רקע
שמריהו לוין
פעילות תרבותית והכנות להוצאת ספרים
mנחלת הכלל [?]
jזכרונות ויומנים

 

פעילות תרבותית והכנות להוצאת ספרים

כמנהל לשכת החינוך ראה שמריהו לוין להקים הוצאת ספרים חדשה, שתתן דעתה להביא לפני הקוראים והלומדים ספרי יסוד. במכתב למשרד הארץ־ישראלי ביפו הוא מסביר בהרחבה את הדברים– והוא עצמו נרתם לעבודה והקים מוסד להפצת ספרים עבריים “התחיה”. הוא נתקשר עם מחברים שונים והחל לפתח פעילות מו“לות עניפה. הוא ביקש להתקין את מילונו של ובסטר כמילון אנגלי־עברי, שיצא לאור לימים בהוצאת “דביר” בעריכת ד”ר יהודה אבן־שמואל (קופמן). התקשר עם אליעזר בן־יהודה בדבר חיבור ספר בן ו' כרכים על אבות הלשון העברית לאחר המקרא. את ראובן בריינין שכר לכתוב ספר על תולדות הספרות העברית החדשה. עמד בקשרים עם דוד ילין וא"א קבק בדבר הוצאת ספרים משלהם, וכן עם פרופ' אשר גולאק איש המשפט העברי.

הוא התקשר עם נדיבים־תורמים והלך בגדולות. הוא עצמו ציין לטובה את פטר שווייצר שנצטרף בערוב ימיו לתנועה הציונית ותמך בו הרבה בעבודתו.

בארצות־הברית עמד לימינו הסופר י"ד ברקוביץ, שהיה ממונה על הסניף של הוצאת “שטיבל” בארצות הברית.

בראשית תרפ“ב (סוף 1921) נתקשר עם ח”נ ביאליק, ו“התחיה” נתאחדה עם הוצאת “דביר”. בכל אותו פרק לא פסק מפעילותו בהנהלה הציונית. במחיצתו עבדו ד"ר הוגו ברגמן – מי שנעשה לימים מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ושמואל גינצברג – לימים פרופ' גינוסר. פרופ' ברגמן הועבר בתוקף הנסיבות להנהלת הספריה הלאומית בירושלים.


אל פ. א. שווייצר, לעת עתה פאריס 1

לונדון, 29 במארס 1919

ידיד יקר!

כתבתי לך אתמול מכתב ארוך, שבו הודעתי לך על תוצאות בקורי אצל הפרופ' ועל תכניותי האחרות. מסרתי את המכתב למר חיימסון, הנוסע מחר לפאריס. זה היה בשעה 4 אחר הצהרים. בערב של אותו יום, בשעה שמונה, קיבלתי את מכתבך מיום ה־25 לח"ז, שהדהים אותי כמו רעם ביום בהיר. תבין את זאת בעצמך ואני חושב למיותר להרחיב את הדיבור על זה. אני מוקיר אותך ביותר כבן אדם וכרע, וכאב, מאוד כאב לי לבי, בראותי ממכתבך, שתנאים לא נוחים הכריחו אותך לעשות צעד, העומד בניגוד לכל ישותך.

לא אדבר על עצמי. אנחנו עומדים עכשיו בפני תפקיד לאומי גדול כזה, שכל העניינים הפרטיים נדחקים הצידה. מתהווה לעינינו תהליך גדול של תחיית העם, ונדמה לי, – סלח לי על חוסר עניוות מצדי, שאמצא בכל מקום אפשרות לתת מכוחותי. לא בזה העניין. העניין הוא בזה, ששינוי יחסך למפעל, שהוחל בו2, ישמש, אם יתפרסם הדבר, עיכוב, שיפריע מאוד את התפתחותו. זה ראשית, ושנית, אינני רואה כל אפשרות לעצמי לוותר על חוזים, שהיתה לי הזכות המוסרית והפורמאלית לעשותם.

לכן אני מציע, בשם ידידותנו ובשם העניין, לעזור לי לפחות לצאת מן המצב הקשה, שבו אני נתון. להבא לא אחתום על שום חוזים, עד שלא יהיו מובטחים במזומנים, אולם על אלה שחתמתי כבר אינני יכול לוותר. כדי למלא את כל התחייבויותי הישנות הן כלפי הסופרים והן כלפי העולם היהודי – אל תשכח, שעל פרסומים אלה כבר נתפרסם בכל מקום – יהיה צורך ב־20,000 דולר לפחות. אינני יכול בשום אופן לסמוך על אחרים. חושבני, שתסכים אתי. לדבר עכשיו עם אנשים אחרים, אפילו עם ידידים, על העניין ולהעלים מהם את אשר קרה, אינני רואה רשות לעצמי, ולספר – משמע לתת מהלומה לדבר במו ידי. אם תהיה לי כנגד זה אפשרות לקיים את דברי ולהוציא לאור לפחות את הספרים, שעליהם נתפרסמו מודעות, אני מקווה להרחיב את המפעל במשך הזמן ולהעמידו על רמה מתאימה.

אתה, ידיד יקר, יודע מכל איש אחר, שלא השתדלתי בשום אופן להשתמש בטוב לבך וביחסך היוצא מהכלל אלי. אתה זוכר, שלפני שקיבלתי את הצעתך באתי בדברים עם הסופרים, עשיתי הכנות מוקדמות לארגון המפעל, ורק אחרי כן החלטתי להגשים את תכנית ההוצאה לאור, וגם אז בקנה־מידה קטן יותר מאשר הצעת.

אני מבקשך מאוד להשאר אותו שווייצר טוב ומסור, כמו שהכרתיך מן הימים הראשונים להכרתנו. יהי רצון, עסקיך יוטבו במידה כזאת, שתוכל לשרת במרץ כפול את העניין הקדוש, שבשמו ידידותנו ההדדית נקשרה, גדלה ונתחזקה. אני מקווה, נתראה בקרוב בא“י, מאוחדים הן ע”י מטרה משותפת והן ע"י עבודה משותפת.

אני מאחל בכל לבי לך ולוויירה בת גריגורי היקרה דרך צלחה. מסור נא דרישת שלום לבבית ממני לילדים, ובמיוחד למאיר הטוב והחביב. אני מקווה לקבל ממך תשובה בלי דיחוי.

המסור לך, שלך

ש. לוין


אל פ.א. שווייצר, ניו־יורק 3

לונדון, 7 באפריל 1919

ידיד יקר!

אינני יכול לתאר לך כמה שימח והרגיע אותי מכתבך מיום ה־1 לח“ז. נוכחתי ממנו, שלא נשתנה כלום ביחסינו האישיים – וזה בשבילי העיקר. מילדותי אני רגיל להוקיר ידידות יותר מכל דבר אחר בעולם, ועד היום שמרתי על יחסי זה לרעוּת. בשנים האחרונות לא התעניינתי כמעט לגמרי בחיים פרטיים, כי היה לי מגע בעיקר עם ההמונים, אל בן־האדם התקרבתי לעתים רחוקות. סבלתי מזה סבל נפשי, אבל התאמצתי בכל כוחותי להמם בי כל תשוקה לידידות אישית, בהתמסרי כולי ל”עניין", בלי שהייתי משאיר לעצמי פנאי לחשבונות אישיים. תבין איפוא כמה יקרה לי הידידות שרכשתי לי באמריקא באופן כל כך מקרי. אני אומר במקרה, מפני שלולא ניגשת אלי ולולא הרגשתי בדבריך מהרגע הראשון קול של ידידות אמיתית טהורה מכל תערובת, הייתי עוזב את אמריקא עם אותו מטען הידידות, שאתו באתי לאמריקא לפני חמש שנים. תסכים, שבין מעריץ, תלמיד, ידיד, תומך, חבר לדעה ובין “רע” – גדול המרחק.

היה לי נעים פי כמה, לוא יכולתי למלא את כל מכתבי בתוכן אחר, לא עסקי, אולם לדאבוני אין הדבר אפשרי. צריך לצאת ממצב קשה, ואני מקווה, אני בטוח, שאתה מצדך תעשה את כל האפשרי, כדי לעזור לי בזה.

עד עכשיו חתמתי 4 חוזים על ארבעה חיבורים. רק המילון של ובסטר יעלה בערך 20,000 דולר. מלבד הסכומים שהוצאתי בעניין זה ולפי החוזה עם [אליעזר] בן־יהודה, השארתי למר [י“ד] ברקוביץ 9,500 דולר ואני סבור שסכום זה יספיק לכל היותר רק לתשלום שכר־הסופרים למשתתפים במילון לפי ובסטר. לכל ביחד יהיה צורך לפחות בסכום של 20,000 דולר נוספים. אשתדל לקמץ עד כמה שרק אפשר. צריך יהיה להדפיס את המילון בא”י, כי ההדפסה באמריקא תעלה ביוקר רב מדי. (סימון) עובר לא"י והוא ישגיח על העבודה.

האמינה, לי כואב מאוד לדרוש ממך עכשיו קרבן כזה, אולם אינני רואה שום מוצא אחר. אם תשלח לי את הסכום הזה של 20,000 דולר, והוצאת הספרים שנמסרה הודעה עליהם תהיה מובטחת ולא תהיה תלויה במקרה, אוכל לעסוק בשקט בפיתוח נוסף של התכנית כולה שהוחל בה. אני משוכנע, שהגשמתה תעלה בידי. אני ארגיש את עצמי שוב רענן ברוחי ומוכשר לעבודה יוצרת.

זה דבר אחד. אולם יש עוד דבר שני חשוב מאוד, שהייתי רוצה, שתתעניין בו. דבר נא עם מר ברקוביץ ושטיבל. יתכן שהאחרון יסכים לגשת להוצאת אנציקלופדיה עברית לפי תכניתו של אחד־העם. לוא הניח את היסוד למפעל זה, הייתי יכול בקלות לשתף בו עוד משתתפים מבין ידידי ומכירי. דעתי היא, שזו היא חרפה, שאין לנו עד כה אנציקלופדיה עברית חדשה, מדעית. ספר כזה יכול לתת דחיפה כבירה לכל הספרות המדעית שלנו בעתיד. מברקוביץ לא קיבלתי בזמן האחרון שום מכתבים. אינני יודע מה הסיבה.

