רקע
ישראל בנימין לבנר
רבי אלעזר בן שַׁמּוּעַ
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

ויהי היום וילך רבי אלעזר אל חוֹף הים וַיַרא והנה נִשְׁבְּרָה אֳנִיָה גדולה, והאנשים וכל אשר להם טֻבְעו בַיָם, ורק איש אחד נִצַל מִמָוֶת כי הָשְׁלַך מִגַּל אל גָל עד עֲלוֹתוֹ אל הַיַבָּשָׁה. וַיִתְבּוֹשֵׁש האיש מאד, כי הָיָה עֵרוֹם ויָחֵף, וַיִסְתַּתֵּר בין העצים. בעת הזאת עברו בּמקום הזה יהודים אֲחָדִים, וַיִרְאֵם האיש וַיִתְחַנֵן אליהם לאמר: אָנָא רַחֲמוּנִי וּתְנוּ לי שִׂמְלָה לכַסות מַעֲרֻמָי! וַיֹּאמרו אֵלָיו היהודִים: הֵן לֹא בֶּן־עַמֵנו אָתָּה, על כן לֹא נִתֵּן לך מְאומה! וַיִשְׁמַע רבי אלעזר את הדברים האלה ויִקצף ויֹאמר: הַטֶרֶם תֵּדְעו כִּי צִוַתנוּ תּוֹרָתֵנו הַקדוֹשָׁה לֶאֱהַב אֶת־כָּל־אִיש וּלְרַחֵם עליו בַצַּר לוֹ?! וַימַהֵר רבי אלעזר וַיִפְשֵׂט את מְעִילו אשר עָלָיו וַיִתְּנֵהו לָאִישׂ (כי שִׁבְעַת בגָדים יִלבַּש רבי אלעזר בצאֵתוֹ אל חף הים לָתֵת לַאֲשֶׁר אין לוֹ), וַיְבִיאֵהו אל בֵיתו וַיַאכִילֵהו וַיַשקֵהו וַיַשְׁכִיבֵהו על מִטָּתו, וַיָּנַח האיש אַחרי כָל הַתְּלָאות1 אשר מצָאֻהו, וַיֵשֶׁב בבית רבי אלעזר ימים אחדים עד אשר שָׁב לְאֵיתָנו2, ובְיום הִפָרְדוֹ מֵעַל רבי אלעזר, וַיִתֵּן לוֹ בגָדים חֲדָשים וּמָאתַיִם כסף וְצֵדָה3 לַדָרֶך, וְסוס לִרְכַב עליו. וַיֵלֶך רבי אלעזר לְשַׁלחוֹ4 וַיִשַׁק לו, וַיִפָרדוּ איש מֵעִם רֵעֵהו בשָׁלוֹם. והאיש הזה נִכְבָד היה בכָל בנֵי עַמו; ובמוֹת הַמֶלך וַיַמְלִיכו אוֹתוֹ בנֵי עַמוֹ עֲלֵיהֶם. וַיִזְכֹר המֶלך החָדָש הזה את הַדבָרים אשר אמרו לו היהודים בשָׁאֲלוֹ מֵהֶם שִׂמלָה לכַסוֹת מַעֲרֻמָיו, וַיִקְצף על כל בני ישראל ויאמר להַשְׁמִידָם. וַיִוָדַע הדבר הרע הזה לבני ישראל, וַיִבְכּוּ ויָצומו וַיִתְפַלְלו אל יְיָ. וַיָבֹאו רָאשֵׁי העיר אל רבי אלעזר ויאמרו אליו: כל אשר אַתָה עשׂה יְיָ מַצלִיחַ ביָדֶך כי צַדִיק תָמִים אָתָּה, עַל־כֵּן הוֹאֶל נא לֵך אל המלך ונָתַתָ לו את מִנחָתֵנו, ורִחַם את בני ישראל וְלֹא יְכַלֵם. וַיִקַח רבי אלעזר את המנחה וַיֵלֶך וַיָבא עַד שַׁעַר בֵית המלך, ויֹאמר אֶל הַשׁוֹעֵר5: הַגִידָה נא בֵית המלך כי בא איש יהודי הֲלוֹם לדַבֵר את הַמֶלֶך פָנים אֶל פָנים. וַיֹאמר הַשׁוֹעֵר אל המלך, וַיֹאמר המלך: יָבֹא! וַיהִי כִרְאות המלך את רבי אלעזר, וַיַכִירֵהו, וַיְרָץ אליו וַיחַבְקֵהו וַיִשַׁק לוֹ וַיֹאמַר: שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָך? ויאמר רבי אלעזר: רַחֵם נא על ישראל עָמִי, ואל תְּכַלֵם כאשר אמרתּ! ויאמר המלך: הֲלֹא היהודים רָעים וחַטָאִים מאד, ועל בן־אֱמוּנָה אֲחֶרֶת לֹא יַחְמוֹלו, וְלא יוֹשיעֻהו בַצַר לו! ויען רבי אלעזר את המלך ויאמר: היהודים אשר לא חָמלו עליך בצר לך – מִדַּלַת6 הָעָם היו, ולא ידעו את תּוֹרַת יי הַדוֹרֶשֶת שָלום לכָל הַנִבְרָא בְצֶלֶם אֱלֹהִים! ויאמר המלך: זָכַרתִּי כי הֵיטַבְתָ עִמִי מאד, ועַל כֵּן אעשה את בַּקָּשָׁתֶךָ, ולא אַשחית את אַחֶיך היהודים בַּעֲבורֶיךָ. ויתן לו רבי אלעזר את הַמִנחה אשר ישלחו אליו היהודים. וַיְמָאֵן המלך לקחת ויאמר: הַמִנחה אשר הֵבֵאתָ לי, נתונָה לך על תִּתְּךָ לי מָאתַיִם כסף בְּיוֹם הִפָרְדִי מֵעִמֶךָ. וַיוֹסֶף המלך לדבר אל רבי אלעזר וַיֹאמַר: הִנה נָתַתָּ לי לחֶם ובגָדים ביום שִׁבתִּי בבֵיתֶךָ. על כן נותן אנכי לך היום שִׁבְעִים חֲלִיפוֹת בּגָדים, והיו בידך לתִתָּם לַעֲניִים כדַרְכְּךָ תָמִיד! וַיצֵא רבי אלעזר מן הארמון וַיָשָׁב אל עירו. וַיֵצאו בני ישראל לִקְרָאתו, וַיסַפֵּר להם את דברי המלך, וַיִשְׂמחו וַיַעַלצו מאד, וַיְבָרכו את שם יי. (מדרש קהלת שם).


  1. הַצָרוֹת  ↩

  2. לְכֹחוֹ הָרִאשׁוֹן  ↩

  3. מזונות  ↩

  4. ללותו  ↩

  5. 31  ↩

  6. מֵעֲנִיֵי  ↩

המלצות קוראים
תגיות