רקע
שמשון מלצר
כּיוּס בגבת
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הוצאת ספרית פועלים ויחדיו; תשל"ז 1976

ארבעה נכנסו לכרם: אחד משורר־עגלון ואחת משוררת־תופרת, והם המארחים; ואחד אורח ותיק ואחד שבא להזין עיניו. היתה השמש מהלכת בנחת ברקיע והם מהלכים בנחת בין שורות הגפנים. מפני שאותן הגפנים לא היו ממין הגפן הרגלית, השולחת את שריגיה לצדדין ואשכולותיה מוטלים על גבי הקרקע כמלפפונות או אבטיחים, אלא ממין הגפן המוּדלית, המטפסת על כלונסאות ועל חוטי הברזל שביניהם והיא עולה ועולה ומגביהה עצמה כלפי השמש, וכיון שהיא קרובה יותר לשמש היא נוטלת לעצמה יותר אור ויותר חום ויותר מתיקות והיא מקדמת להבשיל פירותיה.

עכשיו ודאי בוצרים את הענבים באותו כרם, ואילו נזדמנו לשם הארבעה, היו ממלאים פיהם ענבים וטועמים מטובה של הארץ בחוש הטעם, שהוא המפתה ביותר. אולם אותה שעה עדיין לא היו הענבים בשלים, ולא לאכול באו אלא לראותם בלבד.

אמר האורח הוותיק: המהלך בין שורות הגפנים, דומה עליו שהוא מהלך בין חומות חיות, ירוקות ורעננות.

אמר המשורר: בואו ואראכם יפה מזו.

הוליך את ההולכים אל השדרה הראשית שבכרם. וזו היתה כמין מנהרה ארוכה, גפנים מימין וגפנים משמאל ושלוחות גפן מלמעלה, ועל גבי הקרקע רשת של אורות וצללים.

וזה שבא להזין את עיניו ראה כמה וכמה אשכולות שהם עטופים כיסים של נייר, כאותם שעוטפים בהם מיני מכולת בחנות, ופיות הכיסים סגורים וקשורים מסביב לשורשי האשכולות במין גמי.

ראתה המשוררת המארחת את השאלה שעל שפתיו והסבירה לו: כיסים אלו מכסים בהם את האשכולות היפים ביותר, לשמור עליהם מפני החרקים המזיקים. זאת היא אחת העבודות הקלות שבכרם, וקוראים לה “כּיוּס”.

היה זה שבא לראות שומע ומהרהר בלבו: ראה מה גדול כוחה של קרקע להצמיח גם גידולי לשון. שהרי כמה וכמה חידושים שחידשו חכמים ומלומדים בלשון לא נקלטו, ונהדפו כמוץ מפני רוח, ואילו פועל זה, שאין לו זכר לא בתורה ולא בנביאים ולא בכתובים ולא בשלאחריהם – מובטח לו שהוא בן־קיום, מפני שהוא יונק מאותם השורשים עצמם שמהם יונקות הגפנים. וכל זמן שבעמק יזרעאל יהיו כרמים עבריים, וחרקים מזיקים המתאווים לטעום מטובי הענבים, וידים נאמנות המעטפות את האשכולות כיסים – ודאי שלא יחדלו מלהשתמש במלה “כּיוּס”. ולא עוד, אלא “בניין כבד” זה עתיד להיות הולך ומתבנה לכל הצורות, שהמכייס יהא קרוי “כייס”. והגפן שאשכולותיה כבר עוטפו כיסים יהיו אומרים עליה שהיא “מכויסת”. והמורה שיבוא ללמד את תלמידיו בנין פיעל ופוּעל לא יזדקק אל “שיברתי–שוברתי”, אלא יהא יכול להביא להם דוגמה “כייסתי–כויסתי”.

ואל תאמר שאין זה מדרך הטבע, שתהא הגפן מדברת ומעידה על עצמה: “כויסתי”, או שתהא מתגרה בחברתה ואומרת לה: “ראי שלא כויסת”, או שתהא נדה לחברתה מימין ואומרת לחברתה משמאל: “ראי עלובה זו שלא כויסה” – שכן מצינו גפן מדברת בעדה, ומקרא מלא הוא: “ותאמר להם הגפן”.


המלצות קוראים
תגיות