בנוגע למצב בריאותי הרי אני משגיח עליו ברצינות. אני מחכה בקוצר־רוח לבואה של בתי. בימים אלה ייכנס הרופא שלי אתי אל מומחה נוסף. אני מבין היטב, עד כמה הכרחי בשבילי להבריא לגמרי.

מהתמונה של וויירה בת גריגורי ישנם כבר צילומים. אני מקווה, שהתמונה תישלח בקרוב לניו־יורק. כך אמר לי מר פיליחובסקי, המצייר עכשיו אותי.

כתוב לי מתי בדעתך לנסוע לא“י. אני רוצה להסתדר כך, שאפגש עם כל הקבוצה בגיברלטר ואסע לא”י עם האמריקאים.

דרישת שלום לבבית לוויירה בת גריגורי ולילדים.

שלך המסור

ש. לוין


אל ד"ר הוגו ברגמן, פריז

לונדון, 7 באפריל 1919

לידידי הנכבד, שלום וברכה!

חשבתי כי יעלה בידי להתראות עם כבודך פה בלונדון ולשוחח עמך בדבר השתתפותך בעבודה התרבותית של ההסתדרות הציונית הכללית. לצערי הנני רואה ממכתבך למר [ליאו] הרמן, כי אי אפשר לך כעת לבוא הנה, והנני רואה עוד, כי מר אוסישקין ומר ילין לא מסרו לך את הענין כהוויתו. הן מעולם לא עלה על דעת מי ממנו להציע לפניך, כי אתה תעסוק באיסוף כספים בעד החזקת בתי הספר בארץ ישראל או לעסוק בתעמולה בשביל המטרה הנזכרת. לא לעבודה כזו הנך מוזמן, ואין אנו אחראים אם מסרו לך בשמנו דברים שלא נאמרו. ניגשים אנו כעת לסדר את המחלקה התרבותית על יד ההסתדרות הציונית. המחלקה הזו צריכה להקיף את כל העבודה התרבותית לכל מקצועותיה, החל מן בית הספר למתחילים ועד האוניברסיטא העברית ומן ה“אלפא־ביתא” ועד “אוצר היהדות”. כלומר היא צריכה להיות מיניסטריון להשכלה בזעיר אנפין לעת עתה. וחשבנו כי עטרת מזכיר ראשי, שהוא הוא המסדר ומעבד את כל החומר הדרוש בתור יסודה של עבודה זו, תהיה הולמת אותך. וכי מצדך תמצא חפץ בעבודה כזו. ענייני הכספים וכל הדאגות האחרות הנובעות מתוך השאלות החומריות, חשבנו, כי המה יהיו ממך והלאה, וכי כבודך יהיה הממונה רק על הצד המדעי, שעבודה כזו זקוקה לו.

אמנם חושב אני, כי אי אפשר לבאר את הענין לכל פרטיו ע"י חליפת מכתבים, וכי נחוץ יהיה לנו להזדמן בקרוב לפונדק אחד ולדבר על הענין לכל רחבו ולכל עמקו. ואין אצלי שום ספק, כי לכשיתברר הענין לכל צדדיו לכבודך תציע בעצמך את השתתפותך בעבודתנו התרבותית, כי תבכר אותה על כל ההצעות האחרות.

בברכת התחיה וציון המחודשת

מוקירך ומכבדך

שמריה הלוי לוין


אל י.ד. ברקוביץ, ניו־יורק

לונדון, ערב פסח תרע"ט

יקירי!

זמן רב חיכיתי לתשובתך על מכתבי האחדים ששלחתי לך בזמן האחרון. והנה הגיעני מכתבך מן כ' מרץ ושמחתי עליו. אף כי לא השביע אותי ולא שבר את צמאי לדעת מכל הנעשה והמתרקם בעולמנו העברי באמריקא.

ראשית כל אבקשך לעשות זאת למעני ולהשאיר בידך עוד זמן מה את ההשגחה על העבודה של המלון ושל ספרו של בריינין. מבין אני, עד כמה טרוד הנך בעבודתך אתה ועד כמה אין שעתך פנויה בשביל עבודה אחרת ואפילו אם היא אוכלת רק שעה קלה מעתותיך, אבל מה יכול אני לעשות ואני החלטתי לבלי לשוב עוד לאמריקא כעת. ואין אני רואה שום אפשרות למסור את ההשגחה על העבודה הנזכרת לאחר. מאד הייתי רוצה כי ימציאו לידי בהקדם האפשרי את החומר המעובד והמוכן לדפוס של המלון, מפני שרואה אני שנחוץ יהיה להדפיס את המלון בארץ ישראל. ראיתי את המלון החדש של ילין־גרזובסקי, עברי־עברי, שנדפס כעת בארץ ישראל, והוא מצא חן בעיני מצד יופי ההדפסה ומצד ההידור החיצוני עד למאד. מלבד זאת הזמנתי כבר מומחים גם לעברית וגם לאנגלית שישגיחו על ההדפסה וגם אני בעצמי אקדיש את כל זמני לעבודת הוצאת הספרים שלי. בדבר ספרו של בן־יהודה ביקשתי אותך במכתבי הקודם שתשלח לי אותו ע"י עניא שלי. בינתיים קניתי עוד ספר הגון מאת דוד ילין: “תורת הלשון העברית”, בעד מורים ותלמידי הפילולוגיה העברית. מר ילין אומר, כי ספרו זה הוא פרי עבודתו של שלושים שנה. אחד־העם ראה חלק אחד ממנו והלל אותו מאד. הנני כותב לאדון קבק, כי ימציא לידי את ספרו הראשון והיה אם ימצא חן בעיני אקנה אותו ממנו.

בדבר מחשבתנו ע"ד הוצאת “אוצר היהדות” כתבתי לך באחד ממכתבי הקודמים והנני מחכה לתשובתך.

הנני שמח כי “התרן” עבר לההסתדרות הציונית, ומקווה אני כי תוכל להמשיך את עבודתך ב“התרן” בלי כל מפריע. איני חושב כי טוב תעשה אם תשתדל למסור את העבודה הזו לאחר. הן “התרן” שלך הוא, יציר כפיך הוא ואין אתה רשאי לסלק את ידך ממנו.

בדבר בריינין הנני מוצא, כי נחוץ לדרוש ממנו שימציא את החומר המעובד לידך, ואם לא יקיים את הבטחתו, אי אפשר להמשיך ולתת לו עוד כסף. אבל אני בטוח כי מר בריינין בעצמו לא יבוא בדרישות כאלה.

נאומו העברי של אוסישקין לפני אסיפת השלום עשה רושם כביר לא רק באמריקא ולא רק בחוגי העברים. הנאום היה קצר ונמשך רק רגע ובכל זאת היה הרושם שלו חזק גם על אדירי הממשלות. סוקולוב היה המתורגמן. אבל לצערנו נמצאים עוד רבים בין הציונים גופם, וביחוד בין החדשים, שאינם מבינים עוד את כל ערכה ואת כל חשיבותה של התחיה העברית בתור גורם פוליטי בשביל תביעותינו הלאומיות הכלליות. ישנם עוד רבים הרואים ב“אחד־העמיות” איזו שאיפה של משכילים בטלנים, ואינם רואים ואינם מרגישים עד כמה הם מהרסים ע"י יחס כזה את הבסיס של הרעיון הציוני. אמנם צריך אני להודות, שמספרם של האנטיקולטוריסטים או של האַ־קולטוריסטים שלנו, כמו שהם מכנים את עצמם, הולך הלוך ופחות בזמן האחרון.

מה שנוגע לי לעצמי הנני מחכה לאסתר שלי ובוודאי נלך לקופנהאגן לראות את משפחתי ואח“כ אסע לארץ ישראל. בוודאי קראת, כי מר זלצמן (מי שהיה המנהל של ה“ראסוויט”) נמצא כעת בא”י וכי מייסד הוא שמה בית דפוס גדול ע"פ המלה האחרונה של הטכניקא.

ביקשתיך למסור בשמי למר סילקינר לשלוח לי מאה עקסמפלארים של ספרי בימי המעבר על פי הכתובת של הלשכה הציונית בלונדון. וכן ביקשתיך להודיעני בדבר ספרי מעבדות־לחירות. הכי עוד לא נדפס?

ומה אתה, יקירי, חושב לעשות? כמה חושב אתה לשהות עוד בארצות הגולה?

ושלום לך, יקירי, לך ולכל אשר לך

מאת ידידך הנאמן

שמריה הלוי לוין


אל בצלאל יפה, תל־אביב

לונדון, ערב חג חירותנו תרע"ט

חביבי ויקירי!

לא אתחיל בהצטדקות. ומקווה אני שאחרי שהיתה לך שיחה אודותי, אודות חיי, עבודתי ופעולותי, עם ידידתי מרת איגא שפירא, שוב לא תאשים אותי ולא תשא עלי חטא על שתיקתי הארוכה כאורך המלחמה העולמית. מקווה אני כי איגא שפירא מסרה לך, שמעולם לא הסחתי דעת ממך יקירי ומכל אשר לך, וכי שתיקתי נבעה לא מתוך שכחה חלילה כי אם מתוך תנאים מיוחדים שהייתי נתון בהם. גם לא אתחיל לספר לך אודות כל מה שעבר עלי במשך שבתי במערב הרחוק. יבוא יום, ותקוותי חזקה, כי לא ירחק עוד חוק, ואזכה לראותך, אותך ואת אניוטא היקרה, בארצנו אנו החביבה, וטובה תהיה אז שעה אחת של שיחת רעים מאלפי מכתבים.

