רקע
וילהלם האוף
מַעֲשֶׂה בְּכַלִיף שֶׁנֶּהְפַּךְ לַחֲסִידָה
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
שפת מקור: גרמנית
פרטי מהדורת מקור: תל־אביב: אל המעין; תשי"?

 

א

חָסִיד הַכַּלִיף שֶׁל בַּגְדַּד יָשַׁב פַּעַם אַחַת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם עַל גַּבֵּי רְפִידָתוֹ מִתּוֹךְ הַרְחָבָה; יָשֵׁן הָיָה שָׁעָה קַלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַיּוֹם הָיָה חַם מְאֹד, וְאַחֲרֵי שְׁנָתוֹ הָיָה מַרְאֵהוּ עַלִּיז בְּיוֹתֵר. מְעַשֵּׁן הָיָה מִתּוֹךְ מִקְטֶרֶת אֲרֻכָּה עֲשׂוּיָה עֵץ שׁוֹשַׁנִּים, גָמַע מִזְּמָן לִזְמָן גְּמִיעוֹת קְטַנּוֹת מִן הַקָּפֶה שֶׁמָּזַג לוֹ עַבְדּוֹ וְהֶחֱלִיק כְּפַעַם בְּפַעַם אֵת זְקָנוֹ מִתּוֹךְ נַחַת רוּחַ, בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּשְׁקֶה עָרַב לְחִכּוֹ. קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, נִכָּר הָיָה בְּפָנָיו שֶׁל הַכַּלִיף שֶׁלִּבּוֹ טוֹב עָלָיו בְּיוֹתֵר. שָׁעָה זוֹ יָפָה הָיְתָה לְהַרְבּוֹת עִמּוֹ שִׂיחָה, מִפְּנֵי שְׁבְּאוֹתָה שָׁעָה הָיָה תָמִיד רַחוּם וְחַנּוּן, וּלְפִיכָךְ נוֹהֵג הָיָה רַב־וַזִיר מַנְצֹר לְבַקֵּר אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם בְּשָׁעָה זוֹ. בְּאוֹתוֹ יוֹם אַחַר הַצָּהֳרַיִם בָּא גַם כֵּן כְּדַרְכּוֹ, אַבָל מַרְאֵהוּ הָיָה כְּאִישׁ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, שֶׁלֹּא כְמִנְהָגוֹ כְּלָל. הַכַּלִיף הוֹצִיא לְרֶגַע קַל אֵת הַמִּקְטֶרֶת מִתּוֹךְ פִּיו וְאָמָר: “מִפְּנֵי מָה מַרְאֵה פָנֶיךָ כִּפְנֵי אִישׁ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, רַב־וַזִיר?”

רַב־וַזִיר שִׂכֵּל אֵת יָדָיו עַל חָזֵהוּ, הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי אֲדוֹנָיו וְהֵשִׁיב: “אֲדוֹנִי! אִם נִרְאִים פָּנַי כִּפְנֵי אִישׁ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת אֵינִי יוֹדֵעַ, אֲבָל עַל יַד הַהֵיכָל מִלְּמַטָּה עוֹמֵד רוֹכֵל וְיֵשׁ לוֹ דְבָרִים יָפִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֲנִי מֵצֵר מְאֹד בְּלִבִּי, שֶׁאֵין לִי כֶסֶף רַב לְעִנְיְנֵי מוֹתָרוֹת”.

הַכַּלִיף, שֶׁרָצָה זֶה כְּבָר לְשַׂמַּח אֶת לִבּוֹ שֶׁל רַב־וַזִיר שֶׁלּוֹ, שָׁלַח אֵת עַבְדּוֹ הַשָּׁחוֹר לְהָבִיא אֵת הָרוֹכֵל. מִיָּד חָזַר הָעֶבֶד וְהָרוֹכֵל עִמּוֹ. אוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה בֶן אָדָם קָטָּן וְעָבֶה, פָּנָיו שְׁחוּמִים וּמַלְבּוּשָׁיו בְּלוּיִים. נוֹשֵׂא הָיָה תֵבָה וּבְתוֹכָהּ כָּל מִינֵי סְחוֹרָה, פְּנִינִים וְטַבָּעוֹת, אֶקְדּוֹחִים מְצֻפִּים בְּקִשּׁוּטִים יְקָרִים, גְּבִיעִים וּמַסְרְקוֹת. הַכַּלִיף וְהַוַּזִיר שֶׁלּוֹ הִתְבּוֹנְנוּ אֶל כָּל דָּבָר וְלִבְסוֹף קָנָה בִשְבִילוֹ וּבִשְׁבִיל מַנְצֹר אֶקְדּוֹחִים יָפִים, וּבִשְׁבִיל אֵשֶׁת הַוַּזִיר קָנָה מַסְרֵק. כְּשֶׁרָצָה הָרוֹכֵל לִסְגּוֹר אֵת תֵּבָתוֹ, רָאָה הַכַּלִיף שִׁדָּה קְטַנָּה וְשָׁאַל אִם גַּם בָּהּ מְצוּיִים מִינֵי סְחוֹרָה. הָרוֹכֵל הוֹצִיא אֶת הַשִּׁדָּה וְהֶרְאָה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קֻפְסָא וּבְתוֹכָה מִין אֲבָקָה שְׁחַרְחֹרֶת וְגִלְיוֹן נְיָר כָּתוּב בִּכְתָב מְשֻׁנֶּה, שֶׁגַּם הַכַּלִיף וְגַם מַנְצֹר לֹא יָדְעוּ לִקְרֹא בוֹ. “פַּעַם אַחַת קִבַּלְתִּי אֶת שְׁנֵי הַדְּבָרִים הֲלָלוּ מִידֵי סוֹחֵר אֶחָד, שֶׁמָּצָא אוֹתָם בְּעִיר מֶכָּה בְתוֹךְ הָרְחוֹב”, אָמֶר הַרוֹכֵל. “אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה יֵּשׁ בָּהֶם, וְאַתֶּם יְכוֹלִים לִזְכּוֹת בָּהֶם בְּדָמִים מוּעָטִים, הֲרֵי אֲנִי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כְּלוּם”. הַכַּלִיף שֶׁהָיָה חוֹבֵב כִּתְבֵי יָד עַתִּיקִים בְּאוֹצַר הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹ, אִם גַּם לֹא יָדַע לִקְרֹא בָהֶם, עָמַד וְקָנָה אֵת הַכְּתָב וְהַקֻּפְסָא וְשָׁלַח אֵת הָרוֹכֵל מִלְּפָנָיו. הַכַּלִיף הִשְׁתּוֹקֵק לָדַעַת מַה פֵּשֶׁר הַכְּתָב וְשָׁאַל אֵת הַוַּזִיר, שֶׁמָּא יוֹדֵעַ הוּא אָדָם שֶׁיָּבִין אֵת הַכָּתוּב. “אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי”, הֵשִיב הַוַּזִיר, “עַל יַד הַמִּסְגָּד הַגָּדוֹל דָּר אָדָם אֶחָד וְשֶׂלִים הַלַּמְדָּן שְׁמוֹ, יוֹדֵעַ הוּא וּמֵבִין כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, שְׁלַח אַחֲרָיו וְיָבאֹ לְכָאן, אוּלַי יוֹדֵעַ הוּא קַוֵּי רָז אֵלֶּה”.

