רקע
שמריהו לוין
פעילות מדינית
mנחלת הכלל [?]
jזכרונות ויומנים

 

פעילות מדינית

שוב לפנינו צרור קטן מאוד של מכתבים, שבלים בודדות מתקופה הרת־תמורות במערכות ישראל. בשלהי מלחמת העולם ניתנה הצהרת באלפור, תורכיה נוצחה במלחמה, ומנדאט על ארץ־ישראל נמסר בידי הבריטים. ברוסיה פרצה המהפכה, שקרעה מגוף האומה את יהדות רוסיה, שהיתה לב התנועה הציונית ונפשה. לאט לאט חוזרת תנועה זו ואוספת כוחותיה. ההנהגה בידי חיים וייצמן, שהביא לידי הצהרת באלפור. לוין תפש את מקומו כמנהל לשכת החינוך והתרבות של ההנהלה. בצרור המכתבים שלפנינו יש כבר משהו על לוין השד"ר הציוני הגדול שבעתיד לבוא.

רמזים בלבד כאן על הסכסוך בין הנהגת ציוני ארצות הברית בראשותו של בראנדייס לבין חיים וייצמן. ב1918 נבחר בראנדייס, שכיהן כשופט עליון, לנשיא כבוד של ציוני אמריקה. ב1919 ביקר בארץ־ישראל והשתתף בוועידה הציונית העולמית, שנתקיימה בלונדון ב1920. הוא גם נבחר לנשיא כבוד של ההסתדרות הציונית. אולם באותה ועידה נתגלעו חילוקי דעות חריפים בין בראנדייס וחבריו האמריקאיים לבין וייצמן. האמריקאים סברו שאת הצד הכלכלי של בניין ארץ־ישראל יש לממן בדרך של משיכת הון פרטי ועל בסיס עסקי. לדידם איבדה התנועה הציונית עם הצהרת באלפור את אופייה המדיני, שכן גמרה בעצם את תפקידה המדיני. הם ראוה מעתה כגוף כלכלי. לשם כך תבעו לרכז בתוך התנועה את כל החוגים המוכנים לתמוך בבניין הארץ. להשאיר בידי ההנהלה את התיאום של הפעילות הכלכלית וריכוזה, את הטיפול בשירותים סוציאליים ופעילות מדינית. פעולות של פיתורח הם הציעו להשאיר ליזמתן של ההסתדרויות הארציות. וייצמן רצה להקים הנהלה עולמית חזרה שתרכז בידיה את פעולות ההתיישבות, ותממן אותה על ידי “קרן היסוד” — המכשיר הכספי המרכזי. מתוך הכרת המציאות בארץ ישראל לא ראה וייצמן אפשרות להפריד באותם זמנים בין שירותים להשקעות עסקיות. וייצמן ניצח אז. גם בוועידת ציוני אמריקה שנתקיימה ב1921 תמכו רוב הצירים במדיניותו של וייצמן. בראנדייס התפטר מתפקידיו בתנועה ועוד רבים מחבריו פרשו עמו. מובן שכל פעולת איסוף כספים בארצות־הברית שלא על דעת המנהיגים המוכרים היתה קשה. שמריהו לוין היה אחד מסוללי הדרך לאיסוף כלסים למען “קרן־היסוד” בארצות הברית ומתוך עבודה זו מצא את דרכו להמוני־העם היהודים באמריקה וקרב לבבותיהם לארץ ישראל ובניינה.


אל חיים ויצמן, לונדון

ניו יורק, 1 בנובמבר 1918

חיים חביבי!

אחרי שיחות רבות שהיו לי עם העומדים, או יותר נכון־עם העומד בראש התנועה הציונית באמריקא ואחרי ישיבות אחדות של הוועד המצומצם שהיו מוקדשות לבירור המצב הנני מוצא לנחוץ להעיר את תשומת ליבך לדברים אחדים.

ראשית כל דע לך, יקירי, כי אנחנו כולנו פה נותנים בך אמון בלתי מוגבל וכי כולנו מוכנים לעשות כל מה שיש ביכולתנו להרבות את השפעתך ולהקל עליך את עבודתך. מתגאים אנו בך ומברכים אותך בלב שלם, כי ההצלחה תאיר לך פנים גם להבא וכי יעלה בידך להסיר את כל המכשולים מדרך תחיית עמנו. ומבקשים אנו אותך, כי גם אתה מצדך תביא לנו את זה האמון המוחלט שאנו מביאים לך, מבלי כסות ממנו אפילו טפח. סלח לי את בקשתי זאת, שבשבילי מיותרת היא, אבל הנסיון שלנו במשך ארבע שעות העבודה לטובת החזקת הישוב שלנו והגנתו הראה אותנו לדעת, כי כשבאים בתביעות לאמריקא מפריזים מעט על מידת התביעות, לפעמים עד רביע ושליש, ואני הייתי רוצה, שלא יהיה מקום לשיטה כזו בין אנשים אחים כמונו. בשביל האמון ההדדי נחוץ לשקול כל תביעה בפלס ולא רק בפלס הצורך כי אם גם בפלס היכולת.

