רקע
ישראל בנימין לבנר
בֶּן־קַפָּרָא.
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

ויהי היום וילך בן קפרא לָשוחַ על שׂפַת הַיָם, וַיַרא והִנֵה טָבעָה אֳנִיָה אַחַת, ורַק אִיש אֶחד נִצַל מִמָוֶת, כי נְשָׂאֻהו הַגַלִים וַיַשְׁלִיכֻהו הַיַבָשָׁה. וַיָרָץ אֵלָיו בן קפרא, וַיִתֵּן לוֹ אֶת מְעִילוֹ לִלְבוֹש כי הָיָה הָאִיש עָרוֹם כִּבְיום הִוָלְדוֹ. וַיבִיאֵהוּ בן קפרא אל בֵיתו וַיַאֲכִילֵהו וַיַשְׁקהו וַיִתֶּן לוֹ מָקוֹם לָלִין. ויהי בַבקֶר ויאמר האיש: אלכה לי ואָשובָה אל ארץ מוֹלַדתִּי! ויתן לו בן קפרא חֲמֵשֶׁת שִׁקְלֵי כסף, וַיְבָרכֵהו לֵאמר: יְהִי צֵאתְְךָ ובוֹאֲךָ בָרוך! וַיוֹדֶה האיש לבן קפרא את חַסדו וַיֵלך לוֹ. ובַיָמִים הָהֵם לֻקחוּ רַבִים מִבְנֵי ישראל בַּשְׁבִי וַיוּבְאו לארץ נָכרִיָה וַיָבאוּ זִקנֵי העיר לבֶן קפרא וַיֹאמֵרו: רָאֹה רָאִינו כי יי עִמְך בְכל אשר תַּעֲשֶׂה, ועַל־כֵּן בָאנו אליך לֵאמר: קַח נָא את חֲמֵש מֵאוֹת שקל הכּסף אשר קָבַצנו בָעִיר, והָלַכתָּ אל הארץ אשר הוּבְאו אֵלֶיהָ אַחֵינו הַשְׁבויִים, – ופְדִיתָם. ויקח בן קפרא את הכסף, וַיֵלֶךְ ויבא אל הארץ ההיא. וַיהִי כבוֹאוֹ הָאַרְמוֹנָה אל הַמֶלֶך וַיֹאמֶר לָתֵת לוֹ את כֹּפֶר1 נַפְשוֹת הַשבויִים, וַיַרְא והנה האיש אשר נִצַל מִמָוֶת בְּיום טְבֹעַ הָאֳנִיָה יוֹשֵׁב לִימִין הַמֶלֶך. (כִי הָיָה האיש מַשְׂכִיל בכל דְרָכָיו וַינַשְׂאֵהו המלך מעל כל הַשָׂרִים וַיוֹשִׁיבֵהוּ רִאשׁוֹנָה בַמַלְכוּת). וַיַכֵּר האיש את מֵיטִיבו וְאֶת אִיש חַסְדוֹ – אֶת בֶן קַפָרָא, וַיִגַּש אליו וַיִשׁאַל לוֹ לשָׁלוֹם. ואַחַר אָמָר: הֲיֵש לך לדַבֵּר אל המלך? וַיֹאמר בו קפרא: אֶמצָא נָא חן בּעֵיניך ודִבַרת אל המלך לשַׁלַח את הָעִברים השבויים חָפשִׁים, וְיֵצֵאוּ! והָיָה אם יֵאוֹת2 לך המלך, ונָתַתִּי כפר אַחַי בּנֵי עַמִי חֲמֵש מֵאוֹת שֶׁקל כָּסֶף! וַיַעַן האיש ויאמר: יְהִי לְךָ אשר לך! חָלִילָה לָנו מִקַחַת גַם אֲגוֹרָה אחת מֵאִיש טוֹב ועוֹשֵׂה חסד כָּמוֹךָ! לֵך אל אַחֶיךָ היהודים ובִשַׂרְתָּם לֵאמר: קרוֹבה יְשועַתכֶם! ויהי אך יָצֹא יָצָא בן קפרא מן הארמון, וַיִשלַח הַשָּׂר את עַבדֵי המלך וַיָרִיצו3 את היהודים הַשְׁבוּיִים מן הבור, ויאמרו להם: לְכוּ בשָׁלוֹם אל ארץ מוֹלַדְתֵּכם! וַיָשָׁב בן קפרא עם השבויים אל עִירם, וַיסַפֵר לחַכמֵי ישראל את כל הקוֹרוֹת אוֹתוֹ בעיר הַמַמלָכָה. וַיֹאמרו הַחכָמִים: הֲלֹא כְבָר אָמַר הֶחָכָם מִכָּל אָדָם: שְׁלַח לַחמך על־פְּנֵי הַמָיִם כי ברב הַיָמִים תִּמְצָאֶנוּ! (מדרש קהלת רבתי יא).



  1. פדיון ыкунъ  ↩

  2. יַסְכִּים согласптся  ↩

  3. הוצִיאוּם מהֵרה  ↩

המלצות קוראים
תגיות