מִיָּד הוּבָא לְפָנָיו שֶׂלִים הַלַּמְדָּן. “שֶׂלִים”, אָמַר אֵלָיו הַכַּלִיף, “שֶׂלִים, אוֹמְרִים עָלֶיךָ, שֶׁלַּמְדָּן מֻפְלָג אָתָּה; הִתְבּוֹנֵן רֶגַע אֶל הַכְּתָב הַזֶּה, אִם תֵּדַע לִקְרֹא בוֹ; אִם יָדֹעַ תֵּדַע לִקְרֹא בוֹ, תְּקַבֵּל מִיָּדִי מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ וְיָפֶה, וְאִם אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ לִקְרֹא בוֹ תִסְפֹּג שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה סְטִירוֹת עַל לֶחְיְךָ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מַלְקֻיּוֹת עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁלְּחִנָם מְכַנִּים אוֹתְךָ בְשֵׁם לַמְדָּן”. הִשְׁתַּחֲוָה שֶׂלִים לְפָנָיו וְאָמַר: “רְצוֹנְךָ יֵעָשֶׂה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!” עָמַד וְנִסְתַּכֵּל שָׁעָה אֲרֻכָּה בַּכְּתָב וּפִתְאֹם קָרָא: “הֲרֵי זֶה כְּתָב רוֹמִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְאִם לָאו אֲנִי מוֹסֵר עַצְמִי לִתְלִיָּה”. “אֱמֹר, מַה כָּתוּב בּוֹ, אִם כְּתָב רוֹמִי הוּא”, צִוָּה הַכַּלִיף.

שֶׂלִים הִתְחִיל לְתַרְגֵּם: “בֶּן אָדָם, אִם מָצָאתָ דָבָר זֶה, קוּמָה וְהַלֵּל לֵאלֹהִים עַל חַסְדּוֹ. מִי שֶׁיָּרִיחַ מִן הָאֲבָקָה שֶׁבְּתוֹךְ הַקֻּפְסָא וְיֹאמַר בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה: מוּטַבּוֹר, יֵשׁ בְּיָדוֹ לְהִתְהַפֵּךְ לְכָל מִין מִמִּינֵי בַעֲלֵי הַחַיִּים, אַף יָבִין אֵת לְשׁוֹנָם שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים. אִם רוֹצֶה הוּא לַחֲזֹר וּלְקַבֵּל צוּרַת אָדָם כְּבַתְּחִלָּה, יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים כְּלַפֵּי מִזְרָח וִיְבַטֵּא אוֹתָהּ מִלָּה בְּפִיו. אָכֵן הִשָּׁמֶר לָךְ, בְּשָׁעָה שֶׁנֶּהְפַּכְתָּ לִבְרִיָּה אַחֶרֶת, שֶּלֹּא תְמַלֵּא צְחוֹק פִּיךָ, שֶׁאִם עָשִׂיתָ כַּךְ נֶעֱלֶמֶת מִלַּת הַקֶּסֶם וְנִשְׁכַּחַת מִזִּכְרוֹנְךָ לְגַמְרֵי וְאַתָּה תִהְיֶה בַּעַל חַי לְעוֹלָם וָעֵד”.

כְּשֶׁגָמַר שֶׂלִים הַלַמְדָּן לִקְרֹא הָיָה הַכַּלִיף מָלֵא שִׂמְחָה לְאֵין קֵץ. מִיָּד עָמַד וְהִשְׁבִּיעַ אֵת הַלַּמְדָּן שֶׁלֹא יְגַלֶּה אֶת הַסּוֹד לְשׁוּם אָדָם, נָתַן לוֹ מַלְבּוּשׁ יָפֶה לְמַתָּנָה וְשָׁלַח אוֹתוֹ מִלְפָנָיו. וְאֶל רַב־וַזִיר שֶׁלּוֹ אָמָר: “אַךְ זוֹ הִיא קְנִיָּה יָפָה, מַנְצֹר! כַּמָּה שָׂמֵחַ אֲנִי לִהְיוֹת לְבַעַל חָי! קוּמָה וּבֹא אֶצְלִי מָחָר בַּבֹּקֶר. הָלֹךְ נֵלֵךְ שְׁנֵינוּ אֶל הַשָּׂדֶה, נָרִיחַ קְצָת מִתּוֹךְ הַקֻפְסָא שֶׁלִּי, נַטֶּה אֹזֶן וְנַקְשִׁיב אֶל כָּל מַה שֶׁיְּדֻבַּר בָּאֲוֵיר וּבַמָּיִם, בַּיַּעַר וּבַשָּׂדֶה!”

 

ב

אַךְ הִסְפִּיק הַכַּלִיף חָסִיד לְמָחֳרָתוֹ בַבֹּקֶר לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית וְלִלְבֹּש מַלְבּוּשָׁיו, הוֹפִיעַ כְּבָר רַב־וַזִיר מוּכָן וּמְזֻמָּן לְלַוּוֹתוֹ כִּפְקֻדָּתוֹ בִּשְעַת טִיּוּלוֹ. הַכַּלִיף הִנִּיחַ אֵת הַקֻפְסָא הַמְלֵאָה אַבְקַּת קְסָמִים לְתוֹךְ חֲגוֹרָתוֹ, וּלְאַחַר שֶׁצִּוָּה עַל בְּנֵי לִוְיָתוֹ לַעֲמוֹד בִּמְקוֹמָם, שָׂם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו, הוּא וְרַב־וַזִיר לְבַדָּם. מִתְּחִלָּה הָלְכוּ בְּתוֹךְ הַגַּנִּים הָרְחָבִים שֶׁל הַכַּלִיף, וְאוּלָם תָּרִים הָיוּ לַשָּׁוְא אַחַר דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, כְּדֵי לְנַסּוֹת מַעֲשֵׂיהֶם. לִבְסוֹף הִצִּיעַ הַוַּזִיר לְהַפְלִיג בְּדַרְכָּם וְלָלֶכֶת לְיַד הַנָּחַל, בִּמְקוֹם שֶׁרָאָה שָׁם לִפְרָקִים קְרוֹבִים בַּעֲלֵי חַיִּים רַבִּים, וּבְיִחוּד חֲסִידוֹת, שֶׁמָשְׁכוּ עֲלֵיהֶן אֵת תְּשׂוּמֶת לִבּוֹ עַל יְדֵי הִלּוּכָן הַמָּלֵא חֲשִׁיבוּת וְקוֹל קִשְׁקוּשׁ חַרְטֻמָּן.

הַכַּלִיף הִסְכִּים לְהַצָּעָתוֹ שֶׁל הַוַּזִיר וְהָלַךְ עִמּוֹ אֶל הַנָּחַל. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשָׁם רָאוּ וְהִנֵּה חֲסִידָה אַחַת מִתְהַלֶּכֶת שָׁם הֵנָּה וָהֵנָּה מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ, מְבַקֶּשֶׁת לָהּ צְפַרְדְּעִים וּמְקַשְׁקֶשֶׁת בְּחַרְטֻמָּהּ זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָאוּ וְהִנֵּה גַם בִּמְרוֹמֵי הָאֲוֵיר מִתְעוֹפֶפֶת חֲסִידָה אַחֶרֶת וְטָסָה וּבָאָה לְכָאן.

“הַמְרֵה אַמְרֶה בִזְקָנִי, אֲדוֹנִי רַב הַחֶסֶד”, אָמַר רַב־וַזִיר, “אֲרֻכּוֹת רַגְלַיִם אֵלּוּ עוֹסְקוֹת עַכְשָׁו בְּשִׂיחָה נָאָה. מַה טּוֹב הָיָה אִלּוּ נֶהְפַּכְנוּ לַחֲסִידוֹת?”

“יָפֶה דִבַּרְתָּ!” הֵשִׁיב הַכַּלִיף, “אֲבָל מִתְּחִלָּה נִתְבּוֹנֵן עוֹד פַּעַם בַּדָּבָר, כֵּיצַד נַחְזֹר וְנֵהָפֵךְ שׁוּב לִבְנֵי אָדָם. – כֵּן הַדָּבָר! נִשְׁתַּחֲוֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים קֵדְמָה וְנַגִּיד בְּפִינוּ מוּטַבּוֹר, מִיָּד שׁוּב אֲנִי כַּלִיף וְאַתָּה וַזִיר. וְאוּלָם לְמַעַן הַשֵּׁם, אַל נָא נְמַלֵּא צְחוֹק פִּינוּ, שֶׁאִם לֹא כֵן אָבַדְנוּ, אָבָדְנוּ!”