שנית, הננו כעת יותר חופשים לשלוח אנשים מכאן לארץ ישראל, מומחים ובקיאים במקצועות שונים של המדע והתעשיה. ורוצים אנו שהמומחים הללו יוכלו לעבוד עמך תחת הנהגתך בהארמוניה מלאה. ובכן טוב תעשה שתודיע לנו במי ומי היית בוחר לשתף אותם בעבודת השלטון. איזו מומחים אתה מבכר בשעה זו ולמי היית נותן את משפט הקדימה. ידידנו אהרן [אהרונסון], השלוח אליך במלאכות מיוחדת יבאר לך את שאלתנו בפרוטרוט. רוצים אנו שהשער ייפתח לפנינו ושזכות הפתיחה והנעילה בשביל האנשים שנשלח מכאן תהיה מסורה בידי הוועד פה. אין אנו יודעים איזה מצב פוליטי יברא בעד אחינו שבמזרח אירופא, אבל בל תשכח, כי אמריקא קלטה לתוכה כמעט את החלק הרביעי של עמנו וכי אמריקא תתפוס מפני זה מקום הגון גם בנוגע לחומר האנושי של בוני ארצנו החדשים. הנני בוחר לי לדוגמא את שאלת המורים. מורים היודעים עברית ואנגלית יכולים אנו למצוא במספר הגון רק באמריקא, אבל כפי שנראה ממכתבו של ליאון סיימון רוצים אתם, שהוועד הלונדוני יהיה הפוסק האחרון והמכריע בנוגע לבחירת המורים, ובזאת תכניסו רק קושי לתוך השאלה, והענין יתנהג בעצלתיים. יכולים אתם לסמוך על חברינו פה ועל בחירתם והיו בטוחים, כי נשלח רק את הטובים והמשובחים שבהמורים. את שאלת המורים בחרתי, כאמור, רק לדוגמא, אבל יש לשפוט ממנה גם על שאלות אחרות.

לא פעם ולא שתים הבעתי את דעתי, שמוטב היה לוא היית יכול לבוא הנה לזמן קצר, מפני ששעה אחת של התייעצות משותפת מביאה יותר תועלת לבירור הענינים והיחוסים ממאות מכתבים. אבל חברינו לא הסכימו לזה בשעה זו מפני נימוקים שונים וביטלתי את רצוני מפני רצונם, כי מודה אני, שאך תועלת הענין היתה להם לנר וכי יודעים הם לכוון את השעה. אמנם רוצה אני לקוות, שלא יארכו עוד הימים ונזכה להתראות איש את רעהו. היום ההוא יהיה יום מאושר בחיי.

ושלום לך חביבי, לרעיתך ולשני בניך, שבוודאי נחמדים הם שניהם.

שלך בברכת ציון ובאהבה גמורה

שמריה


אל חיים וייצמן 1

לונדון, 30. 1. 1919

חיים יקירי,

אני משתמש בהזדמנות ושולח לך מילים אחדות ע"י [סימון] מארכס. ואל ייראו דברי בעיניך כחזרה.

(1) זכור את אמריקא. אל תשכח אף לרגע, כי שומא על אמריקא למלא תפקיד גדול, אם לא הגדול ביותר, לא רק בהחזרתו של השלום לעולם, כי אם גם בריפוי פצעים רבים, שנגרמו לאנושות. הנני משוכנע בכנות ובעומק־לבי, כי במשך שנות השואה העולמית נתפסה אמריקא־דווקא מפני שלא נסחבה לתוך המלחמה בשנותיה הראשונות־לאידאות נשגבות, שחדרו לתוכה ונספגו בה; ושאך ורק למען האידאות הנשגבות האלה, של הומאניות והסדר ענינים חדש וצודק יותר, נכנסה לבסוף במישרין לתוך הסכסוך העולמי כצד לוחם. מכאן נובע, שאמריקא תעמוד בכל הכוחות על תביעותינו הצודקות.

(2) במקביל לגידול ההכרה המוסרית האמריקנית הכללית, גדלה וחזרה הכרת עצמה של היהדות האמריקנית. תהליך זה טרם נסתיים, והרבה תלוי בכך, איזה יחס חדש נקבע אנו לגבי יהדות אמריקא. במלה “אנו” הנני מתכוון ליהדות אירופא. ההסתדרות הציונית גדלה בהיקפה, אולם טרם הספיקה להעמיק שרשים. וחיזוק שורשים אלה תלי במידה מסויימת ביחסה של הסתדרותנו העולמית לזו שבאמריקא. תשומת־לב — משמעה עידוד, ולעידוד זקוקה כל הסתדרות, וצעירה על אחת כמה וכמה.

(3) מפציר אני בך, שלא תתעצב בגלל קטנות, ושתשים לפני עיניך תמיד אך ורק את הנשגב, המלהיב אותנו כולנו במידה שווה. הפסיכולוגיה היא עניין מסובך למדי, ובמצב של שוויון ניתנה הזכות לכל אחד לפסיכולוגיה משלו, ויש, לכן, להסכים לפשרות, אם עובד אתה יחד עם חברים.