וכעת בקצרה. אסתר שלי נשארה באמריקא והנני מחכה לבואה הנה בעוד שבועיים. פה נחליט באיזה עיר ניפגש עם הלינא וברוך שלנו. אחר הפגישה עם משפחתי אסע כפי הנראה לארץ ישראל על מנת להשתקע שם. נמאסו עלי חיי הגלות, הטלטול והנדנוד. בא“י אעסוק בהוצאת ספרים. הגבלתי את עצמי רק בהוצאת ספרי שימוש. עד עתה מוכנים בשביל הוצאת הספרים שלי: (א) מלון אנגלי עברי של וובסטר. (ב) אבות הלשון העברית שאחרי המקרא מאת בן־יהודה (ששה חלקים). (ג) תולדות הספרות העברית החדשה מאת ראובן בריינין (שני חלקים) ו־(ד) תורת הלשון העברית מאת דוד ילין. מלבד זה עומד אני לרכוש עוד ספרים אחדים מאת סופרים ובעלי מדע מומחים כל אחד במקצוע שלו. חושב אני כי יעלה בידי להשקיע בעסק הזה עד מאה אלף דולר. ואולי גם יותר. אודות פרטי הענין אמסור לך בע”פ, כשנתראה במהרה איה"ש. בוודאי ובוודאי אשמח אם גם אתה תשתתף אתי בעבודה זו ונברא מקצוע מיוחד בעד ספרי לימוד.

אודות בריאותי בל תדאגו יותר מדי. הנני מתרפא כעת ומלא אני תקווה כי אנצל מניתוח. גם אני חושב כי אוירא דארצנו וחיים שקטים, בלי טלטולים ישפיעו על בריאותי לטובה.

ושלום לך, יקירי, לך ולאניוטא ולמרים היקרות מאת אוהבך המסור לך

שמריה

אודות המצב הפוליטי ואודות כל מה שמתרקם בעולמנו החלטתי לבלי לכתוב מאומה בשעת יצירה.

רצוף בזה תמצא מכתב בעד איגא שפירא. מסור נא בשמי ברכת שלום עמוקה לכל ידידינו המשותפים.


אל אייגה שפירא, תל־אביב 4

לונדון, 14 באפריל 1919

אייגה היקרה!

אחרי נסיעתך חליתי שוב ושכבתי כשמונה ימים. הבראתי קצת והייתי אצל פרופיסור, שהרגיע אותי קצת. אני מחכה בקוצר־רוח לבואה של אניוסיה ואז אחליט בדבר תכניותי האחרות. נמאסה עלי שהותי בגולה, אם כי אני יודע היטב, שהחיים בארץ־ישראל אינם עכשיו יפים כמו לפני המלחמה, כשכל אחד מאתנו הרגיש, שההצלחה תלויה בעבודתו הבלתי־אמצעית שלו.

אל תכעסי עלי. הייתי כאן במצב־רוח רע מאוד והצטערתי לעתים קרובות על שלא נסעתי ישר מאמריקא לארץ־ישראל. החברים נתפזרו כולם לפאריס, לקופנהאגן ולאמריקא. אני נפגש לעתים קרובות עם אחד־העם, ויותר כמעט עם אף אחד. [ד"ר] שמעון [ברנשטיין] פה, אבל באה משפחתו ואני נפגש אתו לעתים קרובות. כל העולם נמצא במצב של ציפיה, אין נביא, שהיה יכול לגלות את העתיד הקרוב ולנבא את המאורעות של יום מחר.

הודיעי נא לי את כתובתך. כתבי בפרוטרוט עליך. אודה לך מאוד על כל ידיעה.

אני לוחץ חזק את ידך

שלך

ש. לוין


אל י.ד. ברקוביץ, ניו־יורק

(קטע)

לונדון, כ"ד באפריל 1919

יקירי!

במכתבי אליך מן ערב פסח דנא כתבתי לך, “בדבר בריינין הנני מוצא כי נחוץ לדרוש ממנו שימציא את החומר המעובד לידך, ואם לא יקיים את הבטחתו אי אפשר להמשיך ולתת לו עוד כסף. אבל בטוח אני כי מר בריינין בעצמו לא יבוא בדרישות כאלה.” והנה אתמול נתקבלה טלגרמא מבריינין וממנה הנני לומד כי נבואתי נתקיימה רק למחצה, כלומר את החומר לא המציא לידך, אבל כסף הוא דורש. אבל הן יודע אתה את יחוסי לבריינין ועד כמה הייתי רוצה לסייע לו שיוציא מתחת ידו ספר הגון, שיהיה לתפארת למחברו ולספרותנו כאחד, ומפני זה החלטתי – למרות כל החוקים המקובלים – להמשיך ולתת לו את התשלומין השבועיים במשך שני חדשים נוספים, וכך עניתי בטלגרמא על שמך על שאלתו.

הנני מבין עד כמה בלתי נעים כל הענין בשבילך, אבל כנגד זה צא וחשוב את התועלת שתצא ממנו, אם תתגלגל זכות על ידנו והסופר בריינין ימצא עוד הפעם את דרכו ויעשיר את ספרותנו בחתיכה הראויה להתכבד בה.

(בטעות לא נעתק המכתב הזה ומפני זה העתקתי את חלקו הראשון, הנוגע לשאלת בריינין, בכתב ידי).


אל המשרד הארץ־ישראלי

לונדון 6.5.1919

אדונים נכבדים!

כדי להבטיח את העבודה בארץ־ישראל, ולמען אשר ערבוב השפות העלול להיכנס אל הארץ עם העולים הראשונים לשם עבודה לא יסכן לא את שלטון שפתנו ולא את עצם העבודה הדורשת גם אחדוּת השפה וגם שקט היצירה, עלינו להיזהר ולהזדרז לכנס את העולים אל שפתנו ואל היקפה החברתי למיום דרוך כף רגלם על אדמת ארצנו. ואם גם התחילו בארצות הגולה לשים לב להכנת העולים הנה יש לחשוב שעוד לא למדו להבין את ערכה של הכנה שפתית זו לכל מלוא ערכה ויחסיה. עלינו לברוא כעת בית ספר עברי עממי לתלמידים באים בשנים בבחינה שאין דוגמתה כמעט בכל העולם. כי מי יודע אם לא נשאר אנו העברים זמן רב בעתיד הקרוב מיעוט בארץ, ולעומתנו יעמוד רוב של יהודים מדברים בשפה, שגם היא – על סמך אידיאולוגיה ידועה שנושאיה ודאי ישתדלו לתת לה מהלכים גם בארצנו (ראה את הויכוחים הסוערים בעתונות האמריקאית) – עלולה לדרוש זכויותיה הלאומית, ואוי לנו אם בראשית עבודתנו תשולח בנו מארת השפות ומלחמתן.

אם גם נשתדל לברר להסתדרויותינו בכל ארץ וארץ את כל תוקף החובה של הכשרת שפת העולים מתוכן, הנה אנו מכירים שעל ארץ־ישראל העברית עצמה בראש וראשונה להתאמץ לקבל את פני העולים בסד שפתה היא. נחוץ שהעולה הנכנס לעולם חדש ועל פי רוב גם לעבודה חדשה ימצא תשובה על שאלותיו בעברית. החזיונות הטבעיים של הארץ ומזגה, דרכי חייה במעשיה יום יום ובמידה ידועה גם מצבותיה ההיסטוריות מצד אחד ומצד השני, סכום המושגים של חוג עבודתו החדש: חומרי העבודה, כלי המלאכה ופעולות הידים השונות בשימושן צריך שידע העולה לכנותם בראשית הכירוֹ אותם בעברית. עלינו להשתמש בחידוש הראיה והעשיה של הנכנס לעולם חדש למען הקנות לו את השפה באופן טבעי – עד כמה שאפשר להשתמש במובן זה בנוגע לגדולים – מעין לאוזן ולפה. ככה ילמד המהגר הפשוט ראשית שפת סביבתו החדשה בארצות ההגירה האחרות.

ואולם מה שהמהגר רוכש לו במדינות אחרות על ידי ההכרה הקשה, עלינו להקנות לו על ידי אופן חינוכי מסודר מראש, משיכת לב והתענינות, ועלינו לזכור שידיעה קטנה בשפה העברית יש לכל אדם בינוני מישראל ולו לא תהיה יותר מאשר זכר הקריאה העברית מימי הילדוּת ומקריאת התפילות וכדומה. את האוצר הנרדם הזה יכולים אנו להציל ולתת לו מהלכים בשימוש חי נוח למטרתנו.

למעשה נחוץ יהיה שוועד החינוך יגש בלי איחור להכנת עבודת החינוך השפתי הזה, ומלבד הטיפול השכיח בעולים חדשים בשעותיהם הפנויות ע"י שעורים, הרצאות, טיולים, במות נודדות, מלבד השגחה מדויקת על אופיו העברי של כל דיבור ומלה שיש להם פרסום (למן שלטי החנויות דרך כל דברי השימוש הנדפסים, עד לראשי הפרקים הכתובים של הראי־נוע) עליו להוציא ספרי שימוש בצורת ספרי כיס נדפסים באותיות גדולות ומנוקדות, בני מאה ועשרים עמוד לכל היותר, בשפה ברורה ונוחה הנשענת במידה ידועה על אוצר המלים העבריות שהעולה הבינוני זקוק להן במידה ידועה.

הספר הראשון של שורת הספרים הללו צריך להכיל בתוכו:

(א) ידיעת הארץ, טבעה, גידוליה, מזגה, הכל מתוך השקפה ביחס אל צרכיו הוא ולסיפוקם.

(ב) גיאוגרפיה שימושית, כגון חלוקת הארץ למחוזותיה, עריה ומושבותיה החשובים וחיבור דרכיהם.

(ג) זכרונות הארץ ההיסטוריות שהתפשטו כמעט בכל הגולה ושנחוץ רק לנקותן ולבררן.

(ד) מגע ומשא בחיי יום יום באותו היקף שאנו מוצאים אותו בספרי שימוש קטנים בשפות שונות שנועדו בעד מהגרים.

(ה) סדרי הארץ החברתיים והפוליטיים ומוסדותיה (הנהלה, חינוך, היגיינה, וכד').