כְּשֶׁדִּבֶּר הַכַּלִיף דְּבָרָיו אֵלֶּה רָאָה וְהִנֵּה הַחֲסִידָה הַשֵּׁנִית פּוֹרַחַת מִמַּעַל לְרֹאשָׁם וְיוֹרֶדֶת לְאַט לְאַט לָאָרֶץ. מִיָּד מִהֵר וְהוֹצִיא אֵת הַקֻּפְסָא מִתּוֹךְ חֲגוֹרָתוֹ, שָׁאַף אֶל חָטְמוֹ מָנָה יָפָה וְהִגִּישׁ גַּם אֶל רַב־וַזִיר, שֶׁשָּׁאַף אַף הוּא מִמֶּנָּה, וּשְׁנֵיהֶם קָרְאוּ: מוּטַבּוֹר!

מִיָּד נִתְכַּוְּצוּ רַגְלֵיהֶם וְנַעֲשׂוּ דַקּוֹת וַאֲדֻמּוֹת, הַסַּנְדָּלִים הַכְּתֻמִּים וְהַיָּפִים שֶׁל הַכַּלִיף וּבֶן לִוְיָתוֹ נֶהְפְּכוּ לְכַף רֶגֶל חֲסִידָה, זְרוֹעוֹתֵיהֶם נֶהְפְּכוּ לִכְנָפַיִם, הַצַּוָּאר נִשְׁתַּרְבֵּב מִתּוֹך הַכְּתֵפַיִם וְאָרַךְ עַד כְּדֵי אַמָּה בְמִדָּה, הַזָּקָן נֶעֱלָם, וְכָל הַגּוּף נִתְכַּסָּה בְנוֹצָה רַכָּה.

“חַרְטֹם יָפֶה לָךְ, אֲדוֹנִי רַב־וַזִיר”, הִבִּיעַ הַכַּלִיף לְאַחַר שֶׁהִתְבּוֹנֵן בּוֹ שָׁעָה אֲרֻכָּה מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן. “נִשְׁבָּע אֲנִי בִזְקַן הַנָּבִיא, עֲדַיִן לֹא רָאִיתִי דָבָר כָּזֶה מֵעוֹדִי”.

“מוֹדֶה אֲנִי בְרֹב הַכְנָעָה”, הֵשִׁיב רַב־וַזִיר מִתּוֹךְ הִשְׁתַּחֲוָיָה; "וְאוּלָם אִם רַשַּׁאי אֲנִי לְהַרְהִיב עֹז בְּנַפְשִׁי, אוֹמַר שֶׁהוֹד רוֹמְמוּתְךָ נָאֶה בְצוּרַת חֲסִידָה כִּמְעַט יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּקְלַסְתֵּר פְּנֵי כַלִיף. וְאוּלָם בּוֹא נָא עִמִּי, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, וְנַקְשִׁיב לְשִׂיחַת חֲבֵרֵינוּ,

וְנִרְאֶה אִם מֵבִינִים אָנוּ בֶאֱמֶת בִּלְשׁוֹן חֲסִידָה?" בֵּין כַּךְ הִגִּיעָה הַחֲסִידָה הַשֵּׁנִית לָאָרֶץ. עוֹמֶדֶת הָיְתָה וּמְשַׁפְשֶׁפֶת בְּחַרְטֻמָּהּ אֶת רַגְלֶיהָ וּמְצַחְצַחְתָּן, הֶחֱלִיקָה אֶת נוֹצוֹתֶיהָ וְקָרְבָה אֶל הַחֲסִידָה הָרִאשׁוֹנָה. מִיָּד חָפְזוּ שְׁתֵּי הַחֲסִידוֹת הַחֲדָשׁוֹת וּמִהֲרוּ לָלֶכֶת אֶצְלָן וְשָׁמְעוּ לְתִמְהוֹן לִבָּם שִׂיחָה זוֹ:

“צַפְרָא טָבָא, מָרַת רוּם־רֶגֶל, מֶה רָאִית שֶׁהִשְׁכַּמְתְּ כָּל כַּךְ לָרֶדֶת עַל פְּנֵי הָאָחוּ?”

“חֵן חֵן, קַשְׁקְשָׁנִית חֲבִיבָתִי! הָלַכְתִּי לְהָבִיא לִי פַת שַׁחֲרִית. שֶׁמָּא חָשְׁקָה נַפְשֵׁךְ בְרֶבַע הַלְּטָאָה אוֹ בְשׁוֹק הַצְּפַרְדֵּעַ?”

“יִישַׁר כֹּחֵךְ; תַּאֲבוֹנִי סָר מִמֶּנִּי הַיּוֹם כָּלִיל. יָרֹד יָרַדְתִּי עַל פְּנֵי הָאָחוּ לְשֵׁם עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי. עָלַי לָצֵאת הַיּוֹם בִּמְחוֹלוֹת לִפְנֵי הָאוֹרְחִים שֶׁל אָבִי וּלְפִיכָךְ רוֹצָה אֲנִי לְאַמֵּן קְצָת רַגְלַי בַּחֲשָׁאי”.

מִיָּד עָמְדָה הַחֲסִידָה הַצְּעִירָה וּפָסְעָה עַל פְּנֵי הַכַּר בּתְנוּעוֹת גֵּו נִפְלָאוֹת. הַכַּלִיף וּמַנְצֹר הִבִּיטוּ אַחֲרֶיהָ מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת רַבָּה. וְאוּלָם כְּשֶׁקָּפְצָה הַחֲסִידָה וְעָמְדָה עַל רֶגֶל אַחַת וְנִפְנְפָה בְחֵן בִּכְנָפֶיהָ, לֹא יָכְלוּ עוֹד הַשְּנַיִם לְהִתְאַפֵּק; צְחוֹק פָּרַץ מֵחַרְטֻמֵּיהֶם עַל כָּרְחָם, וְלֹא שָׁבוּ לִמְנוּחָתָם אֶלָּא לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה. דַּעְתּוֹ שֶׁל הַכַּלִיף נִתְיַשְּׁבָה עָלָיו רִאשׁוֹנָה: “הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂה צְחוֹק נֶחְמָד”, קָרָא, “שֶׁלֹּא יְסֻלָּא בְזָהָב. חֲבַל שֶׁהָעוֹפוֹת הַטִּפְּשִׁים הֲלָלוּ בָּרְחוּ בְּבֶהָלָה מִקּוֹל צְחוֹקֵנוּ, וְלוּלֵא זֹאת וַדַּאי שֶׁהָיוּ פוֹתְחִים פִּיהֶם בְּשִׁיר!”

אָכֵן עַכְשָׁו עָלָה עַל לִבּוֹ שֶׁל רַב־וַזִיר, שֶהַצְּחוֹק אָסוּר עֲלֵיהֶם כָּל זְמָן שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פְנֵיהֶם. מִיָּד עָמַד וְהוֹדִיעַ אֵת חֲשָׁשׁוֹ לַכַּלִיף. “הָהּ מֶכָּה וּמְדִינָא! הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂה צְחוֹק נוּגֶה, אִם עָלַי לִהְיוֹת חֲסִידָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם! הַעֲלֵה נָא עַל לִבְּךָ מִלָּה טִפְּשִׁית זוֹ, אֵין אֲנִי נִזְכָּר בָּהּ כְּלָל”.

“עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת שָׁלשׁ פְּעָמִים קֵדְמָה וּלְהַגִּיד בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה: מוּ−מוּ−מוּ−”

מִיָּד עָמְדוּ וְכִוְּנוּ פְנֵיהֶם לְמִזְרָח וְהִשְתַּחֲווּ בְלִי הֶפְסֵק, עַד שֶׁחַרְטֻמֵּיהֶם נָגְעוּ כִּמְעַט בָּאָרֶץ. וְאוּלָם אוֹי וַאֲבוֹי! מִלַּת הַקְּסָמִים נִשְכְּחָה מִלִּבָּם, וְאַף כִּי הִרְבָּה הַכַּלִיף לְהִשְתַּחֲווֹת וְהַוַּזִיר שֶׁלּוֹ קָרָא בִשְׁעַת מַעֲשֶׂה מִתּוֹךְ כִּלְיוֹן נֶפֶשׁ מוּ−מוּ לֹא הוֹעִילוּ כְלוּם, וְנִמְחָה זֵכֶר הַדָּבָר מִלִּבָּם, וְהַכַּלִיף הַמִּסְכֵּן וְהַוַּזִיר שֶׁלּוֹ נִגְזַר עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת חֲסִידוֹת.

 

ג

נוּגִים הִתְהַלְּכוּ נְגוּעֵי הַקְּסָמִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת, וְלֹא יָדְעוּ מַה לַּעֲשׂוֹת בְּצָרָתָם. לַהֲפוֹךְ עוֹרָם, עוֹר חֲסִידָה, לֹא הָיָה בְיָדָם, וְאַף גַּם לַחֲזוֹר הָעִירָה וּלְהִתְוַדַּע אֶל הַבְּרִיוֹת לֹא יָכֹלוּ, כִּי מִי זֶה יַאֲמִין לַחֲסִידָה שֶׁהִיא הִיא הַכַּלִיף בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וַאֲפִילּוּ אִם יַאֲמִינוּ בִדְבָרָיו, כְּלוּם יִבְחֲרוּ בְּנֵי בַגְדַּד בַּחֲסִידָה וְיַכְתִּירוּהָ לְכַלִיף?

כַּךְ הִתְהַלְּכוּ לָהֶם כַּמָה יָמִים הֵנָּה וָהֵנָּה וְהִתְפַּרְנְסוּ בְּצִמְצוּם מִפְּרִי הַשָּׂדֶה, לְפִי שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהַכְנִיס אוֹתָם כָּרָאוּי לְתוֹךְ בֵּית הַבְּלִיעָה בְּשֶׁל חַרְטֻמֵּיהֶם הָאֲרֻכִּים. אָכֵן לְטָאוֹת וּצְפַרְדְּעִים לֹא מָשְׁכוּ אֶת לִבָּם בְּיוֹתֵר, לְפִי שֶׁחָשְׁשׁוּ שֶׁמָּא יְקַלְקְלוּ אֶת קֵבָתָם בְּמַאֲכַל תַּאֲוָה זֶה. תַּעֲנוּגָם הַיְּחִידִי בְמַצָּבָם זֶה הַנּוֹרָא הָיָה שֶׁיָּדְעוּ לָעוּף, וְכַךְ עָפוּ לִפְרָקִים עַל פְּנֵי הַגַּגּוֹת שֶׁל בַּגְדַּד לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם.

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הִבְחִינוּ מְבוּכָה רַבָּה וָאֵבֶל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר. וְאוּלָם בַּיּוֹם הָרְבִיעִי לְפֶגַע הַקְּסָמִים יָשְבוּ עַל גַּבֵּי הֵיכַל הַכַּלִיף, וְהִנֵּה רָאוּ לְמַטָּה תַּהֲלוּכָה כַבִּירָה בְּתוֹךְ הָרְחוֹבוֹת. קוֹל תֻּפִּים וַחֲלִילִים נִשְׁמָע, וְאִישׁ אֶחָד עוֹטֶה מְעִיל אָדֹם הַמְרֻקָּם זָהָב רָכַב עַל סוּס עֲדוּי תִּפְאֶרֶת וּמֻקַּף מְשָׁרְתִים לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל. מַחֲצִית בְּנֵי בַגְדַּד רָצוּ אַחֲרָיו וְכֻלָּם קָרָאוּ: “יְחִי מִצְרָא, מוֹשֵׁל בַּגְדַּד!” מִיָּד הֵצִיצוּ שְׁתֵּי הַחֲסִידוֹת, הַיּוֹשְׁבוֹת עַל גַּג הַהֵיכָל, אַחַת בִּפְנֵי חֲבֶרְתָּהּ וְהַכַּלִיף חָסִיד אָמָר: “עַכְשָׁו מֵבִין אַתָּה רַב־וַזִיר, מִפְּנֵי מָה בָאָה עָלַי צָרַת הַקְּסָמִים? מִצְרָא זֶה הוּא בְנוֹ שֶׁל אוֹיְבִי בְנֶפֶשׁ, הַקּוֹסֵם הַכַּבִּיר קַשְׁנוּר, שֶׁנִשְׁבַּע בַּחֲמָתוֹ לְהִתְנַקֵּם בִּי. אֲבָל עֲדַיִן אֵין אֲנִי בָא לִידֵי יאוּשׁ. בֹּא עִמִּי, חָבֵר נֶאֱמָן וְאָח לְצָרָה, נֵלְכָה אֶל קֶבֶר הַנָּבִיא, שֶׁמָּא יָסוּר הַקֶּסֶם מֵעָלֵינוּ בַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ”.

עָמְדוּ וְנִתְרוֹמְמוּ מֵעַל גַּג הַהֵיכָל וְעָפוּ לָהֶן בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לִמְדִינָה.

וְאוּלָם מַעֲשֵׂה הַתְּעוּפָה קָשֶׁה הָיָה עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁתֵּי הַחֲסִידוֹת עֲדַיִן לֹא הָיוּ רְגִילוֹת בְּכָךְ. “הוֹי, אֲדוֹנִי”, נֶאֱנַח רַב־וַזִיר לְאַחַר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, “אֵין בְּכֹחִי לִשָּׂא עוֹד אֶת הַדָּבָר, הַרֵי אַתָּה מִתְעוֹפֵף בִּמְהִירוּת יְתֵרָה! אַף גַּם הִגִּיעַ כְּבָר הָעֶרֶב וְטוֹב נַעֲשֶׂה אִם נְבַקֵּשׁ לָנוּ מָקוֹם לָלוּן הַלָּיְלָה”.

