מבין שורותיהם של המכתבים שמשנות המלחמה הבאים כאן עולים רמזים על מכלול השאלות שהמנהיגות הציונית עמדה לפניהן ועל מצבה של האומה בשנות המלחמה. המרכז בקופנהאגן לא נתקבל על דעת הכל. מכל מקום הוא הפך למרכז הפעילות. מבחינה כספית היה קשור במידה מרובה ביהדות ארצות־הברית העשירה. מן הצד האחר היו עיני היהודים בכל פזורותיהם נשואות לארצות הברית. אף באו בטענות נגד הציונים שהם מעדיפים את הקיבוץ הקטן שבארץ־ישראל על פני הקיבוצים הגדולים של האומה במזרחה של אירופה, שאף הם היו נתונים במצקה גדולה. שליחים שונים – מהם גם של מוסדות ציוניים באו לאסוף כספים בארצות הברית. תפקידים הרבה הוטלו על ציוני ארצות הברית, שהיו מונהגים בידי הוועד הזמני, ופיתחו פעולה עניפה. הם עמדו בקשר עם ארץ־ישראל ושלחו כספים להחזקת הישוב. השתדלו להשיג הלוואות לאיכרים ולשלוח לשם דלק. לנוכח הצורך בפעולה אירגונית ענפה תבע לוין וחזר ותבע שנחום סוקולוב ויחיאל טשלינוב יבקרו בארצות הברית ויעסקו בפעולת הסברה.
בראש הפעולה בארץ־ישראל עמד ד"ר ארתור רופין – ראש המשרד הארץ־ישראלי. בשנים הראשונות למלחמה ישב בארץ־ישראל ולאחר מכן גורש וישב בתורכיה. גם משם עסק בהעברת כספים ליישוב.
בקרב יהדות ארצות הברית פעלו ארגונים שונים. התנועה הציונית נתחזקה הרבה תחת הנהגתו של ברנדייס, והפכה להיות גורם משפיע בקיבוץ היהודי שם. המוני העם גם הם נעשו רגישים יותר למצבו של ישראל, וביקרו את המנהיגות הרשמית.
כך נתעוררה ההכרה בצורך להקים ארגון יהודי של קבע על בסיס לאומי – ארגון שיהא לו הכוח המוסרי להופיע בשם היהדות האמריקנית כולה ולהיות לה לפה, הוא הקונגרס היהודי האמריקאי. מימין ומשמאל חששו מפני הקמתו. גם בקרב הציונים שמחוץ לארצות־הברית וגם מנהיגיה ה“רשמיים” של יהדות ארצות הברית.
עוד נושא למאבק פנימי היה דבר הקמתו של לגיון יהודי, שיצטרף לאנגלים. ברעיון זה דגלו פנחס רוטנברג וזאב ז’אבוטינסקי. האחרון אף תבע הקמת הנהלה חדשה להסתדרות הציונית, שלא תהא קשורה בברלין. רבים מחברי ההנהגה הציונית חששו להזדהות עם אחד הצדדים הלוחמים, כשם שאחרים היתה אהדתם נתונה לגרמנים. לוין עצמו היה נגד כל הזדהות ובמיוחד נגד הצהרות אנטי תורכיות. עמדתו בשאלת הלגיון היתה לגלגנית. בכך ביטא את הקו הרשמי.
המכתבים שבמדור זה רובם ככולם מתורגמים מגרמנית ומאנגלית.
אל ליאו מוצקין, קופנהאגן 🔗
ניו יורק, 9 במרץ 1915
ליאו היקר,
הנני מאשר את קבלת מברקך מיום 4 במרץ.
המשימה אינה כה קלה כפי שהנך מתארה לעצמך; הרשאה שכזאת הרי אינה יכולה להינתן אלא בתיווּכה של הממשלה האמריקנית; ידידינו כאן כמעט ואינם מאמינים, כי זו האחרונה עשויה לגמור אומר ולהתערב בעניינים יהודיים פנימיים שכאלה. ידידנו ד"ר מאגנס מוסיף לטפל בעניין, ומיד כשתושג תוצאה אודיעך עליה.
מאז ה־1 במרץ התקנו כאן משרד מיוחד לשם קיום הקשרים עם האיגודים הארציים השונים וכן עם חברי הוו[עד] הפ[ועל] המ[צומצם] ועם המשרד בקופנהאגן. הנהלתו של משרד זה קיבלתיה על עצמי, מכיוון שמעתה אינני אומר לנוד כה רבות בדרכים כאשר עד עתה.
במשלוח־הדואר הבא אשלח לך את הדין־והחשבון הראשון על פעולתו של ה־ Provisional Committee עד עתה, בו יוכל להינתן לך מושג על פעולותינו עד עתה.
קבל־נא ברכות לבביות ביותר
שלך שמריה
אל ד"ר האנטקה, ברלין 🔗
ניו יורק, 11 במרץ 1915
אדוני הדוקטור היקר,
בעניין כספי השקל עבור השנה שחלפה, וכן בעניין איסופי־הכספים האחרים למען מוסדותינו בארץ ישראל, עד ליסוד ה־ Provisional Committee יכול אני להודיע לך כלהלן:
איסוף־השקלים עבור השנה תרע"ד הכניס במלואו 3759,45 דולארים; אי אלו סכומים קטנים יותר עבור אותה השנה עדיין מוסיפים להגיע. סכום זה כבר קיבל ממנו מרכזנו בברלין, כפי שאומרים, 2,500.00 דולארים עד לפרוץ המלחמה. כך עוד נותרו לטובת המרכז 1,200.55 דולארים, אלא שסכום זה יש לנכות ממנו 650.00 דולארים אותם קיבלתי לזכותו של חשבון־ברלין מאת הפדראציה כאן, ו־193.00 דולארים, הוצאות הוועידה שלא־מן־המנין ביום 31 באוגוסט 1914 – בסך הכל 843.00 דולארים.
עבור השנה הנוכחית קיבלה הפדראציה עד עתה למעלה מ־1,000.00 דולארים בקירוב; פעולת השקל לא פתחו בה אלא עכשיו ומקווים אנו, כי בשנה זאת יהיו לנו 30,000 שקלים, לפחות.
זמן קצר לפני צאתי לדרך ב־ “Kronprinzessin Caecilie” פתחתי באיסוף כספים למען קרן־בית־הספר שלנו, אלא שמן ההכרח היה להפסיקו, לפי שעה, עם ייסודו של ה־ Provisional Committee. פעולת האיסוף הכניסה סך 2,000.00 דולארים, בערך; הכסף נמצא בקופת ה־ Provisional Committee, מובן מאליו, כי כספים אלה לא יוצאו אלא למען המטרה אשר למענה נועדו.
מר [הרב מאיר] ברלין הגיע הנה לפני זמן קצר ו“התבסס”, כלומר – פתח משרד של “מזרחי” ורוצה להתמסר כליל לקידומה של הסתדרות “מזרחי”.
מצד אחד משמח הדבר, כי בראש הסתדרות “מזרחי” כאן באמריקה יעמוד מעתה כוח־עבודה כה רציני כמר ברלין, כי עד עתה היתה הנהלת ה“מזרחי” מסורה בידי אדם העומד בראש ה“חלוקה” האמריקנית ושלעתים קרובות למדי הרשה לעצמו לערוך אפילו התקפות על ההסתדרות הציונית הכללית. תופעה מבדחת – לולא היתה מעציבה כל כך! באופן כללי, עד כמה שהיה בידי לעקוב אחרי עבודתם של אנשי “מזרחי” כאן, אין אני יכול לקבוע, לדאבון לבי, אלא זאת – שאי אפשר, לפי שעה, לדבר על הסתדרות מאורגנת. אם יש אמת בידיעה, כי אנשי “מזרחי” אספו כאן כמה אלפי שקלים, הרי אין דבר זה יכול לשמש אלא כהוכחה לזריזותם של אי־אלו יחידים מאנשי “מזרחי”.
היתה לי שיחה עם מר ברלין; הבעתי בה את דעתי, כי ברגע זה עלינו להקדיש את מלוא מרצנו לשאלה של קיום הסתדרותנו הכללית ומוסדותינו בארץ ישראל. כל עבודה אחרת חייבת להיסוג, לפי שעה, לרקע. אולם מר ברלין עמדתו שונה לחלוטין; אין הוא רוצה לפעול למען קרן־מאת־אלפי־הדולארים או למען משימות כלליות אחרות, אלא אומר הוא לעסוק אך ורק בביסוסה של הסתדרות “מזרחי” מבחינה ארגונית גרידא; רואה הוא את עצמו כבלתי־תלוי לחלוטין בתכניותי, ומסתמך בכך על ההסכמה שלך ושל יחיאל [טשלנוב] לתכניתו.
נמצא אני כאן בארץ כבר מזה תשעה חדשים; היתה מוטלת עלי עבודה קשה, וסבור אני, כי הסתדרותנו יכולה להיות שבעת־רצון מכמה וכמה תוצאות שהושגו כתוצאה מעבודה זאת. מצטער אני מעומק לבי על כי אתה ויחיאל [טשלנוב] לא ראיתם צורך לשאול אותי תחילה בשאלת ה“מזרחי” כאן. אבקשך כי תואיל להודיע למר ברלין, באמצעות ד"ר פראנק1, כי בשאלות ארגוניות וטאקטיות חשובות עליו להתייעץ אתי, וכי דעתי בשאלות כאלה אין לראותה כדעתו של חבר יחיד של הוו[עד] הפ[ועל] המ[צומצם].
מאת ליכטהיים מגיעים אלינו לאחרונה דינים־וחשבונות מפורטים; מובן מאליו, כי מתיישנים הם מחמת המאורעות המתחדשים, אלא שחשובים הם לנו כחומר־הסברה בכמה וכמה שאלות מסובכות.
במיטב הברכות
שלך ש. לוין
ברכותי הלבביות ביותר לכל רעינו האמיצים!
אל ליאו מוצקין, קופנהאגן 🔗
ניו יורק, 25 במרץ 1915
ליאו היקר,
הריני מאשר את קבלת את קבלת שני מברקיך מיום 20 לחודש וכן את קבלת מכתבך מיום 3 במרץ. זה האחרון לא הגיע אלא היום.
Relief Committee. ה – General Jewish Relief Committee אי אפשר להיעזר בו, לדעתנו, להשגת רשות מטעם הממשלה הרוסית לאיסופי־כספים למען ארץ ישראל. מחמת המרחק ייתכן ונראה לך ולידידינו כאילו קיימת הארמוניה פנימית בין ארגוננו לבין ה־ Jewish Committee האמריקני; ובכן, אפקח את עיניך מעט:
לא היתה זו משימה קלה כל עיקר – להגיע לפחות לידי תיאום הארמוני חיצוני בין ההסתדרות הציונית כאן לבין ה־ Jewish Relief Committee; מאחורי ה ־ Jewish Relief Committee עומד, בעיקר, ה – American Jewish Committee שאנשיו המנהלים נודע מצידם יחס שאינו אוהד כלל אל הציונות; רק הודות ללחץ שנוצר על־ידי תעמולה ציונית שנוהלה באינטנסיביות עצומה במזרח ארצות־הברית ובמערבה התיכון, בלא לפסוח על כל נקודת־ישוב חשובה שהיא, ראה גם ה־Jewish Relief Committee צורך להיענות להלך־הרוח האוהד לארץ־ישראל שנוצר בכל. על כן חייבים אנו להשתדל ללא־הרף למען יישמר הלך־הרוח שנתעורר, כדי שלא תתפוש ארץ ישראל מקום של רקע בהתעניינות היהודית־האמריקנית. בעתונות היהודית־המתבוללת נערכו התקפות רבות עלינו בהן נרמז, כי אנו מנצלים לטובת ארץ ישראל, על חשבון היהודים האומללים שבפולין ובגאליציה, את אהדת היהדות האמריקנית. מובן מאליו, כי האשמות כאלה אין בהן אלא דיבה רעה, כי למעשה בראש ובראשונה היו אלה הציונים שניהלו את פעולת ההסברה גם בדבר האסון הכללי ומידת היקפו. כי מתנגדינו כאן לא הניחו ליצרם שיעבירם על דעתם, כפי שקרה בגרמניה לא פעם – הרי דבר זה תלוי מצד אחד באופיה של החברה האמריקנית־היהודית, אך מאידך גיסא יש לזקוף זאת על חשבון העובדה, כי ההסתדרות הציונית כאן רכשה דווקא בזמן האחרון כוחות־עבודה חדשים, שכנגדם אי אפשר היה להופיע בגסות בלא כל חשש לעונש. מכל מקום עדיין רחוקים אנו עד למאוד מימות־המשיח גם כאן, ועלינו להישמר מפני כך שנשגה שגיאות כגון אלה ששגה, לעתים, ארגוננו באירופה המערבית; עלינו לשאוף לחזק את ארגוננו, כדי שישיג באופן עצמאי למען ארץ ישראל את אשר ניתן להשיג כאן בארץ.
