רקע
שמואל גילר
תאומי הכומר הול והסבא הציוני
xמוגש ברשות פרסום [?]
vעיון

תמונה 1.jpg קברי תאומי משפחת הול ביפו ועל הר ציון


בפינת בית הקברות האנגליקני העתיק ביפו, תחת שכבת עפר ועשבייה עבותה, נחשפה במהלך שיקום הקברים מצבה של תינוק בן יומיים; סמואל ג’ורג גאולר, בנו של הכומר ג’ון רוברט לונגלי הול (Longley Hall). התינוק נולד ב-30 בדצמבר 1878 ומת ב-1 בינואר 1879. זמן קצר לאחר מכן נמצא בבית הקברות הפרוטסטנטי על הר ציון קברו של אחיו התאום, ג’ון הרברט הנרי. הוא מת ב-20 ביולי 1879. שלוש שנים קודם לכן, ב-31 ביולי 1876, הגיע אביהם ליפו עם רעייתו הטריה אמילי דניס אותה נשא לאישה שבועות ספורים לפני כן. הוא נשלח ליפו כדי לשמש כמזכיר הראשון של ‘החברה המיסיונרית הכנסייתית’ (CMS).

ג’ון רוברט לונגלי הול נולד בשנת 1852 בעיירה ווטון (wooton) שבאי הבריטי וויט (Wight). אביו ג’ורג הול, קצין צבא בעברו, שרת כמנהל בית הסוהר לנערים פארקהרסט שבאי. בתפקידו הקודם הוא שימש כמזכירו של לוטננט קולונל ג’ורג גאולר (Gawler), המושל השני של דרום אוסטרליה בשנים 1841–1838. הוא נשא לאישה את ג’וליה, בתו הבכורה של המושל. ג’ורג גאולר העלה את הרעיון לאפשר ליהודים להקים מושבות בארץ-ישראל בספר שפרסם בשנת 1845. בשנת 1849 הוא התלווה לסיר משה מונטפיורי במסעו השלישי לארץ ישראל. נכדתו ובעלה הכומר הול טמנו את בנם בן היומיים בבית הקברות בו הציב משה מונטפיורי את מצבת אובליסק הגרניט על קבר חברו ד"ר הודג’קין, שליווה אותו במסעו החמישי לארץ בשנת 1866. העיר גאולר בדרום מערב אוסטרליה נקראת על שמו של המושל.

הכומר הול רכש את השכלתו בבית ספר סנט ג’ון של הכנסייה האנגליקנית בלונדון. בשנת 1871 הוסמך לכמורה בידי הבישוף של רוצ’סטר. לאחר שרות של שנתיים בעיר לי (Lee) שבקנט, נשלח לשרת כמזכיר החברה המיסיונרית ביפו. על פי מפת הטמפלר תיאודור זנדל משנת 1878, הוא התגורר בדירה בדרום העיר העתיקה, סמוך לביתו של סלים קאסר ששימש כקונסול צרפת ובלגיה. הדירה היא כיום חלק מ’תיאטרון הסמטה' הסמוך למוזיאון אילנה גור, ומתחתה ייפתח בקרוב ‘מוזיאון אורי גלר’. בנובמבר 1878 שלח הול מכתב למטה המיסיון בלונדון בו סיפר על עבודתו ועל כך שרעייתו נוהגת לחלק תרופות לחולים הבאים לביתם, תוך שהיא קוראת לממתינים מכתבי הקודש. במכתב העלה את הקשיים הניצבים בפני רעייתו לנוכח המתלה הקשה המצריכה סיוע, אך לא הזכיר כלל כי היא נמצאת בחודשי הריונה האחרונים. מכתבו הבא של הכומר למטה המיסיון נשלח ב-25 בנובמבר 1880. במכתב לא הזכיר את הטרגדיה המשפחתית ומות בניו, אולם כתב כי שנה קודם לכן עמד על סף מוות כשלקה בשפעת קשה שאילצה אותו לחזור לבריטניה כדי להחלים. בארכיון המיסיון מצוין כי אכן עזב את יפו באוקטובר 1879 וחזר בינואר 1880. במכתב זה טמונה ככל הנראה גם הסיבה למותם של תאומי משפחת הול. בשנת 1884 מונה הכומר הול ליושב ראש מועצת הכנסייה המקומית Native Church Council ) ), ולאחר שהות קצרה בלונדון מונה בספטמבר 1892 לעמוד בראש החברה הכנסייתית בירושלים. הוא התפטר מתפקידו בשנת 1907 וחזר לבריטניה. הוא מת בשנת 1921 ונקבר בבית הקברות של כנסיית ווסטלטון (Westlton) שבסאפוק (Suffolk).


