רקע
חיים לנסקי
אֱלֶגְיוֹת יַעַר
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: עם עובד; 1986

 

1

רַעַם בִּמְבֵּם בְּאַדִּיר עַל בָּמֳתֵי יַעְרִי,

הֵד עָנָה לוֹ מִן הַסְּבַךְ חַד וְחָדִיר כִּזְעָקָה,

הִרְחִיבוּ עֵצִים נִקְרוֹתָם כְּפִיּוֹת אֲחוּזֵי־שָׁבָץ,

עָבְרָה בִּזְמוֹרוֹת צַמָּרוֹת כְּזֶרֶם־חַשְׁמַל צְמַרְמֹרֶת,

הֵשַׂח שׂוֹכוֹתָיו הָאַשּׁוּחַ, פַּחַד סִמֵּר סִכָּן.

בְּעֶצֶם הַיּוֹם קָדַר שַׁחַק – לֹא מֵעֲנָנִים;

בְּאֹפֶל הַסְּבַךְ הִבְהִיק נֹגַהּ – לֹא שֶׁל חֲזִיז;

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הִקְדִּיר שַׁחַק עֵרֶב עוֹפוֹת לְלֹא קֵן;

בְּאֹפֶל הַסְּבַךְ הִבְהִיק נֹגַהּ לַהַט הַקַּרְדֹּם הַמִּתְהַפֵּך.

עֵץ מִתְנוֹדֵד כְּשִׁכּוֹר, מָט, מִתְמוֹטֵט, נוֹפֵל

עַל בָּמֳתֵי יַעְרִי. רַעַם בִּמְבֵּם בְּאַדִּיר.


 

2

בְּאֶשְׁנַבֵּי הָרָקִיעַ זִקְזֵק הַבָּרָק בְּבִרְכּוּ.

צְלִיל מְכִתּוֹת זְגוּגִית – נִתַּךְ גֶּשֶׁם עֲקֹּם־קִלּוּחַ.

אֶת קוֹמָתוֹ הַזְּקוּפָה הֵשַׂח הָעוֹלָם – וּקְפָץ,

רֹאשׁ לְמַטָּה אֶל מֵי הַמָּטָר. רוֹטֵט לוּלְיָן רֶטֶט…

עִם הַלּוּלְיָן בְּעִגּוּלָיו שָׁט הָעוֹלָם הָפוּךְ.

* * *

יָבְשׁוּ שְׁלוּלִיּוֹת. הַשַּׁחַק שׁוּב הִתְרוֹמֵם גָּבוֹהַּ.

הָהּ! רַק אַתָּה, יַעְרִי לֹא תָּקוּם, לֹא תָּקוּם, הַגָּדוּעַ!

 

3

שׁוּר! בִּמְרוֹמֵי הֶחָלָל מִתְקַמֶּרֶת הַקֶּשֶׁת –

שִׁבְעָה שַׁעֲרֵי נִצָּחוֹן, שַׁעַר וְצֶבַע שֶׁלּוֹ.

רַעַם שַׂגִּיא מְסַּלֵּט; הֵד עוֹנֶה: “יְחִי הַמְנַצֵּחַ!”

הִנֵּהוּ – גּוּץ, עָב, מַגְלֵב נִכְרָךְ בַּעֲקֵבוֹ כְּנָחָשׁ.

“וִיוֹ,” סָח הָאִישׁ. מִשְׁתַּעֵל הַסּוּס וְהָעֲגָלָה חוֹרֶקֶת.

שׁוֹתֵק רַק אֶחָד – הַמְנֻצָח – גֶּזַע אִילָן גָּדוּעַ.

לוּ הִזְדַּקֵּף – קֶשֶׁת זוֹ כְּאֵסֶל עַל גַּב הָיָה שָׂם.

אַךְ גָּבְהָהּ הַמְגֻוָּן, הַמְקֻמָּר, דַּיּוֹ לַנַּנָּס הַמְּנַצֵּחַ.

רֹאשׁ־עֲנָקִים הוּא כָּפַף וְאֶת גַּב עַצְמוֹ לֹא זָקַף.


 

4

קְנֵה הַדָּגָן זֶה הַדַּק, הַמְטַלְטֵל שִׁבָּלְתוֹ לְכָל עֵבֶר –

מַה יְּחַפֵּשׂ, מָה יָּתוּר קְנֵה הַדָּגָן זֶה הַדַּק?

נִיר לַגַּרְעִין, קַרְקַע שְׁחוֹר. הַקְשָׁבָה, אֳרָנִים עֲנָקִי־יַעַר!

נֶטַע נַנָּס מְחַפֵּשׂ נִיר לַגַּרְעִין, קַרְקַע שְׁחוֹר.

מָה לָּעֵצִים וְלַבָּר? דְּאָגָה יֵשׁ אַחֶרֶת לָהֵמָּה –

נֶגְבָּה פּוֹרֵחַ הָעוֹף… מָה לָּעֵצִים וְלַבָּר?

מַטָּה יַרְכִּינוּ רֹאשָׁם אֶל רְאִי הָאֲגַם הַדָּלוּחַ –

מוֹךְ אוֹ גְּזִיז שֶׁלֶג רִאשׁוֹן? מַטָּה יַרְכִּינוּ רֹאשָׁם.


 

5

חֹרֶף! שָׂשִׂים אִילָנוֹת: לֹא טָרְחוּ, לֹא יָגְעוּ וְכֻתֹּנֶת

מִן הַמּוּכָן כֹּה צְחוֹרָה! חֹרֶף – שָׂשִׂים אִילָנוֹת.

כֹּה בִּמְשׂוֹשָׂם לֹא יִפְנוּ לְאָחוֹר. הַכּוֹרֵת בָּא עָלֶיךָ,

עַם עֲנָקִים, פְּנוּ, רְאוּ! כֵּן, בִּמְשׂוֹשָׂם לֹא יִפְנוּ.


 

6

רִיב הַשָּׂדוֹת בַּיְּעָרִים בָּא לָרִיב תַּקִּיף בַּעַל שִׁנַּיִם.

בָּא מַשּׂוֹר־פֶּלֶד לָרִיב רִיב הַשָּׂדוֹת בַּיְּעָרִים.

אֵין לְהַבְחִין אֹרֶן מָט, רַק חִבּוּט מַפַּלְתּוֹ יֵשׁ לִשְׁמוֹעַ –

רַעַם וְהֵד בְּצִדּוֹ. אֵין לְהַבְחִין עֵץ מָט, כִּי

כְּפוֹר צַמַּרְתּוֹ אָבָק צַח מִשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד בְּמָסַךְ כֶּסֶף

בְּסִיּוּמוֹ הַטְּרַגִי שֶׁל מַחֲזֶה שֶׁכְּסְפִּירִי.

המלצות קוראים
תגיות