' יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מָצוּי בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת? שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת־אֵל”702. וּמִנַּיִן לַעֲשָׂרָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֵם? שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל703” (שם ו.).

רכד “וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם”704 – אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵלּוּ בָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּבָבֶל.

דָּרַשׁ רָבָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ”705 – אֵלּוּ בָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת (מג' כט.).

רכה “אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר”706 – אָמְרָה כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, “אֲנִי יְשֵׁנָה” – מִבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, “וְלִבִּי עֵר” – לְבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת (שהש"ר ה).

רכו “פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב־לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי”707 – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כָּל־הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ פְּדָאַנִי לִי וּלְבָנַי מִבֵּין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם (בר' ח.).

רכז “וַאֲנִי תְּפִלָּתִי־לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן”708 – אֵימָתַי עֵת רָצוֹן? בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין (שם).

רכח “שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל־בָּשָׂר יָבֹאוּ”709 – אָמַר רַ' פִּינְחָס בְּשֵׁם רַ' מֵאִיר וְרַ' יִרְמִיָה בְּשֵׁם רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא: בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִים אֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכֻּלָּם מִתְפַּלְּלִים כְּאֶחָד, אֶלָּא כָל־כְּנֵסִיָּה וּכְנֵסִיָּה מִתְפַּלֶּלֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ; הַכְּנֶסֶת הַזּוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר־כָּךְ הַכְּנֶסֶת הָאַחֶרֶת. וּמֵאַחַר שֶׁכָּל־הַכְּנֵסִיּוֹת גּוֹמְרוֹת כָּל־הַתְּפִלּוֹת, הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַתְּפִלּוֹת נוֹטֵל כָּל־הַתְּפִלּוֹת שֶׁנִּתְפַּלְלוּ בְּכָל־הַכְּנֵסִיּוֹת כֻּלָּן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן עֲטָרוֹת וְנוֹתְנָן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “עָדֶיךָ כָּל־בָּשָׂר יָבֹאוּ”710, וְאֵין עָדֶיךָ אֶלָּא עֲטָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֻּלָּם כַּעֲדִי תִּלְבָּשִׁי”711. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּךָ אֶתְפָּאָר”712, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְעַטֵּר בִּתְפִלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ”713.

דָּבָר אַחֵר: “שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל־בָּשָׂר יָבֹאוּ” – אַתָּה מוֹצֵא בָּשָׂר־וָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ שִׂיחַת שְׁנַיִם כְּאֶחָד; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הַכֹּל מִתְפַּלְלִים לְפָנָיו וְהוּא שׁוֹמֵעַ וּמְקַבֵּל תְּפִלָתָם.

דָּבָר אַחֵר: “שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל־בָּשָׂר יָבֹאוּ” – בָּשָׂר־וָדָם, אִם בָּא עָנִי לוֹמַר דָּבָר לְפָנָיו אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הֵימֶנּוּ, אִם בָּא עָשִׁיר לוֹמַר דָּבָר, מִיָּד הוּא שׁוֹמֵעַ וּמְקַבְּלוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הַכֹּל שָׁוִים לְפָנָיו, הַנָּשִׁים וְהָעֲבָדִים וְהָעֲנִיִּים וְהָעֲשִׁירִים. תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי משֶׁה רַבָּם שֶׁל כָּל־הַנְּבִיאִים כָּתוּב בּוֹ מַה שֶׁכָּתוּב בְּעָנִי; בְּמשֶׁה כָּתוּב: “תְּפִלָּה לְמשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים”714, וּבְעָנִי כָּתוּב: “תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי־יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ”715 – זוֹ תְפִלָּה וְזוֹ תְפִלָּה, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהַכֹּל שָׁוִים בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם (שמ"ר כא).

רכט אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: כָּל־מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ בֵּית־הַכְּנֶסֶת בְּעִירוֹ וְאֵינוֹ נִכְנָס שָׁם לְהִתְפַּלֵּל נִקְרָא שָׁכֵן רָע, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה אָמַר יְיָ עַל־כָּל־שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר־הִנְחַלְתִּי אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל”716; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם גָּלוּת לוֹ וּלְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם”717 (בר' ח.).

רל אָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַ' יִצְחָק: כָּל הָרָגִיל לָבוֹא לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וְלֹא בָּא יוֹם אֶחָד, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְשָׁאֵל בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ718 חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ”719 – אִם לִדְבַר־מִצְוָה הָלַךְ “נֹגַהּ לוֹ”, וְאִם לִדְבַר־הָרְשׁוּת הָלַךְ “אֵין נֹגַהּ לוֹ”.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וְלֹא מָצָא שָׁם עֲשָׂרָה, מִיָּד הוּא כוֹעֵס, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה720?”721 (שם ו:; ע“י; ילק”ש ישע' נ).

רלא אָמְרוּ לוֹ לְרַ' יוֹחָנָן: יֵשׁ זְקֵנִים בְּבָבֶל. תָּמַהּ וְאָמַר: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע וגו' "722 כָּתוּב, אֲבָל בְּחוּץ־לָאָרֶץ לֹא! כֵּוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ: “מַשְׁכִּימִים מַעֲרִיבִים723 הֵם לְבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת” – אָמַר זוֹהִי שֶׁעָמְדָה לָהֶם, שֶׁכֵּן אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי לְבָנָיו: הַשְׁכִּימוּ וְהַעֲרִיבוּ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי שֶׁתַּאֲרִיכוּ יָמִים (בר' ח.).

רלב אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: לְעוֹלָם יַשְׁכִּים אָדָם לְבֵית־הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה וְיִמָּנֶּה עִם עֲשָׂרָה הָרִאשׁוֹנִים: שֶׁאֲפִלּוּ מֵאָה בָאִים אַחֲרָיו, נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּם (שם מז:).

רלג אָמַר לוֹ רַ' יִצְחָק לְרַ' נַחֲמָן: מַה־טַּעַם אֵין מָר בָּא לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל? אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל724. אָמַר לוֹ: יְכַנְּסוּ לְמָר עֲשָׂרָה – וְיִתְפַּלְּלוּ. אָמַר לוֹ: טֹרַח לִי בַּדָּבָר. – וְיֹאמַר לוֹ מָר לִשְׁלִיחַ־צִבּוּר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלֵּל יָבוֹא וְיוֹדִיעַ לְמָר. אָמַר לוֹ: כָּל־כָּךְ לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁאָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲנִי תְּפִלָּתִי־לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן”725? אֵימָתַי עֵת רָצוֹן – בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין (שם ז, ח).

רלד מַעֲשֶׂה בְּרַ' אֱלִיעֶזֶר שֶׁנִּכְנַס לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וְלֹא מָצָא עֲשָׂרָה – וְשִׁחְרֵר726 עַבְדּוֹ וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה (שם מז:).

רלה "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל־דַּלְתֹתַי וגו' "727 – מַהוּ “לִשְׁקֹד עַל־דַּלְתֹתַי”? אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם הָלַכְתָּ לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּית־הַכְּנֶסֶת אַל תַּעֲמֹד עַל הַפֶּתַח הַחִיצוֹן לְהִתְפַּלֵּל שָׁם, אֶלָּא הֱוֵי מִתְכַּוֵּן לְהִכָּנֵס דֶּלֶת לִפְנִים מִדָּלֶת. “לִשְׁקֹד עַל דַּלְתִּי” לֹא כָתוּב אֶלָּא “עַל־דַּלְתֹתַי” – שְׁתֵי דְלָתוֹת. וְלָמָּה כֵּן? שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹנֶה פְסִיעוֹתֶיךָ וְנוֹתֵן לְךָ שָׂכָר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם תַּעֲשֶׂה כֵן, דַּע שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. מַה־כָּתוּב אַחֲרָיו? “כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים”728 – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וְלֹא מָצָא אֶת־כְּבוֹדִי שָׁם? אָמַר רַ' אַיְבוּ: וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹמֵד עָלֶיךָ. מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת־אֵל”729. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: וְלֹא דַיֶךָּ שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא שֶׁאַתָּה יוֹצֵא מִשָּׁם טָעוּן בְּרָכוֹת. מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיָי”730. (דב"ר ז; בר' כח).

רלו אָמַר רַב חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: הַיּוֹצֵא מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת – אַל יְפַסַּע פְּסִיעָה גַּסָּה731. אָמַר אַבַּיֵּי: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בִיצִיאָתוֹ, אֲבָל בִּכְנִיסָתוֹ מִצְוָה לָרוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת־יְיָ”732 (בר' ו:).

רלז שָׁנִינוּ, אַבָּא בִנְיָמִין אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְהִתְפַּלֵּל וְקָדַם אֶחָד מֵהֶם לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא הִמְתִּין אֶת־חֲבֵרוֹ וְיָצָא – טוֹרְפִין733 לוֹ תְּפִלָּתוֹ בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “טֹרַף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ, הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזֵב אָרֶץ”; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיֶעְתַּק צוּר734 מִמְּקֹמוֹ”735 (שם ה:).

רלח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶם קַלּוּת־רֹאשׁ, אֵין אוֹכְלִין בָּהֶם וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶם, וְאֵין נֵאוֹתִין בָּהֶם736 וְאֵין מְטַיְּלִין בָּהֶם, וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶם בַּחַמָּה737 מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְאֵין מַסְפִּידִין בָּהֶם הֶסְפֵּד שֶׁל יָחִיד. אֲבָל קוֹרִין בָּהֶם וְשׁוֹנִין בָּהֶם, וּמַסְפִּידִין בָּהֶם הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים738, וּמְכַבְּדִין739 אוֹתָם וּמַרְבִּיצִין740 אוֹתָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ בָהֶם עֲשָׂבִים. אָמַר רַ' יְהוּדָה: אֵימָתַי? בְּיִשּׁוּבָם; אֲבָל בְּחֻרְבָּנָם מַנִּיחִין אוֹתָם לַעֲלוֹת. עָלוּ בָהֶם עֲשָׂבִים לֹא יִתְלֹשׁ741, מִפְּנֵי עַגְמַת־נָפֶשׁ742.

וְעוֹד אָמַר רַ' יְהוּדָה: בֵּית־הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרֵב – אֵין מַסְפִּידִין בְּתוֹכוֹ, וְאֵין מַפְשִׁילִין743 בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים, וְאֵין פּוֹרְשִׂין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת744, וְאֵין שׁוֹטְחִין745 עַל גַּגּוֹ פֵּרוֹת, וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ קָפֶּנְדַּרִיָא746, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת־מִקְדְּשֵׁיכֶם”747 – קְדֻשָּׁתָם אַף כְּשֶׁהֵם שׁוֹמְמִים.

רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי אָמַר: הָרוֹקֵק בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת כְּרוֹקֵק בְּבָבַת־עֵינוֹ748 (מנ' כח; ירוש' בר' פ“ג ה”ה).

רלט אָמַר רַב אַסִּי: בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל עַל־תְּנַאי749 הֵם עֲשׂוּיִים, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶם קַלּוּת־רֹאשׁ. וּמַה הִיא? חֶשְׁבּוֹנוֹת750.

אָמַר רַב אַסִּי: בֵּית־הַכְּנֶסֶת שֶׁמְּחַשְּׁבִין בּוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת – מְלִינִין בּוֹ אֶת־הַמֵּת751 (מג' כח.).

רמ אָמַר רַב: כָּל־עִיר שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ גְבֹהִים מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת לְסוֹף חֲרֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְרוֹמֵם אֶת־בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת חָרְבֹתָיו”752.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? – בְּבָתִּים, אֲבָל בִּירָנִיּוֹת וּמִגְדָּלִים753 אֵין בְּכָךְ כְּלוּם (שבת יא.).

רמא אָמַר רַב חִסְדֶּא: אַל יִסְתֹּר754 אָדָם בֵּית־כְּנֶסֶת עַד שֶׁיִּבְנֶה בֵּית־כְּנֶסֶת אַחֵר (ב"ב ג:).

רמב רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא וְרַ' הוֹשַׁעְיָא רַבָּה755 הָיוּ מְטַיְּלִים בְּבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁבְּלֹד. אָמַר לוֹ רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא לְרַ' הוֹשַׁעְיָא רַבָּה: כַּמָּה מָמוֹן שִׁקְּעוּ756 אֲבוֹתַי כָּאן. אָמַר לוֹ: כַּמָּה נְפָשׁוֹת שִׁקְּעוּ757 אֲבוֹתֶיךָ כָּאן! וְכִי לֹא הָיוּ בְּנֵי־אָדָם שֶׁיַּעַסְקוּ בַתּוֹרָה?

רַ' אָבִין – עָשׂוּ לוֹ שַׁעַר לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל. בָּא רַ' מָנַי אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ: רְאֵה מַה־שֶּׁעָשִׂיתִי! קָרָא עָלָיו: “וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת־עֹשֵׂהוּ וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת”758 – וְכִי לֹא הָיוּ בְּנֵי־אָדָם שֶׁיַּעַסְקוּ בַתּוֹרָה? (ירוש' שקל' פ“ה, ה”ד).

––––––––

רמג רַ' אֶלְעָזָר לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתַּשְׁכֵּן בְּפוּרֵינוּ759 אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת, וְתַרְבֶּה גְבוּלֵנוּ בְּתַלְמִידִים, וְתַצְלִיחַ סוֹפֵנוּ אַחֲרִית וְתִקְוָה, וְתָשִׂים חֶלְקֵנוּ בְּגַן־עֵדֶן, וְתַקְּנֵנוּ בְּחָבֵר טוֹב וְיֵצֶר טוֹב בְּעוֹלָמֶךָ, וְנַשְׁכִּים וְנִמְצָא יִחוּל760 לְבָבֵנוּ לְיִרְאָה אֶת־שְׁמֶךָ, וְתָבוֹא לְפָנֶיךָ קֹרַת נַפְשֵׁנוּ761 לְטוֹבָה.

רַ' יוֹחָנָן לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתָּצִיץ בְּבָשְׁתֵּנוּ762 וְתַבִּיט בְּרָעָתֵנוּ, וְתִתְלַבֵּשׁ בְּרַחֲמֶיךָ, וְתִתְכַּסֶּה בְּעֻזֶּךָ, וְתִתְעַטֵּף בַּחֲסִידוּתֶךָ, וְתִתְאַזֵּר בַּחֲנִינוּתֶךָ, וְתָבֹא לְפָנֶיךָ מִדַּת טוּבְךָ וְעַנְוְתָנוּתֶךָ.

רַ' זֵירָא לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁלֹּא נֶחְטָא וְלֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם מֵאֲבוֹתֵינוּ.

רַ' חִיָּא לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תּוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ, וְאַל יִדְוֶה לִבֵּנוּ וְאֶל יֶחְשְׁכוּ עֵינֵינוּ.

רַב לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּתֵּן לָנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים. חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ־עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת־חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָנוּ אַהֲבַת־תּוֹרָה וְיִרְאַת־שָׁמַיִם, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא לָנוּ אֶת־כָּל־מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה.

רַבִּי לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּצִּילֵנוּ מֵעַזֵּי־פָנִים763 וּמֵעַזּוּת־פָּנִים764, מֵאָדָם רָע וּמִפֶּגַע רָע, מִיֵּצֶר־רָע, מֵחָבֵר רָע, מִשָּׁכֵן רָע, וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית, וּמִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּעַל־דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶּן־בְּרִית765 בֵּין שֶׁאֵינוֹ בֶּן־בְּרִית.

רַב סָפְרָא לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתָּשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה766 וּבְפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה767 וּבֵין הַתַּלְמִידִים הָעוֹסְקִים בְּתוֹרָתֶךָ, בֵּין עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ בֵּין עוֹסְקִין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וְכָל־הָעוֹסְקִין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהוּ עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ.

רַ' אֲלֶכְסַנְדְּרַי לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן768 אוֹרָה וְאַל תַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן חֲשֵׁכָה, וְאַל יִדְוֶה לִבֵּנוּ וְאַל יֶחְשְׁכוּ עֵינֵינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זוֹהִי תְפִלַּת רַב הַמְנוּנָא, וְרַ' אֲלֶכְסַנְדְּרַי לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ, וּמִי מְעַכֵּב? שְׂאוֹר שֶׁבְּעִסָּה769 וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁתַּכְנִיעֵם מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ וְנָשׁוּב לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם.

רָבָא לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: אֱלֹהַי, עַד שֶׁלֹּא נוֹצַרְתִּי אֵינִי כְדַאי770, וְעַכְשָׁו שֶׁנּוֹצַרְתִּי כְּאִלּוּ לֹא נוֹצָרְתִּי. עָפָר אֲנִי בְּחַיַּי – קַל־וָחֹמֶר בְּמִיתָתִי, הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ כִּכְלִי מָלֵא בוּשָׁה וּכְלִמָּה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, שֶׁלֹּא אֶחְטָא עוֹד, וּמַה שֶּׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ מָרֵק771 בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, אֲבָל לֹא עַל־יְדֵי יִסּוּרִים וָחֳלָאִים רָעִים.

מַר בְּנוֹ שֶׁל רָבִינָא כְּשֶׁהָיָה מְסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: אֱלֹהַי, נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלֵי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְתַצִּילֵנִי מִפֶּגַע רָע, מִיֵּצֶר־הָרָע וּמֵאִשָּׁה רָעָה וּמִכָּל־רָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָּעוֹלָם. וְכָל־הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי (בר' טז, יז; ע"י).

רמד אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אֱלִישָׁע772: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנַי־וְלִפְנִים, וְרָאִיתִי אַכְתְּרִיאֵל773 יָהּ יְיָ צְבָאוֹת יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וְאָמַר לִי: יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, בָּרְכֵנִי! אָמַרְתִּי לוֹ: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ774 רַחֲמֶיךָ אֶת־כַּעַסְךָ וְיִגֹּלּוּ775 רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין776. וְנִעְנַע לִי בְּרֹאשׁוֹ777.

לְהוֹדִיעַ, שֶׁלֹּא תְּהֵא בִּרְכַּת הֶדְיוֹט קַלָּה בְעֵינֶיךָ (שם ו:; ע"י).

רמה כָּל הַתְּפִלּוֹת בְּטֵלוֹת778, הַהוֹדָאָה779 אֵינָהּ בְּטֵלָה (ויק"ר ט).

––––––––

רמו כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ הִמָּלֵךְ בְּקוֹנְךָ780 וָצֵא.

מַהוּ הִמָּלֵךְ בְּקוֹנְךָ וָצֵא? זוֹ תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ.

מַהִי תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, שֶׁתּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כָּל־אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדַי, וְתִתְּנֵנִי לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל־רוֹאָי. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה (בר' כט:).

רמז רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הַהוֹלֵךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה וְאוֹמֵר: הוֹשַׁע יְיָ אֶת־עַמְּךָ אֶת־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל־פָּרָשַׁת הָעִבּוּר781 יִהְיוּ צְרָכֵיהֶם לְפָנֶיךָ782. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

שָׁנוּ חֲכָמִים: הַמִּתְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיִל וְלִסְטִים מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. וְאֵיזוֹ הִיא תְּפִלָּה קְצָרָה? רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֲשֵׂה רְצוֹנְךָ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְתַן נַחַת רוּחַ לִירֵאֶיךָ מִתַּחַת, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שְׁמַע שַׁוְעַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה מְהֵרָה בַקָּשָׁתָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. – – – אֲחֵרִים אוֹמְרִים: צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרֻבִּים וְדַעְתָּם קְצָרָה783. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינו, שֶׁתִּתֵּן לְכָל־אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ וּלְכָל־גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵי מַחְסוֹרָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. (שם כח; כט:).

רמח הַנִּכְנָס לְכָרָךְ מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם784, אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בֶּן־עַזַּאי אוֹמֵר: אַרְבַּע, שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ; נוֹתֵן הוֹדָאָה עַל שֶׁעָבַר785 וְצוֹעֵק עַל הֶעָתִיד.

שָׁנוּ חֲכָמִים: בִּכְנִיסָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לְכָרָךְ זֶה בְּשָׁלוֹם. נִכְנַס אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, שֶׁהִכְנַסְתַּנִי לְכָרָךְ זֶה לְשָׁלוֹם. בִּקֵּשׁ לָצֵאת אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכֶּרֶךְ זֶה לְשָׁלוֹם. יָצָא אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, שֶׁהוֹצֵאתַנִי מִכָּרָךְ זֶה לְשָׁלוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁהוֹצֵאתַנִי לְשָׁלוֹם כָּךְ תּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנֵי לְשָׁלוֹם וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כָּל־אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ (שם ס.).

רמט שָׁנוּ חֲכָמִים: הַנִּכְנָס לְבֵית־הַמֶּרְחָץ אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי מִזֶּה וּמִכַּיּוֹצֵא בוֹ, וְאַל יֶאֱרַע בִּי דְּבַר קַלְקָלָה וְעָוֹן, וְאִם יֶאֱרַע בִּי דְּבַר קַלְקָלָה וְעָוֹן תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה לְכָל־עֲוֹנוֹתָי.

בִּיצִיאָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? אָמַר רַ' אַחָא: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, שֶׁהִצַּלְתַּנִי מִן הָאוּר786.

הַנִּכְנָס לְהַקִּיז דָּם787 אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, שֶׁיְּהֵא עֵסֶק זֶה לִי לִרְפוּאָה וְתִרְפָּאֵנִי, כִּי אֵל רוֹפֵא נֶאֱמָן אַתָּה וּרְפוּאָתְךָ אֱמֶת.

כְּשֶׁעוֹמֵד788 מַהוּ אוֹמֵר? אָמַר רַ' אַחָא: בָּרוּךְ רוֹפֵא חִנָּם.

הַנִּכְנָס לְבֵית־הַכִּסֵּא אוֹמֵר: הִתְכַּבְּדוּ, מְכֻבָּדִים789, קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, תְּנוּ כָבוֹד לֶאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; הַרְפּוּ מִמֶּנִּי עַד שֶׁאִכָּנֵס וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹנִי וְאָבוֹא אֲלֵיכֶם.

אָמַר אַבַּיֵּי: לֹא יֹאמַר אָדָם כָּךְ, שֶׁמָּא יַנִּיחוּהוּ וְיֵלֵכוּ. אֶלָּא יֹאמַר: שִׁמְרוּנִי, שִׁמְרוּנִי! עִזְרוּנִי, עִזְרוּנִי! סַמְּכוּנִי, סַמְּכוּנִי! הַמְתִּינוּ לִי, הַמְתִּינוּ לִי, עַד שֶׁאִכָּנֵס וְאֵצֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם790 (שם).


ז. בְּרָכוֹת

רנ לֹא יִטְעַם אָדָם כְּלוּם עַד שֶׁיְּבָרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ”791. הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְרָכָה – מָעָל792 (תוס' בר' ג).

רנא “יוּמַת הַמֵּת793794 – רָשָׁע בְּחַיָּיו חָשׁוּב כַּמֵּת, מִפְּנֵי שֶׁרוֹאֶה חַמָּה זוֹרַחַת וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ “יוֹצֵר אוֹר”, שׁוֹקַעַת וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ “מַעֲרִיב עֲרָבִים”, אוֹכֶל וְשׁוֹתֶה וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ; אֲבָל הַצַּדִּיקִים מְבָרְכִים עַל כָּל־דָּבָר וְדָבָר שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְשֶׁרוֹאִים וְשֶׁשּׁוֹמְעִים. (תנח' ברכה).

רנב אָמַר רַב יְהוּדָה: מִי שֶׁיּוֹצֵא בִּימֵי נִיסָן וְרוֹאֶה אִילָנוֹת כְּשֶׁהֵם מְלַבְלְבִים795 אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבִים לְהִתְנָאוֹת796 בָּהֶם בְּנֵי־אָדָם.

אָמַר מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁמְּבָרְכִין עַל הָרֵיחַ? שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ”797 – אֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה הָרֵיחַ. (בר' מג:).

רנג רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ רָאָה אֶת־הַפַּת וְאָמַר: בָּרוּךְ שֶׁבָּרָא פַּת זוֹ, כַּמָּה נָאָה פַת זוֹ! – הֲרֵי זוֹ בִּרְכָתָהּ; אֲפִלּוּ רָאָה תְּאֵנִים וְאָמַר: בָּרוּךְ שֶׁבָּרָא תְּאֵנִים הַלָּלוּ, כַּמָּה הֵן נָאוֹת! – זוֹהִי בִּרְכָתָן.

רַ' יוֹסֵי אָמַר: כָּל־הַמְשַׁנָּה מִמַּטְבַּע798 שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת – לֹא יָצָא (תוס' בר' ג).

רנד הָרוֹאֶה אִילָנוֹת נָאִים וּבְנֵי־אָדָם נָאִים אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁכֵּן בָּרָא בְּרִיּוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ.

מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁרָאָה גוֹיָה נָאָה וּבֵרַךְ עָלֶיהָ.

– לֹא כֵן אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: “וְלֹא תְחָנֵּם”799 – לֹא תִתֵּן עֲלֵיהֶם חֵן800?

מָה אָמַר? “אֲבַסְקַנְטָא”801 לֹא אָמַר, אֶלָּא “שֶׁכָּךְ בָּרָא בְּרִיּוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ”; שֶׁכֵּן אֲפִלּוּ רָאָה גָמָל נָאֶה, סוּס נָאֶה, חֲמוֹר נָאֶה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁבָּרָא בְּרִיּוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ.

– זוֹ דַרְכּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְהִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים? – אֶלָּא דֶרֶךְ עַקְמוּמִית הָיְתָה, וְהִבִּיט שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ802 (ירוש' בר' פ“ט, ה”א).

רנה הָרוֹאֶה אָכְלוֹסֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ חֲכַם הָרָזִים803, שֶׁאֵין דַּעְתָּם דּוֹמָה זֶה לָזֶה וְאֵין פַּרְצוּפֵיהֶם דּוֹמִים זֶה לָזֶה. בֶּן־זוֹמָא רָאָה אָכְלוֹסִין עַל גַּבֵּי מַעֲלָה בְּהַר־הַבַּיִת, אָמַר: בָּרוּךְ חֲכַם הָרָזִים וּבָּרוּךְ שֶׁבָּרָא כָל־אֵלּוּ לְשַׁמְּשֵׁנִי. הוּא הָיָה אוֹמֵר: כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַע אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁמָּצָא פַת לֶאֱכֹל: חָרַשׁ וְזָרַע וְקָצַר וְעִמֵּר וְדָשׁ וְזָרָה וּבָרֵר וְטָחַן וְהִרְקִיד804 וְלָשׁ וְאָפָה, וְאַחַר־כָּךְ אָכַל – וַאֲנִי מַשְׁכִּים וּמוֹצֵא כָל־אֵלֶּה מְתֻקָּנִים לְפָנָי; וְכַמָּה יְגִיעוֹת יָגַע אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁמָּצָא בֶּגֶד לִלְבּשׁ: גָּזַז וְלִבֵּן805 וְנִפֵּץ וְטָוָה וְאָרַג, וְאַחַר־כָּךְ מָצָא בֶגֶד לִלְבּשׁ – וַאֲנִי מַשְׁכִּים וּמוֹצֵא כָל־אֵלֶּה מְתֻקָּנִים לְפָנָי. כָּל הָאֻמָּנֻיּוֹת שׁוֹקְדוֹת וּבָאוֹת לְפֶתַח בֵּיתִי וַאֲנִי מַשְׁכִּים וּמוֹצֵא כָל־אֵלֶּה לְפָנָי.

הוּא הָיָה אוֹמֵר: אוֹרֵחַ טוֹב מַהוּ אוֹמֵר? כַּמָּה טְרָחוֹת טָרַח בַּעַל־הַבַּיִת בִּשְׁבִילִי, כַּמָּה בָּשָׂר הֵבִיא לְפָנַי, כַּמָּה יַיִן הֵבִיא לְפָנַי, כַּמָּה גְלֻסְקָאוֹת806 הֵבִיא לְפָנַי, וְכָל־מַה־שֶׁטָּרַח לֹא טָרַח אֶלָּא בִשְׁבִילִי. אֲבָל אוֹרֵחַ רַע מַהוּ אוֹמֵר: מַה־טֹּרַח טָרַח בַּעַל־הַבַּיִת זֶה? פַּת אַחַת אָכַלְתִּי, חֲתִיכָה אַחַת אָכַלְתִּי, כּוֹס אֶחָד שָׁתִיתִי, כָּל־טֹרַח שֶׁטָּרַח בַּעַל־הַבַּיִת זֶה לֹא טָרַח אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.

עַל אוֹרֵחַ טוֹב מַהוּ אוֹמֵר: “זְכֹר כִּי־תַשְׂגִּיא807 פָעֳלוֹ אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים”808; עַל אוֹרֵחַ רַע נֶאֱמַר: “לָכֵן יְרֵאוּהוּ809 אֲנָשִׁים”810.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָרוֹאֶה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו; חַכְמֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו. הָרוֹאֶה מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו; מַלְכֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לִבְרִיּוֹתָיו (בר' נח.).

רנו הָרוֹאֶה בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָם, אוֹמֵר: בָּרוּךְ מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה; בְּחֻרְבָּנָם, אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת.

עֻלָּא וְרַב חִסְדָּא הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְפִתְחוֹ שֶׁל בֵּית רַב חָנָא בַּר חֲנִילַאי נֶאֱנַח רַב חִסְדָּא אֲנָחָה גְדוֹלָה. אָמַר לוֹ עֻלָּא: עַל מָה אַתָּה נֶאֱנַח? אָמַר לוֹ: הֵיאַךְ לֹא אֵאָנֵחַ, בַּיִת שֶׁהָיוּ בּוֹ שִׁשִּׁים אוֹפוֹת בַּיּוֹם וְשִׁשִּׁים אוֹפוֹת בַּלַּיְלָה וְאָפוּ לְכָל־מִי שֶׁצָּרִיךְ, וְלֹא הוֹצִיא [רַב חָנָא] יָדוֹ מִן הַכִּיס, שֶׁאָמַר: שֶׁמָּא יָבוֹא עָנִי בֶן־טוֹבִים וְעַד שֶׁאַגִּיעַ לַכִּיס יִתְבַּיֵּשׁ, וְעוֹד שֶׁהָיוּ אַרְבָּעָה פְתָחִים פְּתוּחִים לוֹ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְכָל־מִי שֶׁנִּכְנַס רָעֵב יָצָא שָׂבֵעַ, וְחִטִּים וּשְׂעוֹרִים הָיוּ מוּטָלוֹת לוֹ בִּשְׁנֵי בַצֹּרֶת בַּחוּץ, שֶׁכָּל־מִי שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ לִטּוֹל בַּיּוֹם יָבוֹא וְיִטֹּל בַּלַּיְלָה – עַכְשָׁו נֶהְפַּךְ תֵּל שְׁמָמָה, וְלֹא אֵאָנֵחַ? (שם).

רנז הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ. עַל הַזִּקִּין811 וְעַל הַזְּוָעוֹת812 וְעַל הָרְעָמִים וְעַל הָרוּחוֹת וְעַל הַבְּרָקִים אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם. עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְעַל הַיַּמִּים וְעַל הַנְּהָרוֹת וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת־הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת־הַיָּם הַגָדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֵהוּ לִפְרָקִים813. עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. עַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת. בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וְקָנָה כֵלִים חֲדָשִׁים אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָּנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין עַל הַטּוֹבָה814 וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין עַל הָרָעָה815 – – –

חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ אֱלהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ”816, “בְּכָל־לְבָבְךָ” – בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ817, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר הָרָע818, “וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ” – אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת־נַפְשֶׁךָ, “וּבְכָל־מְאֹדֶךָ” – בְּכָל מָמוֹנֶךָ; דָּבָר אַחֵר: “בְּכָל־מְאֹדֶךָ” – בְּכָל־מִדָּה819 וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ (בר' פ“ט מ”א).

רנח עַל נֵס שֶׁל רַבִּים820 מְבָרְכִים, עַל נֵס שֶׁל יָחִיד אֵין מְבָרְכִים?

– עַל נֵס שֶׁל רַבִּים הַכֹּל חַיָּבִים לְבָרֵךְ; עַל נֵס שֶׁל יָחִיד הוּא חַיָּב821 לְבָרֵךְ.

הָרוֹאֶה מַעְבְּרוֹת הַיָּם822 וּמַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן823, מַעְבְּרוֹת נַחֲלֵי אַרְנוֹן824, אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ825 בְּמוֹרַד בֵּית־חוֹרוֹן, וְאֶבֶן שֶׁבִּקֵּשׁ לִזְרֹק עוֹג826 מֶלֶךְ הַבָּשָׁן עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶבֶן שֶׁיָּשַׁב827 עָלֶיהָ משֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ מִלְחָמָה בַעֲמָלֵק, וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט828, וְחוֹמַת יְרִיחוֹ829 שֶׁנִּבְלְעָה בִמְקוֹמָהּ – עַל כֻּלָּם צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם (שם נד.).

רנט אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת־חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָּנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה; לְאַחַר שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ אוֹמֵר: בָּרוּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים.

רָאָה אֶת־הַכּוּשִׁי830 וְאֶת־הַגִּיחוֹר831 וְאֶת־הַלַּבְקָן832 וְאֶת־הַקִּפֵּחַ833 וְאֶת־הַנַּנָּס834 וְאֶת־הַהִדְרָנִיקוּס835 אוֹמֵר: בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת. אֶת־הַקִּטֵּעַ836 וְאֶת־הַסּוֹמֵא וְאֶת־פְּתוּיֵי הָרֹאשׁ837 וְאֶת־הַחִגֵּר וְאֶת־הַמֻּכֵּה־שְׁחִין וְאֶת־הַבַּהֲקָנִים838 אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת.

הָרוֹאֶה פִּיל, קוֹף וְקִפּוֹף839 אוֹמֵר: בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת.

רָאָה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבִים אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁכָּכָה לּוֹ בְּעוֹלָמוֹ (שם נח:).

רס אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת־הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן צָרִיךְ שֶׁיִּפֹּל עַל פָּנָיו840, שֶׁנֶּאֱמַר: “כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן… וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל־פָּנַי”841. קִלְלוּ עַל כָּךְ בְּמַעֲרָב, מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַקֶּשֶׁת, אֲבָל בְּרָכָה וַדַּאי מְבָרֵךְ.

מַה־מְּבָרֵךְ? בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית, נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ.

וְאָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: הָרוֹאֶה רָקִיעַ בְּטָהֳרָתוֹ אוֹמֵר: בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (שם נט.).

רסא שָׁנוּ חֲכָמִים: הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ842, לְבָנָה בִגְבוּרָתָהּ843 וְכוֹכָבִים844 בִּמְסִלּוֹתָם וּמַזָּלוֹת כְּסִדְרָם אוֹמֵר: בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית. (שם נט:).

רסב מֵאֵימָתַי מְבָרְכִין עַל הַגְּשָׁמִים? מִשֶּׁיֵּצֵא חָתָן845 לִקְרַאת כַּלָּה. מַה־מְּבָרְכִין? אָמַר רַב יְהוּדָה: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ עַל כָּל־טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ.

ר' יוֹחָנָן הָיָה מְסַיֵּם כָּךְ:

  אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם

  וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו

   וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ

  וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ

  וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם

  וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כְּאַיָּלוֹת –

  אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִים846 לַהוֹדוֹת לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וגו'.

  בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֵל הַהוֹדָאוֹת (שם נט:).

––––––––

רסג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָרוֹאֶה מֶרְקוּלִיס847 אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִּם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ, וּכְשֵׁם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמָּקוֹם זֶה כֵּן תֵּעָקֵר מִכָּל־מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעָבְדֶךָ.

דָּרַשׁ רַב הַמְנוּנָא: הָרוֹאֶה בָּבֶל הָרְשָׁעָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת848: רָאָה בָּבֶל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱרִיב בָּבֶל הָרְשָׁעָה. רָאָה בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע. רָאָה מְקוֹם כִּבְשַׁן הָאֵשׁ849 וְגֹב אֲרָיוֹת850 אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. רָאָה מֶרְקוּלִיס851 אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִּם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ. רָאָה מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ עָפָר852 אוֹמֵר: בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה853, גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם.

רָבָא כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה חַמָּרִים854 שֶׁנּוֹטְלִין עָפָר, טָרַף855 לָהֶם בְּיָדוֹ עַל גַּבָּם וְאָמַר: רוּצוּ, צַדִּיקִים, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרֵאֲכֶם856. מָר בְּנוֹ שֶׁל רָבִינָא, כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְבָבֶל, הָיָה נוֹטֵל עָפָר בְּסוּדָרוֹ וְזוֹרֵק לַחוּץ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: “וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד”857. (שם נז:; ירוש' בר' פ“ט, ה”א).

רסד הָרוֹאֶה קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר:

  בָּרוּךְ אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין

  וְזָן אֶתְכֶם בַּדִּין

  וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין

  וְאָסַף אֶתְכֶם בַּדִּין

  וְעָתִיד לַהֲקִימְכֶם בַּדִּין.

מָר בְּנוֹ שֶׁל רַב הוּנָא מְסַיֵּם בָּהּ בִּשְׁמוֹ שֶׁל רַב נַחֲמָן:

  וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כֻּלְּכֶם

  וְהוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹתְכֶם וּלְקַיֵּם אֶתְכֶם.

  בָּרוּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים (בר' נח.).


א: טוֹב וָרָע


א. יֵצֶר־טוֹב וְיֵצֶר רָע

א דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בְּרַ' חִסְדָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּיצֶּר”858 – בִּשְׁנֵי יוּדִי"ן? – שְׁנֵי יְצָרִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֶחָד יֵצֶר־טוֹב וְאֶחָד יֵצֶר־רָע (בר' סא.).

ב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁתֵּי כְלָיוֹת יֶשׁ־בּוֹ בְאָדָם, אַחַת יוֹעַצְתּוֹ לְטוֹבָה וְאַחַת יוֹעַצְתּוֹ לְרָעָה.

וּמִסְתַּבֵּר859 שֶׁטּוֹבָה לִימִינוֹ וְרָעָה לִשְׂמֹאלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ"860 (שם).

––––––––

ג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: קָשֶׁה יֵצֶר־הָרָע שֶׁאֲפִלּוּ יוֹצְרוֹ קְרָאוֹ רָע, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו”861 (קיד לו:).

ד אָמַר רַ' חִיָּא רַבָּה: עֲלוּבָה862 הִיא הָעִסָּה863 שֶׁנַּחְתּוֹמָהּ864 מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה. שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו”. אַבָּא יוֹסֵי הַתּוֹרָתִי אָמַר: עָלוּב הוּא הַשְּׂאוֹר, שֶׁמִּי שֶׁבָּדָא865 אוֹתוֹ מֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא רָע, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי־עָפָר אֲנָחְנוּ”866. חֲכָמִים אָמְרוּ: עֲלוּבָה הַנְּטִיעָה, שֶׁמִּי שֶׁנְּטָעָהּ מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַייָ צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה”867 (ב"ר לד).

ה “לֹא־יִהְיֶה בְךָ868 אֵל זָר”869 – אֵיזֶהוּ אֵל זָר שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה יֵצֶר־הָרָע (שבת קה:).

ו אָמַר רָבָא: [יֵצֶר־הָרָע] בִּתְחִלָּה קְרָאוֹ “הֵלֶךְ”870 וּלְבַסּוֹף קְרָאוֹ “אֹרֵחַ”871, וּלְבַסּוֹף קְרָאוֹ “אִישׁ”872, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ873, וְנֶאֱמַר: “וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו”874 (סוכה נב:).

ז אָמַר רַ' אַסֵּי: יֵצֶר־הָרָע בִּתְחִלָּה דּוֹמֶה לְחוּט שֶׁל עַכָּבִישׁ וּלְבַסּוֹף דּוֹמֶה כַּעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹי משְׁכִי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה”875 (שם; ב“ר כ”ב).

ח כָּךְ אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר־הָרָע: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה כָךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה כָךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ: לֵךְ וַעֲבֹד עֲבוֹדָה־זָרָה – וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד (שבת קה:; נדה יג:).

ט יֵצֶר־הָרָע רֹאשׁוֹ מָתוֹק וְסוֹפוֹ מָר (ירוש' שבת פי“ד, ה”ג).

י אָמַר רַב: יֵצֶר־הָרָע דּוֹמֶה לִזְבוּב וְיוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי מִפְתְּחֵי הַלֵּב876. שֶׁנֶּאֱמַר: “זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ”877 (בר' סא).

יא אָמַר רַ' אַמִּי: אֵין יֵצֶר־רָע מְהַלֵּךְ לִצְדָדִים, אֶלָּא בְאֶמְצַע פְּלַטְיָא878, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹאֶה אָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו879, מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ, מְתַלֶּה בַעֲקֵבוֹ880 – הוּא אוֹמֵר: זֶה שֶׁלִּי!

אָמַר רַ' אָבִין: כָּל מִי שֶׁמְּפַנֵּק881 אֶת־יִצְרוֹ בְּנַעֲרוּתוֹ סוֹפוֹ לִהְיוֹת מָנוֹן882 עָלָיו בְּזִקְנוּתוֹ. מַה טַּעַם? – “מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן”883 (ב"ר כב).

יב אָמַר רָבָא: מְקֻבָּלִים אָנוּ884, שֶׁאֵין יֵצֶר־הָרָע שׁוֹלֵט אֶלָּא בַמֶּה שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת (סוטה ח.).

יג “תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְרָכַי תִּצֹּרְנָה”885 – מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִשְׁאֹל מִיִּשְׂרָאֵל הַלֵּב וְהָעֵינַיִם שֶׁיִּהְיוּ אַחֲרָיו, לְפִי שֶׁהַעֲבֵרָה תְּלוּיָה בָהֶם: זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם”886 – הָעַיִן וְהַלֵּב שְׁנֵי סַרְסוֹרִים887 שֶׁל עֲבֵרָה הֵם (במ"ר י).

יד אֵין יֵצֶר־הָרָע תָּאֵב888 אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ (ירוש' יומא פ“ו, ה”ד).

טו אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: הוּא שָׂטָן, הוּא יֵצֶר־הָרָע889, הוּא מַלְאָךְ־הַמָּוֶת890 (ב"ב טז.).

טז אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: יֵצֶר־הָרָע מְסִיתוֹ לְאָדָם בָּעוֹלָם־הַזֶּה וּמֵעִיד עָלָיו לָעוֹלָם־הַבָּא (סוכה נב:).

יז אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּי: מֵאֵימָתַי יֵצֶר־הָרָע שׁוֹלֵט בָּאָדָם – מִשְּׁעַת יְצִירָה אוֹ מִשְּׁעַת יְצִיאָה891? אָמַר לוֹ: מִשְּׁעַת יְצִירָה. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן בּוֹעֵט בִּמְעֵי אִמּוֹ וְיוֹצֵא: אֶלָּא מִשְּׁעַת יְצִיאָה. אָמַר רַבִּי: דָּבָר זֶה לִמְדַּנִי אַנְטוֹנִינוֹס, וּמִקְרָא מְסַיְּעוֹ892, שֶׁנֶּאֱמַר: “לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ”893 (סנה' צא:).

יח בּוֹא וּרְאֵה בִּגְדִי אוֹ בְטָלֶה, כֵּוָן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת־הַבְּאֵר הוּא חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו894, לְפִי שֶׁאֵין יֵצֶר־הָרָע בִּבְהֵמָה; אֲבָל הַתִּינוֹק – יֵצֶר־הָרָע זוֹרְקוֹ בְּבַת־רֹאשׁ895: מַנִּיחַ יָדוֹ עַל גַּבֵּי נָחָשׁ אוֹ עַל גַּבֵּי עַקְרָב וְעוֹקְצוֹ, מַנִּיחַ יָדוֹ עַל גַּבֵּי גֶחָלִים וְנִכְוָה (אדר"נ טז).

יט “בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי־אִישׁ גַּם־אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ”896 – רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי אוֹמֵר: זֶה יֵצֶר־הָרָע. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם גָּדֵל עִם חֲבֵרוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ שָׁנִים בְּכֶרֶךְ897 – וְהוּא קוֹשֵׁר לוֹ אַהֲבָה; וְזֶה גָדֵל עִם אָדָם מִנַּעֲרוּתוֹ עַד זִקְנוּתוֹ, אִם מְצָאוֹ בְּתוֹךְ שִׁבְעִים898 – הוּא מַפִּילוֹ, בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים – הוּא מַפִּילוֹ; הוּא שֶׁדָּוִד אָמַר: “מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי… וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ”899 – אָמַר רַ' אַחָא: וְכִי יֵשׁ גַּזְלָן גָּדוֹל מִזֶּה? וְאָמַר שְׁלֹמֹה: “אִם־רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם־צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם”900 – מִלַּחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמֵימֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה (ב"ר נד).

כ “כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו”901 – וְאִם תֹּאמַר: לָמָּה בָרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יֵצֶר־הָרָע שֶׁכָּתוּב בּוֹ “כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו” – וּמִי יוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ טוֹב? אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ רָע. לָמָּה? תִּינוֹק הָיִיתָ וְלֹא חָטָאתָ, נִתְגַּדַּלְתָּ וְחָטָאתָ. וְאִם תֹּאמַר: אֵין אָדָם יָכוֹל לִשְׁמֹר אֶת־עַצְמוֹ – אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כַּמָּה דְּבָרִים קָשִׁים יֵשׁ בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִיֵּצֶר־הָרָע וּמָרִים מִמֶּנּוּ, וְאַתֶּם מַמְתִּיקִים אוֹתָם. אֵין לְךָ מַר מִן הַתּוּרְמוֹס902, וְאַתָּה שׁוֹקֵד לְשָׁלְקוֹ903 וּלְהַמְתִּיקוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים בְּמַיִם עַד שֶׁהוּא מָתוֹק; וּמַה מָרִים שֶׁבָּרָאתִי אוֹתָם אַתָּה מְמַתְּקָם לְצָרְכֶּךָ, יֵצֶר־הָרָע הַמָּסוּר בְּיָדֶךָ – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! (תנח' בראשית; אדר"נ יז).

כא אָמַר רַ' יִצְחָק: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם”904.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל־יוֹם וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ”905; וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ אֵין יָכוֹל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ לֹא־יַעֲזְבֶנּוּ בְיָדוֹ”906 (סוכה נב; קיד' ל:).

