רקע
וילהלם האוף
מַעֲשֶׂה בָּאֳנִיַּת מֵתִים
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
שפת מקור: גרמנית
פרטי מהדורת מקור: תל־אביב: אל המעין; תשי"?

לְאָבִי הָיְתָה חָנוּת קְטַנָּה בְּבַלְזוֹרָה. הוּא הָיָה לֹא עָנִי וְלֹא עָשִׁיר, אֶלָּא אֶחָד מֵאוֹתָם הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵינָם מַרְהִיבִים עֹז בְּנַפְשָׁם לְנַסּוֹת דָּבָר, מִיִּרְאָה שֶׁמָּא יַפְסִידוּ גַם הַמְעַט שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם. מְחַנֵּךְ הָיָה אוֹתִי בְּדֶרֶךְ הַתֹּם וְהַיָּשָׁר, וּבִמְהֵרָה הֱבִיאַנִי לִידֵי כָךְ, שֶיָּכֹלְתִּי לִהְיוֹת לְעֵזֶר עַל יָדוֹ. אָכֵן כְּשֶמָּלְאוּ לִי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְאָבִי נִסָּה בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁלוֹחַ סְחוֹרָתוֹ מֵעֵבֶר לַיָּם, מֵת פִּתְאוֹם, מֵרֹב צַעַר כְּנִרְאֶה, שֶׁהִפְקִיד בִּידֵי שַׂר שֶׁל יָם אֶלֶף דִּינְרֵי זָהָב. בִּמְהֵרָה נוֹכַחְתִּי שֶׁמּוֹתוֹ הָיָה לוֹ לְאשֶׁר, מִפְּנֵי שֶׁלְּאַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה, שֶׁהָאֳנִיָּה הַטְּעוּנָה סְחוֹרַת אָבִי טָבְעָה בַיָּם. אֲבָל אָסוֹן זֶה לֹא יָכֹל לְדַכֵּא אֶת עֹז רוּחַ הָעֲלוּמִים הַמְפַעֵם בִּי. מָכַרְתִּי אֵת כֹּל נַחֲלַת אָבִי בְּכֶסֶף וְנָסַעְתִּי לְבַקֵּשׁ אֶת אָשְׁרִי בַמֶּרְחַקִּים, בְּלִוְיַת הַמְשָׁרֵת הַזָּקֵן שֶׁל אָבִי, שֶׁמִתּוֹךְ אַהֲבַת קְדוּמִים לֹא רָצָה לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי וּמִגּוֹרָלִי.

בַּנָּמָל שֶׁל בַּלְזוֹרָה הִפְלַגְנוּ בְשָׁעָה שֶׁרוּחַ מְצוּיָה וְנוֹחָה הָיְתָה מְנַשָּׁבֶת. הָאֳנִיָּה שֶׁנָּסַעְנוּ בָהּ נוֹעֲדָה לָלֶכֶת לְהֹדּוּ. כְּבָר נָסַעְנוּ חֲמִשָׁה עָשָׂר יוֹם בַּדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה וּפִתְאוֹם הוֹדִיעַ לָנוּ רַב הַחוֹבֵל כִּי סְעָרָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה. פָּנָיו הִבִּיעוּ דְאָגָה, כִּי נִרְאֶה הָיָה שֶׁאֵין הוּא בָקִי כָּל צָרְכּוֹ בְמָקוֹם זֶה וְאֵין בְּיָדוֹ לְקַדֵּם אֵת פְּנֵי הַסְּעָרָה בִּמְנוּחַת נָפֶשׁ. מִיָּד צִוָּה לְכַנֵּס אֶת כָּל הַמִּפְרָשִׂים, וָאֳנִיָּתֵנוּ שָׁטָה לְאִטָּהּ. הַלַּיְלָה הִגִּיעַ, לֵיל בָּהִיר וָקָר, וְרַב הַחוֹבֵל סָבוּר הָיָה שֶׁטָּעָה בִּדְבַר הַסְּעָרָה. פִּתְאוֹם טָסָה אֳנִיָּה, שֶׁלֹּא רְאִינוּהָ מִקֹּדֶם, וְחָלְפָה סָמוּךְ לָאֳנִיָּתֵנוּ. צַהֲלַת פֶּרַע וּצְעָקוֹת נִשְׁמְעוּ מֵעַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה שֶׁהִפְלִיאוּנִי מְאֹד בִּשְׁעַת פַּחַד זוֹ מִפְּנֵי הַסְּעָרָה. וְאוּלָם פְּנֵי רַב הַחוֹבֵל, שֶׁעָמַד עַל יָדִי, חָוְרוּ כַּמֵּת. “אָבְדָה אֳנִיָּתִי, אָבָדָה”, קָרָא, “שָׁם מְשׁוֹטֵט מַלְאַךְ הַמָּוֶת!” וַעֲדַיִן לֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לְשָׁאֳלוֹ עַל הַדָּבָר, וְהִנֵּה הִתְפָּרְצוּ וּבָאוּ הַמַּלָּחִים מִתּוֹךְ יְלָלוֹת וּצְעָקוֹת: “כְּלוּם רְאִיתֶם אוֹתוֹ?” צָעָקוּ, “עַכְשָׁו אָבַדְנוּ, אָבָדְנוּ!”

רַב הַחוֹבֵל צִוָּה לִקְרֹא פְסוּקֵי נֶחָמָה מִתּוֹךְ סֵפֶר הַקּוֹרָאן, וּבְעַצְמוֹ יָשַׁב אֶל הַהֶגֶה. וּאוּלָם עֲמָלוֹ הָיָה לַשָּׁוְא! הַסְּעָרָה הָלְכָה וְגָדְלָה וְעוֹד לֹא עָבְרָה שָׁעָה אֶחָת וְהִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל נֶפֶץ וְהָאֳנִיָּה הֵחֵלָּה לִשְׁקוֹעַ. מִיָּד הוֹרִדוּ אֶת הַסִּירוֹת הָיָּמָּה, וְאַךְ הִסְפִּיקוּ אַחֲרוֹנֵי הַמַּלָּחִים לְהַצִּיל נַפְשָׁם, וְהִנֵּה צָלְלָה הָאֳנִיָּה לְעֵינֵינוּ, וַאֲנִי יָרַדְתִּי הַיָּמָּה כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן. אָכֵן הַצָּרָה לֹא פָסְקָה עוֹד. הַסְּעָרָה הִתְגָּעֲשָׁה נוֹרָאוֹת וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ לְהוֹלִיךְ אֵת הַסִּירָה כְּחֶפְצֵנוּ. אָנֹכִי חָבַקְתִּי אֶת מְשָׁרְתִי הַזָּקֵן בְּחָזְקָה, וַאֲנַחְנוּ הִבְטַחְנוּ זֶה לָזֶה שֶׁלֹא לְהִפָּרֵד אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ.