(ו) העבודה, מכשיריה וחמריה. הפרק הזה צריך לתפוס את המקום היותר חשוב של הספר, עליו להכיל שמות נטיות ופעולות היד העובדת ואחיזותיה בכלי העבודה, הפרימיטיביים והמורכבים השכיחים, הם וחלקיהם. כמו־כן חומרי העבודה, בעיקר ביחס לעבודות האדמה השונות, העבודה עצמה ותולדותיה. חלק זה צריך שיהיה מצויד ומדויק ביותר באופן שיוכלו להשתמש בו גם מדריכי הפועלים.

את כל ההוצאות של הספר הזה הננו מקבלים על עצמנו ומחכים אנו לתשובתכם החיובית.

בברכת ציון

ש. הלוי לוין


אל א. פודלישעווסקי, ווארשה

לונדון, כ“ג אייר תרע”ט

לידידי היקר, שלום וברכה!

שני מכתביך, מן כ“ד וכ”ז באפריל, הגיעו לידי כמעט בזמן אחד ובמעט איחור זמן, ומפני זה לא עלתה בידי להשיב עליהם עד כה. אמנם גם כעת איני יכול להשיב על שאלותיך, יען כי מיום עזבת את לונדון קיבלו הדברים צורה אחרת לגמרי, ולשמחתנו– צורה יותר יפה ונאה. אין עוד אותו ה“תהו ובהו” ששרר בלשכתנו, אותו אי־הסדר וערבוב התחומים שבלבל את המחשבה ועיכב בעד עבודה מסודרת. תודות להוספת הכוחות מחוץ עלתה בידנו להכניס שיטה קבועה לתוך העבודה, לחלק אותה למקצועותיה ולמנות משגיחים ראשיים, בעלי אחריות, לכל מקצוע ומקצוע.

חברנו יוליוס סימון עומד בראש המקצוע הארצי־ישראלי, ותחת פקודתו עומדים מזכירים אחדים, מומחים ובני־אסמכתא. כל עניני הכספים נמסרו לחברנו ב[וריס] גולדברג, שהוא מקדיש כעת את כל זמנו לעבודה בלשכה. חברנו ד“ר יעקובסון משגיח על ההסתדרות הכללית ועל כל סעיפיה, וסגנו יהיה ידידנו אלייניקוב, כשישוב ממלאכתו בפאריס. לעמוד בראש המקצוע לחינוך ולתרבות מינו אותי, עבדך, ונתנו לי ג”כ שני מזכירים, את ד"ר הוגו ברגמן מפראג ואת מר ש[למה] גינצברג – בנו של אחד־העם, ועסוק אני כעת בהכנת החומר בעד עבודתנו התרבותית הן בארץ והן בארצות הגולה, ולאגד אחר כך את כל המוסדות התרבותיים שלנו שיעשו חטיבה אחת, מכוונים את פעולותיהם כלפי מטרה אחת משותפת.

כמובן, נתתי לך רק מושג קל מכל הנעשה פה, אבל בטוח אני, כי כשתבוא הנה להשתתף עמנו בעבודתנו כעת, תשמח על התקדמות לשכתנו מהצד ההסתדרותי ותשמח כפליים להווכח לדעת, כי במקום שיש עבודה מסודרת אין מקום לחיכוכים ורבים מהניגודים הולכים ובטלים מאליהם.

הוועידה בהאג לא יצאה לפועל מכמה וכמה טעמים ואם כן לא הפסדת מאומה, כי לא עלתה בידך להחיש את נסיעתך. אבל בדרך כלל הנני מוצא, כי כל אחד מאתנו, אם אך יש לו האפשרות, צריך להיות מוכן ומזומן בכל שעה להיבטל מעניניו הפרטיים ולהשתתף בעבודה הכללית.

מחכים אנו לבואם של יצחק גולדברג, זלטופולסקי וניידיטש ויתווספו לנו עוד כוחות חדשים.

עוד פוגשים אנו מעצורים על דרכנו, אבל מלאי בטחון אנו, כי עוד מעט והנצחון יהיה על צדנו.

בדבר הכסף בעד הוצאת הספרים שלי הנני מצטער מעט, שלא היתה לך היכולת לשלחו כעת, לא מפני שהכסף נחוץ, כי אם מפני שאיחור התשלומים משפיע גם על האחרים והענין מתנהג בכבדות. אבל חלילה לי וחלילה לי להאשים אותך, מבין אני את המצב ומה שאי אפשר, אי אפשר.

אשמח מאוד לשמוע ממך מזמן לזמן וגם אני מצדי אשתדל להמציא לך ידיעות, אם גם בקצרה.


בברכת ציון המחודשת

שלך בידידות נאמנה

שמריה לוין


אל המשרד הארץ־ישראלי, יפו

לונדון, 1 תמוז תרע"ט

חברינו נכבדים!

הננו מתכבדים לשלוח לכם בזה את הגליון הראשון של העתון היומי החדש “הארץ” היוצא בירושלים. העתון הזה מוסד פרטי הוא ואינו משמש כלי מבטא רשמי לא של ההסתדרות הציונית ולא של איזו מפלגה שבתוך ההסתדרות. ובכל זאת מוצאים אנו לנו לחובה להסב את תשומת לבכם להמוסד הספרותי הזה דוקא בשם ההסתדרות שלנו, מפני שהעומדים בראשו נותנים לנו ערובה נאמנה, שהעתון החדש יהיה לתועלת לתנועת תחיתנו הלאומית, וכי פרי “הארץ” יתפוס מקום הגון בחיינו החדשים המתרקמים על אדמת אבותינו.

ומקווים אנו, כי “הארץ” ישתדל מצדו הוא לברוא קשר קיים בין החלוצים שבגולה ובין חלקי עמנו הפזורים בכל ארצות תבל, כי יתן לנו השקפות בלתי משוחדות על כל המתהווה והמתרחש בארץ. ומקווים אנו מצד שני שחברינו בחוץ לארץ יתמכו בהמוסד הספרותי החדש, כי ימציאו לו את החומר הדרוש ע“ד מהלך החיים הכלליים והתפתחותם וביחוד ע”ד התנועה העברית והתקדמותה בארצות הגולה.

בברכת ציון המחודשת

שמריה לוין


אל מר א. קבק

לונדון, ר“ח אלול תרע”ט 27.8.1919

אדוני הנכבד,

בתשובה על כרטיסך מיום 19 לחודש אוגוסט, הנני להודיעך כי את ה“כתב־יד” שלך קיבלתי; אלא שלע"ע אני עסוק למאוד מאוד ואי אפשר לי לטפל בו לפי שעה, אבל מקווה אני שבזמן קצר יעלה בידי לענותו בענין זה.

ברגשי כבוד

ד"ר שמריה לוין


אל מר חיים קופשטיין,זבורוב

ט“ז אלול תרע”ט

א. נ.,

בתשובה על מכתבך הנכבד מיום 19 אוגוסט:

(א) אם בדעתך להשתלם בארץ ישראל על מנת לעסוק בהוראה, צריך שיהיה בידך סכום מסוים שתתפרנס בו במשך זמן השתלמותך.

(ב) ממכתבך לא נתברר לנו מה אתה מורה ועד כמה ידיעתך בשפה העברית מגיעה. במשך כמה זמן סבור אתה שתוכל לסגל לך את השפה עד כדי להורות בה?

(ג) הננו מעירים תשומת לבך על הפדגוגיון העברי בווינה, שיש בו מורים מצויינים ושבו תוכל לקנות את כל הידיעות הנחוצות לך. בה בעת שתשמע לקח בבית מדרש זה, יקל לך ג"כ למצוא את לחמך בווינה, מאשר בארץ ישראל – טרם שתדע את השפה העברית על בוריה. אל הפדגוגיון בווינה תוכל לפנות גם בשמנו אנו.

שלך בכבוד גמור

ד"ר ש. לוין


אל ד"ר ישראל אפרת, ניו־יורק

כ“א חשון תר”פ, 13.11.1919

אדוני הנכבד מאוד,

על מכתבך שהגיעני זה עתה השתוממתי מאד, עד היום לא קיבלתי ממך שום ידיעה כל־שהיא בדבר המלון, ולפתע–והנה מכתב עם תביעות משלך.

יודע ויודע אתה עד כמה וויתרתי אני על אותן התביעות שכל מו"ל שבעולם אפילו היותר איסטניס היה עומד בהן ותובען מאת המחברים. במשך שנה שלמה חיכיתי באורך רוח, לא כתבתי, לא דרשתי ולא באתי כנושה. השכר שנקבתי לכם היה היותר גבוה ומצדי לא היה כל עיכוב בנוגע להתשלומים. ופתאום–והנה אתם באים בדרישות חדשות, ועוד בטרם המצאתם לידי את החומר של המלון הנכם דורשים ארכה של חצי שנה והמשכת התשלומים בהוספה. לדרישה כזו לא הייתי יכול להיזקק גם אלמלא היתה לי הרשות לבזבז כסף שאינו שלי, כסף החברה, לפי ראות עיני, ומה גם בשעה שאני אחראי בעד כל פרוטה ופרוטה שהנני מוציא.

אשר על כן הנני דורש מכם ראשית כל תמציאו לידי את המלון מסודר וערוך לדפוס ואתם תוכלו להיות בטוחים שבאם יצא לנו עפ"י החשבון שעוד מגיע לכם ממני איזה סכום אמציאנו לידכם בלי כל עיכוב, אך אל נא תגזרו עלי גזרה שאיני יכול לעמוד בה.

ובתקוה לקבל ממך תשובה תכופית, הנני שלך

ברגשי כבוד ובברכת ציון

ד"ר ש. לוין

נ.ב. בנוגע להטרמינולוגיה הפילוסופית הנך נמלך בי – הרשות בידך.