כב אָמַר רַ' יִצְחָק: “מַה־יִתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל־חֲטָאָיו”907 – אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת אֲנִינוּתוֹ908 שֶׁל אָדָם יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו (קיד' פ:).

כג אָמְרוּ: שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה גָדוֹל יֵצֶר־הָרָע מִיֵּצֶר־טוֹב. מִמְּעֵי־אִמּוֹ שֶׁל אָדָם הוּא גָדֵל וּבָא עִמּוֹ, הִתְחִיל מְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת – אֵין מְמַחֶה בְיָדוֹ909; הוֹרֵג נְפָשׁוֹת – אֵין מְמַחֶה בְיָדוֹ; הוֹלֵךְ לִדְבַר עֲבֵרָה – אֵין מְמַחֶה בְיָדוֹ; לְאַחֵר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה נוֹלָד יֵצֶר־טוֹב, כֵּוָן שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּתוֹת. אָמַר לוֹ: רֵיקָא910! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת”911; הוֹרֵג נְפָשׁוֹת – אוֹמֵר לוֹ: רֵיקָא, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ”912; הוֹלֵךְ לִדְבַר עֲבֵרָה – אוֹמֵר לוֹ: רֵיקָא, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “מוֹת־יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת”913.

בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְחַמֵּם אֶת־עַצְמוֹ וְהוֹלֵךְ לִדְבַר זִמָּה, כָּל־אֵבָרָיו נִשְׁמָעִים לוֹ; וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִדְבַר מִצְוָה הִתְחִילוּ מִתְעַצְּלִין לוֹ כָּל־אֵבָרָיו; מִפְּנֵי שֶׁיֵּצֶר־הָרָע שֶׁבְּמֵעָיו מֶלֶךְ הוּא עַל־מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה אֵבָרִים שֶׁבָּאָדָם, וְיֵצֶר־טוֹב אֵינוֹ דוֹמֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא חָבוּשׁ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים (אדר"נ טז).

כד אָמַר רַ' אָמִי בַּר אַבָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט” וגו'914 – “עִיר קְטַנָּה” – זֶה הַגּוּף; “וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט” – אֵלּוּ הָאֵבָרִים; “וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ”915 – זֶה יֵצֶר־הָרָע; “וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדוֹלִים”916 – אֵלּוּ עֲוֹנוֹת; “וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם”917 – זֶה יֵצֶר־טוֹב; “וּמִלֵּט־הוּא אֶת־הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ”918 – זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (נדר' לב:).

כה אָמַר רַ' לֵוִי בַּר חַמָּא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: לְעוֹלָם יַרְגִּיז919 אָדָם יֵצֶר־טוֹב עַל יֵצֶר־הָרָע; אִם נְצָחוֹ – מוּטָב, וְאִם לָאו – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה; אִם נְצָחוֹ – מוּטָב וְאִם לָאו – יִקְרָא קְרִיאַת־שְׁמַע; אִם נְצָחוֹ – מוּטָב, וְאִם לָאו – יַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה (בר' ה.).

כו שָׁנָה דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי, אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה920, מָשְׁכֵהוּ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ; אִם אֶבֶן הוּא – נִמּוֹחַ921, אִם בַּרְזֶל הוּא – מִתְפּוֹצֵץ. (סוכה נב:).

כז אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' בַּנָּאָה: אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל! שֶׁבִּזְמַן שֶׁהֵם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת־חֲסָדִים יִצְרָם מָסוּר בְּיָדָם וְאֵין הֵם מְסוּרִים בְּיַד יִצְרָם (ע“ז ה:; ע”י).

כח “עַל־דַּעְתְּךָ כִּי־לֹא אֶרְשָׁע922 וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל”923 – אָמַר רָבָא: בִּקֵּשׁ אִיּוֹב לִפְטֹר אֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, בָּרָאתָ שׁוֹר924 – פַּרְסוֹתָיו סְדוּקוֹת925. בָּרָאתָ חֲמוֹר926 – פַּרְסוֹתָיו קְלוּטוֹת927, בָּרָאתָ גַּן־עֵדֶן בָּרָאתָ גֵּיהִנֹּם, בָּרָאתָ צַדִּיקִים בָּרָאתָ רְשָׁעִים – מִי מְעַכֵּב עַל יָדֶךָ928?

וּמָה הֵשִׁיבוּ לוֹ חֲבֵרָיו לְאִיּוֹב? – “אַף־אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה929 וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי־אֵל”930 – בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יֵצֶר־הָרָע, בָּרָא לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין931 (ב"ב טז.).

כט רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יֵצֶר־הָרָע דּוֹמֶה לְבַרְזֶל שֶׁהֱטִילוּהוּ בְּתוֹךְ הָאוּר932; כָּל־זְמַן שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הָאוּר – עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ כָּל־כֵּלִים שֶׁיִּרְצוּ; אַף כָּךְ יֵצֶר הָרָע אֵין לוֹ תַקָּנָה אֶלָּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה בִּלְבָד, שֶׁהֵם כָּאֵשׁ (אדר"נ טז).

ל אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לִמְקוֹם אֱרֵימוֹן933 שֶׁהוּא מְשֻׁבָּשׁ בִּגְיָסוֹת934. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? הוֹשִׁיב בּוֹ קוּסְטָדְיָנוֹס935 בִּשְׁבִיל לְשָׁמְרוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: תּוֹרָה קְרוּיָה אֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶת־לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה”936, יֵצֶר הָרָע קָרוּי אֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם”937; תּוֹרָה אֶבֶן וְיֵצֶר הָרָע אֶבֶן – הָאֶבֶן תִּשְׁמֹר אֶת־הָאֶבֶן (ויק"ר לה).

לא אָמַר רַ' אֶלְעַאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לִמְקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים938 וְיִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה מַה־שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ – וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם־שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא939. (חג' טז.).

לב אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַי: אֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאִים פְּנֵי גֵיהִנֹּם לְעוֹלָם. מְשָׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׂדֵה זִבּוֹרִית940, בָּאוּ בְנֵי־אָדָם וּשְׂכָרוּהָ בַּעֲשָׂרָה כֹרִים חִטִּים בְּשָׁנָה. זִבְּלוּהָ941, עֲדָרוּהָ, הִשְׁקוּהָ וְכִסְּחוּהָ942 – לֹא הִכְנִיסוּ מִמֶּנָּה אֶלָּא כֹר אֶחָד חִטִּים בַּשָּׁנָה. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: מַהוּ זֶה? אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, אַתָּה יוֹדֵעַ בַּשָּׂדֶה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ, שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הִכְנַסְתָּ מִמֶּנָּה כְּלוּם, וְעַכְשָׁו שֶׁזִבַּלְנוּהָ וְכִסַּחְנוּהָ וְהִשְׁקִינוּהָ מַיִם – לֹא הִכְנַסְנוּ מִמֶּנָּה אֶלָּא כֹר אֶחָד חִטִּים בִּלְבָד. כָּךְ עֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לוֹמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! אַתָּה יוֹדֵעַ בְּיֵצֶר־הָרָע שֶׁהוּא מֵסִית בָּנוּ943, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ”944. (אדר"נ טז).

לג אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בֶּן־פַּזִּי: אוֹי לִי מִיּוֹצְרִי945 וְאוֹי לִי מִיִּצְרִי946! (בר' סא.).

––––––––

לד “וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶךָ”947 – מִכָּאן הָיָה רַ' יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: צָרִיךְ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת־יִצְרוֹ948, שֶׁכָּךְ אַתָּה מוֹצֵא בְּכָל־הַצַּדִּיקִים שֶׁהִשְׁבִּיעוּ אֶת־יִצְרָם. בְּאַבְרָהָם949 הוּא אוֹמֵר: “הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל־יְיָ אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִם־מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ־נַעַל וְאִם־אֶקַּח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָךְ”950; בְּבֹעַז951 הוּא אוֹמֵר: “וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי, חַי־יְיָ שִׁכְבִי עַד־הַבֹּקֶר”952; בְּדָוִד953 הוּא אוֹמֵר: “וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי־יְיָ כִּי אִם־יְיָ יִגֳּפֶנּוּ אוֹ־יוֹמוֹ יָבֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה”954; בֶּאֱלִישָׁע955 הוּא אוֹמֵר: “חַי־יְיָ… אִם־אֶקָּח”956. (ספרי ואתחנן).

לה אֵיזְהוּ גִּבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ957 אֶת־יִצְרוֹ (אב' ד).

לו “אַשְׁרֵי הָאִישׁ”958 – אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁהוּא אִישׁ וְכוֹבֵשׁ אֶת־יִצְרוֹ (ע"ז יט).

לז “גִּבּוֹרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ”959 – כְּגוֹן רַ' צָדוֹק וַחֲבֵרָיו.

רַ' צָדוֹק תְּבָעַתּוּ מַטְרוֹנָה960 אֶחָת. אָמַר לָהּ: חָלַשׁ לִי לִבִּי וְאֵינִי יָכוֹל, יֵשׁ דָּבָר לָאֲכִילָה? אָמְרָה לוֹ: יֵשׁ דָּבָר טָמֵא. אָמַר לָהּ: מַה־בְּכָךְ, מִי שֶׁעוֹשֶׂה זֶה אוֹכֵל זֶה. הִסִּיקָה אֶת־הַתַּנּוּר וְהִנִּיחָה שָּׁם אֶת־הָאֹכֶל961. עָלָה וְיָשַׁב בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר. אָמְרָה לוֹ: מַה־זֶּה? אָמַר לָהּ: מִי שֶׁעוֹשֶׂה זֶה נוֹפֵל בָּזֶה962, אָמְרָה לוֹ: אִלּוּ יָדַעְתִּי, לֹא צִעַרְתִּיךָ כָּל־כָּךְ (קיד' מ.).

לח רַ' עֲקִיבָא, כְּשֶׁהָלַךְ לְרוֹמִי, הִלְשִׁינוּ אֵצֶל הֶגְמוֹן אֶחָד, וְשִׁגֵּר963 לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים יָפוֹת. רְחָצוּן וְסָכוּן וְקִשְּׁטוּן כְּכַלּוֹת־חֲתָנִים, וְהָיוּ מִתְנַפְּלוֹת עָלָיו כָּל־הַלָּיְלָה; זֹאת אוֹמֶרֶת: חֲזֹר אֶצְלִי, וְזֹאת אוֹמֶרֶת: חֲזֹר אֶצְלִי, וְהָיָה יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶן וּמְרַקֵּק, וְלֹא פָנָה אֲלֵיהֶן. [לְשַׁחֲרִית] הָלְכוּ לָהֶן וְהִקְבִּילוּ964 לִפְנֵי הַהֶגְמוֹן וְאָמְרוּ לוֹ: שָׁוֶה לָנוּ הַמָּוֶת965 מִשֶּׁתִּתְּנֵנוּ לָאִישׁ הַזֶּה. שָׁלַח וְקָרָא לוֹ, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָשִׂיתָ עִם הַנָּשִׁים הַלָּלוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי־אָדָם עוֹשִׂים לַנָּשִׁים – לֹא יָפוֹת הֵן? לֹא בְנוֹת־אָדָם כְּמוֹתְךָ הֵן? מִי שֶׁבָּרָא אוֹתְךָ לֹא בָרָא אוֹתָן? אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה, רֵיחָן בָּא אֵלַי מִבְּשַׂר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וּשְׁרָצִים (אדר"נ טז).

לט רַ' עֲקִיבָא הָיָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה966. פַּעַם אַחַת נִדְמָה לוֹ הַשָּׂטָן כְּאִשָּׁה בְּרֹאשׁ הַדֶּקֶל967. תָּפַס בַּדֶּקֶל וְהִתְחִיל מְטַפֵּס וְעוֹלֶה968. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַדֶּקֶל – הִנִּיחוֹ יִצְרוֹ969. אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵא שֶׁהִכְרִיזוּ970 עָלֶיךָ בָּרָקִיעַ: “הִזָּהֲרוּ בְּרַ' עֲקִיבָא וְתוֹרָתוֹ” – עָשִׂיתִי דָמֶיךָ שְׁתֵּי מָעִין971.

רַ' מֵאִיר הָיָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה. פַּעַם אַחַת נִדְמָה לוֹ הַשָּׂטָן כְּאִשָּׁה [עוֹמֶדֶת] בְּעֵבֶר הַנָּהָר. לֹא הָיָה שָׁם גֶּשֶׁר – תָּפַס בַּמֶּצֶר972 וְהִתְחִיל עוֹבֵר בּוֹ וְהוֹלֵךְ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַמֶּצֶר הִנִּיחוֹ [יִצְרוֹ]: אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵא שֶׁהִכְרִיזוּ בָרָקִיעַ: “הֻזָּהֲרוּ בְּרַ' מֵאִיר וְתוֹרָתוֹ” – עָשִׂיתִי דָמֶיךָ שְׁתֵּי מָעִין (קיד פא.).

מ מַעֲשֶׂה בְּרַ' מַתְיָא בֶּן־חֶרֶשׁ, שֶׁהָיָה עָשִׁיר וִירֵא־שָׁמַיִם וְיוֹשֵׁב כָּל־יָמָיו בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּרַ' מֵאִיר רַבּוֹ, וְהָיָה זִיו פָּנָיו מַבְהִיק כְּזֹהַר הַחַמָּה וּקְלַסְתֵּר פָּנָיו דּוֹמֶה לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת. וְאָמְרוּ עָלָיו, שֶׁמִּיָּמָיו לֹא נָשָׂא עֵינָיו לְאִשָּׁה בָעוֹלָם. פַּעַם אַחַת עָבַר הַשָּׂטָן וְנִתְקַנֵּא בוֹ, אָמַר: אֶפְשָׁר צַדִּיק בְּלֹא חֵטְא בָּעוֹלָם? מִיָּד עָלָה לַמָּרוֹם, וְעָמַד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מַתְיָא בֶן־חֶרֶשׁ מַהוּ לְפָנֶיךָ? אָמַר לוֹ: צַדִּיק גָּמוּר הוּא. אָמַר: תֶּן־לִי רְשׁוּת וַאֲנַסֶּנּוּ. אָמַר לוֹ: אֵין אַתָּה יָכוֹל לוֹ. – אַף־עַל־פִּי־כֵן!… נָתַן לוֹ רְשׁוּת.

מִיָּד הָלַךְ וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, נִדְמָה לוֹ כְּאִשָּׁה יָפָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה כִדְמוּתָהּ מֵעוֹלָם מִימוֹת נַעֲמָה אֲחוֹת תּוּבַל־קַיִן, שֶׁטָּעוּ בָהּ מַלְאָכֵי־הַשָּׁרֵת973. עָמַד לְפָנָיו. כֵּוַן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ, הָפַךְ פָּנָיו לַאֲחוֹרָיו; חָזַר הַשָּׂטָן וְהָלַךְ כְּנֶגֶד פָּנָיו. הֶחֱזִיר פָּנָיו לְצַד אַחֵר וְהַשָּׂטָן כְּנֶגֶד פָּנָיו. כֵּוָן שֶׁרָאָה, שֶׁמִּתְהַפֶּכֶת לְכָל הַצְּדָדִים, אָמַר בְּלִבּוֹ: מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁמָּא יִתְגַּבֵּר עָלַי יֵצֶר־הָרָע וְיַחֲטִיאֵנִי. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ צַדִּיק? קָרָא לְאֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁהָיָה מְשַׁמְּשׁוֹ, אָמַר לוֹ: בְּנִי, לֵךְ וְהָבֵא לִי אֵשׁ וּמַסְמְרִים. כֵּוָן שֶׁהֱבִיאָם לוֹ הֶעֱבִיר הַמַּסְמְרִים בָּאֵשׁ וּנְעָצָם974 בְּעֵינָיו. כֵּוָן שֶׁרָאָה הַשָּׂטָן כָּךְ, נִזְדַּעֲזַע975 וְנָפַל לַאֲחוֹרָיו, וְהָלַךְ מֵעָלָיו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִרְפָאֵל שַׂר שֶׁל רְפוּאוֹת, אָמַר לוֹ: לֵךְ וּרְפָּא עֵינָיו שֶׁל מַתְיָא בֶן־חֶרֶשׁ. בָּא רְפָאֵל וְעָמַד לְפָנָיו. אָמַר לוֹ מַתְיָא: מִי אַתָּה? אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא רְפָאֵל הַמַּלְאָךְ, שֶׁשְּׁלָחַנִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְרַפְּאוֹת אֶת־עֵינֶיךָ. אָמַר לוֹ: הַנִּיחֵנִי. מַה־שֶּׁהָיָה הָיָה. חָזַר רְפָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּךְ וְכָךְ אָמַר לִי מַתְיָא בֶן־חֶרֶשׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ: מֵהַיּוֹם וְאֵילֵךְ אַל תִּירָא, אֲנִי עָרָב לְךָ בַּדָּבָר שֶׁלֹּא יִשְׁלַט בְּךָ יֵצֶר־הָרָע כָּל־יְמֵי חַיֶּיךָ. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע מַתְיָא בֶן־חֶרֶשׁ מִפִּי הַמַּלְאָךְ קִבֵּל רְפוּאָתוֹ וְנִתְרַפָּא (תנה“ק חקת; מד' אבכ'; ילק”ש ויחי).

מא מַעֲשֶׂה בְאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה זָהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית. שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה בִּכְרַכֵּי־הַיָּם976 שֶׁנּוֹטֶלֶת אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים977 בִּשְׂכָרָהּ. שִׁגֵּר לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים וְקָבְעָה לוֹ זְמָן. כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ בָּא וְיָשַׁב לוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ. נִכְנְסָה שִׁפְחָתָהּ וְאָמְרָה לָהּ: אוֹתוֹ אָדָם שֶׁשִּׁגֵּר לָךְ אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים בָּא וְיָשַׁב עַל פֶּתַח הַבָּיִת. אָמְרָה לָהּ: יִכָּנֵס. נִכְנָס. הִצִּיעָה לוֹ שֶׁבַע מִטּוֹת, שֵׁשׁ שֶׁל כֶּסֶף וְאַחַת שֶׁל זָהָב, וּבֵין כָּל־אַחַת וְאַחַת סֻלָּם שֶׁל כֶּסֶף, וְעֶלְיוֹן שֶׁל זָהָב. וְעָלְתָה וְיָשְׁבָה עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה כְּשֶׁהִיא עֲרֻמָּה – וְאַף הוּא עָלָה לֵשֵׁב עָרֹם כְּנֶגְדָּהּ. בָּאוּ אַרְבַּע צִיצִיּוֹתָיו וְטָפְחוּ978 לוֹ עַל פָּנָיו. נִשְּׁמַט וְיָשַׁב לוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע – וְאַף הִיא נִשְׁמְטָה וְיָשְׁבָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע. אָמְרָה לוֹ: גַּפָּהּ שֶׁל רוֹמִי979, שֶׁאֵינִי מַנִּיחָתְךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי – מַה־מּוּם רָאִיתָ בִּי? אָמַר לָהּ: הָעֲבוֹדָה, שֶׁלֹּא רָאִיתִי אִשָּׁה יָפָה כְּמוֹתֵךְ; אֶלָּא מִצְוָה אַחַת צִוָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינו, וְצִיצִית שְׁמָהּ, וְכָתוּב בָּהּ: “אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם”980 – שְׁתֵּי פְּעָמִים: אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִפָּרֵעַ981, וַאֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לְשַׁלֵּם שָׂכָר; וְעַכְשָׁו נִדְמוּ עָלַי כְּאַרְבְּעָה עֵדִים. אָמְרָה לוֹ: אֵינִי מַנִּיחָתְךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי מַה־שְּׁמֶךָ, וּמַה־שֵּׁם עִירְךָ, וּמַה־שֵּׁם רַבְּךָ, וּמַה־שֵּׁם בֵּית־מִדְרָשְׁךָ שֶׁאַתָּה לוֹמֵד בּוֹ תוֹרָה. כָּתַב וְנָתַן בְּיָדָהּ. עֶמְדָה וְחִלְּקָה כָּל־נְכָסֶיהָ, שְׁלִישׁ לְמַלְכוּת וּשְׁלִישׁ לַעֲנִיִּים וּשְׁלִישׁ נָטְלָה בְיָדָהּ, חוּץ מֵאוֹתָן מַצָּעוֹת, וּבָאָה לְבֵית־מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, צַוֵּה עָלַי וְיַעֲשׂוּנִי גִיּוֹרֶת. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, שֶׁמָּא עֵינַיִךְ נָתַתְּ בְּאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים? הוֹצִיאָה כְתָב מִיָּדָהּ וְנָתְנָה לוֹ. אָמַר לָהּ: לְכִי זְכִי בְּמִקָּחֵךְ982.

אוֹתָן מַצָּעוֹת שֶׁהִצִּיעָה לוֹ בְּאִסּוּר הִצִּיעָה לוֹ בְּהֶתֵּר. (מנח' מד.; ע"י; ספרי שלח).

מב רַ' חֲנִינָא וְרַ' יוֹנָתָן הָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ. הִגִּיעוּ לִשְׁנֵי שְׁבִילִים, אֶחָד עוֹבֵר עַל פֶּתַח עֲבוֹדָה־זָרָה וְאֶחָד עוֹבֵר עַל פֶּתַח בֵּית־זוֹנוֹת. אָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: נֵלֵךְ עַל פֶּתַח עֲבוֹדָה־זָרָה, שֶׁיִּצְרָהּ שָׁחוּט983; אָמַר הַשֵּׁנִי: נֵלֵךְ עַל פֶּתַח בֵּית־זוֹנוֹת וְנִכְפֶּה984 אֶת־יִצְרֵנוּ וּנְקַבֵּל שָׂכָר. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשָׁם, רָאוּם הַזּוֹנוֹת וְנִטְמְנוּ מִפְּנֵיהֶם. אָמַר לוֹ: זוֹ מִנַּיִן לָךְ985? אָמַר לוֹ: “מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ986 תְּבוּנָה תִּנְצְרֶכָּה”987. (ע"ז יז.).

מג רַב כָּהֲנָא הָיָה מוֹכֵר קְלָתוֹת988. תְּבָעַתּוּ מַטְרוֹנָה אֶחָת. אָמַר לָהּ: אֵלֵךְ וַאֲקַשֵּׁט אֶת־עַצְמִי. עָלָה וְנָפַל מֵעֲלִיָּה לָאָרֶץ. בָּא אֵלִיָּהוּ קִבְּלוֹ. אָמַר לוֹ: הִטְרַחְתַּנִי989 אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. אָמַר לוֹ: מִי גָרַם לִי990 – הָעֲנִיּוּת. נָתַן לוֹ שִׁיפָה991 מְלֵאָה דֵּינָרִים (קיד' מ.).

מד פַּעַם אַחַת הֵבִיאוּ שְׁבוּיוֹת לִנְהַרְדְּעָא. הֶעֱלוּ אוֹתָן לַעֲלִיָּתוֹ שֶׁל רַב עַמְרָם הֶחָסִיד וְסִלְּקוּ992 אֶת־הַסֻּלָּם מִלִּפְנֵיהֶן. עָבְרָה אַחַת מֵהֶן בָּעֲלִיָּה וְנָפַל אוֹר דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה. נָטַל רַב עַמְרָם אֶת־הַסֻּלָּם, שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים עֲשָׂרָה לְהַגְבִּיהוֹ, וְהִגְבִּיהוֹ לְבַדּוֹ993, וְהָיָה הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה בּוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַסֻּלָּם נִפְשַׁח994 וְהִגְבִּיהַּ קוֹלוֹ: “אֵשׁ בְּבֵית עַמְרָם!” בָּאוּ הַתַּלְמִידִים וְאָמְרוּ לוֹ: בִּיַּשְׁתָּנוּ! – אָמַר לָהֶם: מוּטָב שֶׁתִּתְבַּיְּשׁוּ בְעַמְרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא תִתְבַּיְּשׁוּ מִמֶּנִּי בָּעוֹלָם הַבָּא. הִשְׁבִּיעַ אֶת־יִצְרוֹ שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ. יָצָא מִמֶּנּוּ כְּעַמּוּד שֶׁל אֵשׁ. אָמַר לוֹ: רְאֵה, שֶׁאַתָּה אֵשׁ וַאֲנִי בָּשָׂר – וַאֲנִי גִּבּוֹר מִמֶּךָּ (שם פא.).

מה אַבַּיֵי שָׁמַע שֶׁאָמַר אָדָם אֶחָד לְאִשָּׁה אֶחָת: נַשְׁכִּים וְנֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ. אָמַר: אֵלֵךְ וְאַפְרִישֵׁם מֵאִסּוּר. הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת בַּאֲגָם. כְּשֶׁנִּפְטְרוּ זֶה מִזֶּה שָׁמַע שֶׁאוֹמְרִים: הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה995 וְצִוְתָּה עֲרֵבָה. אָמַר אַבַּיֵי: אִלּוּ הָיָה שׂוֹנְאִי בִּמְקוֹמָם996 לֹא הָיָה יָכוֹל לִשְׁלֹט בְּעַצְמוֹ997. הָלַךְ וְתָלָה עַצְמוֹ998 בִּבְרִיחַ הַדֶּלֶת וְהָיָה מִצְטַעֵר. בָּא זָקֵן וְשָׁנָה לוֹ: כָּל־הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ999 יִצְרוֹ גָדוֹל הֵימֶנּוּ (סוכה נב.).

מו פְּלֵימוֹ הָיָה רָגִיל לוֹמַר בְּכָל יוֹם: “חֵץ בְּעֵינֶיךָ, הַשָּׂטָן”1000. פַּעַם אַחַת בָּא הַשָּׂטָן בְּעֶרֶב יוֹם־הַכִּפּוּרִים וְנִדְמָה לוֹ כְּעָנִי וְקָרָא עַל הַפָּתַח. הוֹצִיאוּ לוֹ פַת. אָמַר לוֹ: “בְּיוֹם כְּגוֹן זֶה – הַכֹּל מִבִּפְנִים וַאֲנִי מִבַּחוּץ?”. הִכְנִיסָהוּ וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו פַּת. אָמַר: “יוֹם כְּגוֹן זֶה – הַכֹּל אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן וַאֲנִי לְעַצְמִי?” – נְטָלוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן. הָיָה יוֹשֵׁב וּמַעֲלֶה עַל גּוּפוֹ שְׁחִין וַאֲבַעְבּוּעוֹת וְעוֹשֶׂה דְבָרִים מְאוּסִים. אָמְרוּ לוֹ: שֵׁב יָפֶה. אָמַר לָהֶם: תְּנוּ לִי כּוֹס. נָתְנוּ לוֹ כּוֹס. נִתְחַמֵּם וְהִתְחִיל זוֹרֵק לְתוֹכוֹ כִּיחוֹ וְנִיעוֹ1001. גָּעֲרוּ בוֹ. נָפַל וָמֵת. יָצָא־קוֹל: “פְּלֵימוֹ הָרַג נֶפֶשׁ, פְּלֵימוֹ הָרַג נָפֶשׁ”! בָּרַח פְּלֵימוֹ חוּץ לָעִיר וְנִתְחַבֵּא. הָלַךְ הַשָּׂטָן אַחֲרָיו. נָפַל לְפָנָיו. כְּשֶׁרָאָה הַשָּׂטָן שֶׁהוּא מִצְטַעֵר, נִתְגַּלָּה לוֹ וְאָמַר: מִפְּנֵי מָה אַתָּה רָגִיל לוֹמַר כָּךְ1002?

– אֶלָּא הֵיאַךְ אֹמַר?

– אֱמֹר: יִגְעַר יְיָ בְּךָ, הַשָּׂטָן! (קיד' פא).

מז רַ' חִיָּא בַּר אָשֵׁי – כָּל־פַּעַם שֶׁהָיָה נוֹפֵל עַל־פָּנָיו הָיָה רָגִיל לוֹמַר: “הַמָּקוֹם יַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע”. פַּעַם אַחַת שָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ. אָמְרָה: “הֲרֵי כַמָּה שָׁנִים שֶׁהוּא פָרוּשׁ מִמֶּנִּי – וְלָמָּה הוּא אוֹמֵר כָּךְ?” פַּעַם אַחַת יָשַׁב וְלָמַד בְּגִנָּתוֹ. נִתְקַשְּׁטָה אִשְׁתּוֹ, עָבְרָה וְיָשְׁבָה לְפָנָיו. אָמַר לָהּ: מִי אָתְּ? אָמְרָה לוֹ: חֲרוּתָא1003 אֲנִי, וְהַיּוֹם חָזַרְתִּי לְכָאן מִן הַדָּרֶךְ. תְּבָעָהּ. אָמְרָה לוֹ: הָבֵא לִי רִמּוֹן זֶה מֵרֹאשׁ הֶעָנָף. קָפַץ וְהֵבִיא לָהּ.

כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ – הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מַסֶּקֶת הַתַּנּוּר. עָלָה וְיָשַׁב בְּתוֹכוֹ. אָמְרָה לוֹ: זוֹ מַה הִיא? אָמַר לָהּ: כָּךְ וְכָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה. אָמְרָה לוֹ: אֲנִי הִיא זוֹ. לֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ עַד שֶׁנָּתְנָה לוֹ סִמָּן. אָמַר לָהּ: אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי לְאִסּוּר נִתְכַּוַּנְתִּי.

כָּל־יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִתְעַנֶּה – עַד שֶׁמֵּת בְּאוֹתָהּ מִיתָה1004 (שם).

מח אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שְׁנָּתַן עֵינָיו בְּאִשָּׁה אַחַת וְהֶעֱלָה לִבּוֹ טִינָא1005. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ לָרוֹפְאִים. אָמְרוּ: אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁתִּבָּעֵל לוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים: יָמוּת – וְאַל תִּבָּעֵל לוֹ.

– תַּעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה.

– יָמוּת וְאַל תַּעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה.

– תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר.

– יָמוּת וְאַל תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר. (סנה' עה.).

מט אָמַר רַ' נַחֲמָן בַּר חָנִין: כָּל־מִי־שֶׁהוּא לָהוּט אַחֵר בּוּלְמוֹס1006 שֶׁל עֲרָיוֹת סוֹף שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתוֹ מִבְּשָׂרוֹ (בר' מא).

נ אֲפִלּוּ חָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים אֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ אֶפִּיטְרוֹפּוֹס1007 עַל עֲרָיוֹת (ירוש' כת' פ“א, ה”ח).

נא הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה1008 קָשִׁים מֵעֲבֵרָה. וְסִמָּנָךְ – רֵיחַ שֶׁל בָּשָׂר1009. (יומא כט.).

נב תְּחִלַּת עֲבֵרָה – הִרְהוּר הַלֵּב (דא"ז ו).

––––––––

נג רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יֵצֶר – תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה1010 וְיָמִין מְקָרֶבֶת (סוטה מז.).

נד [כְּשֶׁהָרְגוּ לְיֵצֶר־הָרָע שֶׁל עֲבוֹדָה־זָרָה1011] אָמְרוּ: הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יֵצֶר־הָרָע שֶׁל עֲבֵרָה1012. בִּקְשׁוּ רַחֲמִים וְנִמְסַר בְּיָדָם. אָמַר לָהֶם נָבִיא: רְאוּ, אִם תַּהַרְגוּ אֶת־זֶה יֶחֱרַב הָעוֹלָם1013. חֲבָשׁוּהוּ אֶצְלָם שְׁלשָׁה יָמִים. נִתְבַּקְשָׁה בֵּיצָה1014 בַת־יוֹמָהּ לְחוֹלֶה בְּכָל־אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִמְצָאָה. אָמְרוּ: מַה־נַּעֲשֶׂה? נַהַרְגֶנּוּ – יֶחֱרַב כָּל־הָעוֹלָם. – – – כָּחֲלוּ אֶת־עֵינָיו1015 וְהִנִּיחוּהוּ. וְהוֹעִיל הַדָּבָר לְהָתֵשׁ1016 כֹּחוֹ (יומא סט:; ע"י).

נה שְׁנֵי יְצָרִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ: יֵצֶר עֲבוֹדָה־זָרָה וְיֵצֶר זְנוּת. יֵצֶר עֲבוֹדָה־זָרָה כְּבָר נֶעֱקַר1017, וְיֵצֶר זְנוּת הוּא קַיָּם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כָּל־מִי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמֹד בִּזְנוּת, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ עָמַד בִּשְׁתֵּיהֶן (שהש"ר ז).

נו רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמַר: “וְהִנֵּה טוֹב” זֶה יֵצֶר טוֹב, “וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד”1018 – זֶה יֵצֶר רָע, וְכִי יֵצֶר־הָרָע טוֹב מְאֹד – אֶתְמְהָא! אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאִלּוּלֵי יֵצֶר־הָרָע לֹא בָנָה אָדָם בַּיִת וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה וְלֹא הוֹלִיד בָּנִים וְלֹא נָשָׂא־וְנָתָן. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: “כִּי הִיא קִנְאַת־אִישׁ מֵרֵעֵהוּ”1019 (ב“ר ט; קה”ר ג).

נז רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַקִּנְאָה וְעַל הַתַּאֲוָה וְעַל הָרַחֲמִים (אדר“נ הוצ”ש נו"ב, ד).

נח אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בּוֹאוּ וְנַחֲזִיק טוֹבָה לַאֲבוֹתֵינוּ, שֶׁאִלְמָלֵא הֵם לֹא חָטְאוּ, אָנוּ לֹא בָאנוּ לָעוֹלָם1020 (ע"ז ה.).

––––––––

נט אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ כֹּחוֹ שֶׁל יֵצֶר־הָרָע שֶׁהוּא קָשֶׁה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: סַקְּלוּ אוֹתוֹ קִמְעָא1021 בָּעוֹלָם הַזֶּה וַאֲנִי מַעֲבִירוֹ מִכֶּם לֶעָתִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: “סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן10221023, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וְאָמַר סֹלּוּ־סֹלּוּ פַּנּוּ־דָרֶךְ, הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי”1024; וְלָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי עוֹקְרוֹ מִכֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם”1025 (במ"ר טו).

ס אֵין יֵצֶר־הָרָע שׁוֹלֵט לֶעָתִיד־לָבוֹא (ב"ר מח).

סא דָּרַשׁ רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַאי: לֶעָתִיד־לָבוֹא מְבִיאוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיֵצֶר־הָרָע וְשׁוֹחֲטוֹ בִּפְנֵי הַצַּדִּיקִים וּבִפְנֵי הָרְשָׁעִים. צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ: רְשָׁעִים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט־הַשַּׂעֲרָה. הַלָּלוּ בוֹכִים וְהַלָּלוּ בוֹכִים; צַדִּיקִים בּוֹכִים וְאוֹמְרִים: הֵיאַךְ יָכֹלְנוּ לִכְבּשׁ הַר גָּבוֹהַּ כָּזֶה! רְשָׁעִים בּוֹכִים וְאוֹמְרִים: הֵיאַךְ לֹא יָכֹלְנוּ לִכְבּשׁ אֶת־חוּט־הַשַּׂעֲרָה הַזֶּה! וְאַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא תָּמֵהַּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת, כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה… גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא”1026 (סוכה נב.).

סב “קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ”1027 – זְמַן נָתַן לְעוֹלָם כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בַּאֲפֵלָה, שֶׁכָּל־זְמַן שֶׁיֵּצֶר־הָרָע בָּעוֹלָם אֹפֶל וְצַלְמָוְת בָּעוֹלָם; נֶעֱקַר יֵצֶר־הָרָע מִן הָעוֹלָם – קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ (ב"ר פט).


ב. מִצְוָה וַעֲבֵרָה

סג עֲקַבְיָא בֶּן־מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ – מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ – לִמְקוֹם עָפָר1028 רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן – לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.

[אָמַר] רַב אַבָּא בְּנוֹ שֶׁל רַב פַּפִּי וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם ר' לֵוִי: שְׁלָשְׁתָּם דָּרַשׁ עֲקַבְיָא מִפָּסוּק אֶחָד: “וּזְכֹר אֶת־בּוֹרְאֶךָ”1029 – בְּאֵרְךָ, בּוֹרְךָ, בּוֹרְאֶךָ; בְּאֵרְךָ1030 – מִמָּקוֹם שֶׁבָּאתָ, בּוֹרְךָ – לִמְקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ, בּוֹרְאֶךָ – לִפְנֵי מִי שֶׁאַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. (אב' ג; ירוש' סוטה פ“ב, ה”ב).

סד אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב הוּנָא, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים – בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵלֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תֵלֵךְ1031 עִמָּהֶם”1032, וְנֶאֱמַר: “קוּם לֵךְ אִתָּם”1033; מִן הַנְּבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲנִי יְיָ אֱלהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ”1034; מִן הַכְּתוּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן־חֵן”1035 (מכות י:).

סה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם”1036 – אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה; מִלְּמַטָּה – מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְמָעְלָה; בָּעוֹלָם הַזֶּה – מְטַמְּאִין אוֹתוֹ לָעוֹלָם־הַבָּא.

“וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים”1037 – אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה; מִלְּמַטָּה – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְמָעְלָה; בָּעוֹלָם־הַזֶּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ לָעוֹלָם־הַבָּא (יומא לט.).

סו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. עָשָׂה מִצְוָה אַחַת – אַשְׁרָיו, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת־עַצְמוֹ לְכַף־זְכוּת; עָבַר עֲבֵרָה אַחַת – אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת־עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה. שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה”1038 – בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא זֶה אִבֵּד מִמֶּנּוּ טוֹבָה הַרְבֵּה.

רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ וְהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רוֹאֶה אֶת־עַצְמוֹ וְאֶת־הָעוֹלָם חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. עָשָׂה מִצְוָה אַחַת אַשְׁרָיו, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת־עַצְמוֹ וְאֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת; עָבַר עֲבֵרָה אַחַת אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת־עַצְמוֹ וְאֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף־חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה"1039 – בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא זֶה אִבֵּד מִמֶּנּוּ וּמִכָּל־הָעוֹלָם טוֹבָה הַרְבֵּה. (קיד' מ:; תוס' קיד' א).

סז הַזְּכוּת יֶשׁ־לָהּ קֶרֶן1040 וְיֶשׁ־לָהּ פֵּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִמְרוּ צַדִּיק כִּי־טוֹב כִּי־פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ”1041; עֲבֵרָה1042 יֶשׁ־לָהּ קֶרֶן וְאֵין לָהּ פֵּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי־גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ”1043. וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵם: “וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַּרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ”1044? – עֲבֵרָה שֶׁעוֹשָׂה פֵּרוֹת1045 – יֶשׁ־לָהּ פֵּרוֹת, וְשֶׁאֵין עוֹשָׂה פֵּרוֹת – אֵין לָהּ פֵּרוֹת.

מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה1046, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ… וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ”1047. מַהוּ “וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ”? אָמַר רַב אַסִּי: אֲפִלּוּ חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס1048 וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ. מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָוֶן אִם־רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי”1049. וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם: “הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל־הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם”1050? – מַחֲשָׁבָה שֶׁעוֹשָׂה פְּרִי1051 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, מַחֲשָׁבָה שֶׁאֵין בָּהּ פְּרִי אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה (קיד' מ.; ע"י).

סח רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: הַזְּכוּת אֵינָהּ עֲקָרָה וְעוֹשָׂה פֵּרוֹת, אֲבָל הָעֲבֵרָה עֲקָרָה (שו"ט סב).

סט רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יַעֲקֹב אוֹמֵר: הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת קוֹנֶה לוֹ פְּרַקְלִיט1052 אֶחָד, וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת קוֹנֶה לוֹ קַטֵּגוֹר1053 אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת1054 (אב' ד).

ע אָמַר רַב חִנְנָא בַּר אִידִי: כָּל־הָעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּמַאֲמָרָהּ, אֵין מְבַשְּׂרִין אוֹתוֹ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר: “שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע”1055.

אָמַר רַ' אַסִּי, וְיֵשׁ אוֹמְרִים רַ' חֲנִינָא: אֲפִלּוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא גוֹזֵר גְּזֵרָה הוּא מְבַטְּלָהּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּאֲשֶׁר דְּבַר־מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן1056 וּמִי יֹאמַר־לוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה”1057, וְסָמוּךְ לוֹ “שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע”1058 (שבת סג.).

עא רַ' חֲנִינָא בֶּן־דּוֹסָא אוֹמֵר: כָּל־שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, וְכָל־שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ1059.

הוּא הָיָה אוֹמֵר: כָּל־שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, וְכָל־שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע”1060.

אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי: חָכָם וִירֵא־חֵטְא מַהוּ? אָמַר לָהֶם: הֲרֵי זֶה אֻמָּן וּכְלֵי אֻמָּנוּתוֹ בְיָדוֹ. חָכָם וְאֵין יְרֵא־חֵטְא מַהוּ? אָמַר לָהֶם: הֲרֵי זֶה אֻמָּן וְאֵין כְּלֵי־אֻמָּנוּתוֹ בְיָדוֹ. יְרֵא־חֵטְא וְאֵין חָכָם מַהוּ? אָמַר לָהֶם: אֵין זֶה אֻמָּן, אֲבָל כְּלֵי־אֻמָּנוּתוֹ בְיָדוֹ (אב' ג: אדר"נ כב).

עב רַ' סִימוֹן וְרַ' אֶלְעָזָר הָיוּ יוֹשְׁבִים. עָבַר עֲלֵיהֶם רַ' יַעֲקֹב בַּר אַחָא, אָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: נַעֲמֹד לְפָנָיו, שֶׁאָדָם יְרֵא חֵטְא הוּא1061. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: נַעֲמֹד לְפָנָיו, שֶׁאָדָם בֶּן־תּוֹרָה הוּא. אָמַר לוֹ: אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, שֶׁאָדָם יְרֵא חֵטְא הוּא, וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁאָדָם בֶּן־תּוֹרָה הוּא! (שבת לא:).

עג “יִרְאַת יְיָ טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד”1062 – אַתָּה מוֹצֵא, אָדָם שׁוֹנֶה מִדְרַשׁ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. וְאִם אֵין בּוֹ יִרְאַת־חֵטְא אֵין בְּיָדוֹ כְלוּם. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ: יֶשׁ־לִי אֶלֶף מִדּוֹת שֶׁל תְּבוּאָה, יֶשׁ־לִי אֶלֶף מִדּוֹת שֶׁל שֶׁמֶן וְאֶלֶף שֶׁל יָיִן. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: יֶשׁ־לְךָ אַפּוֹתֵּקָאוֹת1063 לִתֵּן אוֹתָן בָּהֶן? אִם יֶשׁ־לְךָ כֵּן – הַכֹּל שֶׁלָּךְ, וְאִם לָאו – אֵין בְּיָדְךָ כְלוּם. כָּךְ אָדָם שׁוֹנֶה הַכֹּל, אָמְרוּ לוֹ: אִם יֶשׁ־לְךָ יִרְאַת־חֵטְא – הַכֹּל שֶׁלָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת, יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ1064 (שמ"ר ל).

עד אָמַר רַ' אַבָּהוּ: כָּל־הַמְעַשֶּׂה אֶת־חֲבֵרוֹ1065 לִדְבַר מִצְוָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ (סנה' צט:).

עה אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת בָּעוֹלָם־הַזֶּה מְקַדַּמְתּוֹ1066 וְהוֹלֶכֶת לְפָנָיו לָעוֹלָם הַבָּא, וְכָל־הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת בָּעוֹלָם־הַזֶּה מְלַפַּפְתּוֹ1067 וְהוֹלֶכֶת לְפָנָיו לְיוֹם הַדִּין. רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: קְשׁוּרָה בּוֹ כְּכָלֶב (סוטה ג:).

עו שָׁנִינוּ, רַ' יוֹסֵי בְּרַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה מוֹחֲלִין לוֹ, שְׁנִיָּה מוֹחֲלִין לוֹ, שְׁלִישִׁית מוֹחֲלִין לוֹ, רְבִיעִית אֵין מוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה אָמַר יְיָ עַל־שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ”1068, וְאוֹמֵר: “הֶן־כָּל־אֵלֶּה יִפְעַל־אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם־גָּבֶר”1069 (יומא פ"ו:).

עז דָּרַשׁ רַ' יְהוּדָה בַר נַחֲמָנִי מְתֻרְגְּמָנוֹ שֶׁל רֵישׁ לָקִישׁ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל־תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל־תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף”1070 – אִם יֹאמַר לְךָ יֵצֶר־הָרָע: חֲטָא, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹחֵל לָךְ – אַל תַּאֲמֵן. שֶׁמָּא תֹאמַר: מִי מֵעִיד בִּי? – אַבְנֵי בֵיתוֹ וְקוֹרוֹת בֵיתוֹ וְרָהִיטֵי בֵיתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה”1071. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידָה בוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי־פִיךָ”1072 – אֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁשָּׁרוּי בְּחֵיקוֹ שֶׁל־אָדָם? – הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ נְשָׁמָה.

רַ' זְרִיקָא אָמַר: שְׁנֵי מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת הַמְלַוִּים אוֹתוֹ הֵם מְעִידִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל־דְּרָכֶיךָ”1073. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֲבָרָיו שֶׁל אָדָם מְעִידִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם־יְיָ וַאֲנִי־אֵל”1074 (חג' טז.; ע"י).

עח אָמַר רַ' יִצְחָק בַּר פַּרְנָךְ: כָּל־עֲוֹנוֹת שֶׁל אָדָם חֲקוּקִים לוֹ עַל עַצְמוֹתָיו (כלה רב' ג).

עט אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כֵּוָן שֶׁיָּצְאוּ רֹב שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם וְלֹא חָטָא, שׁוּב אֵינוֹ חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: “רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר10751076.

דְּבֵי רַ' שִׁילָא אָמְרוּ: כֵּוָן שֶׁבָּא לְיָדוֹ דְבַר עֲבֵרָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה1077 וְלֹא חָטָא, שׁוּב אֵינוֹ חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: “רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר” (יומא לח:; ע"י).

פ אָמַר רַב הוּנָא: כֵּוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָהּ1078 נַעֲשֵׂית לוֹ כְהֶתֵּר (יומא פ"ו:).