סוֹף סוֹף בָּקַע אוֹר הַיּוֹם. וְאוּלָם עִם זֹהַר רִאשׁוֹן שֶׁל הַשָּׁחַר, תָּפַס הָרוּחַ בַּסִּירָה שֶׁיָּשַׁבְנוּ בָהּ וַהֲפָכָהּ עַל פִּיהָ. שׁוּב לֹא רָאִיתִי אַף אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָאֳנִיָּה. מַכַּת הַנְּפִילָה הִדְהִימָה אוֹתִי; וּכְשֶׁשָּׁבָה אֵלַי רוּחִי רָאִיתִי אֵת עַצְמִי חָבוּק בִּזְרוֹעותָיו שֶׁל מְשָׁרְתִי הַזָּקֵן וְהַנֶּאֱמָן, שֶׁהִצִּיל אֵת נַפְשׁוֹ עַל גַּבֵּי הַסִּירָה הַהֲפוּכָה וּמָשַׁךְ אוֹתִי אַחֲרָיו. הַסְּעָרָה קָמָה לִדְמָמָה. אֳנִיָּתֵנוּ לֹא נִרְאֲתָה עוֹד, וְאוּלָם לֹא הַרְחֵק מִמֶּנּוּ הִבְחִינָה עֵינֵינוּ אֳנִיָּה אַחֶרֶת, שֶׁהַגַּלִּים טִלְטְלוּנוּ אֵלֶיהָ. כְּשֶׁקָרַבְנוּ אֶצְלָהּ הִכַּרְתִּי בָהּ שֶׁהִיא הִיא אוֹתָהּ הָאֳנִיָּה שֶׁחָלְפָה עַל פָּנֵינוּ בַלַּיְלָה וְהֵטִילָה פַחַד רַב כָּל כָּךְ בְּלִבּוֹ שֶׁל רַב הַחוֹבֵל. יָרֵאתִי יִרְאָה גְדוֹלָה מִפְּנֵי הָאֳנִיָּה. דְּבָרָיו שֶׁל רַב הַחוֹבֵל שֶׁנִּתְקַיְּמוּ לְהַוָּתֵנוּ וְהַמַּרְאֶה הַשּׁוֹמֵם שֶׁל הָאֳנִיָּה, שלא1 נִרְאָה עָלֶיהָ אִישׁ אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקָרַבְנוּ אֵלֶיהָ יוֹתֵר ויותר2 וְקָרָאנוּ בְקוֹל גָּדוֹל, הֵטִילוּ אֵימָה בְלִבִּי. וְאוּלָם דֶּרֶךְ זוֹ הָיְתָה הַצָּלָתֵנוּ הַיְּחִידָה, וּלְפִיכָךְ מְהַלְּלִים הָיִינוּ אֵת הַנָּבִיא שֶׁהֶרְאָה לָנוּ נִפְלְאוֹתָיו וֶהֱבִיאָנוּ בְשָלוֹם עַד כֹּה.

לְצַד פָּנֶיהָ שֶׁל הָאֳנִיָּה תָּלוּי הָיָה חֶבֶל אָרֹךְ וּמְשֻלְשָׁל לְמָטָּה. מְשִׁיטִים הָיִינוּ אֵת הַסִּירָה בְיָדֵינוּ וּבְרַגְלֵינוּ כְּלַפֵּי הַחֶבֶל כְּדֵי לְתָפְסוֹ. סוֹף סוֹף עָלָה הַדָּבָר בְּיָדֵינוּ. מִיָּד עָמַדְנוּ וְטִפַּסְנוּ עַל הַחֶבֶל, וַאֲנִי הַצָּעִיר בַּתְחִלָּה. הָהּ, פַּחַד וּזְוָעָה! מַחֲזֶה נוֹרָא רָאוּ עֵינַי בְּשָׁעָה שֶׁעָלִיתִי עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה! הָרִצְפָּה הָיְתָה אֲדֻמָּה מִדָּם. מֵעֶשְרִים עַד שְׁלשִׁים חֲלָלִים לְבוּשִׁים מַלְבּוּשֵי טוּרְקִים שָׁכְבוּ עַל הָרִצְפָּה, וְעַל יַד הַתֹּרֶן הָאֶמְצָעִי עָמַד אָדָם, לָבוּשׁ מַלְבּוּשִׁים יְקָרִים וְחֶרֶב נְתוּנָה בְיָדוֹ, וְאוּלָם פָּנָיו חִוְּרִים וּמְעֻנִים, וּבְמִצְחוֹ תָקוּעַ מַסְמֵר גָּדוֹל שֶׁהִצְמִידוֹ אֶל הַתֹּרֶן, וְאַף הוּא מֵת הִנֵּהוּ. חַלְחָלָה תְקָפַתְנִי וְלֹא הִרְהַבְתִּי עֹז בְּנַפְשִׁי לִשְׁאֹף רוּחַ. לִבְסוֹף עָלָה גַם בֶּן לִוְיָתִי. אַף הוּא נִדְהַם לְמַרְאֵה מִכְסֵה הָאֳנִיָּה, שֶׁאֵין שָׁם כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה וְאַךְ חֲלָלִים רַבִּים כָּל כַּךְ מוּטָלִים בְּכָל מָקוֹם. לְאַחַר שֶׁהִרְבִּינוּ בִתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַנָּבִיא הִרְהַבְנוּ סוֹף סוֹף עֹז בְּנַפְשֵׁנוּ לָלֶכֶת הָלְאָה. עִם כָּל פְּסִיעָה עָמַדְנוּ לְהַבִּיט סְבִיבֵנוּ, שֶׁמָּא יִתְגַּלֶּה לְנֶגֶד עֵינֵינוּ מַחֲזֶה חָדָשׁ וְנוֹרָא מִזֶּה. אֲבָל הַכֹּל הָיָה כְּבַתְּחִלָּה. מִסָּבִיב לָנוּ אֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה זוּלָתִי אֲנַחְנוּ וְהַיָּם הַגָּדוֹל. לֹא הִרְהַבְנוּ בְּנַפְשֵׁנוּ אֲפִלּוּ לְדַבֵּר בְּקוֹל, מִיִּרְאָה שֶׁמָּא יְכוֹנֵן רַב הַחוֹבֵל הַמֵּת הַמְצֻמָּד אֶל הַתֹּרֶן אֵת מַבַּט עֵינָיו הַקָּפוּא אֵלֵינוּ, אוֹ שֶׁמָּא יַהֲפֹךְ אַחַד הַחֲלָלִים אֶת רֹאשׁוֹ אֵלֵינוּ. לִבְסוֹף הִגַּעְנוּ עַד מַדְרֵגָה הַמּוֹבִילָה אֶל חֲדַר הָאֳנִיָּה פְּנִימָה. שֶׁלֹּא בְמִתְכַּוֵּן עָמַדְנוּ שָׁם מִלֶּכֶת וְהֵצַצְנוּ אֶחָד בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָצָאנוּ עֹז בְּלִבֵּנוּ לְהַבִּיעַ אֵת מַחֲשַׁבְתֵּנוּ.

“הוֹ אֲדוֹנִי”, אָמַר מְשָׁרְתִי הַנֶּאֱמָן, “כָּאן נִתְרַחֵשׁ דָּבָר נוֹרָא. אָכֵן אִם גַּם הָאֳנִיָּה מִלְּמַטָּה מְלֵאָה רוֹצְחִים, מוּטָב שֶׁאֶפֹּל בִּידֵיהֶם אִם לְשֵׁבֶט אוֹ לְחֶסֶד, וְאַל אֶעֱמֹד כָּאן בֵּין הַמֵּתִים”. גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי כְּמוֹתוֹ, לָבַשְׁנוּ עֹז וְיָרַדְנוּ לְמַטָּה מִתּוֹךְ צִפִּיַּת חֲרָדָה. אָכֵן אַף כָּאן שְׁרוּיָה הָיְתָה דִמְמַת מָוֶת, וְאַךְ פְּסִיעוֹתֵינוּ הִשְׁמִיעוּ קוֹלָן עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת. עָמַדְנוּ עַל יַד הַדֶּלֶת הַמּוֹלִיכָה אֶל הַתָּאִים. הִטֵּיתִי אָזְנִי אֶל הַדֶּלֶת וְהִקְשַבְתִּי; אֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב. פָּתַחְתִּי אֶת הַדָּלֶת. מַרְאֵה הַקִּיטוֹן הָיָה פָרוּעַ. בְּגָדִים, כְּלֵי זַיִן וּשְׁאָר דְּבָרִים מוּטָלִים הָיוּ בְּעִרְבּוּבִיָּה. אֵין דָּבָר כְּסִדְרוֹ. הַמַּלָּחִים אוֹ לְפָחוּת רַב הַחוֹבֵל הֵטִיבוּ כְנִרְאֶה אֶת לִבָּם כָּאן לִפְנֵי זְמָן קָצָר, מִשּׁוּם שֶהַכֹּל עֲדַיִן מֻנָּח הָיָה כָאן.

