עוד לא היתה בדיחה כמו הבדיחה העצובה הזאת שקוראים לה ממשלת בגין בכל הבדיחות העצובות והפתטיות שכבר ידעה מדינה קטנה זו.

בענייני המדינה, בהבאת השלום, בעסקי הכלכלה, בדאגה ליום־יום, באמונה בדרך, ובמצב־הרוח הכללי – קשה לתאר מה עוד יכול להיראות עלוב מזה. ככל שהמצב מחמיר יותר כך דלותה של הממשלה (ברעיונות, באישים ובמעשים) מתגלה אבסורדית יותר. ממש הגיעה השעה שממשלה זו וכל מה שקשור בה ואיתה יעופו להם ויסולקו מעל דרכנו.

מישהו צריך לקום כעת ולשרוק.

גם לא היתה עוד שעה כזו שבה הכל צופים לכל צד ומחפשים בכל צד מישהו שיקום וישרוק שריקה. לא שום דיבור מחוכם, לא שום הסברים וניתוחים למדניים מפורטים ולא מאות סעיפים לפרוגרמות מחליפות – אלא פשוט וחזק וצורם: שריקה עזה ומה שיש בה בשריקה עזה. אות פשוט ומובן לכל להפסיק את השגרה, להתבונן סביב ולשמוע היטב שלושה צווים ברורים: א. להפסיק ב. להתאסף, ג. לעשות.

להפסיק את ההשלמה הקיימת מכוח אינרציה נכנעת. להפסיק לחכות לשינוי שיבוא אי־כך מאליו. להפסיק את כל מה שמתבטא מהיותה, מניהולה ומיומרנותה המידלדלת של ממשלת בגין. להפסיק את המשך המכשלה שהיא מייצגת ואת המכשלה שהיא ממיטה על העם. לגרום לה שהפסיק להתקיים, שתתפטר, שתפוטר, ושתלך לה, כסעיף אחד ויחיד בתודעת כל אזרח, כל בוחר, וכל פטריוט: שתקום צעקה גדולה בכל הארץ מקצה אל קצה – אי אפשר עוד ככה. שריקה חדה שגוזרת להפסיק.

להתאסף יותר ויותר ועוד ועוד, כדי להגביר את מחץ התביעה האחת הזו. להתאסף כדי לבטא את ההכרח, וכדי שתתפשט ההכרה שהכרח הוא להטיל שינוי בארץ. להתאסף כדי לתבוע בחירות חדשות, כדי להביע אי־אמון, כדי לבטא מחאה, דאגה ורצון חיים. להתאסף גם כדי להפגין עוצמה וחדוות עשייה. שאי־אפשר עוד לעכבה בשום “תנו לנו שאנס” יבבני, או להניח לה שתחליד באפס תנועה. בשאילתות קטנים, ובחריקות מהססות שאי־אפשר עוד לשאת, ורק לשבת ולרטון, ורק לשבת ולנוּד, ורק לחכות שאולי יקרה משהו מאליו, ולחדול מהתבזבז על רטינות קטנות ולא

להסתפק עוד בגניחות – הגיעה גם השעה לזקוף קומה ולהתנער: מישהו צריך כעת לקום ולשרוק שריקה.

ולעשות – לעשות מחאה, לעשות התנגדות, לעשות שביתה, לעשות עוצמה, שלא יוכלו להתעלם ממנה, ולא לכסות עליה בטלאי הקואליציה – לעשות שילכו להם: לקרוא זה לזה, לחזק זה את זה, להיפגש ברחובות, באספות, לעשות שיתחולל איכפת אחד, גועש כזה והולך ומגעיש, משחרר והולך ומדליק לפידים, וגורף את דעת הציבור, את מעיניו, את בילוייו, את הסכמתו, ואת כוחו לקחת ולעשות דברים גדולים. איכפת מידבק כזה, איכפת ששואג ועולה עד שישאיג ארץ ומלואה: מוכרחים לעשות שיתחלף השלטון בארץ, ושאלה שכשלו בו ככה יסולקו עתה: מישהו צריך לקום כעת ולשרזק שריקה.

להפסיק, ולהתאסף ולעשות – כדי לגייס את רוב העם להבעת מורת־רוח, להפגנת סוף הסבלנות, ולהצגת הכוח התובע שינוי. החלפת השלטון מהר וקצר. יציאה מהר וקצר מן הבלתי־נסבל הזה מכל בחינה שהיא – מדינית, משקית, חברתית ותרבותית. חידוד תביעת ההכרעה בתודעתו של כל אזרח: כי אלה מותרות נפשעות היום, ובמה שעומד היום על הפרק – כאן בארץ. כאן במזרח התיכון, כאן על סף יתכנות השלום, וכאן בעולם מודאג מאד ומתוח מאד ורותח מאד וחרד מאד – כי אלה הן מותרות לשאת עוד יום אחד את ממשלת בגין שהוכיחה חזור והוכיח בכל הוכחה אפשרית, שמחוץ לכוחה ומחוץ לחכמתה ומחוץ לידיעתה לעשות משהו כדי לנהג את העם לקראת איזה סיכוי טוב בכל עניין שהוא. מישהו חייב כעת לקום ולשרוק.

מי?

זו עתה כל השאלה הבוערת כי האופוזיציה שטבעי היה שהיא תקום עתה, ועוד קודם, שתקום ותשרוק שריקות גיוס ותקרא קריאת היערכות – האופוזיציה הזו לרוע המזל, שקועה לה עדיין במשהו, עכור מתמשך ועייף, בינה לבין עצמה, בינה לבין עברה (מי עשה הכל רק אתמול כדי להעלות את ממשלת בגין?), בינה לבין כובד תשישות מוזרה ומרגיזה, כמין זיקנה קודם זמנה, בדיוק כשהגיע הרגע להתנער ולקרוא לעם – רבים שרעפיה, רבים חיטוטיה, או חילוקי דעותיה או ריבותיה מבית, ואין שם מי שיקום כעת וישרוק שריקה גדולה וגואלת.

ועם כל זאת אין ברירה. מישהו חייב לקום כעת ולשרוק. אולי פתאום יתברר לכל כי יש יותר משחשבו: שיש יותר תנועה, שיש יותר כוח, ושיש יותר נכונות למעשים מששיערו. יותר מדי דברים יקרים מאד על הפרק. יותר מדי סכנות חמורות מאד מאיימות מאד על דברים יקרים מאד.

וממש הגיעה השעה לחדול ממה שעושים כדרך השיגרה, ולקום, ולהקשיב, ולהבין. ולהתאסף ולעשות. בשלה מאד השעה לעשות. די בנכאים. עורי האופוזיציה. למדו לשרוק.

מישהו צריך לקום כעת ולשרוק.

יזהר סמילנסקי

דבר (ג אדר תשל''ט 2.3.1979): 15.