פא דָּרַשׁ רַב עֻלָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל־תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וגו' "1079? הַרְבֵּה הוּא שֶׁלֹּא יִרְשַׁע – וּמְעַט יִרְשַׁע? אֶלָּא מִי שֶׁאָכַל שׁוּם1080 וְרֵיחוֹ נוֹדֵף – יַחֲזֹר וְיֹאכַל שׁוּם אַחֵר וִיהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף! (שבת לא:).

פב בֶּן־עַזַּאי אוֹמֵר: הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּלַחֲמוּרָה וּבוֹרֵחַ מִן הַעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת1081 עֲבֵרָה, שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה, וּשְׂכַר עֲבֵרָה – עֲבֵרָה (אב' ד).

פג הוּא הָיָה אוֹמֵר: הֱוֵי נִרְתָּע1082 מֵחֵטְא קַל כְּדֵי שֶׁתֵּרָתַע מֵחֵטְא חָמוּר. הֱוֵה מַקְדִּים דְּבַר מִצְוָה, שֶׁלֹּא יִקְדְּמוּךָ הַפֻּרְעָנֻיּוֹת, אִם בָּאַת עֲבֵרָה לְיָדְךָ, אַל תִּדְאַג מֵאוֹתָהּ עֲבֵרָה, אֶלָּא מִן הַבָּאָה אַחֲרֶיהָ, וְאִם בָּאַת מִצְוָה לְיָדְךָ, אַל תִּשְׂמַח לְאוֹתָהּ מִצְוָה, אֶלָּא לַבָּאָה אַחֲרֶיהָ (אדר“נ ל”ג הוצ“ש גו”ב).

פד “וְכִי־יִהְיֶה אִישׁ שׂנֵא לְרֵעִהוּ וְאָרַב לוֹ”1083 – מִכָּאן אָמְרוּ: עָבַר אָדָם עַל מִצְוָה קַלָּה, סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוָה חֲמוּרָה; עָבַר עַל מִצְוַת “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”1084, סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל “לֹא־תִּשְׂנָא אֶת־אָחִיךָ”1085, וְעַל “לֹא־תִקֹּם וְלֹא־תִטֹּר”1086, וְעַל “וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ”1087, עַד שֶׁבָּא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים, לְכָךְ נֶאֱמַר: “וְכִי־יִהְיֶה אִישׁ שׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ”1088 (ספרי שופטים; ילק"ש).

פה “אַשְׁרֵי נְשׂוּי־פֶּשַׁע”1089 – אַשְׁרָיו לְאָדָם שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִפִּשְׁעוֹ1090, וְלֹא פִּשְׁעוֹ גָבוֹהַּ מִמֶּנּוּ (ב"ר כב).

פו אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת (סוטה ג.).

פז אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ לְרַ' יְהוּדָה אָחִיו שֶׁל רַ' סַלָּא הֶחָסִיד: אַל תִּכְעַס וְלֹא תֶחֱטָא; אַל תִּשְׁתַּכֵּר וְלֹא תֶחֱטָא (בר' כט:).

פח שָׁנָה דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: עֲבֵרָה מְטַמְטֶמֶת1091 לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא תִּטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם1092 בָּם”1093 – אַל תִּקְרָא “וְנִטְמֵתֶם”, אֶלָּא וְנִטַּמְטֵם" (יומא לט.).

פט אָמַר רַ' יִצְחָק: כָּל־הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר כְּאִלּוּ דּוֹחַק רַגְלֵי שְׁכִינָה1094, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְּאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי”1095. (חג. טז.).

צ שָׁנִינוּ, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַכְרִיז1096 עָלָיו בְּגָלוּי (סוטה ג.).

צא אָמַר רַב כָּהֲנָא: חָצוּף1097 עָלַי מִי שֶׁמְּפָרֵשׁ חֶטְאוֹ1098, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי נְשׂוּי־פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה1099 (בר' לד:).

צב אָמַר רַב נַחֲמָן בָּר יִצְחָק: גְּדוֹלָה עֲבֵרָה לִשְׁמָהּ1100 כִּמִצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ (נז' כג.).

צג חֲזָקָה, אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ1101 (ב"מ ה:).

צד אֵין שָׁלִיחַ לִדְבַר עֲבֵרָה1102 (ב"ק נא.).

צה אֵין אָדָם רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ (שבת קיט.).

צו אֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר1103 (שביע' ט).

צז אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בֵּין טוֹב לְרָע (סנה' קג.).

צח רֹאשׁוֹ שֶׁל הַחֵטְא מָתוֹק וְסוֹפוֹ מָר (קה"ר ג).

צט דָּרַשׁ רָבָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הַדּוּדָאִים נָתְנוּ־רֵיחַ”1104 – אֵלּוּ בַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא (עיר' כא:).

ק אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: עֲתִידִים בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא, שֶׁיִּתְּנוּ רֵיחַ טוֹב כַּלְּבָנוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “יֵלְכוּ יוֹנְקוֹתָיו1105 וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן”1106 (בר' מג:; ע"י).

קא “אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים”1107 – בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כְּפִי שָׁנָיו1108 – “כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ”1109 (ירוש' יומא פ“ו, ה”ה).

קב שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עֲשֵׂה עַד שֶׁאַתָּה מוֹצֵא1110 וּמָצוּי לְךָ1111 וְעוֹדְךָ בְּיָדֶךָ1112. וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ: “וּזְכֹר אֶת־בּוֹרְאֶךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, עַד אֲשֶׁר לֹא־יָּבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה”1113 – אֵלּוּ יְמֵי הַזִּקְנָה. “וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין־לִי בָהֶם חֵפֶץ”1114 – אֵלּוּ יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה1115 (שבת קנא:).

קג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: “בַּמֵּתִים חָפְשִׁי”1116 – כֵּוָן שֶׁמֵּת אָדָם נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי1117 מִן הַמִּצְוֹת (שם).


ג. צַדִּיק וְרָשָע

קד “אִמְרוּ צַדִּיק כִּי־טוֹב כִּי־פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ”1118 – וְכִי יֵשׁ צַדִּיק טוֹב וְיֵשׁ צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ טוֹב? אֶלָּא טוֹב לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת – זֶהוּ צַדִּיק טוֹב; טוֹב לַשָּׁמַיִם וְרַע לַבְּרִיּוֹת – זֶהוּ צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ טוֹב. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: “אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי־גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה־לּוֹ”1119 – וְכִי יֵשׁ רָשָׁע רָע, וְיֵשׁ רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ רָע? אֶלָּא רָע לַשָּׁמַיִם וְרָע לַבְּרִיּוֹת – זֶהוּ רָשָׁע רָע; רַע לַשָּׁמַיִם וְאֵינוֹ רַע לַבְּרִיּוֹת – זֶהוּ רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ רָע (קיד' מ.).

קה “צִדְקָתֶךָ כְּהַרְרֵי־אֵל”1120 – מֶה הָרִים הַלָּלוּ נִזְרָעִים וְעוֹשִׂים פֵּרוֹת, כָּךְ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים עוֹשִׂים פֵּרוֹת וּמְטִיבִים לְעַצְמָם וְלַאֲחֵרִים. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְפַעֲמוֹן שֶׁל זָהָב וְהַגִּיל1121 שֶׁלּוֹ שֶׁל מַרְגָּלִית; “מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה”1122 – אֵלּוּ הָרְשָׁעִים; מָה הַתְּהוֹם הַזֶּה לֹא נִזְרָע וְלֹא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כָּךְ אֵין מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים עוֹשִׂין פֵּרוֹת, שֶׁאִלּוּ הָיוּ עוֹשִׂין פֵּרוֹת הָיוּ מַחֲרִיבִין אֶת הָעוֹלָם (בר' לג.).

קו אָמַר רַ' פִּינְחָס הַכֹּהֵן בַּר חַמָּא: הָרָקִיעַ שֶׁשְּׁמוֹ עֲרָבוֹת1123, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא זוֹרֵעַ מַעֲשֵׂי הַצַּדִּיקִים וְהֵם עוֹשִׂים פֵּרוֹת1124, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ”1125 (שו"ט קיד).

קז “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ”1126 – אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל הָרְשָׁעִים; “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר”1127 – אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים (בר' ב).

קח הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים מְעַט וְעוֹשִׂים הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם: “וְאֶקְחָה פַת־לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם”1128, וּלְבַסּוֹף – “וְאֶל־הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם”1129. הָרְשָׁעִים אוֹמְרִים הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ מְעַט אֵינָם עוֹשִׂים, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעֶפְרוֹן שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם: “הַשָּׂדֶה נָתַתִּי1130 לָךְ”1131… “אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל־כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִיא”1132. וּלְבַסּוֹף נֶאֱמַר: “וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן… אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר1133 – שֶׁלֹּא קִבֵּל מִמֶּנּוּ אֶלָּא קַנְטְרִין1134 (ב"מ פז.; תנח' וירא).

קט רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: צַדִּיקִים יֵצֶר־טוֹב שׁוֹפְטָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי11351136, רְשָׁעִים יֵצֶר רָע שׁוֹפְטָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “נְאֻם־פֶּשַׁע לָרָשָׁע1137 בְּקֶרֶב לִבִּי”1138, וּבֵינוֹנִים זֶה וָזֶה שׁוֹפְטָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ11391140. אָמַר רַבָּה: כְּגוֹן אָנוּ בֵּינוֹנִים. אָמַר לוֹ אַבַּיֵּי: לֹא הִנִּיחַ מָר חַיִּים1141 לְכָל בִּרְיָה! וְאָמַר רַבָּה: יוֹדֵעַ אָדָם בְּעַצְמוֹ אִם צַדִּיק גָּמוּר הוּא אִם לָאו.

אָמַר רָבָא: לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִרְשָׁעִים גְּמוּרִים1142 וּלְצַדִּיקִים גְּמוּרִים1143. וְאָמַר רָבָא: לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְאַחְאָב בֶּן־עָמְרִי וּלְרַ' חֲנִינָא בֶּן־דּוֹסָא: לְאַחְאָב בֶּן־עָמְרִי – הָעוֹלָם הַזֶּה, וּלְרַ' חֲנִינָא בֶּן־דּוֹסָא – הָעוֹלָם הַבָּא (בר' סא:; ע"י).

קי אִם אֵין צַדִּיק אֵין רָשָׁע. אָמַר רָשָׁע לַצַּדִּיק: מְבַקֵּשׁ אַתָּה1144 לְהַחֲזִיק לִי טוֹבָה; לוּלֵא שֶׁאֲנִי רָשָׁע, מֵאַיִן הָיִיתָ נִכָּר? אִלּוּ הָיוּ כָל־בְּנֵי־אָדָם צַדִּיקִים לֹא הָיָה לְךָ יִתְרוֹן (מד' תמורה).

קיא הָרְשָׁעִים – הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם1145, אֲבָל הַצַּדִּיקִים – לִבָּם בִּרְשׁוּתָם1146 (ב"ר לד).

קיב דָּרַשׁ רַ' חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן לַיְלָה שְׁמוֹ, וְנוֹטֵל טִפָּה וּמַעֲמִידָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, טִפָּה זוֹ מַה תְּהֵא עָלֶיהָ – גִּבּוֹר אוֹ חַלָּשׁ, חָכָם אוֹ טִפֵּשׁ, עָשִׁיר אוֹ עָנִי? וְאִלּוּ רָשָׁע אוֹ צַדִּיק אֵינוֹ אוֹמֵר1147. וְכֵן אָמַר רַ' חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ אֱלהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם־לְיִרְאָה1148 (נדה טז:).

קיג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: רָשָׁע בָּא לָעוֹלָם – חָרוֹן בָּא לָעוֹלָם; רָשָׁע אָבַד מִן הָעוֹלָם – טוֹבָה בָאָה לָעוֹלָם. צַדִּיק נִפְטַר מִן הָעוֹלָם – רָעָה בָאָה לָעוֹלָם; צַדִּיק בָּא לָעוֹלָם – טוֹבָה בָאָה לָעוֹלָם. (סנה' קיג:).

קיד מִיתָתָם שֶׁל רְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם1149, וְלַצַּדִּיקִים – רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים – רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. פִּזּוּר לָרְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים – רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. כִּנּוּס לָרְשָׁעִים רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים – הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. שֶׁקֶט לָרְשָׁעִים רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם, לַצַּדִּיקִים – הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם (שם ע"א:).

קטו אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים חַיִּים הֵם מַכְעִיסִים לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹגַעְתֶּם יְיָ בְּדִבְרֵיכֶם”1150, כֵּוָן שֶׁהֵם מֵתִים הֵם פּוֹסְקִים מִלְּהַכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז”1151 – שָׁם חָדְלוּ מִלְּהַכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. כָּל־זְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים חַיִּים הֵם נִלְחָמִים עִם יִצְרָם, כֵּוָן שֶׁהֵם מֵתִים הֵם נָחִים, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ”1152 – דַּיֵּנוּ מַה־שֶּׁיָּגָעְנוּ (ב"ר ט).

קטז “שְׂאֵת פְּנֵי־רָשָׁע לֹא־טוֹב”1153 – לֹא טוֹב לָהֶם לָרְשָׁעִים, שֶׁנּוֹשְׂאִין לָהֶם פָּנִים בָּעוֹלָם־הַזֶּה1154, “לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט”1155 – טוֹב1156 לָהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁאֵין נוֹשְׂאִין לָהֶם פָּנִים בָּעוֹלָם־הַזֶּה. אַשְׁרֵיהֶם לַצַּדִּיקִים, לֹא דַיָּם שֶׁזּוֹכִים לְעַצְמָם אֶלָּא שֶׁמְּזַכִּים לִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי־בְנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל־הַדּוֹרוֹת: שֶׁכַּמָּה בָנִים הָיוּ לוֹ לְאַהֲרֹן שֶׁרְאוּיִם לִשָּׂרֵף כְּנָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּנָיו הַנּוֹתָרִים11571158, אֶלָּא שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם עָמְדָה לָהֶם. אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים, לֹא דַיָּם שֶׁמְּחַיְּבִים עַצְמָם, אֶלָּא שֶׁמְּחַיְּבִים לִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי־בְנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל־הַדּוֹרוֹת. הַרְבֵּה בָנִים הָיוּ לוֹ לִכְנַעַן שֶׁהָיוּ רְאוּיִם לִסָּמֵךְ1159 כְּטֶבִי עַבְדּוֹ1160 שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אֶלָּא שֶׁחוֹבַת אֲבִיהֶם גָּרְמָה לָהֶם (יומא פז.).

קיז “פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת וגו'”1161 – מָשָׁל לְאַרְבַּע דְּיוֹטוֹת1162 זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, בְּזוֹ יַיִן וּבְזוֹ שֶׁמֶן וּבְזוֹ דְּבַשׁ וּבְזוֹ מָיִם. נָפְלָה דְלֵקָה בְּאַחַת מֵהֶן, הֵן מְכַבּוֹת זוֹ אֶת זוֹ, אֲבָל אִם הָיוּ כֻּלָּן שֶׁל שֶׁמֶן כֻּלָּן נִשְׂרָפוֹת. כָּךְ בִּזְמַן שֶׁהֵם תּוֹפְסִים בְּמַעֲשֵׂי אֲבוֹתֵיהֶם דּוֹר אַחַר דּוֹר הֵם נִדּוֹנִים עַל יָדוֹ, אֲבָל אִם הֵם מְסֹרָגִים1163 דּוֹר אַחַר דּוֹר, דּוֹר צַדִּיק וְדּוֹר רָשָׁע – “לֹא־יוּמְתוּ אָבוֹת עַל־בָּנִים וּבָנִים לֹא־יוּמְתוּ עַל־אָבוֹת”1164. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׂמַח משֶׁה וְאָמַר: אֵין בְּיִשְׂרָאֵל קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ1165 (ילק"ש שלח).

קיח אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ1166 עַד יוֹם מוֹתְךָ, שֶׁהֲרֵי יוֹחָנָן כֹּהֵן־גָּדוֹל שִׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה שְׁמֹנִים שָׁנָה – וּלְסוֹף נַעֲשָׂה צְדוֹקִי. (אב' ב; בר' כט.).

קיט רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּמוּר כָּל־יָמָיו וּמָרַד בָּאַחֲרוֹנָה אִבֵּד אֶת־הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ”1167; וַאֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר כָּל־יָמָיו וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בָּאַחֲרוֹנָה – אֵין מַזְכִּירִין לוֹ שׁוּב רִשְׁעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֵׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ”1168 (קיד' מ:).

––––––––

קכ רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אִם רָאִיתָ צַדִּיק יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לָצֵאת לְאוֹתָהּ דֶּרֶךְ – הַקְדֵּם עַל יָדָיו1169 שְׁלשָׁה יָמִים אוֹ אַחֵר עַל יָדָיו שְׁלשָׁה יָמִים, כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא עִמּוֹ לַדֶּרֶךְ, מִפְּנֵי שֶׁמַּלְאֲכֵי־שָׁלוֹם מְלַוִּים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל־דְּרָכֶיךָ”1170. וְאִם רָאִיתָ רָשָׁע יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לָצֵאת לְאוֹתָהּ דֶּרֶךְ – הַקְדֵּם עַל יָדָיו שְׁלשָׁה יָמִים אוֹ אַחֵר עַל יָדָיו שְׁלשָׁה יָמִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵצֵא עִמּוֹ לַדֶּרֶךְ, מִפְּנֵי שֶׁמַּלְאֲכֵי־שָׂטָן מְלַוִּים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל־יְמִינוֹ”1171 (תוס' ע"ז א).

קכא אָמַר אַבַּיֵּי: אוֹי לְרָשָׁע אוֹ לִשְׁכֵנוֹ; טוֹב לַצַּדִּיק טוֹב לִשְׁכֵנוֹ (סוכה נו:).

קכב “וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת־לוֹט”1172 – שָׁנִינוּ: מַצִּילִין1173 תִּיק הַסֵּפֶר1174 עִם הַסֵּפֶר וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין, לְלַמֶּדְךָ: אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים וְאַשְׁרֵי דְבֵקֵיהֶם; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־נֹחַ וְאֶת כָּל־הַחַיָּה”1175. וַי לָהֶם לָרְשָׁעִים, וַי לָהֶם לִדְבֵקֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּמַח אֶת־כָּל־הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה”1176. (תנח' וירא).

קכג שָׁנָה דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: “כִּי־יִפֹּל הַנֹּפֵל1177 מִמֶּנּוּ”1178 – רָאוּי זֶה לִפֹּל מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית1179, שֶׁהֲרֵי לֹא נָפַל וְהַכָּתוּב קְרָאוֹ “נוֹפֵל”1180, "אֶלָּא שֶׁמְּגַלְגְּלִין1181 זְכוּת עַל־יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל־יְדֵי חַיָּב. (שבת לב.).

קכד כָּל־הַמְּזַכֶּה אֶת־הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ, וְכָל־הַמַּחֲטִיא אֶת־הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ1182 לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת־הָרַבִּים – זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “צִדְקַת יְיָ עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם־יִשְׂרָאֵל”1183; יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת־הָרַבִּים – חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “עַל־חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל”1184 (אב' ה).

קכה אָמַר רַ' אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיָתָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל יְיָ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן”1185. כֵּוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן; חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי; דּוֹר אֱנוֹשׁ – לַשְּׁלִישִׁי; דּוֹר הַמַּבּוּל – לָרְבִיעִי; דּוֹר הַפְּלָגָה – לַחֲמִישִׁי; אֲנְשֵׁי סְדוֹם – לַשִּׁשִּׁי; הַמִּצְרִים בִּימֵי אַבְרָהָם – לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָם עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים וְהוֹרִידוּהָ לָאָרֶץ: זָכָה אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ מִשְּׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי; עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ לַחֲמִישִׁי; יַעֲקֹב – לָרְבִיעִי; לֵוִי – לַשְּׁלִישִׁי; קְהָת – לַשֵּׁנִי; עַמְרָם – לָרִאשׁוֹן; עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִן הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים (ב“ר יט; במ”ר י“ג שהש”ר ד).

קכו רַ' פִּינְחָס בְּשֵׁם רַ' הוֹשַׁעְיָא אָמַר: אַף־עַל־פִּי שֶׁאַתָּה אוֹמֵר “כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ”1186 – מִמְּלֶאכֶת עוֹלָמוֹ שָׁבַת, וְלֹא שָׁבַת לֹא מִמְּלֶאכֶת הָרְשָׁעִים וְלֹא מִמְּלֶאכֶת הַצַּדִּיקִים, אֶלָּא פּוֹעֵל עִם אֵלּוּ וְעִם אֵלּוּ, מַרְאֶה לָאֵלּוּ1187 מֵעֵין דּוֹגְמָטוֹרִין1188 שֶׁלָּהֶם וְלָאֵלּוּ מֵעֵין דּוֹגְמָטוֹרִין שֶׁלָּהֶם. מִנַּיִן שֶׁפֻּרְעָנוּתָם שֶׁל רְשָׁעִים קְרוּיָה מְלָאכָה? שֶׁנֶּאֱמַר: “פָּתַח יְיָ אֶת־אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת־כְּלֵי זַעְמוֹ כִּי־מְלָאכָה הִיא לַאדֹנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת”1189; וּמִנַּיִן שֶׁמַּתַּן־שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים קָרוּי מְלָאכָה? שֶׁנֶּאֱמַר: “מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר־צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַּחוֹסִים בָּךְ”1190 (ב“ר יא; ילק”ש ירמיה נ).

––––––––

קכז אָמַר רַ' יוֹחָנָן: גְּדוֹלִים צַדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת. (סנה' צב, צג).

קכח אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: שְׁקוּלָה נְשָׁמָה שֶׁל צַדִּיק אֶחָד כְּנֶגֶד כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (שם קג:).

קכט אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: רָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁצַּדִּיקִים מֻעָטִים, עָמַד וּשְׁתָלָם בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לַייָ מְצֻקֵי אֶרֶץ1191 וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל”1192 (יומא לח:).

קל “וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ מִן־הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם”1193 – אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יַעֲקֹב: לוֹ וּלְדוֹרוֹת1194. אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמשֶׁה, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל (ב"ר נו).

קלא עַל שְׁנֵים־עָשָׂר עַמּוּדִים הָאָרֶץ עוֹמֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”1195; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַל שִׁבְעָה עַמּוּדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה”1196. רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: עַל עַמּוּד אֶחָד, וְצַדִּיק שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם”1197 (חג' יב:).

קלב אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל צַדִּיק אֶחָד עוֹלָם נִבְרָא. אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל צַדִּיק אֶחָד הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם”1198 (יומא לח:).

קלג אָמַר רָבָא: אִלְמָלֵי בִקְשׁוּ הַצַּדִּיקִים הָיוּ בוֹרְאִים עוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אִם־עֲוֹנוֹתֵיכֶם1199 הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם”1200.

רָבָא בָּרָא אָדָם, שִׁגְּרָהוּ לִפְנֵי רַ' זֵירָא. הָיָה מֵסִיחַ עִמּוֹ וְלֹא הָיָה מְשִׁיבוֹ. אָמַר לוֹ: מִן הַחֲבֵרִים אָתָּה1201 – שׁוּב לַעֲפָרֶךָ! (סנה' סה:).

קלד אַתָּה מוֹצֵא: כָּל־מַה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לֶעָתִיד־לָבוֹא, הִקְדִּים וְעָשָׂה עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם־הַזֶּה. הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְחַיֶּה הַמֵּתִים וְאֵלִיָּהוּ מְחַיֶּה1202 אֶת־הַמֵּתִים; הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹצֵר גְּשָׁמִים1203 וְאֵלִיָּהוּ עוֹצֵר גְּשָׁמִים; הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְבָרֵךְ1204 אֶת־הַמֻּעָט וְאֵלִיָּהוּ מְבָרֵךְ אֶת־הַמֻּעָט; הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים וֶאֱלִישָׁע1205 מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים; הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פּוֹקֵד עֲקָרוֹת וֶאֱלִישָׁע פּוֹקֵד עֲקָרוֹת; הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְבָרֵךְ1206 אֶת־הַמֻּעָט וֶאֱלִישָׁע מְבָרֵךְ אֶת־הַמֻּעָט; הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַמְתִּיק1207 אֶת־הַמָּר וֶאֱלִישָׁע מַמְתִּיק אֶת־הַמָּר; הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַמְתִּיק אֶת־הַמַּר בְּמָר וֶאֱלִישָׁע הִמְתִּיק אֶת־הַמַּר בְּמָר. (ב"ר עז).

קלה “אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִּבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק”1208 – אָמַר רַ' אַבָּהוּ: אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִּבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל: אֲנִי מוֹשֵׁל בָּאָדָם; מִי מוֹשֵׁל בִּי? צַדִּיק, שֶׁאֲנִי גוֹזֵר גְּזֵרָה – וְהוּא מְבַטְּלָהּ (מו“ק טז:; ע”י).

קלו “וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה”1209 – אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם שׁוֹלְטִים בְּמַה־שֶּׁנִּבְרָא לְהָאִיר בַּיּוֹם וּבְמַה־שֶּׁנִּבְרָא לְהָאִיר בַלַּיְלָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד”1210 (ב"ר ו).

קלז “צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי־אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה”1211 – רַ' יֹאשִׁיָּה הַגָּדוֹל אָמַר: סָרֵס הַכָּתוּב1212 וְדָרְשֵׁהוּ – צִדְקָתְךָ עַל מִשְׁפָּטֶיךָ כְּהַרְרֵי אֵל עַל תְּהוֹם רַבָּה; מֶה הֶהָרִים הַלָּלוּ כּוֹבְשִׁים עַל הַתְּהוֹם שֶׁלֹּא יַעֲלֶה וְיָצִיף הָעוֹלָם, כָּךְ הַצַּדִּיקִים כּוֹבְשִׁים אֶת־הַפֻּרְעָנוּת שֶׁלֹּא תָבֹא לְעוֹלָם (ב“ר לג; ויק”ר כז; שו"ט לו).

קלח אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים, שֶׁהֵם הוֹפְכִים מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין; אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם הוֹפְכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים (ב"ר לג).

קלט אָמַר לוֹ מִין אֶחָד לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָא: חִדְקָאָה1213, שֶׁנֶּאֱמַר בָּכֶם: “טוֹבָם כְּחֵדֶק”1214. אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה, הַשְׁפֵּל לְסוֹפוֹ שֶׁל מִקְרָא: “יָשָׁר מִמְּסוּכָה”1215; אֶלָּא מַהוּ “טוֹבָם כְּחֵדֶק”1216 – כְּשֵׁם שֶׁחֲדָקִים הַלָּלוּ מְגִנִּים עַל הַפִּרְצָה1217, כָּךְ טוֹבִים שֶׁבָּנוּ מְגִנִּים עָלֵינוּ (עיר' קא).

קמ אָמַר רַ' יִצְחָק: אֲפִלּוּ אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: לָמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ וָכָךְ, הוּא כוֹעֵס, וְהַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “לָמָּה”1218 וְאֵינוֹ כוֹעֵס וְאֵינָם נֶעֱנָשִׁים. וְלָמָה אֵינָם נֶעֱנָשִׁים? שֶׁלֹּא בִקְשׁוּ טוֹבָה לְעַצְמָם, אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל1219 (שו“ט ב'; ילק”ש).

קמא אָמַר אַבַּיֵּי: אֵין בָּעוֹלָם פָּחוֹת מְשְּׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה צַדִּיקִים, שֶׁמְּקַבְּלִים פְּנֵי שְׁכִינָה בְּכָל־דּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַשְׁרֵי כָּל־חוֹכֵי לוֹ”1220 – “לוֹ” בְּגִימַטְרִיָּא1221 שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה (סנה' צז:).

קמב “וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזּוֹ”1222 – לְמָה צַדִּיקִים דּוֹמִים בִּפְנֵי שְׁכִינָה? – כְּנֵר בִּפְנֵי הָאֲבוּקָה (פסח' ח.).

קמג “אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים”1223 – אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר: מָשַׁל אֶת־הַצַּדִּיקִים בַּמְשֻׁבָּח שֶׁבַּמִּינִים וּבַמְשֻׁבָּח שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין. הַמְשֻׁבָּח שֶׁבַּמִּינִים כְּשׁוֹשַׁנָּה1224, וּבַמְשֻׁבָּח שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, וְלֹא כְּשׁוֹשַׁנַּת הָהָר שֶׁנּוֹחָה לְהִכָּמֵשׁ, אֶלָּא כְּשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים שֶׁמַּרְטֶבֶת וְהוֹלֶכֶת1225. מָשַׁל אֶת־הָרְשָׁעִים בַּמְגֻנֶּה שֶׁבַּמִּינִים וּבַמְגֻנֶּה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין; מְגֻנֶּה שֶׁבַּמִּינִים – "כְּקַשׁ לִפְנֵי־רוּחַ1226, אִם תֹּאמַר כַּמֹּץ שֶׁבַּבִּקְעָה כְּבָר יֵשׁ בּוֹ לִחְלוּחַ, אֶלָּא “וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי־רוּחַ”1227 (שהש"ר ב).

קמד “צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרַח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה”1228 – פָּתַח רַ' תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא: לָמָּה נִמְשְׁלוּ הַצַּדִּיקִים בְּתָמָר וּבְאֶרֶז וְלֹא בְאִילָן אַחֵר? אַתָּה מוֹצֵא כָּל־הָאִילָנוֹת אֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר מֵרָחוֹק: זֶה אִילָן פְּלוֹנִי! לָמָּה? שֶׁהֵם קְצָרִים; אֲבָל הַתָּמָר וְהָאֶרֶז, עַל־יְדֵי שֶׁהֵם גְּבוֹהִים בְּקוֹמָה נִרְאִים מֵרָחוֹק, וְהַכֹּל עוֹמְדִים תַּחְתֵּיהֶם וְנוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם לְקוֹמָתָם. לְפִיכָךְ נִמְשְׁלוּ הַצַּדִּיקִים לְתָמָר וּלְאֶרֶז – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַגְבִּיהָם בָּעוֹלָם וְנִרְאִים מֵרָחוֹק (עפ"י תנח' לך לך).

קמה כְּשֶׁאָדָם נוֹטֵעַ כֶּרֶם – עַל מְנָת שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ עֲנָבִים וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ יַיִן, אוֹ לְמַלְאוֹת אוֹתוֹ עֲשָׂבִים? אִם נִתְמַלֵּא עֲשָׂבִים וְקוֹצִים, מַצִּית בָּהֶם אֶת־הָאוּר1229 וְשׂוֹרְפָם. נִשְׁתַּיְּרוּ בּוֹ גְפָנִים, הוֹלֵךְ וּמְזַבְּלוֹ1230 וְעוֹדְרוֹ וּמְכַסְּחוֹ1231 וּמַשְׁקֵהוּ מַיִם בִּשְׁבִיל הַגְּפָנִים בּוֹ. אַף כָּךְ הַצַּדִּיקִים דּוֹמִים בָּעוֹלָם כְּעַמּוּדִים1232 בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְכָל־הָעוֹלָם נִשְׁעָן עֲלֵיהֶם. וְכָךְ נֶאֱמַר: “כִּי לַייָ מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל”1233 (סא"ז ה).

קמו “שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירִי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה”1234 – כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹנִים בִּצְדָקָה1235 וְהֵם1236 נִזּוֹנִים בִּזְרוֹעַ1237. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹנִים בִּזְכוּתָם1238 וְהֵם – אֲפִלּוּ בִּזְכוּת עַצְמָם אֵינָם נִזּוֹנִים1239. וְכֵן אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּכָל־יוֹם וָיוֹם בַּת־קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וְאוֹמֶרֶת: כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹנִים1240 בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְנִי1241, וַחֲנִינָא בְנִי – דַּי לוֹ בְּקַב חֲרוּבִין1242 מֵעֶרֶב־שַׁבָּת לְעֶרֶב־שַׁבָּת (בר' יז:).

קמז “וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב”1243 – אָמַר רַ' אַחָא: בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים בְּשַׁלְוָה וּמְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַשָּׂטָן בָּא וּמְקַטְרֵג, אָמַר: לֹא דַיָּן שֶׁהוּא מְתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא אֶלָּא שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה (ב"ר פד).

קמח “יְיָ אֹהֵב צַדִּיקִים”1244 – לָמָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹהֵב צַדִּיקִים? שֶׁאֵינָם נַחֲלָה וְאֵינָם מִשְׁפָּחָה1245. אַתָּה מוֹצֵא הַכֹּהֲנִים בֵּית־אָב הֵם, הַלְוִיִּם בֵּית־אָב הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת־יְיָ, בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת־יְיָ”1246 – אִם מְבַקֵּשׁ אָדָם לִהְיוֹת כֹּהֵן אֵינוֹ יָכוֹל, לִהְיוֹת לֵוִי אֵינוֹ יָכוֹל, לָמָּה? שֶׁלֹּא הָיָה אָבִיו לֹא כֹהֵן וְלֹא לֵוִי, אֲבָל אִם מְבַקֵּשׁ אָדָם לִהְיוֹת צַדִּיק, אֲפִלּוּ גוֹי, יָכוֹל הוּא, שֶׁאֵינוֹ בֵית־אָב, לְכָךְ הוּא אוֹמֵר: “יִרְאֵי יְיָ בָּרְכוּ אֶת־יְיָ”1247 – “בֵּית יִרְאֵי יְיָ” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “יִרְאֵי יְיָ” – אֵינוֹ בֵית־אָב, אֶלָּא מֵעַצְמָם נִתְנַדְּבוּ וְאָהֲבוּ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹהֲבָם (במ"ר ח).

קמט ר' אֶלְעָזָר הִקְשָׁה: נֶאֱמַר: “טוֹב־יְיָ לַכֹּל”1248, וְנֶאֱמַר: “טוֹב יְיָ לְקֹוָיו12491250! מָשָׁל לְאָדָם שֶׁיֶּשׁ־לוֹ פַרְדֵּס, כְּשֶׁהוּא מַשְׁקֶה – מַשְׁקָה אֶת־כֻּלּוֹ1251, כְּשֶׁהוּא עוֹדֵר – אֵינוֹ עוֹדֵר אֶלָּא טוֹבִים1252 שֶבָּהֶם. (סנה' לט:).

קנ רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם שִׁמְעוֹן רַ' בֶּן־יוֹחַאי: הַנּוֹי1253 וְהַכֹּחַ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהֵשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים נָאָה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם (אב' ו).

קנא חָס הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל כְּבוֹדָם שֶׁל צַדִּיקִים יוֹתֵר מִכְּבוֹדוֹ. (פסיק' דר"כ תצא).

קנב שֶׁבַע מַעֲלוֹת בֵּין צַדִּיק לְצַדִּיק: אִשְׁתּוֹ נָאָה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ, בָּנָיו נָאִים מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ; שְׁנַיִם אוֹכְלִין בִּקְעָרָה אַחַת, זֶה טוֹעֵם לְפִי מַעֲשָׂיו וְזֶה טוֹעֵם לְפִי מַעֲשָׂיו; שְׁנַיִם צוֹבְעִים בְּיוֹרָה אַחַת1254, לָזֶה עוֹלֶה נָאֶה וְלָזֶה עוֹלֶה כָּעוּר1255; בְּחָכְמָתוֹ וּבְדַעְתּוֹ וּבְקוֹמָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק12561257 (אדר“נ נו”א, לז).

קנג אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵין צַדִּיק נִפְטָר1258 מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּבְרָא צַדִּיק כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ”1259 – עַד שֶׁלֹּא כָבְתָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי (יומא לח:).

קנד אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם יוֹתֵר מִבְּחַיֵיהֶם (חול' ז:).

קנה “הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ”1260 – אֵלּוּ צַדִּיקִים שֶׁבְּמִיתָתָם נִקְרְאוּ חַיִּים; “וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה”1261 – אֵלּוּ רְשָׁעִים שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִם מֵתִים (בר' יח:).

קנו אָמַר רַ' אֶלְעָזָר אָמַר רַ' חֲנִינָא: צַדִּיק אָבַד – לְדוֹרוֹ אָבָד. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָבְדָה מִמֶּנּוּ מַרְגָּלִית, כָּל־מָקוֹם שֶׁהִיא מַרְגָּלִית שְׁמָהּ – לֹא אֶבְדֶה אֶלָּא לְבַעֲלָהּ (מג' טו.).

קנז “צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרַח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶה”1262 – לָמָּה נִמְשְׁלוּ הַצַּדִּיקִים לְתָמָר וְאֶרֶז? אֶלָּא אַתָּה מוֹצֵא רֹב הָאִילָנוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם נִקְצָצִים נוֹטְלִין נֵצֶר1263 מֵהֶם וְשׁוֹתְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר, וּמִיָּד הֵם עוֹלִים; אֲבָל הַתָּמָר וְהָאֶרֶז כֵּוָן שֶׁנִּקְצָצִים, מִי יוּכַל לְהַעֲמִיד אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, אֶלָּא לְשָׁנִים הַרְבֵּה וּבְיָגִיעַ גָּדוֹל. כָּךְ אִם אָבַד צַדִּיק מִן הָעוֹלָם, מִי יוּכַל לְהַעֲמִיד אַחֵר תַּחְתָּיו, אֶלָּא אַחַר כַּמָּה שָׁנִים (תנה"ק לך לך).

קנח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ”1264 – תְּנֶהָ לוֹ כְּמוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְךָ בְּטָהֳרָה אַף אַתָּה בְּטָהֳרָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁחָלַק בִּגְדֵי מַלְכוּת לַעֲבָדָיו, פִּקְחִים שֶׁבָּהֶם קִפְּלוּם1265 וְהִנִּיחוּם בַּקֻּפְסָא1266; טִפְּשִׁים שֶׁבָּהֶם הָלְכוּ וְעָשׂוּ בָהֶם מְלָאכָה. לְיָמִים בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת־כֵּלָיו. פִּקְחִים שֶׁבָּהֶם הֶחֱזִירוּם לוֹ כְּשֶׁהֵם מְגֹהָצִים1267; טִפְּשִׁים שֶׁבָּהֶם הֶחֱזִירוּם לוֹ כְּשֶׁהֵם מְלֻכְלָכִים1268, שָׂמַח הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת פִּקְחִים וְכָעַס לִקְרַאת טִפְּשִׁים. עַל פִּקְחִים אָמַר: יִנָּתְנוּ כֵלַי לָאוֹצָר, וְהֵם יֵלְכוּ לְבָתֵּיהֶם לְשָׁלוֹם; וְעַל טִפְּשִׁים אָמַר: כֵּלַי יִנָּתְנוּ לְכוֹבֵס, וְהֵם יִתְחַבְּשׁוּ1269 בְּבֵית־הָאֲסוּרִים. אַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל גּוּפָם שֶׁל צַדִּיקִים אוֹמֵר: “יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם”1270, וְעַל נִשְׁמָתָם הוּא אוֹמֵר: “וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים”1271; עַל גּוּפָם שֶׁל רְשָׁעִים הוּא אוֹמֵר: “אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְיָ לָרְשָׁעִים”1272, וְעַל נִשְׁמָתָם הוּא אוֹמֵר: “וְאֶת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע”1273 (שבת קנב:).

קנט אָמַר רַ' חִיָּא בַּר גַּמְדָּא אָמַר רַ' יוֹסֵי בֶּן־שָׁאוּל: בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם אוֹמְרִים מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, צַדִּיק פְּלוֹנִי בָא. אוֹמֵר לָהֶם: יָבוֹאוּ צַדִּיקִים וְיֵצְאוּ לִקְרָאתוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: “יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם”1274.

אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם שָׁלשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת יוֹצְאוֹת לִקְרָאתוֹ, אַחַת אוֹמֶרֶת: “יָבוֹא שָׁלוֹם”1275, וְאַחַת אוֹמֶרֶת: “יָנוּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם”1276, וְאַחַת אוֹמֶרֶת לוֹ: “הֹלֵךְ נְכֹחוֹ”1277. וּבְשָׁעָה שֶׁהָרָשָׁע נֶאֱבָד מִן הָעוֹלָם שָׁלשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי־חַבָּלָה יוֹצְאוֹת לִקְרָאתוֹ, אַחַת אוֹמֶרֶת: “אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְיָ לָרְשָׁעִים”1278. וְאַחַת אוֹמֶרֶת: “לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן”1279, וְאַחַת אוֹמֶרֶת לוֹ: “רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת־עֲרֵלִים”1280 (כ ת' קד.; שו"ט ל).

קס שְׁקוּלָה מִיתָתָם שֶׁל צַדִּיקִים כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ (ר"ה יח:).

קסא אָמְרוּ מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: כָּל־הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר1281 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא סוֹפְרָן וּמַנִּיחָן בְּבֵית־גְּנָזָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “נֹדִי סָפַרְתָּה אַתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְּנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ”1282 (שבת קה:).

קסב כְּשֶׁמֵּת רַ' חִיָּא בַּר אַדָּא בֶּן־אֲחוֹתוֹ שֶׁל בַּר־קַפָּרָא בָּכָה עָלָיו רֵישׁ־לָקִישׁ, שֶׁהָיָה רַבּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל אָדָם חָבִיב עָלָיו כִּבְנוֹ. נִכְנַס וְהִסְפִּיד עָלָיו: “דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים”1283 – “דּוֹדִי” זֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, “יָרַד לְגַנּוֹ” – זֶה הָעוֹלָם, “לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם” – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, “לִרְעוֹת בַּגַּנִּים” – אֵלּוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, “וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים”1284 – אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁבֵּינֵיהֶם, שֶׁמְּסַלְּקָם מִבֵּינֵיהֶם לִטָּעָם בְּיִשְׂרָאֵל. מְשָׁלוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵן וְהָיָה חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִדָּי. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? נָטַע לוֹ פַרְדֵּס. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הַבֵּן עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ שֶׁל אָבִיב1285 הָיָה מְחַזֵּר1286 בְּכָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְרוֹאֶה אֵיזוֹ נְטִיעָה יָפָה בָּעוֹלָם וְנוֹטְעָהּ בְּתוֹךְ פַּרְדֵּסוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה מַכְעִיסוֹ הָיָה מְקַצֵּץ כָּל־נְטִיעוֹתָיו. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מְחַזֵּר בְּכָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְרוֹאֶה אֵיזֶה צַדִּיק בְּאֻמּוֹת־הָעוֹלָם וּמְבִיאוֹ וּמְדַבְּקוֹ לְיִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן יִתְרוֹ וְרָחָב, וּבְשָׁעָה שֶׁהֵם מַכְעִיסִים אוֹתוֹ – מְסַלֵּק הַצַּדִּיקִים שֶׁבֵּינֵיהֶם (ירוש' בר' פ“ב, ה”ח).

קסג רַ' יוֹסֵי מַמְלְחָיָא1287 נִפְטַר1288. עָלוּ רַ' יוֹחָנָן וְרֵישׁ־לָקִישׁ לִגְמֹל לוֹ חֶסֶד1289. עָלָה עִמָּם רַ' יִצְחָק פַּסָּקָא. הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, בִּקֵּשׁ לְהַסְפִּידוֹ, אָמַר לוֹ רַ' יִצְחָק פַּסָּקָא: בִּפְנֵי שְׁנֵי אֲרָיוֹת הַלָּלוּ אַתָּה פּוֹתֵחַ פִּיךָ! אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: הַנִּיחֵהוּ, זָקֵן הוּא וּמְבַקֵּשׁ לְהִתְכַּבֵּד בִּמְקוֹמוֹ. נִכְנַס וְהִסְפִּידוֹ: קָשֶׁה הוּא סִלּוּקָם1290 שֶׁל צַדִּיקִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹתֵר מִמֵּאָה תּוֹכֵחוֹת חָסֵר שְׁתַּיִם1291 שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה וּמֵחֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. בַּתּוֹכֵחָה כָּתוּב: “וְהִפְלָא יְיָ אֶת־מַכֹּתְךָ”1292, וּבִירוּשָׁלַיִם כָּתוּב: “וַתֵּרֶד פְּלָאִים12931294, אֲבָל בְּסִלּוּקָם שֶׁל צַדִּיקִים כָּתוּב: “לָכֵן הִנְנִי יוֹסֵף לְהַפְלִיא אֶת־הָעָם־הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא12951296; וְכָל־כָּךְ לָמָּה? – "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו1297 וגו' "1298. אָמַר לוֹ רַ' יִצְחָק פַּסָּקָא: יְהֵא אָדָם זֶה בָּרוּךְ כֹּחוֹ וּבָרוּךְ פִּיו. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: אִלּוּ לֹא הִנַּחְנוּהוּ מֵהֵיכָן הָיִינוּ שׁוֹמְעִים מַרְגָּלִית זוֹ? (איכ“ר א; ילק”ש ישעיה).

קסד רַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כָּל־צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁאֻמּוֹת־הָעוֹלָם הוֹרְגִין אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כּוֹתְבוֹ בְּפֻרְפִּירָא1299 שֶׁלּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לָהֶם: לָמָּה הֲרַגְתֶּם צַדִּיקִים שֶׁלִּי? וְהֵם כּוֹפְרִים וְאוֹמְרִים: לֹא הֲרַגְנוּם. מָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה? מוֹצִיא פֻּרְפִּירָא שֶׁלּוֹ וְדָנָם וְנוֹתֵן לָהֶם אֶפּוֹפָסִין1300 (שו“ט ט; ילק”ש תהל' ט).

קסה אֵין עוֹשִׂין נְפָשׁוֹת1301 לַצַּדִּיקִים – דִּבְרֵיהֶם הֵם הֵם זִכְרוֹנָם. (ירוש' שקל' פ“ב, ה”ה).

––––––––

קסו “זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב”1302 – אָמַר רַ' יִצְחָק: כָּל־מִי שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת־הַצַּדִּיק וְאֵינוֹ מְבָרְכוֹ עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה1303; מַה־טַּעַם? “זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה”. וְכָל־מִי שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת־הָרָשָׁע וְאֵינוֹ מְקַלְלוֹ עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה; מַה־טַּעַם? “וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב”.

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: שְׁמוֹתָם שֶׁל רְשָׁעִים דּוֹמִים לִכְלֵי קוּרְיַס1304, מַה כְּלֵי קוּרְיַס כָּל־מָה שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם הֵם עוֹמְדִים1305, הִנַּחְתָּם – הֵם מִתְרַפִּים, כָּךְ שָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ אָדָם קוֹרֵא שֵׁם בְּנוֹ: פַּרְעֹה, סִיסְרָא, סַנְחֵרִיב, אֶלָּא אַבְרָהָם, יִצְחָק, יַעֲקֹב, רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן (ב"ר מט).