הָלַכְנוּ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, מִקִּיטוֹן לְקִיטוֹן, וּבְכָל מָקוֹם מָצָאנוּ מִן הַמּוּכָן מֶשִׁי יָקָר, מַרְגָּלִיוֹת, סֻכָּר וְכַיּוֹצֵא בָאֵלֶה. לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי מֵרֹב שִׂמְחָה לְמַרְאֵה עֵינָי, שֶׁכֵּן הוֹאִיל וְאֵין אִישׁ בְּכָל הָאֳנִיָּה סָבוּר הָיִיתִי שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדִי לָקַחַת אֵת הַכֹּל אֵלָי וְאוּלָם אִבְּרָהִים הֵעִיר אֶת אָזְנִי, שֶׁאֲנַחְנוּ רְחוֹקִים כְּנִרְאֶה הַרְבֵּה מִיַּבָּשָׁה, וְאָנוּ לְבַדֵּנוּ לֹא נוּכַל לָבוֹא לְשָׁם בְּשׁוּם פָּנִים מִבְּלִי עֶזְרַת בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים.

יָשַׁבְנוּ וְהֵיטַבְנוּ אֵת לִבֵּנוּ בְמַאֲכָלִים וּבְמַשְׁקָאוֹת שֶמָּצָאנוּ שָׁם לָרֹב, וְשׁוּב עָלִינוּ לִבְסוֹף אֶל מִכְסֵה הָאֳנִיַּה. אֲבָל כַּאן סָמַר בְּשָׂרֵנוּ תָמִיד לְמַרְאֵה הַחֲלָלִים. הֶחְלַטְנוּ לְהִפָּטֵר מֵהֶם וּלְהַשְלִיכָם הַיָּמָּה. וְאוּלָם כַּמָּה נִזְדַּעְזַע לִבֵּנוּ כְּשֶׁמָּצָאנוּ שֶׁאֵין לְהָזִיז בְּשוּם פָּנִים אַף אֶחָד מֵהֵם זִיז כָּל־שֶׁהוּא. מוּטָלִים הָיוּ עַל הָרִצְפָּה כִּדְבוּקִים וּצְמוּדִים בָּהּ, וּמִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לַעֲקוֹר אֵת קַרְשֵׁי הָרִצְפָּה וְלַהֲטִילָם הַיָּמָּה יַחַד עִמָּהֶם, אֶלָּא שֶׁחֲסֵרִים הָיִינוּ כְלֵי מְלָאכָה. גַּם אֵת רַב הַחוֹבֵל אִי אֶפְשָר הָיָה לְהַתִּיק מִן הַתֹּרֶן, וְלֹא יָכֹלְנוּ אֲפִלּוּ לְהוֹצִיא אֶת הַחֶרֶב מִתּוֹךְ יָדוֹ הַקְּמוּצָה. כָּל הַיּוֹם עָבַר עָלֵינוּ בְמַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת עַל דְּבַר מַצָּבֵנוּ וּכְשֶׁהִתְחִיל הָעֶרֶב לְהַאֲפִיל, נָתַתִּי רְשׁוּת לְאִבְּרַהִים הַזָּקֵן לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבוֹ וַאֲנִי רָצִיתִי לַעֲמוֹד עַל הַמִּכְסֶה וְלִצְפּוֹת שֶׁמָּא יַעֲמֹד לָנוּ רֶוַח וְהַצָּלָה. אָכֵן כְּשֶׁעָלָה הַיָּרֵחַ,ַ וְעַל פִּי חֶשְׁבּוֹן הַכּוֹכָבִים מְשַׁעֵר הָיִיתִי שֶׁהִגִּיעָה הַשָׁעָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה, נָפְלָה עָלַי תַרְדֵּמָה וְנִשְׁתַּטַּחְתִּי שֶלֹא בְמִתְכַּוֵּן אֲחוֹרֵי חָבִית אֶחָת, שֶׁעָמְּדָה עַל הַמִּכְסֶה, וְיָשָׁנְתִּי. אָכֵן שֵׁנָה זוֹ קְרוֹבָה הָיְתָה יוֹתֵר לְמַצָּב שֶׁל הִמּוּם הַחוּשִׁים, שֶׁכֵּן שָׁמַעְתִּי בָרוּר אֵת קוֹל מַשַּׁק גַּלֵּי הַיָּם בְּיַרְכְּתֵי הָאֳנִיָּה וְהַמִּפְרָשִׂים חָרְקוּ וְשָרְקוּ בִגַעַת בָּהֶם הָרוּחַ הַמְנַשָּׁבֶת. פִּתְאוֹם נִדְמָה לִי לִשְׁמוֹעַ קוֹלוֹת בְּנֵי אָדָם וּמַשַּׁק פְּסִיעוֹת עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה. רָצִיתִי לָקוּם וְלִרְאוֹת מָה הוּא הַדָּבָר. אֲבָל כְּעֵין יָד נֶעֱלָמָה כָבְלָה אֵת אֲבָרָי, וְלֹא יָכֹלְתִּי אֲפִלוּ לִפְקוֹחַ אֶת עֵינָי. אָכֵן הַקּוֹלוֹת נַעֲשׂוּ בְרוּרִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְנִדְמָה לִי כְאִלּוּ בְנֵי אֳנִיָּה עַלִּיזִים מִתְהַלְּכִים עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה. בְּתוֹךְ שְׁאָר הַקּוֹלוֹת נִדְמָה לִי לִשְׁמוֹעַ קוֹל חָזָק שֶׁל מְפַקֵּד, אַף שָמַעְתִּי בָרוּר קוֹל חֲבָלִים וּמִפְרָשִׂים עוֹלִים וְיוֹרְדִים. וְאוּלָם לְאַט לְאַט אָבְדוּ חוּשַׁי וְנִשְׁקַעְתִּי בְשֵׁנָה עֲמֻקָּה, וְאַךְ קוֹל הֲמֻלַּת כְלֵי זַיִן הִגִּיעַ לְאָזְנָי, וְלֹא הֱקִיצוֹתִי אֶלָּא בְשָׁעָה שֶהַחַמָּה עָמְדָה בִמְרוֹמֵי הָרָקִיעַ וְלִהֲטָה אֵת פָּנָי. בְּתִמָּהוֹן הִבַּטְתִּי סְבִיבִי, וְהַסְּעָרָה וְהָאֳנִיָּה וְהַחֲלָלִים וְכָל מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי בַלָּיְלָה, הַכֹּל הָיָה בְעֵינַי כַּחֲלוֹם, וְאוּלָם כְּשֶׁנָּשָׂאתִי עֵינַי מָצָאתִי וְהִנֵּה הַכֹּל כְּיוֹם אֶתְמוֹל. הַחֲלָלִים שָׁכְבוּ בְלִי נוֹעַ וְדוּמָם עָמַד רַב הַחוֹבֵל מְצֻמָּד אֶל הַתֹּרֶן. צָחַקְתִּי עַל חֲלוֹמִי וְקַמְתִּי לְבַקֵּשׁ אֶת הַזָּקֵן שֶׁלִּי.