(4) זכור, שעבודתנו אך מתחילה עתה. כידיד, תבין אותי, שלא לי להקל בערכן של התוצאות שהושגו, שנלהב אני להן, ושדווקא משום כך אומר אני לך שמרצך ומסירותך ללא שעור צריכים להוסיף לשמש מעיין בלתי־פוסק לטובת מפעלנו הלאומי, שאך עתה מתחיל הוא להתגשם.

בילינו כאן יום בהתייעצויות. רוזוב הרצה על מצב הענינים ברוסיא. הוא שוחח בּפשטות, ולעומת זאת דיברו העובדות צחות. איזו עצמה רוחנית גילתה יהדות רוסיא בשנים אלה של מיבחנים שלא ייאמנו כלל וכלל. את הערב בילינו עם דה־האז ורובינסון, ובילינו אותו יפה. גילינו את לבותינו, דיברנו על חברים ועל ההכרח בהארמוניה פנימים בעבודה. בכל לבי מאחל אני לך, חיים היקר, הצלחה מלאה בכל פעולותיך. לצערי, איני יכול להיות עמך, אולם מקווה אני, שהנך חש, כי הנני עמך.

פריסת שלום לבבית ביותר ממני לנחום [סוקולוב]. אמור לו, שאני מחכה למכתב ראשון ממנו, ולו אך למלים אחדות. לא מחמת כמוד, כי אם פשוט, מפני שקשה לי להתגבר על האינרציה של שתיקה במשך השנים האחרונות. לו יקל הדבר. פריסת־שלום לבבית ל[ישראל] זיו, ול[מרטין] רוזנבליט אני מתכונן לכתוב.

שלך

שמריה


אל פ. א. שוייצר, ניו־יורק 2

לונדון, 23 באפריל 1919

רע יקר!

במקרה, ומאוחר מדי, נודע לי, שאתה נשארת בפאריס בערך עד ה־20 לחודש. לכן לא כתבתי אליך לפאריס, אלא שלחתי את המכתבים לניו־יורק, לפי הכתובת של משרדך.

מהודעות דה־האז נראה הדבר, שקבוצתו האמריקאית עם מר בראנדייס בראשה, מתכוננת לערוך את נסיעתה לארץ־ישראל במחצית החודש יוני. ידוע לך, כמה עמדתי על הצורך בנסיעה כזאת, במיוחד בשביל אלא הקרואים לעמוד בראש התנועה הציונית. ידוע לך גם איך אני מתייחס אל מר בראנדייס כאל מנהיג מוכשר. דוקא משום כך הייתי רואה כמשגה לערוך את הנסיעה עכשיו, כשבעיית ארץ־ישראל לא נפתרה עדיין באופן פורמלי. בהכירי את המצב בא“י על סמך הידיעות והדוחות האחרונים, אני בהחלט בדעה, שהנסיעה צריכה להתקיים רק אחרי פתרון בעיית א”י בוועידת השלום. אני מבקשך מאוד לתמוך בנקודת ראות זאת. אני רוצה, שארץ ישראל היהודית תוכל לערוך לבראנדייס ולאמריקאים האחרים קבלת פנים כראוי להם, קבלת פנים יפה וגלויה. בתנאים הקיימים היה קשה לערוך להם קבלת פנים כזאת. לכן יש צורך לדחות את הנסיעה לזמן־מה, מפני שהיא זקוקה לאופק בהיר. דבר־נא עם מר דה־האז בעניין הזה הודיעה נא לי את דעתך ואת דעתו.

מבתי קיבלתי רק מברק, שבו היא מודיעה לי, שהיא מתכוננת לעזוב בקרוב את אמריקא. אני מניח, שתפגוש אותה עוד בניו־יורק. אני מחכה לבואה בקוצר־רוח, מפני שאני צריך להתייעץ אתה, כדי לקבל החלטות בעניינים אחדים חשובים מאוד בשבילי. לעת־עתה אני יושב בלונדון ועוסק בארגון המחלקה לתרבות שלנו. בא הד“ר [שמואל הוגו] ברגמן והוא ישאר כאן כמזכיר כללי של המחלקה החדשה. בד”ר ברגמן רכשה לה ההסתדרות הציונית כוח ממדרגה ראשונה.

באו גם נציגינו מפטרוגראד ומקיוב. כולם אומרים פה אחד, שה“בולשביזם” מביא להמוני היהודים נזק רק יותר אפילו מהמשטר הישן של ניקולי השני, שנהרסים היסודות של החיים היהודיים, ושביהדות רוסיא שורר מצב־רוח משיחי והיא מצפה לרגע של “יציאת מצרים”. לוא נתנו לנו בהקדם את ארץ־ישראל! אמנם, העלייה לא"י לא תוכל בזמן הראשון לזרום בזרם גדול, אבל תהיה לפחות לפנינו פרספקטיבה בהירה. מה שווה ההכרה, שבנינו לפחות יהיו חפשים מחיי גלות.