בגלל סיבה זאת, וכן בגלל אי אלו סיבות אחרות בעלות אופי טכני גרידא, העדפנו לנקוט צעדים עצמאיים כדי להשיג, אולי, רשות מטעם הממשלה הרוסית לאיסופי כספים למען מטרות ארץ־ישראליות, דבר שעליו כבר הודעתי לך במכתבי מיום 18 לחודש. אלא שעניינים כאלה אינם מתנהלים במהירות רבה כל כך. אם יוודע לי דבר־מה ברור, אודיעך באורח טלגראפי.
נימוקיך לריכוז הכספים בקופנהאגן מסכים אני להם לחלוטין, אלא שכמעט ואינני מאמין, כי הממשלה האמריקנית תיתן את הסכמתה, שהרי בהתערבותה תקבל על עצמה את ההתחייבות המוסרית בדבר השימוש בכספים בהתאם לייעודם, והממשלה האמריקנית נוהגת זהירות רבה עד למאוד בשאלות כגון אלה, כפי שאומרים כאן. אך אל־לך לדאוג במיוחד בעניין זה; בין ה־ Provisional Committee לבין המשרד בקופנהאגן נמצא בקלות הסדר מתאים.
משלוח־כספים לקושטא. 2,000 הדולארים הועברו בעבור ליכטהיים באמצעות ה־ “Standard Oil Co.” בתחילת פברואר, לפי הכתובת “מורגנטאו”; נתפלא כי ליכטהיים לא קיבלם. מר לוין־אפשטיין עורך חקירות בדבר היעלמו של משלוח־כספים זה; יידרש זמן־מה לכך שהעניין יובהר.
טחניקום. צר לי כי לא נשלחו אליך המאמרים מן העתונות היהודית והאנטי־יהודית כאן על התגלות חדשה ואצילית זאת של אגודת “עזרה”. קשה עד למאוד יהיה לאסוף עכשיו את המאמרים. אשתדל ככל האפשר לעשות זאת ואשלחם לך. דומה שידידינו בלונדון חסרי כל ידיעות בנדון זה. נראה שאין רצונם של האדונים שבאגודת “עזרה” לוותר על דרכם הטכסיסית בה החלו. רעינו בברלין סבורים, כפי הנראה, כי הרגע הנוכחי בלתי־מתאים הוא לצאת בו למערכה גלויה נגד אגודת “עזרה”. אין אני רואה רשות לעצמי לדון במצב ממרחק; בי עצמי לא יכול עוד לעורר פליאה כל צעד מצד אגודת “עזרה”, כי זו האחרונה מסוגלת, לדעתי, לכל דבר.
הלכי־רוח בעתונות. רואה אני צורך להביאם לידיעתך ולידיעת רעינו את הדברים הבאים:
העתונות היהודית כאן באמריקא – זו האזרחית־שמרנית, הליבראלית־מתקדמת וכן הקיצונית־ הנה אוהדת לגרמניה, כמעט ללא יוצא־מן־הכלל. ידידות זו אין מקורה ב“אהבת מרדכי אלא בשנאת המן”. העתונים מוצפים ידיעות מזעזעות מרוסיא, במיוחד מפולין – דבר המעורר בהמונים היהודיים הגדולים תרעומת וזעם במידה הולכת וגוברת. נגד אנגליא וצרפת שום מלה לגנאי אינה נכתבת; ההאשמה היחידה אותה מטיחים כלפיהן היא רק – בריתן עם רוסיא.
מיחיאל [טשלנוב] ונחום [סוקולוב] לא קיבלתי חדשות אלא אתמול. מוכנים הם לבוא לאמריקא, אך סבורים הם שלא יוכלו להשתהות כאן אלא כמה שבועות בלבד. אך מלכתחילה גם לא היתה כוונתנו לנצלם למטרות תעמולה – היפוכו של דבר: המדובר היה בחילופי מחשבות, כדי שלא אנחנו כאן ואף לא ידידינו שם יהיו מגששים באפלה. שעה שהמדובר בהלכי־רוח ושעה שיש להפחית מכוח־השפעתם של הלכי־רוח – לא ייתכן להיזון מידיעות שבכתב או להקנות לאדם אחר ידיעות בדרך זאת. סבורני שאוכל לצפות לבואם של רעינו כאן מיד לאחר חג הפסח.
ועידה. בדבר משלוח נציגים מטעם ה־ Provisional Committee אל הוועידה הקרובה ב־15 באפריל ש"ז – אכתוב לוויקטור [יעקובסון]. אלא שכמעט ואינני מאמין, כי ה־ Provisional Committee ישלח נציג לקופנהאגן. אך אינני סבור, כי תהיה בכך תועלת רבה לאור העובדה, שיחיאל [טשלנוב] ונחום [סוקולוב] יבואו הנה בקרוב.
במיטב הברכות,
שלך, שמריה
אל ד"ר האנטקה, ברלין 2 🔗
9 באפריל 1915
ידיד יקר,
הנני מאשר את קבלת מכתבך הנכבד מיום 17 במרץ, והרי מיטב תודותי לך על החדשות שמסרת לי.
במכתבי הקודם כבר כתבתי לך, כי לפני כשבועיים שוב נפלתי למשכב. ראיתי צורך להודיע לך על כך מכיוון שהרופאים חששו, שמא לא תוכל המחלה לחלוף במהירות רבה ביותר. ובכן – כמעט וחזרתי שוב לקו־הבריאות, תודה לאל, ואקווה כי לבטח אוכל שוב לגשת למלאכה בזמן הקרוב ביותר. הפסקה מיוחדת לא חלה בעבודתי גם במשך זמן מחלתי – יכולתי לקבל אורחים ולקיים דיונים. עבודה רבה עד למאד יש כאן לעשותה; כל יום תמיד מגיע אני לידי הכרה, כי באמריקה לא הגענו אלא לתחילתה של פעולתנו הארגונית. זוכים אנו להצטרפותם של אישים חדשים לבקרים; אחדים אני שמח בהם עד למאד. כך, למשל, עומד השופט יוליאן ו. מק עכשיו לצדנו לחלוטין ומעניק למפעלנו את מלוא התמיכה המוסרית. מן השופט מק מצפה אני לעוד יותר בעתיד, כי הנו בעל אופי מעולה באמת, בעל ראש מצויין ואדם אצילי בהליכותיו, ונוסף לזאת כושר־תפיסתו נפלא ורוחו עשויה לבלי חת.
אדם שני בהצטרפותו רואה אני רווח למפעלנו הנו פרופסור פליכס פראנקפורטר מן האוניברסיטה “הארברד” בקמברידג' שבמס[אשוסטס]. הנו קשור אתי בקשרי ידידות אמיצים. אדם צעיר הוא, פרופסור־מן־המנין בתורת המשפטים, ונחשב בר־סמכא בתחום זה. כוחות כאלה יכולה הציונות לצפות מהם רבות. נמצאה לי פעמיים שעת כושר לנאום בקמברידג', פעם בחוג הפרופסורים ופעם בחוג הסטודנטים. הרושם שנוצר בי הוא, כי קל בהרבה להקנות מושגים בהירים על הבעיה הציונית ללא־יהודים, מאשר למתבוללים הנוקשים שלנו.
סידור־המלווה לחקלאים שלנו בארץ ישראל מגיע לידי גמר. מר יעקב שיף יש לו בכך חלק רב. רשאים אנו להניח, כי אחרי המלחמה יהיה היחס אל ארץ ישראל, בדרך כלל, אינטימי הרבה יותר גם מצד המתנגדים המהוגנים עד עתה. הצעד של אגודת “עזרה” בפרשת הטחניקום יוסיף לכך לא מעט. בכוחם של מעשי־נבלה משיגים בחיים לא פעם את היפוכה של המטרה.
בעיני שגיאה היא, כי יחיאל [טשלנוב] ונחום [סוקולוב] הדגישו חזור והדגש, שלא יוכלו לשהות באמריקא אלא זמן קצר בלבד. בגלל סיבה זאת הוחלט כאן, כי מוטב להזמינם רק למועד הוועידה הקרובה. גם אני הצטרפתי לאותה הדעה. אלא שמצטער אני צער עמוק ביותר על כי חברינו טעו בהבנת תכליתו של מסעם; היה עליהם לשהות כאן למשך כמה חדשים ולפעול פעולה ארגונית גרידא. אך קשה היה לי לקיים חליפת מכתבים סדירה עמהם – ראשית, כמעט תמיד הייתי בדרכים, ושנית, גם בעת שהותי בניו יורק לא היה לי פנאי למשלוח דינים־וחשבונות מפורטים. אין אני רואה לי זאת כזכותי המיוחדת, ידידי היקר; לא עשיתי אלא את חובתי – אך אל נא תדמה בנפשך, כי דבר קל ביותר הוא ליצור הלכי־רוח ולעשותם לכוח מניע, ועוד במיוחד בזמן נסער זה, עת נתונים שלושה רבעים מן היהדות לחורבן, הרס ורדיפות, ועת נראה העתיד כמבטיח כה מעט. לא לחינם הייתי מטרה להתקפות של עתונות־המתנגדים שהאשימוני, כי גוזל אני אהדות למען הקומץ שבארץ ישראל, על חשבון הכלל. ובכן, האשמה זאת אתגבר עליה, אלא שאף על פי כן מרגיש אני את עצמי מיוגע יתר על המידה, לדאבון־לבי; ורופאי עומד על כך, שמכל מקום ארשה לעצמי מנוחה־למחצה, אם לא מנוחה שלמה, לחודשיים לפחות.
ידיד יקר, על אלפי דברים רוצה הייתי לדבר אתך, אך לדבר בלבד, כי לא דבר קל הוא להעלות הכל בכתב במרחקים אלה בזמן ובמקום, שעלינו להתגבר עליהם. נקווה, כי השלום לא יבושש לבוא יתר על המידה, וכי שוב ניפגש מאוחדים בעבודה ובתקווֹת.
מכתבו של מר [יוליוס] ברגר נגע ללבי עד כדי דמעות. תודתי הלבבית ביותר נתונה לו, ואבקשו להוסיף ולכתוב לי מדי פעם מבלי לחכות לתשובה ממני.
לעתים קרובות עד למאד שולח אני לכל רעינו ברכות ודינים־וחשבונות אלחוטיים; אם הם, רעי, רוחשים לי ידידות כפי המידה בה רוחש אני ידידות להם, הרי אין ספק בכך שמקבלים הם את ידיעותי האלחוטיות בזמנן.
מברקו של ידידנו וארבורג הגיעני מידי יצחק [שטראוס]; הוא הסב לי שמחה, אלא שהגיע באיחור, כי כבר יש ברשותנו דינים־וחשבונות מפורטים מאת ידידינו מארץ ישראל על הלך־הרוח שנשתנה לטובתנו גם מצד הרשות המקומית בארץ ישראל.
כן מאשר אני את שאלתך בדבר המפתח לתאי שבחדר הפלדה. כל מפתחותי נמצאים באחת המגרות שבחלקו העליון של שולחן הכתיבה שלי, אך אם גם שם לא יוכלו למצוא את המפתחות, הרי יש לפרוץ את התא.
תודתי הלבבית ביותר לך על ידידותך שהנה כה רבה עד כי מוצא אתה פנאי להסדיר גם את ענייני הפרטיים.
קבל־נא את ברכותי הלבביות ביותר ואמור שלום בשמי לידידינו וארבורג, [יוליוס] ברגר, [ליאו] הרמאן, [ד"ר מרטין] רוזנבליט והאחרים.
שלך
שמריה לוין
אל ד"ר ארתור האנטקה, ברלין 🔗
ניו־יורק, 28 באפריל 1915
ראשית דבר אודיעך, כי חזרתי לקו־הבריאות במידה שיכולתי שוב לגשת למלאכתי, אלא שאאלץ לנהוג במסעות זהירות עוד לזמן־מה.
מיטב תודותי לך על מכתביך מיום 2 ו־8 באפריל. קראתי הכל בעניין רב, וכמעט יודע אני את הדינים־והחשבונות שלך בעל־פה.
טחניקום. אגודת “עזרה” משתדלת לתאר את מעשה האחרון בפרשת הטחניקום כאילו לא עשתה אלא למען הצלת הטחניקום מכליון. אך כמעט ואינני מאמין, כי אגודת “עזרה” יעלה בידה גם להבא להוליך שולל את דעת הקהל כפי שעשתה עד עתה. הצהרתה פורסמה ב־ Hamburger Familienblatt ושגם אחד העתונים היהודיים כאן העתיק אותה. עניתי עליה תשובה הסותרת את כל השקרים של אגודת “עזרה” אחד אחד. העתונות היהודית כולה עומדת לצדנו וסבורני, כי אפילו ידידיה של אגודת “עזרה” נוכחו לדעת עתה, כי עד עכשיו התלו בהם.