הַזָּקֵן יָשַׁב בְּתוֹךְ הַתָּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת. “הָהּ אֲדוֹנִי!” קָרָא כְּשֶׁקָּרַבְתִּי אֵלָיו, “נוֹחַ לִי לִשְכַּב עַל קַרְקַע הַיָּם הֶעָמוֹק מִלִּשְׁהוֹת עוֹד לַיְלָה אֶחָד בְּתוֹךְ הָאֳנִיָּה הַמְכֻשָּׁפָה”. שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ לְסִבַּת יְגוֹנוֹ, וְהֵשִׁיב לִי: “לְאַחַר שֶׁיָשַׁנְתִּי כַמָּה שָׁעוֹת הֱקִיצוֹתִי וְהִקְשַׁבְתִּי קוֹל פְּסִיעוֹת מֵעַל לְרֹאשִׁי. מִתְּחִלָּה חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא אָתָּה, אֲבָל הָיוּ שָׁם לְפָחוּת עֶשְׂרִים בְּנֵי אָדָם שֶׁרָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, אַף שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת קוֹרְאִים וּצְוָחוֹת. לִבְסוֹף נִשְׁמְעוּ פְסִיעוֹת כְּבֵדוֹת יוֹרְדוֹת לְמַטָּה עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת. לֹא יָדַעְתִּי עוֹד אֵת נַפְשִׁי, וְרַק לִפְרָקִים שָׁבָה אֵלַי רוּחִי לִרְגָעִים מוּעָטִים, וְהִנֵּה רָאִיתִי אוֹתוֹ הָאִישׁ עַצְמוֹ, הַדָּבוּק בְּמַסְמֵר אֶל הַתֹּרֶן שָׁם מִלְּמַעְלָה, יוֹשֵׁב לוֹ אֶל הַשֻּׁלְחָן הַהוּא מְרַנֵּן וְשׁוֹתֶה, וְאַף הָאִישׁ בַּעַל הַלְּבוּשׁ הָאָדֹם הַשּׁוֹכֵב עַל הָרִצְפָּה לֹא הַרְחֵק מִמֶּנּוּ, יָשַׁב אֶצְלוֹ וְשָׁתָה עִמּוֹ כְאֶחָד”. כַּךְ סִפֵּר לִי מְשָרְתִי הַזָּקֵן.

יְכוֹלִים אַתֶּם לְהַאֲמִין לִי, יְדִידָי, שֶרוּחִי הָיְתָה מְדֻכָּאָה מְאֹד, שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה כָאן טָעוּת הַחוּשִׁים, לְפִי שֶׁגַּם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֵת קוֹלוֹת הַמֵּתִים. מָה רַב הָיָה פַחְדִּי לִנְסוֹעַ בְּתוֹךְ חֶבְרָה שֶׁכְּמוֹתָהּ. וְאוּלָם אִבְּרָהִים נִשְתַּקַּע בְּמַחְשָׁבוֹת. “עַכְשָׁו מָצָאתִי!” קָרָא לִבְסוֹף: עַל לִבּוֹ עָלָה פִתְגָּמוֹ שֶׁל אָבִיו זְקֵנוֹ, אָדָם מְנֻסֶּה בַחַיִּים שֶׁעָבַר בַּאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ, וְהוּא סְגֻלָּה בִּפְנֵי תַעֲלוּלֵי הָרוּחוֹת וּמַעֲשֵׂי כְשָׁפִים. אַף אוֹמֵר הוּא, שֶׁשֵּׁנָה זוֹ, שֶׁתָּקְפָה עָלֵינוּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, יֵשׁ בְּיָדֵינוּ לִמְנוֹעַ אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ אִם נַחְזֹר בִּשְׁקִידָה עַל פְּסוּקֵי סֵפֶר הַקּוֹרָאן. הַצָּעַת הָאִישׁ הַזָּקֵן מָצְאָה חֵן בְּעֵינָי. מִתּוֹךְ צִפִּיָה מְלֵאָה פַחַד רָאִינוּ אֵת הַלַּיְלָה מִתְקָרֵב וָבָא. עַל יַד הַתָּא הָיָה קִיטוֹן קָטָן וְהֶחְלַטְנוּ בְלִבֵּנוּ לְהִכָּנֵס שָׁמָה. נָקַבְנוּ כַמָּה נְקָבִים בַּדֶּלֶת, נְקָבִים גְּדוֹלִים לְמַדַּי כְּדֵי לִרְאוֹת בַּעֲדָם אֵת הַתָּא; אַחַר כַּךְ סָגַרְנוּ אֵת הַדֶּלֶת מִבִּפְנִים עַד כַּמָּה שֶׁיָדֵנוּ מַגָּעַת, וְאִבְּרָהִים כָּתַב אֵת שְמוֹ שֶׁל הַנָּבִיא בְּכָל אַרְבַּע הַפִּנּוֹת. וְכַךְ יָשַׁבְנוּ וְהָיִינוּ מַמְתִּינִים לְמוֹרָאֵי הַלָּיְלָה. שׁוּב הִגִּיעַה הַשָּׁעָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְעֵרֶךְ וּמִיָד הִתְחִילָה תוֹקֶפֶת אוֹתִי שֵׁנָה חֲזָקָה. בֶּן לִוְיָתִי יָעַץ אוֹתִי לִקְרֹא כַמָּה פְּסוּקִים מִסֵּפֶר הַקּוֹרָאן, וְהַדָּבָר הַזֶּה הוֹעִיל לִי. לְפֶתַע פִּתְאוֹם נְתעוֹרְרָה רוּחַ חַיִּים עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה, הַחֲבָלִים חָרְקוּ, פְּסִיעוֹת נִשְמְעוּ עַל הַמּכְסֶה וְכַמָּה קוֹלוֹת נִתְּנוּ לְהַבְחָנָה. כַּמָּה וְכַמָּה רְגָעִים יָשַׁבְנוּ כַךְ מִתּוֹךְ צִפִּיָּה, וּפִתְאוֹם שָׁמַעְנוּ פְסִיעוֹת יוֹרְדוֹת וּבאוֹת עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַתָּא. כְּשֶׁשָׁמַע הַזָּקֵן אֶת קוֹל הַפְּסִיעוֹת הִתְחִיל קוֹרֵא אֵת הַפִּתְגָּם שֶׁלִּמְּדוֹ אָבִיו זְקֵנוֹ, סְגֻלָּה בִּפְנֵי תַעֲלוּלֵי הָרוּחוֹת וּמַעֲשֵׂי כְשָׁפִים:

"אִם מִמְּרוֹמֵי הָאֲוֵיר דְּאִיתֶם,

וְאִם מִמַּעֲמַקֵּי הַיָּם עֲלִיתֶם,

אִם בַּאֲפֵלַת קֶבֶר תָּנוּמוּ,

וְאִם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ תָּקוּמוּ.

אַלַּהּ הוּא אֲדוֹנֵיכֶם

וְלִדְבָרוֹ תַקְשִיבוּ כֻּלְּכֶם".

הֲרֵינִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה שֶׁלֹּא הֶאֱמַנְתִּי כְלָל בְּכֹחוֹ שֶׁל פִּתְגָּם זֶה, וְשַׂעֲרוֹת רֹאשִי סִמְרוּ כְּשֶׁנִּפְתְּחָה הַדֶּלֶת בְּרָעַשׁ. נִכְנַס וָבָא אוֹתוֹ הָאִישׁ הַגָּבוֹהַּ וּבַעַל הַצּוּרָה שֶׁרְאִיתִיו צָמוּד אֶל הַתֹּרֶן בְּמַסְמֵר. הַמַּסְמֵר הָיָה קָבוּעַ גַּם עַכְשָׁו בְּתוֹךְ מוֹחוֹ, וְאוּלָם הַחֶרֶב נְתוּנָה בְתוֹךְ נַרְתִּיקָהּ, וְאַחֲרָיו נִכְנַס אָדָם שֶׁמַּלְבּוּשָׁיו אֵינָם יְקָרִים כָּל כַּךְ כְּשֶׁלּוֹ; אַף אוֹתוֹ רָאִיתִי מוּטָל לְמָעְלָה. רַב הַחוֹבֵל, שֶׁכֵּן דָּבָר זֶה נִכַּר הָיָה בוֹ, הָיָה בַעַל פָנִים חִוְּרִים, וְזָקָן לוֹ אָרֹךְ וְשָׁחוֹר, עֵינָיו מִתְרוֹצְצוֹת בְּחוֹרֵיהֶן וְהוּא עָמַד וְהִבִּיט סְבִיבוֹ בֶחָדֶר. יָכֹלְתִּי לְהִסְתַּכֵּל יָפֶה בְּפָנָיו, בְּשָׁעָה שֶעָבַר לִפְנֵי הַדֶּלֶת שֶׁלָּנוּ; וְאוּלָם נִרְאֶה הָיָה שֶׁלֹּא שָׂם לִבּוֹ כְּלָל אֶל הַדֶּלֶת שֶׁהִסְתִּירָה אוֹתָנוּ. שְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ אֶל הַשֻּלְחָן הָעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַתָּא, וְדִבְּרוּ בֵינֵיהֶם בְּקוֹל רָם וְכִמְעַט בְּמֵעֵין צְוָחָה בְלָשׁוֹן בִּלְתִּי יְדוּעָה לִי. מֵרֶגַע לְרֶגַע נִתְגַּבְּרוּ קוֹלוֹתֵיהֶם וְנִתְלַהֲבוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁלִּבְסוֹף הִקִּישׁ רַב הַחוֹבֵל בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁנִּזְדַּעְזַע הֶחָדֶר. הָאִישׁ הַשֵּׁנִי קָפַץ וְעָמַד מִמְּקוֹמוֹ מִתּוֹךְ צְחוֹק פָּרוּעַ וְרִמֵּז לְרַב הַחוֹבֵל לָלֶכֶת אַחֲרָיו. מִיָּד עָמַד רַב הַחוֹבֵל וְהוֹצִיא אֵת הַחֶרֶב מִנַּרְתִּיקָהּ וּשְׁנֵיהֶם עָזְבוּ אֵת הֶחָדֶר. לְאַחַר שַהָלְכוּ שָׁאַפְנוּ רוּחַ לִרְוָחָה; וְאוּלָם עֲדַיִן לֹא תַם פַּחְדֵּנוּ.

מֵרֶגַע לְרֶגַע גָּבְרוּ הַקּוֹלוֹת עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה. נִשְׁמַע קוֹל רִיצַת רַגְלַיִם וּצְוָחָה, צְחוֹק וִילָלָה. לִבְסוֹף פָּרַץ רַעַשׁ גָּדוֹל וְנוֹרָא, עַד שֶׁסְּבוּרִים הָיִינוּ כִּי הַמִּכְסֶה וְהַמִּפְרָשִׂים נשְׁמָטִים וְנוֹפְלִים עָלֵינוּ, וְנִשְׁמַע מַשַּׁק כְּלֵי זַיִן וּצְוָחוֹת – וּלְפֶתַע פִּתְאוֹם שָׁב הַכֹּל לִדְמָמָה. כְּשֶׁהִרְהַבְנוּ עֹז בְּלִבֵּנוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת לַעֲלוֹת לְמָעְלָה, מָצָאנוּ הַכֹּל כְּבַתְּחִלָּה; אַף אֶחָד לֹא שָׁכַב בְּמַצָּב אַחֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, הַכֹּל הָיוּ מוּטָלִים כְּבוּל עֵץ.

כָּכָה הָיִינוּ בָּאֳנִיָּה כַּמָּה יָמִים; הָאֳנִיָּה הָלְכָה תָמִיד לְצַד מִזְרָח, מְקוֹם יַבָּשָׁה לִפי חֶשְׁבּוֹנִי, וְאוּלָם אִם גַּם הִתְקַדְּמָה הָאֳנִיָּה בְיוֹם כַּמָה פַרְסָאוֹת, הִנֵּה בַלַּיְלָה נִרְאֶה הָיָה שֶׁחָזְרָה הָאֳנִיָּה לְאָחוֹר, שֶׁכֵּן מְצוּיִים הָיִינוּ תָמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד בְּשָׁעָה שֶׁעָלְתָה הַחַמָּה. לֹא יָכֹלְנוּ לְהַסְבִּיר לָנוּ אֵת הַדָּבָר אֶלָּא בְדֶרֶךְ זוֹ, שֶׁהַמֵּתִים מַחֲזִירִים אֵת הָאֳנִיָּה בַלַּיְלָה בַלַּיְלָה בְכָל מִפְרָשֶׂיהָ הַפְּרוּשִׂים. כְּדֵי לִמְנוֹעַ בְּעַד הַדָּבָר הַזֶּה כִּנַּסְנוּ אֵת כֹּל הַמִּפְרָשִׂים קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ הַלָּיְלָה, וְהִשְׁתַּמַּשְׁנוּ בְאוֹתָהּ הַתַּחְבּוּלָה שֶׁהָיִינוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ בַּדֶלֶת שֶׁל הַתָּא: כָּתַבְנוּ אֵת שְׁמוֹ שֶׁל הַנָּבִיא עַל קְלָף וְחוּץ מִזֶּה גַם אֵת פִּתְגָּמוֹ שֶׁל הָאָב הַזָּקֵן וְקָשַׁרְנוּ אֵת הַקְּלָף הַכָּתוּב מִסָּבִיב לַמִּפְרָשִׂים הַמְכֻנָּסִים. אחוּזֵי פַחַד צִפִּינוּ בְתוֹךְ הַקִּיטוֹן שֶׁלָּנוּ לְתוֹצָאוֹת הַדָּבָר. מַעֲשֵׂי הַתַּעֲלוּלִים נִתְגַּבְּרוּ הַפַּעַם בְּמִדָּה מְרֻבָּה עוֹד יוֹתֵר, אֲבָל לְמָחֳרָתוֹ בַבֹּקֶר עֲדַיִין הָיוּ הַמִּפְרָשִׂים מְכֻנָּסִים כְּפִי שֶׁהִנַּחְנוּ אוֹתָם. בַּיּוֹם מָתַחְנוּ אַךְ אֵת הַמִּפְרָשִׂים הַדְּרוּשִׁים לָנוּ כְּדֵי לְהוֹלִיךְ אֵת הָאֳנִיָּה בְנָחַת, וְכַּךְ הִתְקַדַּמְנוּ הַרְבֵּה בַחֲמִשָּׁה יָמִים.

סוֹף סוֹף גִּלִּינוּ בַּיוֹם הַשִּׁשִּׁי בַבֹּקֶר יַבָּשָׁה בְמֶרְחָק לֹא רַב וְנָתַנּוּ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְאַלַּהּ וְלִנְבִיאוֹ עַל הַצָּלָתֵנוּ הַנִּפְלָאָה. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה הַבָּא אַחֲרָיו חָתַרְנוּ אֶל הַחוֹף, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בַבֹּקֶר נִרְאֲתָה לְפָנֵינוּ עִיר בְּמֶרְחָק לֹא רָב. בְּרֹב עָמָל הוֹרַדְנוּ עֹגֶן הַיָּמָּה, שֶׁנֵאֶחַז מַהֵר בְּקַרְקַע הַיָּם, וּמִיָּד הוֹרַדְנוּ סִירָה קְטַנָּה שֶׁעָמְדָה עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה וְחָתַרְנוּ בְכָל כֹּחֵנוּ אֶל הָעִיר. לְאַחַר חֲצִי שָׁעָה הִגַּעְנוּ אֶל נָהָר אֶחָד שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הַיָּם וְעָלִינוּ אֶל הַחוֹף. בְּשַׁעַר הָעִיר שָׁאַלְנוּ לְשֵׁם הָעִיר וְנוֹדַע לָנוּ שֶׁהִיא עִיר הֹדִּית הַסְּמוּכָה אֶל אוֹתָה הָעִיר שֶׁשַּׂמְתִּי פָנַי אֵלֶיהָ מִתְּחִלָּה. סַרְנוּ לְאַכְסַנְיָא אַחַת לְהָשִׁיב נַפְשֵׁנוּ אַחַר עֲמַל הַדֶּרֶךְ הַנּוֹרָאָה. שָׁם חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי אַחַר אִישׁ חָכָם וְנָבוֹן, וְהִסְבַּרְתִּי לְבַעַל הָאַכְסַנְיָא שֶׁיֵּשׁ לִי צֹרֶךְ בְּאִישׁ כָּזֶה הַמֵּבִין קְצָת גַּם בְּמַעֲשֵׂי כְשָׁפִים. עָמַד וְהוֹלִיכַנִי לְתוֹךְ רְחוֹב אֶחָד הַבָּנוּי מִן הַצַּד וֶהֱבִיאַנִי אֶל בַּיִת דָּל, דָּפַק עַל הַדֶּלֶת וּמִיָּד הִנִּחוּנִי לְהִכָּנֵס וְאָמְרוּ לִי שֶׁאֶשְׁאַל לְדִירָתוֹ שֶׁל מוּלֵי.