אל י.ד. ברקוביץ, ניו־יורק

לונדון, כ“א חשון, תר”פ (14.11.1919)

יקירי ברקוביץ,

במשך חצי השנה האחרונה לא קיבלתי ממך אף “צורת אות”. יודע אני אמנם שהנך טרוד בעבודתך ואין לך פנאי לבוא עמי בחליפת מכתבים, אך בכ"ז אלמלי רצית היית מוצא בשבילי איזו שעה קלה פנויה להודיעני מכל הנעשה והנשמע אתך.

לפני ימים אחדים הגיעני מכתב מאת הד"ר [ישראל] אפרת בשם מחברי המלון. בו הוא מבקשני שאוסיף לשלם לכולם את משכורתם עד הפסח הבא, והנני שולח לך בזה את העתקת תשובתי לו.

רואה אני שמי שהוא אסטניס יותר מדי – שקיל למטרפסיה בהאי עלמא. מעולם לא עלה על דעתי שאנשים כהד"ר [יהודה] קויפמן סילקינר ואפרת יבואו אלי בתביעה מוזרה כזו, בעוד שעד היום לא המציאו לידי אף שורה אחת מהמלון.

הנני מבקשך, איפוא, להסביר לידידינו מחברי המלון שכן לא יעשה, ושעליהם מוטלת החובה הפורמאלית והמוסרית גם יחד להמציא לידי ראשית כל את המלון מסודר וערוך לדפוס עם מבוא ארוך שישמש מפתח להמלון. יכולים הם ידידינו המחברים להיות בטוחים שאם יגיע להם עוד איזה סכום לפי החשבון – לא אאחר מלסלקו לבעליו, אך זהו למעלה מן האפשר להכניס מבלי דעת כל חשבון עוד סכום הגון אל תוך הענין.

הנני מתעתד לסלק את כל ענייני פה באירופה בעוד חדשים שניים או שלושה ולעלות לא“י ע”מ להשתקע שם. הריני מבקשך שוב לעשות זאת למעני ולסייע לי בענין המלון שיגמר בכי־טוב ובאופן היותר רצוי.

קיבלתי טלגרמה מאת הגברת שווייצר וידידינו אברהם לוברסקי שבה יודיעני שאתה אינך יודע כלום בדבר חמש מאות הדולר שביקשתיך לתת על חשבוני להאדון זלקינד טרם עזבו את אמריקא. לפלא לי איך שכחת את הענין הלזה והרי אתה רשמת בעצם ידך את בקשתי זאת בספר בערב יום הפרידה ממך. (בכל אופן הנני שולח למר זלקינד כעת כסף אחר לאותה מטרה).

כמו כן נא להודיעני מה בדבר הוצאת ספרי “מעבדות לחרות”. הרי הספר היה מוכן לדפוס עוד בהיותי באמריקא וכסף להוצאתו לא חסר וסילקינר קיבל ע"ע להוציאו במשך חדשים – ומפני מה ולמה נתעכבה הוצאתו עד כה?

אסתר שלי דורשת בשלומך באהבה רבה ושא נא גם את ברכתי אני לך ולמשפחתך היקרה, ברכת ידידך הנאמן שלך,

ד"ר לוין


אל הלל זלטופולסקי

לונדון, כ“ה בכסלו, תר”פ (17.12.1919)

לידידי רבי הלל, נרו יאיר ויזרח,

תודה רבה על גלותך לי את סוד קיומך ועוד יותר על דאגך לסוד הקיום של בית המדרש למורים באודיסה. תפילתך כבר נתקבלה ונתמלאה וכבר הקצבנו בעד בית המדרש הנ"ל חצי מיליון האוקראינקות וכבר מילאנו את ידיו של מר שוורצמן באודיסה לסלק את הכסף על חשבוננו.

זה היה סעיף א'.

סעיף ב': בישיבה האחרונה של ועד ההנהלה טיפלו בעריכת סדר היום של הועידה השנתית וגם בדבר ועידת המלומדים. הוחלט שהרצאת הלשכה ע"ד עבודתה תהא מודפסת כדי לחסוך זמן, באקדמות־מלים משלי בתור פתיחה קצרה.

סעיף ג': מלבד זה קבעו שעה אחת להרצאות ע"ד העבודה התרבותית במרכזי הגולה היותר חשובים. גם ההרצאות האלה תהיינה מודפסות ועל המרצים יהיה לכלכל את דבריהם בעשרה רגעים או ברבע שעה לכל היותר.

סעיף אחרון אחרון חביב: הננו מבקשים אותך שתואיל בטובך לקבל עליך גם אתה הרצאה כזאת על עבודת התרבות בצירוף הקדמה שבע"פ, ובטוחים אנו שמעוטך יחזיק מרובה.

והנני חברך וידידך,

ש. לוין


אל א. א. קבק

לונדון, כ“ו בכסלו תר”פ (19.12.1919)

ידידי הנכבד,

זה עתה שלחנו לך מכתב מפורט שבו תמצא מענה על שאלתך בה“נ.ב.” שבמכתבך האחרון מ־ט' דצמבר. בדבר ספרך “יסודי הפסיכולוגיה הפדגוגית” וכל הענין הכרוך בעקבו נשוחח בקרוב בבזיליאה פא“פ במשך הוועידה הציונית, ואז תסלח לי בוודאי גם על שתיקתי עד כה שלא באה חו”ש [חס ושלום] מתוך זדון או רישול.

ד"ר ש. לוין


אל זאב יעבץ

לונדון, ח' בטבת תר"פ (30.12.1919)

ידידי הנעלה,

לכל לראש תודתי לו מקרב לב על יקרת אגרתו שהגיעה לידי לפני ימים אחדים, ועל פרשת משאלותיו ותנאיו הנקובים בה. שמתי לב לכל סעיף וסעיף במכתבו, ואילו היה בידי להיות דן יחידי בנדון זה הייתי מזדרז להשיב לכ' תיכף בהחלט, אך מאחר שאין בידי להחליט דבר בטרם המלכי עם חברי ב“התחיה” – עלי לחכות בתשובתי למועד התראותי או בואי בכתובים עמהם בנוגע לכל אותו הענין לכל פרטיו ותנאיו. הנני נוגע לע“ע רק באותם הסעיפים שבהם, לדעתי, הקשה אדוני לשאול, הלא הם: סעיף ג' (מחיר כל גליון) וסעיף ז' (קביעת מועד להדפסת המהדורה הראשונה). מה שנוגע למחיר הגבוה אפשר כמובן, לבוא לעמק השווה, אולם לסעיף ז' בוודאי יתנגדו חברי ב”התחיה“, מתוך שבמצב הנוכחי, בשעה שבתי הדפוס בא”י עמוסים בעבודה יהיה עלינו להתחשב עם התנאים הקשים של ההדפסה, ולא תהיה לנו אם כן האפשרות לקבוע מועד מוגבל בשביל ההדפסה. אבל כ' יבין מעצמו שהמו"ל רוצה לראות את ספרי הוצאתו נדפסים במהירות האפשרית.

ומפני שאחדים ממנהלי “התחיה” נמצאים כעת בא"י ועלי להציע את הדבר לפניהם, יסלח לי כ' אם לא תהיה לי היכולת לבוא בתשובה מוחלטת לפני שנים או שלושה חדשים.

והנני שלו בכל רחשי הכבוד והיקר ובברכת ציון,

ש. לוין


אל פרופ' א. וארבורג, ברלין 5

לונדון, 1 בינואר 1920

אדוני הפרופסור הנכבד מאד,

בוודאי ידוע לך, כי ד“ר רופין נשא ונתן עם ד”ר גרומר בעניין חיבורו של ספר לימוד עברי לאנליזה. הסכמנו להצעה שהוגשה לנו ע“י ד”ר רופין. עקב יציאתו של ד“ר רופין למסעו נבקשך, אדוני הפרופסור הנכבד מאד, להמשיך ולטפל בעניין ולחתום יחד עם ד”ר גרומר על החוזה המצורף.

עניין לנו בכך, שחיבורו של ספר הלימוד יבוצע במהרה ככל האפשר.

נבקש את ד“ר גרומר, כי ישלח אלינו את תוכן־העניינים של הכרך הראשון ואת שמו של הספר כולו בעברית לצורך הודעה לעתונות העברית. מצורף בזאת העתק ממכתב זה עבור ד”ר גרומר, וכן החוזה בשני העתקים, מהם נבקש להחזיר אחד בחתימתו של ד“ר גרומר. נבקש לסלק לד”ר גרומר, על חשבוננו, את שכר הסופרים לארבעת הגליונות הראשונים בסך 3,000 מארק, מיד לאחר חתימת החוזה.

בתודה לבבית על מעשה התיווך לך

בברכת ציון

ש. לוין


אל ד"ר מחובר

לונדון, י“ב בטבת, תר”פ (2.1.1920)

ידידי הנכבד,

הנני בא במכתבי זה להעירו בדבר ספר הלימוד שלו שעל אודותיו לקחתי דברים עמו זה מזמן. אז כשהיה הענין מדובר בינינו התרציתי לקנות ממנו ספרו רק אחרי עברו תחילה תחת הבקורת של בעלי המקצוע בני־סמך ואחרי בוא עליו הסכמתם. החצי הראשון של תנאי קודם זה כבר נתמלא, אבל – לא החצי השני עדיין. דעת המומחים היא שספרו דורש עוד ליטוש, עיבוד ושכלול ושלפי בניינו הנוכחי אינו בהתאם אל הצורך. מובן שאני בתור מו“ל מוכרח להתחשב עם דעת מומחים זו, והנני נאלץ ע”כ למסור את הענין שוב לרשותו בתנאי כפול. זאת אומרת: שאני מצדי נכון אהיה להוציא לאור את ספרו אם יסכים לעבדו שנית ולשכללו תכלית שכלול עד שיצא מזוקק שבעתיים ומנופה בשבע נפות. חזקה על חבר שכמותו שבוודאי יוציא מתחת יד־מלטשת שלו דבר מתוקן שדעת המומחים תהיה נוחה הימנו בשלמות. אם יצליח לגמור את הדבר במשך חצי שנה, או שנה לכל היותר אז אזדרז גם אני לעשות את שלי.