קסז אָמַר עֲקַבְיָא בֶּן־מַהֲלַלְאֵל: מוּטָב לִי לִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל־יָמַי וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם (עד' ח).

קסח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ רְשָׁעִים. אֵלּוּ הֵם: הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לַחֲבֵרוֹ לְהַכּוֹתוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַּכֶּה רֵעֶךָ”1306 – “הִכִּיתָ” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “תַּכֶּה”; וְהַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם”1307; וּמִי שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ עַזּוּת־פָּנִים וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו”1308; וּמִי שֶׁהוּא בַּעַל מַחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה”1309. (תנח' קרח).

קסט לְמָה הָרְשָׁעִים דּוֹמִים? לְמִי שֶׁמְּהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, הִגִּיעַ לְאֶבֶן וְנִכְשַׁל בָּהּ, פָּגַע בְּאִילָן וְהִכָּהוּ בְּפָנָיו, הִגִּיעַ לְגֻמָּץ1310 וְנָפַל לְתוֹכוֹ, מָצָא נַחַל וְנָפַל לְתוֹכוֹ, – לֹא הָיָה יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא מְהַלֵּךְ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ”1311. אֲבָל הַצַּדִּיקִים דּוֹמִים, לְמִי שֶׁמְּהַלֵּךְ בַּאֲפֵלָה וַאֲבוּקָה בְיָדוֹ, הִגִּיעַ לְאֶבֶן סָר מִמֶּנָּה, רָאָה אִילָן מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, הִגִּיעַ לְגֻמָּץ וּמִשְׁתַּמֵּר, הִגִּיעַ לְנַחַל וּמִשְׁתַּמֵּר. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ”1312 (עפ“י שו”ט קי“ט, פסיק”ר ח', ילק"ש).

קע “שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ”1313 – מָשָׁל לִשְׁנֵי בְנֵי־אָדָם שֶׁהָלְכוּ בַדָּרֶךְ, אֶחָד צַדִּיק וְאַחֵד רָשָׁע, מָצְאוּ פֻּנְדָּק אֶחָד. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: נִכָּנֵס וְנֹאכֵל. כֵּוָן שֶׁנִּכְנְסוּ רָאָה הָרָשָׁע בַּפֻּנְדָּק הַרְבֵּה בְּרָכוֹת1314, מָצָא דָגִים וּפַר וְשׁוֹר וְכֶבֶשׂ וְאַיִּל וְעוֹפוֹת וְכָל־דָּבָר טוֹב. אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע לַצַּדִּיק; אֵין אָנוּ נוֹתְנִים מָעוֹת וְנֹאכֵל. אָמַר לוֹ הַצַּדִּיק: וְכִי הַיּוֹם פָּתַח פֻּנְדָּק זֶה? אִלּוּ הַיּוֹם פָּתַח הַיִינוּ בוֹדְקִין אוֹתוֹ1315. יָשְׁבוּ לָהֶם זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ. אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע לַפֻּנְדָּקִי: הָבֵא לִי פִסְיוֹנִים1316, הָבֵא לִי קוֹנְדִיטִין1317, הָבֵא לִי מֵהַכֹּל. אוֹתוֹ צַדִּיק אָמַר לַפֻּנְדָּקִי: הָבֵא לִי קְעָרָה שֶׁל עֲדָשִׁים וּגְלוּסְקָא1318 אַחַת וּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת בָּשָׂר. הָיוּ יוֹשְׁבִים וּמְשַׂחֲקִים זֶה עַל זֶה. הָרָשָׁע מְשַׂחֵק עַל הַצַּדִּיק, אָמַר: רְאוּ שׁוֹטֶה בֶּן־פִּיחָה1319 זֶה, כָּל־טוֹבוֹת וּבְרָכוֹת לְפָנָיו, וְהוּא אוֹכַל עֲדָשִׁים; וְהַצַּדִּיק מְשַׂחֵק עַל הָרָשָׁע: אוֹכַל מִכָּל־הַמַּעֲדַנִּים וְעַכְשָׁו יְשַׁבְּרוּ אֶת־שִׁנָּיו. אָמַר אוֹתוֹ צַדִּיק: תֶּן־לִי שְׁתֵּי כוֹסוֹת יַיִן1320. נָתַן לוֹ וּבֵרַךְ וְעָמַד. אָמַר לוֹ הַפֻּנְדָּקִ[י]: תֶּן־לִי מַה־שֶּׁאָכַלְתָּ – גְּלוּסְקָא אַחַת וּקְעָרָה שֶׁל עֲדָשִׁים, וּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר, וּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת שֶׁל יָיִן. אָמַר לוֹ: מָה אֶתֵּן לָךְ? אָמַר לוֹ: שְׁנֵי אִסָּרִין1321 תֶּן־לִי. אָמַר לוֹ: הֵא לָךְ. נָטַל וְאָמַר לוֹ: לֵךְ לְשָׁלוֹם. עָמַד אוֹתוֹ רָשָׁע לָצֵאת. אָמַר לוֹ הַפֻּנְדָּקִי לָרָשָׁע: עֲשֵׂה עִמִּי חֶשְׁבּוֹן! אָמַר לוֹ: מָה אָכָלְתִּי? גְּלוּסְקָא אַחַת אָכָלְתִּי. אָמַר לוֹ: שְׁתַּיִם אָכָלְתָּ! – שְׁתֵּי בֵיצִים אָכָלְתִּי. אָמַר לוֹ: חָמֵשׁ בֵּיצִים אָכָלְתָּ! וְהוּא אָמַר: לָאו, לֹא אָכַלְתִּי כָּל־כָּךְ. הִתְחִילוּ לְהַכּוֹת אוֹתוֹ וְשׁוֹבְרִים אֶת־שִׁנָּיו. לְכָךְ נֶאֱמַר: “שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ”.

כָּךְ הָרְשָׁעִים אוֹמְרִים: “אֵיכָה יָדַע־אֵל”1322, וְהַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים: “כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי, הֵן יְיָ יָדַעְתָּ כֻלָּהּ”1323 (שו"ט ד).

קעא "וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ וגו' "1324 – מָה הַיָּם הַזֶּה הַגַּלִּים שֶׁבְּתוֹכוֹ מִתְגָּאִים וְעוֹלִים, כֵּוָן שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם מַגִּיעַ לַחוֹל הוּא נִשְׁבָּר וְחוֹזֵר1325, וַחֲבֵרוֹ רוֹאֶה אוֹתוֹ אַף הוּא שֶׁנִּשְׁבַּר – וּמִתְגָּאֶה וְעוֹלֶה וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ1326, כָּךְ הֵם הָרְשָׁעִים רוֹאִים אֵלּוּ אֶת־אֵלּוּ וְהֵם מִתְגָּאִים. כָּל־הַדּוֹרוֹת – דּוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ, דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְּלָגָה – לֹא לָמְדוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ, אֶלָּא מִתְגָּאִים, לְפִיכָךְ נִמְשְׁלוּ כַיָּם – “וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ”1327 (תנה"ק ויקרא).

קעב “לָמָּה רָגְשׁוּ”1328 – אָמַר רַ' אַיְבוּ: כָּל־רִגּוּשָׁם שֶׁל רְשָׁעִים וְכָל־יְגִיעָם לָרִיק, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי־אֵשׁ וּלְאֻמִּים בְּדֵי־רִיק יִעָפוּ”1329.

לְמָה הָרְשָׁעִים דּוֹמִים? לַחֲגָבִים שֶׁהֵם נְתוּנִים בְּקַלְפֵּי מְפַרְכְּסִים לַעֲלוֹת וְהֵם נוֹפְלִים, כָּךְ הָרְשָׁעִים; זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “הַיּשֵׁב עַל־חוּג הָאָרֶץ וְישְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים”1330 (לפי שו"ט ב).

קעג אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: רְשָׁעִים אֲפִלּוּ עַל פִּתְחוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹּם אֵינָם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּשְׁעִים בִּי וגו' "1331 – “שֶׁפָּשְׁעוּ” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “הַפּשְׁעִים” – שֶׁפּוֹשְׁעִים וְהוֹלְכִים לְעוֹלָם (עיר' יט.).

קעד נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר: הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רַע וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע. (אב' א).

קעה “תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן”1332 – מֵחֶטְאוֹ שֶׁל הֶבֶל נֶהֱרַג קָיִן. לִשְׁנֵי אִילָנוֹת שֶׁהָיוּ סְמוּכִים זֶה לָזֶה, פָּכְרָה1333 הָרוּחַ אֶת־אֶחָד מֵהֶם וְנָפַל עַל חֲבֵרוֹ וּפְכָרוֹ, כָּךְ “תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן”1334 – מֵחֶטְאוֹ שֶׁל הֶבֶל נֶהֱרַג קָיִן (ב"ר, פג).

קעו אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אָסוּר לְאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בְּצֶלֶם דְּמוּת אָדָם רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: “לוּלֵי פְּנֵי־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֲנִי נוֹשֵׂא אִם־אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם־אֶרְאֶךָּ”1335.

שֶׁאַל רַבִּי אֶת־רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לוֹ: קַצְתָּ בְּחַיָּי? אָמַר לוֹ: רַבִּי, תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ. אָמַר לוֹ: מִיָּמַי לֹא נִסְתַּכַּלְתִּי בִּדְמוּת אָדָם רָשָׁע (מג' כח.).

קעז רַ' דּוֹסְתַּאי בְּרַ' מַתָּן אוֹמֵר: מֻתָּר לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים בָּעוֹלָם־הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר “עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְּלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם”1336. וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם לוֹמַר1337: וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “אַל־תִּתְחַר בַּמְרֵעִים אַל־תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה”1338? אֱמֹר לוֹ: מִי שֶׁלִּבּוֹ נוֹקְפוֹ1339 אוֹמֵר כֵּן; אֶלָּא “אַל־תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים” – לִהְיוֹת כַּמְּרֵעִים, וְ“אַל־תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה” – לִהְיוֹת כְּעֹשֵׂי עַוְלָה.

אָמַר רַ' יִצְחָק: אִם רָאִיתָ רָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ – אַל תִּתְגָּרֶה בוֹ (בר' ז:).

קעח אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: אֲרוּרִים הֵם הָרְשָׁעִים, שֶׁאֵין עוֹשִׂין טוֹבָה שְׁלֵמָה (ב"ר פט).

קעט אֲרוּרִים הָרְשָׁעִים, שֶׁאֲפִלּוּ הַטּוֹבָה שֶׁעוֹשִׂים מִתְכַּוְּנִים לְרָעָה. (תנח' מקץ).

קפ כָּל־טוֹבָתָם שֶׁל רְשָׁעִים – רָעָה הִיא אֵצֶל צַדִּיקִים (יבמ' קג.).

קפא שַׁלְוַת רְשָׁעִים – סוֹפָה תַּקָּלָה (יומא פו:).

קפב “וַיַּרְא בָּלָּק”1340 – נוֹחַ לָרְשָׁעִים שֶׁיְהוּ סוֹמִים1341. שֶׁעֵינֵיהֶם מְבִיאוֹת מְאֵרָה לָעוֹלָם. בְּדוֹר הַמַּבּוּל כָּתוּב: “וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלֹהִים”1342, וְכָתוּב: “וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן”1343, וְכָתוּב: “וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרַי פַרְעֹה”1344, וְכָתוּב: “וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן־חֲמוֹר”1345. וְכֵן “וַיַּרְא בָּלָּק” (במ"ר כ; תנח' בלק).

קפג אָמַר רָבָא: אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ וְאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע1346 (סנה' ט:).

קפד “בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ1347 וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַייָ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ”1348 – אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר בְּהוֹדָאָה זוֹ “כִּי טוֹב”1349? לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שָׂמֵחַ בְּמַפַּלְתָּם שֶׁל רְשָׁעִים1350.

אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא־קָרַב זֶה אֶל־זֶה כָּל־הַלָּיְלָה”1351? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְשׁוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָמַר לָהֶם: מַעֲשֵׂי־יָדַי טוֹבְעִים1352 בַּיָּם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָי! (סנה' לט:).

קפה אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל הָרְשָׁעִים, שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם; שֶׁאִלְמָלֵי סִלְּקוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְתֶרַח מִן הָעוֹלָם, כְּשֶׁהָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה, לֹא בָא אַבְרָהָם (מדה"ג וירא).

קפו גּוּר טוֹב מִכֶּלֶב רָע אַל תְּגַדֵּל; גּוּר רָע מִכֶּלֶב רָע – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (ויק"ר טו).

קפז תּוֹלִין אֶת־הַקַּלְקָלָה בַּמְקֻלְקָל1353 (ב“ב ק”ט:).

קפח רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִצְרִיִּים טִבְּעוּ יִשְׂרָאֵל בַּיָּם וַאֲדוֹמִים קִדְּמוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב וְלֹא אֲסָרָם הַכָּתוּב אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה דוֹרוֹת, וּמוֹאָבִים מִפְּנֵי שֶׁנָּטְלוּ עֵצָה לְהַחֲטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל אֲסָרָם הַכָּתוּב אִסּוּר עוֹלָם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַמַּחֲטִיא אֶת־הָאָדָם קָשֶׁה לוֹ מִן הַהוֹרְגוֹ? – שֶׁהַהוֹרְגוֹ, אֵין מוֹצִיאוֹ אֶלָּא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהַמַּחֲטִיאוֹ, מוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא (ספרי תצא).

קפט “וַאֲשֵׁרֵיהֶם תְּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ”1354 – וּמָה אִילָנוֹת שֶׁאֵין אוֹכְלִים וְאֵין שׁוֹתִין וְאֵין מְרִיחִים, אָמְרָה תוֹרָה: הַשְׁחֵת, שְׂרֹף וְכַלֵּה, הוֹאִיל וּבָאָה לְאָדָם תַּקָּלָה1355 עַל־יָדָם; הַמַּתְעֶה אֶת־חֲבֵרוֹ מִדַּרְכֵי חַיִּים לְדַרְכֵי מִיתָה – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

“וְנִתַּצְתֶּם אֶת־מִזְבְּחוֹתָם”1356 – מֶה חָטְאוּ עֵצִים וַאֲבָנִים? אֶלָּא, לְפִי שֶׁבָּאָה לְאָדָם תַּקָּלָה עַל־יְדֵיהֶם, אָמַר הַכָּתוּב “וְנִתַּצְתֶּם”. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: וּמָה אִם עֵצִים וַאֲבָנִים, שֶׁאֵין לָהֶם לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה, לֹא טוֹבָה וְלֹא רָעָה, עַל־יְדֵי שֶׁבָּאָה לְאָדָם תַּקָּלָה עַל יְדֵיהֶם, אָמְרָה תּוֹרָה “וְנִתַּצְתֶּם”; אָדָם, שֶׁהוּא גוֹרֵם לְהַחֲטִיא חֲבֵרוֹ וּמַטֵּהוּ מִדֶּרֶךְ חַיִּים לְדֶרֶךְ מָוֶת – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (סנה' נה.; שמחות ח).

קצ “קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר, קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת”1357 – רַ' יוּדָן אָמַר: מַה־סְּבוּרִים רְשָׁעִים שֶׁ“קִּרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם”? “קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת” – טִבֶּרְיָא עַל שֵׁם טִבֶּרִיאוּס, אֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה עַל שֵׁם אֲלֶכְסַנְדְּרוֹס, אַנְטוּכִיאָה עַל שֵׁם אַנְטִיּוֹכוֹס.

רַ' פִּנְחָס אָמַר: “קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם” – לְמָחָר נַעֲשׂוּ בָתֵּיהֶם קִבְרֵיהֶם1358 (ב"ר כג).

––––––––

קצא רַ' יְהוֹשֻׁעַ הָיָה אוֹמֵר: חָסִיד שׁוֹטֶה1359 וְרָשָׁע עָרוּם וְאִשָּׁה פְרוּשָׁה וּמַכּוֹת־פְּרוּשִׁים1360 – הֲרֵי אֵלּוּ מְבַלֵּי עוֹלָם1361.

אֵיזֶהוּ חָסִיד שׁוֹטֶה? רָאָה תִינוֹק מְבַעְבֵּעַ1362 בַּנָּהָר, אָמַר: לִכְשֶׁאֶחְלֹץ תְּפִלַּי אַצִּילֶנּוּ: עִם כְּשֶׁהוּא חוֹלֵץ1363 תְּפִלָּיו הוֹצִיא זֶה אֶת־נַפְשׁוֹ. רָאָה אִשָּׁה טוֹבַעַת בַּנָּהָר וְאָמַר: לָאו דֶּרֶךְ־אֶרֶץ לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ וּלְהַצִּילָהּ. רָאָה תְאֵנָה בִּכּוּרָה1364, אָמַר: בְּמִי שֶׁאֶפְגַּע בּוֹ תְּחִלָּה אֶתְּנְנָּה לוֹ1365.

אֵיזֶהוּ רָשָׁע עָרוּם? אָמַר רַ' יוֹחָנָן: זֶה הַמַּטְעִים דְבָרָיו1366 לַדַּיָּן קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא בַּעַל־דִּין חֲבֵרוֹ. רַ' אַבָּהוּ אוֹמֵר: זֶה הַנּוֹתֵן דֵּינָר לְעָנִי לְהַשְׁלִים לוֹ1367 מָאתַיִם זוּז, שֶׁשָּׁנִינוּ: מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ מָאתַיִם זוּז לֹא יִטֹּל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשֵׂר עָנִי. רַב יוֹסֵף בַּר חַמָּא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: זֶה הַמַּכְרִיעַ אֲחֵרִים בְּאָרְחוֹתָיו1368. רַ' זְרִיקָא אָמַר רַב הוּנָא: זֶה הַמֵּקֵל לְעַצְמוֹ וּמַחְמִיר לַאֲחֵרִים.

אִשָּׁה פְרוּשָׁה – שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בְּתוּלָה צַלְיָנִית1369 וְאַלְמָנָה שׁוֹבָבִית1370 הֲרֵי אֵלּוּ מְבַלֵּי עוֹלָם. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן בְּתוּלָה צַיְמָנִית1371.

מַכּוֹת פְּרוּשִׁים – שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שִׁבְעָה פְּרוּשִׁים1372 הֵם: פָּרוּשׁ שִׁכְמִי1373, פָּרוּשׁ נִקְפִּי1374, פָּרוּשׁ קִזַּאי1375, פָּרוּשׁ מְדוֹכְיָא1376, פָּרוּשׁ “מַה חוֹבָתִי1377 וְאֶעֱשֶׂנָּה”, פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה, פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה1378.

אָמַר לָהּ יַנַּאי הַמֶּלֶךְ לְאִשְׁתּוֹ: אַל תִּתְיָרְאִי מִן הַפְּרוּשִׁים וְלֹא מִמִּי שֶׁאֵינָם פְּרוּשִׁים, אֶלָּא מִן הַצְּבוּעִים1379 שֶׁדּוֹמִים לִפְרוּשִׁים, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם כְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי1380 וּמְבַקְּשִׁים שָׂכָר כְּפִינְחָס1381 (סוטה כ – כב; ירוש' סוטה פ“ג, ה”ד).

קצב אָמַר רַ' יִצְחָק: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה־לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי”1382? – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְדוֹאֵג הָרָשָׁע1383: מַה־לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי? כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לְפָרָשַׁת מְרַצְּחִים וּלְפָרָשַׁת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן־הָרָע, מָה אַתָּה דּוֹרֵשׁ בָּהֵן? “וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי־פִיךָ”1384 – אָמַר רַ' אַמִּי: אֵין תּוֹרָתוֹ שֶׁל דּוֹאֵג אֶלָּא מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ1385. (סנה' קו:; ילק"ש תהל' נ).

קצג מְפַרְסְמִין אֶת־הַחֲנֵפִים1386 מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם1387 (יומא פו:).


ד. תְּשׁוּבָה

קצד אָמַר רַ' אַבָּהוּ בַּר זְעִירָא: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁקָּדְמָה לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ… תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד־דַּכָּא”1388. (שו“ט צ; ב”ר א).

קצה “עַל־כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדֶּרֶךְ”1389 – שֶׁמּוֹרֶה דֶרֶךְ תְּשׁוּבָה. שָׁאֲלוּ לַחָכְמָה1390: חוֹטֵא מַהוּ עָנְשׁוֹ? – אָמְרָה לָהֶם: “חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה13911392. שָׁאֲלוּ לַנְּבוּאָה: חוֹטֵא מַהוּ עָנְשׁוֹ? אָמְרָה לָהֶם: “הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת”1393. שָׁאֲלוּ לַתּוֹרָה: חוֹטֵא מַהוּ עָנְשׁוֹ? אָמְרָה לָהֶם: יָבִיא אָשָׁם וְיִתְכַּפֶּר־לוֹ. שָׁאֲלוּ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: חוֹטֵא מַהוּ עָנְשׁוֹ? אָמַר לָהֶם: יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיִתְכַּפֶּר־לוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עַל־כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדֶּרֶךְ” – יוֹרָה לְחַטָּאִים דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. (ירוש' מכ' פ“ב, ה”ו; ילק"ש תהל' כה).

קצו בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר הָיוּ בַרְיוֹנִים1394, וְהָיוּ מְצַעֲרִים אוֹתוֹ הַרְבֵּה. הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם רַ' מֵאִיר שֶׁיָּמוּתוּ. אָמְרָה לוֹ בְּרוּרְיָה אִשְׁתּוֹ: מַה־דַּעְתְּךָ? מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “יִתַּמּוּ חַטָּאִים…”1395? וְכִי נֶאֱמַר “חוֹטְאִים” – “חֲטָאִים” נֶאֱמַר1396! וְעוֹד הַשְּׁפֵּל1397 לְסוֹף הַמִּקְרָא: “וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם”1398, כֵּוָן שֶׁיִּתַּמּוּ חֲטָאִים – וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם; אֶלָּא בַּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים שֶׁיַּחְזְרוּ בִתְשׁוּבָה – “וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם!” בִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְחָזְרוּ בִתְשׁוּבָה (בר' י.).

קצז בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' זֵירָא הֱיוּ בַרְיוֹנִים, שֶׁהָיָה מְקָרְבָם כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בִתְשׁוּבָה, וֶהֱיוּ הַחֲכָמִים מַקְפִּידִים. כְּשֶׁמֵּת רַ' זֵירָא אִמְרוּ הַבַּרְיוֹנִים: עַד עַכְשָׁו הָיָה “קַטִּיִנָא חֲרוּךְ־שׁוֹקַיִם”1399 שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים, עַכְשָׁו מִי יְבַקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים? הִרְהֲרוּ בְלִבָּם וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה (סנה' לז.; ע"י).

קצח רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתֶךָ. שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת־רַ' אֱלִיעֶזֶר: וְכִי אָדָם יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ יוֹם יָמוּת? – אָמַר לָהֶם: וְכָל־שֶׁכֵּן1400, יָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר – וְנִמְצָא כָּל־יָמָיו בִּתְשׁוּבָה. וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ: “בְּכָל־עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל־רֹאשְׁךָ אַל־יֶחְסָר”1401.

אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן אֶת־עֲבָדָיו לִסְעֻדָּה וְלֹא קָבַע לָהֶם זְמָןָ. פִּקְחִים1402 שֶׁבָּהֶם קִשְּׁטוּ אֶת־עַצְמָם1403 וְיָשְׁבוּ עַל פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, אָמְרוּ: כְּלוּם חָסֵר לְבֵית הַמֶּלֶךְ1404? טִפְּשִׁים שֶׁבָּהֶם הָלְכוּ לִמְלַאכְתָּם, אָמְרוּ: כְּלוּם יֵשׁ סְעֻדָּה בְּלֹא טֹרַח? פִּתְאֹם בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת־עֲבָדָיו. פִּקְחִים שֶׁבָּהֶם נִכְנְסוּ לְפָנָיו כְּשֶׁהֵם מְקֻשָּׁטִים, וְהַטִּפְּשִׁים נִכְנְסוּ לְפָנָיו כְּשֶׁהֵם מְלֻכְלָכִים. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת פִּקְחִים וְכָעַס לִקְרַאת טִפְּשִׁים. אָמַר: הַלָּלוּ שֶׁקִּשְּׁטוּ אֶת־עַצְמָם לַסְּעֻדָּה יֵשְׁבוּ וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ, הַלָּלוּ שֶׁלֹּא קִשְּׁטוּ אֶת עַצְמָם לַסְּעֻדָּה יַעַמְדוּ וְיִרְאוּ.

חֲתָנוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַ' מֵאִיר: וְהַלְוַאי1405 אַף הֵם נִרְאִים כִּמְשַׁמְּשִׁים, אֶלָּא אֵלּוּ וָאֵלּוּ יוֹשְׁבִים1406, הַלָּלוּ אוֹכְלִים וְהַלָּלוּ רְעֵבִים, הַלָּלוּ שׁוֹתִים וְהַלָּלוּ צְמֵאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ, הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ… הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב”1407 (שבת קנג.; ע"י).

קצט רַ' יַעֲקֹב אוֹמֵר: הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר1408 בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בִּפְרוֹזְדוֹר כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לִטְרַקְלִין1409.

הוּא הָיָה אוֹמֵר: יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים־טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל־חַיֵּי הָעוֹלָם־הַבָּא; וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קֹרַת־רוּחַ1410 בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל־חַיֵּי הָעוֹלָם־הַזֶּה (אב' ז).

ר “מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא־יוּכַל לְהִמָּנוֹת”1411 – בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת יָכוֹל לְהִתָּקֵן וּמִי שֶׁהוּא מְחֻסָּר יָכוֹל לְהִמָּנוֹת. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתָּקֵן וּמִי שֶׁהוּא מְחֻסָּר אֵינוֹ יָכוֹל לְהִמָּנוֹת. יֵשׁ מִן הָרְשָׁעִים שֶׁהָיוּ חֲבֵרִים זֶה לָזֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶחָד מֵהֶם הִקְדִּים וְעָשָׂה תְשׁוּבָה קֹדֶם מִיתָתוֹ, וְאֶחָד לֹא עָשָׂה תְשׁוּבָה; לֶעָתִיד לָבוֹא נִמְצָא זֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת צַדִּיקִים וְזֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת רְשָׁעִים, וְהוּא רוֹאֶה אֶת־חֲבֵרוֹ וְאוֹמֵר: אוֹי לִי! שֶׁמָּא מַשּׂוֹא־פָנִים בַּדִּין? אֲנִי וְזֶה גָּנַבְנוּ כְאֶחָד, אֲנִי וְזֶה גָּזַלְנוּ כְּאֶחָד וְעָשִׂינוּ כָּל מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁבָּעוֹלָם כְּאֶחָד, וְזֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת צַדִּיקִים וַאֲנִי בַּחֲבוּרַת רְשָׁעִים. מְשִׁיבִין וְאוֹמְרִין לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעָשָׂה חֲבֵרְךָ תְשׁוּבָה? וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: הַנִּיחוּ לִי וְאֵלֵךְ וְאֶעֱשֶׂה תְשׁוּבָה. אוֹמְרִין לוֹ: אִי שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְשַׁבָּת, וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לְעֶרֶב־שַׁבָּת, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן מֵעֶרֶב־שַׁבָּת מַה־יֹּאכַל בַּשַּׁבָּת? וְהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְיָם וְהָעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לְיַבָּשָׁה, וְאִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן לוֹ בַּיַּבָּשָׁה מַה־יֹּאכַל בַּיָּם? וְהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְמִדְבָּר וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לְיִשּׁוּב, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן לוֹ מִן הַיִּשּׁוּב מַה־יֹּאכַל בַּמִּדְבָּר? וְהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִימוֹת הַגְּשָׁמִים וְהָעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לִימוֹת הַחַמָּה, אִם אֵין אָדָם חוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ וְקוֹצֵר וּבוֹצֵר בִּימוֹת הַחַמָּה מַה־יֹּאכַל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – מִיָּד חוֹרֵק שִׁנָּיו וְאוֹכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ. (קה“ר א; רו”ר ג; מד' מש' ו; ילק"ש קהל' א).

רא “כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן־הָאַרְיֵה הַמֵּת”1412 – בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב יָכוֹל לֵעָשׂוֹת אֲרִי, אֲרִי יָכוֹל לֵעָשׂוֹת כֶּלֶב; אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב אֵינוֹ יָכוֹל לֵעָשׂוֹת אֲרִי וּמִי שֶׁהוּא אֲרִי אֵינוֹ יָכוֹל לֵעָשׂוֹת כָּלֶב (ילק"ש קהלת ט).

רב “בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה”1413 – כָּל־זְמַן שֶׁאָדָם חַי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצַפֶּה לוֹ לִתְשׁוּבָה, מֵת – אָבְדָה תִקְוָתוֹ. מָשָׁל לְכַת אַחַת לִסְטִים שֶׁהָיְתָה חֲבוּשָׁה בְּבֵית הָאֲסוּרִים1414, מֶה עָשׂוּ? חָתְרוּ חֲתִירָה אַחַת וּבָרְחוּ כֻּלָּם. נִשְׁתַּיֵּר שָׁם אֶחָד מֵהֶם וְלֹא בָרַח. כֵּוָן שֶׁבָּא הַשִּׁלְטוֹן הִתְחִיל לְחָבְטוֹ בְּמַקֵּל, אָמַר לוֹ: בִּישׁ־גַּדָּא1415 וּשְׁקוּעַ הַמַּזָּל! מַחְתֶּרֶת לְפָנֶיךָ וְאֵין אַתָּה בוֹרֵחַ! כָּךְ לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לָרְשָׁעִים: הַתְּשׁוּבָה לִפְנֵיכֶם – וְלֹא שַׁבְתֶּם (קה“ר ז; ילק”ש איוב יא).

רג שְׁנֵי דְּבָרִים קְרוֹבִים לְךָ וּרְחוֹקִים1416 מִמֶּךָּ, רְחוֹקִים מִמְּךָ וּקְרוֹבִים לָךְ. תְּשׁוּבָה1417 קְרוֹבָה לְךָ וּרְחוֹקָה מִמֶּךָּ, רְחוֹקָה מִמְּךָ וּקְרוֹבָה לָךְ; מִיתָה קְרוֹבָה לְךָ וּרְחוֹקָה מִמֶּךָּ, רְחוֹקָה מִמְּךָ וּקְרוֹבָה לָךְ (קה"ר ח).

רד הִלֵּל הָיָה אוֹמֵר: אִם אֵין אֲנִי1418 לִי – מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי1419 – מָה אֲנִי? וְאִם לֹא עַכְשָׁו1420 – אֵימָתָי? (אב' א).

רה אָמַר רַ' יִצְחָק: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִרְמִיָה: לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: עֲשׂוּ תְשׁוּבָה. בָּא וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, הֵיאַךְ אָנוּ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, בְּאֵילוּ פָנִים בָּאִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם, לֹא הִכְעַסְנוּ אוֹתוֹ וְלֹא הִקְנַטְנוּ1421 אוֹתוֹ? אוֹתָם הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת שֶׁהָיִינוּ עוֹבְדִים שָׁם עֲבוֹדָה־זָרָה אֵינָם קַיָּמִים? בָּא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר כֵּן. אָמַר לוֹ: לֵךְ אֱמֹר לָהֶם: אִם אַתֶּם בָּאִים אֶצְלִי, לֹא אֵצֶל אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם אַתֶּם בָּאִים? (פסיק' כ"ה).

רו “פִּתְחִי־לִי אֲחוֹתִי”1422 – רַ' יֵסָא אָמַר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, פִּתְחוּ לִי פֶתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה כְּחֻדָּהּ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי פוֹתֵחַ לָכֶם פֶּתַח שֶׁיִּהְיוּ עֲגָלוֹת וּקְרוֹנוֹת1423 נִכְנָסוֹת בּוֹ. (שהש“ר כד; ילק”ש שה"ש ה').

רז אָמַר רַ' פִּינְחָס הַכֹּהֵן בַּר חַמָּא: אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חָפֵץ לְחַיֵּב כָּל בִּרְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ”1424, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה”1425, וְאוֹמֵר: “חַי־אֲנִי נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים אִם־אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע”1426, וּבַמֶּה חָפֵץ? לְהַצְדִּיק בְּרִיּוֹתָיו. שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ”1427. תֵּדַע לְךָ, שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַבְּרִיּוֹת חוֹטְאִים וּמַכְעִיסִים לְפָנָיו וְהוּא כוֹעֵס עֲלֵיהֶם, מָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה? חוֹזֵר וּמְבַקֵּשׁ לָהֶם סַנֵּגוֹר1428 שֶׁיְּלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, וְנוֹתֵן שְׁבִיל1429 לִפְנֵי הַסַּנֵּגוֹר; וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּימֵי יִרְמְיָהוּ שֶׁאָמַר: “שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַםִ וּרְאוּ־נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם־תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם־יֵשׁ עֹשֵׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ”1430; וְכֵן כְּשֶׁחָטְאוּ הַסְּדוֹמִים גִּלָּה לְאַבְרָהָם לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַייָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם וגו' "1431, מִיָּד הִתְחִיל אַבְרָהָם לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סַנֵּגוֹרְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם־רָשָׁע”1432 (תנח' וירא).

רח אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן־חֵן”1433 – בָּא לִטַּמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ1434, בָּא לִטַּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ1435. שָׁנָה דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מוֹכֵר נֵפְטְ1436 וַאֲפַרְסְמוֹן1437. בָּא לִמְדֹּד1438 נֵפְטְ אוֹמֵר לוֹ: מְדֹד אַתָּה לְעַצְמֶךָ; בָּא לִמְדֹּד אֲפַרְסְמוֹן אוֹמֵר לוֹ: הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֶמְדֹּד עִמְּךָ, כְּדֵי שֶׁנִּתְבַּסֵּם1439 אֲנִי וָאָתָּה (יומא לח, לט).

רט “וַיֵּצֶא קָיִן מִלִּפְנֵי יְיָ”1440 – אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַ' חֲנִינָא בַּר יִצְחָק: יָצָא שָׂמֵחַ. כֵּוָן שֶׁיָּצָא פָּגַע בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר לוֹ: מָה־נַעֲשָׂה בְדִינֶךָ? אָמַר לוֹ: עָשִׂיתִי תְשׁוּבָה וְנִתְפַּשַּׁרְתִּי1441. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּךְ הִתְחִיל טוֹפֵחַ1442 עַל פָּנָיו: אָמַר לוֹ: כָּל־כָּךְ הוּא כֹּחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן: “מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת”1443 (ויק"ר י).

רי “תִּכָּתֶּב זֹאת1444 לְדוֹר אַחֲרוֹן”1445 – מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְקַבֵּל הַשָּׁבִים; “וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל־יָהּ”1446 – שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בּוֹרֵא אוֹתָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה (ויק"ר ל).

ריא “בַּחוּץ לֹא־יָלִין גֵּר”1447 – שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פּוֹסֵל לְבִרְיָה אֶלָּא לַכֹּל הוּא מְקַבֵּל. הַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִין בְּכָל־שָׁעָה, וְכָל־מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס יִכָּנֵס (שמ"ר יט).

ריב רַ' חֶלְבּוֹ שָׁאַל אֶת־רַ' שְׁמוּאֵל בַּר־נַחֲמָן, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל אַגָּדָה, מַהוּ זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: “סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה”1448? אָמַר לוֹ: נִמְשְׁלָה תְּפִלָּה כִּמִקְוָה וְנִמְשְׁלָה תְשׁוּבָה כַּיָּם; מַה מִקְוָה זוֹ פְּעָמִים פְּתוּחָה פְּעָמִים נְעוּלָה, כָּךְ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה פְּעָמִים נְעוּלִים פְּעָמִים פְּתוּחִים, אֲבָל הַיָּם הַזֶה לְעוֹלָם פָּתוּחַ, כָּךְ שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה לְעוֹלָם פְּתוּחִים (איכ"ר ג).

ריג “חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ”1449 – לְמֶה הָיָה דָוִד דּוֹמֶה, לְמִי שֶׁהָיָה בְיָדוֹ מַכָּה, וּבָא אֵצֶל הָרוֹפֵא, וְאָמַר הָרוֹפֵא: אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְרַפְּאוֹת, הַמַּכָּה הִיא גְדוֹלָה, וְהַדָּמִים1450 בְּיָדְךָ מֻעָטִים. אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, קַח לְךָ כָּל־מַה שֶּׁיֶּשׁ־לִי בָּזֶה. וְהַשְּׁאָר מִשֶּׁלָּךְ, וַעֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד וְרַחֵם עָלָי. וְכֵן אָמַר דָוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ” – רַחֲמָן אַתָּה וּכְרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי, הַרְבֵּה חֲסָדִים עָשִׂיתָ עִמָּדִי; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים”1451 – מִמְּךָ הָרְפוּאָה, לְפִי שֶׁהַמַּכָּה גְּדוֹלָה תֶּן־לִי אִסְפְּלָנִית1452 גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי”1453 (שו“ט נא; ילק”ש תהל' נא).

ריד אָמַר רַ' לֵוִי: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא־הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: “שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלהֶיךָ1454 (יומא פו.).

רטו “שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלהֶיךָ”1455 – דָּרַשׁ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁכֵּוָן שֶׁאָדָם מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מִיָּד הִיא עוֹלָה, לֹא עַד עֲשָׂרָה מִילִים וְלֹא עֶשְׂרִים וְלֹא עַד מֵאָה, אֶלָּא עַד מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים1456. וְלֹא עַד הָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן אֶלָּא עַד הָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי, וְלֹא עַד הָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי אֶלָּא שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לִפְנֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד, וְכֵן הוֹשֵׁעַ אוֹמֵר: “שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלהֶיךָ” (פסיק"ר מד).

רטז אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ מִשּׁוּם רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם”1457? – יָדוֹ כְּתִיב, זֶה יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁפְּרוּסָה תַּחַת כַּנְפֵי הַחַיּוֹת1458, כְּדֵי לְקַבֵּל בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה, מִפְּנֵי מִדַּת־הַדִּין1459 (פסח' קיט.)

ריז אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־הָאוֹמֵר מְנַשֶּׁה אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם־הַבָּא, מְרַפֶּה יְדֵיהֶם שֶׁל בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה1460.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר1461 לוֹ”1462 – וַיֵּחָתֶר לוֹ, מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּמִין מַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ, כְּדֵי לְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה, מִפְּנֵי מִדַּת־הַדִּין1463 (לפי סנה' קג.).

ריח אָמַר רַ' חַמָּא בְּרַ' חֲנִינָא: גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה שֶׁמְּבִיאָה רִפְאוּת לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה”1464 (יומא פו.).

ריט אָמַר רַ' יוֹחָנָן: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקָרַעַת גְּזַר־דִּינוֹ שֶׁל אָדָם (ר"ה יז:).

רכ תְּשׁוּבַת הַמֻּחְלָטִים1465 מְעַכֶּבֶת הַפֻּרְעָנוּת1466, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנֶּחְתַּם עֲלֵיהֶם גְּזַר־דִין שֶׁל פֻּרְעָנוּת (יומא פו:).

רכא אָמַר רַ' יוֹנָתָן: גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה שֶׁמְּבִיאָה גְּאֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב”1467 (שם; ע"י).

רכב ר' יוּדָא אוֹמֵר: אִם אֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה אֵינָם נִגְאָלִים. וְאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה אֶלָּא מִתּוֹךְ הַצַּעַר וּמִתּוֹךְ הַטִּלְטוּל, וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵין לָהֶם מִחְיָה; וְאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה גְדוֹלָה עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הנָּבִיא… וְהֵשִׁיב לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם”1468 (פדר"א מג).

רכג אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה, שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּשְׁגָגוֹת.

– וַהֲלֹא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכֻיּוֹת?

– כָּאן מֵאַהֲבָה1469. כָּאן מִיִּרְאָה1470.

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי, אָמַר רַ' יוֹנָתָן: גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה שֶׁמַּאֲרֶכֶת יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ… הוּא יִחְיֶה”1471.

אָמַר רַ' יִצְחָק: בְּמַעֲרָבָא1472 אָמְרוּ מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבָּה בַּר מָרִי: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם; מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, אָדָם מַקְנִיט1473 אֶת־חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים – סָפֵק מִתְפַּיֵּס1474 הֵימֶנּוּ, סָפֵק אֵין מִתְפַּיֵּס הֵימֶנּוּ. וְאִם תֹּאמַר: מִתְפַּיֵּס הֵימֶנּוּ – סָפֵק מִתְפַּיֵּס בִּדְבָרִים, סָפֵק מִתְפַּיֵּס בְּמָמוֹן; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ כֵן: אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר, מִתְפַּיֵּס מִמֶּנּוּ בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ”1475; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּחֲזִיק לוֹ טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְקַח־טוֹב”1476; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב פָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ”1477; וְשֶׁמָּא תֹאמַר פָּרֵי חוֹבָה1478, תַּלְמוּד־לוֹמַר: “אֹהֲבֵם נְדָבָה14791480.

שָׁנִינוּ, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה, שֶׁבִּשְׁבִיל יָחִיד שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה מוֹחֲלִין לוֹ וּלְכָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ”1481 – "מֵהֶם לֹא נֶאֱמַר1482, אֶלָּא “מִמֶּנּוּ”.

בַּעַל־תְּשׁוּבָה כֵּיצַד? – אָמַר רַב יְהוּדָה: כְּגוֹן שֶׁבָּא לְיָדוֹ דְּבַר עֲבֵרָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּפָרַשׁ הֵימֶנָּה (יומא פו:; ע“י; ילק”ש הושע יד).

רכד שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר “וְנַקֵּה14831484, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר “לֹא יְנַקֶּה”1485, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר “לֹא יְנַקֶּה” שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר “וְנַקֵּה” – הָא כֵיצַד? מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים וְאֵינוֹ מְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָם שָׁבִים.

שָׁאַל רַ' מַתְיָא בֶּן־חֶרֶשׁ אֶת־רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָא בְּרוֹמִי: שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חֲלוּקֵי כַפָּרָה1486 שֶׁהָיָה רַ' יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ? אָמַר לוֹ: שְׁלשָׁה הֵם וּתְשׁוּבָה עִם כָּל־אֶחָד וְאֶחָד. עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שׁוּבוּ בָּנִים1487 שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם”1488; עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא־תַּעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְשׁוּבָה – תְּשׁוּבָה תּוֹלָה1489 וְיוֹם־הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם14901491; עָבַר אָדָם עַל כְּרִיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית־דִּין1492 וְעָשָׂה תְשׁוּבָה – תְּשׁוּבָה וְיוֹם־הַכִּפּוּרִים תּוֹלִים וְיִסּוּרִים מְמָרְקִים1493, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם1494 וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם”1495; אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ אֵין כֹּחַ לֹא בִתְשׁוּבָה לִתְלוֹת וְלֹא בְיוֹם־הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר וְלֹא בְיִסּוּרִים לְמָרֵק, אֶלָּא כֻּלָּם תּוֹלִים וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִגְלָה בְאָזְנָי יְיָ צְבָאוֹת אִם־יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד־תְּמֻתוּן1496 (שם; שם).

––––––––

רכה אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא נִתְנַבְּאוּ1497 אֶלָּא לְבַעֲלֵי־תְשׁוּבָה, אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים – “עַיִן לֹא־רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ”1498.

רַ' אַבָּהוּ אָמַר: בִּמְקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה1499 עוֹמְדִים צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב”1500 – לָרָחוֹק1501 תְּחִלָּה וְאַחַר־כָּךְ לַקָּרוֹב (בר' לד:; ע"י).

רכו אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־דֻּרְדְּיָא, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ זוֹנָה אַחַת בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא בָא אֶצְלָהּ. פַּעַם אַחַת שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה אַחַת בִּכְרַכֵּי־הַיָּם וְנוֹטֶלֶת כִּיס דֵּינָרִים בִּשְׂכָרָהּ. נָטַל כִּיס דֵּינָרִים וְהָלַךְ וְעָבַר עָלֶיהָ1502 שִׁבְעָה נְהָרוֹת. בִּשְׁעַת הֶרְגֵּל־דָּבָר1503 הֵפִיחָה1504. אָמְרָה: כְּשֵׁם שֶׁהַפִּיחָה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ כָּךְ אֱלִיעֶזֶר בֶּן דֻּרְדְּיָא אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה. הָלַךְ וְיָשַׁב בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת. אָמַר: הָרִים וּגְבָעוֹת, בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה”1505. אָמַר: שָׁמַיִם וָאָרֶץ, בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ. שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה”1506. אָמַר: חַמָּה וּלְבָנָה, בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה”1507. אָמַר: כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת: בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָמַקּוּ כָּל־צְבָא הַשָּׁמַיִם”1508. אָמַר: אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִי. הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וְגָעָה בִּבְכִיָּה עַד שֶיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה: רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־ דֻּרְדְּיָא מְזֻמָּן לְחַיֵּי עוֹלָם־הַבָּא;

בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אֶחָת1509. וְאָמַר רַבִּי: לֹא דַיָּם לְבַעֲלֵי־תְשׁוּבָה שֶׁמְּקַבַּלִין אוֹתָם אֶלָּא שֶׁקּוֹרְאִין אוֹתָם רַבִּי (ע“ז יז.; ע”י).

רכז אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: טוֹבָה מַרְדּוּת אַחַת1510 בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִמֵּאָה מַלְקֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה”1511. (בר' ז.).

רכח אָמַר בַּר חִינְנָא סָבָא מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: כָּל־הָעוֹשֶׂה דְבַר־עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל־עֲוֹנוֹתָיו (שם יב:).

רכט אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: אָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲבֵרָה וּמִתְוַדֶּה וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה? – לְאָדָם שֶׁתּוֹפֵס שֶׁרֶץ בְּיָדוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ טוֹבֵל בְּכָל־מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא עָלְתָה לוֹ1512 טְבִילָה; זְרָקוֹ מִיָּדוֹ – כֵּוָן שֶׁטָּבַל בְּאַרְבָּעִים סְאָה1513 מִיָּד עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם”1514, וְאוֹמֵר: “נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל־כַּפָּיִם אֶל־אֵל בַּשָּׁמָיִם”1515 (תענ' סז.).