בְּתוֹךְ הַבַּיִת בָּא לִקְרָאתִי בֶן אָדָם זָקֵן בַּעַל זָקָן שָׂב וְחֹטֶם אָרֹךְ וְשָׁאַל אוֹתִי לְחֶפְצִי. אָמַרְתִּי לוֹ, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֵת פְּנֵי מוּלֵי, וְהֵשִׁיב לִי שֶׁהוּא הוּא מוּלֵי. שָׁאַלְתִּי בַעֲצָתוֹ, מָה אֶעֱשֶׂה לָהֶם לַמֵּתִים וְכֵיצַד אוּכַל לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הָאֳנִיָּה. עָנָה וְאָמַר לִי, שֶׁבְּנֵי הָאֳנִיָּה נִסְגְּרוּ מִן הַסְּתָם בִּקְסָמִים עַל פְּנֵי הַיָּם עַל שׁוּם מַעֲשֵׂי נְבָלָה שֶׁעָשׂוּ; אָכֵן סָבוּר הוּא שֶׁיִּסְתַּלֵּק מֵהֶם כֹּחַ הַקְּסָמִים, כְּשֶׁיָּבִיאוּ אוֹתָם אֶל הַיַּבָּשָׁה; וְאוּלָם דָּבָר זֶה לֹא יִתָּכֵן אֶלָּא אִם כֵּן יְסַלְּקוּ אֵת הַקְרָשִׁים שֶׁהֵם מוּטָלִים עֲלֵיהֶם. בְּשֵׁם אֱלֹהִים וְעַל פִּי שׁוּרַת הַצֶּדֶק שַׁיֶּכֶת לִי הָאֳנִיָּה וְכָל מַה שֶׁבְּתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מְצָאתִיהָ; וְאַף עַל פִּי כֵן עָלַי לְהַחֲזִיק אֶת הַדָּבָר בְּסוֹד וְלָתֶת לוֹ תְשׁוּרָה קְטַנָּה וּבִשְׂכַר זֶה יַעֲזוֹר לִי הוּא וַעֲבָדָיו לְהוֹצִיא אֵת הַמֵּתִים. הִבְטַחְתִּי לוֹ לְשַׁלֵּם שְׂכָרוֹ בְעַיִן יָפָה וַאֲנַחְנוּ שַׂמְנוּ פְעָמֵינוּ לַדֶּרֶךְ בְּלִוְיַת חֲמִשָּׁה עֲבָדִים מְזֻיָּנִים בְּמַשּׂוֹרִים וְקַרְדֻּמּוֹת. בַּדֶּרֶךְ מִלֵּא מוּלֵי פִיו תְּהִלָּתוֹ עַל הַתַּחְבּוּלָה שֶׁלָּנוּ לִכְרוֹךְ מִסָּבִיב לַמִּפְרָשִׂים פְּסוּקִים מִסֵּפֶר הַקוֹרָאן. אוֹמֵר הָיָה, שֶׁזּוֹ הָיְתָה הַתַּחְבּוּלָה הַיְחִידָה לְהַצִּיל אוֹתָנוּ.

עֲדַיִן הָיְתָה הַשָּׁעָה מֻקְדֶּמֶת כְּשֶׁהִגַּעְנוּ אֶל הָאֳנִיָּה. מִיָּד קָרַבְנוּ כֻלָּנוּ אֶל הַמְלָאכָה, וְכַעֲבוֹר שָׁעָה אַחַת כְּבָר הָיוּ אַרְבָּעָה מֵתִים מוּטָלִים בְּתוֹךְ הַסִּירָה. עֲבָדִים אֲחָדִים הוֹלִיכוּ אוֹתָם אֶל הַיַּבָּשָׁה כְּדֵי לְטָמְנָם שָׁם בֶעָפָר. כְּשֶׁחָזְרוּ עָמְדוּ וְסִפְּרוּ שֶׁהַמֵּתִים פָּטְרוּ אוֹתֶָם מִמְּלֶאכֶת הַקְּבוּרָה, שֶׁכֵּן אַךְ הִשְׁכִּיבוּ אוֹתָם עַל הָאָרֶץ מִיָּד נִתְפַּזְּרוּ עַצְמוֹתֵיהֶם וְהָיוּ לְעָפָר. אֲנַחְנוּ הוֹסַפְנוּ לְנַסֵּר אֵת הַקְּרָשִׁים שֶׁעֲלֵיהֶם הָיוּ מוּטָלִים הַמֵּתִים וְלִפְנוֹת עֶרֶב כְּבָר [היו כלָם?]3 עַל הַיַּבָּשָׁה. לִבְסוֹף לֹא הָיָה עוֹד אִישׁ מִן הַמֵּתִים עַל פְּנֵי הָאֳנִיָּה זוּלָתִי הָאֶחָד הַמצֻמָּד בְּמַסְמֵר אֶל הַתֹּרֶן. לַשָּׁוְא נִסִּינוּ לְהוֹצִיא אֵת הַמַּסְמֵר מִן הָעֵץ, שׁוּם כֹּחַ שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יָכוֹל לַהֲזִיזוֹ אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת, הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר לְקַצֵּץ אֵת הַתֹּרֶן כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ אֶל הַיַּבָּשָׁה. אָכֵן מוּלֵי הוֹצִיא אוֹתִי מִמְּבוּכָתִי זוֹ. עָמַד וְצִוָּה עַל אַחַד הָעֲבָדִים לְמַהֵר וְלַחְתּוֹר אֶל הַיַּבָּשָׁה וּלְהָבִיא מִשָּׁם סִיר מָלֵא עָפָר. כְּשֶׁהֵבִיא הָעֶבֶד אֵת הֶעָפָר, הִשְׁמִיעַ הַקּוֹסֵם לַחַשׁ טָמִיר וְזָרַק אֵת הֶעָפָר עַל רֹאשׁ הַמֵּת. מִיָּד פָּקַח הַמֵּת אֵת עֵינָיו, שָׁאַף רוּחַ בִּמְלֹא חָזֵהוּ, וְהַפֶּצַע בְּמִצְחוֹ, מְקוֹם שֶׁתּקוּעַ שָׁם הַמַּסְמֵר, הִתְחִיל שׁוֹתֵת דָּם. עַכְשָׁו הוֹצֵאנוּ אֵת הַמַּסְמֵר בְּנָקֵל, וְהַפָּצוּעַ נָפַל לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אַחַד הָעֲבָדִים.