חָסִיד הִטָּה אֹזֶן לְבַקָּשַׁת מְשָׁרְתוֹ, וְהוֹאִיל וְעֵינוֹ הִבְחִינָה בָעֵמֶק מִלְּמַטָּה בְחָרְבָּה אַחַת, שֶׁיָּפָה הִיא כְנִרְאֶה לְלִינַת לָיְלָה, לְפִיכָךְ עָמְדוּ וְעָפוּ לְשָׁם. מָקוֹם זֶה שֶבָּחֲרוּ בוֹ לְלִינַת לַיְלָה הָיָה כְנִרְאֶה טִירָה לְשֶעָבָר. עַמּוּדִים נָאִים הָיוּ מְבַצְּבְּצִים מִבֵּין גַּלֵּי הַמַּפֹּלֶת, וְכַמָּה חֲדָרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עֲדַיִן בִּשְׁלֵמוּת כִּמְעַט הֵעִידוּ עַל תִּפְאֶרֶת הַבַּיִת לְפָנִים. חָסִיד וּבֶן לִוְיָתוֹ הִתְהַלְּכוּ בִּמְבוֹאוֹת הַחָרְבָּה כְּדֵי לְבַקֵּשׁ לָהֶם מָקוֹם יָבֵשׁ; פִּתְאוֹם עָמְדָה הַחֲסִידָה מַנְצֹר מִלָּכֶת. “אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי”, לָחַשׁ בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, “כְּלוּם אֵין זוֹ מִדָּה שֶׁל שְׁטוּת לְרַב־וַזִיר, וּמִכָּל שֶׁכֵּן לַחֲסִידָה, לִפְחֹד מִפְּנֵי לִילִין וְרוּחִין! הֲרֵינִי שָׁרוּי כֻּלִּי בְאֵימָה, כִּי שָׁמַעְתִּי בָרוּר קוֹל אֲנָחָה וַאֲנָקָה עוֹלֶה כָאן מִקָּרוֹב”. הַכַּלִיף עָמַד אַף הוּא מִלָּכֶת, וְשָׁמַע בָּרוּר קוֹל בְּכִיָּה חֲרִישִׁית, הַדּוֹמֶה יוֹתֵר לְקוֹל אָדָם מִלְּקוֹל חַיָּה. מִתּוֹךְ צִפִּיָּה רַבָּה רָצָה לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמִּשָׁם עָלָה קוֹל הַנֶּהִי; אֲבָל הַוַּזִיר פָּשַׁט אֶת חַרְטֻמּוֹ וְתָפַס בּוֹ בִכְנָפוֹ, וּבִקֵּשׁ וְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו שֶׁלֹּא לְהָבִיא אוֹתָם לִידֵי סַכָּנָה חֲדָשָׁה. וְאוּלָם לַשָּׁוְא! הַכַּלִיף, שֶׁחָבוּי לוֹ לֵב אַמִּיץ גַּם מִתַּחַת לְכַנְפֵי חֲסִידָה, הִתְפָּרֵץ לְנַפְשׁוֹ אַגַּב הֶפְסֵד שֶל כַּמָה נוֹצוֹת וְנֶחְפַּז לָלֶכֶת לְתוֹךְ מָבוֹא אָפֵל. מִיָּד הִגִּיעַ לְדֶלֶת אַחַת, שֶׁלֹא הָיְתָה, כְנִרְאֶה, סְגוּרָה כָּל צָרְכָּהּ, וּמִשָּׁם עָלָה אֶל אָזְנוֹ קוֹל אֲנָחָה מְעֹרָב בִּקְצַת יְלָלָה. נָטַל וְדָחַף אֵת הַדֶּלֶת בְּחַרְטֻמּוֹ, אֶלָּא שֶׁמֵּרֹב תִּמָּהוֹן עָמַד מִלֶּכֶת עַל יַד הַמִּפְתָּן. בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הֶחָרֵב, שֶׁאַךְ אוֹר מוּעָט חוֹדֵר לְתוֹכוֹ מִבַּעַד לְחַלוֹן קָטָן הַמְכֻסֶּה שְׂבָכָה, רָאָה תִנְשֶׁמֶת גְּדוֹלָה יוֹשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ. טִפּוֹת דֶּמַע כְּבֵדוֹת נוֹשְׁרוֹת מֵעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהָעֲגֻלּוֹת, וּבְקוֹל צָרוּד הוֹצִיאָה יִלְלָתָה מִפִּתְחֵי חַרְטֻמָּהּ הֶעָקֹם. אָכֵן מִשֶּׁרָאֲתָה אֵת הַכַּלִיף וְהַוַּזִיר שֶׁלוֹ, שֶׁבָּא אַף הוּא בֵינָתַיִם בַּלָּאט, פָּרְצָה צְוָחָה שֶׁל שִׂמְחָה מִפִּיהָ. שָׁלְחָה אֵת כְנָפָהּ, הַמְכֻסָּה כְּתָמִים חוּמִים, וּמָחֲתָה בְחֵן אֵת דִּמְעוֹת עֵינֶיהָ, וּלְתִמְהוֹן לֵב שְׁנֵיהֶם קָרְאָה בְלָשׁוֹן עַרְבִית צֶחָה כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם: “בְּרוּכוֹת הַבָּאוֹת חֲסִידוֹת, בּוֹאֲכֶן הוּא אוֹת לְטוֹבָה שֶׁיַּעֲמֹד לִי רֶוַח וְהַצָּלָה, שֶׁכַּךְ נִבְּאוּ לִי לְפָנִים, כִּי עַל יְדֵי חֲסִידוֹת יַגִּיעַ לִי אֹשֶׁר רָב!”

לְאַחַר שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ שֶׁל הַכַּלִיף, עָמַד וְהִשְׁתַּחֲוָה לְפָנֶיהָ וְהִרְכִּין לָאָרֶץ צַוַּארוֹ הָאָרֹךְ, הִצִּיג אֵת רַגְלָיו הַדַּקּוֹת בְּחֵן, וְאָמָר: “גְּבִרְתִּי הַתִּנְשָׁמֶת! מִתּוֹךְ דְּבָרַיִךְ מַכִּיר אֲנִי בָּךְ אָחוֹת לְצָרָה. וְאוּלָם אֲהָהּ! תִּקְוָתֵךְ שֶׁתַּעֲמוֹד לָךְ רֶוַח וְהַצָּלָה עַל יָדֵינוּ הִיא תִּקְוַת שָׁוְא. הַכֵּר תַּכִּירִי בְעַצְמֵךְ בַּאֲפִיסַת כֹּחֵנוּ אִם תִּשְמְעִי אֵת דְּבַר הַמְאֹרָע שֶׁאֵרַע לָנוּ”. הַתִּנְשָׁמֶת בִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לְסַפֵּר, מִיָּד פָּתַח הַכַּלִיף וְסִפֵּר אֵת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הַיָּדוּעַ לָנוּ.

 

ד

לְאַחַר שֶׁסִּפֵּר הַכַּלִיף לַתִּנְשֶׁמֶת אֵת דְּבַר הַמְּאֹרָע שֶׁאֵרַע לוֹ, הִשְׁמִיעָה לוֹ הַתִּנְשֶׁמֶת דִּבְרֵי תוֹדָה וְאָמָרָה: "שְׁמַע נָא גַם אֶת דְּבַר הַמְאֹרָע שֶׁאֵרַע לִי וְתִרְאֶה שֶׁאֻמְלָלָה אֲנִי בְמִדָּה לֹא פְחוּתָה מִמֶךָּ. אָבִי הוּא מֶלֶךְ הֹדּוּ, וַאֲנִי בִתּוֹ הַיְּחִידָה וְהָאֻמְלָלָה, לוּזָה שְׁמִי. אוֹתוֹ הַקּוֹסֵם קַשְׁנוּר שֶׁפָּגַע בָּכֶם בִּקְסָמָיו, הֵבִיא אַף עָלַי אֶת הָאָסוֹן. פַּעַם אַחַת בָּא אֶל אָבִי וּבִקֵּשׁ מִמֶּנוּ לָתֵת אוֹתִי לִבְנוֹ מִצְרָא לְאִשָּׁה. וְאוּלָם אָבִי שֶׁרַתְחָן הִנֵּהוּ בְטִיבוֹ, צִוָּה לְהַשְׁלִיכוֹ מֵעַל הַמַּעֲלוֹת. אָכֵן נָבָל זֶה הִתְחַכֵּם לְהִתְקָרֵב אֵלַי שׁוּב בִּדְמוּת אַחֶרֶת, וּכְשֶׁיָּשַׁבְתִּי פַּעַם בְּגַנִּי וּבִקַּשְׁתִּי לְהָשִׁיב נַפְשִׁי בְּכוֹס מַשְׁקֶה הֵבִיא לִי הַלָּז, כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ צוּרַת עֶבֶד, מִין מַשְׁקֶה שֶׁהָפַךְ אֵת מַרְאִי וְהִצִּיגַנִּי בִדְמוּת כְּעוּרָה זוֹ. מִיָּד הֵבִיא אוֹתִי לְכָאן, כְּשֶׁאֲנִי מִתְעַלֶּפֶת מִפָּחַד, וְקָרָא בְאָזְנַי בְּקוֹל נוֹרָא: “כָּאן תֵּשְׁבִי כְעוּרָה, מְנֻדָּה גַם מִבַּעֲלֵי הַחַיִּים, עַד בֹּא קִצֵּךְ, אוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ אָדָם לְקַחְתֵּךְ לוֹ לְאִשָּׁה בִרְצוֹנוֹ הַטּוֹב גַּם בִּדְמוּת תַּבְנִיתֵך זוֹ הַנּוֹרָאָה. כָּכָה אֲני נוֹקֵם נִקְמָתִי בָּךְ וּבְאָבִיךּ הַגֵּאֶה”.