החבר יצחק [שטראוס] נפגש אני עמו לעתים קרובות מאד; דנים ומתייעצים אנו בכל. אקווה, כי בינתיים נודע בוודאי גם לך, שפרשת הטחניקום כולה לא תפשה אלא מקום מועט במעשיה של אגודת “עזרה” בזמן האחרון. אודה, ידידי היקר, כי מחוסן אני מזה זמן רב, וכל מעשי־נבלה מצד אגודת “עזרה” אין בכוחם עוד להפתיעני, אלא שהשמצות בממדים כאלה לא ציפיתי להן אף אני. נאמר ששמים וארץ נשבעו, כי הכל ייגלה לאור היום – אם נכון הדבר גם לגבי מעשיה של אגודת “עזרה”, הרי, פשוט, תפשוט תרעומת בקרב העולם היהודי כולו. דבר אחד נבצר מבינתי – כלום ממשלה כה נבונה כממשלה הגרמנית אינה מבינה, כי פאטריוטים מופלגים כאנשי אגודת “עזרה” גורמים רק נזק לאינטרסים של ממשלתם הם? לפי שעה אין רצוני לדבר על כך יותר בפרוטרוט.
מר ליפסקי היה בדרך ולא חזר אלא אתמול. מצפים אנו ליבול־שקלים טוב עד למאד השנה; את הכסף הנכנס נשלח לך, כמובן, מיד.
אל־נא תדרוש ממני עתה מכתבים ודינים־וחשבונות ארוכים, ידידי היקר – באמת עסוק אני עד למאד. נתעורר הצורך, שלא רק אנאם אלא גם אפיק מוצרי־ספרות לא מעט. כן גם באו כבר ימי הקיץ ועמם גילויי חום ראשונים במעלה, ואלה אינם מתאימים במיוחד לעבודה מאומצת. אלא שלא אניחך ללא ידיעות ממני.
הגיעני דברך לאמור, כי הישיבה המיועדת של הוו[עד] הפ[ועל] נדחתה מחמת צאתו־לדרך של רענו ויקטור [יעקובסון]. האם קיבלת בשעתו את המכתב שלי ושל מר בראנדייס בו הבענו את עמדתנו העקרונית? דומני כי עמדתנו חופפת את עמדתך בכל השאלות הציוניות החשובות.
סידור־המלווה לחקלאים שלנו כמוהו כמובא לידי גמר. מר שיף נענה לענייננו באופן אצילי ביותר, אלא שאין הדבר מסב לי שמחה רבה. באחת ידו עושה למען ארץ ישראל ואחת – למען ארגונים הפועלים נגד שאיפתנו באופן המכוער ביותר.
דאגות רבות גורמת לנו שאלת הנפט לחקלאינו. נתגלו אי אלו קשיים שלא בנקל יסולקו.
קבל־נא ברכות לבביות ביותר ואמור שלום בשמי גם לכל רעינו, במיוחד לפרופסור וארבורג.
שלך
שמריהו לוין
אל ליאו מוצקין, קופנהאגן 🔗
ניו יורק, 28 באפריל 1915
ליאו היקר,
לפני כמה ימים הגיעתני הידיעה, כי מושב הוו[עד] הפ[ועל], שהיה אמוּר להתכנס ב־15 לחודש בקופנהאגן, נדחה מחמת כמה וכמה סיבות,ובעיקר מכיוון שידידנו יעקבוסון נאלץ היה לפתע פתאום לצאת לקושטא.
אתפלא על כי לא הגיענו כאן אישור לכך שקיבלת את המכתב בו הגדרנו ברורות את עמדתנו.
בעניין גביית השקל שוחחתי עם מר ברנדייס ועדיין דעתנו גם עתה, כי יתרון היה בכך לו פעולת השקל בארצות הדוברות אנגלית נוּהלה מכאן. סבורני כי יכול אתה לתת את הסכמתך לכך ולשלחה לנו באורח טלגראפי, כדי שלא ייגרם לעניין דיחוי רב מדי.
מזה זמן רב הסתדרתי, כי תקבל במועדם את העתונים היהודיים והיהודיים־אנגליים היוצאים לאור כאן והראויים לתשומת לב.
סידור המלווה בסך 600,000 פראנק לחקלאינו הובא לידי גמר מבחינת המשתתפים האמריקניים; עדיין עומדים על הפרק חילוקי דעות של מה־בכך עם הבאנק ועם הק[רן] הק[יימת], אך יש לקוות כי אלה ייושבו בקרוב.
אולם דאגה רבה יותר גורמת לנו כאן שאלת הנפט לשימושם של חקלאינו. עדיין קיימים אי־אלו קשיים שיש לסלקם.
העבודה כאן מתקדמת באופן המניח את הדעת. החדשות המגיעות אלינו מארץ ישראל יש בהן כדי להרגיע הרבה יותר, אלא שלדאבון־לבי מתגלה כי יש אמת בהשערותי, כאילו הרדיפות בארץ ישראל נגרמו בחלקן גם על ידי דיבה רעה שמוציאיה בקרבנו. אשר עוללו בתחום זה אי אלו אדונים – לא יתואר, ואפילו אני, שהריני כבר בגדר אדם שאין להפתיעו עוד, פשוט נדהמתי למראה אי אלו הוכחות בצורת תעודות.
בעניין הטחניקום מנסה אגודת “עזרה”, כדרכה, להטעות את הבריות ולהביא את התמימים לכך שיאמינו, כי ברכישת הטחניקום לא עשתה אלא מעשה צדקה למען טובת־הכלל של בני בריתנו. אולם כאן באמריקא עלה לא יעלה בידה להוסיף ולהוליך שולל את דעת הקהל. כמעט כל העתונות היהודית כולה עומדת לצדנו, ודומני כי אגודת “עזרה” עוררה כנגדה, לאחר נצחון זה, את כל הגורמים בקרב היהדות שדבר הצדק קרוב ללבם. אולם לאחר המלחמה ייווכח העולם לדעת, כי פרשת הטחניקום לא נודע לה אלא מקום של אפיזודה פעוטה במכלול מעשיה של אגודת “עזרה”.
אני כשלעצמי שוב חזרתי לקו־הבריאות במידה שנתנה בידי אפשרות לגשת מחדש למלאכתי הרגילה. אלא שלפי שעה עלי להגביל את תחום פעולתי בניו־יורק בלבד, מכיוון שהנסיעות עדיין כרוכות בקשיים לא מעטים בשבילי.
אמור־נא לרענו ד“ר [שמעון גרשון] ברנשטיין, כי ד”ר מאגנס ואני נשתדל למצוא למורה טשרניחובסקי משרה מתאימה. התרשמתי ממנו רושם טוב ביותר ואשמח עד למאד להיות לו לתועלת אלא שדבר זה אינו מן הקלים מכיוון שהגיעו הנה אלינו מורים רבים יותר מדי מארץ ישראל ומרוסיא בעת ובעונה אחת. הרי מובן מאליו הדבר, מאחר שאמריקא הנה עכשיו מקום המקלט היחידי לפליטים מן הארצות השונות.
קבל־נא ברכות לבביות מאת
שלך שמריה
אל משרד ההסתדרות הציונית בקופנהאגן 🔗
ניו יורק, 12 במאי 1915
חברים נכבדים עד למאד!
הגיעונו כל מכתביכם מן הימים 16, 18, 19, 20 ו־21 באפריל, ומיטב תודותינו לכם עליהם.
שקלים. כל כוונה להגביל באיזו מידה שהיא את פעולתכם הנה ממנו והלאה; היפוכו של דבר – שמחים אנו על כי אפשר לכם לבצע מפעלים גדולים יותר למען ארץ ישראל, ומובן מאליו שאנו מברכים אתכם בברכת הצלחה מלאה במעשיכם.
אלא שבעניין השקלים הרי כבר הודענו לכם במכתבנו הקודם, כי מתוך שיקולים טכניים־אירגוניים גרידא נראה לנו שאת פעולת־השקל בארצות הדוברות אנגלית רצוי לנהל מכאן. מר בנימין פרלשטיין, מזכיר ה־ P.E.C., יכתוב לכם על כך בפרוטרוט.
קונגרס יהודי. על כינוסו של קונגרס יהודי־אמריקני מדברים כאן הרבה עד למאד – בעתונות וכן באספות פומביות. אלא שנבקשכם להביא בחשבון, כי לא כל הנכתב על כך בעתונים מותר לראותו כאילו שיקף דברים כהוויתם; יש ויש דברים שבהם מפריזים, כנהוג, ויש דברים שבהערכתם מזלזלים. ננסה להביאכם יותר בסוד העניינים בקרוב.
המאמר על הקונגרס מאת ד"ר גולדברג עדיין לא קיבלנוהו מידי מר ברקוביץ ועל־כן עדיין אין ביכולתנו לומר לכם, אם נוכל להשתמש במאמר.
סידור המלווה בסך 600,000 פראנק לחקלאינו הובא לידי גמר, אלא ששאלת האפשרות של משלוח נפט למושבותינו עדיין לא הוכרעה, לדאבון־לבי; מטפלים בעניין ומקווים אנו, כי סוף סוף יעלה בידנו לסלק את הקשיים.
ברגשי כבוד מצויינים,
שלכם ש. לוין
אל פרופסור א. וארבורג וד"ר ארתור האנטקה, ברלין 🔗
ניו־יורק, 17 במאי 1915
חברים נכבדים עד למאד,
מיטב תודותי לכם על מכתבכם המפורט מיום 16 באפריל ועל השורות מיום 20 באפריל המשלימות אותו.
באמת שמחתי לקבל מכם דין־וחשבון כה מפורט המתאר בפני באופן ברור את הלכי הרוח השוררים אצלכם.
קשה לי להגיב על כל הנקודות בהן נגעתם, אלא שיכול אני לומר, לסיפוקנו ההדדי, כי מצטרף אני כולי ובלב שלם לדעותיכם בשאלות העיקריות. אפילו נראה לי רצוי לקרוא את הדין־והחשבון שלכם במלואו במושב ה־ P.C. שהתקיים אתמול ודומני כי רשאי אני להניח, שגם ידידינו האמריקניים התרשמו ממנו רושם חיובי עד למאד.
הרי תבינו מה עלי לעבור באמריקא, במיוחד בימים האחרונים והנסערים, ותסלחו לי אם בתשובתי על מכתבכם אצטמצם עכשיו בדברים ההכרחיים ביותר בלבד.
שקלים. כתבתי כמה פעמים לקופנהאגן, שפעולת השקל בארצות הדוברות אנגלית תנוהל על ידי ה־ P.C. מובן מאליו, כי ממנו והלאה הכוונה להגביל את פעולת המשרד בקופנהאגן, אלא שמטעמים טכניים־ארגוניים גרידא דרוש, כי בין ה־ P.C. לבין הציונים בארצות הדוברות אנגלית יווצרו יחסים ציוניים הדוקים יותר. אמנם לא קיבלנו עד עתה כל תשובה חיובית בעניין זה מקופנהאגן, אלא שתקוותנו כי לא תווצרנה בשל כך אי הבנות בינינו לבין קופנהאגן.
טחניקום. בעניין הטחניקום הופיעה בכל העתונות היהודית כולה וכן בשבועונים יהודיים־ אנגליים חשובים תשובתי על הצהרותיה האחרונות של אגודת “עזרה”; הרבה יותר מכך אי אפשר לעשות, לפי שעה, בעניין זה. אלא שמצפה אני כי לאחר המלחמה נהיה נאלצים להופיע באופן נמרץ עד למאד נגד מעשיה של אגודת “עזרה” בפרשת הטחניקום, וכן נגד הדיבה הרעה ביותר שהוצאה נגד הציונות על ידי אגודת “עזרה” וסוכניה.
כותבים אתם, כי הדין־והחשבון של ד"ר [יצחק] לוי מסביר לכם כמה וכמה דברים. מצטער אני על כי נאלצים הייתם להמתין להסברה משך זמן כה רב: לי ברור היה מראש, כי ההתפרעויות בארץ ישראל נגד הציונות נגרמו על ידי אינטריגה פנימית מסוכנת. לדאבון לבי מתגלה עתה, כי המציאות עברה אף את המשוער על ידי.
גם כאן יהיה עלינו להאבק אותו מאבק עם ההתבוללות המתארגנת, אלא שדבר זה אסור בשום פנים שירתיענו, אם אין רצוננו שהתנועה הציונית תהיה לחברה פילאנטרופית התיישבותית.
לי עצמי משחק המזל. מר יעקב שיף, שקיבל על עצמו, כפי הנראה, את ייצוגו של הוועד האנטי־ציוני, בחר בי אישית כמטרה להתקפותיו. הוא עושה זאת כבר זו הפעם השנייה. אם תעקבו אחרי העתונות היהודית־האמריקנית, הרי תיווכחו לדעת, עד כמה הוא נטול כוח לעמוד לי לשטן לפעולתי כאן.
דינים וחשבונות מאת ד"ר רופין. אבקשכם בכל ללשון של בקשה, למען שיתוף פעולה הדוק עוד יותר – כתבו נא אל ד"ר רופין ובקשוהו, שישלח ל־ P.C. באופן סדיר דינים־וחשבונות על פעולתו כולה, וכן תקציב מדויק לחלוטין של ההוצאות הדרושות לקיום מוסדותינו (המשרד הארץ ישראלי, הקרן הקיימת, בתי ספר וכו').