“מִי הֱבִיאַנִי לְכָאן?” שָׁאַל לְאַחַר שֶׁשָּׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ. מוּלֵי הֶרְאָה לוֹ בְאֶצְבַּע עָלָי, וַאֲנִי עָמַדְתִּי וְנִגַּשְׁתִּי אֵלָיו. “מוֹדֶה אֲנִי לָךְ, פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, הִצַּלְתָּ אוֹתִי מֵעִנּוּיִים אֲרֻכִּים. זֶה חֲמִשִּׁים שָׁנָה מְשׁוֹטֵט גּוּפִי בַגַּלִּים הֲלָלוּ, וְנִשְׁמָתִי נִדּוֹנָה לַחְזוֹר אֵלָיו בְּכָל לָיְלָה. אֲבָל עַכְשָׁו נָגַע רֹאשִׁי בַעֲפַר הָאֲדָמָה וַאֲנִי יָכוֹל לְהֵאָסֵף בְּשָׁלוֹם אֶל אֲבוֹתָי”. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיְּסַפֵּר לָנוּ אֵיךְ הִגִּיעַ לִידֵי מַצָּב נוֹרָא כָזֶה, וּמִיָּד פָּתַח וְסִפֵּר: “לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה הָיִיתִי אָדָם תַּקִּיף וּנְשׂוּא פָנִים וְדָר הָיִיתִי בְאַלְגִיר; אָכֵן תַּאֲוַת הַבֶּצַע עוֹרְרָה אוֹתִי לְכוֹנֵן לִי אֳנִיָּה וְלַעֲסוֹק בְּמַעֲשֵׂי שׁׂד הַיָּם. כְּבָר עָסַקְתִּי בְעֵסֶק זֶה כַמָּה זְמָן, וְהִנֵּה הֶעֱלֵיתִי עַל אֳנִיָּתִי דֶּרְוִישׁ אֶחָד בְּצַנְטֶה, שֶׁרָצָה לִנְסוֹעַ חִנָּם אֵין כָּסֶף. אֲנִי וַחֲבֵרַי הָיִינוּ אֲנָשִׁים גַּסִּים וְלֹא שַׂמְנוּ לִבֵּנוּ אֶל קְדֻשַּׁת הָאִישׁ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיִיתִי מִתְלוֹצֵץ בּוֹ. וְאוּלָם כְּשֶׁעָמַד פַּעַם אַחַת וְהוֹכִיחַ אוֹתִי מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת קְדוֹשָׁה עַל מַעֲשַׂי הָרָעִים, נִתְעוֹרְרָה בִי חֲמָתִי בַּלַּיְלָה לְאַחַר שֶׁהִרְבֵּיתִי לִשְׁתּוֹת בְּתוֹךְ הַתָּא שֶׁלִּי בְּחֶבְרַת סְגָנִי. מָלֵא חֵמָה עַל דִּבְרֵי הַדֶּרְוִישׁ, דְּבָרִים קָשִׁים שֶׁלֹּא הָיִיתִי נוֹתֵן לְשׁוּם שֻׂלְטָן לְהַגִּיד לִי, פָּרַצְתִּי עַל פְּנֵי הַמִּכְסֶה וְנָעַצְתִּי חֲנִיתִי בְתוֹךְ חָזֵהוּ. מִתּוֹךְ גְּסִיסָתוֹ קִלֵּל אוֹתִי וְאֵת אֲנָשַׁי שֶׁלֹּא נוּכַל לָמוּת וְאַף לֹא לִחְיוֹת, עַד שֶׁיִּשְׁכַּב רֹאשֵׁנוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הַדֶּרְוִישׁ מֵת, וְאָנוּ הֵטַלְנוּ אוֹתוֹ הַיָּמָּה וּמִלֵּאנוּ צְחוֹק פִּינוּ עַל דִּבְרֵי אִיּוּמָיו; אֲבָל עוֹד בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נִתְקַיְּמוּ דְבָרָיו. חֵלֶק מֵאֲנָשַׁי הִתְקוֹמֵם כְּנֶגְדִּי. מִלְחָמָה הִתְלַקְּחָה בֵינֵינוּ בְחֵמָה שְׁפוּכָה, עַד שֶׁהַנֶּאֱמָנִים לִי הָיְתָה יָדָם עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וְאוֹתִי הִצְמִידוּ בְמַסְמֵר אֶל הַתֹּרֶן. אָכֵן גַּם הַמִּתְקוֹמְמִים מֵתוּ מִפִּצְּעֵיהֶם, וּמִיָּד נֶהֶפְכָה אֳנִיָּתִי וְהָיְתָה לְקֶבֶר אֶחָד גָדוֹל. אַף אֲנִי נֶעֶצְמוּ עֵינַי וּפָסְקָה נְשִימָתִי, וְסָבוּר הָיִיתִי שֶהִגִּיעַ קִצִּי. אֲבָל הַדָּבָר לֹא הָיָה אֶלָא מִין קִפָּאוֹן; בַּלַּיְלָה הַבָּא, בְּעֶצֶם הַשָּׁעָה שֶׁהֵטַלְנוּ אֵת הַדֶּרְוִישׁ לְתוֹךְ הַיָּם, הֱקִיצוֹתִי אֲנִי וְכָל חֲבֵרַי, וְרוּחַ הַחַיִּים חָזְּרָה וָבָאָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת כְּלוּם אוֹ לְדַבֵּר דָּבָר, זוּלָתִי מַה שֶׁדִּבַּרְנוּ וְעָשִׂינוּ בְאוֹתוֹ הַלָּיְלָה. וְכָכָה מְשׁוֹטְטִים אָנוּ חֲמִשִּׁים שָׁנָה, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִחְיוֹת וְלֹא לָמוּת; שֶׁכֵּן כֵּיצַד נוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַיַּבָּשָׁה? מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל טֵרוּף מְשׁוֹטְטִים אָנוּ כְּפַעַם בְּפַעַם בִּשְׁעַת סְעָרָה בְכָל הַמִּפְרָשִׂים, מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְהִתְפּוֹצֵץ סוֹף כָּל סוֹף בְּאַחַד הַסְּלָעִים וּלְהַנִּיחַ אֵת רֹאשֵׁנוּ הֶעָיֵף עַל קַרְקַע הַיָּם לִמְנוּחַת עוֹלָם. אֲבָל הַדָּבָר לֹא עָלָה בְיָדֵנוּ. אָכֵן עַכְשָׁו מוֹת אָמוּתָה. וְעוֹד פַּעַם תּוֹדָתִי נְתוּנָה לָךְ, מַצִילִי הַפֶּלִי, וְאִם אוֹצָרוֹת יִסְכְּנוּ לְךָ בִשְׂכָרֶךָ, קַח נָא אֵת אֳנִיָּתִי לְאוֹת תּוֹדָה”.

