רקע
גרשון שופמן
הז'נדרם

מסיפורי אחד הפליטים

את כל החפצים, שהם בגדר הולכה, התחלנו אורזים לאט־לאט; על כל מה שמטעמים שונים לא יכולנו לקחת אתנו, קבענו מודעות בעתון המקומי: כל הרוצה יבוא ויקנה.

בבהילותנו מכרנו בחצי חינם דברים חשובי ערך. כמה רהיטים ומכשירי מטבח נתנו לשכנינו הנוצריים. כל ישותנו מכוונת היתה לקראת יום הנסיעה: להימלט מן הגיהינום הזה כל עוד נשמתנו בנו, להימלט, להימלט!

ראש הקהילה הייתי בעיר מגורי ל., ובפרפורי שושניג ובנסיונו האחרון לערוך משאל־עם היתה במקצת, כביכול, גם ידי באמצע. שלחתי בענין זה מכתבים חשאיים לכל בני עדתנו בחתימת שמי. היה ברי לי, שאם יוָדע הדבר עכשיו לשלטונות הנאציים – וזה עלול היה להיודע בכל רגע, שהרי כל הניירות של הקהילה בידיהם הם – “אחת דתי!”

בבוקר למחרת הכיבוש ההיטלרי השכמתי לפתחו של רב העדה, הפּרופסור הישיש, שהייתי מבאי ביתו; בתמימותי היה בדעתי לבקש ממנו שאם יאסרוני, יואיל נא הוא, הרב, להשתדל למעני אצל בעלי השׂררה החדשים, כמשפטו במקרים כאלה מקדמת דנא. צילצלתי, ואשת הרב יצאה לקראתי בדמע: עוד בלילה נלקח הרב עצמו אל בית־האסורים!

יום יום ומאסריו החדשים. יהודי פּלוני נאסר, אלמוני נשלח למחנה הסגר. בגויעת לב חיכיתי לתורי אני. לא ישנתי בלילות אגב הקשבה דרוכה לכל פסיעה בחוץ, לכל רשרוש. בפגשי בשדה ז’נדרם זר, שלא הכירני פנים (אני ובני ביתי גרנו בפרבר, מחוץ לעיר, אֵזור הכפוף לרשות הז’נדרמריה, ולא למשטרה העירונית), עקבתי אחריו לראות, אם לא אלינו הוא הולך. ובעיר התהלכתי כצל; ופעם תעיתי על שפת הנהר ותרתי לי בחשאי מקום נוח לקפיצה… עד היכן הדברים הגיעו!

כשבוּי־חרב בתוך מחנה האויב הצוהל, הפראי, שכור־הנצחון, הנך מתלבט ברחובות תחת דגלי צלב־הקרס הענקיים. לפתחי החנויות היהודיות ניצבים חיילים מזוינים. על החלונות של בתי־הקפה, אחד לא נעדר, הכתובת: “ליהודים הכניסה אסורה”. בכתובת זו הנך נתקל גם ליד המרחצאות הציבוריים. הספסלים ברחובות ובגנים: “רק בשביל אריים”. ורגע רגע, בכל אשר את ה פונה, צועדות־שועטות לקראתך “פלוגות הסער”, התהלוכות האדירות הללו, שאין להן סוף, המרעידות את האדמה בלוית השאגה־הזמרה

היום לנו גרמניה,

מחר – תבל כולה!…

מה טוב היה, אילו הופיעו פתאום בשמים אוירוני מלחמה, נחיל עצום, והשליכו פצצות על ראשי החיות המתועבות הללו בעצם השתוללותן וריסקון אברים אברים; האח, מה טוב, מה נפלא היה הדבר, ולוּ גם “תמות נפשי עם פלשתים!”…

הסרטיפיקט כבר היה בכיסי, אבל מוכרחים היינו לסדר עוד אי־אילו דבירם פורמליים. בשל “חטאי”, שנשאתי בחובי, ארכו לי הרגעים כשנים, וכמעט שלא האמנתי בהתגשמות הנסיעה. המתיחוּת הציקה ללא נשוא עוד. עד שסוף כל סוף בא היום הגדול, והאוטו כבר חיכה לנו בחוץ

מזודותינו בידינו ירדנו במדרגות המעקה, והנה ז’נדרם לקראתנו, לבי הך: אבדתי! מעם האוטו יקחוני אל הגרדום!!…

מתוך ערפל מוזר הבליח לנגד עיני אחד מפרחי הז’נדרמריה המקומית, שהכרנוהו היטב, בחור צעיר, נאה, רענן, קורן, והרי הוא אומר:

– ראיתי בעתון מודעה, כי תנור־גאז נמצא כאן למכירה. אני נשאתי לי אשה עכשיו – הוסיף בחיוך – ואנו צריכים להסתּדר – –


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47759 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!