רקע
ש. שפרה
שלושה שירי גלגול
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה

 

א

כָּל יוֹם הוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶרֶת, זֹאת

אוֹמֶרֶת נַעֲשֵׂית יוֹתֵר גֶּבֶר, יוֹתֵר

וְיוֹתֵר גֶּבֶר, לֹא אֶתְפַּלֵּא אִם תַּצְמִיחַ

שָׂפָם, מִתְגַּבֶרֶת, זֹאת אוֹמֶרֶת, כְּמוֹ גִלְגַמֶשׁ שָׂשָׂה1

לַעֲשׂוֹת לָהּ שֵׁם, לַהֲרֹג אֶת חֻ’מְבַּבַּה נוֹטֵר

הָהָר, בַּלַּיְלָה הִיא לוֹבֶשֶׁת אֶת עוֹר

הַחַיָּה שֶׁל אֶנְכִּדוּ וְאָזְנֶיהָ צוֹלְלוֹת מֵאַזְהָרוֹתָיו,

חֻ’מְבַּבַּה

נְשִׁימָתוֹ מָוֶת.


 

ב

כַּמָּה זְמָן יְכוֹלָה אִשָּׁה לְהִתְחַפֵּשׂ לְרוּחַ

רְפָאָה, לֹא לִלְבֹּש שִׂמְלָה צֶחָה, לֹא

לִמְשֹׁחַ בְּשָׂרָהּ בְּבֹשֶׂם, לִנְעֹל נַעֲלֵי סְפּוֹרְט רַכּוֹת, לֹא

לְנַשֵּׁק

אֶת אִישָׁהּ הָאָהוּב, לֹא לְהַכּוֹת אֶת אִישָׁהּ

הַשָּׂנוּא, לֹא לְנַשֵּׁק אֶת בְּנָהּ הָאָהוּב, לֹא לְהַכּוֹת אֶת

בְּנָהּ הַשָּׂנוּא, כַּמָּה זְמָן, כַּמָּה זְמָן, הִיא מִתְהַלֶּכֶת

בְּלֹא קוֹל בְּנַעֲלֵי

סְפּוֹרְט רַכּוֹת בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, שֶׁיִּהְיֶה שֶׁקֶט, עַד

שֶׁבֹּקֶר אֶחָד יוֹרֶדֶת אֶל

אַפָּהּ פְּרִיחַת הֶהָדָר, הִיא לוֹבֶשֶׁת שִׂמְלָה צֶחָה, הִיא נוֹעֶלֶת

נַעֲלֵי

עָקֵב, הִיא מוֹשַׁחַת בְּבֹשֶׂם אֶת תְּנוּכֵי אָזְנֶיהָ, וְלַעֲזָאזֵל

הָאַלֶּרְגִיָה, הִיא נוֹשֶׁקֶת לְאִישָׁהּ הָאָהוּב, מַסֵּכַת

הַמֵּתִים נוֹפֶלֶת מֵעַל פָּנֶיהָ, זַעֲקַת

אֶרֶשְׁכִּגַל, תּוֹפֶשֶׂת אוֹתָהּ, לְמַעְלָה

מַמְתִּין גִלְגַמֶשׁ, קְצַר רוּחַ לְצַחֵק – לֹא בְּמִקְרֶה פֶּרַע

מַחְלְפוֹת אֶנְכִּדוּ כְּשִׁבֳּלֵי קָמָה, כִּשְׂעַר אִשָּׁה.


 

ג

שַׁמְחַ’ת הַקְּדֵשָׁה פִּתְּתָה אוֹתוֹ

בִּבְשָׂרָה, פִּתְּתָה אוֹתוֹ לֶאֱכֹל

לֶחֶם, פְּתְּתָה אוֹתוֹ לִשְׁתּוֹת שֵׁכָר, נִמְלְטוּ

מִפָּנָיו אַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, רֵיחַ

אֱנוֹשׁ דָּבַק בִּבְשָׂרוֹ, שַׁמְחַ’ת

עֲרִיסַת מוֹתוֹ, קִלְלָתוֹ עַל רֹאשָׁהּ, בַּבֹּקֶר

הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָהּ עַל

לֵילוֹתֶיהָ.


  1. גלגמש, שבעורקיו זורם דם אלים, הוא מלך בעל רוח סוערת ועל כן רודה בבני עמו.האלים בוראים את אנכידו, פרא האדם, כדי שיתחרה במלך. הקדשה שמח‘ת מפתה את אנכידו ומביאה אותו לאֶרֶך. גלגמש ואנכידו נאבקים זה בזה והופכים לבסוף לידידי נפש. האלים גזורים על אנכידו מוות בעוון הריגת ח’ומבבה, שומר יער הארזים, והריגת פר השמים. גלגמש המתיירא מפני סופו יוצא לחפש חיי נצח. על פי גירסה אחרת מוצא אנכידו את מותו כאשר הוא מתנדב להעלות מן השאול את הכדור והאַלה, כלי המשחק של גלגמש, שנפלו לשאול. גלגמש מזהיר אותו לבל ינהג בשאול כבן אנוש, ואולם אנכידו אינו שועה לאזהרותיו, ואֶרֶשכּיגַל מלכת השאול לוכדת אותו וממיתה אותו.  ↩

המלצות קוראים
תגיות