רקע
יצחק פרנהוף
* בַּשּׁוּק הַחַיִים
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: הוצאת „המצפה”. – בדפוס ש. ל. דיטשר, ־ פודגורזה; תרס״ח

שוקק השוק. הכל שם סואן ורועש. תשואות אדם רב. זקן ונער, קטן וגדול. פה עומד איש בא בימים. מבטו רציני, רשמי פניו מביעים תכונה קבועה ואופי חזק. על ידו עלם בפליוס של סטודנטים. כלו עדין, מלא רעננות ולשד, ועקבות של צלקות אחדות מאיזו מלחמת בינים נכרו בפניו. והנה תמונה מלאת־ענין ורב קסמים טסה וקרבה אליהם. עיני העלם אורו משמחה, תורינה זיקים לוהטים. לבו מתרחב, נפשו מתלהטת בקרבו ובכח נעורים פלאי הוא מפזז לקראת התמונה. והתמונה רומזת גם אל האיש הבא בימים. הוא אינו רואה אותה, או לא יחפוץ לראותה. התמונה רומזת עוד הפעם בהתאמצות יתירה. אך הוא משגיח עליה בלגלוג וזלזול. התמונה פורשת כפיה בתנועות מתפללות. והאיש הבא בימים משתמט ומתרחק ממנה. התמונה קוראה אחריו מלא: “נא, אל נא תעזוב אותי!” האיש הבא בימים הסב לה פנים של תגרנות. סקירותיו כך קרות. “אין לי פנאי – הוא משיב לה – הולך אני לחשוב חשבונותי”.

ועם העלם לבד הולכת סובבת – הַפַנְטַזִיָה.


המלצות קוראים
תגיות