רל הָאוֹמֵר “אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב” – אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה (יומא פה:).

רלא “וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר… לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם”1516 – אָמַר רַ' פִּינְחָס הַכֹּהֵן בְּרַ' חַמָּא: לְאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצַפֶּה לָרְשָׁעִים שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְאֵינָם עוֹשִׂים, אֲפִלּוּ הֵם רוֹצִים בָּאַחֲרוֹנָה הוּא נוֹטֵל אֶת־לִבָּם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה (שמ"ר י).

רלב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: גָּזַל מָרֵישׁ1517 וּבְנָאוֹ בַּבִּירָה1518 – בֵּית־שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְקַעְקֵעַ1519 כָּל־הַבִּירָה כֻּלָּהּ וּמֵחֲזִיר מָרֵישׁ לִבְעָלָיו, וּבֵית־הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין לוֹ אֶלָּא דְמֵי מָרֵישׁ1520 בִּלְבַד מִשּׁוּם תַּקָּנַת הַשָּׁבִין1521. (גיט' נה.).

רלג מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה1522; אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: “רֵיקָה, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה תְשׁוּבָה אֲפִלּוּ אַבְנֵט1523 שֶׁאַתָּה חוֹגֵר אֵינוֹ שֶׁלָּךְ” – וְנִמְנַע וְלֹא עָשָׂה תְשׁוּבָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ1524: הַגַּזְלָנִים וּמַלְוֵי־בְרִבִּית שֶׁהֶחֱזִירוּ1525, אֵין מְקַבְּלִים מֵהֶם1526; וְהַמְקַבֵּל מֵהֶם – אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. (ב"ק צד:; תנח' נח).

רלד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת1527, לֹא כֶאֱלִישָׁע שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵיחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְלֹא כִיהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה שֶׁדְּחָפוֹ לְתַלְמִידוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו.

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה מַהוּ? כְּשֶׁהָרַג יַנַּאי1528 הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים – שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח הִטְמִינַתּוּ אֲחוֹתוֹ, יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה הָלַךְ וּבָרַח לַאֲלֶכְסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרָיִם. כְּשֶׁנַּעֲשָׂה שָׁלוֹם שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח: “מִנִּי יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ לָךְ אֲלֶכְסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם אֲחוֹתִי1529! בַּעֲלִי שָׁרוּי בְּתוֹכֵךְ1530 וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת שׁוֹמֵמָה”. אָמַר: מִכָּאן שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁלוֹם. בַּחֲזִירָתוֹ נִזְדַּמֵּן לְפֻנְדָּק1531 אֶחָד, עָשׂוּ לוֹ כָבוֹד גָּדוֹל. הָיָה יוֹשֵׁב וּמְדַבֵּר בְּשֶׁבַח הָאַכְסַנְיָא1532, אָמַר: כַּמָּה נָאֶה אַכְסַנְיָא זוֹ1533! אָמַר לוֹ [תַּלְמִידוֹ]: רַבִּי, עֵינֶיהָ טְרוּטוֹת1534. אָמַר לוֹ: רָשָׁע, בְּכָךְ אַתָּה עוֹסֵק1535! הוֹצִיא אַרְבַּע מֵאוֹת שׁוֹפָרוֹת וְנִדָּהוּ. כָּל־יוֹם בָּא לְפָנָיו וְלֹא קִבְּלוֹ. יוֹם אֶחָד הָיָה רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה קוֹרֵא קְרִיאַת־שְׁמַע. בָּא לְפָנָיו. הָיְתָה דַעְתּוֹ לְקַבְּלוֹ. הֶרְאָה לוֹ בְּיָדוֹ1536. כְּסָבוּר שֶׁהוּא דוֹחֵהוּ. הָלַךְ [וְיָצָא לְתַרְבּוּת־רָעָה1537]. אָמַר לוֹ: חֲזֹר בָּךְ. אָמַר לוֹ: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מִמֶּךָּ: כָּל־הַחוֹטֵא וּמַחֲטִיא אֶת־הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה (סוטה מז.).

רלה כָּל־הַמְּזַכֶּה אֶת־הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל־יָדוֹ; וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת־הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. “כָּל־הַמְּזַכֶּה אֶת־הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ” – שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא בְּגֵיהִנֹּם וְתַלְמִידָיו בְּגַן־עֵדֶן; “וְכָל־הַמַּחֲטִיא אֶת־הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה” – שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא בְּגַן־עֵדֶן וְתַלְמִידָיו בְּגֵיהִנֹּם (יומא פז.).


ה. שָׂכָר וָעֹנֶשׁ

רלו אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ1538 קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת־הָרַב עַל־מְנָת1539 לְקַבֵּל פְּרָס1540, אֶלָּא הֱיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת־הָרַב שֶׁלֹּא עַל־מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.

אַנְטִינְגוֹס אִישׁ סוֹכוֹ הָיוּ לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידִים, שֶׁהָיוּ שׁוֹנִים בִּדְבָרָיו1541, וְהָיוּ שׁוֹנִים לְתַלְמִידִים וְתַלְמִידִים לְתַלְמִידֵיהֶם. עָמְדוּ וְדִקְדְּקוּ אַחֲרֵיהֶם וְאָמְרוּ: מָה רָאוּ רַבּוֹתֵינוּ לוֹמַר דָּבָר זֶה? אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה פוֹעֵל מְלָאכָה כָּל־הַיּוֹם וְלֹא יִטֹּל שְׂכָרוֹ עַרְבִית! אֶלָּא אִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִים רַבּוֹתֵינוּ שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם אַחֵר וְיֵשׁ תְּחִיַּת־הַמֵּתִים לֹא הָיוּ אוֹמְרִים כָּךְ. עָמְדוּ וּפֵרְשׁוּ מִן הַתּוֹרָה וְנִפְרְצוּ מֵהֶם שְׁתֵּי פְרָצוֹת1542: צְדוֹקִים וּבַיְתוֹסִים1543; צְדוֹקִים – עַל שׁוּם צָדוֹק, בַּיְתוֹסִים – עַל שׁוּם בַּיְתוֹס. וְהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בִּכְלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב כָּל־יְמֵיהֶם, לֹא שֶׁהָיְתָה דַעְתָּם גַּסָּה עֲלֵיהֶם1544, אֶלָּא שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מָסֹרֶת הִיא בְיַד פְּרוּשִׁים1545, שֶׁהֵם מְצַעֲרִים עַצְמָם1546 בָּעוֹלָם־הַזֶּה וּבָעוֹלָם־הַבָּא אֵין לָהֶם כְּלוּם! (אב' א'; אדר"נ ה).

רלז רַ' עֲקִיבָא אָמַר: הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה1547, וּבְטוֹב הָעוֹלָם נָדוֹן1548, וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה1549.

הוּא הָיָה אוֹמֵר: הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן1550, וּמְצוּדָה פְרוּשָׂה עַל־כָּל־הַחַיִּים1551, הַחֲנוּת פְּתוּחָה1552 וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף1553, וְהַפִּנְקָס1554 פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל־הָרוֹצֶה לִלְוֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים1555 מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל־יוֹם וְנִפְרָעִים מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל־מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ1556, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת – וְהַכֹּל מְתֻקָן לִסְעֻדָּה1557 (אב' ג).

רלח רַ' אֶלְעָזָר הַקַּפָּר הָיָה אוֹמֵר: הַיִּלּוֹדִים לָמוּת1558 וְהַמֵּתִים לִחְיוֹת1559 וְהַחַיִּים לִדּוֹן1560, לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע1561 שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא הָעֵד, הוּא בַּעַל דִּין, הוּא עָתִיד לָדוּן. בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא־פָנִים וְלֹא מִקַּח־שֹׁחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ; וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שָׁהַשְּׁאוֹל בֵּית־מָנוֹס לָךְ1562, שֶׁעַל־כָּרְחֲךָ1563 אַתָּה נוֹצָר, וְעַל־כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל־כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל־כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן1564 לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא (אב' ד').

רלט רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל1565 וּמִי הוּא בַעַל־מְלַאכְתְּךָ1566, שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ.

רַ' טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַיּוֹם קָצָר, וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה. וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל־הַבַּיִת דּוֹחֵק.

הוּא הָיָה אוֹמֵר: לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר1567, וְלֹא אַתָּה בֶּן־חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה: אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה נוֹתְנִין לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל־מְלַאכְתְּךָ, שֶׁיְּשַׁלֵּם־לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ. וְדַע שֶׁמַּתַּן־שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד־לָבוֹא (שם ב).

רמ עֲקַבְיָא בֶּן־מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ – מִטִּפָּה סְרוּחָה; וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ – לִמְקוֹם עָפָר, רִמָּה וְתוֹלֵעָה; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן – לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא (שם ג).

רמא רַבִּי אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה־לְּמַעְלָה מִמְּךָ – עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל־מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים (שם ב).

רמב בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה־תַּלְמוּד־לוֹמַר1568 – וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכֹל לְהִבָּרְאוֹת? אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים1569, שֶׁמְּאַבְּדִים אֶת־הָעוֹלָם1570 שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת1571, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, שֶׁמְּקַיְּמִים אֶת־הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת (שם ה).

רמג בֶּן־עַזַּאי אוֹמֵר: שְׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה1572, וּשְׂכַר עֲבֵרָה – עֲבֵרָה (שם ד).

––––––––

רמד רַבִּי אוֹמֵר: הֱוֵה זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן־שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת, וֶהֱוֵה מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ1573 וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָה (שם ב).

רמה אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן”1574? – “הַמּשְׁלִים” – אֵלּוּ הַמּשְׁלִים בְּיִצְרָם1575; “בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן” – בֹּאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ (ב"ב עח:).

רמו אָמַר רַ' חִיָּא: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? – לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַרְדֵּס, וְהִכְנִיס בּוֹ פּוֹעֲלִים, לֹא גִלָּה לָהֶם הַמֶּלֶךְ שְׂכַר נְטִיעוֹתָיו, שֶׁאִלּוּ גִלָּה לָהֶם שְׂכַר נְטִיעוֹתָיו – הֵם רוֹאִים אֵיזוֹ נְטִיעָה שֶׁשְּׂכָרָהּ מְרֻבֶּה וְנוֹטְעִים אוֹתָהּ, נִמְצֵאת מְלֶאכֶת הַפַּרְדֵּס מִקְצָתָהּ בְּטֵלָה וּמִקְצָתָהּ קַיֶּמֶת; כָּךְ לֹא גִלָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בַּתּוֹרָה שְׂכַר כָּל־מִצְוָה וּמִצְוָה, שֶׁאִלּוּ גִלָּה – נִמְצְאוּ הַמִּצְוֹת מִקְצָתָן קַיָּמוֹת וּמִקְצָתָן בְּטֵלוֹת (תנח' עקב).

רמז שָׁנָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי: שְׁתֵּי מִצְוֹת גִלָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַתַּן שְׂכָרָן, אַחַת קַלָּה־שֶׁבְּקַלּוֹת וְאַחַת חֲמוּרָה־שֶׁבַּחֲמוּרוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: קַלָּה־שֶׁבְּקַלּוֹת – שִׁלּוּחַ־הַקֵּן, וְשָׁם כָּתוּב: “וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים”1576, וַחֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת – כִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁבּוֹ כָּתוּב: “לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ”1577 – הֲרֵי הֵן שָׁווֹת בְּמַתַּן שְׂכָרָן בָּעוֹלָם הַזֶּה (שם).

רמח בֶּן הֵא־הֵא אוֹמֵר: לְפֻם צַעֲרָא אַגְרָא1578 (אב' ה).

רמט יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אֶחָת (ע"ז י:).

––––––––

רנ אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם”1579? – הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם, וְלֹא לְמָחָר1580 לַעֲשׂוֹתָם; הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם, לְמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם (עיר' כב.; ע"ז ג.).

רנא שְׂכַר מִצְוָה בְּהָאי עָלְמָא לֶכָּא1581.

שָׁנִינוּ, רַ' יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין לְךָ כָּל־מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ, שֶׁאֵין תְּחִיַּת־הַמֵּתִים תְּלוּיָה בָהּ. בְּכִבּוּד אָב וָאֵם נֶאֱמַר: “לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ”1582, וּבִשִׁלּוּחַ הַקֵּן נֶאֱמַר: “לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים”1583 – הֲרֵי שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו: עֲלֵה לַבִּירָה1584 וְהָבֵא לִי גוֹזָלוֹת1585, וְעָלָה לַבִּירָה וְשִׁלַּח אֶת־הָאֵם וְנָטַל אֶת־הַבָּנִים, וּבַחֲזִירָתוֹ נָפַל וָמֵת – הֵיכָן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל זֶה, הֵיכָן טוֹבָתוֹ שֶׁל זֶה? אֶלָּא “לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ” – בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, “וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ” – בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

וְשֶׁמָּא לֹא כָךְ הָיָה1586? – רַ' יַעֲקֹב מַעֲשֶׂה רָאָה.

אָמַר רַב יוֹסֵף: אִלְמָלֵי דְרָשׁוֹ “אַחֵר”1587 לְמִקְרָא זֶה כְּרַ' יַעֲקֹב בֶּן־בִּתּוֹ לֹא חָטָא. וְ“אַחֵר” מָה רָאָה? יֵשׁ אוֹמְרִים: כְּמַעֲשֶׂה זֶה רָאָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְשׁוֹנוֹ שֶׁל חֻצְפִּית הַמְתֻרְגְּמָן1588 רָאָה, שֶׁהָיְתָה מֻטֶּלֶת בְּאַשְׁפָּה, אָמַר: פֶּה שֶׁהֵפִיק1589 מַרְגָּלִיוֹת יְלַחֵךְ עָפָר! יָצָא וְחָטָא. וְהוּא לֹא יָדַע – “לְמַעַן יִיטַב לָךְ” – בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, “וּלְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ” – בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ (קיד' לט.; חול' קמב).

רנב “אֶת־הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ… וְהַקְּלָלָה אִם־לֹא תִּשְׁמְעוּ”1590 – מָשָׁל לְזָקֵן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הַדֶּרֶךְ וְהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי דְרָכִים, אַחַת תְּחִלָּתָהּ מִישׁוֹר וְסוֹפָהּ קוֹצִים; וְהָיָה יוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ שְׁתֵּיהֶן וּמַזְהִיר עוֹבְרִים וְאוֹמֵר לָהֶם: אַף־עַל־פִּי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים תְּחִלָּתָהּ שֶׁל זוֹ קוֹצִים – לְכוּ בָהּ, שֶׁסּוֹפָהּ מִישׁוֹר; כָּל־מִי שֶׁהָיָה חָכָם שׁוֹמֵעַ לוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ בָּהּ וּמִתְיַגֵּעַ קִמְעָא1591, הָלַךְ בְּשָׁלוֹם וּבָא בְשָׁלוֹם; אֲבָל אוֹתָם שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹמְעִים לוֹ הָיוּ הוֹלְכִים וְנִכְשָׁלִים בְּסוֹף. כָּךְ הָיָה משֶׁה: פֵּרַשׁ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם: הֲרֵי דֶרֶךְ הַחַיִּים וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת, בְּרָכָה וּקְלָלָה, “וּבָחַרְתָּ בַחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ”1592. (תנח' ראה).

רנג מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב־שַׁבָּת1593 – יֹאכַל בְּשַׁבָּת1594; מִי שֶׁלֹּא טָרַח בְּעֶרֶב־שַׁבָּת – מֵהֵיכָן יֹאכַל בְּשַׁבָּת? (ע"ז ג.).

רנד רַ' אַיְבוּ אוֹמֵר: שָׁלשׁ כִּתּוֹת1595 הֵן. כַּת רִאשׁוֹנָה אָמְרָה: אִלּוּ לֹא נִבְרֵאתִּי אֶלָּא לִרְאוֹת הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת דַּיִּי1596, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ”1597; כַּת שְׁנִיָּה אָמְרָה: כָּל־מַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ לִתֵּן לִי – תֵּן לִי לֶעָתִיד לָבוֹא: כַּת שְׁלִישִׁית שֶׁל פּוֹעֲלִים עֲצֵלִים אוֹמְרִים: תַּן לָנוּ עַכְשָׁו1598 שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל אֲבוֹתֵינוּ (שו"ט ח).

רנה [“עַל הַר־גָּבֹהַּ עֲלִי־לָךְ… הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ… הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו”]1599 – אָמַר רַ' יִרְמִיָּה בְּרַ' אֶלְעָזָר: עֲתִידָהּ בַת־קוֹל לִהְיוֹת מְפוֹצֶצֶת1600 בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְאוֹמֶרֶת: כָּל־מִי שֶׁפָּעַל עִם אֵל יָבוֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ. וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: “מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם?”1601 – מִי קִלֵּס1602 לְפָנַי עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ נְשָׁמָה, מִי מָל לִשְׁמִי עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בֵּן זָכָר, מִי עָשָׂה לִי מַעֲקֶה עַד־שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ גָּג, מִי עָשָׂה לִי מְזוּזָה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בַּיִת, מִי עָשָׂה לִי סֻכָּה עַד־שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ מָקוֹם, מִי עָשָׂה לִי לוּלָב עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ דָמִים1603, מִי עָשָׂה לִי צִיצִית עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ טַלִּית, מִי הִפְרִישׁ לְפָנַי פֵּאָה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ שָׂדֶה, מִי הִפְרִישׁ לִי תְרוּמָה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ גֹרֶן, מִי הִפְרִישׁ לְפָנַי חַלָּה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ עִסָּה1604, מִי הִפְרִישׁ לְפָנַי קָרְבָּן עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בְּהֵמָה? (ויק"ר כז).

רנו אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּי: גּוּף וּנְשָׁמָה יְכוֹלִים לִפְטֹר עַצְמָם מִן הַדִּין. כֵּיצַד? גּוּף אוֹמֵר: נְשָׁמָה חָטְאָה, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁפֵּרְשָׁה מִמֶּנִּי הֲרֵינִי מוּטָל כְּאֶבֶן דּוּמָם בַּקָּבֶר. וּנְשָׁמָה אוֹמֶרֶת: גּוּף חָטָא, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁפֵּרַשְׁתִּי מִמֶּנּוּ הֲרֵינִי פוֹרַחַת בָּאֲוִיר כְּצִפּוֹר. אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס נָאֶה וְהָיוּ בוֹ בַּכּוּרוֹת1605 נָאוֹת וְהוֹשִׁיב בּוֹ שְׁנֵי שׁוֹמְרִים, אֶחָד חִגֵּר1606 וְאֶחָד סוֹמֵא1607. אָמַר לוֹ חִגֵּר לַסּוֹמֵא: בַּכּוּרוֹת נָאוֹת אֲנִי רוֹאֶה בַּפַּרְדֵּס, בּוֹא וְהַרְכִּיבֵנִי וּנְבִיאֵן לְאָכְלָן. רָכַב חִגֵּר עַל־גַּבֵּי סוֹמֵא וֶהֱבִיאוּן וַאֲכָלוּן. לְיָמִים בָּא בַעַל הַפַּרְדֵּס, אָמַר לָהֶם: בַּכּוּרוֹת נָאוֹת הֵיכָן הֵן? אָמַר לוֹ סוֹמֵא: כְּלוּם יֵשׁ־לִי עֵינַיִם לִרְאוֹת? אָמַר לוֹ חִגֵּר: כְּלוּם יֶשׁ־לִי רַגְלַיִם לְהַלֵּךְ בָּהֶן? מֶה עָשָׂה? הִרְכִּיב חִגֵּר עַל גַּבֵּי סוֹמֵא וְדָן אוֹתָם כְּאֶחָד. אַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵבִיא נְשָׁמָה וְזוֹרְקָהּ בַּגּוּף וְדָן אוֹתָם כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִקְרָא אֶל־הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל־הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ”1608; “יִקְרָא אֶל־הַשָּׁמַיִם מֵעָל” – זוֹ נְשָׁמָה, “וְאֶל־הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ” – זֶה הַגּוּף (סנה' צא; ע"י).

רנז “הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל־נֶעְלָם”1609 – אָמַר רַ' לֵוִי: לְעוֹף שֶׁהוּא נָתוּן בִּכְלוּב וּבָא עוֹף אַחֵר וְעָמַד עַל גַּבּוֹ. אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ, שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיךָ מְצוּיִם אֶצְלֶךָ. אָמַר לוֹ: בַּמְּזוֹנוֹת אַתָּה מִסְתַּכֵּל1610 וּבַמְּצוּדָה אֵין אַתָּה מִסְתַּכֵּל (פסיק' כד; ילק"ש קהלת יב).

רנח “שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ… וְדַע כִּי עַל־כָּל־אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט”1611 – רַ' חִיָּא רַבָּה אָמַר: לְלִסְטִים1612 שֶׁבָּרַח מִפְּנֵי הַקּוּסְטֵינָר1613. אָמַר לוֹ: הַמְעֵט בְּרִיצָה שֶׁלֹּא תִתְיַגַּע בַּחֲזָרָה1614 (פסיק' כד).

רנט “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ… צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא”1615 – אָמְרוּ: בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ1616 שֶׁל אָדָם לְבֵית־עוֹלָמוֹ כָּל־מַעֲשָׂיו נִפְרָטִים1617 לְפָנָיו וְאוֹמְרִין לוֹ: כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתָ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בְּיוֹם פְּלוֹנִי; וְהוּא אוֹמֵר: הֵן, וְאוֹמְרִין לוֹ: חֲתֹם – וְחוֹתֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּיַד־כָּל־אָדָם יַחְתּוֹם”1618; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּצְדִּיק עָלָיו אֶת־הַדִּין וְאוֹמֵר לָהֶם: יָפֶה דַנְתּוּנִי. (תענ' יא.).

רס רַ' אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדָּלָא אָמַר: אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה! בִּלְעָם חָכָם שֶׁל הַגּוֹיִם לֹא יָכֹל לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתָּהּ שֶׁל אֲתוֹנוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה? וַיֹּאמֶר: לֹא”1619; יוֹסֵף קְטַנָּם שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא־יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו”1620. וְלִכְשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְיוֹכִיחַ כָּל־אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה־שֶּׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ”1621 – עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (ב"ר צג).

––––––––

רסא הִלֵּל רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל־פְּנֵי הַמַּיִם, אָמַר לָהּ: עַל דִּאֲטֵפְתְּ1622 אֲטִיפוּךְ וְסוֹף מְטִיפָיִךְ יְטוּפוּן (אב' ב).

רסב שָׁנִינוּ, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּסַאסְּאָה1623… תְּרִיבֶנָּה”1624; וּמִנַּיִן שֶׁכָּל־פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת1625 לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל? תַּלְמוּד־לוֹמַר: “אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן”1626 (סוטה ח:).

רסג שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחֲרֵי עֵינָיו – לְפִיכָךְ נִקְרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־עֵינָיו; אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בְשַׂעֲרוֹ – לְפִיכָךְ נִתְלֶה בְשַׂעֲרוֹ (שם ט:).

רסד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: סוֹטָה נָתְנָה עֵינֶיהָ בְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהּ, מַה שֶּׁבִּקְשָׁה1627 לֹא נִתַּן לָהּ וּמַה שֶּׁבְּיָדָהּ1628 נְטָלוּהוּ מִמֶּנָּה, שֶׁכָּל־הַנּוֹתֵן עֵינוֹ בְּמַה־שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ – מַה־שֶּׁמְּבַקֵּשׁ אֵין נוֹתְנִין לוֹ וּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ נוֹטְלִין הֵימֶנּוּ.

וְכֵן מָצִינוּ בְּנָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי1629, שֶׁנָּתַן עֵינָיו1630 בְּמַה־שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ, מַה־שֶּׁבִּקֵּשׁ לֹא נִתַּן לוֹ וּמַה־שֶּׁבְּיָדוֹ נְטָלוּהוּ מִמֶּנּוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי, יְהֵא מֶלֶךְ עַל כָּל־בְּהֵמָה וְחַיָּה, וְעַכְשָׁו “אָרוּר אַתָּה מִכָּל־הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה”1631; אֲנִי אָמַרְתִּי, יֵלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, עַכְשָׁו “עַל־גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ”1632; אֲנִי אָמַרְתִּי, יְהֵא מַאֲכָלוֹ מַאֲכַל אָדָם, עַכְשָׁו “וְעָפָר תֹּאכַל”1633; הוּא אָמַר: אֶהֱרֹג אָדָם וְאֶשָּׂא אֶת־חַוָּה, לְפִיכָךְ עַכְשָׁו “וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ”1634.

וְכֵן מָצִינוּ בְּקַיִן וְקֹרַח וּבִלְעָם וְדוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְגֵיחֲזִי וְאַבְשָׁלוֹם וַאֲדוֹנִיָּה וְעֻזִּיָּהוּ וְהָמָן, שֶׁנָּתְנוּ עֵינֵיהֶם בְּמַה־שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶם, מַה־שֶּׁבִּקְשׁוּ לֹא נִתַּן לָהֶם וּמַה שֶּׁבְּיָדָם נְטָלוּהוּ מֵהֶם. (סוטה ט).

רסה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ פָּתַח: “וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ”1635, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע”1636 – בְּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְנֵי־אָדָם שֶׁהָרְגוּ אֶת־הַנֶּפֶשׁ, אֶחָד הָרַג בְּשׁוֹגֵג וְאֶחָד הָרַג בְּמֵזִיד, לָזֶה אֵין עֵדִים1637 וְלָזֶה אֵין עֵדִים – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְזַמְּנָם לְפֻנְדָּק אֶחָד1638, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד יוֹשֵׁב תַּחַת הַסֻּלָּם, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג יוֹרֵד בַּסֻּלָּם וְנוֹפֵל עָלָיו וְהוֹרְגוֹ. זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד נֶהֱרָג1639, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג גּוֹלֶה (מכות י:).

רסו מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, אַף־עַל־פִּי שֶׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, דִּין אַרְבַּע־מִיתוֹת לֹא בָטֵלוּ: מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב סְקִילָה – אוֹ נוֹפֵל מִן הַגַּג אוֹ חַיָּה דוֹרַסְתּוֹ1640; מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׂרֵפָה – אוֹ נוֹפֵל בִּדְלֵקָה1641 אוֹ נָחָשׁ מַכִּישׁוֹ1642; מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב הֲרִיגָה – אוֹ נִמְסָר לְמַלְכוּת אוֹ לִסְטִים1643 בָּאִים עָלָיו; מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב חֶנֶק – אוֹ טוֹבֵעַ בְּנָהָר אוֹ מֵת בְּאַסְכְּרָה1644 (כת' ל:; סנה' לז:).

רסז גִּירָאָה בְגִירֵיהּ1645 מִקְּטֵל, מִדְּוִיל יְדֵיהּ מִשְׁתַּלֵּם (פסחים כח.).

רסח אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: כָּל־הַמִּדּוֹת בָּטְלוּ, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה לֹא בָטֵלָה (ב"ר ט).

רסט שָׁנִינוּ, רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד מוֹדְדִין לוֹ. אָמַר רַ' יְהוּדָה: וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? אָדָם נוֹתֵן מְלֹא עָמְסוֹ1646 לְעָנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן לוֹ מְלֹא עָמְסוֹ לָעוֹלָם הַבָּא – וַהֲלֹא נֶאֱמַר “וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן16471648? [אָמַר לוֹ רַ' מֵאִיר]: וְאַתָּה אִי אוֹמֵר כֵּן? אֵי זוֹ הִיא מִדָּה מְרֻבָּה – מִדַּת טוֹבָה מְרֻבָּה אוֹ מִדַּת פֻּרְעָנוּת? – הֱוֵי אוֹמֵר, מִדַּת טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת. בְּמִדַּת פֻּרְעָנוּת כָּתוּב “כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָּמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה”1649 – וַהֲלֹא אָדָם מוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בָּאוּר1650 בָּעוֹלָם־הַזֶּה מִיָּד נִכְוֶה1651? – אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁנּוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כֹּחַ בָּרְשָׁעִים לְקַבֵּל פֻּרְעָנוּתָם, כָּךְ נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל טוֹבָתָם (סנה' ק.:).

רע מִדָּה טוֹבָה מְמַהֶרֶת לָבוֹא מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת (שבת צז.).

רעא “כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ”1652 – אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: זוֹ מִדַּת הַטּוֹב שֶׁהִיא גְדוּשָׁה1653 (ילק"ש שלח).

רעב בַּר קַפָּרָא אָמַר: תּוֹסַפְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְרֻבָּה עַל הָעִקָּר (ב"ר סא).

רעג אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵין דָּנִין אֶת־הָאָדָם אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה1654, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל־קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא־שָׁם”1655.

אָמַר רַ' סִימוֹן: קָפְצוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְקַטְרְגוֹ. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אָדָם שֶׁעָתִיד לְהָמִית בָּנֶיךָ בַּצָּמָא1656 אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְאֵר? אָמַר לָהֶם: עַכְשָׁו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע? אָמְרוּ לוֹ: צַדִּיק. אָמַר לָהֶם: אֵינִי דָן אֶת־הָאָדָם אֶלָּא לְפִי שְׁעָתוֹ (ר“ה טז:; ב”ר נג; ילק"ש וירא כא).

רעד אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִפְרָע מִן הָאָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ1657, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּמְלֹאת שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ16581659 (סוטה ט.).

רעה משֶׁה אָמַר: “פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל־בָּנִים”1660, בָּא יְחֶזְקֵאל וּבִטְּלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת”1661 (מכות כד.).

רעו אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִטְרוֹנְיָא1662 עִם בְּרִיּוֹתָיו (ע"ז ג.).

רעז אָמַר רַ' חֲנִינָא: כָּל הָאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וַתְּרָן1663 הוּא – יְוֻתְּרוּ חַיָּיו1664, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל־דְּרָכָיו מִשְׁפָּט16651666. (ב"ק נ.)

רעח אָמַר רַב חִסְדֶּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹדוּ לַייָ כִּי־טוֹב”1667 – הוֹדוּ לַייָ שֶׁגּוֹבֶה חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּטוֹבָתוֹ1668: עָשִׁיר בְּשׁוֹרוֹ, עָנִי בְּשֵׂיוֹ, יָתוֹם בְּבֵיצָתוֹ, אַלְמָנָה בְּתַרְנְגָלְתָּהּ (פס' קיח.).

רעט מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶרֶךְ אַפַּיִם16691670, וְלֹא נֶאֱמַר “אֶרֶךְ אַף”? אֶרֶךְ אַפַּיִם לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים (ב"ק נ:).

רפ אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְקַפֵּחַ1671 שְׂכַר כָּל־בִּרְיָה, אֲפִלּוּ שְׂכַר שִׂיחָה נָאָה (שם לח:).

רפא נֶאֱמַר: “וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה… לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ”1672 – לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל־בִּרְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ־כֶּלֶב לְשֹׁנוֹּ”1673 – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: תְּנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: וּמָה אִם חַיָּה כָּךְ – אָדָם לֹא כָל־שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ מְקַפֵּחַ שְׂכָרוֹ (מכיל' משפטים – פרשה כ).

רפב מַעֲשֶׂה בְּטַבָּח אֶחָד בְּצִפּוֹרִין שֶׁהָיָה מַאֲכִיל יִשְׂרָאֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת. פַּעַם אַחַת שָׁתָה יַיִן בְּעֶרֶב־שַׁבָּת וְעָלָה לְגַג וְנָפַל וָמֵת, וְהָיוּ כְּלָבִים מְלַקְּקִים בְּדָמוֹ. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת־רַ' חֲנִינָא: מַהוּ לְהַעֲבִירוֹ מִלִּפְנֵיהֶם1674? אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּ לָהֶם, מִשֶּׁלָּהֶם הֵם אוֹכְלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה לֹא תֹּאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ”1675 – וְזֶה הָיָה גּוֹזֵל אֶת־הַכְּלָבִים וּמַאֲכִיל אֶת־יִשְׂרָאֵל (ירוש' תרומות פ“ח, ה”ג).

רפג “אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל”1676 – “אֵל אֱמוּנָה”, כְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָרְשָׁעִים לָעוֹלָם־הַבָּא אֲפִלּוּ עַל עֲבֵרָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂים, כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה [אֲפִלּוּ] עַל עֲבֵרָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂים. “וְאֵין עָוֶל” – כְּשֵׁם שֶׁמְּשַׁלְּמִין שָׂכָר לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא אֲפִלּוּ עַל מִצְוָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂים, כָּךְ מִשַׁלְּמִין שָׂכָר לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲפִלּוּ עַל מִצְוָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂים (תענ' יא.).

רפד “וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד”1677 – מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְדַקְדֵּק עִם סְבִיבָיו1678 אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה1679. רַ' נְחוּנְיָא אָמַר מִכָּאן: “אֵלֵ נַעֲרָץ בְּסוֹד־קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל־כָּל־סְבִיבָיו”1680 (ב"ק נ.).

רפה “צִדְקָתֶךָ כְּהַרְרֵי־אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה”1681 – אָמַר רַ' עֲקִיבָא: אֵלּוּ וָאֵלּוּ [הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא] מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה: מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים וְגוֹבֶה מֵהֶם מִעוּט מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם שַׁלְוָה וְלִתֵּן לָהֶם שָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא, וּמַשְׁפִּיעַ שַׁלְוָה לָרְשָׁעִים וְנוֹתֵן לָהֶם שְׂכַר מִצְוֹת קַלּוֹת שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי לְהִפָּרַע מֵהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא (ב"ר לג).

רפו אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' צָדוֹק: לְמָה צַדִּיקִים נִמְשָׁלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה? לְאִילָן שֶׁכֻּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טָהֳרָה וְנוֹפוֹ1682 נוֹטֶה לִמְקוֹם טֻמְאָה, נִקְצַץ נוֹפוֹ – כֻּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טָהֳרָה; כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵבִיא יִסּוּרִים עַל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּירְשׁוּ הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד”1683. וּלְמָה רְשָׁעִים דּוֹמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה? לְאִילָן שֶׁכֻּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טֻמְאָה וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִמְקוֹם טָהֳרָה, נִקְצָץ נוֹפוֹ כֻּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טֻמְאָה; כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַשְׁפִּיעַ לָהֶם טוֹבָה לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי לְטָרְדָם וּלְהוֹרִידָם לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי־אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי־מָוֶת”1684 (קיד' מ:; ע"י).

רפז כָּל־שֶׁזְּכֻיּוֹתָיו מְרֻבּוֹת מֵעֲוֹנוֹתָיו מְרֵעִין לוֹ1685, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁשָּׂרַף כָּל־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ וְלֹא שִׁיֵּר מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ אוֹת אֶחָת; וְכָל־שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרֻבִּים מִזְּכֻיּוֹתָיו מְטִיבִין לוֹ, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁקִּיֵּם כָּל־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ וְלֹא חִסֵּר אוֹת אַחַת מִמֶּנָּה (שם לט:).

רפח אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' יוֹסֵי: שְׁלשָׁה דְּבָרִים בִּקֵּשׁ משֶׁה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְנִתַּן לוֹ1686: בִּקֵּשׁ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל יִשְׂרָאֵל וְנִתַּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲלֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ”1687; בִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא תִשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם וְנִתַּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ”1688; בִּקֵּשׁ לְהוֹדִיעוֹ דְרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְנִתַּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹדִעֵנִי נָא אֶת־דְּרָכֶךָ”1689. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה יֵשׁ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ וְיֵשׁ צַדִּיק וְרַע לוֹ, יֵשׁ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע וְרַע לוֹ? אָמַר לוֹ: משֶׁה, צַדִּיק וְטוֹב לוֹ – צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, צַדִּיק וְרַע לוֹ – צַדִּיק בֶּן רָשָׁע; רָשָׁע וְטוֹב לוֹ – רָשָׁע בֶּן צַדִּיק, רָשָׁע וְרַע לוֹ – רָשָׁע בֶּן רָשָׁע. וְיֵשׁ אוֹמְרִין, כָּךְ אָמַר לוֹ: צַדִּיק וְטוֹב לוֹ – צַדִּיק גָּמוּר, צַדִּיק וְרַע לוֹ – צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר; רָשָׁע וְטוֹב לוֹ – רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר, רָשָׁע וְרַע לוֹ – רָשָׁע גָּמוּר. וְלֹא כְּרַ' מֵאִיר, שֶׁאָמַר רַ' מֵאִיר: שְׁתַּיִם נִתְּנוּ לוֹ וְאַחַת לֹא נִתְּנָה לוֹ1690, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחַנֹּתִי אֶת־אֲשֶׁר אָחֹן”1691 – אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן1692, “וְרִחַמְתִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲרַחֵם”1693 – אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן (בר' ז.; ב"ב טו).

רפט אָמַר רַ' לֵוִי: שְׁנֵי בְנֵי־אָדָם אָמְרוּ דָבָר אֶחָד: אַבְרָהָם וְאִיּוֹב. אַבְרָהָם אָמַר: “חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם־רָשָׁע”1694, אִיּוֹב אָמַר: “אַחַת־הִיא עַל־כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה”1695 – אַבְרָהָם נָטַל עָלֶיהָ שָׂכָר, אִיּוֹב נֶעֱנַשׁ עָלֶיהָ, אַבְרָהָם אֲכָלָהּ בְּשֵׁלָה1696, אִיּוֹב בְּלָעָהּ פַּגָּה – “אַחַת־הִיא עַל־כֵּן אָמַרְתִּי” (ב"ר מט; תנח' וירא).

רצ אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: אֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים”1697 – אֵימָתַי אֵשׁ יוֹצְאָה בִּזְמַן שֶׁקּוֹצִים מְצוּיִם לָהּ, וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ”1698; “וְאָכַל גָּדִישׁ” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ” – שֶׁנֶּאֱכַל גָּדִישׁ כְּבָר1699.

שָׁנָה רַב יוֹסֵף: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח־בֵּיתוֹ עַד־בֹּקֶר”1700 – כֵּוָן שֶׁנִתַּן רְשׁוּת לְמַשְׁחִית אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיקִים לִרְשָׁעִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּתְחִיל מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע”1701.

בָּכָה רַב יוֹסֵף: אַף אֵלּוּ לְאַיִן דּוֹמִים1702. אָמַר לוֹ אַבַּיֵי: טוֹבָה הִיא לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק17031704 (ב“ק ס.; ע”י).

רצא “וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט”1705 – רַ' לֵוִי אָמַר: לְדֻבָּה שֶׁהָיְתָה מְשַׁכֶּלֶת בְּחַיָּה וְלֹא מָצְאָה לְשַׁכֵּל בְּחַיָּה וְשִׁכְּלָה בְּבָנֶיהָ. רַ' סִימוֹן אָמַר: לְמַגָּל שֶׁכּוֹסַחַת1706 כּוֹבִין1707, לֹא מָצְאָה – כּוֹסַחַת שׁוֹשַׁנִּים. (ב"ר מט, מד' מדעי).

רצב אָמַר רַ' גוּרְיוֹן [וְיֵשׁ אוֹמְרִים רַב יוֹסֵף בְּרַ' שְׁמַעְיָה]: בִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים בַּדּוֹר – צַדִּיקִים נִתְפָּסִים1708 עַל הַדּוֹר; אֵין צַדִּיקִים בַּדּוֹר – תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן נִתְפָּסִים עַל הַדּוֹר (שבת לג:).

רצג “יְיָ צַדִּיק יִבְחָן”1709 – אָמַר רַ' יוֹנָתָן: הַיּוֹצֵר הַזֶּה אֵינוֹ בוֹדֵק קַנְקַנִּים1710 מְרֹעָעִים1711, שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּיק לְהַקִּישׁ1712 עֲלֵיהֶם אַחַת עַד שֶׁהוּא שׁוֹבְרָם. וּמַה הוּא בוֹדֵק? קַנְקַנִּים יָפִים, שֶׁאֲפִלּוּ מַקִּישׁ עֲלֵיהֶם כַּמָּה פְּעָמִים אֵינָם נִשְׁבָּרִים; כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְנַסֶּה אֶת־הָרְשָׁעִים אֶלָּא אֶת הַצַּדִּיקִים.

רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מָשָׁל לְבַעַל־הַבַּיִת שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי פָרוֹת, אַחַת כֹּחָהּ יָפֶה1713 וְאַחַת כֹּחָהּ רָע1714 – עַל מִי הוּא נוֹתֵן הָעֹל? לֹא עַל זֹאת שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה? כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְנַסֶּה אֶת־הַצַּדִּיק. (ב"ר לב; שם לד).

רצד רַ' יַנַּאי אוֹמֵר: לְשַׁלְוַת הָרְשָׁעִים לֹא נִכְנַסְנוּ, בְּיִסּוּרֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים לֹא נֻגַּעְנוּ – אֵין בְּיָדֵינוּ1715 לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים (אב' ד'; אבדר“נ הוצ”ש נו"ב, לג).

––––––––

רצה רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי עָלָה לְרוֹמִי וְנִכְנַס לְפַלְטִין אֶחָת. רָאָה שָׁם עַמּוּדִים שֶׁל שַׁיִשׁ מְכֻסִּים בְּטַפִּיטָאוֹת1716: בְּשָׁרָב1717 שֶׁלֹּא יִתְפַּקְּעוּ1718 וּבְצִנָּה1719 שֶׁלֹּא יִקָּרֵשׁוּ1720. יָצָא מִשָּׁם לַשּׁוּק, רָאָה עָנִי אֶחָד מִתְעַטֵּף בְּמַחֲצֶלֶת שֶׁל קָנִים1721. עַל הָעַמּוּדִים קָרָא: “צִדְקָתֶךָ כְּהַרְרֵי־אֵל”1722 וְעַל הֶעָנִי – “מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה”1723 (ב“ר לג; ויק”ר כז).

רצו “מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם־מְעַט וְאִם־הַרְבֵּה יֹאכֵל”1724 – אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא: אָמְרוּ לוֹ לִשְׁלֹמֹה: אִלּוּ אַחֵר אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה הָיִינוּ שׂוֹחֲקִים עָלָיו, אַתָּה שֶׁכָּתוּב בְּךָ “וַיֶּחְכַּם מִכָּל־הָאָדָם”1725, תֹּאמַר “מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם־מְעַט וְאִם־הַרְבֵּה יֹאכֵל”1726, אֵין הַדָּבָר כָּךְ, שֶׁכָּל־מִי שֶׁהוּא רָעֵב אָכַל קִמְעָא1727 שְׁנָתוֹ מִתְנַדֶּדֶת מִמֶּנּוּ, אָכַל הַרְבֵּה שְׁנָתוֹ מְתוּקָה. אָמַר לָהֶם: אֵינִי מְדַבֵּר אֶלָּא בְצַדִּיקִים וּבַעֲמֵלֵי תוֹרָה. כֵּיצַד? אָדָם שֶׁכָּל־שְׁנוֹתָיו שְׁלשִׁים שָׁנָה וּמֵעֶשֶׂר שָׁנִים וְאֵילֵךְ הוּא עָמַל בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת, וּמֵת לִשְׁלשִׁים שָׁנָה; וְאָדָם אֶחָד חָיָה שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וּמֵעֶשֶׂר שָׁנִים וְאֵילֵךְ עָמַל בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת עַד שֶׁמֵּת, אַתָּה אוֹמֵר: הוֹאִיל וְלֹא יָגַע הָרִאשׁוֹן אֶלָּא עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּתוֹרָה וְזֶה יָגַעַ שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַרְבֶּה לָזֶה שָׂכָר יוֹתֵר מִלָּזֶה – לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר: “אִם־מְעַט וְאִם־הַרְבֵּה יֹאכֵל”, שֶׁמַּתַּן שְׂכָרוֹ שֶׁל זֶה כְּמַתַּן שְׂכָרוֹ שֶׁל זֶה.

אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׂכַר פּוֹעֲלִים לִמְלַאכְתּוֹ, עִם שֶׁהֵם עוֹשִׂים נָטַל הַמֶּלֶךְ אֶחָד מֵהֶם וְטִיֵּל עִמּוֹ. לָעֶרֶב בָּאוּ הַפּוֹעֲלִים לִטֹּל שְׂכָרָם, בָּא אוֹתוֹ פּוֹעֵל שֶׁטִּיֵּל עִם הַמֶּלֶךְ לִטֹּל עִמָּהֶם שְׂכָרוֹ, שֶׁמָּא יָכוֹל הַמֶּלֶךְ לוֹמַר לוֹ: אַתָּה לֹא עָשִׂיתָ עִמָּהֶם אֶלָּא שְׁתֵּי שָׁעוֹת, טֹל כְּפִי מַה־שֶּׁעָשִׂיתָ, אַף הוּא יָכוֹל לוֹמַר לַמֶּלֶךְ: אִלּוּלֵי אַתָּה שֶׁבִּטַּלְתַּנִי וְטִיַּלְתַּנִי עִמְּךָ הָיָה שְׂכָרִי מְרֻבֶּה. כָּךְ מִי שֶׁיָּגַע עֶשְׂרִים שָׁנָה בַּתּוֹרָה וּמֵת יָכוֹל לוֹמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִלּוּלֵי שֶׁסִּלַּקְתַּנִי1728 מִן הָעוֹלָם בַּחֲצִי יָמַי הָיִיתִי עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת (תנח' תשא).