אני מבקשך מאוד מאוד לענות לי מיד אחרי בואך, כי אני צריך עד מאוד להסדיר את ענייני לפני שאני עורך תכנית לפעולות.

קיבלתי מברק מבריינין. העניין הוא בזה, שהוא לא הגיש את כתב היד במועד שנקבע3, ומר ברקוביץ הפסיק את התשלומים השבועיים, כפי שהותנה. טלגרפתי למר ברקוביץ, שימשיך לשלוח במשך חודשיים נוספים, אבל אני דורש, שכתב־היד יוגש אז. אני שם לב כאן לא רק בצד המסחרי של העניין, אלא במידה רבה יותר בצורך שהספר המוזמן יהיה בידינו בהקדם, כי הוא נחוץ. מחברים פונים אלי עם הצעות שונות, בתוכן הרבה טובות ומושכות. לעת־עתה אני דוחה לזמן־מה בתקווה, שיעלה בידי בכל זאת ליצור משהו כביר.

דרישת שלום לבבית לווירה בת גריגורי היקרה ולילדים שלכם. כתוב לי בפרוטרוט על כל מה שנוגע לך. האמינה, אינני מחפש ידיעות, אינני דורש כלום, כי אני מאמין לך בהחלט ואני יודע, שאתה תעשה את הכל, כדי להקל על תפקידי. אני רוצה לדעת כמה שאפשר יותר עליך מנקודת ראות ידידות טהורה ומסירות

אני לוחץ חזק את ידך

שלך

ש. לוין


אל הלל זלטופולסקי, כעת קושטא

לונדון, כ“ט ניסן תרע”ט

לידידי וחברי היקר, שלום וברכה!

את מכתבי זה הנני כותב לך בשם הוועד הפועל של הסתדרותנו, היושב כעת בקביעות בלונדון. על ידי הלשכה לעניני חוץ של הממשלה הבריטית נודע לנו, כי שוהה אתה כעת בקושטא וכי נכון הנך לעלות לארץ ישראל. שמחנו עד למאד על הידיעה הזו בהכירנו את ערכך הגדול בעד עבודת התחיה שלנו. והנה אחרי שקלא וטריא באנו כולנו, כלומר כל חברי הוועד הפועל, לידי מסקנא לבקש אותך בשם כל הקדוש לנו, כי תואיל נא, טרם עלותך לארצנו המתחדשת, לבוא ללונדון ולהשתתף עמנו בסידור העבודה ועיבוד התכנית שלה בשביל העתיק הקרוב. ביקשנו את הממשלה הבריטית כי תקל עליך את חומרת הנסיעה, והננו מקוים כי היא תמלא את בקשתנו, כמו שעשתה בנידון חברנו מ"מ אוסישקין.

בטוחים אנו, כי גם אתה תסכים להשקפתנו, שהיא מבוססת על יסוד ידיעתנו את המצב לכל פרטיו. אי אפשר לנו לאמר מראש בהחלט כמה תארך ישיבתך פה במחיצתנו, אבל חושבים אנו, כי שכר עבודתך יהיה גדול כל כך עד שבשום אופן לא תחוס על הפסד הזמן. מרכז העבודה הוא כעת בלונדון, ואם גם תשהה פה אך זמן קצר, יהיה דרכך ברור לפניך ותוכל להתאים את השתתפותך אתה בעבודתנו הגדולה לצרכי השעה ולתביעותיה.

מעצמך תבין, חברנו היקר, כי אי אפשר למסור במכתב את כל השאלות החשובות העומדות כעת על הפרק, ולוא רק תמציתן. ומעצמך תבין, כי לא היינו מטילים עליך טרחה חמוּרה, הכרוכה בנסיעות רחובות בזמן הזה, לוא לא מצאנו כי הדבר נחוץ על למאד.

הננו מחכים לתשובתך החיובית.

בברכת ציון המחודשת

בשם הוועד הפועל

שמריה הלוי לוין


אל מנחם אוסישקין, ירושלים

כ“א חשון תר”פ, 14. 11. 1919

חברי היקר,

בשים לב ובהתענינות מרובה הנני קורא את כל מכתביך שהנך שולח להמרכז, ומרחוק הנני רוחש לך ברכה שתמצא בך את הכוח ואת העוז ליישר את ההדורים הרבים הרובצים על דרכנו החדשה הרחוקה עדיין מהיות סלולה.

והנני להשיב לך על כל השאלות שנגעת בהן במכתבך האחרון אלי כסדרן:

(א) בדבר יחס “המזרחי” אל התה“מ שלנו בא”י ותביעותיו — אשרי המאמין שנצליח למצוא על נקלה את האפשרות להתפשר עם “המזרחי” ולשעבד את רצונו שיהא נשמע אל ההסתדרות הכללית. האמינה לי, יקירי, שאיני מוצא בי כל התנגדות עיקרית לה“מזרחי” בתוך מפלגה אורתודוכסית ושאני מכיר בזכותה במלוא המובן לכונן בארץ בתי ספר משלה שרוח המסורה תהא שליטה בהם. אולם לצערי — יותר ממה שאני רואה בה מפלגה אורתודוכסית הנני רואה בה מפלגה קלריקלית השואפת לשפוך את ממשלתה גם מחוץ לתחומיה, וחושש אני שבמקל נועם לבד לא נצליח להיפטר מכל החיכוכים הפנימיים שבין ה“מזרחי” וההסתדרות הכללית. בכל אופן מודה אני שלעת־כזאת מן הנחוץ עד למאוד לבוא לידי איזו פשרה שתהי ולבלי בזבז את כוחותינו הדלים בלאו הכי על דברים שאינם עומדים בשעה זו ברומו של עולמנו.