מִן הַיּוֹם הַהוּא עָברוּ חֳדָשִׁים רַבִּים. בְּדוּדָה וַעֲגוּמָה יוֹשֶׁבֶת אֲנִי בֵין הַחוֹמוֹת הָאֵלֶּה כִנְזִירָה, מְתֹעֶבֶת בְּעֵינֵי בָאֵי עוֹלָם, וּזְוָעָה אֲנִי אַף לְבַעֲלֵי הַחַיִּים; הַטֶּבַע הַיָּפֶה סָגוּר וּמְסֻגָּר לְפָנָי, שֶׁכֵּן עִוֶּרֶת אֲנִי יוֹמָם, וְאַךְ בְּשָׁעָה שֶׁהַיָּרֵחַ זוֹלֵף אֶת אוֹרוֹ הַחִוֵּר עַל פְּנֵי הַחוֹמוֹת הֲלָלוּ נוֹפֵל הַצָּעִיף הַמְכַסֶּה אֶת עֵינָי".

הַתִּנְשֶׁמֶת כִּלְתָה לְדַבֵּר וְשׁוּב מָחֲתָה בִכְנָפָהּ אֶת דִּמְעַת עֵינָהּ, מִשּׁוּם שֶׁסִּפּוּר הַפְּגָעִים שֶׁלָּה הֶעֱלָה דְמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ.

לְמִשְׁמַע סִפּוּרָהּ שֶׁל בַּת הַמֶּלֶךְ נִשְתַּקַע הַכַּלִיף בְּמַחֲשָׁבוֹת. “אִם אֵין הַדְּבָרִים מַתְעִים אוֹתִי”, אָמָר, “יֵשׁ יַחַס טָמִיר ביֵּן אֲסוֹן שְׁנֵינוּ; אֲבָל הֵיכָן אֶמְצַא אֵת הַמַּפְתֵּחַ לְפִתְרוֹן חִידָה זוֹ?” פָּתְחָה הַתִּנְשֶׁמֶת וְהֵשִׁיבָה לוֹ: “אָכֵן אֲדוֹנִי! גַּם לִי נִדְמֶה כָךְ; לְפִי שֶכַּךְ נִבְּאָה לִי אִשָּׁה חֲכָמָה בְקַדְמַת יַלְדוּתִי, כִּי חֲסִידָה תָבִיא לִי אשֶׁר רָב; וְיִתָּכֵן הַדָּבָר שֶׁיָּדֹעַ אֵדַע אֵיךְ נוּכַל לְהַצִּיל אֵת נַפְשֵׁנוּ”. הַכַּלִיף תָּמַהּ תְּמִיָּה גְדוֹלָה וְשָׁאָל, מָה הִיא הַדֶּרֶךְ שֶׁהִיא מִתְכֶּוֶּנֶת אֵלֶיהָ. “הַקּוֹסֵם שֶׁהֵמִיט אָסוֹןֹ עַל שְׁנֵינוּ”, הֵשִׁיבָה הַתִּנְשָׁמֶת, “רָגִיל לָבוֹא פַּעַם אַחַת בְּכָל חֹדֶשׁ אֶל הַחָרְבָּה הַזֹּאת. לֹא הַרְחֵק מֵחֶדֶר זֶה מָצוּי אוּלָם אֶחָד. שָׁם דַּרְכּוֹ לְהֵיטִיב לִבּוֹ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה עִם הַרְבֵּה מֵחֲבֵרָיו. כְּבָר הִקְשַׁבְתִּי פְּעָמִים רַבּוֹת לְשִׂיחָתָם בְּמִסְתָּרִים. מְסַפְּרִים הֵמָּה זֶה לָזֶה אֵת מַעֲשֵׂי תַעֲלוּלֵיהֶם, וְשֶׁמָּא יַשְׁמִיעַ בְּפִיו אֵת מִלַּת הַקְּסָמִים שֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה מִלִבְּכֶם”.

“הוֹ, נְסִיכָה יְקָרָה”, קָרָא הַכַּלִיף, “הַגִּידִי נָא אֵימָתַי דַּרְכּוֹ לָבוֹא וְהֵיכָן הוּא הָאוּלָם?”

הַתִּנְשֶׁמֶת הֶחֱרִישָׁה שָׁעָה קַלָּה וְאַחַר אָמָרָה: “אַל נָא תְדִינֵנִי לְכַף חוֹבָה וְאוּלָם רַק בִּתְנַאי אֶחָד יְכוֹלָה אֲנִי לְמַלְּאוֹת אֶת רְצוֹנֶךָ”. − “פִּתְחִי פִיךְ וְדַבֵּרִי! פִּתְחִי פִיךְ וְדַבֵּרִי!” קָרָא חָסִיד. “צַוִּי, כָּל תְּנַאי מְקֻבָּל עָלָי”.

“אָכֵן גַּם אֲנִי רוֹצָה לְהִשְׁתַּחְרֵר יַחַד עִמָּכֶם, אֲבָל דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר הוּא אֶלָּא אִם יַבְטִיחַ לִי אֶחָד מִכֶּם לִשָּׂא אוֹתִי לְאִשָּׁה”.

הַחֲסִידוֹת נָבוֹכוּ כְנִרְאֶה בְּמִקְצָת, לְמִשְׁמַע הַצָּעָה זוֹ, וְהַכַּלִיף רָמַז לוֹ לִמְשָׁרְתוֹ לָצֵאת עִמּוֹ לְשָׁעָה קַלָּה הַחוּצָה.

“רַב־וַזִיר”, קָרָא הַכַּלִיף עַל יַד הַפָּתַח, “הֲרֵי זֶה עֵסֶק בִּישׁ, אֲבָל אַתָּה יָכֹל תּוּכַל לְקַחְתָּהּ לָךְ”.

"כָּךְ? הֵשִׁיב הֲלָה, “רוֹצֶה אַתָּה שֶׁתָּקוּם אִשְׁתִּי וּתְנַקֵּר אֶת עֵינַי כְּשֶׁאָבוֹא לְבֵיתִי? אַף גַּם אִישׁ זָקֵן אֲנִי וְאַתָּה עוֹדְךָ צָעִיר לְיָמִים וּפָנוּי וְנָקֵל לְךָ לִתֵּן אֶת יָדְךָ לְבַת מֶלֶךְ צְעִירָה וְיָפָה”.

“זֶה הוּא הַדָּבָר”, נֶאֱנַח הַכַּלִיף, כְּשֶׁכְּנָפָיו תְּלוּיוֹת לוֹ בְרִפְיוֹן מִתּוֹךְ עֶצֶב. “מִי יֹאמַר לְךָ שֶׁצְּעִירָה הִיא וְיָפָה? הֲרֵי זֶה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִים הַבְּרִיוֹת, לִקְנוֹת אֶת הֶחָתוּל כְּשֶׁהוּא עָטוּף וְכָרוּךְ בְּשָׂק!”

שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמְדוּ וְשִׁדְּלוּ זֶה אֶת זֶה בִּדְבָרִים, וְאוּלָם לִבְסוֹף כְּשֶׁרָאָה הַכַּלִיף, שֶׁנּוֹחַ לוֹ לַוַזְיר שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת חֲסִידָה מִלָּקַחַת אֵת הַתִּנְשֶׁמֶת לְאִשָּה, הֶחְלִיט בְּלִבּוֹ לְמַלְּאוֹת בְּעַצְמוֹ אַחַר תְּנַאי זֶה. הַתִּנְשֶׁמֶת הָיְתָה מְלֵאָה שִׂמְחָה כֻּלָּה. עָמְדָה וְהוֹדִיעָה לָהֶם, שֶׁכִּוְּנוּ לָבֹא בַשָּׁעָה הַנְּכוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁקָּרוֹב הַדָּבָר לְוַדַּאי, כִּי הַקּוֹסְמִים יִתְאַסְּפוּ כָאן עוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה.

