רקע
רפאל ספורטה
הקדשות וברכות
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ספריית גן-גורים; 2012

*

פרחי,

פרחי

חתן קני

וקנני.


חנכה תשכ"ב, אבא


*

נגילה ונשמח

נָגִילָה וְנִשְׂמַח,

נְפַזֵּר שׁוֹשַׁנִּים,

לְרֹנִי מָלְאוּ

אַרְבַּע שָׁנִים.


*

שִׁירִים וּפִזְמוֹנוֹת –

לַמְּתֻלְתֶּלֶת בַּבָּנוֹת.

תִּרְצָה תִּקְרָא שִׁיר –

וְתַעֲשִׁיר.

תִּלְמַד פִּזְמוֹן –

תִּמָּלֵא חָכְמָה כָּרִמּוֹן.


קִרְאִי לְאַט לְאַט,

מְעַט מְעַט –

מֵאָה פְעָמִים וְאֶחָת.


אַבָּא


*

וּלְיָעֵל –

    מַה נְאַחֵל

       בִּמְלֹאת עָשׂוֹר?


צְרוֹר

   פִּרְחֵי־אוֹר,

     שְׁבִיל מְבֹרַךְ

       וּבְכָל מִדְרָךְ

         מַלְאָךְ

           יִשְׁמֹר,

             כּוֹכָב יָהֵל

             מַעְגַּל־יָעֵל.


מאחלים

סבתא ריבה וסבא רפאל


*

לְתִרְצָה בִּשְׂפַת הַלֵּב

גַּן־טַל־שַׁחַר מְלַבְלֵב:

פִּקְעֵי־גִּיל עִם פִּרְחֵי־אוֹר

רַחַשׁ־לֵב מִדּוֹר לְדוֹר –

כְּאוּרִים וּכְתֻמִים

נוֹצְצִים וַחֲתוּמִים

רְקוּמִים עַל קוּר־זוֹרֵחַ

מִסּוֹנָטַת לֵיל יָרֵחַ.


*

הלב הטוב הוא גן

במלאת לך אל דאגה –

32 (בגימטריה לב) מכות

לחוה ב יום טוב

בכסלו – הלב.

אבא ואמא.


הַלֵּב הַטּוֹב הוּא גַן,

וְהָרָצוֹן – גַּנָּן.

מִלָּה יָפָה הִיא פֶּרַח

גּוֹמֵל בְּבוֹא הַזְּמַן.


רַעְיוֹן טוֹב מַהוּ? זֶרַע

בּוֹקֵעַ בַּמַּעְמַק,

הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב –

כִּפְרִי בָּשֵׁל יִמְתַּק.


נְצֹר גַּנְּךָ מִפֶּגַע

נַכֵּשׁ כָּל שֹׁרֶשׁ רַע

גַּלֵּה כָּל צִיץ לַזֹּהַר,

לַשֶּׁמֶשׁ וְאוֹרָהּ.


עֲדֹר וּגְדֹר סָבִיב לוֹ

וּבְרֹר זְרָעִים יָאִים:

מִלָּה טוֹבָה – וְאוֹר בָּהּ

וּמַעֲשִׂים נָאִים.


הלב הטוב הוא הגן.jpg

*

לֵב חָוָה יִכְמַהּ

לְמָה?

לְמַדָּע וּלְחָכְמָה.

בֹּקֶר בֹּקֶר תַּשְׁכִּים,

דְּבַשׁ תּוֹרָה תֶּאֱגֹר

וְתַחְכִּים.

בִּשְׁמוֹנֶה נְשִׁיקוֹת וּנְשִׁיקָה,

בִּשְׁמוֹנֶה מַכּוֹת וּמַכָּה.

אבא


*

יוֹם הוּלֶדֶת לְיָעֵל

בֹּקֶר טוֹב, שְׂמֵחָה תֵבֵל –


פֶּרַח קָט מֵרִים גָּבִיעַ

רוּחַ קַל בְּרָכָה מַשְׁמִיעַ

וּסְנָאִי מֵנִיעַ רֹאשׁ:

לְיָעֵל מָלְאוּ שָׁלשׁ!


*

בֵּין אוֹר וָצֵל

בֵּין שְׁתֵּי גָּדוֹת

זוֹרֵם נָהָר

וְחָד חִידוֹת.


הֲדַס –

זֶה שִׂיחַ אַגָּדוֹת

וְגַם יַלְדָּה

שֶׁהִיא נֶכְדָּה

לְסַבָּא רְפָאֵל.


מִי יְמַלֵּל

הָאַגָּדָה

וּמִי יֵדַע

סוֹדָהּ –


שֶׁל בַּת חוֹלֶמֶת

בַּנָּהָר

הַמְּהֻרְהָר

בֵּין שְׁתֵּי גָּדוֹת?


וּמִי יָשִׂיחַ

סוֹד הַשִּׂיחַ,

בְּאוֹר וָצֵל יִתְכַּס?