לתשובתו אחכה, והנני שלו בכבוד גמור ובב"צ6,

ש. לוין


אל דוד דיינוב, לונדון

י“ז בטבת תר”פ (9.1.1920)

אדוני הנכבד,

בתשובה על מכתבו מיום ה' יאנוואֶר הנני מבקש את סליחתו אם לא אוכל לבוא אחרי בקשתו שבכל חפץ לב הייתי ממלא אותה, אילו היו עתותי בידי. אך לצערי אין שעתי פנויה והנני עסוק וטרוד מאד בימים האלה בצרכי כללנו וקשה לי לפנות את דעת ל“דברים מן הצד”. אולם אדוני יוכל להשתמש למטרה זו, שעליה הוא מדבר במכתבו, בספרי “בימי המעבר” בהקדמת ראובן בריינין, בהקדמה זו ימצא בוודאי פרטים רבים שהוא רוצה לעמוד עליהם והספר בעצמו ישמש לו סיוע לעניינו.

בר"פ ובברכת ציון

ש. לוין


אל ד"ר א. א. קבק

כ“א בטבת תר”פ (13.1.1920)

ידידי הנכבד,

ראשית כל הנני מבקש את סליחתך על שלא הזדרזתי לתת לך תשובה ברורה עד כה בדבר ה“כתב־יד” שלך. אמנם לא בי האשמה, כ"א בתנאי העבודה שאני נתון בהם. טרוד אני יותר מדי ועלי לגזול שעה קלה מעתותי בכדי לטפל בעניני ספרות. כעת אוכל לענותך בקצרה:

(א) הספר שלך מצא חן בעיני עד למאד, ונכון אני לקנות ממך את זכות הדפסתו ומכירתו בעד הוצאת־הספרים “התחיה”, (זהו שמה החדש של החברה להוצאת ספרים שיסדנו לפני חדשים אחדים).

(ב) החברה רוכשת את הזכות מידי המחבר רק למשך שתים־עשרה – חמש־עשרה שנה וככלות הזמן הזה עוברת הזכות להמחבר לכל פרטיה.

(ג) החברה משלמת להמחבר מחמש ועד שבע לי"ש בעד כל גליון של דפוס (ששה עשר עמוד הגליון בתבנית אוקטב גדולה).

(ד) מלבד המחיר הנקוב נכונה החברה לשלם למחבר עשרה אחוזים מהריוח הנקי של הספר, כמובן אחרי נכיון כל הוצאות הדפוס והמכירה.

כפי שהנך רואה מתוך התנאים הנקובים לעיל, רחוקה היא החברה מכל שאיפה להתעשר על חשבון המחברים, אבל יחד עם זה היא שואפת לתנאים כאלה שתהא רחוקה מהפסד.

הספר בכללו זקוק עוד לעיבוד וביחוד בחלקו הטרמינולוגי. לפי דעת מומחים אחדים צריך להתרחק מכל חידוש במקום שיש בספרותנו מלים ומבטאים מדעיים שכבר באה עליהם ההסכמה הכללית.

זהו כל מה שמצאתי להודיעך. כעת יכול אתה אם כן לסדר את כל החומר של הספר, לעבור עליו שנית, לעבדו ולשכללו בכדי שיהיה מוכן לדפוס, אם רק התנאים המפורטים לעיל מתאימים לחפצך.

לתשובתך אחכה והנני מכבדך ומוקירך,

ש. לוין

נ.ב. מצורף בזה הנני מחזיר לך את ה“כתב־יד” של הפרקים הראשונים מספרך שהמצאת לי.


אל מ. אוסישקין

לונדון, ב' שבט תר"פ (22.1.20)

חבר יקר,

קיבלתי את מכתבך בדבר העברת לשכת החינוך והתרבות מפה לא“י והנני מודה לך על הידיעות המפורטות שהואלת למסור לנו. הצעתי את מכתבך לפני ועד ההנהלה אשר דן עליו בישיבתו אתמול, כ”ט טבת ובא לידי המסקנה כי בהיות שאין הדבר עולה בידינו להשיג את הרשיון בעד הד“ר היינריך לוה לנסוע לא”י ואין אנו יודעים כמה זמן יעבור עוד עד שנשיגנו, ובהיות כי מדור הספריות אינו סובל לפי דעתנו דיחוי מצאנו לנחוץ שהד“ר הוגו ברגמן יתפטר ממשמרתו בתור מזכיר ראשי בלשכת החינוך והתרבות פה ויעלה לא”י לקבל עליו שם את עבודת הסידור של הספריות בא“י בכלל וביחוד את הספריה הלאומית בירושלים. הד”ר ברגמן מסכים, כי כשיבוא הרשיון בשביל הד“ר היינריך לוה לבוא לא”י, תינתן המשרה של הספרן הראשי לד"ר לוה והוא יהיה ספרן שני. אמנם בוודאי נצטרך לעובדים אחדים במקצוע הספריה.

הסכמנו להצעת הד“ר ברגמן שטרם נסעו לא”י יבקר את הד"ר היינריך לוה בברלין ויתיעץ עמו על כל השאלות הטכניות הכרוכות בעבודה זו ויעמוד על טיב עניניה וצרכיה.

לע“ע ממשיך עוד הד”ר ברגמן את עבודתו פה בלשכת החינוך והתרבות ומחכה להסכמתך, שתואיל בטובך להודיענו אודותה ע“י הטלגרף. הד”ר ברגמן הוא ספרן מומחה ומנוסה במקצוע זה ביחוד. משנת 1906 עד בואו הנה נשא משרה בהספריה של האוניברסיטה בפראג ואין שום ספק כי הוא יקדיש את זמנו, מרצו, ידיעותיו הרבות וכשרונותיו המצוינים לספריה הלאומית בירושלים הקרובה כל כך אל לבו. הוא עובד חרוץ ודיקן ומסור בלב ונפש לעבודתו. על ידיעותיו וכשרונותיו איני צריך, כמדומני, לעורר את תשומת לבך. אני יודע אותו שנים רבות וחושב אני כי מקומו יכירנו בין העובדים היותר חרוצים והגונים על שדה תחייתנו הלאומית.

המשכורת של הד“ר ברגמן בלשכתנו פה היתה שבעים ל”ש לחודש. הד"ר ברגמן בעצמו אינו קובע מסמרות בנידון זה יען כי סמוך ובטוח הוא שתנאי החיים בירושלים נהירין לכם ותתנו לו את היכולת להיות מסור לעבודתו ללא דאגות פעוטות ומעצורים כלכליים. ועוד עלי להוסיף, כי נחוץ יהיה גם לשלם הוצאת נסיעתו הוא ומשפחתו והעברת כלי ביתו.

בברכת ציון שלך

שמריהו לוין


אל א. א. קבק

לונדון, ז' בשבט תר"פ (27.1.120)

ידידי היקר,

קיבלתי את מכתבך מיום כ“ו טבת ובתשובה עליו הנני שולח לך מצורף בזה את כתב־ההתקשרות שהנני מבקש להשיבו אלי אחרי חתמך עליו למען אשלח לך אח”כ את העתקתו בחתימת ידי אני. סעיף ד' ישמש לך גם מענה בחיוב על בקשתך שהספר ידפס תחת השגחתך, ובכל לבי הנני מסכים על כן שידפס בא"י.

בדבר נסיעתך לא“י לא הגיעה לידינו עדיין שום תשובה מהד”ר לוריא אם הוא מסכים לחכות לך עוד כשני חדשים, אבל זה עתה הודיעני בטלגרמה שהוא מסכים לתת לך שלושים לי"ש בתור הלוואה (כפי שביקשת) ומזה אפשר לדון שהוא מחכה לבואך. בכל אופן בוודאי יענה לך בימים האלה וכשיודיענו נזדרז להודיעך.

הנני חושב שעתה אחרי שהסכים הד“ר לוריא להלוות לך את שלושים הלי”ש תוכל לחזור בך מבקשת דמי הקדימה שלא יכירם מקומם בכתב ההתקשרות, כפי שתראה ותמצא את התנאים מתאימים לחפצך. הואל נא להודיענו אם רוצה אתה בשלושים הלי"ש מיד או לפני צאתך לדרך.

והנני שלך בכבוד וידידות,

ש. לוין

לוטה: כתב התקשרות.

כתב־התקשרות

בין הד“ר שמריהו הלוי לוין, בא־כוחה של הוצאת “התחיה”, המכוּנה בכתב זה מו”ל, ובין מר א.א. קבק, המכוּנה בכתב זה מחבר, בענין הדפסת ספר בשם “יסודי הפסיכולוגיה הפדגוגית”.

(א) המו“ל קונה מאת המחבר את הספר הנ”ל ומשלם בעד כל גליון של דפוס (ט"ז עמוד הגליון בתבנית אוקטב גדולה) סך של […] לי"ש.

(ב) הזכות על הספר (כלומר: ההדפסה והמכירה) נמסרת להוצאת “התחיה” למשך חמש־עשרה שנה מיום צאתו לאור. כתום הזמן הזה עוברת הזכות לכל פרטיה אל המחבר.

(ג) במשך זמן ההתקשרות אין להמחבר הרשות להדפיס את הספר, לא כולו ולא מקצתו, לא בעצמו ולא ע“י מו”ל אחר.

(ד) ההגהה חלה על המחבר.

(ה) מלבד המחיר הנקוב לעיל בעד כל גליון של דפוס משלמת “התחיה” להמחבר עוד עשרה אחוזים מהריוח הנקי, כמובן אחרי נכיון כל ההוצאות.

(ו) את מחציתו של מחיר הספר משלם המו“ל להמחבר בשעת קבלת ה”כתב־יד" ואת מחציתו השניה – מיד אחר צאת הספר לאור.

ולאישור כל הנ"ל הננו באים על החתום:

פה לונדון, יום לחודש שנת


אל א.א. קבק, וינה

לונדון, ד' באדר תר"פ (23.3.20)

ידידי היקר,

הנני להשיבך כעת בקצרה על שלושת מכתביך האחרונים גם יחד. הלא יודע הנך בוודאי ע"ד ישיבת הוועד הפועל הגדול הנמשכות זה כשבועיים בלשכתנו וכמעט שאין רגע לשאוף רוח. זאת היא סיבת איחור תשובתי ואתך הסליחה.