ה־ P.C. כוונתו להקדיש גם בעתיד את שימת־לבו העיקרית למוסדותינו בארץ ישראל ולעשות הכל למען המשך קיומם שיהיה אפשרי. למען קיום בתי הספר החליט ה־ P.C. להוציא 30,000 דולאר לשנה. אבקשכם, על כן, להודיע לי, אילו סכומים נתקבלו אצלכם. אבקשכם להחזיק לאחר־מכן ב־ 4,000־5,000 מארק לחודש עבור המשרד המרכזי בברלין מן הכספים שנתקבלו אצלכם עבור קרן בתי הספר, ולזקוף סכומים אלה על חשבון ה־ P.C. באופן זה לא תהיו נאלצים להמתין לכך שנשלח לכם כספים מכאן. דרך־פעולה זאת הצעתיה למר בראנדייס, והוא נתן לי את הסכמתו לכך, כי באופן זה יהיה תפקידנו קל לנו יותר מבחינה טכנית גרידא וכן מבחינת אי־אלו נקודות אחרות. רצוני לקוות, כי קרן־בתי־הספר עדיין תכניס 4,000־5,000 מארק מחוץ לאמריקה. בדבר כספי־השקל קיימתי זה עתה דיון עם מר בראנדייס וגם הוא הצטרף לדעתי, כי כספי השקל יש לשלחם אליכם, בנפרד מכל חשבון אחר. אלא שעלי עוד לדבר על כך עם מר ליפסקי, מכיון שהפדראציה מציגה עכשיו תביעות בדבר ניכוי מסוים מגביות השקל. תביעה זאת מוצדקת לחלוטין, לדעתי, מכיון שהפדראציה היתה נאלצת, מחמת פעילותו המוגברת של ה־ P.C. לוותר על אי אלו הכנסות שהיו לה עד עתה. אסדיר את העניין בקרוב ואשלח לכם על כך דין־וחשבון. גביות־השקל מתקדמות באופן המניח את הדעת; הפעולה לא החלה אלא בסוף אפריל; עד עתה נתקבלו כ־9,000 שקלים.
רעינו יחיאל [טשלנוב] ונחום [סוקולוב] לא שמעתי מהם דבר בחודש שעבר; גם מויקטור [יעקבוסון] לא קיבלתי חדשות.
אשר לנסיעתו של ד"ר מוסינזון, הרי אל לכם לשער, כי קיים כאן הלך־רוח המתנגד לו התנגדות עקרונית. אין המדובר אלא ברגע הנוכחי, שנראה כבלתי מתאים לפתיחתו של מסע תעמולה חדש.
אלא שסבור אני, כי להבא עוד יהיה מן הצורך לקרב כוחות־עבודה חדשים רבים למען פעולה ציונית כאן בארץ. אני עצמי, אם כי דבר רצוי הייתי רואה בכך שד"ר מוסינזון יעתיק את פעילותו לאמריקא מיד, לא רציתי להפעיל לחץ על החלטת ה־ P.C.. ה־ P.C. לפניו עכשיו עבודה עצומה: הקמתו של ארגון חדש ומלוכד, ואין אני רואה זכות לעצמי להשפיע בכך השפעה יתרה על רעי כאן.
מבחינת־בריאות שלומי טוב יותר במידה ניכרת ואין אני חושב לצאת לחופשה אלא לאחר הוועידה. אני מברך את כל רעינו בלבביות.
שלכם ש. לוין
הצהרת ד"ר לוין ב Das Jüddische Volk 🔗
גיליון 19 מיום 14 במאי 1915
לאחרונה הופיעו בעתונות היהודית והכללית ידיעות שונות על פעולות שנעשו – כפי שטוענים – על ידי ציונים יחידים והנוגעות בעתידה של ארץ ישראל ובעמדת היהודים כלפי הממשלה התורכית. ידיעות אלה מוזרות ופראיות הן באופיין לעתים קרובות, ואינן עלולות אלא להטיל מבוכה בציבור היהודי.
קיבלתי מאת ההנהלה הציונית המרכזית, הוועד הפועל המצומצם, יפוי־כוח להצהיר כי שום ציוני, תהא עמדתו בקרב ההסתדרות [הציונית] אשר תהיה, אינו רשאי לנקוט כל צעדים שהם על דעת עצמו. כמו כן שום איש אינו רשאי לשאת־ולתת עם ממשלות, אם אין בידו יפוי־כוח מיוחד ומפורש לכך מטעם ההנהלה הציונית.
מדיניותו של הוועד הפועל הציוני מטרה אחת לה וכווּן אחד שאינו ניתן לשינוי: קיומו של הישוב היהודי בארץ ישראל. המדיניות הציונית מנוהלת בהתאם לאינטרסים החיוניים של האוכלוסיה היהודית בארץ ישראל שקשרה את עתידה בעתיד תורכיה והנותנת את אמונה המלא בממשלה העותמנית אוהדת־היהודים.
הידיעות המוזרות על הפעולות שיוחסו לציונים יחידים וללא־ציונים ושעליהן אין ההנהלה הציונית ואף לא האוכלוסיה היהודית שבארץ ישראל יכולות לקבל אחריות, יש אפוא להצטער עליהן צער עמוק.
בשם הוועד הפועל הציוני המצומצם
ד"ר שמריה לוין
אל ד"ר ארתור האנטקה, ברלין 🔗
ניו־יורק, 12 ביולי 1915
ידיד יקר,
הנני מאשר את קבלת מכתבך מיום 13 ביוני, ורצוני להגיב תחילה על עניין־הכספים – כפי שעשית גם אתה. שוחחתי על כך שיחה ארוכה עם מר בראנדייס; העניין כרוכים בו באמת קשיים רבים. השאלה הבלתי נעימה העומדת על הפרק אגב כך היא זו הקרויה נייטראליות – שאלה שאין להבינה אלא באווירה האמריקנית.
הצעתי את ההסדר הבא אתה תנכה להבא בברלין לצרכיך כ־4,000 מארק לחודש לא רק מן הכספים של קרן־בתי־הספר אלא גם מן הכספים המתקבלים אצלך למטרות אחרות הנוגעות בארץ ישראל. המטרות המפורטות, למענן היו מיועדים כספים אלה שנתקבלו אצלך – תודיען לנו לאחר־מכן, והסכום הנדון יועבר לאחר־מכן במישרין מכאן לארץ ישראל, למען המטרה שציינת.
מר בראנדייס הביע את הסכמתו להצעה זאת. כן הסכמנו, כי מכאן יכוסו כל ההוצאות עבור קושטא. לפיכך אבקשך להודיע להתם, כי יפנו הנה במישרין (אלי עצמי או אל הוועד הזמני) בדבר הצרכים הכספיים השוטפים.
כספי־שקל: ביוזמתי העבירה אליך הפדראציה לפני כמה שבועות 1,000 דולארa Conto כהסדר־ביניים. אקווה, כי סכום־השקלים יעלה השנה ל־30,000 מארק, לפחות. כפי שכבר כתבתי לך, תובעת הפדראציה חלק מכך לעצמה, מפני שעקב פעולת הוועד הזמני צומצמו הכנסותיה. הכרתי בצדקת הטענה והסכמתי עם מר ליפסקי, כי 20% מן השקלים הנאספים יישארו בידי הפדראציה. אעמוד על כך, ש – 80% הנותרים יועברו אליך בהקדם ככל האפשר.
הדין־וחשבון שלך על המושב בקופנהאגן גרם לי סיפוק רב. רצוני לקוות, כי נתגבר על כל הקשיים, גם על אלה שמבפנים, הנמנים לאו דווקא על הנעימים.
גם בעניין זה מצטער אני צער עמוק ביותר על כי הוו[עד] הפ[על] המ[צומצם] לא הבין, עד מה רב היה הצורך בכך שכבר לפני זמן רב למדי יישלח הנה לפחות אחד מחברינו למען קידום העבודה כאן.
על תוצאות הוועידה בבוסטון כבר הודיע לך יצחק [שטראוס], כי דעותיו חופפות את שלי בכל הנקודות – דבר זה אין צורך שאאשר לך אותו מחדש. הוועידה הביאה עמה הרבה מן הטוב בהראותה ברבים את גידולו של הארגון כאן, אלא שהיו בה גם צללים רבים, שאולי יש לראותם כתוצאה מדרך האמריקנים בתפיסת־רעיונות. גידולו המהיר של ארגוננו באמריקא כרוכים בו לא רק יתרונות אלא גם אי־אלו תופעות העלולות להיגלות כחסרונות. כי כוחה של הציונות היה עד עתה באופיה הבין־לאומי, ואסון היה בכך אילו קיבלה הציונות את צביונה של ארץ מסויימת. ראיתי צורך לדבר בגלוי על נושא זה אל חברינו כאן בנאום־הסיום שלי בוועידה, ודומני כי בקרב הציונים המהימנים מצאתי הבנה להשקפה זאת. משתדל אני בכל כוחותי להטיף לאותה הציונות שנעשתה קרובה כל כך לכולנו, אלא שכיום עדיין אין לחזות מראש, האם יעלה בידי להטות את הזרם לאפיק הרצוי. גם זה אחד המניעים הרבים לכך, שביקשתי בקשות כה נמרצות שיינתן סיוע על ידי החברים, ידידינו יחיאל [טשלנוב] ונחום [סוקולוב] הבינו שלא כהלכה את מטרת מסעם הנה, והפחיתו בהערכת חשיבותו. גם על כך דיברתי עם מר ברנדייס. הוא הסכים עמי לחלוטין וייזום את משלוחה של הזמנה רשמית, בשם ה־ Provisional Committee והפדראציה, אל י[חיאל טשלנוב] ונ[חום סוקולוב].
המלווים של “וולקאן”3* חזרו. מר לואי לוין – באלטימור הגיש דין־וחשבון מעניין, שהעתק ממנו תקבל בהקדם ככל האפשר, בהזדמן שעת־כושר.
מזרחי: מר ברלין הראה לי את ההעתק שנשלח אליו ממכתבך אל ד"ר פראנק. הרבה בלבו עלי בשל חווֹתי דעה כה שלילית על אופן הופעתו כאן. אין רצוני להרחיב כאן את הדיבור על כך יותר, אלא שעומד אני בתוקף על דעתי הקודמת. מר ב[רלין] סיגל לעצמו במהירות רבה יותר מדי את הדרך האמריקנית של עשיית פרסומת חיצונית בתכלית החיצוניות ואני מאמין, כי אמנם לא יזכה להצלחה רבה, אלא שכנגד זה יטיל בקרב שורות הציונות רוח רעה על אחת כמה וכמה. השעה הנוכחית אינה כשרה להטעמת הניגודים הפנימיים בחריפות. את זאת הבינו פועלי ציון, למשל, והם נמנעים תעמולתם מכל דבר העלול להצביע על כך. מר [שלמה] קפלנסקי סייע לכך במידה רבה. פעילותו של מר ברלין נראית לי כחסרה הבנה זאת לחלוטין.
פנחס רוטנברג: מר ר[וטנברג] שוהה כאן מזה זמן־מה. אל־נא תדאג – בנדון זה אמריקא הנה ארץ פיכחת, ויהא לבך סמוך ובטוח, כי גם ר[וטנברג] כבר מבין זאת כיום. ר[וטנברג] נראה אדם רציני, שקיבל את תורת הציונות בכל לבו, וכוונותיו אינן אלא הטובות ביותר. מרעיון־הלגיון שלו כבר חזר בו מזה זמן רב – מכל מקום, בפומבי.
קונגרס: הערותיך בעניין שאלת הקונגרס מתחשב אני בהן מלוא־ההתחשבות. אם יגיע הענין לידי ממש, הרי נדאג לכך, שיימנע כל דבר שעלולה להיות כרוכה בו כל סכנה שהיא לכל חלק שהוא מאחינו. בכך תוכל לנוח דעתך לחלוטין; הכל מבינים כאן את מידת האחריות הנדרשת בתחום זה. יצחק [שטראוס] ישקוד על כי תתמיד להיות בסוד העניינים, מכיון שהוא האיש הפעיל בפרשה זאת. עכשיו מתארח אני למשך זמן־מה אצלי אחיו של יוליוס [ברגר] בקרבת ניו־יורק, ותקוותי שבקרוב שוב יחזרו אלי כוחותי כלפנים.
אמור־נא בשמי שלום לכל ידידינו.
שלך שמריה לוין
אל ד"ר ארתור האנטקה, ברלין 🔗
[12 ביולי 1915]
ידיד יקר!
עד עתה השתדלתי להימנע מלהביאך בסוד הפרטים של מסכת היחסים השונים כאן. וכי לשם מה? הרי לעזור אין ביכולתך, ולו בעצה, מכיון שמן ההכרח להתוודע תחילה אל דרך־התפיסה הרווחת כאן. אלא שיצחק [שטראוס] הראה לי את מכתביו האחרונים אליך – ובאמת הצטערתי על כי נגע באי־אלו פרטים. יהא לבך סמוך ובטוח, ידיד יקר, כי אפעיל את כל מרצי למען הקל על ביצוע משימתך־משימתנו בברלין. היה עלי להיאבק בקשיים גדולים שחלקם כבר התגברתי עליהם, והנני מלא אמונה, כי היחסים שבין ההנהלה לבין אמריקא אפשר יהיה לשפרם עוד יותר במשך הזמן. מעריך אני את בראנדייס הערכה רבה. בפנימיותו רציני הוא וישר עד למאד, אלא שיש להביאו אט־אט בסוד הבעיות מרובות־הפנים של הרעיון הציוני וההסתדרות הציונית. רחב־לב הוא באופיו ומוכן להטות אוזן לטענות בזכות הרעיון ולהכיר בצדקתן.