רצז כְּשֶׁמֵּת רַ' בּוּן בְּרַ' חִיָּא נִכְנַס רַ' זֵירָא וּפָתַח עָלָיו אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה: “מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם־מְעַט וְאִם־הַרְבֵּה יֹאכֵל”1729 – לְמֶה הָיָה רַ' בּוּן בְּרַ' חִיָּא דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם וְשָׂכַר פּוֹעֲלִים הַרְבֵּה לַעֲשׁוֹתוֹ, וְהָיָה שָׁם פּוֹעֵל אֶחָד מִתְכַּשֵּׁר1730 בִּמְלַאכְתּוֹ יוֹתֵר מִן הַכֹּל. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? נְטָלוֹ בְיָדוֹ וְהָיָה מְטַיֵּל עִמּוֹ אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת1731. לְעִתּוֹתֵי עֶרֶב בָּאוּ הַפּוֹעֲלִים לִטֹּל שְׂכָרָם וּבָא אוֹתוֹ הַפּוֹעֵל עִמָּהֶם, וְנָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ מִשְׁלָם1732. הִתְחִילוּ הַפּוֹעֲלִים מְצֵרִים1733, אָמְרוּ: אָנוּ יָגַעְנוּ כָּל הַיּוֹם וְזֶה יָגַע בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת, וְנָתַן לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׂכָרוֹ מִשְׁלָם! אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: מַה־לָּכֶם מְצֵרִים? יָגַע זֶה בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בְּכַשְׁרוּת1734 מַה־שֶּׁלֹּא יְגַעְתֶּם אַתֶּם כָּל־הַיּוֹם. כָּךְ לָמַד רַ' בּוּן בְּרַ' חִיָּא תּוֹרָה לְעֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנִים מָה שֶׁאֵין תַּלְמִיד וָתִיק יָכוֹל לִלְמֹד לְמֵאָה שָׁנָה (קה"ר ה).

רצח “כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי”1735 – כָּל־מַתַּן־שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים מְתֻקָּן לָהֶם לֶעָתִיד־לָבוֹא, וּמַרְאָה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּשְׁעַת סִלּוּקָם1736, עַד שֶׁהֵם בְּעוֹלָם הַזֶּה, מַתַּן־שְׂכָרָם שֶׁהוּא עָתִיד לִתֵּן לָהֶם, וְנַפְשָׁם שְׂבֵעָה וְהֵם יְשֵׁנִים לָהֶם.

בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שֶׁל רַ' אַבָּהוּ עָבְרוּ לְפָנָיו שְׁלשָׁה־עָשָׂר נְהָרוֹת של אֲפַרְסְמוֹן1737. אָמַר לָהֶם: כָּל־אֵלּוּ לְמִי? אִמְרוּ לוֹ: לְךָ הֵם. אָמַר: כָּל־אֵלּוּ שֶׁל אַבָּהוּ! – “וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת־יְיָ וּפְעֻלָּתִי אֶת־אֱלֹהַי”1738.

מַעֲשֶׂה בְּרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא שֶׁבָּא עֶרֶב־שַׁבָּת וְלֹא הָיָה לוֹ מֵאַיִן לְהִתְפַּרְנֵס. עֶרֶב־שַׁבָּת יָצָא חוּץ לָעִיר וְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, מִיָּד נִתְּנָה לוֹ אֶבֶן טוֹבָה מִן הַשָּׁמָיִם. נְתָנָהּ לְשֻׁלְחָנִי1739 וּפִרְנֵס אוֹתָהּ שַׁבָּת. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: מֵהֵיכָן אֵלּוּ? אָמַר לָהּ: מִמַּה שֶׁפִּרְנֵס הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמְרָה: אִם אֵין אַתָּה אוֹמַר לִי מֵהֵיכָן אֵין אֲנִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם. הִתְחִיל מְסַפֵּר לָהּ, אָמַר לָהּ: כָּךְ נִתְפַּלַּלְתִּי לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְנָתַן לִי מִן הַשָּׁמָיִם. אָמְרָה לוֹ: אֵינִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם עַד שֶׁתֹּאמַר לִי שֶׁתַּחֲזִירָה בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת. אָמַר לָהּ: לָמָּה? אָמְרָה לוֹ: אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיְּהֵא שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר1740 וְשֻׁלְחַן חֲבֵרְךָ מָלֵא. הָלַךְ רַ' שִׁמְעוֹן וְהוֹדִיעַ מַעֲשֶׂה לְרַבִּי. אָמַר לוֹ: לֵךְ אֱמֹר לָהּ: אִם שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר אֲנִי אֲמַלְאֶנּוּ מִשֶּׁלִּי. הָלַךְ וְאָמַר לָהּ, אָמְרָה לוֹ: לֵךְ עִמִּי לְמִי שֶׁלִּמֶּדְךָ תּוֹרָה. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, וְכִי רוֹאָה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לְעוֹלָם הַבָּא, לֹא כָל צַדִּיק וְצַדִּיק הֹוֶה לוֹ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל־בֵּית עֹלָמוֹ17411742. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן הָלַךְ וְהֶחֱזִיר.

אִמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַנֵּס הָאַחֲרוֹן הָיָה קָשֶׁה מֵהָרִאשׁוֹן1743. כֵּוָן שֶׁפָּשַׁט יָדָיו לְהַחֲזִירָה מִיָּד יָרַד הַמַּלְאָךְ וּנְטָלָהּ הֵימֶנּוּ. (ירוש' ע“ז פ”ג, ה“א; שמ”ר נב; ילק"ש מש' לא).

רצט “וְחַנֹּתִי אֶת־אֲשֶׁר אָחֹן”1744 – בְּאוֹתָהּ־שָׁעָה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁל מַתַּן שָׂכָר שֶׁהֵם מְתֻקָּנִים לַצַּדִּיקִים, כָּל־אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו. וְהוּא שׁוֹאֵל: הָאוֹצָר הַזֶּה שֶׁל מִי הוּא? וְהוּא אוֹמֵר: שֶׁל בַּעֲלֵי־תוֹרָה. – זֶה שֶׁל מִי הוּא? – שֶׁל בַּעֲלֵי־צְדָקָה. וְכֵן לְכָל־אוֹצָר וְאוֹצָר, עַד שֶׁרָאָה אוֹצָר אֶחָד גָּדוֹל, אָמַר לוֹ: זֶה שֶׁל מִי הוּא? אָמַר לוֹ: מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים אֲנִי נוֹתֵן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ חִנָּם וְנוֹתֵן לוֹ מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחַנֹּתִי אֶת־אֲשֶׁר אָחֹן” (תנה“ק תשא; תנח'; שמ”ר מה).


ו. הָעוֹלָם הַבָּא

ש “סַכּוֹתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק1745 – בְּיוֹם שֶׁשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת נוֹשְׁקִים זֶה אֶת־זֶה, הָעוֹלָם הַזֶּה יוֹצֵא וְהָעוֹלָם הַבָּא נִכְנָס. (ירוש' יבמ' פט“ו, ה”ב).

שא “תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שׂבַע שְׂמָחוֹת”1746 – אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹדִיעֵנִי בְּאֵיזֶה פִּילוֹן1747 מְפֻלָּשׁ לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא? אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְדָוִד: אִם חַיִּים אַתָּה צָרִיךְ – יִסּוּרִים אַתָּה צָרִיךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר”1748 (ויק"ר ל).

שב מַרְגָּלָא בְּפִיו1749 שֶׁל רַב: לֹא כָעוֹלָם־הַזֶּה הָעוֹלָם־הַבָּא. הָעוֹלָם הַבָּא – אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה, וְלֹא פְרִיָּה־וּרְבִיָּה וְלֹא מַשָּׂא־וּמַתָּן, וְלֹא קִנְאָה וְלֹא שִׂנְאָה וְלֹא תַחֲרוּת1750, אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם – וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה (בר' יז.).

שג אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַנְחִיל לְכָל־צַדִּיק וְצַדִּיק שְׁלשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ1751 וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא”1752 (עוקצ' ג).

שד אָמַר רַבָּה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַעֲשׂוֹת שֶׁבַע חַפּוֹת לְכָל־צַדִּיק וְצַדִּיק.

“וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ… עַל כָּל־כָּבוֹד חֻפָּה”1753 – מְלַמֵּד שֶׁכָּל־אֶחָד וְאֶחָד עוֹשֶׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חֻפָּה לְפִי כְבוֹדוֹ.

וְ“עָשָׁן” בַּחֻפָּה לָמָּה? אָמַר רַ' חֲנִינָא: [מְלַמֵּד] שֶׁכָּל־מִי שֶׁעֵינָיו צָרוֹת1754 בְּתַלְמִידֵי־חֲכָמִים בָּעוֹלָם־הַזֶּה מִתְמַלְּאוֹת עֵינָיו עָשָׁן1755 לָעוֹלָם־הַבָּא.

וְ“אֵשׁ” בַּחֻפָּה לָמָּה? אָמַר רַ' חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁכָּל־אֶחָד וְאֶחָד נִכְוָה מֵחֻפָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ1756. אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה1757, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה! (ב"ב עה.).

שה “כִּי־הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל־בֵּית עֹלָמוֹ”1758 – אָמַר רַ' יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק נוֹתְנִים לוֹ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדוֹ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁנִּכְנַס הוּא וַעֲבָדָיו לָעִיר, כְּשֶׁהֵם נִכְנָסִים – כֻּלָּם בְּשַׁעַר אֶחָד נִכְנָסִים; כְּשֶׁהֵם לָנִים – כָּל־אֶחָד וְאֶחָד נוֹתְנִים לוֹ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדוֹ. (שבת קנב; ע"י).

שו שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נִשְׁמָתָם שֶׁל צַדִּיקִים גְּנוּזָה תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנָי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים”1759, וְשֶׁל רְשָׁעִים זוֹמֶמֶת וְהוֹלֶכֶת1760, וּמַלְאָךְ אֶחָד עוֹמֵד בְּסוֹף הָעוֹלָם וּמַלְאָךְ אַחֵר עוֹמֵד בְּסוֹף הָעוֹלָם וּמְקַלְּעִים נִשְׁמָתָם זֶה לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע”1761 (שם:).

שז רַב יוֹסֵף בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי חָלָה וּפָרְחָה נִשְׁמָתוֹ1762. כְּשֶׁחָזַר אָמַר לוֹ אָבִיו: מָה רָאִיתָ? אָמַר לוֹ: עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי – עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה1763 וְתַחְתּוֹנִים לְמָעְלָה. אָמַר לוֹ: בְּנִי, עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ1764. – וְאָנוּ הֵיאַךְ רְאִיתָנוּ שָׁם? אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ חֲשׁוּבִים כָּאן כָּךְ אָנוּ חֲשׁוּבִים שָׁם; וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ1765 בְיָדוֹ; וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אַשְׁרֵי הֲרוּגֵי מַלְכוּת1766, שֶׁאֵין כָּל בִּרְיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּמְחִצָּתָם1767 (פס' נ':; ע"י).

שח כָּל־יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר”1768 – – –

שְׁלשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת1769 אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלשָׁה מְלָכִים: יָרָבְעָם, אַחְאָב וּמְנַשֶּׁה. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: מְנַשֶּׁה יֶשׁ־לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו… וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַםִ לְמַלְכוּתוֹ”1770. אָמְרוּ לוֹ: לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ וְלֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת: בִּלְעָם וְדוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְגֵחֲזִי. מִי מְנָאָן? אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה מְנָאוּם.

בִּקְשׁוּ עוֹד לִמְנוֹת אֶחָד1771. בָּאָה דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ1772 שֶׁל אָבִיו וְנִשְׁתַּטְּחָה לִפְנֵיהֶם וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֶיהָ. בָּאָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְלִחֲכָה אֶת סַפְסְלֵיהֶם וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֶיהָ. יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: “חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי־מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל־יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים17731774, מִי שֶׁהִקְדִּים בֵּיתִי לְבֵיתוֹ1775, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבֵּיתִי בָנָה בְּשֶׁבַע שָׁנִים וּבֵיתוֹ בָנָה בִּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה – “לִפְנֵי־מְלָכִים1776 יִתְיַצָּב בַּל־יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים”, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֶיהָ. יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה: “הֲמֵעִמְּךָ יְשַׁלְּמֶנָּה… כִּי־אַתָּה תִבְחַר וְלֹא־אָנִי”1777.

דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת1778 הָיוּ אוֹמְרִים: כֻּלָּם בָּאִים לָעוֹלָם הַבָּא. (סנה' קד:; ילק"ש משלי כב).

שט חֲסִידֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם־הַבָּא (עפ"י תוספ' סנה' יג).


ז. גַּן־עֵדֶן וְגֵיהנֹּם

שי אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: שְׁנֵי שַׁעֲרֵי כַדְכֹּד יֵשׁ בְּגַן־עֵדֶן, וַעֲלֵיהֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת. וְכָל־אֶחָד מֵהֶם זִיו פָּנָיו מַבְהִיק כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּבְשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיק בָּא אֶצְלָם, מַפְשִׁיטִים מֵעָלָיו הַבְּגָדִים שֶׁעָמַד בָּהֶם בַּקֶּבֶר וּמַלְבִּישִׁים אוֹתוֹ שְׁמֹנָה בְּגָדִים שֶׁל עַנְנֵי־כָבוֹד, וּשְׁנֵי כְתָרִים נוֹתְנִים עַל רֹאשׁוֹ, אֶחָד שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת וְאֶחָד שֶׁל זְהַב־פַּרְוָיִּם1779. וְנוֹתְנִים שְׁמֹנָה הֲדַסִּים בְּיָדוֹ, וּמְקַלְּסִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: “לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ”1780. וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ לִמְקוֹם נַחֲלֵי מַיִם מֻקָּף שְׁמֹנֶה מֵאוֹת מִינֵי וְרָדִים1781 וַהֲדַסִּים, וְכָל־אֶחָד וְאֶחָד יֶשׁ־לוֹ חֻפָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְפִי כְבוֹדוֹ, וּמוֹשְׁכִים מִמֶּנָּה אַרְבָּעָה נְהָרוֹת, אֶחָד שֶׁל חָלָב וְאֶחָד שֶׁל יַיִן וְאֶחָד שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן1782 וְאֶחָד שֶׁל דְּבָשׁ. וְכָל־חֻפָּה וְחֻפָּה לְמַעְלָה מִמֶּנָּה גֶּפֶן שֶׁל זָהָב וּשְׁלשִׁים מַרְגָּלִיוֹת קְבוּעוֹת בָּהּ, וְכָל־אַחַת מַבְהִיק זִיוָהּ כְּזִיו הַנֹּגַהּ, וְכָל־חֻפָּה וְחֻפָּה יֶשׁ־בָּהּ שֻׁלְחָן שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת, וְשִׁשִּׁים מַלְאָכִים עוֹמְדִים לְרֹאשׁ כָּל־צַדִּיק וְצַדִּיק וְאוֹמְרִים לוֹ: לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה דְּבַשׁ, שֶׁעָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כִדְבָשׁ, וּשְׁתֵה יַיִן הַמְשֻׁמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁעָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כְיָיִן. וְהַכָּעוּר1783 שֶׁבָּהֶם – כִּדְמוּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְכִדְמוּת רַ' יוֹחָנָן. וְאֵין אֶצְלָם לַיְלָה, וּמִתְחַדֵּשׁ עֲלֵיהֶם1784 לְשָׁלשׁ מִשְׁמָרוֹת; מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה נַעֲשֶׂה קָטָן1785, וְנִכְנָס לִמְחִצַּת קְטַנִּים וְשָׂמֵחַ שִׂמְחַת קְטַנִּים; מִשְׁמָרָה שְׁנִיָּה נַעֲשֶׂה בָּחוּר, וְנִכְנָס לִמְחִצַּת בַּחוּרִים וְשָׂמֵחַ שִׂמְחַת בַּחוּרִים; מִשְׁמָרָה שְׁלִישִׁית נַעֲשֶׂה זָקֵן, וְנִכְנָס לִמְחִצַּת זְקֵנִים וְשָׂמֵחַ שִׂמְחַת זְקֵנִים.

וְיֵשׁ בְּגַן־עֵדֶן שְׁמֹנִים רִבּוֹא מִינֵי אִילָנוֹת בְּכָל־זָוִיּוֹתָיו, הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם מְשֻׁבָּח מִכָּל־עֲצֵי בְשָׂמִים. בְּכָל־זָוִית יֶשׁ־בּוֹ שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מְזַמְּרִים בְּקוֹל נָעִים. וְעֵץ הַחַיִּים בְּאֶמְצַע וְנוֹפוֹ מְכַסֶּה כָּל־גַּן־עֵדֶן. וְיֶשׁ־בּוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף טְעָמִים1786, וְאֵין דְּמוּתוֹ שֶׁל זֶה דּוֹמָה לָזֶה וְאֵין רֵיחוֹ שֶׁל זֶה דּוֹמֶה לְשֶׁל זֶה, וְעַנְנֵי כָבוֹד לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ וּמֵאַרְבַּע רוּחוֹת מַכִּין אוֹתוֹ – וְרֵיחוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ. וְתַחְתָּיו – תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּבָאֲרִים אֶת־הַתּוֹרָה, וְכָל־אֶחָד יֶשׁ־לוֹ שְׁתֵּי חֻפּוֹת, אַחַת שֶׁל כּוֹכָבִים וְאַחַת שֶׁל חַמָּה וּלְבָנָה; בֵּין כָּל־חֻפָּה וְחֻפָּה – פַּרְגּוֹד שֶׁל עַנְנֵי־כָבוֹד, וְלִפְנִים מִמֶּנָּה עֵדֶן, שֶׁבּוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת. וּבְתוֹכוֹ שֶׁבַע כִּתִּים שֶׁל צַדִּיקִים, רִאשׁוֹנָה – הֲרוּגֵי מַלְכוּת, כְּגוֹן רַ' עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו; שְׁנִיָּה – טְבוּעִים בַּיָּם; שְׁלִישִׁית – רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי וְתַלְמִידָיו; כַּת רְבִיעִית – אֵלּוּ שֶׁיָּרַד הֶעָנָן וְכִסָּה עֲלֵיהֶם; כַּת חֲמִישִׁית – אֵלּוּ בַעֲלֵי תְשׁוּבָה, וּבִמְקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִים; כַּת שִׁשִּׁית – אֵלּוּ רַוָּקִים1787 שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא מִימֵיהֶם; כַּת שְׁבִיעִית – אֵלּוּ עֲנִיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִקְרָא וּמִשְׁנָה וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: “וְיִשְׂמְחוּ כָל־חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ”1788. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם וּמְבָאֵר לָהֶם אֶת־הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר: “עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי־אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי”1789. וְלֹא פִרְסֵם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּבוֹד הַמְתֻקָּן לָהֶם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: “עַיִן לֹא־רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה־לוֹ”1790 (ילק"ש בראשית).

שיא “אֶת־זֶה לְעֻמַּת־זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים”1791 – אֵין בֵּין גַּן־עֵדֶן לְגֵיהִנֹּם אֶלָּא טֶפַח1792 (פסיק' ב).

שיב “לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד וּמִי יָקוּם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ”1793 – רַ' זֵירָא פָתַח: “לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב”1794 – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: שְׁתֵּי כִתּוֹת שֶׁל מַלְאָכִים עוֹמְדוֹת עַל פִּתְחֵי גֵיהִנֹּם וְאוֹמְרוֹת: הַב, הַב! הָבֵא, הָבֵא1795!

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ גֵּיהִנֹּם? שֶׁקּוֹל נַהֲמָתָהּ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

שְׁלשָׁה שְׁעָרִים יֵשׁ בְּגֵיהִנֹּם: אֶחָד בַּיָּם וְאֶחָד בַּמִּדְבָּר וְאֶחָד בַּיִּשּׁוּב.

חֲמִשָׁה מִינֵי אֵשׁ יֵשׁ בְּגֵיהִנֹּם: אֵשׁ אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה, שׁוֹתָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת, אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׁוֹתָה, לֹא אוֹכֶלֶת וְלֹא שׁוֹתָה, וְיֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ. יֵשׁ בָּהּ גֶּחָלִים כְּהָרִים וְיֵשׁ בָּהּ גֶּחָלִים כְּגִבְעוֹת, וְיֵשׁ בָּהּ גֶּחָלִים כְּיָם־הַמֶּלַח, וְיֵשׁ בָּהּ גֶּחָלִים כַּאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת, וְיֵשׁ בָּהּ נְהָרוֹת שֶׁל זֶפֶת וְשֶׁל גָּפְרִית מוֹשְׁכִים וְרוֹתְחִים רְתָחִים־רְתָחִים.

גְּזַר־דִּינוֹ שֶׁל רָשָׁע – מַלְאֲכֵי־חַבָּלָה1796 דּוֹחֲפִים אוֹתוֹ עַל פָּנָיו וַאֲחֵרִים מְקַבְּלִים אוֹתוֹ מֵהֶם וְדוֹחֲפִים אוֹתוֹ לִפְנֵי אוּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וּפוֹעֶרֶת פִּיהָ וּבוֹלַעְתּוֹ. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְיִסּוּרִים רַבִּים בָּאִים עָלָיו נִצָּל מִדִּינָה שֶׁל גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא־אִירָא רַע… שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתְּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִּי1797 – “שִׁבְטְךָ” אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים, “וּמִשְׁעַנְתֶּךָ” זוֹ הַתּוֹרָה.

אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמְצָאַנִי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, זָכוּר לַטּוֹב, אָמַר לִי: רְצוֹנְךָ, שֶׁאַעֲמִידְךָ עַל שַׁעַר גֵּיהִנֹּם? אָמַרְתִּי לוֹ: הֵן. הִרְאַנִי בְנֵי־אָדָם שֶׁתְּלוּיִם בְּחָטְמֵיהֶם, וּבְנֵי אָדָם שֶׁתְּלוּיִם בִּידֵיהֶם, וּבְנֵי־אָדָם שֶׁתְּלוּיִם בִּלְשׁוֹנוֹתָם, וּבְנֵי אָדָם שֶׁתְּלוּיִם בְּרַגְלֵיהֶם; וְהִרְאַנִי נָשִׁים שֶׁתְּלוּיוֹת בְּדַדֵּיהֶן, וְהִרְאַנִי בְּנֵי אָדָם שֶׁתְּלוּיִם בְּעֵינֵיהֶם, וְהִרְאַנִי בְּנֵי־אָדָם שֶׁתְּלוּיִם בְּאָזְנֵיהֶם, וְהִרְאַנִי בְּנֵי־אָדָם שֶׁמַּאֲכִילִים אוֹתָם בְּשָׂרָם, וּבְנֵי־אָדָם שֶׁמַּאֲכִילִים אוֹתָם גַּחֲלֵי רְתָמִים, וּבְנֵי־אָדָם שֶׁיּוֹשְׁבִים חַיִּים וְתוֹלָעִים אוֹכְלִים אוֹתָם. אָמַר לִי: אֵלּוּ שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶם: “כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת”1798. וְהִרְאַנִי בְּנֵי־אָדָם שֶׁמַּאֲכִילִים אוֹתָם עַל־כָּרְחָם חוֹל דַּק וְשִׁנֵּיהֶם נִשְׁבָּרוֹת. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לָהֶם: רְשָׁעִים, כְּשֶׁאֲכַלְתֶּם הַגָּזֵל הָיָה מָתוֹק בְּפִיכֶם וְעַתָּה אֵין בָּכֶם כֹּחַ לֶאֱכֹל!

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־מַלְאָךְ וּמַלְאָךְ מְמֻנֶּה לְהִפָּרַע1799 עֹנֶשׁ עֲבֵרָה אַחַת. זֶה בָּא וְדָן אוֹתוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְכֵן הַשֵּׁנִי וְכֵן הַשְּׁלִישִׁי וְכֵן כֻּלָּם, עַד שֶׁמַּשְׁלִימִין לְכָל־הַעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ בַּעֲלֵי־חוֹבוֹת הַרְבֵּה וְהוֹלִיכוּהוּ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, לְכוּ וְחַלְּקוּהוּ בֵינֵיכֶם.

אֵלּוּ שֶׁיּוֹרְדִים לְגֵיהִנֹּם וְאֵינָם עוֹלִים – בְּכָל־עֶרֶב־שַׁבָּת מוֹלִיכִין אוֹתָם לִשְׁנֵי הָרִים שֶׁל שֶׁלֶג וּמַנִּיחִין אוֹתָם שָׁם, וּבְמוֹצָאֵי־שַׁבָּת מַלְאָךְ יוֹצֵא וְדוֹחֵף אוֹתָם וּמֵחֲזִירָם לִמְקוֹמָם בְּגֵיהִנֹּם. וּמֵהֶם נוֹטְלִין שֶׁלֶג וְנוֹתְנִין תַּחַת בֵּית־שְׁחָיֵּיהֶם1800, כְּדֵי לְצַנֵּן1801 אוֹתָם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לָהֶם: רְשָׁעִים, אוֹי לָכֶם, שָׁאַף בְּגֵיהִנֹּם אַתֶּם גּוֹזְלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “צִיָּה גַּם־חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי־שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ1802.

כָּל־שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ נַעֲשִׂים אֵפֶר וְהָרוּחַ מְפַזַּרְתָּם תַּחַת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים, וְאַחַר־כָּךְ נִשְׁמָתָם חוֹזֶרֶת בָּהֶם וְהֵם יוֹצְאִים מֵגֵּיהִנֹם וּפְנֵיהֶם שְׁחֹרוֹת כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה1803, וְהֵם מַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת־הַדִּין וְאוֹמְרִים: יָפֶה גָּזַרְתָּ עָלֵינוּ! יָפֶה דַנְתָּנוּ! “לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה”1804. אֲבָל לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם דָּנִין אוֹתָם בְּשִׁבְעָה מְדוֹרוֹת שֶׁל אֵשׁ, וּבְכָל־מָדוֹר וּמָדוֹר שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּנְהַר דִּי־נוּר יוֹצֵא מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְיוֹרֵד עֲלֵיהֶם וְהוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

אַחֲרֵי כָל־זֹאת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְצוֹף, כִּי־רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי”1805 (מס' גיהנם).

שיג עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת יוֹשֵׁב בְּגַן־עֵדֶן וְדוֹרֵשׁ וְכָל־הַצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים לְפָנָיו, וְכָל־פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם, וְחַמָּה וּמַזָּלוֹת מִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים מִשְּׂמֹאלוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ תּוֹרָה חֲדָשָׁה שֶׁעָתִיד לִתֵּן עַל־יְדֵי מָשִׁיחַ. וְכֵוָן שֶׁמְּסַיֵּם הַהַגָּדָה עוֹמֵד זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל עַל רַגְלָיו וְאוֹמֵר: “יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ”, וְקוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכָל־בָּאֵי עוֹלָם כֻּלָּם עוֹנִים אָמֵן. וְאַף רִשְׁעִי יִשְׂרָאֵל וְצַדִּיקֵי עוֹבְדֵי אֱלִילִים שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ בְּגֵיהִנֹּם עוֹנִים וְאוֹמְרִים אָמֵן מִתּוֹךְ גֵּיהִנֹּם וּמִתְרַעֵשׁ הָעוֹלָם, עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל צַעֲקָתָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהוּא שׁוֹאֵל: מַה קּוֹל הָרַעַשׁ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי? וּמְשִׁיבִים מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֵלּוּ רִשְׁעִי יִשְׂרָאֵל וְצַדִּיקֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ בְּגֵיהִנֹּם, שְׁעוֹנִים אָמֵן וּמַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת־הַדִּין. מִיָּד מִתְגַּלְגְּלִים רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר וְאוֹמֵר: מָה אֶעֱשֶׂה לָהֶם יוֹתֵר עַל דִּין זֶה? כְּבָר יֵצֶר־הָרָע גָּרַם לָהֶם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נוֹטֵל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַפְתֵּחַ שֶׁל גֵּיהִנֹּם בְּיָדוֹ וְנוֹתֵן לָהֶם לְמִיכָאֵל וּלְגַבְרִיאֵל בִּפְנֵי כָל־הַצַּדִּיקִים וְאוֹמֵר לָהֶם: לְכוּ וּפִתְחוּ שַׁעֲרֵי גֵּיהִנֹּם וְהַעֲלוּ אֹתָם. מִיָּד הוֹלְכִים עִם הַמַּפְתְּחוֹת וּפוֹתְחִים שְׁמֹנָה אֶלֶף שַׁעֲרֵי גֵיהִנֹּם, וְכָל־גֵּיהִנֹּם וְגֵיהִנֹּם שְׁלשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה אָרְכּוֹ וּשְׁלשׁ מֵאוֹת רָחְבּוֹ וְעָבְיוֹ אֶלֶף פַּרְסָה וְעָמְקוֹ מֵאָה פַּרְסָה, וְכָל רָשָׁע וְרָשָׁע שֶׁנּוֹפֵל לְתוֹכוֹ שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת. מָה עוֹשִׂים מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? תּוֹפְסִים בְּיַד כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם וּמַעֲלִים אוֹתָם, כָּאָדָם שֶׁהוּא מֵקִים אֶת חֲבֵרוֹ וּמַעֲלֵהוּ בְּחֶבֶל מִתּוֹךְ הַבּוֹר. וְעוֹמְדִים עֲלֵיהֶם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְרוֹחֲצִים וְסָכִים אוֹתָם, וּמְרַפְּאִים אוֹתָם מִמַּכּוֹת שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וּמַלְבִּישִׁים אוֹתָם בְּגָדִים נָאִים, וּמְבִיאִים אוֹתָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְלִפְנֵי כָל־הַצַּדִּיקִים כְּשֶׁהֵם מְכֻהָנִים וּמְכֻבָּדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ”1806.

וּכְשֶׁנִּכְנָסִים לְפֶתַח גַּן־עֵדֶן נִכְנָסִים מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל תְּחִלָּה וְנִמְלָכִים בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. מֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאוֹמֵר לָהֶם: הַנִּיחוּ לָהֶם וְיִכָּנְסוּ שֶׁיִּרְאוּ אֶת־כְּבוֹדִי. וְכֵוָן שֶׁנִּכְנְסוּ נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וּמִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו וּמְבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. מִיָּד צַדִּיקִים גְּמוּרִים וִישָׁרִים, שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתְנִים הוֹדָאוֹת וְרוֹמְמוּת לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת־פָּנֶיךָ”1807, וְאוֹמֵר: “וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ”1808 (ילק"ש ישע' כו).

שיד “מִיָּדִי הָיְתָה־זֹאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן”1809 – אָמַר רַ' פִּינְחָס בְּשֵׁם רַ' רְאוּבֵן: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעֻדָּה וְזִמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, וְגָזַר הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: כָּל־אֶחָד וְאֶחָד יָבִיא לוֹ מַה שֶּׁיֵּשֵׁב עָלָיו. אֵלּוּ הֵבִיאוּ שְׁטִיחִין1810, וְאֵלּוּ הֵבִיאוּ מַצָּעוֹת, וְאֵלּוּ הֵבִיאוּ כָרִים וּכְסָתוֹת, וְאֵלּוּ הֵבִיאוּ כִּסְאוֹת, וְאֵלּוּ הֵבִיאוּ עֵצִים, וְאֵלּוּ הֵבִיאוּ אֲבָנִים. הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: כָּל־אֶחָד יְהֵא יוֹשֵׁב עַל מַה שֶׁהֵבִיא. אוֹתָם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים הָיוּ מִתְרַעֲמִים עַל הַמֶּלֶךְ וְאוֹמְרִים: כָּךְ הוּא כְבוֹדוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּהְיֶה יוֹשְׁבִים עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים? כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ אָמַר לָהֶם: לֹא דֵיכֶם שֶׁנִּוַּלְתֶּם1811 בְּעֵצִים וּבַאֲבָנִים פַּלְטִין1812, שֶׁעָמְדָה לִי בְּכַמָּה יְצִיאוֹת1813, אֶלָּא מַחֲצִיפִים1814 אַתֶּם וְקוֹשְׁרִים עָלַי קַטֵּגוֹרְיָא1815! אֵין עוֹשֶׂה לָכֶם כָּבוֹד אֶלָּא אַתֶּם לְעַצְמְכֶם.

כָּךְ לֶעָתִיד־לָבוֹא הָרְשָׁעִים נִדּוֹנִים לְגֵיהִנֹּם וְהֵם מִתְרַעֲמִים עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הֲרֵי שֶׁהָיִינוּ מְצַפִּים לִישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – וְכָךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ! אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בָּעוֹלָם שֶׁהֱיִיתֶם בּוֹ, לֹא בַעֲלֵי־מַחֲלֹקֶת וּלְשׁוֹן הָרָע וְכָל רָעוֹת הֱיִיתֶם? וְלֹא בַעֲלֵי מְרִיבוֹת וַחֲמָסִים הֱיִיתֶם? “הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת”1816; לְפִיכָךְ אַתֶּם הוֹלְכִים “בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם”1817. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ: “מִיָּדִי הָיְתָה־זֹאת לָכֶם”1818 – לָאו, אֶלָּא אַתֶּם עֲשִׂיתֶם, אַתֶּם לְעַצְמְכֶם – מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹאת לָכֶם; לְפִיכָךְ “לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן”1819!

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ הָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה בַתּוֹרָה בִּמְעָרָה אַחַת בִּטְבֶרְיָא, וְהָיָה הַכַּדָּד1820 נוֹהֵג, שֶׁהָיָה מַעֲמִיד לוֹ בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה כַּד מַיִם בְּכָל יוֹם וְהָיָה נִכְנָס לְשָׁם עָיֵף וְיָגֵעַ, נוֹטֵל וְשׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ. פַּעַם אַחַת נִכְנַס הַכַּדָּד וְיָשַׁב אֵצֶל רַ' שִׁמְעוֹן וְנִתְרַוַּח עִמּוֹ1821. אָמַר לוֹ: רַבִּי, זָכוּר אַתָּה, שֶׁהָיִינוּ אֲנִי וְאַתָּה הוֹלְכִים לְבֵית־סֵפֶר אֶחָד? אַתָּה זָכִיתָ וַאֲנִי לֹא זָכִיתִי: הִתְפַּלֵּל עָלַי שֶׁיְּהֵא חֶלְקֵי עִמְּךָ לָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר לוֹ: וּמָה אֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ, הֲרֵי תָבוֹא עִם בְּנֵי־אֻמָּנוּתְךָ, שֶׁאֵין מַשְׁרִין1822 אֶת הָאָדָם אֶלָּא עִם בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ (קה"ר ג).

שטו אָמַר רַ' אַבָּהוּ אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. קַל־וָחֹמֶר מִסַּלְמַנְדְּרָא1823: וּמַה סַּלְמַנְדְּרָא, שֶׁתּוֹלֶדֶת הָאֵשׁ הִיא, הַסָּךְ מִדָּמָהּ אֵין אוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁכָּל־גּוּפָם אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם־יְיָ”1824 – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, קַל־וָחֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב: וּמַה מִזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כָּעֳבִי דֵינַר זָהָב1825, עָמַד כַּמָּה שָׁנִים וְלֹא שָׁלְטָה בוֹ הָאוּר, פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֵאִים מִצְוֹת כְּרִמּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ”1826, אַל תִּקְרָא “רַקָּתֵךְ” אֶלָּא “רֵיקָתֵךְ”, שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִין1827 שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְוֹת כְּרִמּוֹן – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (חג' כז.; עיר יט.).

שטז רַ' עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר: מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנֹּם שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ (עד' ב).

שיז שָׁנִינוּ, כָּל־שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ גּוּפוֹ קַיָּם ונִשְׁמָתוֹ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, לְאַחַר שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ הַגּוּף בָּטֵל וְנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה וְשׁוּב אֵינָהּ יוֹרֶדֶת (שבת קנב, קנג).

שיח מַעֲשֶׂה בְּרַ' עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָא אָדָם אֶחָד מְפֻחָם1828 בְּיוֹתֵר, שֶׁהָיָה טָעוּן1829 מַשּׂאוֹי גָּדוֹל שֶׁל עֵצִים עַל כְּתֵפָיו וְרָץ בָּהֶם כַּסּוּס. גָּזַר עָלָיו רַ' עֲקִיבָא וְהֶעֱמִידוֹ. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ, שֶׁתֹּאמַר – מִבְּנֵי אָדָם אַתָּה אוֹ מִן הַמַּזִּיקִים? אָמַר לוֹ: רַבִּי, אָדָם הָיִיתִי וּכְבָר נִפְטַרְתִּי1830 מִן הָעוֹלָם הַהוּא, וּבְכָל־יוֹם וָיוֹם אֲנִי חוֹטֵב עֵצִים וּמֵבִיא מַשּׂאוֹי כָּזֶה וְשׂוֹרְפִין אוֹתִי בָּהֶם שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: מֶה עָשִׂיתָ בְּחַיֶּיךָ? אָמַר לוֹ: לֹא הִנַּחְתִּי דָּבָר אָסוּר שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי, וְעַכְשָׁו יֵשׁ שׁוֹמְרִים מְמֻנִּים1831 עָלַי שֶׁאֵינָם נוֹתְנִים לִי מְנוּחָה. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: הִנַּחְתָּ בֵּן? אָמַר לוֹ: בְּחַיֶּיךָ, אַל תְּעַכְּבֵנִי, שֶׁמִּתְיָרֵא אֲנִי מִפְּנֵי הַמַּלְאָכִים שֶׁמַּכִּים אוֹתִי בִּרְצוּעוֹת שֶׁל אֵשׁ וְאוֹמְרִים לִי: לָמָּה שָׁהִיתָ1832? אָמַר לוֹ: אֱמֹר לִי דָּבָר זֶה לְתַקָּנָתֶךָ1833. אָמַר לוֹ: הִנַּחְתִּי אִשְׁתִּי מְעֻבֶּרֶת בְּעִיר פְּלוֹנִית. הָיָה רַ' עֲקִיבָא הוֹלֵךְ מֵעִיר לְעִיר עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתָהּ הָעִיר. כֵּוָן שֶׁבָּא לָעִיר יָצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרָאתוֹ. אָמַר לָהֶם: הֵיכָן פְּלוֹנִי וּבֵיתוֹ? אָמְרוּ לוֹ: “שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב!”1834. שָׁאַל עַל אִשְׁתּוֹ – אָמְרוּ: יִמַּח שְׁמָהּ וְזִכְרָהּ! שָׁאַל עַל בְּנוֹ – אָמְרוּ: הֲרֵיהוּ עָרֵל, וַאֲפִלּוּ בְּמִצְוַת מִילָה לֹא עָסָקוּ. אָמַר לָהֶם: אַף־עַל־פִּי־כֵן הָבִיאוּ לִי בְנוֹ. הֵבִיאוּ אוֹתוֹ וְצִוָּה לְמוּלוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו לִלְמֹד, וְלִמְּדוֹ בְּרָכוֹת. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת צִוָּה לִקְרוֹתוֹ לְסֵפֶר־תּוֹרָה, אָמַר: “בָּרְכוּ אֶת־יְיָ הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד”. מִיָּד הוֹצִיאוּהוּ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ מֵגֵּיהִנֹּם וְהִכְנִיסוּהוּ לְגַן־עֵדֶן.

בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה בָּא בַחֲלוֹם לְרַ' עֲקִיבָא וְאָמַר לוֹ: תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ, שֶׁהִצַּלְתַּנִי מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם (כלה רבה ב‘; מד’ עה“ד; תנח' נח לפי מנוה”מ.).

שיט רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי נִכְרַךְ1835 עִם בַּעֲלֵי רַאֲתָן1836 וְהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר: “אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן”1837 – אִם חֵן מַעֲלָה עַל לוֹמְדֶיהָ, לֹא תָגֵן עֲלֵיהֶם1838?

כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת פְּטִירָתוֹ1839 אָמְרוּ לוֹ לְמַלְאַךְ־הַמָּוֶת: לֵךְ וַעֲשֵׂה לוֹ רְצוֹנוֹ1840. הָלַךְ וְנִרְאָה לוֹ. אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: הַרְאֵנִי מְקוֹמִי בְּגַן־עֵדֶן. אָמַר לוֹ: תֶּן־לִי סַכִּינְךָ, שֶׁמָּא תְּבַעֲתֵנִי בַּדֶּרֶךְ. נָתַן לוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְגַן־עֵדֶן הִגְבִּיהוֹ1841 וְהֶרְאָה לוֹ1842. קָפַץ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי וְנָפַל לַצַּד הַשֵּׁנִי1843, תְּפָסוֹ מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בְּשׁוּלֵי בִגְדוֹ. אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: בִּשְׁבוּעָה, שֶׁלֹּא אֵצֵא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם נִשְׁאַל1844 מִיָּמָיו עַל שְׁבוּעָתוֹ – יַחֲזֹר, וְאִם לָאו – לֹא יַחֲזֹר, אָמַר לוֹ מַלְאַךְ־הַמָּוֶת: תֶּן־לִי סַכִּינִי. לֹא נָתַן לוֹ. יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: תֶּן־לוֹ, שֶׁהַבְּרִיּוֹת צְרִיכִין לוֹ. הָיָה אֵלִיָּהוּ מַכְרִיז לְפָנָיו: “פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן־לֵוִי! פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן־לֵוִי!” הָלַךְ וּמָצָא אֶת־רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל שְׁלשָׁה עָשָׂר כִּסְאוֹת שֶׁל פָּז. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא בֶן־לֵוִי? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמֶיךָ? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֵין אַתָּה בֶּן־לֵוִי1845 (כת' עז:).

שכ רַ' חֲנִינָא בַּר פַּפָּא – מַלְאַךְ־הַמָּוֶת שׁוֹשְׁבִינוֹ1846 הָיָה. בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמְרוּ לוֹ לְמַלְאַךְ־הַמָּוֶת: לֵךְ עֲשֵׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. הָלַךְ אֶצְלוֹ וְנִרְאָה לוֹ. אָמַר לוֹ: הַנִּיחֵנִי שְׁלשִׁים יוֹם עַד שֶׁאֶחֱזֹר עַל תַּלְמוּדִי. שֶׁאָמְרוּ: אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְיָדוֹ. הִנִּיחוֹ. לְאַחַר שְׁלשִׁים הָלַךְ וְנִרְאָה לוֹ. אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי מְקוֹמִי. אָמַר לוֹ: טוֹב. אָמַר לוֹ: תֶּן־לִי סַכִּינְךָ, שֶׁמָּא תְהֵא מְבַעֲתֵנִי בַּדֶּרֶךְ. אָמַר לוֹ: כַּחֲבֵרְךָ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת לִי? אָמַר לוֹ: הָבֵא סֵפֶר תּוֹרָה וּרְאֵה, כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר שֶׁכָּתוּב בָּהּ וְלֹא קִיַּמְתִּיו? אָמַר לוֹ: כְּלוּם כָּרוּךְ הָיִיתָ עִם בַּעֲלֵי רַאֲתָן וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי?

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁנִּפְטַר הִפְסִיק לוֹ עַמּוּד אֵשׁ בֵּינוֹ וּבֵין הַבְּרִיּוֹת. וּמְקֻבָּלִים אָנוּ: אֵין עַמּוּד אֵשׁ מַפְסִיק אֶלָּא לְיָחִיד בַּדּוֹר אוֹ לִשְׁנַיִם בַּדּוֹר. קָרַב אֶצְלוֹ רַ' אֲלֶכְסַנְדְּרֵי, אָמַר: עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד חֲכָמִים1847 – לֹא הִשְׁגִּיחַ; עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אָבִיךָ – לֹא הִשְׁגִּיחַ; עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמְךָ – וְנִסְתַּלֵּק עַמּוּד הָאֵשׁ (שם).

שכא רַבָּה בַּר אַבָּהוּ מָצָא אֶת־אֵלִיָּהוּ עוֹמֵד בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת שֶׁל נָכְרִים. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה עוֹמֵד בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת – וְלֹא כֹהֵן אָתָּה? אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: וְכִי לֹא שָׁנִיתָ “טְהָרוֹת”? שָׁנִינוּ: “קִבְרֵיהֶם שֶׁל נָכְרִים אֵינָם מְטַמְּאִין”. אָמַר לוֹ: בְּאַרְבָּעָה סְדָרִים1848 אֵינִי יָכוֹל1849 – בְּשִׁשָּׁה1850 לֹא כָל־שֶׁכֵּן? אָמַר לוֹ: וּמִפְּנֵי מָה? אָמַר לוֹ: הַשָּׁעָה דְּחוּקָה לִי1851. הוֹלִיכוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְגַן־עֵדֶן. אָמַר לוֹ: פְּשֹׁט טַלִּיתְךָ, לְקֹט וְטֹל מֵעָלִים אֵלּוּ. לָקַט וְנָטַל. כְּשֶׁיָּצָא שָׁמַע קוֹל אוֹמֵר: מִי אָכַל אֶת־עוֹלָמוֹ1852 כְּרַ' אַבָּהוּ? נָעַר טַלִּיתוֹ וּזְרָקָם. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֵבִיא טַלִּיתוֹ, שֶׁקָּלְטָה רֵיחַ הֶעָלִים בְּתוֹכָהּ, וּמְכָרָהּ בִּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף דֵּינָרִים וְחִלְּקָם לַחֲתָנָיו (ב"מ קיד).

שכב כְּשֵׁם שֶׁקִּלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹלֶה לוֹ מִגַּן־עֵדֶן מִפִּי הַצַּדִּיקִים, כָּךְ עוֹלֶה מִגֵּיהִנֹּם מִפִּי הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ”1853 מַהוּ “מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ”, שֶׁמּוֹרִידִין דְּמָעוֹת כְּמַעְיָנוֹת עַד שֶׁמְּצַנְנִין אֶת־הַגֵּיהִנֹּם בְּדִמְעוֹתֵיהֶם, וּמִשָּׁם הַקִּלּוּס עוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “גַּם־בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה”1854 – מָה הֵם אוֹמְרִים? אָמַר רַ' יוֹחָנָן: יָפֶה אָמַרְתָּ, יָפֶה דַּנְתָּ, יָפֶה טִהַרְתְּ, יָפֶה טִמֵּאתָ, יָפֶה לִמַּדְתָּ, יָפֶה הוֹרֵיתָ – וְלֹא שָׁמָעְנוּ (שמ“ר ז; שו”ט פד).