(ב) בדבר בית הספר התיכוני החקלאי בפתח־תקוה — אתך הצדק. ומובטחני שתוציא מתחת ידך דבר מתוקן.

דולג אני על סעיפים ג' ו־ד' שבמכתבך, שאגישם לפני הועה"פ לדון עליהם, והנני עובר אל שאלת הטחניקום.

(ג) ארטור הנטקה כתב אלינו שממקור נאמן נודע לו שהאדון יעקב שיף מתענין בהטחניקום וגם שאל את פי מנהלי ה“עזרה” על המחיר שהיו מתרצים לקבל בעדו. אנחנו טלגרפנו לכם אודות זה למען תזדרזו לעשות את הצעדים הנחוצים להעביר אותו לרשותנו. אמנם בינתים נתקבלה תשובה מאמריקא על שאלתנו בדבר הטחניקום, כי מר יעקב שיף רוצה לקנותו מיד ה“עזרה” ולתת אותו במתנה לההסתדרות הציונית.

(ד) הנך מעמיד את עולמנו במכתבך על שלושה דברים: כסף, אנשים ומשמעת. אך בחלקך את העבודה בין חברינו הנך מעמיס על שכמך את העבודה היותר קלה בערך להשאר את המשמעת. ידידינו המומחים בעניני כסף שוהים כל הזמן בפאריס ואני אינני אופטימיסט גדול כ“כ ששאלת הכסף החמורה תיפתר באופן קל. מרגיש אני שחסרים לנו עוד עובדים שישתפו את כל כוחותיהם לצרכי השעה הגדולה, ואין אני רואה לע”ע מאין יבואו העובדים החדשים האלה. אמריקא, למרות התקדמותה הציונית הגדולה, עדיין רחוקה היא מא“י. היא נעשתה שותפה ביצירה רק בשנים האחרונות וע”כ לא הספיקו עוד יסורי היצירה להתחבב עליה; היהדות הרוסית עודנה קרועה לגזרים דוויה ומחופה ומרחפת בין יאוש ותקוה; ומאירופא המרכזית מגיעים אלינו רק דברי ביקורת חריפה, אי שביעות רצון והתלוננות, והמבקרים שוכחים לגמרי שאין אנחנו אדוני המצב ושעת ידי דחיקת השעה לא נשיג כלום.

(ה) “התחיה“4 עודנו בחתוליה. אני הנני טרוד פה כמעט כל הזמן מפני שמרבה אני גם בנסיעות ועוזרים אחרים לא מצאתי לי לעבודה זו, ראשית מפני ששעתי לא היתה פנויה לבקש, והשנית — לא הייתי מוצאם גם אלמלי בקשתים. במקרה נזדמנו לידי עוד שני אנשים שקנו מניות “התחיה” כל אחד בעד אלף ליטרא שטרלינג, הלא הם האדון מרגליות מבוקרסט והאדון פיינסון. הייתי מוצא עוד קונים אבל כל אחד חוקר ודורש כמה כסף נמצא כבר במזומנים בקופת החברה ולי לא נעים כלל להשיב שרק סכום מצער נכנס עד היום אל תוך הקופה. רבי אשר [אחד־העם] שלנו לא חתם עדנה על הפרוספקט, והנני מבין, אע”פ שלא בפירוש אתמר, שהוא מתייחס אל כל הדבר הזה רק כאל אתחלתא קטנה. אין לי כל ספק בדבר שאלמלי היה נמצא בהקופה במזומנים לכה"פ כל מחירם של אותם המניות שכבר נמכרו, היה מצרף גם הוא את חתימתו לחתימותינו אנו.

(ו) החלטתי לגמור את עניני פה ולהשתקע בארצנו בתחילת שנת האזרחים הבאה, אך איך אפשר לקבוע דברים ולהחליט החלטות, אפילו כשהן נוגעות רק לעצמך, בה בשעה שהעבודה המשותפת שלנו שלנו אינה מסודרת כל עיקר. הרי יודע אתה שהחלטנו פה לקרוא לאסיפה שנתית בבזיליאה בחודש ינואר, אבל כפי הנראה תתנגד אמריקא גם הפעם להחלטתנו זו ועדיין אין אנו יודעים מתי תצא החלטתנו בדבר הועידה אל הפועל.

