רקע
גרשום שופמן
הז'נדרם
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

מסיפורי אחד הפליטים

את כל החפצים, שהם בגדר הולכה, התחלנו אורזים לאט־לאט; על כל מה שמטעמים שונים לא יכולנו לקחת אתנו, קבענו מודעות בעתון המקומי: כל הרוצה יבוא ויקנה.

בבהילותנו מכרנו בחצי חינם דברים חשובי ערך. כמה רהיטים ומכשירי מטבח נתנו לשכנינו הנוצריים. כל ישותנו מכוונת היתה לקראת יום הנסיעה: להימלט מן הגיהינום הזה כל עוד נשמתנו בנו, להימלט, להימלט!

ראש הקהילה הייתי בעיר מגורי ל., ובפרפורי שושניג ובנסיונו האחרון לערוך משאל־עם היתה במקצת, כביכול, גם ידי באמצע. שלחתי בענין זה מכתבים חשאיים לכל בני עדתנו בחתימת שמי. היה ברי לי, שאם יוָדע הדבר עכשיו לשלטונות הנאציים – וזה עלול היה להיודע בכל רגע, שהרי כל הניירות של הקהילה בידיהם הם – “אחת דתי!”

בבוקר למחרת הכיבוש ההיטלרי השכמתי לפתחו של רב העדה, הפּרופסור הישיש, שהייתי מבאי ביתו; בתמימותי היה בדעתי לבקש ממנו שאם יאסרוני, יואיל נא הוא, הרב, להשתדל למעני אצל בעלי השׂררה החדשים, כמשפטו במקרים כאלה מקדמת דנא. צילצלתי, ואשת הרב יצאה לקראתי בדמע: עוד בלילה נלקח הרב עצמו אל בית־האסורים!

יום יום ומאסריו החדשים. יהודי פּלוני נאסר, אלמוני נשלח למחנה הסגר. בגויעת לב חיכיתי לתורי אני. לא ישנתי בלילות אגב הקשבה דרוכה לכל פסיעה בחוץ, לכל רשרוש. בפגשי בשדה ז’נדרם זר, שלא הכירני פנים (אני ובני ביתי גרנו בפרבר, מחוץ לעיר, אֵזור הכפוף לרשות הז’נדרמריה, ולא למשטרה העירונית), עקבתי אחריו לראות, אם לא אלינו הוא הולך. ובעיר התהלכתי כצל; ופעם תעיתי על שפת הנהר ותרתי לי בחשאי מקום נוח לקפיצה… עד היכן הדברים הגיעו!

כשבוּי־חרב בתוך מחנה האויב הצוהל, הפראי, שכור־הנצחון, הנך מתלבט ברחובות תחת דגלי צלב־הקרס הענקיים. לפתחי החנויות היהודיות ניצבים חיילים מזוינים. על החלונות של בתי־הקפה, אחד לא נעדר, הכתובת: “ליהודים הכניסה אסורה”. בכתובת זו הנך נתקל גם ליד המרחצאות הציבוריים. הספסלים ברחובות ובגנים: “רק בשביל אריים”. ורגע רגע, בכל אשר את ה פונה, צועדות־שועטות לקראתך “פלוגות הסער”, התהלוכות האדירות הללו, שאין להן סוף, המרעידות את האדמה בלוית השאגה־הזמרה

היום לנו גרמניה,

מחר – תבל כולה!…

מה טוב היה, אילו הופיעו פתאום בשמים אוירוני מלחמה, נחיל עצום, והשליכו פצצות על ראשי החיות המתועבות הללו בעצם השתוללותן וריסקון אברים אברים; האח, מה טוב, מה נפלא היה הדבר, ולוּ גם “תמות נפשי עם פלשתים!”…

הסרטיפיקט כבר היה בכיסי, אבל מוכרחים היינו לסדר עוד אי־אילו דבירם פורמליים. בשל “חטאי”, שנשאתי בחובי, ארכו לי הרגעים כשנים, וכמעט שלא האמנתי בהתגשמות הנסיעה. המתיחוּת הציקה ללא נשוא עוד. עד שסוף כל סוף בא היום הגדול, והאוטו כבר חיכה לנו בחוץ

מזודותינו בידינו ירדנו במדרגות המעקה, והנה ז’נדרם לקראתנו, לבי הך: אבדתי! מעם האוטו יקחוני אל הגרדום!!…

מתוך ערפל מוזר הבליח לנגד עיני אחד מפרחי הז’נדרמריה המקומית, שהכרנוהו היטב, בחור צעיר, נאה, רענן, קורן, והרי הוא אומר:

– ראיתי בעתון מודעה, כי תנור־גאז נמצא כאן למכירה. אני נשאתי לי אשה עכשיו – הוסיף בחיוך – ואנו צריכים להסתּדר – –


המלצות קוראים
תגיות