  1. שמות ט"ו, א.  ↩

  2. למי שמתגאה על הגאים – כלו' עליון שבעליונים ומלך המלכים.  ↩

  3. מלך שבחיות ארי וכו' – ואלו הארבעה בכסא הכבוד, והקב"ה למעלה מהם.  ↩

  4. דברים ז', 7.  ↩

  5. ישעיה מ"ד, ו.  ↩

  6. שם מ"א, 7.  ↩

  7. דברים ל"ג, כז.  ↩

  8. מעון – מדור, כלו' מקום.  ↩

  9. תהלים ל', א.  ↩

  10. שמות ל"ג, כא.  ↩

  11. לגבור – משל לגבור.  ↩

  12. משופעים אילך ואילך – תלויים בשפוע לכאן ולכאן לשתי צלעותיו של הסוס; וכן הקב"ה, שהוא רוכב שמים, וכוכבים ומזלות בכפת הרקיע מכאן ומכאן.  ↩

  13. פנוי – ריק.  ↩

  14. נחמיה ט', ו.  ↩

  15. לשם מחזירים שליחותם – שאינם צריכים לחזור למקום שנשתלחו משם, שהקב"ה בכל מקום.  ↩

  16. איוב ל"ח, לה.  ↩

  17. ילכו ויאמרו – משמע שיאמרו מאותו מקום עצמו שהלכו לשם ואין להם צורך בחזרה.  ↩

  18. תהלים ק"ג, א.  ↩

  19. חיות הקדש שטעונות וכו' – המלאכים הנקראים חיות שנושאים כסא הכבוד.  ↩

  20. יחזקאל ג', יב.  ↩

  21. רחוק ממני שלשת אלפים וכו‘ – כלו’ שהקב"ה למעלה משבעה רקיעים שרחוקים הם זה מזה חמש מאות שנה.  ↩

  22. שמות ל"ג, כ.  ↩

  23. דברים ד', ז.  ↩

  24. עשרה – מנין של עשרה בני אדם.  ↩

  25. מטרונה – גבירה רומית.  ↩

  26. הנחש שהוא אלהי – שהיתה להם אלהות בצורת דרקון.  ↩

  27. שמות ד', ג.  ↩

  28. ירמיה כ"ג, כד.  ↩

  29. ירמיה כ“ג, כ”ד.  ↩

  30. מראות גדולות – שמגדילות את הצלם.  ↩

  31. בבואה – צלם דמות שבמראה.  ↩

  32. מראות קטנות – שמקטינות.  ↩

  33. כשהיתה אהבתנו עזה – משל הבריות הוא, שאדם אומר לאשתו.  ↩

  34. שמות כ"ה, כב.  ↩

  35. מלכים א‘, ו’, ב.  ↩

  36. ישעיה ס"ו, א.  ↩

  37. חבקוק ב', כ.  ↩

  38. מעולם לא ירדה וכו' – וכל המקראות שבענינים אלו מתפרשים בדרך “דברה תורה בלשון בני אדם”, כדי לסבר את האזן.  ↩

  39. תהלים קט"ו, טז.  ↩

  40. במערה שעמד בה משה ואליהו – כשנגלה עליהם הקב"ה.  ↩

  41. כמלא נקב מחט סדקית – נקב כל שהוא כשעור פי מחט סדקית (מחט דקה שתופרין בה הנשים).  ↩

  42. מפני האורה – רבוי האורה של השכינה.  ↩

  43. שמות ל"ג, כ.  ↩

  44. רביתא – שם נהר.  ↩

  45. וכבד – פִנָה.  ↩

  46. הכבדנים והזלפנים – מכבדי (מנקי) הדרך ומרביצי האבק.  ↩

  47. תשחרת – שוטרים בַּלָשים.  ↩

  48. חבר – אחד מעובדי האש.  ↩

  49. מה שהוא – קצת.  ↩

  50. ויקרא ו', ו.  ↩

  51. דברים ד', טו.  ↩

  52. ויקרא ו', ו.  ↩

  53. ישעיה ס"ו, טז.  ↩

  54. דברים ד', כד.  ↩

  55. שמות ג', יג.  ↩

  56. שם שם, יד.  ↩

  57. אלהים – מדת הדין.  ↩

  58. צבאות – לשון חיל ומלחמה.  ↩

  59. תולה לו על חטאיו – מצפה לו שיחזור בתשובה.  ↩

  60. אל שדי – שאומר די, כלומר ממתין ומצפה.  ↩

  61. יי – מדת הרחמים.  ↩

  62. שם ל"ד, ו.  ↩

  63. עד האלהים – לשון דיין ושופט.  ↩

  64. שם כ"ב, ח.  ↩

  65. שם ג', טו.  ↩

  66. חסר ו' – מלת “לעלם”, ודרש מלשון העלמה.  ↩

  67. שם ג', טו.  ↩

  68. שם ל"ג, יח.  ↩

  69. לעמוד על מדותי – לדעת ולהבין.  ↩

  70. קהלת ב', יב.  ↩

  71. משתיתו – יסודו.  ↩

  72. תהלים י"ט, א.  ↩

  73. מתגושש בה – נאבק ומתעמל בה להזיזה ולהניעה.  ↩

  74. דברים ל"ג, כו.  ↩

  75. מן התחתונים – ממעשה שמים וארץ.  ↩

  76. ובגאותו שחקים – כלו' מן השחקים וצבאות כוכביהם ומזלותיהם (דוגמת וילון משובץ אבנים טובות פרוס על פתח היכלו של מלך) אתה למד על גאותו וגדולתו.  ↩

  77. בראשית א', א.  ↩

  78. קלוסו – שבחו.  ↩

  79. כשמקלסין – כשמשבחין.  ↩

  80. תהלים פ"ו, י.  ↩

  81. איוב ל"ו, כב.  ↩

  82. בראשית ב', ב, ג.  ↩

  83. רואה את הגבוה – מחשיב ונותן לב.  ↩

  84. תהלים קל"ח, ו.  ↩

  85. מלכים א', י"ג, ד.  ↩

  86. פטרון – שר המגין עליו.  ↩

  87. שמא מכניסו – לבית.  ↩

  88. מניחו – בחוץ.  ↩

  89. ירמיה ל"ג, ג.  ↩

  90. כובשם – מעלימם.  ↩

  91. מיכה ז', יט.  ↩

  92. ירמיה נ"א, י.  ↩

  93. תהלים קכ"ב, ח.  ↩

  94. שונא גזל בעולה – דורש כך: קרבן עולה שאתם מביאים לי אל יהא מן הגזל, אף על פי שהכל שלי.  ↩

  95. ישעיה ס"א, ח.  ↩

  96. ישעיה ס"א, ח.  ↩

  97. ענותנותו – מדת ענוה ורחמים שלו.  ↩

  98. דברים י, יז.  ↩

  99. שם שם, יח.  ↩

  100. ישעיה נ"ז, טו.  ↩

  101. ישעיה נ"ז, טו.  ↩

  102. תהלים ס"ח, ה.  ↩

  103. שם שם, ו.  ↩

  104. שם י"ג, א.  ↩

  105. ויאמר להשמידם לולי משה בחירו – קרא לו בחירו, אעפ"י שעמד בפרץ לפניו, מכלל שדעתו נוחה בכך והוא שמח.  ↩

  106. שם ק"ו, כג.  ↩

  107. מקניט – מכעיס.  ↩

  108. יורד עמו עד לחייו – כלו' מפסידו בכל דבר שהוא יכול.  ↩

  109. מזונותיו עמו – שהנחש עפר לחמו, ובכל מקום הוא מוצא את מזונותיו.  ↩

  110. קלל את כנען – שיהא עבד עבדים לאחיו.  ↩

  111. שרבו – אדונו.  ↩

  112. את האשה – את חוה בשעת חטאה.  ↩

  113. איוב ל"ו, טז.  ↩

  114. שמואל א‘ ב’ ב.  ↩

  115. מבלין אותו – הוא בלה ומת והם קיימים.  ↩

  116. שמואל א‘ ב’, ב.  ↩

  117. צורה בתוך צורה – העובר במעי אמו.  ↩

  118. שמות ט"ו, יא.  ↩

  119. שם כ', א.  ↩

  120. תהלים ס"ה, ג.  ↩

  121. שמות ט"ו, יא.  ↩

  122. ויקרא י', ג.  ↩

  123. תהלים נ', ג.  ↩

  124. שם פ"ט, ח.  ↩

  125. שמואל א‘ ב’, ב.  ↩

  126. ירמיה י', טז.  ↩

  127. זכריה י"ב, א.  ↩

  128. בראשית ט, א.  ↩

  129. סממנים ליורה – סמים של צבעים לתוך הדוד שהצבעים מתבשלים בו.  ↩

  130. תהלים קכ"א, ה.  ↩

  131. איוב ט', יז.  ↩

  132. ונתחלף לך בין איוב לאויב – כלו' בטעות תחשבני לאויב לך.  ↩

  133. שם ל"ח, א, ג.  ↩

  134. נימין – שערות.  ↩

  135. גומא – נקב שנתון בו שורש השערה.  ↩

  136. שם שם, כה.  ↩

  137. דפוס – מקום מושב.  ↩

  138. מטשטשות את הארץ – ממעכות ומרככות את הארץ כטיט.  ↩

  139. שם שם, כה.  ↩

  140. קולות – רעמים.  ↩

  141. שם ל"ט, א.  ↩

  142. יעלה – עֵז הבר (שטיינבאק).  ↩

  143. כדי שיפול – הולד.  ↩

  144. ישעיה כ"ט, טו.  ↩

  145. לארכיטקטוס – בנאי אמן.  ↩

  146. גבאי טמיון – גובה מס לאוצר המלך.  ↩

  147. שמואל ב', כ"ב, כט.  ↩

  148. דברי הימים א', כ"ח, ט.  ↩

  149. דברי הימים א', כ"ח, ט.  ↩

  150. לעצמו – לא בשם אחר.  ↩

  151. תהלים קל"ט, ד.  ↩

  152. יארוש לשונו – ידבר בלשונו.  ↩

  153. תהלים קל"ט, ד.  ↩

  154. עמוס ד', יג.  ↩

  155. בכרכי הים – במדינות רחוקות.  ↩

  156. געגועים – כליון הנפש.  ↩

  157. תהלים קמ"ז, ד.  ↩

  158. חבושים – מין גרגרים (מיספעל).  ↩

  159. העמידם – ואוכל למנותם.  ↩

  160. פלטורין – היכלות.  ↩

  161. ירמיה י', יא.  ↩

  162. מטרפת – מטולטלת.  ↩

  163. אוריא שלי – אוצר סחורתי.  ↩

  164. לגיונותי – חילותי.  ↩

  165. מרי – אדוני.  ↩

  166. קמעא – קצת.  ↩

  167. ישעיה מ"ב, ה.  ↩

  168. קהלת ח', ה.  ↩

  169. בראשית ו', ה, ו.  ↩

  170. והלא נאמר ויתעצב אל לבו – ולמה לא ראה מראש שעתידין לחטוא?  ↩

  171. דברי הימים א', ט"ז, כז.  ↩

  172. ישעיה כ"ב, יב.  ↩

  173. שונה – כלו' נבדל ומשונה.  ↩

  174. שם נ"ג, ז.  ↩

  175. מקרני ראמים עד ביצי כנים – כלו' מן הבריות הגדולות עד הקטנות.  ↩

  176. תהלים ק"ד, כו.  ↩

  177. תלמי המלך – אולי צ"ל: מין אחד, שאין מקום לתלמי כאן.  ↩

  178. ומאותה שעה – כלו' מה הוא עושה מאותה שעה ואילך?  ↩

  179. תהלים ל"ז, כג.  ↩

  180. נוקף – נוגף.  ↩

  181. ועבר עליה – את הירדן.  ↩

  182. ועקץ – ונשך.  ↩

  183. מרתיע – זוחל ומזיז עצמו כדרך הנחשים.  ↩

  184. הברה – קול שמועה.  ↩

  185. משונית – כֵּף.  ↩

  186. קולית – עצם של רגל מן המת.  ↩

  187. בלדר – שמוליך כתבים ואגרות של מלכות.  ↩

  188. ישעיה י"ב, א.  ↩

  189. ישב לו קוץ – ונתעכב ולא יצא.  ↩

  190. תהלים ע"ב, יח, יט.  ↩

  191. לא חלי – אינו חולה, כלו' אינו מרגיש.  ↩

  192. גברא דמריה סייעיה – אדם שרבונו עזָרוֹ.  ↩

  193. וילון – רקיע כעין מסך.  ↩

  194. נכנס שחרית וכו' – מתגולל ונכנס לתוך תיקו שחרית והאור שלמעלה ממנו מאיר לעולם, ובערבית יוצא הוילון מתיקו ומאפיל על האור.  ↩

  195. ומחדש בכל יום וכו' – שע"י האור נראה העולם בכל יום כחדש.  ↩

  196. מן לצדיקים – לעתיד לבוא.  ↩

  197. ירושלים – שלמעלה.  ↩

  198. מיכאל השר הגדול – מיכאל המלאך שר של ישראל.  ↩

  199. חשות – שותקות.  ↩

  200. מפני כבודם של ישראל – שאומרים שירה ביום.  ↩

  201. שבו אוצרות שלג וכו' – כל אלה לפורעניות.  ↩

  202. ועלית – חדר עליה.  ↩

  203. אגלים – טפות גשמים של זעף להלקות פירות.  ↩

  204. במופלא – בנעלם.  ↩

  205. שהורשית – שניתנה לך רשות.  ↩

  206. ישעיה י"ד, יד.  ↩

  207. עלי – על הקב"ה.  ↩

  208. תהלים נ, י.  ↩

  209. מן הארץ עד לרקיע… ורגלי החיות וכו' – הכל לשון גוזמא והפלגה, כדי לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע משעור העולם שאין לו סוף.  ↩

  210. רכובי החיות – ארכובת החיות. ברכיהן.  ↩

  211. ישעיה י"ד, יד, טו.  ↩

  212. כרסוון – כסאות, לשון רבים.  ↩

  213. דניאל ז', ט.  ↩

  214. ואחד לדוד – שיושב לימינו של הקב"ה.  ↩

  215. כלך – כלה ולך; כלו' פנה לך.  ↩

  216. נגעים ואהלות – לעסוק בדיניהם, שיפה בהם כחך יותר.  ↩

  217. לשרפרף – להדום. (רוב הדברים שבפרק זה אינם כפשוטם, ורמוזים בהם ענינים נשגבים ידועים לבעלי חכמה נסתרה).  ↩

  218. מקלסים – משבחים.  ↩

  219. וכתר שם המפורש – שחקוק עליו שם המפורש.  ↩

  220. חציה אש – הארץ.  ↩

  221. ואופן הגלגל וכו' – מפמליא של מעלה הם.  ↩

  222. יחזקאל א', טו.  ↩

  223. במשנה – במשנה חיצונית (בבריתא).  ↩

  224. ישעיה ו', ג.  ↩

  225. יחזקאל ג', יב.  ↩

  226. שמות ט"ו, יח.  ↩

  227. שר הפנים – מלאך פניו של הקב"ה.  ↩

  228. נפרחים – מתעופפים.  ↩

  229. דינור – של אש, הוא שנקרא בימינו “שביל החלב”.  ↩

  230. איכה ג', כ"ג.  ↩

  231. שחיק עצמות – לשון קללה היא כלפי אדרינוס הרשע, תִשָׁחקנה עצמותיו.  ↩

  232. כת של מעלה – המלאכים.  ↩

  233. מקלסת ושונה – חוזרת שתי פעמים על שירתה.  ↩

  234. של החיות – חיות הקדש שנושאות כסא הכבוד.  ↩

  235. מטעונת כסאו – ממשא הכסא.  ↩

  236. מותח – מושך את הרקיע, כלו' מסייע להקב"ה בבריאת השמים.  ↩

  237. ישעיה מ"ד, כד.  ↩

  238. צביונו – רצונו.  ↩

  239. תהלים ק"ד, ד.  ↩

  240. איוב כ"ה, ב.  ↩

  241. ביניהם – בין החצאים.  ↩

  242. נחמיה ט', ו.  ↩

  243. מיכאל באחת – טס לשליחותו בטיסה אחת.  ↩

  244. תחרות – ריב וקנאה.  ↩

  245. עורף – צד אחורני.  ↩

  246. עפוי – עייפות: וי"מ: חבור.  ↩

  247. ישעיה ו', ב.  ↩

  248. שם שם, ו.  ↩

  249. דניאל ט, כ"א.  ↩

  250. שם י', כ"א.  ↩

  251. ישעיה ו', ב.  ↩

  252. יחזקאל א', ו.  ↩

  253. שאומרות שירה בהן – שמקשקשות זו בזו ומשמיעות קול שירה.  ↩

  254. דניאל ז', י.  ↩

  255. איוב כ"ה, ג.  ↩

  256. חמורה – קשה.  ↩

  257. הכופר – המכחש.  ↩

  258. כמודה – מאמת ומקים בלבו.  ↩

  259. עבור על דברי תורה – לתקנת השעה.  ↩

  260. מלצנות של עבודה זרה – להתלוצץ בע"ז.  ↩

  261. שנעמר כרע בל וכו‘ – כלו’ שכן דרך הנביאים להתלוצץ בע"ז.  ↩

  262. ישעיה מ"ו, א, ב.  ↩

  263. שם ח, יט.  ↩

  264. לתבעו – לבקשו.  ↩

  265. תהלים קט"ו, ה.  ↩

  266. דברים ד', כד.  ↩

  267. כלום מתקנא וכו‘ – כלו’ אין מקנאין אלא בדומה, ולמה הקב“ה מקנא על ע”ז.  ↩

  268. פחותה – שפלה, רעה.  ↩

  269. מתקנאה בה – אשתו הראשונה, על שמאס בה ולקח פחותה ממנה.  ↩

  270. פילוסופוס – חכם יוני.  ↩

  271. דברים ד', כד.  ↩

  272. בעובדיה – של ע"ז.  ↩

  273. בה – בע"ז עצמה.  ↩

  274. דלקה – בערה, שרפה.  ↩

  275. שהולכים פסחים – הולכים לבית ע"ז כשהם פסחים.  ↩

  276. ובאים שלמים – חוזרים משם בריאים.  ↩

  277. ונכפרנו – נכַחש בפקדון.  ↩

  278. שלא כהוגן – שלא כראוי.  ↩

  279. שמשגרין – שמשלחין.  ↩

  280. שלא תלכו – לבוא על האדם.  ↩

  281. ולא תצאו – להסתלק ממנו.  ↩

  282. שמות כ"ג, ב.  ↩

  283. ואנו – עובדי ע"ז.  ↩

  284. משוים עצמכם עמנו – שתהיו שוים כמונו.  ↩

  285. ומשוה אתה עמהם – מפשר ביניהם.  ↩

  286. בקנה רצוץ – כלו' בדברים של מה בכך.  ↩

  287. ריקנים – בלא תשובה.  ↩

  288. בראשית ל"ו, ו.  ↩

  289. לאלוהות הרבה – ואין כאן כלל רבים בדעה אחת.  ↩

  290. שמות א', ה.  ↩

  291. תרפים – שעבדו אותם.  ↩

  292. ומולגין – שופכים מים רותחים על ראשו להסיר השערות.  ↩

  293. מופלג – רחוק.  ↩

  294. חלול – נבוב.  ↩

  295. וטס –סף, אגן.  ↩

  296. קנקלים – מחיצות של סורג.  ↩

  297. הושע י"ג, ב.  ↩

  298. מסיקין – מבערים אש.  ↩

  299. כאור – כאש.  ↩

  300. ומקישין – מכים ודופקים.  ↩

  301. יבוסם – ימתק.  ↩

  302. הושע י"ג, ב.  ↩

  303. דמות יראתו – אלילו.  ↩

  304. בכיסו וכו' – דרש “מכספם”: “מכיס פה”, מוציא מכיסו ומנשק בפה.  ↩

  305. הושע י"ג, ב.  ↩

  306. כמרים – כהני ע"ז.  ↩

  307. דמות עצבים – דמות דיוקנם של בעלי הממון; ומחמת שהיו העגלים רואים את הדמות תמיד היו מכירים אותם ורצים אחריהם וממשמשים בהם, כלומר: האכילנו.  ↩

  308. יחזקאל ט"ז, כ.  ↩

  309. אחד בכסף – אחד עוסק במלאכת כסף.  ↩

  310. ויקרא כ"ו, ל.  ↩

  311. היה מחזר על תפוחי רעב – היה סובב ומבקש נפוחי רעב.  ↩

  312. דברים ו', ד.  ↩

  313. עמוס ו', י.  ↩

  314. היית אוחז בשפולי הגלימה – כלו' היית מגביה שפת חלוּקך כדי שתהא קל לרוץ.  ↩

  315. נחמיה ט, ד.  ↩

  316. זהו – יצר של ע"ז.  ↩

  317. פתק – כתב, אגרת קטנה.  ↩

  318. אמת – כדבריכם.  ↩

  319. זכריה ה', ח.  ↩

  320. אבר – עופרת.  ↩

  321. שואב את הקול – בולעו ואינו מניח לו לעבור.  ↩

  322. ההיא אשה – על עצמה אמרה כך.  ↩

  323. תרדין – מין ירק (שפינאט).  ↩

  324. ומתריזין – יוצאין לנקבים.  ↩

  325. ומה איכפת לך – למה רע בעיניך?  ↩

  326. פער בפניו – התריז בפני פעור.  ↩

  327. וקנח – מחה.  ↩

  328. אמגושי – מכשף מן הפרסים שהיו מאמינים בשני אלוהות: הורמיז (אורמוצד) אלהי הטוב, ואהורמין (אהרימן) אלהי הרע.  ↩

  329. מחציך ולמעלה וכו‘ – כלו’ שותפים הם בבריאת גופך.  ↩

  330. להעביר את המים – מי השתיה, שנכנסים מלמעלה ויוצאים בשתן מלמטה.  ↩

  331. נפרע – מעניש.  ↩

  332. ישעיה כ"ד, כא.  ↩

  333. ישעיה כ"ד, כא.  ↩

  334. מרקוליס – שם ע"ז (מרקוריוס).  ↩

  335. צפניה ג', ט.  ↩

  336. תהלים ל"ז, ז.  ↩

  337. כ"ד כתות של מינים – לפני חורבן בית שני רבו בישראל כל מיני כתות של כופרים הטועים מדרך האמונה הישרה, והם הנקראים מינים; וביותר נקבע שם זה לכת הנוצרים שקמה בישראל קרוב לזמן החורבן.  ↩

  338. אל גוים – לשון רבים. שנתפרדו לכתות הרבה.  ↩

  339. יחזקאל ב', ג.  ↩

  340. יחזקאל ב', ג.  ↩

  341. משלי ה, ח.  ↩

  342. שם ב', יט.  ↩

  343. שם ט', ב.  ↩

  344. שם ז', כג.  ↩

  345. לא ישא ויתן – לא יהא לו עסק.  ↩

  346. אפילו לחיי שעה – רפואה לשעה.  ↩

  347. שהכישו – נשכו.  ↩

  348. יעקב איש כפר סכניא – רופא מין, מתלמידיו של ישו.  ↩

  349. ופורץ גדר – כלומר עובר על דברי חכמים.  ↩

  350. קהלת י', ח.  ↩

  351. הגליונים – כנוי לספרי הדת הנוצרית (אֵוַנגליוֹן).  ↩

  352. מפני הדלקה – מפני השרפה שנפלה בשבת.  ↩

  353. קודד – חותך מתוכם.  ↩

  354. אזכרותיהם – שמות הקב"ה שבהם.  ↩

  355. וגונזן – וטומנן כדין דבר שבקדושה.  ↩

  356. אקפח את בני – אשכל את בני, ולשון שבועה היא.  ↩

  357. ימחו על המים – המים המרים שמשקין את הסוטה.  ↩

  358. תהלים קל"ט, כא, כב.  ↩

  359. שאין מצילים אותם – ספרי מינים.  ↩

  360. נתפס למינות – נתפס למלכות על חשד מינות (שהיתה מלכות רומי רודפת בימיו את כת המינים).  ↩

  361. גרדום – מקום משפט של דיני נפשות.  ↩

  362. הגמון – שר רומי.  ↩

  363. בדברים בטלים הללו – בדברי מינות.  ↩

  364. עליו הוא אומר – שמצדיק עליו את דין ההגמון.  ↩

  365. והאמנתני עליך – את הדין.  ↩

  366. דימוס – לשון פטור ברומית.  ↩

  367. לנחמו – על שנחשד במינות.  ↩

  368. והנאך – גרם לך הנאה.  ↩

  369. דברים כ"ג, יט.  ↩

  370. למדני – רבן של כת המינים.  ↩

  371. מיכה א', ז.  ↩

  372. וע"י זה – בעון זה שנהניתי מדברי מין.  ↩

  373. משלי ה', ח.  ↩

  374. הרשות – שרי הממשלה שבימיהם.  ↩

  375. עשו לו המינים דבר – של כשפים, כגון ע"י השקאת סם וכדומה.  ↩

  376. החמור של אותו רשע – רמז על אותו האיש אבי המינות, שהיה נכנס לירושלים רכוב על חמור.  ↩

  377. אי אתה יכול וכו' – מפני הבושה.  ↩

  378. בשלום – שחזר בתשובה.  ↩

  379. מתעסקים – מתווכחים.  ↩

  380. פוצע מחו – לשון הפלגה, והכוונה למכות חזקות.  ↩

  381. בקורנס – בפטיש.  ↩

  382. על אותו האיש – כלו' על עצמו.  ↩

  383. ועל אותה החמת וכו' – כך קרא לעצמו בדרך משל: והכוונה שמתוך עיסוקו עם המינים נשתכחה תורתו.  ↩

  384. לישו – לתלמידו ישו, והוא שם של מיסד דת הנוצרים.  ↩

  385. כשעמד ינאי וכו‘ – עי’ למעלה (עמ' קכט פ"ט, סעיף מז).  ↩

  386. כשהיה שלום – בין המלך והחכמים.  ↩

  387. אכסניא – בעלת האכסניה, שכן היה המנהג לדבר בשבח האכסניה.  ↩

  388. טרוטות – חשופות מחמת נשירת הריסים; וי"מ: עגולות.  ↩

  389. זקף לבנה – כמין מצבה לעבודה זרה.  ↩

  390. ואמר מר – אחד התנאים.  ↩

  391. בן סטדא – לדעת חז"ל הוא ישו, והשם סטדא כנוי לאמו.  ↩

  392. הוציא כשפים – שמות הטומאה שעשה בהם את מופתיו.  ↩

  393. בסריטה שעל בשרו – כלו' סרס וחתך את בשרו להעלים שם מתחת לבשר את הכשפים מעיני השומרים.  ↩

  394. המסית – לעבודה זרה.  ↩

  395. ותלאוהו – כדין הנסקלים, שנתלים.  ↩

  396. דברים י"ג, ט.  ↩

  397. שקרוב למלכות היה – ונהגו בו לפנים משורת הדין.  ↩

  398. מתי אבוא – כל הכתובים המובאים כאן אינם אלא לאסמכתא בדרך חדוד.  ↩

  399. תהלים מ"ב, ג.  ↩

  400. שם מ"א, ו.  ↩

  401. שמות כ"ג, ז.  ↩

  402. תהלים י, ח.  ↩

  403. ישעיה י"א, א.  ↩

  404. שם י"ד, יט.  ↩

  405. שמות ד', כב.  ↩

  406. שם שם, כג.  ↩

  407. תהלים ק, א.  ↩

  408. שם נ', כג.  ↩

  409. במדבר כ"ג, יט.  ↩

  410. בראשית כ"ב, יב.  ↩

  411. קהלת ד', ח.  ↩

  412. דברים ו', ד.  ↩

  413. שמות כ', ב.  ↩

  414. ישעיה מ"ד, ו.  ↩

  415. ישעיה מ"ד ו.  ↩

  416. ישעיה מ"ד ו.  ↩

  417. שפקרו המינים – שבעלי האמונה בשתי רשויות הביאו ראיה מן התורה לדעות־הפקר שלהם.  ↩

  418. תשובתם בצדם – הרי אתה מוצא בתורה מיד תשובה לדבריהם.  ↩

  419. נעשה אדם בצלמנו – לשון רבים משמע, כאלו ח"ו יש שתי רשויות.  ↩

  420. בראשית א', כו.  ↩

  421. ויברא אלהים את האדם – הרי בענין זה עצמו נאמר בלשון יחיד; וכן שאר הכתובים המובאים כאן, שמשתמש בהם שם אלהות בלשון רבים, הרי נאמר מיד באותו הענין בלשון יחיד, ונמצא תשובתם בצדם.  ↩

  422. שם שם, כז.  ↩

  423. שם י"א, ז.  ↩

  424. שם שם, ה.  ↩

  425. שם ל"ה, ז.  ↩

  426. שם שם, ג.  ↩

  427. דברים ד', ז.  ↩

  428. דברים ד', ז.  ↩

  429. שמואל ב‘, ז’, כג.  ↩

  430. שמואל ב‘, ז’, כג.  ↩

  431. עד די כרסוון רמיו – עד שהוכנו ונתיישבו הכסאות (לשון רבים) למושב אלהים.  ↩

  432. דניאל ז', ט.  ↩

  433. ועתיק יומין יתיב – אלהים ישב (לשון יחיד).  ↩

  434. דניאל ז', ט.  ↩

  435. אלו למה לי – הכתובים שבלשון רבים למה נאמרו?  ↩

  436. נמלך – נתיעץ.  ↩

  437. בפמליא של מעלה – במלאכי השרת.  ↩

  438. בגזרת עירין וגו' – הדבר יצא בגזירת המלאכים ודבר הקדושים (המלאכים) שאלתי; נמצא שהקב"ה נתיעץ במלאכים.  ↩

  439. שם ד', יד.  ↩

  440. התינח כלם וכו' – כל הכתובים הראשונים מתיישבים בכך, אבל כסאות רבים למה לי.  ↩

  441. שמות כ', ב.  ↩

  442. קול אלהים – ל' רבים.  ↩

  443. .דברים ד', לג.  ↩

  444. דברים ד', לג.  ↩

  445. תהלים כ"ט, ד.  ↩

  446. שמות כ', ב.  ↩

  447. לרדות – לתת להם פה לנצח את בעלי דבריהם מישראל, לומר שיש אלוהות הרבה ולהם מובאים הקרבנות.  ↩

  448. בראשית י"ט, כד.  ↩

  449. מאתו היה צריך לומר – שלפי הנאמר בכתוב, יש מקום לומר כאלו יש שתי רשויות.  ↩

  450. שם ד', כג.  ↩

  451. הכתוב אומר כך – כלו' כך דרך לשון הכתובים.  ↩

  452. דברים ל', יב.  ↩

  453. קורא לו – לספרם של המינים (עי' למעלה בפירוש לסעיף קיב), והוא לשון נופל על לשון.  ↩

  454. נוטל לו שם – מתפאר.  ↩

  455. נר של זהב – שוחד.  ↩

  456. חמור לובי – חמור הבא מלוב, והוא חמור מעולה.  ↩

  457. יאיר וכו' – רמזה לו על הנר של זהב שנתנה לו.  ↩

  458. בא החמור וכו‘ – כלו’ מתנתי נצחה את מתנתך; ובלשון המדרש: “הסייח כפה את הנר”.  ↩

  459. אין אנו מוצאים וכו' – ונתכוונו להביא מכאן ראיה על רבם של המינים, שאף הוא לא מת.  ↩

  460. מלכים ב‘, ב’, ה.  ↩

  461. יחזקאל כ"ד, טז.  ↩

  462. ששון ושמחה ישיגו – הרי ששון קודם.  ↩

  463. ישעיה ל"ה, י.  ↩

  464. אסתר ח', יז.  ↩

  465. בשמחה תצאו – שיהא שמחה רץ לפניכם.  ↩

  466. ישעיה נ"ה, יב.  ↩

  467. שם י"ב, ג.  ↩

  468. שם י"ב, ג.  ↩

  469. גופי התורה – עיקרי התורה.  ↩

  470. משלי ג', ו.  ↩

  471. עמוס ט', ו.  ↩

  472. בהגנים – בעוגנים.  ↩

  473. ובעשתות – בחתיכות ברזל.  ↩

  474. פלטורין – היכלות.  ↩

  475. שמות ט"ו, ב.  ↩

  476. כביכול – כאלו אפשר לומר כך.  ↩

  477. בשמו הוא נאה – כלו' הוא בעצמו נאה ואין אלהותו ניכרת לבריות.  ↩

  478. ישעיה מ"ג, יב.  ↩

  479. כשאתם עדי – כלו' אם אתם מודים בי.  ↩

  480. תהלים קכ"ג, א.  ↩

  481. לא הייתי – קרי: לא היית, והוא לשון כבוד כלפי מעלה.  ↩

  482. בראשית מ"א, טו.  ↩

  483. הוא צריך לכבודנו – שאין נשיא בלא זקנים.  ↩

  484. דברים ו', ה.  ↩

  485. דברים ו', ה.  ↩

  486. דברים ו', ה.  ↩

  487. לכך נאמר בכל מאדך – מן החביב עליך.  ↩

  488. עד מצוי הנפש – עד יציאת נשמה.  ↩

  489. דברים ו', ה.  ↩

  490. וביצר הרע – שכל המעשים יהיו לשם שמים.  ↩

  491. כל מעשיך – אפילו צרכי גופך.  ↩

  492. לשם שמים – לשם הקב"ה.  ↩

  493. ישעיה ל"ג, ו.  ↩

  494. נשאת ונתת – עסקת במסחר.  ↩

  495. לישועה – לישועת ישראל וגאולתם.  ↩

  496. פלפלת – משא ומתן של הלכה קרוי פלפול.  ↩

  497. אם יראת יי וכו‘ – כלו’ עיקר החשיבות היא יראת ה'.  ↩

  498. קב – שם מדה.  ↩

  499. חמטין – מין עפר שמשמר את התבואה והפירות מהתליע.  ↩

  500. דברים י', יב.  ↩

  501. ישעיה ל"ג, ו.  ↩

  502. קהלת י"ב, יג.  ↩

  503. לצוות לזה – להתחבר לזה, להיות טפל לו.  ↩

  504. בידוע – בוודאי.  ↩

  505. תהלים ק"ג, יז.  ↩

  506. עד כאן – ולא יותר.  ↩

  507. תדעו – סימן וראיה לדבר.  ↩

  508. שמות כ', ו.  ↩

  509. ולשומרי מצותיו לאלף דור – שנסמך לאלף דור “לשומרי מצותיו”, משמע שבעושים מיראה הכתוב מדבר.  ↩

  510. דברים ז', ט.  ↩

  511. עשית רצונו – של הקב"ה.  ↩

  512. שלא תמות – לעולם הבא.  ↩

  513. מות וכו‘ – כלו’ הוה ממית עצמך בחייך על תורה ומעשים טובים. וכן הכונה בסמוך.  ↩

  514. עד שתחיה – כל זמן שאתה חי.  ↩

  515. משלי ג', ט.  ↩

  516. בעל נוי – בעל יופי.  ↩

  517. קלסהו – שבחהו.  ↩

  518. נפרעין ממנו – מענישין אותו.  ↩

  519. אחד שוגג וכו' – בחלול השם נחשב שוגג למזיד.  ↩

  520. שם כ"א, ל.  ↩

  521. בפרהסיא – בגלוי.  ↩

  522. את החנפים – העושים עבירה בסתר.  ↩

  523. ונתתי מכשול לפניו – לגלות עווֹנו.  ↩

  524. יחזקאל ג', כ.  ↩

  525. אין מקיפין וכו‘ – כלו’ אין ענשו של חלול השם נדחה.  ↩

  526. לאלתר – מיד.  ↩

  527. נותן ממון לזה וכו' – שמא לא ידע חברו שנתן לו.  ↩

  528. ועשה חשבון – וחוזרין ונותנין לו בשר כנגד מה שנטלו.  ↩

  529. מחמת שמועתו – מחמת שם רע שיצא עליו.  ↩

  530. כגון שאומרין – על מי שעשה שלא כהוגן.  ↩

  531. חלול השם בידו – עון חלול השם.  ↩

  532. לתלות – לדחות את גזר דינו. שלא יהא נחתם מיד.  ↩

  533. למרק – לטהרו מחטאתו.  ↩

  534. העון הזה – של חלול השם, שבו עומד המקרא.  ↩

  535. ישעיה כ"ב, יד.  ↩

  536. באמונתו – האמונה בה', שהיא יסוד כל המצוות.  ↩

  537. חבקוק ב', ד.  ↩

  538. דברים י"א, יג.  ↩

  539. ירמיה י"ז, יג.  ↩

  540. הרהר – חשוב.  ↩

  541. תהלים ד', ה.  ↩

  542. כנגד תמידין – קרבנות התמיד בבקר ובין הערבים.  ↩

  543. תפלת שחרית – שהשכים בבקר להר המוריה (בראש' כ"ב, ב).  ↩

  544. תפלת מנחה – כשיצא לשוח בשדה (שם כ"ד, סג), ושיחה היא ל' תפלה.  ↩

  545. תפלת ערבית – שנאמר בו בבואו לבית אל: “ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש” (שם כ"ח, יא), ופגיעה היא ל' תפלה.  ↩

  546. שיר השירים ה', ב.  ↩

  547. ישנה מן הקרבנות – לאחר חרבן הבית.  ↩

  548. לק"ש ותפלה – שהן כנגד קרבנות.  ↩

  549. איכה ג', ה.  ↩

  550. תהלים ל"ט, יג.  ↩

  551. ישעיה מ"א, יד.  ↩

  552. אלא בפה – שהיא מכרסמת את האילן.  ↩

  553. אלא תפלה – שמנצחין בה את אויביהם.  ↩

  554. שמות י"ד, י.  ↩

  555. בחרבי – דרש כמו “בהרבי”, ל' עתירת דברים בתפלה, עדה“כ ”כי תרבו תפלה" (ישע‘ א’, מו).  ↩

  556. בראשית מ"ח, כב.  ↩

  557. שמואל א' י"ז, מה.  ↩

  558. תהלים כ', ח, י.  ↩

  559. דברי הימים ב' י"ד, י.  ↩

  560. נגרים – אמנים וחרשים; כלו' מומחים לכך.  ↩

  561. הכותים – השומרונים.  ↩

  562. אריס – עובד בשכר חלק בתבואת השדה.  ↩

  563. ששקע – נשתקע בחובות והוצרך לממון.  ↩

  564. בעל מלאכתו – האיש שהאריס עובד עמו.  ↩

  565. הארץ – השדה שעובד בה.  ↩

  566. מקווץ – שקווצותיו פרועות בלי סריקה.  ↩

  567. תשים – חלשים וכחושים.  ↩

  568. מה שיש לי אצלך – ממון שהשקעתי על ידך בעבודה עד עכשיו.  ↩

  569. תהלים ק"ב, יח.  ↩

  570. קוה… וקוה – כמה פעמים משמע.  ↩

  571. שם כ"ז, יד.  ↩

  572. קרא אלי – כלו' הקב"ה מזמין את האדם שיבקש וישאל ממנו את צרכיו.  ↩

  573. ירמיה ל"ג, ג.  ↩

  574. בן בית – משרת או פקיד.  ↩

  575. בכל קראנו – שלעולם אין תפלותינו לטורח עליו.  ↩

  576. דברים ד', ז.  ↩

  577. פטרון – אדון מֵגֵן ומיטיב.  ↩

  578. יואל ג', ה.  ↩

  579. בראשית כ"ה, כא.  ↩

  580. כעתר – מין רַחַת.  ↩

  581. תהלים כ"ב, א.  ↩

  582. מפצילות – מסתעפות, שבכל שנה מוציאות ענף חדש.  ↩

  583. שאירע בו דבר – קרהו דבר רע.  ↩

  584. סבא – הזקן.  ↩

  585. שמואל א' י"ב, כג.  ↩

  586. אם תלמיד חכם הוא – זה שצריך לרחמים.  ↩

  587. שיחלה עצמו עליו – חברו ירבה בתפלה עד שיחלה.  ↩

  588. איוב מ"ב, י.  ↩

  589. כמשוי – שאינו עושה אלא כדי לצאת ידי חובה.  ↩

  590. לחדש בה דבר – אלא אומר הכל בנוסח הקבוע.  ↩

  591. עם דמדומי חמה – עם הנץ החמה וקרוב לשקיעתה.  ↩

  592. שמות י"ז, יא.  ↩

  593. כלפי מעלה – לצד מעלה, לשמים.  ↩

  594. ומשעבדים – מכניעים.  ↩

  595. במדבר כ"א, ח.  ↩

  596. נימוקים – חולים ומתים.  ↩

  597. תכין לבם וגו' – אם יש כוונת הלב בתפלה היא מקובלת.  ↩

  598. תהלים י', יז.  ↩

  599. עיניו למטה – כלפי א"י.  ↩

  600. מלכים א‘ ט’, ג.  ↩

  601. עיניו למעלה – לשמים.  ↩

  602. איכה ג', מא.  ↩

  603. משים נפשו בכפו – כלו' שמתפלל בכל לבו ונפשו בשעת פרישת כפיו בתפלה.  ↩

  604. איכה ג', מא.  ↩

  605. משים לבו כבשר – לרחמים.  ↩

  606. ישעיה ס"ו, כג.  ↩

  607. אני בצדק וגו‘ – כלו’ אתן צדקה תחלה ואח"כ אתפלל.  ↩

  608. תהלים י"ז, טו.  ↩

  609. בחפניו – כלו' בעצם ידיו.  ↩

  610. עושה מחצה – מועילה למחצה, לכפר על חצי העוונות.  ↩

  611. דברים ז', יד.  ↩

  612. איכה ג', מד.  ↩

  613. תפלה כמקוה – שנאמר בה: מקוה ישראל ה‘ וגו’ (ירמ' י"ז, יג), והכתוב מדבר בתפלה.  ↩

  614. תשובה כים – שנאמר בשָׁבים: “ותשליך מצולות ים כל חטאותם” (מיכה ז', יט).  ↩

  615. תהלים ס"ט, יד.  ↩

  616. עתים הן לתפלה – כלו' יש עתים קבועות שהתפלה נשמעת בהן.  ↩

  617. תהלים ס"ט, יד.  ↩

  618. קהלת ה', ו.  ↩

  619. תהלים ס"ב, ט.  ↩

  620. שיחה – של ליצנות.  ↩

  621. מתוך כובד־ראש – ולא מתוך קלות־ראש.  ↩

  622. שם כ"ט, ב.  ↩

  623. שם ב', יא.  ↩

  624. תשע שעות – לשלוש תפלות ביום.  ↩

  625. לפני מי אתם עומדים – לפני הקב"ה.  ↩

  626. שם ט"ז, ח.  ↩

  627. ופוכר ידיו – משלב אצבעות ידיו זו לתוך זו.  ↩

  628. עמוס ד', יב.  ↩

  629. הגמון – שר.  ↩

  630. שסיים – שגמר.  ↩

  631. ריקא – בער.  ↩

  632. דברים ד', ט.  ↩

  633. שם שם, טו.  ↩

  634. חותכין… בסייף – כורתין בחרב.  ↩

  635. נתפייס – נתרצה.  ↩

  636. ונפטר – נפרד והלך.  ↩

  637. קהלת ה', א.  ↩

  638. והיראוי – שיראים אותו.  ↩

  639. אותן שלש – הגדול הגבור והנורא שבתחלת ש"ע.  ↩

  640. אמרן משה רבנו – “האל הגדול הגבור והנורא” (דב‘ י’, יז).  ↩

  641. גנאי הוא לו – זלזול בכבודו, ומוטב שלא לשבחו כלל.  ↩

  642. שירד לפני התיבה – להתפלל כשליח־צבור; ולשון “ירד לפני התיבה” מפני שהתיבה, שהש“צ עומד אצלה, היתה במקום נמוך, על שם ”ממעמקים קראתיך ה' " (תהל' ק"ל, א), כמובא להלן סעיף רח.  ↩

  643. ארכן – מאריך בתפלה.  ↩

  644. דברים ט', כה.  ↩

  645. במדבר י"ב, יג.  ↩

  646. חיי עולם – תורה.  ↩

  647. חיי שעה – תפלה, שהיא שאילת צרכים.  ↩

  648. אבות העולם – אברהם יצחק ויעקב.  ↩

  649. תהלים נ"ה, יח.  ↩

  650. בגבורה – בהקב"ה.  ↩

  651. קירי כירי – שלום למלך?  ↩

  652. אמפרטור – קיסר גדול.  ↩

  653. שם ק"נ, ו.  ↩

  654. ויקרא י"ט, כו.  ↩

  655. מלכים א', י"ד, ט.  ↩

  656. לאחר שנתגאה זה – ומלא כרסו.  ↩

  657. נמוך – שפל.  ↩

  658. תהלים ק"ל, א.  ↩

  659. וכוין פתיחן ליה בעליתיה – חלונות פתוחים לו בעליתו, במקום שהתפלל.  ↩

  660. דניאל ו', יא.  ↩

  661. סומא – עִוֵר.  ↩

  662. לכון את הרוחות – להתפלל לצד מזרח כדין.  ↩

  663. מלכים א‘ ח’, מח.  ↩

  664. שם שם, מד.  ↩

  665. דברי הימים ב‘ ו’, לב.  ↩

  666. מלכים א' ח, לה.  ↩

  667. שיר השירים ד', ד.  ↩

  668. שכל פיות – של המתפללים.  ↩

  669. שמואל א‘ א’, יג.  ↩

  670. שמואל א‘ א’, יג.  ↩

  671. שיחתוך – את קולו, כלו' יתפלל בשפה ברורה.  ↩

  672. שמואל א‘ א’, יג.  ↩

  673. שמואל א‘ א’, יג.  ↩

  674. ישעיה ו', ג.  ↩

  675. ולא יצאת וכו‘ – כלו’ לא עברו שלש שנים שלמות, שנתעלה ממדרגה למדרגה בתוך שלש השנים.  ↩

  676. בירניות – מבצרים.  ↩

  677. קילוני – מלשון קולוניא: כלו' חפשי ממס המלכות, ובדרך הדרש העממי נתפרש שם זה על שם הרמת קולו בתפלה.  ↩

  678. את עוברי עבירה – המתוודים בתפלתם על החטא.  ↩

  679. לא חלק… מקום וכו' – התורה לא קבעה במזבח מקום מיוחד להקרבת חטאת, כדי שלא יכירו בחוטא.  ↩

  680. מקטני אמנה – כלו' אמונתו בהקב"ה מועטת.  ↩

  681. מנביאי השקר – שכך דרכם לצעוק ולהגביה קולם, כמו שנאמר (מלכ‘ א’, יח): “ויקראו בקול גדול”.  ↩

  682. לא אמן חטופה – שלא להבליע את האל"ף שבראש.  ↩

  683. ולא אמן קטופה – שלא להבליע את הנו"ן שבסוף.  ↩

  684. ולא אמן יתומה – שלא שמע את הברכה.  ↩

  685. ולא יזרוק ברכה מפיו – בחפזון.  ↩

  686. בצר אל יורה – פסוק הוא בס‘ בן־סירא; כלו’ מי שדעתו צרה עליו אל יעסוק בהוראה, וכמו כן בתפלה.  ↩