הנני שולח לך רצוף בזה שטר המחאה (שיק) לאלף פרנק כחפצך, והנני משתדל שגם שלושים הלי"ש ישולחו לך מלשכתנו תיכף. בנוגע לפיתוחי הציורים (הקלישות) הרשות בידך להוציא עליהם מאה פרנק בערך מתוך אלף הפרנק שהנני שולח לך ואת השאר תזקוף על חשבונך.

ואשר להוצאת “התחיה” יכול אני כעת להביע לך רק בדרך כלל שהיא מבוססה למדי, ואעפ“י שלפי שעה אין טרדותי נותנות לי לטפל בה הנני חושב אותה לבריה בת־קיים ולכשאפנה מעט אתחיל להתעסק בה כראוי. ע”ד יתר הפרטים בנוגע ל“התחיה” ושאר שאלותיך אכתוב לך בקרוב כשתגמרנה ישיבות הוועד הפועל והעבודה תשוב לסדרה.

והנני שלך ברגשי כבוד וידידות וברכת דרך צלחה לארצנו,

ש. לוין

לוטה: שטר המחאה.

נ.ב. בנוגע לכרטיס האניה שלך הנה זה כבר חדלנו מהמציא כרטיסים ע“י חבורת המסע וההובלה לא”י והננו שולחים את הכרטיסים ישר אל הנוסע, ובכן – אם עדיין לא קיבלת את הכרטיס מאת החבורה הנ"ל, הודיענו תיכף באיזה יום אתה אומר לנסוע ואיזו רשיונות נסיעה יש לך ונמציא לך את הכרטיס.


אל אשר גולאק, לונדון

לונדון, כ“ב באדר תר”פ (18.3.20)

א.נ.,

בתשובה על מכתבך מיום כ' ח“ז הנני להודיעך בשם ה”תחיה“, מוסד להוצאת ספרים עבריים, שהננו מסכימים לקנות ממך שתי מונוגרפיות במקצוע תורת המשפטים כפי המבואר במכתבך מיום הנ”ל, ונשלם שכר סופרים שמונה לי"ש בעד כל גליון של דפוס, היינו ששה־עשר עמוד הגליון בתבנית אוקטב.

על חשבון שכר הסופרים בעד הספרים הנ“ל הננו נכונים לשלם לך עד לחשבון סך שלושים לי”ש בכל חודש החל מיום הרשום למטה במשך ששה חדשים ואת השאר נשלם אחרי מסרך את כתבי היד לידינו.

בכבוד רב,

ש. לוין


אל ש. ב. מקסימון

לונדון, כ“ז באדר תר”"פ (19.3.20)

ידידי היקר,

תודה רבה לך על מכתבך מפורים־שושן והערותיך הנכונות. הדברים שנמסרו בשמי ב“היינט” הם כמובן מסורסים. לשואלי בארתי כי לדעתי יש להבחין בין שני סוגי מיסיון. האחד הוא הצודד נפשות בגלוי, שנגדו עלינו ללחום בכל עוז ובכל תוקף כוחנו, והשני הוא ה“דבר באופל מתהלך”, זו המיסיון המגיחה תמיד מהמחתרת באפר־קדש על עיניה ומתחסדת עם ילדי ישראל בהקימה להם מוסדות חינוך והשכלה לטובת האנושיות. נגד שיטת מיסיון זו אין לנו נשק יותר מקביל ומשובח, אמרתי, מנשקה היא: שנרבה במוסדות חינוך ותרבות משלנו, שנדאג אנחנו לטובת ילדי ישראל, חינוכם והשכלתם, שלא נניח להם שום מקום להתגדר בו. הדברים ברורים למדי, ועיקר הבדל הסוגים לא בא אלא לשם הבדל הטכסיס במלחמתנו נגד המיסיון.

אסיר תודה אהיה לך אם תואיל בטובך לתקן את המעוות בשמי עפ"י הדברים דלעיל.

שלך בכבוד ובידידות,

ש. לוין


לכל הפדרציות הציוניות

לונדון, י“ט בניסן תר”פ (7.4.20)

חברים נכבדים,

אספת הוועד הפועל הגדול, שהיתה זה עתה בלונדון, מילאה את ידי מחלקת החינוך והתרבות בלשכה הציונית המרכזית לקרוא לוועידת חינוך ותרבות, שבה ישתתפו מומחים פדגוגיים ועוסקים בצרכי החינוך מא“י והגולה, לדון על כל שאלות החינוך העברי. הצעה זו הוגשה מאת צירי הארצות השונות ובאה מתוך הצורך ליצור ע”י בירור־דברים והתיעצות שבעל־פה אחוד פנימי בין א"י והגולה ובין כל ארצות הגולה עצמן בנוגע לכל השאלות המתעוררות לרגלי העבודה בכל הארצות וביחוד לרגלי בית הספר העברי שנוצר בארצות רבות.

בדעתנו לקרוא לועידה זו בתחילת הקיץ, לכשאפשר מיד לפני הוועידה השנתית, באחת ערי אירופא המרכזית. סדר היום יכיל בקירוב:

(א) דרכי החינוך העברי (1) בארץ, (2) בגולה;

(אא) בית ספר לעם.

(אב) בית הספר התיכוני.

(ב) מטרות החינוך העברי.

(ג) חינוך מורים.

(אא) בתי מדרש למורים, א,

(אב) שעורים למורים.

(ד) שאלת ספרי הלימוד בבית הספר העברי.

(ה) בתי ספר עבריים למלאכה ולמקצועות.

(ו) בתי מדרש עבריים לעם.

(ז) הפצת ידיעת השפה:

(אא) שעורים לעם.

(אב) ספרי לימוד לגדולים ושאר המכשירים.

(ח) הבמה העברית.

(ט) האשה העברית ותחיית השפה.

(י) מכון לשפה העברית וחקירתה בא"י.

(י"א) העבודה הלאומית לשם החינוך, צורת הסתדרותה, וביסוסה החמרי.

ועידה זו אינה באה לשם דמונסטרציה. עליה להיות ועידה לשם עבודה נושאת פירות. והננו מתכבדים לבקשכם שתואילו להודיענו במוקדם האפשרי, אם יש את נפשכם להשתתף בוועידה זו ומי מחבריכם קרוב, ביחוד מתוך התענינותו ונסיונו, לאחד הענינים שהעמדנו על הפרק. מובן מאליו שנשים לב לכל הצעה מצדכם בנוגע לסדר היום.

בכבוד רב ובב"צ,

שמריה לוין

מנהל לשכת החינוך והתרבות


אל חברי הוועד הפועל

ברן, כ' ביוני תר"פ

לחברי הוועד הפועל, שלום וברכה!

לא עלתה בידי לתת לכם דין חשבון ע“ד נסיעתי ותוצאותיה וע”ד המסקנות שהגעתי אליהן אחרי שביקרתי את המרכזים הראשיים, מקצתם במערבה של אירופא ומקצתם במזרחה. ראיתי בעיני את עולמנו ההרוס והסתכלתי, יותר לעומק מאשר לרוחב, אל החיים שנשתנו ואל הזרמים החדשים המפלסים להם נתים בתוכם, רשמתי רשימות, עשיתי ציונים ואמרתי לעבד את החומר אחרי שובי ללונדון ולתת לפניכם תמונה מחיי עמנו שתהי מתאימה אל המציאות. אך אתם גזרתם עלי אחרת, וכמובן לא הרביתי לחקור ולשאול אלא נכנעתי לפני פקודתכם.

ביקרתי: ברלין, פראג, ווינה, פרסבורג, קראקוי, וורשה ולודז'. עשיתי את כל ההכנות הנחוצות כדי לבקר גם את ווילנא ומינסק אבל בינתיים נתקבלה הטלגרמא שלכם, שאפסיק את נסיעותי ואעלה לארצנו. והלא יודעים אתם עד כמה קשה בשעה זו לבטל הכנות שכבר נעשו ולהחליפן בחדשות. ובאמת לולא עזרתם של הצירים הבריטיים (כולם בלי יוצא מן הכלל) לא הייתי מוצא שום אפשרות למלא את תכניתי הקבועה. קו"ח7 לשנותה ולהחליפה באחרת. הצירים הבריטים עזרו לי ולמלאכותי עד כמה שידם מגעת.

והנה מצד אחד הצטערתי שלא אשתתף בהועידה השנתית, אבל הנני מודה כי שמחתי לקראת עלייתי לארץ כפליים על צערי. יומיים אחרי הטלגרמא הראשונה הגיעתני דרך ברלין הטלגרמא השניה המבטלת את הראשונה. שניתי עוד הפעם את תכניתי ואמרתי לנסוע ללונדון דרך שוויצריה, ורק אתמול קיבלתי עוד הפעם את הפקודה, המקיימת את הטלגרמא הראשונה. אין אני בא חלילה בבקורת ואין אני כועס עליכם חברי, ואין אני מטיל עליכם את האחריות בעד איבוד הזמן שגרמו לי השינויים, החליפות והתמורות.

היום באתי לברן, כדי לסדר את ענייני הפספורט שלי אצל הציר הבריטי ואשתדל להשיג כרטיס נסיעה דרך גנוא ביום כ"א לחודש, אבל מסופק אני אם יעלה הדבר בידי. והיה אם לא יעלה, אהיה מוכרח לחכות עד יום א' לחודש יולי ולהפליג מטריעסט.

מציריך טילגרמתי לכם שתשלחו לי מעט כסף, מפני שבעברי את הגבול האוסטרי הציגוני ממש ככלי ריק והשאירו לי רק כדי נסיעה לציריך וסיפוק מזונות ליום אחד. את כספי שלחתי חזרה לווינה אבל את החרפות והגידופים שנפלו בחלקי (ובחלקם של כל הנוסעים) לא אשכח לעולם. כולנו טעמנו טעמה של אינקוויזיציה חדשה.