הֲדַס.


*

וְזֹאת הַבְּרָכָה

אֲשֶׁר בֵּרַךְ

סַבָּא רְפָאֵל

אֶת נֶכְדוֹ

וִידִידוֹ

מִיכָאֵל

בִּמְלֹאת לוֹ שְׁמוֹנֶה:


מִיכָאֵל, מִיכָאֵל

נֵרךָ יָהֵל

שְׁבִילְךָ יִפְרַח

וּבְכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה –

חָכְמָה תִּקְנֶה,

תַּצְלִיחַ וְתִשְׂמַח!


מִי וָמִי מִצְטָרְפוֹת לַבְּרָכָה? מִי וָמִי?

סַבְתָא רִיבָה וְהַדּוֹדָה נָעֳמִי


*

סַבָּא רְפָאֵל!

לֵךְ דַע –

מַה רוֹחֵשׁ בְּלֵב נֶכְדָּה?


כּוֹכָב בְּלֵב פֶּרַח,

פֶּרַח בְּלֵב כּוֹכָב

לַפֶּרַח – שִׁיר פֶּלֶא,

לַכּוֹכָב – חוּט זָהָב.


*

גִּיל לִי,

גִּיל לִי

גִּילִי לִי

וֶרֶד־חֶמֶד חַכְלִילִי


מַלְאָכִים שִׁבְעָה חָבְרוּ לָךְ

אֲבִיבִים שִׁבְעָה קָשְׁרוּ לָךְ:

אֶלֶף נְשִׁיקוֹת פּוֹרְחוֹת

זֵר שִׁירִים וּצְרוֹר בְּרָכוֹת.


יָמִים זוֹהֲרִים

וּשְׂמָחוֹת בְּשַׁרְשֶׁרֶת. – – –

עֲלִי בְּהָרִים

וַהֲיִי מְאֻשֶּׁרֶת!


*

כּוֹכָב מְהַבְהֵב

קוּר יִטְוֶה, קַו יַתְוֶה

וּבִרְכַּת לֵב אוֹהֵב

אֶת דַּרְכֵּךְ תְּלַוֶּה.


*

לבת זקוני. לנעמי.

לנעמי

נעמי –

אל

תר־

מן:


אל נסתר

נתר,

תר, תר, תר

מאתר אל אתר


משביב־זריחה רם

הוריד,

הוריד, תרם

מן:


פת לב, פסת רוח, פס אור

פרוסת שיר


גרגר בֹהַק

מאפס־קצה־צוק סיני

לבת זקוני –

לנעמי.


*

לְאִמָּא

שַׁי הֵבֵאתִי לְאִמִּי


רַחַשׁ-לֵב

וְכַף תִּפְאֶרֶת

לְקִשּׁוּט

וּלְמַזְכֶּרֶת –


לֶאֱסֹף בָּהּ רְגָעִים,

פֵּרוּרֵי שִׂמְחָה וְנַחַת,

לְגַלְגֵּל בָּהּ גַּעְגּוּעִים

וְלִבְחֹשׁ

כֻּלָּנוּ יַחַד.


(יום האם, תשכ"ח)


*

(לסלי קצנגולד איש “ורד” ו“רובל”)

(כאשר נסגר בית הקפה “ורד”)


הָיֹה הָיָה וֶרֶד

וְהָיְתָה תֵּל אָבִיב אָז אַחֶרֶת.

שָׁם הָיָה תַּרְנְגוֹלְד

וּשְׁמוֹ מַר קַצֶּנְגוֹלְד..


מַה חֲבָל

    כִּי נָבַל

       אוֹתוֹ וֶרֶד!

וַחֲבָל עַל הָעֵת הָעוֹבֶרֶת.


מִן הַיּוֹם שֶׁנָּפַל הַ–וֶּרֶד

    כְּמוֹ עִוֶּרֶת

       הָעִיר.

אֵי הָאוֹר? אֵי הַשִּׁיר?

בְּמִדְבַּר תֵּל אָבִיב

אֵין פִּנָּה, אֵין פְּנִינָה וְאֵין שְׁבִיב.


פַּיְּטָנִים וְסוֹפְרִים

בּוֹךְ נִבּוֹךְ כְּעִוְּרִים.

מְהוּהִים.

    דְּהוּהִים.

       וְתוֹהִים,

רֹאשׁ עֻלְפֶּה, עֵט בְּלוּם־פֶּה, לֵב בְּלֹא זִיק.

עַד מָתַי נֶאֱבַּל?

יָד בְּיָד נַחֲזִיק

    בַּשּׁוֹבָל

       שֶׁל “רוֹוַל”.

מִן הַלֵּב אֶת הָאֶבֶן נָגוֹלְד

וְנִקְרָא שׁוּב: יְחִי קַצֶּנְגוֹלְ - - -ד!


המלצות קוראים
תגיות