  687. שיש בו שכר – שריח השכר היה משכרו.  ↩

  688. הרסנא – דגים קטנים; שריחם היה מבלבל דעתו.  ↩

  689. הצועק לשעבר – על מה שהיה כבר.  ↩

  690. מאה כורים – של תבואה מן השדה.  ↩

  691. חביות – יין למרתף.  ↩

  692. לסרב – ימאן קצת, כלומר: איני כדאי לכך.  ↩

  693. שהקדיחתו מלח – שקלקלה אותו המבשלת ע"י רוב מלח.  ↩

  694. מהבהב – מפקפק לילך; כלו' הולך ואינו הולך.  ↩

  695. ויורד – לפני התיבה.  ↩

  696. אם שגורה תפלתי – סדורה ויוצאת במרוצה.  ↩

  697. שהוא מקובל – החולה; כלו' תפלתו נתקבלה והחולה יתרפא.  ↩

  698. מטורף – נדחה.  ↩

  699. בראשית י"ט, כז.  ↩

  700. מלכים א‘ ה’, כח.  ↩

  701. במקום רנה – בביהכ"נ ששם אומר הצבור שירות ותשבחות בקול רנה.  ↩

  702. תהלים ס"ב, א.  ↩

  703. בעדת אל – ואין עדה פחותה מעשרה.  ↩

  704. יחזקאל, י"א, טז.  ↩

  705. תהלים ל', א.  ↩

  706. שיר השירים ה', ב.  ↩

  707. תהלים נ"ה, יט.  ↩

  708. שם ס"ט, יד.  ↩

  709. שם ס"ה, ג.  ↩

  710. שם ס"ה, ג.  ↩

  711. ישעיה מ"ט, יח.  ↩

  712. שם שם, ג.  ↩

  713. יחזקאל ט"ז, יב.  ↩

  714. תהלים ל', א.  ↩

  715. שם ק"ב, א.  ↩

  716. ירמיה י"ב, יד.  ↩

  717. ירמיה י"ב, יד.  ↩

  718. אשר הלך – ולא בא לביה"כ.  ↩

  719. ישעיה ג', י.  ↩

  720. ואין עונה – אין כדי שיעור שיוכלו לענות דבר שבקדושה.  ↩

  721. שם שם, ב.  ↩

  722. דברים י"א, כא.  ↩

  723. משכימים ומעריבים – משכימים בבקר לבוא ומאחרים בערב לצאת.  ↩

  724. איני יכול – תש כוחי.  ↩

  725. תהלים ס"ט, יד.  ↩

  726. ושחרר – הוציא לחפשי.  ↩

  727. משלי ח', לד.  ↩

  728. שם שם, לה.  ↩

  729. תהלים פ"ב, א.  ↩

  730. הושע ו', ג.  ↩

  731. אל יפסע פסיעה גסה – פסיעה גדולה, שלא יהא נראה כבורח מביהכ"נ.  ↩

  732. איוב י"ח, ד.  ↩

  733. טורפין – זורקים ומשליכים בכעס ובזלזול.  ↩

  734. צור – כנוי להקב“ה, עדה”כ “צור ילדך” (דב' ל"ב, יח).  ↩

  735. איוב י"ח, ד.  ↩

  736. ואין נאותין בהם – אין אדם משתמש בהם להנאתו.  ↩

  737. בחמה – בשעת חום.  ↩

  738. הספד של רבים – על ת"ח שמת.  ↩

  739. ומכבדין – מנקים.  ↩

  740. ומרביצין – את האבק במים.  ↩

  741. ולא יתלוש – לא יעקור את העשבים.  ↩

  742. מפני עגמת נפש – מפני הצער, שע"י העשבים מתעוררים ונזכרים בחרבנם.  ↩

  743. אין מפשילין – אין שוזרין.  ↩

  744. מצודות – ללכוד עופות.  ↩

  745. ואין שוטחין… פירות – ליבשם.  ↩

  746. קפנדריא – לעבור דרך בו, כדי לקצר הליכתו.  ↩

  747. ויקרא כ"ו, לא.  ↩

  748. בבבת עינו – של הקב"ה, כביכול.  ↩

  749. על תנאי – על מנת שישתמשו בהם.  ↩

  750. חשבונות – כלו' אין מחשבין בהם חשבונות של חול.  ↩

  751. מלינין בו את המת – כבית של חול.  ↩

  752. עזרא ט', ט.  ↩

  753. בירניות ומגדלים – בנינים לנוי ולצרכי צבור.  ↩

  754. יסתור – יהרוס.  ↩

  755. רבה – הגדול.  ↩

  756. כמה ממון שקעו וכו‘ – כלו’ הרבה ממון הוציאו לבנין בתי־כנסיות אלו.  ↩

  757. כמה נפשות שקעו – כלו' מוטב היה להם לתמוך בממונם לומדי תורה.  ↩

  758. הושע ח', יד.  ↩

  759. בפורינו – בגורלנו. וי"מ: במטתנו.  ↩

  760. ונמצא יחול וכו‘ – כלו’ שתתקיים תקותנו ליראה את שמך.  ↩

  761. קורת נפשנו – כלו' ספוק צרכינו.  ↩

  762. שתציץ בבשתנו – תראה את חרפתנו ותרחם עלינו.  ↩

  763. מעזי־פנים – שלא יתגרו בי.  ↩

  764. ומעזות פנים – שלא אתגרה באחרים.  ↩

  765. בן־ברית – יהודי.  ↩

  766. בפמליא של מעלה – במלאכי־השרת.  ↩

  767. ובפמליא של מטה – בתלמידי־חכמים.  ↩

  768. בקרן – בזוית, כלו' במקום.  ↩

  769. שאור שבעיסה – יצר־הרע שבלבבנו שמחמיץ את האדם.  ↩

  770. איני כדאי – לא הייתי חשוב להברא.  ↩

  771. מרק – טהר ונקה.  ↩

  772. ישמעאל בן אלישע – כהן גדול היה.  ↩

  773. אכתריאל וכו' – מכנוייו של הקב"ה הם.  ↩

  774. שיכבשו – שינצחו.  ↩

  775. ויגולו – יתגלגלו ויבואו. יתגברו על מדת הדין.  ↩

  776. לפנים משורת הדין – כלומר, שלא תעמיד את משפטך על שורת הדין בלבד, לא תדקדק עמהם ליסרם כמעשיהם.  ↩

  777. ונענע לי בראשו – כאומר: הן, הן, יפה ברכתני.  ↩

  778. בטלות – לעתיד לבוא.  ↩

  779. ההודאה – תפלת “מודים” שהיא הודאה להקב"ה על הטובה שהוא עושה לבריותיו: לפי שהתפלה כנגד הקרבנות, ואף הם, לפי דברי חכמים, בטלים לעתיד לבוא, חוץ מקרבן תודה.  ↩

  780. המלך בקונך – שאל בעצתו של הקב"ה, כמפורש בסמוך.  ↩

  781. בכל פרשת העבור – בכל פרשת הדרכים שבשדה, כלו' כל אלו שעוברים במקום סכנה וצריכים לרחמי שמים (הבתים שמחוץ לתחום העיר קרואים עבורה של העיר).  ↩

  782. יהיו צרכיהם לפניך – תתן פניך לצרכיהם שיתמלאו. ויש לפרש עוד: “עבור” לשון בר ודגן ותבואה בארמית (עִבורָא) כמו “מעבור הארץ” במקרא (יהושע ה', יא), כלו' בכל זמן שאתה קוצב במרום את שעורי יבול השנה לתקופותיו ולמיניו תתן דעתך שיהיה לפי צרכיהם.  ↩

  783. ודעתם קצרה – כלו' רוחם קצרה.  ↩

  784. מתפלל שתים – כמפורש בסמוך.  ↩

  785. על שעבר וכו' – כמפורש בסמוך.  ↩

  786. מן האור – מן האש, כלו' מן החום הגדול שבבית המרחץ.  ↩

  787. להקיז דם – בימיהם יש שהיו מקיזים ומוציאים דם מן הגידים במקומות ידועים בגוף לשם רפואה.  ↩

  788. כשעומד – מלפני האומן המקיז דם.  ↩

  789. התכבדו מכובדים – כלפי מלאכי השרת המלוין את האדם הוא אומר כך.  ↩

  790. שכן דרכם של בני אדם – להפָנות לצרכיהם.  ↩

  791. תהלים כ"ד, א.  ↩

  792. מעל – כדין הנהנה מקדשי שמים.  ↩

  793. יומת המת – משמע שהוא מת כבר בחייו, ומי הוא? הרשע, שאינו מרגיש בתפארת הבריאה ואינו מברך עליה את בוראו והרי הוא חשוב כמת.  ↩

  794. דברים י"ז, ו.  ↩

  795. מלבלבין – תחלת הפריחה קרויה לבלוב.  ↩

  796. להתנאות – להתיפות ולהיטיב לבם.  ↩

  797. תהלים ק"נ, ו.  ↩

  798. ממטבע – מן הנוסח הקבוע.  ↩

  799. דברים ז', ב.  ↩

  800. לא תתן עליהם חן – כלו' שלא תתענג על יפים.  ↩

  801. אבסקנטא – קריאה של חבה וחן בל' רומי, כגון: אל תשלוט בה עין רעה.  ↩

  802. שלא בטובתו – שלא ברצון וכוונה בא כנגדה.  ↩

  803. ברוך חכם הרזים – הכוונה להקב"ה, שיודע סתריו ויצריו של כל אחד מהם.  ↩

  804. והרקיד – את הקמח בנפה.  ↩

  805. ולבן וכו' – הצמר אחרי גזיזה מלבנים ומנפצים אותו להסיר ממנו את הפסולת.  ↩

  806. גלוסקאות – פת סולת נאה.  ↩

  807. זכור כי תשגיא – כלו' שים לב לרוממו ולשבחו.  ↩

  808. איוב ל"ו, כד.  ↩

  809. לכן יראוהו – אנשים יראים מפניו ומתרחקים ממנו.  ↩

  810. שם ל"ז, כד.  ↩

  811. על הזיקין – על כוכבי השבט.  ↩

  812. הזועות – רעש הארץ.  ↩

  813. לפרקים – לעתים רחוקות.  ↩

  814. על הרעה מעין על הטובה – כגון שמת אביו ונפלה לו ירושה מברך ברוך דין האמת.  ↩

  815. ועל הטובה מעין על הרעה – להפך מהנ"ל על טובה של עכשיו שכרוכה בה רעה שלבסוף מברך כשל עכשיו: הטוב והמטיב.  ↩

  816. דברים ו', ה.  ↩

  817. בשני יצריך – דרש מלת “לבבך” בשני ביתין, שהיה יכול לכתוב "לבך.  ↩

  818. וביצר הרע – שיהיו כל מעשיו, ואפילו עניני הגוף, לשם שמים.  ↩

  819. בכל מדה וכו' – בין במדת הטוב ובין במדת הפורענות.  ↩

  820. על נס של רבים וכו‘ – מוסב על מה שנאמר למעלה: הרואה נסים וכו’, והוא שואל: מה דין מקום שנעשה בו נס ליחיד?  ↩

  821. הוא חיב – בעל הנס.  ↩

  822. מעברות הים – מקום שעברו ישראל בים סוף.  ↩

  823. מעברות הירדן – שעברו בו בימי יהושע בכניסתם לארץ.  ↩

  824. מעברות נחלי ארנון – שנעשו שם נסים לישראל, כמפורש בעמ‘ עב פ’ “ישראל במדבר” סע' קי.  ↩

  825. אבני אלגביש וכו‘ – יהושע י’, יא.  ↩

  826. שבקש לזרוק עוג – עי‘ למעלה עמ’ עב פ‘ הנ"ל סע’ קי"א.  ↩

  827. ואבן שישב וכו' – שמות י"ז, יב.  ↩

  828. ואשתו של לוט – נציב מלח (ברא' י"ט, כו).  ↩

  829. וחומת יריחו – יהושע ו', כ.  ↩

  830. הכושי – שחור העור.  ↩

  831. הגיחור – אדום העור.  ↩

  832. הלבקן – שעורו לבן ביותר.  ↩

  833. הקפח – אדם גבוה ודק ביותר.  ↩

  834. הננס – קטן קומה ביותר.  ↩

  835. ההדרניקוס – נפוח ועבה ביותר מחמת חולי המים.  ↩

  836. הקטע – כרות רגל.  ↩

  837. פתויי ראש – שראשם רחב ביותר.  ↩

  838. הבהקנים – שיש בעורם כתמים מבהיקים ביותר.  ↩

  839. וקיפוף – מין עוף לילה משונה במראה, כגון לילית, קפוז או ינשוף.  ↩

  840. שיפול על פניו – שאור הקשת הוא דוגמת כבוד של מעלה.  ↩

  841. יחזקאל א', כח.  ↩

  842. חמה בתקופתה – בתחלת מחזור שלה, שהוא בסוף כל כ"ח שנה.  ↩

  843. לבנה בגבורתה – במלואה.  ↩

  844. וכוכבים… כסדרם – כסדר קביעתם בגלגל בתחלת מהלכם.  ↩

  845. משיצא חתן וכו' – בשעה שהגשמים יורדים לארץ בשפע כל טפה הנופלה מרקידה כנגדה את טפות המים מלמטה, וזהו שנקרא בדרך משל: יציאת חתן לקראת כלה.  ↩

  846. אין אנו מספיקים… וכו' – עד “וכל קומה לפניך תשתחוה” שבתפלת נשמת.  ↩

  847. מרקוליס – פסל של אליל ידוע בימיהם (מרקור), סמל למזל כוכב.  ↩

  848. חמש ברכות – אלה המפורטות בסמוך, שכולן בבבל.  ↩

  849. כבשן האש – שנצלו ממנו חנניה מישאל ועזריה.  ↩

  850. גוב האריות – שנצל ממנו דניאל.  ↩

  851. מרקוליס – כלו' אחד מן האלילים בבבל שאף הוא היה משמש סמל למזל כוכב.  ↩

  852. שנוטלין ממנו עפר – מקום חָרֵב ותִלֵי מַפָּלה שנוטלין משם עפר.  ↩

  853. ברוך אומר ועושה – שנתקיימו בבבל נבואות החרבן, כמפורש בסמוך.  ↩

  854. חמרים – נוהגי חמורים.  ↩

  855. טרף – חבט דרך חבּה.  ↩

  856. לעשות רצון בוראכם – שגזר חרבן על בבל.  ↩

  857. ישעיה י"ד, כג.  ↩

  858. בראשית ב', ז.  ↩

  859. ומסתבר – הדעת נותנת.  ↩

  860. קהלת י', ב.  ↩

  861. בראשית ח', כא.  ↩

  862. עלובה – בזויה.  ↩

  863. העיסה – הבצק.  ↩

  864. שנחתומה – האופה שלה.  ↩

  865. שבדא – שהוציא (מל‘ “השאור בודה להן מתוכן” – מנח’ פ“ח, מ”א).  ↩

  866. תהלים ק"ג, יד.  ↩

  867. ירמיה י"א, יז.  ↩

  868. לא יהיה בך – בתוך גופך משמע.  ↩

  869. תהלים פ"א, י.  ↩

  870. הלך – עובר דרך ואינו מתעכב.  ↩

  871. אורח – מתאכסן ושוהה קצת.  ↩

  872. איש – בעל־הבית.  ↩

  873. שמואל ב' י"ב, ד.  ↩

  874. שמואל ב' י"ב ד.  ↩

  875. ישעיה ה', יח.  ↩

  876. שני מפתחי הלב – שני חללים יש בלב, והם מפתחי הלב.  ↩

  877. קהלת י', א.  ↩

  878. פלטיא – רחוב.  ↩

  879. ממשמש בעיניו – ליפותן.  ↩

  880. מתלה בעקבו – מהלך בראשי אצבעותיו דרך גאוה.  ↩

  881. שמפנק – ממלא כל תאוותיו.  ↩

  882. מנון – מושל.  ↩

  883. משלי כ"ט, כא.  ↩

  884. מקובלים אנו – קבלה היא בידנו.  ↩

  885. שם כ"ג, כו.  ↩

  886. במדבר ט"ו, לט.  ↩

  887. סרסורים – מתווכים.  ↩

  888. תאב – מתאוה.  ↩

  889. הוא שטן הוא יצה"ר – יורד ומסית, עולה ומסטין.  ↩

  890. הוא מלאך־המות – שהחטא ממית.  ↩

  891. משעת יציאה – מבטן האם.  ↩

  892. מסיעו – עוזרו, נותן ראיה לדבריו.  ↩

  893. בראשית ד', ז.  ↩

  894. חוזר לאחוריו – אעפ"י שהוא רוצה לשתות נזהר שלא יפול לתוכו.  ↩

  895. זורקו בבת־ראש – תוקפו פתאום בכוח, שהתינוק אינו יכול למשול בתאותו.  ↩

  896. משלי ט"ז, ז.  ↩

  897. בכרך – בצְוָת אחת, בחבורה.  ↩

  898. בתוך שבעים – שנה  ↩

  899. תהלים ל"ה, י.  ↩

  900. משלי כ"ה, כא.  ↩

  901. בראשית ח', כא.  ↩

  902. תורמוס – מין ירק מר ביותר.  ↩

  903. לשלקו – לבשלו ולהרתיחו במים יפה יפה.  ↩

  904. שם ו', ה.  ↩

  905. תהלים ל"ז, לב.  ↩

  906. שם שם, לג.  ↩

  907. איכה ג', לט.  ↩

  908. אנינותו – אבלו.  ↩

  909. אין ממחה בידו – אין מעכב.  ↩

  910. ריקא – בער.  ↩

  911. שמות ל"א, יד.  ↩

  912. בראשית ט', ו.  ↩

  913. ויקרא כ', י.  ↩

  914. קהלת ט', יד.  ↩

  915. קהלת ט', יד.  ↩

  916. קהלת ט', יד.  ↩

  917. שם שם, טו.  ↩

  918. שם שם, טו.  ↩

  919. ירגיז – כלו' יגביר.  ↩

  920. מנוול זה – יצה"ר.  ↩

  921. נימוח – נשחק.  ↩

  922. ל דעתך כי לא ארשע וגו' – יודע אתה שאין אני חייב ברשעתי, מפני ש“אין מידך מציל”, שהרי הגל תלוי בידך.  ↩

  923. איוב י', ז.  ↩

  924. שור – טהור.  ↩

  925. סדוקות – שסועות.  ↩

  926. חמור – טמא.  ↩

  927. קלוטות – מחוברות.  ↩

  928. מי מעכב על ידך – לעשותני צדיק.  ↩

  929. תפר יראה וכו' – אתה מפיר יראת שמים, מפני שאתה גורע שיחה בתורה.  ↩

  930. שם ט"ו, ד.  ↩

  931. תורה תבלין – לתקנו ולהמתיקו.  ↩

  932. האור – האש.  ↩

  933. ארימון – שממה.  ↩

  934. משובש בגיסות – מעורבב ומבולבל ע"י גדודי שודדים.  ↩

  935. קוסטדינוס – שומרים.  ↩

  936. שמות כ"ד, יב.  ↩

  937. יחזקאל ל"ו, כו.  ↩

  938. ילבש שחורים – לסימן אבלות, ושמא יכניע ע"י זה את יצרו.  ↩

  939. בפרהסיא – בגלוי.  ↩

  940. שדה זבורית – שדה גרועה.  ↩

  941. זבלוה – דשנו אדמתה בזבל ובדומן.  ↩

  942. וכסחוה – כרתו מתוכה את הקוצים.  ↩

  943. שהוא מסית בנו – וקשה לעמוד בו.  ↩

  944. תהלים ק"ג, יד.  ↩

  945. אוי לי מיוצרי – אם אשמע לעצת היצר.  ↩

  946. אוי לי מיצרי – אם לא אשמע לו, שמיגענו בהרהורים.  ↩

  947. דברים ו', ו.  ↩

  948. להשביע את יצרו – מי שיצרו תקפו ישביע את יצרו לשם גדר וסייג.  ↩

  949. באברהם וכו' – שהשביע את יצרו על תאות הממון.  ↩

  950. בראשית י"ד, כב, כג.  ↩

  951. בבועז – להתרחק מרות.  ↩

  952. רות ג', יג.  ↩

  953. בדוד – על הנקמה.  ↩

  954. שמואל א' כ"ו, י.  ↩

  955. באלישע – אף הוא השביע את יצרו על תאות הממון והכבוד.  ↩

  956. מלכים ב‘ ה’, עז.  ↩

  957. הכובש – המנצח.  ↩

  958. תהלים א', א.  ↩

  959. שם ק"ג, כ.  ↩

  960. תבעתו מטרונה – גבירה רומית תבעה אותו לעבירה.  ↩

  961. והניחה שם את האוכל – לבשלו.  ↩

  962. נופל בזה – באש של גיהנם.  ↩

  963. ושגר – שלח.  ↩

  964. והקבילו – קָבלו, התאוננו.  ↩

  965. שוה לנו המות – יפה לנו המות.  ↩

  966. מתלוצץ בעוברי עבירה – שאינם יכולים לכבוש את יצרם.  ↩

  967. דקל – תמר.  ↩

  968. מטפס ועולה – נאחז בידיו ועולה.  ↩

  969. הניחו יצרו – הרפה ממנו.  ↩

  970. הכריזו – קראו, השמיעו.  ↩

  971. עשיתי דמיך שתי מעין – הייתי עושה את מחירך שתי פרוטות. כלומר: חייך לא היו שוים כלום.  ↩

  972. במצר – בחבל המתוח לרוחב הנהר להחזיק בו.  ↩

  973. שטעו בה מלאכי השרת – שזנו אחריה, כמו שנאמר “ויראו בני אלהים את בנות האדם כי טובות הנה” וגו' (ברא‘ ו’, ב).  ↩

  974. ונעצם – תקע את המסמרים.  ↩

  975. נזדעזע – רעד, חרד.  ↩

  976. בכרכי הים – במדינת הים.  ↩

  977. זהובים – מטבעות של זהב.  ↩

  978. וטפחו – הכו.  ↩

  979. גפה של רומי – כנפו של נשר רומי: והיא לשון שבועה.  ↩

  980. במדבר ט"ו, מא.  ↩

  981. ליפרע – לענוש.  ↩

  982. במקחך – בקניה שלך.  ↩

  983. שיצרה שחוט – עי' למעלה “עבודה־זרה”.  ↩

  984. ונכפה – ונכבוש.  ↩

  985. זו מנין לך – מנין היית יודע שיתחבאו.  ↩

  986. מזמה תשמור עליך – התורה שומרת מעבירה.  ↩

  987. משלי ב', יא.  ↩

  988. קלתות – סלים קטנים שהנשים נותנות בהן את מלאכת ידן.  ↩

  989. הטרחתני וכו' – שהיה אליהו רחוק מאותו המקום וטס לכאן להצילו.  ↩

  990. מי גרם לי – להיות רוכל ומצוי אצל נשים.  ↩

  991. שיפה – כלי.  ↩

  992. וסלקו – הסירו, שלא תברחנה השבויות.  ↩

  993. והגביהו לבדו – בכוח התאוה.  ↩

  994. נפשח – פשק רגליו ועמד.  ↩

  995. הדרך רחוקה וכו' – הליכה בחבורה בדרך רחוקה נעימה.  ↩

  996. אלו היה שונאי במקומם – על עצמו אמר, ותלה בשונאו, משום “אל תפתח פה לשטן”.  ↩

  997. לשלוט בעצמו – לכבוש את יצרו.  ↩

  998. תלה עצמו – נסמך.  ↩

  999. כל הגדול מחברו וכו‘ – כלו’ אין לך להצטער על כך.  ↩

  1000. חץ בעיניך השטן – כלו' איני מתירא ממך.  ↩

  1001. כיחו וניעו – ליח הפה והחוטם.  ↩

  1002. לומר כך – לומר חץ בעיניך השטן.  ↩

  1003. חרותא – שם זונה מפורסמת במקומה (בל"י חאריס – גראציע).  ↩

  1004. עד שמת באותה מיתה – מן התענית והצער.  ↩

  1005. והעלה לבו טינא – כלו' נתמלא שעמום וגעגועים עליה.  ↩

  1006. להוט אחר בולמוס וכו' – נמשך ביותר אחר התאוה.  ↩

  1007. אין ממנין אותו אפיטרופוס – מפקח ומשגיח; כלו' אין שום אדם נאמן על העריות.  ↩

  1008. הרהורי עבירה – מחשבה של זמה.  ↩

  1009. ריח של בשר – הריח מגרה את תאותו של הרעב יותר מן הבשר עצמו.  ↩

  1010. יצר תהא שמאל דוחה וכו' – ואין לדחותו בשתי ידים.  ↩

  1011. כשהרגו ליצה"ר של ע"ז – עי‘ למעלה "עבודה־זרה סע’ פב.  ↩

  1012. של עברה – של זמה.  ↩

  1013. יחרב העולם – שיבטלו התאוות.  ↩

  1014. נתבקשה ביצה וכו' – שאפילו התרנגלת פסקה מלהטיל ביצים.  ↩

  1015. כחלו את עיניו – עורו את עיניו בסם.  ↩

  1016. להתש – להחליש.  ↩

  1017. כבר נעקר – עי' בסמוך למעלה.  ↩

  1018. בראשית א', לא.  ↩

  1019. קהלת ד', ד.  ↩

  1020. אנו לא באנו לעולם – שהיו כמלאכים ולא היו מולידים בנים.  ↩

  1021. קמעא – מעט; ואולי צ“ל: ”קמעא קמעא".  ↩

  1022. סקלו מאבן – ואבן כנוי ליצה"ר, כמפורש להלן.  ↩

  1023. ישעיה ס"ב, י.  ↩

  1024. שם נ"ז, יד.  ↩

  1025. יחזקאל ל"ו, כו.  ↩

  1026. זכריה ח', ו.  ↩

  1027. איוב כ"ח, ג.  ↩

  1028. למקום עפר וכו' – לקבר.  ↩

  1029. קהלת י"ב, א.  ↩

  1030. בארך – כלו' המקום שממנו באת.  ↩

  1031. לא תלך… קום ולך – בבלעם נאמר, לומר לך שאין מעכבין.  ↩

  1032. במדבר כ"ב, יב.  ↩

  1033. שם שם, כ.  ↩

  1034. ישעיה מ"ח, יז.  ↩

  1035. משלי ג', לד.  ↩

  1036. ויקרא י"א, מג.  ↩

  1037. שם שם, מ"ד.  ↩

  1038. קהלת ט', יח.  ↩

  1039. קהלת ט', יח.  ↩

  1040. הזכות יש לה קרן וכו' – שכר מצוה שאדם אוכל בעוה“ז אינו אלא פירות ועיקר השכר שמור לעוה”ב.  ↩

  1041. ישעיה ג', י.  ↩

  1042. עבירה… ואין לה פירות – שאין נפרעין מן האדם יותר מכדי רשעו.  ↩

  1043. שם שם, יא.  ↩

  1044. משלי א', לא.  ↩

  1045. עבירה שעושה פירות – כגון חוטא ומחטיא.  ↩

  1046. מצרפה למעשה – מעלה עליו כאלו כבר עשאה ונותן לו שכר.  ↩

  1047. מלאכי ג', טז.  ↩

  1048. נאנס – שאירע לו אונס ועכוב.  ↩

  1049. תהלים ס"ו, יח.  ↩

  1050. ירמיה ו', יט.  ↩

  1051. מחשבה שעושה פרי – שסופה בא לידי מעשה.  ↩

  1052. פרקליט – מלאך מליץ.  ↩

  1053. קטגור – משטין.  ↩

  1054. כתריס בפני הפורענות – כמָגֵן בפני העונש.  ↩

  1055. קהלת ח', ה.  ↩

  1056. באשר דבר מלך שלטון וגו‘ – כלו’ כשיוצאת גזירת מלכו של עולם, “מי יאמר לו מה תעשה? – שומר מצוה”.  ↩

  1057. שם, שם, ד.  ↩

  1058. קהלת ח', ה.  ↩

  1059. תהלים ק"א, י.  ↩

  1060. שמות כ"ד, ז.  ↩

  1061. שאדם ירא חטא הוא – וגדול מבן תורה.  ↩

  1062. תהלים י"ט, י.  ↩

  1063. אפותקאות – אוצרות.  ↩

  1064. ישעיה לג, ו.  ↩

  1065. המעשה את חברו וכו' – המביא את חברו לידי עשית מצוה.  ↩

  1066. מקדמתו – קודמת ובאה לפניו.  ↩

  1067. מלפפתו – נכרכת עליו ודבקה בו.  ↩

  1068. עמוס ב', ו.  ↩

  1069. איוב ל"ג, כט.  ↩

  1070. מיכה ז', ה.  ↩

  1071. חבקוק ב', יא.  ↩

  1072. מיכה ז', ה.  ↩

  1073. תהלים ל"א, יא.  ↩

  1074. ישעיה מ"ג, יב.  ↩

  1075. רגלי חסידיו ישמור – כלו' ישמרם בסוף ימיהם שלא יחטאו.  ↩

  1076. שמואל א‘ ב’, ט.  ↩

  1077. פעם ראשונה ושניה… רגלי חסידיו ישמור – דרש “רגלי” מלשון “זה שלש רגלים”, כלומר פעמים, ומעוט רבים שנים.  ↩

  1078. ושנה בה – עשאה פעם שניה.  ↩

  1079. קהלת ז', יז.  ↩

  1080. מי שאכל שום וכו‘ – כלו’ שלא יאמר אדם: הואיל ונשקעתי בחטא אוסיף ואחטא.  ↩

  1081. גוררת – מביאה אחריה.  ↩

  1082. הוי נרתע – הוי פורש ונסוג אחור.  ↩

  1083. דברים י"ט, יא.  ↩

  1084. ויקרא י"ט, יח.  ↩

  1085. שם שם, יז.  ↩

  1086. ויקרא י"ט יח.  ↩

  1087. שם כ"ה, לו.  ↩

  1088. דברים י"ט, יא.  ↩

  1089. תהלים ל"ב, א.  ↩

  1090. שהוא גבוה מפשעו – כלו' מתרומם עליו וכובשו; ודרש “נשוי” מלשון התנשאות.  ↩

  1091. מטמטמת – אוטמת ומערבבת.  ↩

  1092. ונטמתם – חסר א'.  ↩

  1093. ויקרא י"א, מג.  ↩

  1094. כאלו דוחק רגלי השכינה – שאומר בלבו אין השכינה כאן.  ↩

  1095. ישעיה ס"ו, א.  ↩

  1096. מכריז – מודיע, מפרסם.  ↩

  1097. חצוף – עז פנים.  ↩

  1098. מי שמפרש חטאו – ברבים ואינו מתבייש.  ↩

  1099. תהלים ל"ב, א.  ↩

  1100. עברה לשמה – לשם שמים.  ↩

  1101. ולא לו – שלא להנאת עצמו.  ↩

  1102. אין שליח לדבר עברה – ואין השליח יכול לפטור את עצמו שנשלח לעברה ע"י אחרים.  ↩

  1103. נשכר – מרויח.  ↩

  1104. שיר השירים ז', יד.  ↩

  1105. ילכו יונקותיו – נטיעים רבים משמע.  ↩

  1106. הושע י"ד, ז.  ↩

  1107. ישעיה א', יח  ↩

  1108. כפי שניו – לפי כוח שנותיו ולפי פרקו, שלא יהא הזקן חוטא כבחור.  ↩

  1109. ישעיה א', יח.  ↩

  1110. שאתה מוצא – למי לעשות.  ↩

  1111. ומצוי לך – ממון.  ↩

  1112. ועודך בידך – ברשותך קודם שתמות.  ↩

  1113. קהלת י"ב, א.  ↩

  1114. קהלת י"ב, א.  ↩

  1115. לא זכות ולא חובה – וממילא אין להם חפץ ותשוקה.  ↩

  1116. תהלים פ"ח, ו.  ↩

  1117. חפשי – פטור.  ↩

  1118. ישעיה נ', י.  ↩

  1119. שם שם, יא.  ↩

  1120. תהלים ל"ו, ז.  ↩

  1121. והגיל – הענבל, לשון הפעמון.  ↩

  1122. תהלים ל"ו, ז.  ↩

  1123. ערבות – דרש ערבות מל' ערבות שדה.  ↩

  1124. והם עושים פרות – למתן שכרם.  ↩

  1125. תהלים פ"ח, ו.  ↩

  1126. בראשית א', ב.  ↩

  1127. שם שם, ג.  ↩

  1128. שם י"ח, ה.  ↩

  1129. שם שם, ז.  ↩

  1130. השדה נתתי – במתנה.  ↩

  1131. שם כ"ג, יא.  ↩

  1132. שם שם, טו.  ↩

  1133. שם שם, טז.  ↩

  1134. קנטרין – שקלים שמשקלם מרובה ומתקבלים בכל מקום.  ↩

  1135. ולבי חלל בקרבי – יצה"ר חשוב כמת בקרבי.  ↩

  1136. תהלים ק"ט, כב.  ↩

  1137. נאם פשע לרשע – הפשע כלו' יצה"ר, נואם לרשע ושופטו.  ↩

  1138. שם ל"ו, ב.  ↩

  1139. משופטי נפשו – שני שופטים משמע.  ↩

  1140. שם ק"ט, לא.  ↩

  1141. לא הניח מר חיים וגו' – שאם אתה מן הבינונים אין לך צדיק גמור בעולם.  ↩

  1142. לרשעים גמורים – העוה“ז, שאין להם בעוה”ב כלום, כגון אחאב שהיה עשיר מאד.  ↩

  1143. לצדיקים גמורים – העוה“ב, שאין להם בעוה”ז כלום, כגון ר‘ חנינא בן דוסא, שהיה עני גדול, כמסופר עליו עמ’ קס“ה, נ”ז.  ↩

  1144. מבקש אתה – צריך אתה.  ↩

  1145. הם ברשות לבם – יצרם מושל בהם.  ↩

  1146. לבם ברשותם – הם מושלים ביצרם.  ↩

  1147. רשע או צדיק אינו אומר – שזה מסור ביד האדם ואין גוזרין עליו מלמעלה תחלה.  ↩

  1148. דברים י', יב.  ↩

  1149. לרשעים הנאה להם והנאה לעולם – שאינם יכולים לעשות רעה.  ↩

  1150. מלאכי ב', יז.  ↩

  1151. איוב ג', יז.  ↩

  1152. איוב ג', יז.  ↩

  1153. משלי י"ח, ה.  ↩

  1154. שנושאין להם פנים בעוה"ז – ואין מענישין אותם, כדי לטרדם מעוה"ב.  ↩

  1155. משלי י"ח, ה.  ↩

  1156. טוב… שאין נושאין וכו' – שע“י כך הם באים נקיים מכל חטא לעוה”ב.  ↩

  1157. הנותרים – שנשארו מן השריפה, משמע שאף הם ראוים היו לישרף.  ↩

  1158. ויקרא י', יב.  ↩

  1159. ליסמך – להוראה.  ↩

  1160. כטבי עבדו וכו' – חכם היה.  ↩

  1161. שמות כ', ה.  ↩

  1162. דיוטות – עליות זו על גב זו.  ↩

  1163. מסורגים – כלו' שהם באים בסרוגין, כמפורש בסמוך בענין.  ↩

  1164. דברים כ"ד, טז.  ↩

  1165. קוצץ בן קוצץ – רשע בן רשע.  ↩

  1166. בעצמך – כלו' בצדקתך.  ↩

  1167. יחזקאל ל"ג, יב.  ↩

  1168. יחזקאל ל"ג, יב.  ↩

  1169. הקדם על ידיו וכו' – כלומר השתדל לצאת עמו בדרך בשעה אחת אפילו אם תצטרך בשביל כך להקדים או לאחר יציאתך שלשה ימים; וברשע להיפך.  ↩

  1170. תהלים צ"א, יא.  ↩

  1171. שם ק"ט, ו.  ↩

  1172. בראשית י"ט, נט.  ↩

  1173. מצילין – בשבת מפני הדליקה.  ↩

  1174. תיק הספר וכו‘ – כלו’ אגב הספר מספרי הקדש שמצילין אותו מפני הדליקה מותר להציל גם את הנרתיק, שהוא טפל לקודש; וכן תיק התפילין אגב התפילין. אף כאן בזכות אברהם ניצל לוט קרובו.  ↩

  1175. שם ח', א.  ↩

  1176. שם ז', כג.  ↩

  1177. כי יפול הנופל – בעשית מעקה כתוב.  ↩

  1178. דברים כ"ב, ח.  ↩

  1179. מששת ימי בראשית – כלו' עפ"י גזירת שמים.  ↩

  1180. קראו נופל – על שם סופו.  ↩

  1181. אלא שמגלגלין – גורמים ומביאים; כלו' אעפ"י שנגזרה עליו נפילה אתה אל תהא גורם לה ועשה מעקה לגגך.  ↩

  1182. אין מספיקין בידו – אין נותנין לו יכולת.  ↩

  1183. שם ל"ג, כא.  ↩

  1184. מלכים א' ט"ו, ל.  ↩

  1185. בראשית ג', ח.  ↩

  1186. שם ב', ג.  ↩

  1187. מראה לאלו וגו‘ – כלו’ מראה להם בעו"ז דוגמת גמולם לעתיד.  ↩

  1188. דוגמטורין – דוגמא.  ↩

  1189. ירמיה נ', כה.  ↩

  1190. תהלים ל"א, כ.  ↩

  1191. מצוקי ארץ – הצדיקים שהם יסודי הארץ.  ↩

  1192. שמואל א‘ ב’, ח.  ↩

  1193. בראשית כ"ב, יא.  ↩

  1194. לו ולדורות – כלו' הבטחתו של הקב“ה היתה לו ולכל הדורות; ודורש מכפל הקריאה ”אברהם אברהם" וכן שאר השמות הבאים כאן בענין – כולם הוכפלו במקרא.  ↩

  1195. דברים ל"ב, ח.  ↩

  1196. משלי ט', א.  ↩

  1197. שם י', כה.  ↩

  1198. שם י', כה.  ↩

  1199. כי אם עונותיכם וכו‘ – כלו’ לולי העונות היה בכם מכוח יוצרכם כביכול לברוא עולמות.  ↩

  1200. ישעיה נ"ט, ב.  ↩

  1201. מן החברים אתה – כלו' מן הנבראים ע"י החברים אתה.  ↩

  1202. ואליהו מחיה וכו' – שם מל“א י”ז, יט–כב.  ↩

  1203. ואליהו עוצר גשמים – שם שם.  ↩

  1204. ואליהו מברך וכו' – שם שם.  ↩

  1205. ואלישע מחיה וכו‘ – מל"ב ד’.  ↩

  1206. ואלישע מברך וכו‘ – שם ב’.  ↩

  1207. ואלישע ממתיק וכו‘ – שם ב’.  ↩

  1208. שמואל ב' כ"ג, ג.  ↩

  1209. בראשית א', יח.  ↩

  1210. יהושע י', יג.  ↩

  1211. תהלים ל"ו, ז.  ↩

  1212. סרס הכתוב – סדר את דברי הכתוב באופן אחר.  ↩

  1213. חדקאה – איש קוצים ולגנאי כנהו כך להקניטו, על סמך הכתוב שבסמוך.  ↩

  1214. מיכה ז', ד.  ↩

  1215. מיכה ז', ד.  ↩

  1216. מיכה ז', ד.  ↩

  1217. מגנים על הפרצה – שכן גודרים את הפרצה בקוצים.  ↩

  1218. אומרין להקב"ה למה – כלו‘ שואלים ותמהים על מדותיו, כגון "למה תביט בוגדים וגו’ " (חבק‘ א’, יג), וכדומה.  ↩

  1219. אלא לישראל – עיקר טענותיהם על הקב"ה לא לטובת עצמם אלא לטובת ישראל.  ↩

  1220. ישעיה ל', יח.  ↩

  1221. בגימטריא – עולה בחשבון.  ↩

  1222. חבקוק ג', ד.  ↩

  1223. שיר השירים ב', א.  ↩

  1224. כשושנה – שהיא משובחת מכל הפרחים.  ↩

  1225. שמרטבת והולכת – שהיא תמיד רטובה ורעננה.  ↩

  1226. תהלים פ"ג, יד.  ↩

  1227. ישעיה י"ז, יג.  ↩

  1228. תהלים צ"ב, יג.  ↩

  1229. האור – האש.  ↩

  1230. מזבלו – מדשנו בזבל.  ↩

  1231. מכסחו – מקצץ את הקוצים.  ↩

  1232. הצדיקים דומים בעולם כעמודים – והעולם מתקיים וניזון בזכותם.  ↩

  1233. שמואל א‘ ב’, ח.  ↩

  1234. ישעיה מ"ו, יב.  ↩

  1235. ניזונים בצדקה – בצדקתו של הקב"ה.  ↩

  1236. והם – הצדיקים.  ↩

  1237. בזרוע – בזכות שבידם.  ↩

  1238. בזכותם – של הצדיקים.  ↩

  1239. אינם ניזונים – שמתפרנסים בדוחק.  ↩

  1240. כלו נזונים – בתענ‘ (כד:) הגיר’: ניזון, ושם אין המלים “מהר חורב”.  ↩

  1241. חנינא בני – ר' חנינא בן דוסא, שהיה צדיק ועני גדול.  ↩

  1242. בקב חרובין – במדה אחת של חרובים, שהם מאכל עניים.  ↩

  1243. בראשית ל"ז, א.  ↩

  1244. תהלים קמ"ו, ח.  ↩

  1245. שאינם נחלה ואינם משפחה – שלא ירשו צדקתם מאבותם.  ↩

  1246. שם קל"ה, יט, כ.  ↩

  1247. שם קל"ה, יט, כ.  ↩

  1248. שם קמ"ה ט.  ↩

  1249. לקויו – ולא לכל משמע.  ↩

  1250. איכה ג', כה.  ↩

  1251. משקה את כלם – ואינו מדלג על האילנות הרעים.  ↩

  1252. אינו עודר אלא את הטובים – כך הקב"ה משגיח על הצדיקים השגחה מיוחדת.  ↩

  1253. הנוי – היופי.  ↩

  1254. צובעים ביורה אחת – צובעים את הצמר ביורה של סממני צבעים.  ↩

  1255. כעור – מכוער.  ↩

  1256. יותר מרעהו צדיק – אף הצדיקים יש לאחד יתרון על חברו.  ↩

  1257. משלי י"ב, כו.  ↩

  1258. נפטר – מת.  ↩

  1259. קהלת א', ה.  ↩

  1260. קהלת ט', ה.  ↩

  1261. קהלת ט', ה.  ↩

  1262. תהלים צ"ב, יג.  ↩

  1263. נצר – ענף לנטיעה.  ↩

  1264. קהלת י"ב, ז.  ↩

  1265. קפלום – כפלו אותם.  ↩

  1266. בקופסא – בארגז.  ↩

  1267. מגוהצים – נקיים וחלקים.  ↩

  1268. מלוכלכים – לא נקיים.  ↩

  1269. יתחבשו – יֵאָסרו.  ↩

  1270. ישעיה כ"ז, ב.  ↩

  1271. שמואל א' כ"ה, כט.  ↩

  1272. ישעיה מ"ח, כב.  ↩

  1273. שמואל א' כ"ה, כט.  ↩

  1274. ישעיה כ"ז, ב.  ↩

  1275. ישעיה כ"ז, ב.  ↩

  1276. ישעיה כ"ז, ב.  ↩

  1277. ישעיה כ"ז, ב.  ↩

  1278. ישעיה מ"ח, כב.  ↩

  1279. שם נ', יא.  ↩

  1280. יחזקאל ל"ב, יט.  ↩

  1281. על אדם כשר – שמת.  ↩

  1282. תהלים נ"ו, ט.  ↩

  1283. שיר השירים ו', ב.  ↩

  1284. שיר השירים ו', ב.  ↩

  1285. כך במקור. צ“ל אביו. [הערת פב”י]  ↩

  1286. מחזר – מבקש.  ↩

  1287. ממלחיא – מן ממלח או ממלא, והוא שם מקום בגליל התחתון.  ↩

  1288. נפטר – מת.  ↩

  1289. לגמול לו חסד – ללוותו לבית עולמו.  ↩

  1290. סלוקם – מיתתם.  ↩

  1291. ממאה חסר שתים – הן צ"ח קללות שבתוכחה.  ↩

  1292. דברים כ"ח, נט.  ↩

  1293. פלאים – מרובה על “והפלא”  ↩

  1294. איכה א', ט.  ↩

  1295. להפליא… הפלא ופלא – מרובה על “פלאים”.  ↩

  1296. ישעיה כ"ט, יד.  ↩

  1297. ואבדה חכמת חכמיו – עם מיתת החכמים תאבד חכמה.  ↩

  1298. ישעיה כ"ט, יד.  ↩

  1299. בפורפירא – בלבוש ארגמן; ויש גורסין: “בפופירא” – בפנקס (מלה יונית “פאפירוס” – ספר ולוח).  ↩

  1300. אפופסין – כתב של גזר־דין.  ↩

  1301. נפשות – ציונים ומצבות ע"ג הקברים.  ↩

  1302. משלי י', ז.  ↩

  1303. בעשה – במצות עשה.  ↩

  1304. לכלי קוריס – לכלי אריגה; כלו' החוטים במכונת הארג.  ↩

  1305. הם עומדים – מתמתחים.  ↩

  1306. שמות ב', יג.  ↩

  1307. תהלים ל"ז, כא.  ↩

  1308. משלי כ"א, כט.  ↩

  1309. במדבר ט"ז, כו.  ↩

  1310. לגומץ – לבור.  ↩

  1311. משלי ד', יט.  ↩

  1312. תהלים קי"ט, קה.  ↩

  1313. שם ג', ח.  ↩

  1314. הרבה ברכות – כלו' מאכלים טובים.  ↩

  1315. היינו בודקין אותו – ונוטלים את המאכלים בחנם, לפי המנהג להטעים את האורחים חנם ביום פתיחת הפונדק.  ↩

  1316. פסיונים – מין שַׂלְוִים.  ↩

  1317. קונדיטין – יין הרקח.  ↩

  1318. גלוסקא – פת נקיה.  ↩

  1319. בן־פיחה – כנוי של גנאי.  ↩

  1320. שתי כוסות יין – לסעודה ולברכת המזון.  ↩

  1321. אסרין – מטבעות קטנות.  ↩

  1322. שם ע"ג, יא.  ↩

  1323. שם קל"ט, ד.  ↩

  1324. ישעיה נ"ז, כ.  ↩

  1325. נשבר וחוזר – לאחוריו.  ↩

  1326. ואינו חוזר בו – למוטב.  ↩

  1327. ישעיה נ"ז, כ.  ↩

  1328. תהלים ב', א.  ↩

  1329. חבקוק ב', יג.  ↩

  1330. ישעיה מ', כב.  ↩

  1331. שם ס"ו, כד.  ↩

  1332. בראשית ד', כה.  ↩

  1333. פכרה – שברה.  ↩

  1334. בראשית ד', כה.  ↩

  1335. מלכים ב‘ ג’, יד.  ↩

  1336. משלי כ"ח, ד.  ↩

  1337. ואם לחשך אדם לומר – ילחש אדם באזנך לפתות את דעתך בדברי הכתוב.  ↩

  1338. תהלים ל"ז, א.  ↩

  1339. שלבו נוקפו