עָמְדָה וְיָצְאָה עִם הַחֲסִידוֹת מִתּוֹך הַחֶדֶר כְּדֵי לְהוֹלִיכָן אֶל אוֹתוֹ הָאוּלָם; שָׁעָה אֲרֻכָּה עָבְרוּ דֶרֶךְ מָבוֹא אָפֵל; סוֹף סוֹף הֵאִיר לָהֶם קַו אוֹר בָּהִיר מִתּוֹךְ קִיר חָרֵב לְמֶחֱצָה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשָׁם, הִשְׁמִיעָה לָהֶם הַתִּנְשֶׁמֶת אֵת עֲצָתָהּ לַעֲמֹד בִּמְנוּחָה גְמוּרָה. מִיָּד הֵצִיצוּ בְתוֹךְ הַחוֹר שֶׁעָמְדוּ עַל יָדוֹ, וְרָאוּ אוּלָם גָּדוֹל. הָאוּלָם הָיָה בָנוּי עַמּוּדִים מִסָּבִיב וּמְקֻשָּׁט בְּכָל מִינֵי הִדּוּר. הַרְבֵּה מְנוֹרוֹת בַּעֲלוֹת צְבָעִים הֵפִיצוּ אוֹר גָּדוֹל כְּאוֹר הַיוֹם. בְּאֶמְצַע הָאוּלָם עָמַד שֻׁלְחָן עָגֹל עָרוּךְ בְּכָל מִינֵי מַאֲכָלִים מִן הַמֻּבְחָר. מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן עָמְדָה סַפָּה וְעָלֶיהָ יָשְׁבוּ בְנֵי אָדָם. הַחֲסִידוֹת הִכִּירוּ בְּפָנָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא הוּא אוֹתוֹ הָרוֹכֵל, שֶׁמָּכַר לָהֶם אֵת הָאֲבָקָה. הָאִישׁ שֶׁיָּשַׁב עַל יָדוֹ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְסַפֵּר לָהֶם אֵת פָּרָשַׁת מַעֲשָׂיו הַחֲדָשִׁים. בְּתוֹךְ יֶתֶר סִפּוּרָיו סִפֵּר לָהֶם גַּם עַל דְּבַר הַכַּלִיף וְהַוַּזִיר שֶׁלוֹ. “מָה הִיא הַמִּלָּה שֶׁמָּסַרְתָּ בְיָדָם?” שָׁאַל קוֹסֵם אַחֵר. “מִלָּה רוֹמִית קָשָׁה בְיוֹתֵר, וְהִיא מוּטַבּוֹר”.

 

ה

כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַחֲסִידוֹת עַל יַד חוֹר הַקִּיר אֵת הַדָּבָר יָצְאוּ כִּמְעַט מִדַּעְתָּן מֵרֹב שִׂמְחָה, חָפְזוּ וְרָצוּ בְרַגְלֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת אֶל שַׁעַר הַחָרְבָּה, עַד שֶׁלֹּא יָכְלָה הַתִּנְשֶׁמֶת לְהַשִּׂיג אוֹתָן כִּמְעָט. בַּחוּץ פָּתַח הַכַּלִיף וְאָמַר אֶל הַתִּנְשֶׁמֶת בְּרָגֶשׁ: “אַתְּ מַצֶּלֶת אֶת חַיַּי וְחַיֵּי יְדִידִי, הֲיִי לִי לְאִשָּׁה לְאוֹת תּוֹדָה עַל הַחֶסֶד שֶׁעָשִׂית עִמָּנוּ”. וּמִיָּד הִפְנָה פָנָיו כְּלַפֵּי מִזְרָח. שָׁלשׁ פְּעָמִים הִשְׁתַּחֲווּ הַחֲסִידוֹת וּפָשְׁטוּ צַוָּארָן כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁעָלְתָה זֶה עַתָּה מֵעֵבֶר לֶהָרִים; “מוּטַבּוֹר!” קָרָאוּ, וּכְהֶרֶף עַיִן נֶהֶפְכָה צוּרָתָם, וּבְשִׂמְחָתָם הָרַבָּה עַל מַתְּנַת הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים עָמְדוּ הָאָדוֹן וּמְשָׁרְתוֹ חֲבוּקִים יַחַד כְּשֶׁהֵם צוֹחֲקִים וּבוֹכִים כְּאֶחָד. אָכֵן מִי יְתָאֵר אֵת גֹּדֶל תִּמְהוֹנָם, כְּשֶׁנָּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וְהִבִּיטוּ סְבִיבָם? גְּבִירָה יָפָה עֲדוּיָה בַהֲדַר תִּפְאֶרֶת עוֹמֶדֶת לִפְנֵיהֶם. מִתּוֹךְ בַּת צְחוֹק הוֹשִׁיטָה אֵת יַדָּה אֶל הַכַּלִיף. “כְּלוּם אֵינְךָ מַכִּיר עוֹד אֵת הַתִּנְשֶׁמֶת שֶׁלָּךְ?” אָמָרָה. הַכַּלִיף נִתְפָּעֵל כָּל כַּךְ מִיָּפְיָהּ וְחִנָּהּ, עַד שֶׁקָּרָא, כִּי מְאֻשָּר הוּא בְיוֹתֵר שֶׁנֶּהְפַּךְ לַחֲסִידָה.

אַחַר כַּךְ נָסְעוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחַד לְבַגְדַּד. הַכַּלִיף מָצָא בְתוֹךְ בְּגָדָיו לֹא אֵת קֻפְסַת הָאֲבָקָה בִלְבָד, אֶלָּא גַם אֵת כִּיס כַּסְפּוֹ. בַּכְּפָר הַסָּמוּךְ קָנָה צֵידָה לַדָּרֶךְ, וְכַךְ הִגִּיעוּ בְקָרוֹב עַד שַׁעֲרֵי בַגְדַּד. אָכֵן בּוֹאוֹ שֶׁל הַכַּלִיף הֵבִיאָה שָׁם אֵת הַבְּרִיּוֹת לִידֵי הִתְרַגְּשׁוּת יְתֵרָה. הַכֹּל חֲשָׁבוּהוּ לְמֵת, וּלְפִיכָךְ הָיוּ הַבְּרִיּוֹת שְׂמֵחִים בְּיוֹתֵר לִרְאוֹת שׁוּב אֵת מוֹשְׁלָם הֶחָבִיב.

וּמִתּוֹךְ כַּךְ הִתְלַקְּחָה בְלִבָּם שִׂנְאָתָם כְּלַפֵּי מִצְרָא הָרַמָּאי. מִיָּד הָלְכוּ אֶל הַהֵיכָל וְתָפְסוּ אֵת הַקּוֹסֵם הַזָּקֵן וּבְנוֹ. הַכַּלִיף שָׁלַח אֵת הַזָּקֵן אֶל אוֹתוֹ הַחֶדֶר בְּתוֹךְ הַחָרְבָּה שֶׁיָּשְׁבָה שָׁם בַּת הַמֶּלֶךְ בְּצוּרַת תִּנְשָׁמֶת, וְצִוָּה לִתְלוֹתוֹ שָׁם. וְאוּלָם עַל בְּנוֹ, שֶׁלֹּא הֵבִין כְּלוּם בְּמַעֲשֵׂי הַקְּסָמִים שֶׁל אָבִיו, הֵטִיל הַכַּלִיף אַחַת מִשְׁתֵּי אֵלֶּה, אִם לִבְחוֹר בַּמָּוֶת אוֹ לְהָרִיחַ מִתּוֹךְ קֻפְסַת הָאֲבָקָה. כְּשֶׁבָּחַר בַּדָּבָר הָאַחֲרוֹן, הִגִּישׁ לוֹ רַב־וַזִיר אֵת הַקֻּפְסָא. מִיָּד שָׁאַף אֶל אַפּוֹ מָנָה יָפָה שֶׁל אֲבָקָה, וּמִלַּת הַקְּסָמִים שֶׁל הַכַּלִיף הָפְכָה אוֹתוֹ לַחֲסִידָה. הַכַּלִיף צִוָּה לָשִׂים אוֹתוֹ בִכְלוּב שֶׁל בַּרְזֶל וּלְהַצִּיגוֹ בְּתוֹךְ גַּנּוֹ.