את מטרת נסיעתי לארץ הבינותי גם מתוך הטלגרמא הראשונה, אע"פ שהיתה סתומה, והלוואי שאמלא את שליחותי כחפץ כולנו, והלא זה תלוי לא רק בי. בוודאי תשתדלו מלונדון להקל את שליחותי ולהיות לי לעזר בכל יכולתכם.

בברלין, בפראג ובווינא לא מצאתי שום שינוי לטובה במצבה של התנועה הציונית. הכל נשאר כדאשתקד. העובדים הישנים עשו עלי רושם של עייפות, והחדשים – מספרם מעט ונער יכתבם. לא הרגשתי שום סימן ל“ימות המשיח” ולא מצאתי את חדוות היצירה שאליה התפללנו. יודע אני, כי האמת הזו תהיה מרה לרבים מאחינו שבמערב, אבל מרירותה אינה מכחישה אותה. בווארשה, בקראקוי ובלודז' היו לי שעות רבות של קורת רוח למרות מצבם הפוליטי של אחינו בפולין, המדכא את הנפש. ביחוד עשו עלי רושם עז בני הנעורים, שבמובן ידוע הנם כולם “חלוצים” ומוכנים באמת לעבוד עבודת העם. התנועה העברית אחזה כמעט בכל שדרות העם ומשמשת היא סימן מובהק לתחיה פנימית. בין המוסדות החדשים מצטיינים ביחוד: הפדגוגיום בווינא (התלמידים הם כמעט כולם מבני המזרח), בתי הספר התיכונים בלודז ובתי ספר עממיים אחדים בוורשא. בברלין יש ג“כ התחלה טובה ויש עובדים חרוצים אחדים, אבל מסופקני אם יעלה בידם לברוא מרכז חשוב בעד המזרח. שאיפתו של הד”ר [אויגן] טויבלר לברוא בברלין מרכז חדש בשביל מהדורא שניה של “חכמת היהדות” עלולה לפי דעתי רק להזיק להתנועה העברית ולהתפתחותה. נחוץ עד למאד, שההסתדרות הציונית תקבל את העבודה העברית במזרחה של אירופא תחת חסותה ותברא מרכזים אחדים שיוכלו לפרנס את הדור הצעיר הרעב באמת לתחיה עברית מלאה ושלמה. יודע אני את הקושי שבדבר, אבל נחוץ לנצח אותו.

בדבר ה“חלוצים” יכול אני לומר רק בדרך כלל, שחבל שלא התחלנו בסידור העניין לפני שנתיים. מיד אחרי הצהרתו של בלפור. וגם כעת מחוייבים אנו להקדיש להענין הזה הרבה יותר אמצעים, מפני שאם אך יש “הוצאה”, שבאמת “הכנסה” היא, אין לנו דוגמא יותר בולטת מזו של החלוצים. וצריכים אנו להיות אסירי תודה לההסתדרות הציונית המאוחדת של הפועל הצעיר, צעירי ציון והחלוץ שקיבלה על עצמה לסדר את העליה של החלוצים. החיכוכים שבין ההסתדרות החדשה ובין המשרדים הישנים אינם נובעים מתוך פירוד דעות בעצם השאלה, ולכשתתרחב העבודה יעברו מאליהם.

התפשטה ההשקפה כמעט בכל אירופא, שהאמריקאים רוצים לשפוך את רוחם הם על ההסתדרות הציונית ולהטותה לטעמם. השתדלתי עד כמה שאפשר להסביר לבעלי ההשקפה הזו, שאינם אלא טועים, מפני שגם באמריקא יש לנו, כמו בשאר חלקי התבל, ציוניות מנומרת, בעלת גוונים שונים וזרמים שונים, וביקשתי אותם שלא יבואו בדעות מוקדמות ללונדון ושלא יביטו על חברינו האמריקאים כעל אנשים השואפים לשלטון. אלא, להיפך, שיתיחסו אליהם כאל עצם מעצמינו ברגש של אחווה וכבוד, ושישתדלו להבין את הלך נפשם וטעמם המיוחד, שחותמו של אמריקא טבוע עליו בהכרח.

בדבר “שלומי אמוני ישראל” ימסרו לכם דברים מענינים חברינו מפולין. אני רואה בהם את ה“שומרונים” החדשים שבאו ברגע האחרון בטענת “נבנה עמכם”. הזהרו והזהרו מפניהם. המזרחי בפולין עשה עלי רושם חיובי בתור לוחם בהאלמנט המסוכן הזה.

הנני מודה על פשעי: אחרי ביקורי את אירופא ואחרי שהסתכלתי אל עולמנו בצורתו הנוכחית הנני תומך בכל כוחי בהשקפתו של ברנדיס וחבריו, שאסור לנו בשעה זו, לוותר לעת עתה על זכויותיה של ההסתדרות הציונית בתור מנהלת את כל עבודת התחיה למלוא היקפה. היא יכולה רק לשתף לעבודתה זו את האלמנטים האחרים הרוצים באמת ובלב שלם, בלי כל פניות ומגמות צדדיות להיות לנו לעזר, אבל חלילה וחלילה לנו לחשוב כעת על יצירת הסתדרויות אחרות. הנני מגין לא על כבודה של ההסתדרות הציונית, כי אם על הגשמתה של תחיתנו הלאומית. עוד רבה לפנינו העבודה לחנך את עמנו על יסודות של תחיה בריאה ובלתי לקויה, וההסתדרות הציונית, שקיבלה על עצמה את התעודה הזו בימי חושך ואפלה, לא מילאה עוד את תפקידה ואינה עוד בת חורין למסור את תעודתה להסתדרות חדשה, ואפילו אם תהיה גדולה ממנה במניין. ברק מספרים גדולים אינו רשאי לשחד אותנו ולעוור את עינינו הנני מודה, שמתחרט אני, שהתווכחתי עם ברנדיס בשעתו בשאלה זו, מפני שנתעיתי בשווא להאמין, כי באמת נהפך לב אחר לעמנו, וכי באמת כלו כל המתנגדים לרעיון התחיה ותמו מן העולם. המציאות באה וטפחה על פני, והנני חוזר בתשובה.

חברי, נגעתי רק בקצה השאלות העומדות על הפרק, אבל מבקש אני אתכם, תעיינו בדברי ותשימו אליהם לב, כי נוסדים הם על המציאות החיה.

והנני אומר שלום, שלום לכולכם יחד ולכל אחד מכם ביחוד. מקרב לבי הנני שולח לכם את ברכתי, כי עבודתכם תהיה פוריה וכי תצליחו בכל אשר תפנו.

שלכם שמריה הלוי


אל חיים וייצמן 8


ברלין, 16 באוקטובר 1921

חיים היקר שלי!

אני כותב אליך לרגל עניין. הוטל עלי לנהל משא־ומתן עם ביאליק בנוגע להשתתפותו במשלחת האמריקאית. הוא התנגד במשך זמן רב, בהצטדקו בזה, שהוא חייב לסדר קודם כל את ענייני הוצאת הספרים “דביר” שעלתה במחשבתו, על אחת כמה וכמה שידידיו מזמינים אותו לאמריקא בפירוש למען “דביר”.

לדעתי יהיה זה קוצר־ראיה מצדנו, אם נרשה, שביאליק יסע לאמריקא לא כחבר המשלחת. תארתי בפרוטרוט לפני אלפרין וז’אבוטינסקי מה הם התנאים של ביאליק, וביקשתי אותם להסכים לתנאיו, שאפשר לצמצם אותם עד למינימום, אם יהיה יחס של רצון טוב לתכניתו בכללה.

עכשיו נראה מהמברקים, שנתקבלו מלונדון, ששם אין מתייחסים כל כך בהתלהבות להשתתפותו של ביאליק במשלחת. לא אאריך את הדיבור. אגיד לך רק דבר אחד, שאף אחד לא ימלא את מקום ביאליק, ושאין להרשות בשום אופן לפצל את כוחותינו, שאינם גם בלאו הכי אצלנו בשפע.

שוחחתי היום עם סוקולוב. הוא תמים דעים אתי בחשיבות סיפוחו של ביאליק לעבודה בלתי אמצעית למען קרן היסוד. מצד שני אני מסכים לדעתו של ס[וקולוב], שווארבורג יהיה חבר מועיל מאוד של המשלחת.

אני ממשיך בריפויי בברלין. הפרופיסור המטפל בי מרוצה מאוד בתוצאות. הריפוי צריך להימשך עד ראשית החודש נובמבר. הצעתי לכן על־ידי ז’אבוטינסקי, שאבוא ללונדון בראשית החודש נובמבר ואעבוד באנגליא עד נסיעתי לדרום־אפריקא. ז'[אבוטינסקי] הבטיח לענות לי על ידי הטלגרף אולם עד עכשיו לא קיבלתי תשובה.

מניומאן קיבלתי מכתב, שבו הוא מוחה נגד בחירתי ובחירת ז'[אבוטינסקי] לדירקטוריון של קרן־היסוד. אני מוצא, שהוא צודק בחלקו. העתק ממכתב זה הוא שלח גם לך. אני דוחה את ההחלטה בעניין זה עד פגישתי אתך, ואם תמצא לנחוץ אני מוכן בכל רגע להתפטר מהדירקטוריון.

אני משתמש בשהותי בגרמניא, ביקרתי כמה ערים חשובות לשם תעמולה. יתכן שאבקר גם בקופנהאגן.

מסור נא דרישת שלום לבבית ביותר ממני לוויירה היקרה ולילדים.

מחבק אותך חזק

שלך שמריה



  1. תורגם מרוסית  ↩

  2. הוצאת הספרים  ↩

  3. תורגם מרוסית  ↩

  4. תורגם מרוסית  ↩

  5. תורגם מגרמנית  ↩

  6. בברכת ציון  ↩

  7. קל וחומר  ↩

  8. תורגם מרוסית  ↩

המלצות קוראים
תגיות