ידידינו יחיאל [טשלנוב] ונחום [סוקולוב] מן ההכרח שיבואו הנה, כי דוחקת השעה בדבר שיתוף פעולה בעיצובה מחדש של הציונות כאן. קיימת אפשרות, שאולי יתווספו לנו כאן 100,000 שוקלים חדשים תוך זמן קצר, כי הקרקע הוכשרה בשנה האחרונה במידה העולה על מה שנעשה בכל זמן שהוא ובכל מקום שהוא. אלא ששאיפתי מרחיקה־לכת היא יותר: רצוני ב־ 100,000 ציונים חדורי־הכרה. הרי ידעת, כי בענייני ההכרה הציונית נמנה אני עם אניני הטעם. לכך דרוש, כי ידידינו הנזכרים יפעילו את השפעתם גם הם. אותה שעה יימצא פתרון ביתר־קלות גם לשאלת הכספים.
בעניין הקונגרס כותב לך יצחק [שטראוס], ואין לי להוסיף ולא כלום על דבריו. יהא־נא לבך שקט ובוטח, והרגע־נא גם את ידידינו שם: בראנדייס הנו אדם זהיר עד למאד ונשמר הוא מפני כל דבר־פזיזות, וגם אנחנו נהיה נוכחים באותו מעמד. אין להעלות על הדעת שתתקבלנה החלטות שלא בהסכמת הנהלתנו.
חזרתי לקו־הבריאות במידה רבה למדי. לעתים קרובות נוסע אני לניו־יורק, ויש באפשרותי לעקוב אחרי מהלך העניינים.
הגיעתני ברכת־שלום מפראג. כתב לי הכותב, עד מה דיברת עלי ברחשי ידידות. רגשותי כרגשותיך.
לאחרונה אופטימית רוחי עלי למדי. הרי מאז ומתמיד פעלתי על פי הרגשות, ועתה חש אני, כי מלחמת העמים מתקרבת לקצה במובן הרצוי, וכי כבר זכאי אדם לחשוב על התראוּת.
האם קיבלת את ספרי?
בברכות לבביות ביותר, גם לידידינו, להם נתונה מחשבתי תמיד.
שלך, שמריה לוין
אל ד"ר א. האנטקה, ברלין 🔗
ניו־יורק, 3 בספטמבר 1915
ידידי היקר,
הנני מאשר את קבלת מכתבך הנכבד מיום 17 באוגוסט ורצוני להגיב בקיצור רב על כל הנקודות בהן נגעת:
ענייני כספים: פעולתם של הוועד הזמני וכן של הפדראציה חלה בה בחודשי הקיץ הפוגת־מה, שנגרמה על ידי חופשת הקיץ. אמנם נערכו כמה ישיבות, אלא שכמעט ולא נדון בהן כל דבר מלבד שאלת הקונגרס שאינה סובלת דיחוי. כל שאר השאלות נדחו עד לאחר ימי החופשה. מיד לאחר החגים אכין דין־וחשבון עבור ה־ Provisional Committee ומובן מאליו שאתמוך במשאלותיך בכל כוחי. אקווה שיעלה בידי להביא את האנשים כאן לכלל הבנה.
קונגרס: על שאלה זאת כותב לך במפורט יצחק [שטראוס]. לא אוכל אלא להוסיף, שהלך־הרוח למען כינוסו של קונגרס יהודי גבר בעצמתו אף מכפי יכולתה של ההסתדרות הציונית. הלך־רוח זה יש בו עדות למחאה החריפה ביותר מצד ההמונים היהודיים כנגד המנהיגות החלשה וחסרת־הישע הנוטה להתבוללות – מנהיגות ששלטה ברמה עד עתה בכל השאלות היהודיות על דעת עצמה וכטוב בעיניה. אני עצמי כבר נמצאה לי שעת כושר לדבר על עניין זה בכמה כינוסים גדולים וקיבלתי את הרושם, כי הלך־רוח לאומי מדעת תכף על המוני היהודים באמריקא. אל־נא תקנן בלבך כל דאגה בשל רוטנברג. הוא פועל כאן באמריקא במסגרת התבונה הציונית. תחת אשר בהחלטות ייזכר בית שיהא בלתי־תלוי מבחינה פוליטית – נזכר בהן, פשוט, בית בארץ ישראל. פעולתו כאן הביאה תועלת רבה עד למאד, לפי דעתי, מכיוון שעלה בידו לפרוץ פרץ בחוגי הפועלים המשוריינים בשריון ההתבוללות. מר רוטנברג הבין הבנה מלאה, כי אין ביכולתו וברשותו לפעול אלא בהתאם לתכנית הציונית – והריהו מודה בכך בגלוי. אקווה, כי גם להבא לא תצמח לנו מפעולתו סיבה לנקיטת פעולת־נגד. אלא שאם יקרה כדבר הזה אף על פי כן, הרי חזקה ההסתדרות הציונית כאן במידה שדייה לסכל באותו התחום כל פעולה הגורמת נזק לציונות.
הדין־והחשבון של ליכטהיים: ההעתק מן הדינים־והחשבונות של ליכטהיים וכן הדין־והחשבון שלו ל־ Provisional Committee קראתים בתשומת לב. לדאבון־לבי לא אוכל להסכים אתך, שהדינים־והחשבונות לשונם דייקנית ובהירה. בי עוררו את הרושם כאילו נכבתו על ידי אדם שרחוק הוא מן התנאים השוררים כאן. בפנינו שני תפקידים: לרכוש את המוני היהודים לרעיון ארץ ישראל, ואת הלך־הרוח הכללי ובמיוחד זה של הממשלה התורכית – למען ארץ ישראל יהודית. אלא שמר ליכטהיים אינו מתחשב לעולם אלא בתפקיד השני. בידו משמש התפקיד השני גם כנקודת מוצא להערכתו, מבחינת התועלת או הנזק שבו, את הקונגרס האמור להתכנס. בכך שוכח הוא כליל, כי המצב הנוכחי אינו כשהוא לעצמו בגדר סיבה לרעיון־הקונגרס אלא רק גורם שנתן את הדחיפה להגשמתו. השאיפה לעיצובו מחדש של ארגון הכוחות היהודיים כאן בארץ מרחיקה־לכת היא בהרבה מכפי שעשוי לשער המשקיף העומד מרחוק. גם בנדון זה לא אוכל אלא להרגיעך.
ה־ Provisional Committee וגם עבדך הנאמן ידאגו לכך, כי הציונות רק תחוזק על ידי הקונגרס.
מסעו של מוסינזון: דעתי מצדדת בהחלט בזכות כך, שמוסינזו יבוא לאמריקא בקרוב, כשירשה לו זאת מצב בריאותו. משתדל אני בתוקף להביא לכך, שתישלח אליו הזמנה רשמית מטעם הפדראציה או הוועד הזמני. דעתי היא, כי מן הראוי שנשלח כוח־תעמולה גם לאמריקא הדרומית. אפשר לחולל שם הרבה – דבר שבקושי רב אפשר לעשותו בדרך של טיפול בכתב.
מזרחי: היחסים ביני לבין [מאיר ברלין] נציג ה“מזרחי”, שבא הנה שלא בהסכמתי, לא לבשו צורה הארמונית יותר במשך החדשים. עתה מטיל אני ספק רב עוד יותר מקודם בכך, שיעלה בידי מר ברלין להקים כאן הסתדרות “מזרחית” מלוכדת. ארגון שאין לו יסוד מוצק ושאינו מכוּון אלא לביומן של הצלחות למראית־עין – שנוא הוא עלי מלכתחילה. ראשית דבר עלינו לדרוש מכל ארגון וארגון פעילות על דרך היושר – פעילות שתחזק את הציונות הכללית. Provisional Committee דעתו בנידון זה כדעתי לחלוטין. שמר ברלין דעתו לא תוכל להיות נוחה מעמדתי – דבר מובן מאליו הוא. אלא שבפעילותי הציונית לא אוכל להרשות לעצמי שאהיה מודרך על ידי שיקולי־ידידות.
הצעת [רוברט] שטריקר: מכתבך מיום 7 ביולי בעניין הצעת שטריקר לא הגיע עד עתה, לדאבון־לבי. מתוך מכתבך האחרון ליצחק [שטראוס] נודע לנו עתה במה דברים אמורים. שנינו נבוא בדברים עוד היום עם האיגוד הגאליצאי.
דומני שהשבתי על כל הנקודות בהן נגעתם אתה והחבר ויקטור.
בברכה לבבית
שלך
שמריה לוין
אל הוועד הפועל המצומצם, ברלין 4 🔗
6 באוקטובר 1915
חברים יקרים,
מאז ומתמיד ביקשתי להימנע מלמסור לכם ידיעות הנוגעות בפעולות בודדות או בשאיפות של יחידים בעולם הציוני. מאז ומתמיד סבור הייתי –ובצדק, לדעתי – כי בשעת משבר זו אל להם לפעולות בודדות ולאישים יחידים לתפוש כל מקום נכבד שהוא בתנועתנו וכי אין להקדיש להם כל תשומת לב, מפני שכוחנו טמון בעיקרו בליכודנו המגובש.
אולם לדאבון לבי נפל לאחרונה בהסתדרות הציונית דבר, שאם כי אינו אלא מקרה בודד, ראיתי צורך להודיעכם על אודותיו במלואו.
כפי שנמצאתם למדים מתוך מכתבו של מר בראנדייס מיום 15 בספטמבר, פרש מר מאגנס מן הוועד הזמני. הוא ראה אפשרות לעצמו לצעוד צעד כגון זה בעצם הזמן הזה, שעה שבמדינה החלו להכיר בציונים כבכוח יהודי הולך וגדל ובעל עצמה, ושעה שהחלו מתנגדינו להפעיל, על־כן, את מלוא מאמציהם למלחמה בציונות ובציונים.
ידוע לכם, מה רבה הערכתי לד“ר מאגנס ומה רב כשרונו בעיני, ועד מה רצוי היה זה בעיני לו ידידנו הוותיק, ד”ר מאגנס, הקדיש את פעילותו כולה לציונות; ועם זאת, עלי להודות שצעדו זה שנקט עתה לא הפתיעני. לא לפתע קרה הדבר, ולא עקב חילוקי דעות אישיים בינו לבין מנהיגי הציונים האמריקניים, הצעד הוא מסקנה הגיונית מן התבנית הרעיונית כולה אותה קבע ד"ר מאגנס בשנים האחרונות לגבי החיים היהודיים. התחיבויותיו ומסירותו לבעיות יהודיות כלליות השאירו בידו רק פנאי מועט לפעילות ציונית, ושלא במתכוון, אולי, יצר לעצמו תורה הרואה בציונות רק תוספת לבעיות יהודיות כלליות.
בניגוד לדוגמא זאת של קטע מן החיים היהודיים, התפתחה באמריקא ציונות שעשירה היא יותר בתוכנה והמקיפה גורמים אחרים של החיים היהודיים. דמויות חדשות הופיעו, אנשים רציניים ובעלי־אופי התובעים שלמוּת הגיונית בתנועות אליהן הם קושרים את עצמם והמתמסרים בלב שלם לתנועה שהם חלק ממנה. לפיכך יש לנו שני גורמים ששונים הם בכיווּנם: האחד הולך ומצטמצם; האחר הולך ומתרחב ־ וקונפליקט הוא, על־כן, מן הדברים שאין להימנע מהם.
למותר להרחיב את הדיבור על נושא זה. ידוע לכם הקונפליקט כפי שנתגלע בגרמניא ובאוסטריה. כמו כן נראה שלא יהיה ביכולתנו להימנע ממנו באמריקא.
אלא שפרשת ד“ר מאגנס מצערת היא הרבה יותר מפני שמוסיף הוא שמן על מדורת מתנגדינו, ודווקא בעצם הזמן בו יהיה עלינו לעמוד באמריקא בפני אותו המאבק כבעולם היהודי שבגרמניא. מצטער אני צער רב, אלא שלא אוכל לזלזל בחשיבות צעדו של ד”ר מאגנס. כסיבה ציין, בראש ובראשונה, את עמדת ההסתדרות הציונית בקונגרס היהודי המוּצע.
כתבתי לכם כמה וכמה פעמים על תנועת־הקונגרס בארץ זאת. רואה אני את תנועת הקונגרס כולה כבלתי ציונית לחלוטין. יהדות אמריקא היתה תרה לה דרכים אחרות להתארגן בהן ולשחרר עצמה מקשריה עם הקבוצות הפילאנטרופיות – אפילו לא היו הציונים לוקחים בה חלק. כמו־כן קשורה תנועת הקונגרס בתנאים שנוצרו לאו דווקא עקב המלחמה הנוכחית. במסיבות אלה לא נוכל אלא לראות ברכה רבה בכך שההסתדרות הציונית לקחה גם היא חלק בתנועת־הקונגרס, ויהא־נא לב כולכם סמוך ובטוח, שמנהיגי התנועה הציונית כאן יפעילו את מלוא־השפעתם למען כך שהקונגרס יביא עמו את התוצאות הצפויות עבור תנועתנו. רק לפני כמה חדשים היה ד"ר מאגנס עצמו אחד מראשי הטוענים בזכותה של תנועת הקונגרס. עתה פועל הוא אך ורק עם הוועד היהודי האמריקני.