יָמִים רַבִּים חַי הַכַּלִיף חָסִיד עִם אִשְׁתּוֹ בַת הַמֶּלֶךְ בְּתַעֲנוּגִים; אָכֵן תַּעֲנוּגוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הָיָה בְשָׁעָה שֶׁהָיָה רַב־וַזִיר בָא אֵלָיו יוֹם יוֹם אַחַר הַצָהֳרָיִם: סָחִים הָיוּ בֵינֵיהֶם לִפְרָקִים קְרוֹבִים עַל דְּבַר חַיֵּיהֶם בְּצוּרַת חֲסִידוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל הַכַּלִיף הָיְתָה בְדוּחָה עָלָיו בְּיוֹתֵר צָנַח לָאָרֶץ לְחַקּוֹת אֵת מַעֲשֵׂה רַב־וַזִיר בְּצוּרַת חֲסִידָה. פּוֹסֵעַ הָיָה בַחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ בְּרַגְלַיִם זְקוּפוֹת, מְקַשְׁקֵשׁ בִּלְשׁוֹנוֹ, מְנַפְנֵף בִּזְרוֹעוֹתָיו כְּמַעֲשֵׂה הָעוֹפוֹת בְּכַנְפֵיהֶם, וּמַרְאֶה כֵּיצַד הָיָה הַלָּז מִשְׁתַּחֲוֶה כְּלַפֵּי הַמִּזְרָח לְבַטָּלָה וְהָיָה קוֹרֵא בִשְׁעַת מַעֲשֶׂה מוּ־מוּ. מַחֲזֶה זֶה הָיָה מְשַׂמֵּחַ תָּמִיד אֵת לִבָּהּ שֶׁל אֵשֶׁת הַכַּלִיף וּבָנֶיהָ: וְאוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁהַכַּלִיף הָיָה מַאֲרִיךְ בַּדָּבָר יוֹתֵר מִדָּאי, מַרְבֶּה לְקַשְׁקֵשׁ בִּלְשׁוֹנוֹ, מְנַעֲנֵעַ רֹאשׁוֹ וְקוֹרֵא מוּ־מוּ, מִיָּד הָיָה הַוַּזִיר מְאַיֵּם עָלָיו מִתוֹךְ צְחוֹק, שֶׁיַּעֲמֹד וִיסַפֵּר לְאֵשֶׁת הַכַּלִיף אֶת פִּרְטֵי הַמַּשָּׂא וְהַמַתָּן שֶׁהָיָה בֵינֵיהֶם לִפְנֵי דֶלֶת חֶדְרָה שֶׁל הַתִּנְשֶׁמֶת בַּת הַמֶּלֶךְ.

לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם שֶׂלִים בָּרוּךְ אֵת סִפּוּרוֹ הִבִּיעוּ הַסּוֹחֲרִים אֵת קוֹרַת רוּחָם. “בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, שְׁעַת הַמִּנְחָה עָבְרָה עָלֵינוּ מִתּוֹךְ הֶסַּח הַדָּעַת”, אָמַר אֶחָד מֵהֶם כְּשֶׁהֵרִים אֵת מִכְסֵה הָאֹהֶל. “רוּחַ עֶרֶב קְרִירָה מְנַשֶּׁבֶת וְאָנוּ יְכוֹלִים לָלֶכֶת עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה פַרְסָאוֹת”. חֲבֵרָיו הִסְכִּימוּ לַדָּבָר, וּמִיָּד סָתְרוּ אֵת הָאֹהָלִים וְהַשַּיָּרָה שָׂמָה לַדֶּרֶךְ פְּעָמֶיהָ בְּאוֹתוֹ הַסֵּדֶר שֶׁבָּאָה לְכָאן.

רוֹכְבִים הָיוּ כָל הַלַּיְלָה כִמְעָט, מִפְּנֵי שֶׁבַּיּוֹם הָיָה הַשָּׁרָב מַחֲנִיק וְאוּלָם בַּלַּיְלָה הָיָה הָאֲוִיר מֵשִׁיב נֶפֶשׁ וְהַכּוֹכָבִים הִגִּיהוּ אוֹרָם. לִבְסוֹף הִגִּיעוּ לְמָקוֹם נָאֶה וְכָשֵׁר לָנוּחַ בּוֹ, מִיָּד נָטוּ אֹהָלִים וְשָׁכְבוּ עַל מִשְׁכָּבָם. אָכֵן לַזָּר דָּאֲגוּ הַסּוֹחֲרִים בְּיוֹתֵר, כְּאִלּוּ הָיָה אוֹרְחָם הַיָּקָר שֶׁבַּיְּקָרִים. הָאֶחָד נָתַן לוֹ מַצָּעוֹת, הַשֵּׁנִי נָתַן לוֹ שְׂמִיכוֹת, הַשְּׁלִישִׁי שָׁלַח לוֹ עֲבָדִים; קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, הִסְפִּיקוּ לוֹ הַכֹּל כְּאִלּוּ הָיָה בְּבֵיתוֹ, כְּשֶׁשּׁוּב קָמוּ מֵעַל מִשְׁכָּבָם כְּבָר הִגִּיעוּ שְׁעוֹת הַיּוֹם הַחַמּוֹת בְּיוֹתֵר, וְהֶחְלִיטוּ כֻלָּם פֶּה אֶחָד לְהַמְתִּין כָּאן עַד שֶׁיַּגִּיעַ הָעָרֶב. לְאַחַר שֶׁסָּעֲדוּ אֵת לִבָּם בְּיַחַד נִצְטַפְּפוּ שׁוּב זֶה אֵצֶל זֶה וְהַסוֹחֵר הַצָּעִיר פָּנָה אֶל הַזָּקֵן שֶׁבַּחֲבוּרָה וְאָמָר: “שֶׂלִים בָּרוּךְ הִנְעִים לָנוּ אֶתְמוֹל אֵת שְׁעַת הַמִּנְחָה, שֶׁמָּא, אַחְמֶד, תְּסַפֵּר לָנוּ גַם אַתָּה דָבָר, אִם אחַד הַמְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ לְךָ בִימֵי חַיֶּיךָ הָאֲרֻכִּים, אוֹ אַגָּדָה נָאָה”. אַחְמֶד הֶחְרִישׁ שָׁעָה אֲרֻכָּה, כְּאִלּוּ מְפַקְפֵּק הוּא וְנִמְלָךְ בְּדַעְתּוֹ אִם יַגִּיד מַה שֶּבְּלִבּוֹ אוֹ לָאו; לִבְסוֹף הִתְחִיל לְדַבֵּר: "יְדִידַי הַיְּקָרִים! בְּדַרְכֵּנוּ זוֹ הַרְאֵה הִרְאֵיתֶם כִּי רֵעִים נֶאֱמָנִים אַתֶּם, וְגַם שֶׂלִים זָכָה לְאֵמוּן לִבִּי; לְפִיכָךְ רוֹצֶה אֲנִי לְהַשְׁמִיעֲכֶם מְאֹרָע מִמְאֹרְעוֹת חַיָּי, שֶׁאֲנִי מוֹנֵעַ עַצְמִי תָמִיד מִלְּסַפְּרוֹ וּמִכָּל שֶׁכֵּן לִבְנֵי אָדָם סְתָם: “מַעֲשֶׂה בָּאֳנִיַּת מֵתִים”.

המלצות קוראים
תגיות