מתוך זה נבצר ממני לקבוע בדיוק את זמן בואי לא“י, אולם תקוותי תשעשעני שבעוד זמן קצר והמצב הכללי יתחוור ויתלבן ואזי אודיעך בטלגרמה גם ע”ד הדירה. בכל אפון אני מודה מקרב לב על דאגתך להכין בשבילי דירה בקרבתך.

אביגדור [יעקובסון] נסע מפה לפני ימים אחדים. הוא יבקר ארצות אחדות כדי לחזק את הקשר בין המרכז וההיקף הציוני. רבי נחום [סוקולוב] שהה פה כשבוע ימים ושב פריזה.

והנני ידידך הנאמן שלך

שמריה לוין


אל שופט השלום, יעקב מוזר

ח' כסלו תר"פ, 28. 11. 1919

אדון מאוד נעלה,

ירשה נא לי כבודו להביא לו בזהבשם הוועדה הפועל של ההסתדרות הציונית, בשם לשכת החינוך והתרבות שאני מנהלה, ובשמי אני, את ברכותינו היותר חמות ועמוקות ליום הגיעו לגבורות, ליום הולדתו השמונים.

בכל רחשי הכבוד והיקר ובהכרת תודה רבה בא לפנינו, ביחוד ביום הזה זכרון פעולותיו הגדולות אשר עשה לטובת עמנו ותחייתו, ובפרט — לטובת הגימנסיון העברי ביפו שעזר ביד רחבה מאוד להקמתו מהמסד ועד הטפחות. ישמח האב ביוצאי חלציו של הגימנסיון הזה, בהתלמידים העברים הנאמנים שכבר העמיד לעמנו, ובהעבירו לעיניו במחזה ביום הזה את מחנה בני הנעורים המחונכים בבית הזה על ברכי התורה והחכמה בלשון תפארתנו, בשוותו בדמיונו את כל בני־עתידנו אלה שטפח ורבה המכון הזה, ובראותו את כל קהל נכדיו אלה נושאי גרעיני תחיית רוחנו לדורות הבאים — ורחב לבו בחדוות־נוער ולטפה אותו עדנה חדשה לימי זקנה והיתה לשיבתו תפארת בחורים!

הננו חוגגים אתו יחד את חג־הגבורות, והננו מפללים שיאריך אלוהים את ימיו ושנותיו ויזכה לראות בנחמת ציון ובבנין ירושלים ועיניו תחזינה את המוני נכדיו אלה, חניכי הגימנסיון העברי משאת נפשו — למודי ד' דורשי תורה ותושיה בתוך כתלי האוניברסיטה העברית בירושלים!

בשם הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית הנני חותם

בכל רגשי הכבוד ובברכת שיבה טובה

שמריה לוין


אל הוועד הפועל המצומצם, ברלין

חברים־לדעה נכבדים מאוד,

כבר הגיעתכם ההודעה שפורסמה גם על ידי ה־Zionist Bulletin כי הוועידה הציונית השנתית בבאזל, שאמוּרה היתה להתכנס לימים 18 – 23 בינואר, מן ההכרח היה לדחותה על יסוד החלטה של הוועד הפועל מיום 22 בדצמבר. רואים אנו צורך להשלים הודעה זאת.

הוועד הפועל אמר לכנס את הוועידה השנתית לזמן הנזכר מפני שדחק בו רצונו לזמן בצוותה, סוף סוף, את נציגיה של ההסתדרות [הציונית] בכללותה לישיבה משותפת ולמצוא לו שעת כושר להודיע להם על המפעלים שבוצעו בכל תחומי פעולתנו, להבהיר בפניהם את המצב כותו ולשמוע את דעתם לעניין הכרעות על המשך הפעולה.

הוועידה הראשונה הגדולה יותר של ההסתדרות [הציונית] לאחר המלחמה נתכנסה בפברואר־מרץ 1919 בלונדון. אז היתה קיימת התקווה, כי תוך זמן קצר יגיעו הדברים לכלל הבהרת המצב הפוליטי ולכלל הכרעה בשאלות החשובות ביותר לציונות, וכי לאחר־מכן גם אפשר יהיה לכנס, תוך זמן קצר ביותר, קונגרס או לפחות ועידה שנתית בה תהיינה מיוצגות כל הפדראציות.

תקווה זאת לא נתגשמה. המצב הפוליטי הכללי נתבהר באטיות כה רבה, בניגוד לצפוי מראש, עד כי מן ההכרח היה — בקשר להשהייתה של כריתת חוזה השלום עם תורכיה — להוסיף ולהשהות גם את ההכרעה הפוליטית בעניין ארץ ישראל, ועם זאת לדחות גם את השלמת תכניותיה של ההנהלה הציונית בדבר הפעולה העתידה בארץ ישראל.

מצב זה גרם, כפי שניתן להבין, כבכל המדינות והעמים כן גם בקרב העם היהודה וההסתדרות הציונית, לאי־שקט גובר והולך, שהוסיף והכביד גם על עבודת ההנהלה הציונית.