דומני שלאור הדברים דלעיל נכיר עד מה צודקת היתה משאלתו של מר בראנדייס שהובעה במכתבו אליכם מיום 15 בספטמבר. זוהי גם משאלתי, ובוטח אני שתפעלו בהתאם לה.
עדיין אקווה, כי ד"ר מאגנס יבין את שגיאתו במהרה וישוב אלינו.
בפריסות־שלום אדיבות ביותר ובברכות־ציון
הנני הנאמן לכם
ש. לויו
[מכאן בגרמנית:]
לדאבון־לבי לא היתה לי מכונת כתיבה גרמנית במשרד והיה עלי להכתיב את מכתבי ביידיש ולתרגמו לאנגלית. כל שאר מכתביכם אשיב עליהם בקרוב.
שלכם
ש. לוין
אל משרד ההסתדרות הציונית בקופנהאגן 🔗
לידי מר ליאו מוצקין
ניו יורק, 19 באוקטובר 1915
ליאו היקר!
הנני מאשר את קבלת מכתבך מיום 24 באוגוסט ואנסה להשיב על כל שאלותיך במידת האפשר.
אתפלא על כי לא יכולת ללמוד ממכתבי ואף לא מתוך העתונות, כי הציונים באמריקא נוקטים עמדה חיובית לגבי שאלת הקונגרס. אולם ה־ Provisional Committee אין רצונו להופיע בראש למען לא יפיצו אלה המתנגדים לתכנית זאת – ואלה הם, בדרך כלל, הארגונים האנטי־לאומיים כולם – עוד יותר את הדעה הבלתי־נכונה כאילו הרעיון כולו אינו אלא רעיון ציוני. הדברים אינם אמורים כאן בהצהרות ואף לא בכל תפקיד־תיווך שהוא כמטרה עיקרית: לעומת זאת אמורים הדברים בהקמתו של ארגון יהודי של קבע על בסיס לאומי – ארגון שיהא לו הכוח המוסרי להופיע בשם היהדות האמריקנית ולהיות לה לפה.
במידה שניתן לי לעמוד על הלכי־הרוח כאן בארץ נתחוור לי, כי המצב החדש שנוצר עקב המלחמה המריץ את המוני היהודים לארגן כוחותיהם מחדש. אלא שהניגוד בין מנהיגים ומונהגים היה פורץ גם בלאו־הכי. הבטאון הטוב ביותר אשר עליו אוכל להמליץ בפניך למען תבוא בסוד העניינים הנו השבועון “דר יידישה קונגרס”. שם תמצא גם שני מאמרים משלי המוקדשים לשאלה של מלווה לאומי יהודי. גם במכתב החוזר האחרון שלנו דנים אנו, במפורט פחות או יותר, בעמדתנו לגבי שאלת־הקונגרס. רק אתמול הגיענו מברק מפרופסור סימונסון, וזו לשונו:
מברק דומה שלח – כפי שטוענים – גם אל ה־ American Jewish Connittee מעשה לא־נכון לחלוטין הוא זה בעיני – להשתדל להשפיע בדרך זאת, מבחוץ, על הלכי הרוח שבקרב היהדות האמריקנית. אין לשכוח בשום אופן, כי היהדות האמריקנית הנה בשעת זו הקבוצה היחידה המסוגלת להתארגנות ושאינה חסרה את התנאים להתארגנות נכונה יותר, וחייבים היינו לקונן לו היינו נאלצים גם עתה לסמוך על מעט הפילאנטרופיה והמדיניות־של־דרכי־סתר בלבד.
רוטנברג. שאדון רוטנברג לא עשה כאן שום נסיון בדבר ה“לגיונות” שלו – בוודאי ידוע לך. הרי אדם רציני הוא מכדי שיעסוק בהרפתקאות כגון אלה. במשך כל הזמן עסק הרבה יותר בעבודה פוריה. תפקידו העיקרי היה בהחדרת הרעיון הלאומי בקרב ההמונים הקיצוניים בהשקפתם. ליזמתו ולפעילותו חייב תודה גם “הקונגרס היהודי”. סבורני, כי בהצטרפותו של רוטנברג נוסף לנו כוח ציוני יעיל למדי, וכי אט־אט יסתגל למדיניות הציונית הכללית. לפי שעה מקדיש הוא את כל פעילותו לשאלת הקונגרס. אני כשלעצמי מעריך את עבודתו הערכה רבה עד למאד. נבואתו של ידידנו ויקטור [יעקובסון], כי רוטנברג עוד יגרום לנו אי־נעימויות רבות, לא נתאמתה עד עתה; נקווה כי גם בעתיד לא תאושר על ידי המציאות.
סבורני, כי אין לנו שום סיבה לחשוש כל חששות שהם בדבר התוצאות של קונגרס כגון זה. התוצאה לא תוכל להיות אלא חיובית. ראשית, מצאנו באישיותו של מר בראנדייס מנהיג רציני וזהיר עד למאד,שידע לעמוד על משמר האינטרסים של הציונות; שנית, הלכי־הרוח השוררים בקרב ההמונים הרחבים של היהודים כאן יש בהם ערובה להצלחתו של קונגרס כגון זה.
נורדאו. – טועה אתה, ליאו היקר, אם סבור הנך, שמא דעתי אינה נוחה מכך שנורדאו יצורף לעבודתנו. אדרבא – שמחתי בשמעי על החלטת הוו[עד] הפ[ועל] בשאלה חשובה זאת. אלא שעם כל זאת אין אני סבור, כי נורדאו הוא האיש הראוי לייצגנו במסגרת בין־לאומית. ראשית, מוצאו מאוסטריה, ועל אף עמדתו במלחמה זאת הרי היו רואים אותו תמיד כמי שנמנה על צד מסוים; ושנית – הריהו, לדעתי, אדם שנפעל הוא יתר על המידה על ידי הזרמים של הרגע החולף. אמונתי העמוקה ביותר היא, כי באישיותו של לואי ד. בראנדייס מצאנו לא רק מנהיג טוב לציונים האמריקניים אלא גם איש־מדינה אמיתי וופוליטיקאי ישר שמוכשר הוא עד למאד לייצג בשעה רצינית את הציונות כהסתדרות בין־לאומית ולהופיע בשמה.
לא אוכל במכתב להרחיב את הדיבור על סגולותיו של מר בראנדייס לפרטים אלא שמובטחני, כי אילו היו חברינו מצויים כאן – הרי הגיעו לאותה ההכרה אליה הגעתי אני. מר בראנדייס עוד יש עמו גם היתרון של היותו אזרחי אמריקני – דבר המונע אי אילו קשיים ממנו כנציג הציונות.
הסיבה לעמדי כבר מזה שנה על כך שידידינו נחום [סוקולוב] ויחיאל [טשלנוב] יבואו הנה היא, כי ניצור כאן גוף שיוכל לדון בשאלות החשובות ביותר של הציונות כולה. אלא שרמיזותי והנמקותי, עד כמה שניתן להעלותן בכתב, לא הועילו. חברינו סבורים היו תמיד, כי אנו מזמינים אותם למטרה אחת ויחידה – תעמולה ואיסוף כספים. כמה וכמה פעמים הטעמתי במכתבי, כי תפיסתם מוטעית היא מיסודה, אלא שאף על פי כן קשה היה לי להקנות להם את ההכרה בחיוניות בואם הנה.
בינתיים לא הוטב כלל ועיקר המצב בארץ ישראל. היפוכו של דבר – גרושם של הטובים שבאנשינו הולך ונמשך, ולאחרונה הגיענו מברק מהאג, וזה תוכנו:
אם אמנם יבוא הרע בעיצומו וד"ר רופין יגורש, הרי יש לראות בכך אות, כי מנוי וגמור עם הממשלה התורכית להרוס את מפעלנו כולו. מברק דומה הגיענו גם מאלכסנדריה. – לאחר דיון מפורט עם מר בראנדייס ועוד כמה ידידים גמרנו אומר לעשות נסיון אחרון, ושוב להזמין במפגיע את נחום [סוקולוב] ויחיאל [טשלנוב] לבוא הנה. אתמול שלחתי לך מברק בזו הלשון:
מילווה. – דבר־המילווה לבעלי מטעי־גפנים ומטעי־שקדים כבר הוחל הטיפול בו על ידי ה־ Provisional Committee, וסיבות לנו להניח, כי יבוצע בקרוב. אגב כך מעניין לציין, כי גם בתחום זה משתדלים אנו לקרב לעבודה חוגים חדשים לחלוטין ותקוותנו כי גם יעלה הדבר בידנו. אלא שדעתנו היא, כי מילווה קטן זה אין בו די, ולו אך למעט מן הצרכים. כפי הנראה נחוץ יהיה לבצע מפעלים גדולים יותר למען קיים את הישוב שלנו. לפיכך גמרנו אומר להזמין גם את מר [זאב] גלוסקין מאלכסנדריה לבוא הנה, כי דרושים לנו כאן כוחות מקצועיים שביכולתם להתמסר כליל לסיוע המתיישבים שלנו. – עיניך הרואות, כי בתפקידים אין לנו כאן מחסור, ואף לא בעבודה. אלא שמספר העובדים מצומצם הוא מכפי הצורך, לדאבון לבי. כאן בניו־יורק עובדה היא, כי הלך־הרוח הציוני גבר מכפי יכולתה של ההסתדרות [הציונית].
אני כשלעצמי מרגיש בטוב ורוחי טובה עלי למדי. שהייתי בשפת הים בחדשים האחרונים היטיבה עמי עד למאד, אך אל־נא תשכח, כי מתמסר אני בעיקר לתעמולה וכי עלי לצאת למסעות לעתים תכופות. גם מבחינה זאת רצוי היה שאחד מחברינו יסייע בידי כאן בארץ, כי חילופי־דעות וחליפת־מכתבים ערים אין אני מזלזל כלל בחשיבותם לקיום אופיו האחיד של הארגון בכללותו.
תודתי הלבבית ביותר לך על ברכותיך, ואבקשך לומר בשמי שלום לפוליה ולילדונים. קבל־נא ברכות לבביות ביותר מאת הנאמן לך
שמריה
אל ד"ר ויקטור יעקבסון, קופנהאגן 🔗
ניו־יורק, 16 בפברואר 1916
ויקטור יקירי,
בשלושת החדשים האחרונים שוב התמסרתי לפעולה התעמולתית, ובעיקר – מחוץ לניו־יורק. בצ’יקאגו עשיתי חמשת שבועות שלמים, גם ביקרתי בעוד מקומות אחרים במערב, ובדרך כלל נוחה דעתי מן התוצאות של סיורי. אלא שבכל מקום ומקום הגעתי לכלל הכרה, כי עניינים רבים עדיין טעונים הם טיפול אינטנסיבי יותר – על אף הפעילות התעמולתית המוגברת שבשנתיים האחרונות – על מנת להפיק למען ההסתדרות הציונית את האהדה־בכוח הנודעת לציונות, ללא ספק, בכל אתר ואתר.
בפעילות זאת יש להביא בחשבון שני גורמים:
- אל־נא יאמין איש, כי ההתבוללות הנה בלתי מאורגנת. היפוכו של דבר – ההתבוללות עוד מעולם לא דירבנה את כוחותיה כה במכוּון כבתקופה האחרונה של התפשטות הציונות דווקא. ההתבוללות המאורגנת עומדים לרשותה כאן בארץ אמצעים וכוחות־תעמולה בשפע; מסתייעת היא מצד אחד ברבני הרפורמה שעמדתם רבת־השפעה היא באמריקא הרבה יותר מבאירופא, ומאידך – במפלגה הסוציאליסטית היהודית הנוקטת בשיטות הישנות של ה“בונד” למען החנק את הרעיון הלאומי־היהודי באיבו. ה“חברים” היהודיים, ובמיוחד המנהיגים, לא החליפו עורם מבחינת השקפת־עולמם וכן מבחינת דרכי־המאבק שלהם מאז עשרים שנה, בקרוּב: לא למדו דבר ולא שכחו דבר. תחילה נאלצים היו, מחמת לחץ המאורעות, לוותר אי אלו ויתורים לדרישות הלאומיות, אלא שאט־אט שוב התאוששו וחזרו לאידיאולוגיה הישנה שלהם כאילו לא אירע בינתיים כל דבר בעל חשיבות בעולם הגדול.
הסוציאליסטים היהודיים אין בושה בלבם, ובגלוי לחלוטין הולכים הם יד ביד עם הבורגנות היהודית במקום שם עומדת על הפרק המלחמה בציונות. שונה מכך לחלוטין עמדתם של המוני־העם הרחבים לגבי הבעייה היהודית־הלאומית. הם נעשו נוחים יותר לרעיונותינו במידה ניכרת.