רַב הַחוֹבֵל הוֹרִיד אֵת רֹאשׁוֹ, לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם אֵת דְּבָרָיו, וְנִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם. וּמִיָּד נִפְזְרוּ גַם עַצְמוֹתָיו וְנֶהֶפְכוּ לְעָפָר. עָמַדְנוּ וְאָסַפְנוּ אֵת עֲפָרוֹ לְתוֹךְ תֵּבָה קְטַנָּה וְקָבַרְנוּ אוֹתוֹ בְתוֹךְ הָאֲדָמָה; וּמִן הָעִיר שָׂכַרְתִּי לִי פוֹעֲלִים, שֶׁתִּקְּנוּ אֵת בִּדְקֵי הָאֳנִיָּה. לְאַחַר שֶׁנָּתַתִּי אֶת הַסְּחוֹרָה שֶׁהָיְתָה בָאֳנִיָּה בַחֲלִיפִין בִּסְחוֹרָה אַחֶרֶת בְּרֶוַח רָב, שָׂכַרְתִּי מַלָּחִים, וְשִׁלַּמְתִּי לְמוּלֵי רֵעִי אֶת שְׂכָרוֹ בְעַיִן יָפָה וְחָזַרְתִּי בָאֳנִיָּה לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי. וְאוּלָם לֹא הָלַכְתִּי בְדֶרֶךְ יְשָׁרָה אֶלָּא עָשִׂיתִי דַרְכִּי סְחוֹר סְחוֹר, וְיָרַדְתִּי בְאִיִּים וּבַאֲרָצוֹת רַבִּים כְּדֵי לִמְכּוֹר שָׁם אֶת סְחוֹרָתִי. הַנָּבִיא בֵרַךְ אֵת מַעֲשָׂי. לְאַחַר שְׁלשֶׁת רִבְעֵי שָׁנָה בָאתִי לְבַלְזוֹרָה וּבְיָדִי עֹשֶׁר כִּפְלַיִם מִמַּה שֶׁהִנְחִיל אוֹתִי רַב הַחוֹבֵל הַמֵּת. בְּנֵי עִירִי הִתְפַּלְּאוּ מְאֹד עַל עָשְׁרִי וּמַזָּלִי, וְהָיוּ סְבוּרִים בְּלִבָּם שֶׁמָצֹא מָצָאתִי אֵת הָעֵמֶק הַמָּלֵא אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁל הַנּוֹסֵעַ הַמְפֻרְסָם סִינְדְּבַּד. הִנַּחְתִּי לָהֶם אֱמוּנַת לִבָּם, וְאוּלָם מֵעַכְשָׁו מוּטָל הָיָה עַל בַּחוּרֵי בַּלְזוֹרָה לָצֵאת לַאֲוֵיר הָעוֹלָם אַךְ מָלְאוּ לָהֶם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּלְבַקֵּשׁ שָׁם אָשְׁרָם כְּמוֹתִי. אָכֵן אֲנִי יָשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה, וְאַחַת לְחָמֵשׁ שָׁנִים נָסַעְתִּי לְמֶכָּה לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים בַּמְקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים עַל בִּרְכָתוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל עַל רַב הַחוֹבֵל וַאֲנָשָׁיו, שֶׁיִּפְתַּח לָהֶם אֵת שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן.

לְמָחֳרָתוֹ הִמְשִׁיכָה הַשַּׁיָרָה אֶת דַּרְכָּהּ בְּלִי מַפְרִיעַ, וּלְאַחַר שֶׁנָּחוּ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ בְּאַחַת הַתַּחֲנוֹת, פָּתַח שֶׂלִּים הַזָּר וְאָמַר אֶל מוּלֵי הַצָּעִיר שֶׁבַּחֲבוּרַת הַסּוֹחֲרִים: “אָמְנָם אַתָּה הַצָּעִיר בְּכֻלָּנוּ, אֶלָּא שֶהִנְּךָ עַלִּיז לֵב תָּמִיד, וְאַתָּה יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי מַעֲשֶׂה נָאֶה לְבַדַּח בּוֹ אֵת דַּעְתֵּנוּ. פְּתַח פִּיךָ וְסַפֵּר לָנוּ וְהָשֵׁב אֵת נַפְשֵׁנוּ הָעֲיֵפָה מִשְּׁרַב הַיּוֹם”. “בְּכָל לִבִּי רוֹצֶה אֲנִי”, הֵשִׁיב מוּלֵי, “לְסַפֵּר לָכֶם דָּבָר שֶׁיַּרְנִין אֵת לְבַבְכֶם, וְאוּלָם אֵין לְךָ מִדָּה נָאָה לְעוּל יָמִים מִמִּדַּת הָעַנְוְתָנוּת, וּלְפִיכָךְ דִין קְדִימָה לָהֶם, לַחֲבֵרַי הַקְּשִׁישִׁים. סַלוֹיקוֹס הֲרֵיהוּ מִתְהַלֵּךְ תָּמִיד בְּכֹבֶד רֹאשׁ וּמַסְתִּיר הַכֹּל בְּחֻבּוֹ, לָמָּה לֹא יְסַפֵּר לָנוּ, מָה הוּא הַדָּבָר הַמֵּבִיא אוֹתוֹ לִידֵי כֹבֶד רֹאשׁ מְרֻבֶּה כָל כָּךְ? שֶׁמָּא יֵשׁ בְּיָדֵינוּ לְהָפִיג אֵת יְגוֹן נַפְשׁוֹ, אִם שָׁרוּי הוּא בְּכָךְ, וּמוּכָנִים אָנוּ לַעֲזוֹר לְאָחִינוּ, אַף אִם הוּא בַעַל אֱמוּנָה אַחֶרֶת”.

סַלוֹיקוֹס סוֹחֵר יְוָנִי הָיָה, אָדָם בְּאֶמְצַע שְׁנוֹתָיו, יְפֵה מַרְאֶה וְחָסִין, אֶלָּא שָׁרוּי הוּא תָמִיד בְּכֹבֶד רֹאשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה מִן הַמַּאֲמִינִים (הַמוּשְׁלָמִים), מִכָּל מָקוֹם אָהֲבוּ אוֹתוֹ בְּנֵי לִוְיָתוֹ; שֶׁכֵּן הָיָה מְעוֹרֵר רֶגֶשׁ כָּבוֹד אֵלָיו בְּלִבּוֹת חֲבֵרָיו עַל יְדֵי הִלּוּכוֹ וּמִנְהָגָיו. אָכֵן גִּדֵּם הָיָה הָאִישׁ, וַאֲחָדִים מִבְּנֵי לִוְיָתוֹ שִׁעֲרוּ בְלִבָּם, שֶׁמּוּם זֶה נָסַך עָלָיו כֹּבֶד רֹאשׁ.

סַלוֹיקוֹס הֵשִׁיב עַל שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל מוּלֵי הַסְּפוּגָה אֵמוּן וְחִבָּה: "מָלֵא אֲנִי הַכָּרַת כָּבוֹד עַל יְדֵי אֵמוּן לִבְּכֶם. אֵין אֲנִי שָׁרוּי כְלָל בְּצָעַר, עַל כָּל פָּנִים צַעַר שֶׁכָּזֶה, שֶׁיֵשׁ בְּיֶדְכֶם לַהֲפִיגוֹ מִלִּבִּי. אָכֵן מִשׁוּם שֶׁמּוּלֵי מוֹנֶה אוֹתִי כְנִרְאֶה, בְּמִדָּה שֶׁל כֹּבֶד רֹאשׁ, לְפִיכָךְ רוֹצֶה אֲנִי לְסַפֵּר לָכֶם דָּבָר שֶׁיְלַמֵּד עָלַי זְכוּת אִם בַּעַל כֹּבֶד רֹאשׁ אֲנִי יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַבְּרִיּוֹת. הִנְּכֶם רוֹאִים שֶׁחָסֵר אֲנִי יָדִי הַשְּׂמָאלִית. פְּגָם זֶה אֵינוֹ מוּם מִלֵּדָה, אֶלָּא יָדִי נִטְּלָה מִמֶּנִּי בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים בְּיוֹתֵר שֶׁבְּכָל יְמֵי חַיָּי. אִם הַקּוֹלָר תָּלוּי בְּצַוָּארִי, וְאִם שֶׁלֹּא בְצֶדֶק שָׁרוּי אֲנִי מִן הַיּוֹם הַהוּא בְמַצָּב שֶׁל כֹּבֶד רֹאשׁ יוֹתֵר מִכְּפִי מַצָּבִי, הָרְשׁוּת בְּיֶדְכֶם לְדוּנֵנִי לְאַחַר שֶׁתִּשְׁמְעוּ אֵת הַמַּעֲשֶׂה בְּיָד שֶׁנִּתְגַּדָּמָה.


  1. המילה מחוקה במקור המודפס, כנראה צ“ל ‘שלא’ – הערת פב”י  ↩

  2. המילה מחוקה במקור המודפס, כנראה צ“ל ‘ויותר’ – הערת פב”י  ↩

  3. שתי מילים מחוקות במקור המודפס – הערת פב"י  ↩

המלצות קוראים
תגיות