אי־שקט זה, אשר כל הסיבות האלו גרמו לו, התגבש בחדשים האחרונים יותר ויותר לכדי תביעה של ממש מצד פדרציות רבות לכינוסה של ועידה שנתית. ההנהלה הציונית ראתה תביעה זו בעין יפה ביותר, ודבר־יכולתה לכנס ועידה זו בהקדם ככל האפשר היה בראש משאלותיה. אלא שכינוסה של ועידה שנתית כגון זאת, אשר כל הפדראציות תהיינה מיוצגות בה, בלתי אפשרי היה לחלוטין להעלותו על הדעת לפני סופו של סתיו 1919, מאחר שהמצב הפוליטי הכללי, ששינויו לא היה נתון בידיה של ההסתדרות הציונית, לא הניח אפשרות לכינוסה.

מכיוון שבינתיים הצטרפו יחד לא רק קולותיהן של ההסתדרויות הציוניות בפולין, צ’כוסלובאקיה, גרמניה ואוסטריה בתביעתן לכינוסה של ועידה שנתית, אלא ציוני בלגיה, הולאנד, צרפת, סקנדינביה וארצות אחרות גם הן תבעו ועידה זאת, החליטה ההנהלה בתחילת נובמבר [1919] לכנס את הוועידה השנתית במחציתו השניה של ינואר בבאזל כדי למנוע, שוועידה שנתית שתוזמן ללונדון שוב תעוכב בכונן של כל מסיבות שהן. דגש מיוחד הוטל על כך, שבוועידה יוכלו להשתתף נציגיה הציוניים של רוסיא הדרומית, מכיוון שבאזור זה, בקרב ההמונים היהודיים הרחבים שנפגעו על ידי אסון־הפרעות הגדול, נתגלתה שאיפה תהומית לעלייה לארץ ישראל, ועל יסוד הדינים־והחשבונות המהימנים, שהוגשו להנהלה, לא נראתה אפשרות של פרסום הוראות לציוני הארצות האלה בדבר הפעולה הנוכחית והעתידה — מבלי להביא לכך שייערך דיון יסודי בוועידה השנתית.

ההחלטה הסופית בדבר כינוסה של הוועידה השנתית נתקבלה בלא שהיתה קיימת ודאות, כי הסתדרות ציוני אמריקא יראו אפשרות לעצמם — בהתחשב בחשיבותה של הוועידה השנתית להסתדרות [הציונית] כולה — להשתתף, אם גם לא על ידי ייצוג שיהיה הולם את מידת חשיבותם, הרי מכל מקום על ידי משלחת של נציגים רפרזנטאטיביים. כך הונח גם לגבי יתר הפדראציות שמעבר לים, כגון קנדה, ארגנטינה, ודרום־אפריקה.

ההזמנה נתקבלה על ידי רוב הפדראציות בסבר פנים יפות; רק פדראציות מעטות הביעו את מורת־רוחן על כך שהוועידה אמורה היתה להתכנס בשווייץ, מפני שהבדלי השער שבין הכסף השווייצי לבין המטבע של מרכז־אירופה ומזרחה היה בו משום גורם מכביד במידה עצומה על השתתפותן.

לעניין זה יש להוסיף, כי אי־אפשר היה לבחור בעיר שמקומה מזרחי יותר, מפני שהמנהלים אין ביכולתם להתרחק כולם יחד ממרכזי הפעולה המדינית.

אלא שלדאבון לבנו הרב הודיעה תחילה הסתדרות ציוני אמריקא, כי אין ביכולתה כלל להשתתף בוועידה השנתית שזומנה. לחודשי־השנה הראשונים דווקא תוכננה באמריקא מגבית גדולה, שבהצלחתה תלוי, מבחינה כספית, המשכו של המפעל הציוני כולו (ובעיקר — בארץ ישראל), מכיוון שחלקו הגדול ביותר של התקציב הציוני מימונו, כידוע, מכספי ציוני אמריקא, בפעולת־מגבית זאת אי אפשר לוותר כלל על מנהיגיה של הסתדרות ציוני אמריקא, ועל כן מן הנמנע הוא לחלוטין, לדבריהם, כי הציונים האמריקניים ישתתפו בישיבה, על אף רצונם העז.

ההנהלה הציונית קיימה חליפת מכתבים נרחבת עם הציונים האמריקניים בעניין זה. בהמשכה של חליפת מכתבים זאת הציעו הציונים האמריקניים כי הוועידה שזומנה לא תהיה בגדר ועידה שנתית חוקית אלא רק בבחינת ועידה של ציוני אירופא, שסמכותה לא תהיה, לפיכך, אלא במסירת ידיעות, ללא זכות לקבל החלטות בעלות תוקף חוקי. ועידה שנתית חוקית תכונס, לפי הצעתם, בחודש יולי בשנה הבאה, ובוועידה זאת אמרו הציונים האמריקניים להשתתף השתתפות שתהיה הולמת את חשיבות הסתדרותם.