- על תעמולתנו מכבידה העובדה, כי עלינו לסגל את עצמנו למצב החדש שנוצר באירופא המזרחית וכן במזרח הקרוב. העתונות היהודית, ללא יוצא־מן־הכלל כמעט, רודפת סנסאציות. אמת ודמיון ערכם שווה בעיניה, ולא פעם עלינו לסבול מידיעות כוזבות או מסולפות המתפרסמות בעתון זה או אחר, ואף בעתונים הרוחשים לנו ידידות או אהדה.
מן ההכרח שעוד דברים רבים ייעשו בטרם תהיה לנו כאן בארץ הסתדרות ציונית איתנה, שמטרתה ברורה לנגד עיניה. אפילו הכנסת־שקלים מוגברת אסור לנו שנניח לה להשלותנו, ואף לא להצלחות שבאספות־המונים. הצלחות כגון אלה נחמדות הן עד למאד כגולת־כותרת של ארגון, אך לא כבסיס לו. אני כשלעצמי אפילו חושש אני מפני גידול אמריקני גרידא של ההסתדרות הציונית, שיהיה מהיר יותר מדי.
כוחות־תעמולה חדשים אינם מצטרפים לשורותינו אלא באיטיות רבה, ובבואם חסרים הם את המסורת הציונית. אולם כל זה אינו ניתן לשינוי. גם הציונות עליה לסגל עצמה לרוח הכללית של המקום.
כבר מזה זמן רב לא כתבתי אליך ואל ידידינו מפני שהדבר לא היה באפשרותי, פשוט. גם עתה לא אוכל להבטיחך, כי אקיים חליפת מכתבים תקינה עמך, מפני שבקרוב שוב אאלץ לצאת למסעות ומפני שגם בהפסקות שבין מסע למשנהו נאלץ אני לעסוק בישיבות, בדיונים ובוועידות שלא בנקל אוכל להעדר מהם – במיוחד עתה, עת נשקפת האפשרות, שמר בראנדייס לא יוכל עוד להשתתף באופן פעיל כל־כך בכל הדיונים, עקב מינויו כשופט בבית המשפט הפדראלי העליון. מצד אחד תופעה משמחת היא, שדווקא מנהיג הציונים האמריקניים נבחר למשרה רמה זאת, אלא שמאידך גיסא מצטער אני צער עמוק ביותר על כי פעילותה של האישיות הציונית החזקה ביותר כאן בארץ תאבד לנו בחלקה. ייתכן, שעקב שינוי זה עוד יצא הפסדה של הציונות בשכרה באי־אלו מובנים, אלא שמעדיף הייתי כי מר בראנדייס יקדיש את כל כוחו להנהלת הציונות, כבשנתיים האחרונות. הרי ידעת – האנשים בעלי האופי שורותיהם דלילות עד למאד, והסתדרותנו אינה עשירה במידה שתוכל לתת מתנות לאחרים.
האדם השני הבא בחשבון לאחר בראנדייס הנו השופט יוליאן ו. מק, שהצטרף כולו ורובו לציונות בזמן האחרון דווקא. רבה עד למאד הערכתי לכשרונותיו ולטהרו הפוליטי הפנימי, אלא שגם הוא מכהן במשרה רמה כשופט ולא יוכל לקבל על עצמו את המנהיגות. ה־ Provisional Committee נאלץ יהיה להסתפק בתחליף – לפחות בזמן הראשון. מר בראנדייס ישתדל בוודאי להסדיר הכל באופן שלגבי העולם החיצוני ימשיך הכל כמקודם. בעיה זאת כולה מעסיקה אותנו עתה במאד, אך גם בכך אין לדחוק את בוא־הדברים, אלא יש להניח להם במהלכם הטבעי.
החבר ליאו [מוצקין] כבר שוהה כאן מזה חדשיים. הרי יודע אתה, כי ידידות שכבר עבר עליה חצי יובל שנים אי אפשר לשים לה קץ, אלא שדעתי היתה נוחה עוד יותר לו עכשיו היה לי אתי כאן חבר־לדעה הקרוב לי עוד יותר ואשר גם בהערכתו את המצב הפוליטי ואת השאלות הטכסיסיות התלויות ועומדות קרוב הוא מעט יותר לתפיסתי אני. היסודיות הקטנונית הורגת אותי, בפשטות – באופן מיוחד מאחר שהרי במשך כל הזמן כה רחוק הייתי מאי־הבנות ומחיכוכים פנימיים אלה. גם דומני, שאמריקא אינה בגדר קרקע ששאלות שונות, ששניות במעלה הן, עשויות להכות בה שורש. כבר קשה למדי היה לי הדבר – להסביר לחברים־לדעה כאן, שמרוחקים הם ממרכז הסתדרותנו מרחק 3,000 מילין מבחינה גיאוגרפית ואולי מרחק גדול עוד יותר מבחינה פסיכולוגית, את החשיבות שבכללותה של הסתדרותנו. רק מתי־מעט הבינו, כי עיקר כוחנו אינו בקרן הקיימת ואף לא בבאנק אלא בהסתדרותנו. ועל כן אין, לדעתי, תועלת וטעם בכך – אם לנקוט לשון עדינה – שתועלינה עכשיו שאלות שאינן עשויות כלל ועיקר להוסיף לחזוק הסתדרותנו.
את עמדתי לגבי השאלה הז’אבוטינסקאית כולה הרי אתה יודע. אין אני סבור שמן ההכרח להגיב דווקא כאן באמריקא על הרצאותיו ומאמריו. ידבר־נא ז’אבוטינסקי עכשיו ככל העולה על רוחו, יבוא־נא בדרישות חדשות לבקרים – שמו קשור יהיה לעולם ברעיון האומלל של לגיונו, ואיש לא יוכל להזיק לו יותר מכפי שהזיק הוא לעצמו. צער עמוק ביותר הייתי מצטער על כך, שלא ידע איש כשרוני זה לנצל את יכולתו וכשרונותיו אלא למלחמה בהנהלה, וזאת באמצעים שהנם, ביסודו של דבר, חלשים עד למאד. הקריאה למען מיניסטריון קואליציוני הרי אינה עשויה לעורר אלא מחי־יד מצד כל אדם בעל הבנה כל שהיא בעינייני מדינאות. בשאלה זאת חיווה גם נורדאו דעה נכונה עד למאד, והרי כל אדם בהיר־מחשבה בוודאי ישאל את עצמו: מי ומי, לדעתו, יבחר באנשים החדשים להנהלה; ואם אמנם ייבחרו להנהלה – מי ומי, לדעתו יעניק להם את זכות ההכרעה בשאלות בהן עלולים הם לבוא לכלל מחלוקת ביניהם לבין ההנהלה החוקית. – תביעתו של ז’אבוטינסקי שהנה זהה, אגב, ללחלוטין לזו של קאוּאֶן, אין להבינה אלא כדרישה לפיטוריו של הוו[עד] הפ[ועל] הציוני – לא רק של הוו[עד] הפ[ועל] המ[צומצם]. אלא שכפי הנראה ירא הוא בעצמו לנסח את דרישתו בלשון ברורה, ובזאת חורץ הוא את פסק דינו הוא.
ועידה שנתית: ־ החבר ליאו [מוצקין] התנגד נמרצות לכינוסה של הוועידה השנתית בשעה זו וכן גם בסוף מרץ. הנמקתו כלהלן: ראשית – לא הגיעה עוד שעתה של הוועידה מחמת המצב הבלתי מובהר; שנית – כמעט ואין לצפות שרבים יוכלו להשתתף בוועידה. לפיכך הציע, שבמקום הוועידה השנתית יתכנס מושב מורחב במקצת של הוו[עד] הפ[ועל] הגדול. לא רציתי להגיב כלל על נימוקיו של ליאו [מוצקין] והצעתי, כי אופיה של הוועידה וסמכויותיה ייקבעו בפתיחת הוועידה עצמה, מכיוון שסומך אני לחלוטין על חברי ומאמין אני אמונה שלמה, כי ינהגו בהתאם לצורך־השעה. עמדתי על כך, שמאמריקא יצא לפחות נציג אחד לוועידה. מובן מאליו, כי טוב ביותר היה לו מר בראנדייס יכול היה לצאת בשליחות זאת. אך דבר זה מן הנמנע הוא עתה. את ההכרעה בשאלה זאת דחה ה־ Provisional Committee עד לאחר שובו של לוין־אפשטיין.
לוין־אפשטיין, גלוסקין וד"ר מוסינזון הגיעו אתמול וכבר מסרו דין־וחשבון במושב ה – Prov[isional] Committee שכונס במיוחד למטרה זאת. הדין־והחשבון של ידידנו לוין־אפשטיין רושמו על כל הנוכחים היה החזק ביותר בשל בהירותו ואובייקטיביותו. אודיע על כך במפורט בשעת הכושר. שמח אני על כי לא טעיתי בהערכת ידידינו. מאז ומתמיד היתה הערכתי ללוין־אפשטיין רבה עד למאד. – גלוסקין הרצה על מטרת מסעו, ומוסינזון סיפר על חוויותיו. כמעט ואין אני מאמין,כי מוסינזון ילך לארגנטינה. אני מצדד לחלוטין בזכות כך שלפי שעה יפעל כאן. כאן עדיין יש מקום לרבים אחרים. תהיה בכך משום הקלה קמעא גם לי עצמי, כי מצב בריאותי עדיין לקוי הוא במידת־מה.
את המכתבים וההעתקים מקבל אני כסדרם והריני מאשר את קבלתם אישור כולל, מכיוון שאין ביכלתי להגיב על כל מכתב ומכתב באופן נפרד. שאלות בודדות יוּשב עליהן מצד אחר, ידידותי.
המשימות הציוניות גדלות כאן מדי יום, ואין להתרעם על חברינו האמריקניים אם אין הם מבטיחים הבטחות אלא בזהירות. מיזוג לא יוכל לחול אלא בהמשך הזמן, עת תוכללנה כל המשימות בקרב הציונות האחידה.
אמור־נא בשמי שלום לכל ידידינו וקבל־נא ברכות לבביות ביותר גם אתה
מאת שלך
שמריה
אל־נא יהא כעס בלבך עלי, ויקטור היקר. אנסה מעתה לכתוב אליך לעתים קרובות יותר.
שמ.
אל ד"ר ויקטור יעקבסון, קופנהאגן 🔗
ניו־יורק, 31 במרץ 1916
ויקטור יקירי!
המאורע הגדול ביותר שבחיים היהודיים בימים האחרונים הנו, ללא ספק, הוועידה שנתכנסה ביום 26 לחודש בפילאדלפיה ושיש לראותה כצעד הראשון להקמת הקונגרס היהודי־האמריקני. ליאו [מוצקין] שלח דין־וחשבון מפורט על כך לוו[עד] הפ[ועל] המ[צומצם]. גם בעתונות – ובעיקר ביהודית, אך גם בזו הכללית. תמצא הרבה מאד על ועידה זאת, ועל־כן למותר הוא בעיני שאגיב על הפרטים. רק שני גורמים רצוני לנגוע בהם. הוועידה הוכיחה ברורות, כי טענת המתנגדים (ובראשם – ה־ American Jewish Committee), כאילו תנועה הקונגרס לא נתעוררה אלא בהשפעת כמה תעמלנים “זרים”, ציוניים, נטולה היא כל טעם ויסוד. העולם היהודי כולו, במידה שאין הוא אנטי־לאומי במגמתו, עליו להודות עכשיו בכך, שתנועת הקונגרס יסודה בהלך־רוח רציני הרוֹוח בקרב המוני־העם הרחבים ביותר של היהדות האמריקנית. כן רצוני לציין, כי אתה וגם שאר ידידינו לבכם יוכל להיות שקט ובוטח בדבר הסעיף “ארץ ישראל”. לא יוכל לקרות ואף לא יקרה שום דבר העלול לגרום נזק כל שהוא לציונות. אדרבא – מצפה אני, ודומני שבצדק, כי הקונגרס יוסיף לחיזוקה של הסתדרותנו וליצירתן של אפשרויות חדשות להמשך התקדמותנו בארץ ישראל.
מטעמים שהזכרתים לעיל נעדרתי מן הוועידה בפילאדלפיה אלא שמקיים אני מגע הדוק ביותר עם כל קבוצה וקבוצה וכן עם האישים השונים המנצחים על תנועת הקונגרס.
לא חזרתי ממסעי אלא לפני שבועיים ואקווה לשהות עתה בניו־יורק למשך זמן ממושך יותר, ועל־כן יהיה ביכולתי להחליף מכתבים באופן אינטנסיבי מעט יותר עם הוו[עד] הפ[ועל] המ[צומצם].
ד"ר ש. לוין
אל ד"ר ויקטור יעקבסון, קופנהאגן 🔗
ניו־יורק, 11 באפריל 1916
ויקטור יקירי!