 

הסבא מבשר הציונות

סבם של התאומים, ג’ורג גאולר (Gawler), נולד בשנת 1795 כבן יחיד לאביו סמואל ואמו ג’וליה ראסל. אביו היה קצין, וגם הוא למד מגיל שלוש-עשרה בקולג' הצבאי המלכותי. הוא השתתף ועוטר בקרבות רבים באירופה, ובגיל עשרים כבר הוביל מחלקה בקרב ווטרלו וצוין לשבח על ידי הדוכס מוולינגטון. בשנת 1820, בהיותו בחופשת מחלה באירלנד, החליט להפוך לנוצרי מאמין ונשא לאישה את מריה קוקס שהטיפה כמוהו לאמונה עמוקה וצדקה. לאחר קבלת דרגת לוטננט-קולונל הוא מונה בשנת 1838 למושל השני של דרום אוסטרליה. הוא הגיע עם רעייתו וחמשת ילדיהם לעיר אדלייד שהייתה נתונה במשבר פיננסי עמוק ועוני מחפיר. התקציב הממשלתי שהעמידה לרשותו ממשלת בריטניה היה מצומצם מאוד, והוא החל לחרוג ממנו כששיפר את תנאי העסקת הפקידות במטרה לקדם את פיתוח השטחים בדרום היבשת ולשפר את המצב הכלכלי של האוכלוסייה הגדלה. הוא הצליח מאוד בכך, ואוכלוסיית הדרום גדלה מאלפיים נפש לחמש-עשרה אלף תוך שלוש שנים, אך חריגה של מאתיים אלף לירות מהתקציב הביאה לכך שנקרא לשוב לאנגליה בשנת 1841.הוא מת בשנת 1869, והעיר הראשונה שנוסדה בדרום אוסטרליה בשנת 1839 נקראה על שמו.

גאולר בלט בין הנוצרים שפעלו באמצע המאה התשע-עשרה באנגליה למען התיישבות יהודית בארץ-ישראל. לאחר שסיים את תפקידו כמושל ניהל פעילות מסועפת מעל דפי העיתונות, ונשא הרצאות ברחבי אנגליה למען הגשמת רעיונותיו. הצלחתו בתחום ההתיישבות בעת שכיהן כמושל דרום אוסטרליה, הביאה אותו להכרה כי ניתן ליישם תכנית דומה בארץ-ישראל שתהייה אבן שואבת ליהודים מרחבי העולם. בספרו ‘השקטת סוריה והמזרח, הערות והצעות מעשיות לקידום הקמתן של מושבות יהודיות בארץ-ישראל’, התווה תכנית מפורטת לביצוע הרעיון של הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל באמצעות מושבות יהודיות. העיתונות היהודית באנגליה יצאה נגד הרעיון מתוך חשש כי מאחוריו עומדת כוונה לנצר את ‘העם הנבחר’. על אף האדישות להצעותיו, הוא לא נרתע והמשיך בפעילותו כשהוא מזכיר את ניסיונו בישוב אזורים שוממים בדרום אוסטרליה. עותקים מתזכיריו נשלחו למלכה ויקטוריה וממשלת בריטניה. הוא טען כי ללא התעוררות בקרב היהודים לא ניתן יהיה לממש את תכניתו, וכי יש להקים תנועה בקרב היהודים. לדבריו “כיצד ניתן לצפות לפעולה ומאמצים של הגויים למען היהודים, מבלי שאלה יצעדו קדימה ויביעו עמדה חיובית ויכריזו על נכונותם להשתתף במאמצים אלו”.


תמונה 2.jpg דירת משפחת הול מודגשת בצהוב


תמונה 3.jpg לוטננט-קולונל ג’ורג גאולר

גאולר גייס את תמיכת ליידי יהודית מונטפיורי שפרסמה מאמרי תמיכה בו, והוא הצטרף למסע הזוג לארץ בשנת 1849. שלשה חודשים קודם לכן הופיע בפני כנס של הקהילות הספרדיות שנערך בנשיאות מונטפיורי, ובכתבת ה’ג’ואיש כרוניקל' שסקרה את האירוע צוטט גאולר: “אין דבר היקר לליבי יותר מאשר שגשוגם של היהודים בארץ הקודש, נושא לו הקדשתי לימוד ותשומת לב רבה”. לדבריו, “מהשממה שראה תצמח ישועה ליהודים והיא תהפוך לגן עדן, והמדבר ישוב ויפרח כשושנה”. הקונסול הבריטי ג’ימס פין תיאר בזיכרונותיו את הקולונל גאולר לצד מונטפיורי במדי ארגמן זוהרים בנוצות לובן, ועטור בעיטור ווטרלו. בשנת 1853 נשא נאום בפני קהל נוצרי בעירו דרבי. הוא סקר את ההיסטוריה היהודית מאז ימי אברהם ועד הגלות בימי שלמנסר ובימי נבוכדנצר. מאז פסק ישראל להיות אומה, טען גאולר, אין הארץ שייכת לשום עם והיא נשמרת למען עם ישראל. לדבריו בריטניה היא שליח האל שנבחר על ידו להגשים את הבטחותיו לישראל, ובאמצעות ישראל לכל האנושות. גאולר היה בין הלוחמים העיקשים למען השלמת האמנציפציה של יהדות אנגליה, שלדעתו עתידה לשמור על קיום העם היהודי ולמנוע את היעלמותו. לאחר מותו בשנת 1869, המשיך בנו ג’ון קוקס גאולר, גיסו של הכומר לונגלי הול ודודם של התאומים שמתו בינקותם, את פעילות אביו והעלה תכניות משלו ליישוב ארץ-ישראל. קברי התאומים נכדי גאולר נעלמו במהלך השנים, אך רעיונותיו הציוניים של סבם התממשו עם ייסודה של התנועה הציונית.

המלצות קוראים
תגיות