חליפת המכתבים בעניין זה נמשכה עד לפני כמה ימים. בעיני ההנהלה הציונית ברור היה מלכתחילה, כי ועידה שנתית ללא השתתפותם של ציוני אמריקא תביא את ההסתדרות [הציונית] כולה במצב קשה במידה היוצאת מגדר הרגיל. כתוצאה מכך עוד נשלחו דינים־וחשבונות מיוחדים אל הסתדרות ציוני אמריקא בהם תואר בפרוטרוט מצב ההסתדרות [הציונית] כולו והובעה הבקשה להביא מצב זה בחשבון ולשלוח משלחת.

בעת ובעונה אחת עם תשובתם של ציוני אמריקא על טענות אחרונות אלה, לפיה אין יכולתם לשנות את החלטתו של ה־Executive Connittee שלהם על אף ששקלו בכל הסיבות, הגיעו גם ידיעות מקנדה ומארגנטינה לפיהן ארצות אלה אף הן אין באפשרותן להשתתף בוועידה.

מרוסיא הדרומית הגיע מברק לפיו לא יוכלו הצירים להגיע לבאזל למועד שנקבע, ודרשו במפגיע שהוועידה תידחה. כן דרשו, כי הוועידה השנתית תתכנס לא בשוויץ אלא בסלוניקי, מטעמי שער־המטבע. ידיעות אלה הראו, כי בבאזל אין להביא בחשבון את השתתפותם של ציוני רוסיא הדרומית.

גורם זה הופיע בעת ובעונה אחת עם שינוי שחל במצב הפוליטי. בשבועות האחרונים התנהל משא־ומתן בין הממשלה הצרפתית והאנגלית בדבר חוזה־השלום עם תורכיה. קרוב לוודאי היה, עד לאותו זמן, כי החוזה עם תורכיה לא יגיע לכלל דיון לפני אביב שנת 1920. אלא שבינתיים הביא המשא־ומתן האחרון שבין אנגליא וצרפת לכלל החלטה לגשת עתה, מכל מקום, לכריתת החוזה עם תורכיה — כפי שבוודאי נודע לכם. ההנהלה הציונית קיבלה ידיעות במישרין מהן אפשר להסיק, כי קרוב מאוד לוודאי שבהמשך חודש ינואר תגיע לדיון ובוודאי לידי גמר, בקשר לחוזה התורכי, גם שאלת המנדט על ארץ ישראל. מובן מאליו הדבר, כי בדיונים אלה, המתנהלים בפאריס ובלונדון, חייבים ההנהלה ובמיוחד המנהיגים הפוליטיים להימצא במקום המעשה. מן הנמנע הוא לכנס באותו הזמן ועידה, שהרי אין בה טעם ללא השתתפותה של ההנהלה האחראית. אפילו יקרה — ודבר זה נראה ברגע הנוכחי כרחוק מאוד מוודאי — שהדיונים לא ירחיקו לכת במידה כזאת בינואר, הרי אף על פי כן אין ההנהלה רואה רשות לעצמה להביא אפשרות זאת בחשבון ולכנס את הוועידה בלא שתיתן את דעתה על השאלה, האם תוכל ההנהלה להשתתף עם לאו. שיקול זה הוא שהכריע את הכף.

במושב הוועדה הפועל מיום 22 בדצמבר הוחלט, לאחר התייעצות מעמיקה בעניין מצב פני הדברים כולו, על דחיית הוועידה השנתית. בו בזמן הוחלט לכנס, במהירות ככל האפשר, מושב של וועד הפועל הגדול בלונדון כדי לשתפו במיוחד בטיפול בשאלת המאנדט ובשאלות בהן יש לקבל החלטה מכרעת.

במושב הוועד הפועל מיום 22 בדצמבר בו נתקבלו החלטות אלה השתתפו, מלבד כל חברי הוועד הפועל הגדול השוהים בלונדון, האדונים סוקולוב וד“ר שמריה לוין מטעם הוועד הפועל המצומצם וכן ד”ר מאכס נורדאו.

מגישים אנו תאור מפורט זה לפדראציות הארציות ולפדראציות המיוחדות שלנו מפני שמאמינים אנו, שיבינו את הגורמים שהביאו לידי שינוי־ההחלטה, ושיסכימו עמם. ההנהלה הציונית תניח בידי מושב הוועדה הפועל הגדול את ההחלטה בדבר כינוסו של מושב הוועידה השנתית.

לפי שעה מונחת לפנינו הצעה ההוגשה על ידי הסתדרות ציוני אמריקא — לקבוע ועידה שנתית ליולי 1920, מכיוון שציוני אמריקא לא יוכלו להשתתף בוועידה כללית אלא במועד זה. הוא הדין לגבי רוב הפדראציות האחרות שמעבר לים. הוועד הפועל הגדול נאלץ יהיה להחליט, בהתחשב במצב הארגוני והפוליטי כולו, מתי ולהיכן יש לכנס ישיבה, והאם אפשר יהיה לכנס את הקונגרס במקום הוועידה השנתית.

בברכת ציון, ש. לוין

בברכת ציון, ש. לוי



  1. תורגם מרוסית  ↩

  2. תורגם מרוסית  ↩

  3. חיבורו על הספרות העברית החדשה.  ↩

  4. * בית־דפוס והוצאת ספרים.  ↩

המלצות קוראים
תגיות