באמת צר לי על כי לא היה באפשרותי עד עתה לכתוב אליך לעתים תכופות יותר ולהביאך, וכן את שאר ידידינו, בסוד המצב כאן באמריקא לכל פרטיו. לו רציתי לעשות זאת, הרי נאלץ הייתי לוותר על כל פעולה אחרת, כמעט, כי החיים היהודיים־ הכלליים כאן באמריקא – והחיים הציוניים במידה רבה עוד יותר – החלו בשנים האחרונות להתפתח באופן כה אינטנסיבי עד כי כמעט ואי אפשר להתגבר על החומר. בפניך, ויקטור היקר, גם אודה על האמת, נוסף על כך – שאחרי ככלות הכל נמצאתי למד, כי בדרך מכתבים אי אפשר להקנות לאירופאים (שעמהם נמנה, לפי שעה, גם אני) מושגים ברורים על התנאים השוררים בקרב היהדות כאן. – את זאת מבין אני גם על פי מכתבך האחרון מיום 6 במרץ 1916. הנך עדיין בעל־החלומות כאז וכתמיד ומאמין בסינתיזה של יהדות מתבוללת ויהדות לאומית – דבר שבעיני הוא בגדר Contradictio in adjecto. ה“שיפ”ים וחבריהם כאן הקרובים להם קירבה נפשית, ה“סימוֹנ”ים וה“נתנ”ים, וה“מונטיפיורי”ם שבאנגליא אין לראותם כאנשים יחידים אלא יש לראות בהם את הנציגים של ההתבוללות המאורגנת שמטרתה ברורה לנגד עיניה. מודה אני, כי גם אדונים כאלה יש ואפשר לזכות בסיועם למען פעולות המשרתות מטרה לאומית. אלא שכוונותיהם של האדונים האלה תמיד שונות הן ביסודן מכוונותינו. ויתרה מזאת – מנוגדות הן לכוונותינו תכלית־ניגוד. תמיד רצונם לאחוז בידם ברסן־הפיקוח למען עכב בעד הרעיון הלאומי, ותמיד נשקפת לנו הסכנה, שברגע של משבר נופקר על כל רעיונותינו ומטרותינו.
הרי מוזר הדבר, כי אדונים אלה, שבכל שאלות החיים הבלתי־יהודיים מייצגים הם בדרך כלל את הליבראליזם ונושאים הם סיסמאות דמוקראטיות על שפתיהם, מתגלים כרודפי־שלטון עד לשררה שאין גרועה ממנה שעה שהדברים אמוּרים בעניינים יהודיים גרידא. אלה הם שליטי־היחיד היהודיים בחסד עליון, בלא אלהים בלבם, שלוחמים הם בכל האמצעים למען עמדת־המנהיג שגזלוה לעצמם, ושאינם מניחם לרצון היהודי הלאומי שיתארגן. עצם הרעיון של לאומיות יהודית מרתיע אותם, וכל מי שמחייב אותו זוכה מהם לגושפנקה של תעמלן מסוכן.
דעתו של ד"ר נתן בעת שיחתך האחרונה אתו לא היתה לי איפוא בגדר הפתעה; ההיפך היה מפתיעני. לפיכך עומד אני בתוקף על דעתי המבוססת לא רק על הנמקות עיוניות אלא גם על חומר נסיוני נרחב למדי, והיא – שעלינו לקיים לנגד עינינו רק מטרה אחת וקבועה במסמרות, דהיינו: לארגן את הרצון היהודי הלאומי, ובאמצעותו ללמד לקח את האדונים הדוגלים בהתבוללות. עלינו להביאם במיצר של בדידות פוליטית וליטול מידם את כתר המנהיגות, שאינם זכאים לו זכות מוסרית. – ייתכן ונראה לך, ויקטור היקר, כי דרך־ההיקש שלי עיונית היא יתר על המידה, וכי החיים מתנהלים לאו דווקא לפי הקוים הישרים, וכי יותר מן המועיל הוא לוותר אי אלו ויתורים למתנגד. דעה אחרונה זאת היתה רוֹוחת תחילה גם כאן, אלא שלאחר השתדלויות במשך שנתיים הבינו לדעת גם ידידינו כאן, כי רק תוך הגנה על עמדתנו אנו אפשר להגיע לכלל תוצאות חיוביות שהן. – וזאת הדרך בה הולכים עכשיו כאן באמריקא מנהיגי ההסתדרות הציונית.
חוזר אני לעניין תנועת הקונגרס: במשך שנה שלמה התלו שני הצדדים (American Jewish Committee והנציגים הרשמיים של חוגי הפועלים היהודיים) בגורמים הלאומיים ותעתעו בהם, והקמת הקונגרס לא התקדמה אף בצעד אחד; רק לאחר שהציונים והקבוצות הלאומיות, שיחסן לענין יחס רציני הוא, כינסו את ועידת־ההכנה שלהם בפילאדלפיה, הבינו לדעת גם המתנגדים, כי הדברים אמוּרים כאן בזרם מעמיק, והחלו נוקטים לשון שונה לחלוטין. – יהדות אמריקנית מלוכדת אין הציונות יכולה אלא להפיק ממנה תועלת; זוהי גם הסיבה העיקרית בגללה מתנגדים גורמים מסויימים לליכוד כגון זה.
אוכל להמליץ בפניך המלצה חמה ביותר על השבועון העברי החדש “התורן”. תמצא שם לעתים גם את מאמרי על שאלות־השעה של החיים היהודיים־האמריקניים. ראה־נא מאמרים אלה כאילו כתבתים במיוחד למען הקרובים שבידידי באירופא.
בעניין ועדת־השלום המתמדת בשטוקהולם, שכוננה פורד, לא דיברתי לפי שעה אלא עם כמה ידידים. אולם מוסיף אני לעקוב אחרי ההצעה, ובקרוב אכתוב לך על כך במפורט יותר.
עתה מגיע אני לבלתי־נעימה שבכל השאלות – לשאלת הכספים. – בעניין זה עולה מכתבך בקנה אחד עם מכתבו של ידידנו ארתור [הנטקה] מיום 5 במרץ, ותשובתי מיועדת לשניכם. – לא תוכל לשער בנפשך, באיזו מידה הולכים וגוברים ללא הרף תפקידיו של ה־ Provisional Committee, ובאותה המידה – גם הוצאותיו. השגת האמצעים, לעומת זאת, כבר אינה כה קלה היא כבשנת המלחמה הראשונה. הדבר פשוט בתכלית: תחילה היה המצב בארץ ישראל בגדר שעת־חירום; עתה נעשה מצב חירום של קבע. אנו משתדלים כאן כמידת כוחותינו להתקין את ההסתדרות הציונית באופן שתהיה כשרה לפעולה. אלא שדבר זה אי אפשר לעשותו בן־יום. כחובתנו הראשית רואים אנו את הסיוע למוסדותינו שבארץ ישראל וכן לריכארד [ליכטהיים], אלא שבישיבות האחרונות של ה־ P.C. הוחלט להעביר את הכספים הראשונים שיתקבלו בזמן הקרוב – אליכם. זכיתי לסיוע פעיל ביותר לא רק מצד החברים האירופאיים העושים כאן אלא גם מצד יתר חברי ה־ P.C. אגב כך צויין במיוחד, שקיומה של הסתדרותנו מידת־חשיבות עצומה נודעת לו בשעה זו דווקא, כי בכל השאלות בהן אמורים הדברים בעיצוב־חייהם מחדש של מיליונים מבין אחינו – עליה לפתוח במלחמה במדיניות המסוכנת של ההתבוללות היהודית המאורגנת.
אבקשך בכל לשון של בקשה, ויקטור היקר, שמדי פעם תשלח אלי דינים־וחשבונות מפורטים על הדרכים אותן נוקטים מתנגדינו ועל פעילותם הפוליטית. חשוב עד למאד הדבר, שנקבל כאן הכל מן המקור הראשון, וכי לא נהיה נאלצים להסתפק בידיעות מן העתונים ובכתבות של סופרי־העתונים בלבד. בכך תקל עלי ועל ידידי במילוי תפקידנו כאן בכל המובנים.
כבר כתבתי לך במכתבי הקודם, כי בדעתי לעשות את החדשים הבאים בניו־יורק וכי לא אצא למסעות ארוכים יותר. – ידידנו ליאו [מוצקין] מתחיל להבין את המצב כאן, ומצפה אני ממנו לסיוע חברי ויעיל בכל כיווּן.
ד"ר מוסינזון ערך עד עתה מסעות ברחבי מדינות ניו אנגלנד, ובהצלחה נאה למדי. איני סבור, כי בזמן קרוב ביותר יצא לדרכו חזרה, וכן לא ילך לארגנטינה. המקום כאן נרחב דיו לכל רוח יוצרת.
אמור־נא שלום לבבי ביותר בשמי לחברינו – שלום מיוחד לד"ר [מרטין] רוזנבליט, שיש בלבו עלי על כי איני משיב על מכתביו. אלא שאין זו אמת. שמתי לבי לכל מכתב ומכתב, ורק אשמת המסיבות היא זאת, שיכולתי לעסוק כה מעט בחליפת מכתבים.
קבל־נא ברכות רבות מאת שלך
שמריה
אל המשרד הציוני בקופנהאגן 🔗
20 בספטמבר 1918
אדונים נכבדים
בשנים האחרונות לא קיימתי מגע אישי עם משרדכם, וכל העניינים הציוניים הוסדרו במישרין בין הסתדרות ציוני אמריקא (מאז הוועידה הציונית בפיטסבורג ביוני 1918 ירשה ה[סתדרות] צ[יוני] א[מריקא] את מקומו של הוועד הפועל הזמני לענייניים ציוניים כלליים) לבין המשרד בקופנהאגן. לפיכך רואה אני צורך להקדים למכתב זה כמה הערות, שאבקשכם לעיין בהן בתשומת לב.
הסתדרות ציוני אמריקא משמשת לגבי אמריקא, וכן לגבי שאר הארצות הדוברות אנגלית, בתפקידיו של הוועד הפועל הציוני, בהתאם להסכם שהושג זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה. אני, כחבר הוועד הפועל המצומצם, לוקח חלק פעיל בעבודת הוועד הפועל של הסתדרות ציוני אמריקא שמגיע אני עמו לכלל הסכמה מלאה בכל הנוגע בפעולותיו הפוליטיות, במדיניותו ובמפעלים אותם הוא מבצע. כן תמים־דעים אני עם הוועד הפועל של הסתדרות ציוני אמריקא בעמדתו אותה נאלץ היה לנקוט לאחרונה לגבי שתי הסיעות שבתנועתנו: “מזרחי” ו“פועלי ציון”. – כל זאת בתורת הקדמה כללית לתשובתי על מכתבכם מיום 29 ביולי 1918, שנוהג אני בו שלא כמקובל בהשיבי עליו באופן אישי. מטעמים שונים רצוני לדבר אליכם הפעם כדבר אדם אל חבריו.
ראשית דבר, אין אני מבין כיצד היה באפשרותכם לגבש לכם דעה בשאלה זאת בלא לפנות מעולם אל הצד השני שבפולמוס ולבקש ממנו שירצה טענותיו – פנייה לאו דוקא ברוח של עריכת־חקירה אלא למען השכלתכם אתם גרידא. לו נקטתם אמצעי זהירות זה מובטחני שלא הייתם כותבים כפי שכתבתם.
מכתבכם וכל אשר נוגע בו הפתיעני. נימתו ה“מגידית” המטיפה מן הדין היה להימנע ממנה בוויכוח על שאלות שחשיבותן כה רבה. הבאמת סבורים אתם, כי ערכה של אחדות־הסתדרותנו דבר קל הוא בעיני ההנהלה הציונית כאן באמריקא יותר מבעיניכם אתם? היכולים אתם להעלות בדעתכם אף לרגע, כי סכסוך זה מקורו במניעים קטנוניים? לדעתי – ודעה מבוססת על עובדות היא זאת – הביע הוועד הפועל הציוני האמריקני את נכונותו להעניק לסיעת “פועלי ציון” וכן ל“מזרחי” יצוג יחסי ומידת־עצמאות העולים לאין־ערוך על מה שהוצע להם מעולם על ידי הוועד הפועל המצומצם; ויתרה מזאת – אילולא הפליגו הסיעות בדרישותיהן הרי יכולות היו להשיג עוד יותר עד לעת הוועידה הבאה. לא אשמת ההסתדרות הציונית היא זאת כלל ועיקר, שבעת ובעונה אחת עם גידול הבולשביזם ברוסיא, וביחס ישר למידת גידולו, גבר גם תאבונן של סיעותינו. מאמין אני, שאילו לפועלי־ציון היו בארץ זאת מנהיגים המסוגלים להתעלות כדי גודל־השעה (אישים ששעור־קומתם כשל קפלנסקי, דרך משל), הרי לא היה סכסוך כגון זה מתעורר.
הנימה השוררת בעתונות בהגישה את טענות שני הצדדים שבפולמוס – נימה עליה מתלוננים אתם כה מרות – ודאי שמצערת היא. אלא שגם בעניין זה הגעתם לכלל תפיסה בלתי נכונה. “דאס יידישע פאלק” אינו משיב על ההתקפות נגד ההנהלה אלא לעתים רחוקות. מאידך – “The Keampfer”, בכל הנוגע בנימת התקפותיו, אינו שונה בהרבה מעלוני ה“בונד” של הימים הטובים שחלפו.
בסיכום, רצוני להביע את שביעות־רצוני מכך שמכתבכם אינו חתום בידי חברי הוועד הפועל, ואבקשכם לראותו כמכתב בלתי רשמי.
בברכת ציון הנבנית הנני
שלכם בלבביות
ש. לוין
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.