רקע
ישעיהו קרניאל
ר' מאיר טויבנהויז 5 בדצמבר 1938
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: עיתון הכרמל

 

…(ציון לאחד המצוינים בציון)

הורתו ולידתו היו בקדושה כפולה ומכופלת – קדושת הארץ והמקום וקדושת הייחוס והמשפחה.

לפני ע“ג שנים בערך, נולד בין חומות ירושלים עיה”ק על ברכי הורים מיוחסים ונקרא שמו מאיר – דור רביעי לר' מאיר’ל מפרומישלאן, זכר צדיק לברכה.

את ראשית חינוכו קיבל מאיר מפי טובי המלמדים בחדר, בתלמוד תורה ואח“כ בישיבות הגדולות שבירושלים בהיותו מחונן בכשרונות נעלים ובעל מוח חריף מילדותו, רכש לו ידיעות־מופלגות בתלמוד, בתנ”ך ובדברי ימי ישראל. ביחוד השתלם בידיעות השפה העיברית – והיא שעמדה לו אח“כ להיות הכתב הראשון והעיקרי מהגליל והשומרון לכל העתונות העברית החשובה שהיתה אז בארץ ובחו”ל.

בבחרותו ידע לספוג אל קרבו את הטוב והיפה מאנשי הרוח אשר בסביבתו והשכיל למזג לתוכו את הטוב והמועיל מלימודי הדת ולימודי החוץ, מאהלי שם ומיפיפיתו של יפת, מריח של תורה וספרי השכלה, לפי המושגים והתנאים שבימים ההם ובסביבות ההן – וכל אלה רכש לעצמו אך ורק ע"י רצונו הכביר לדעת הכל, להכיר הכל ול???1.

הוא היה מהטיפוס הנלה ביותר והמפואר ביותר של אברך־משי!!


*


עוד טרם מלאו לו שבע־עשרה שנה, דברו בו „נכבדות" מצפת עיה“ק, ארכה לו הנסיעה יותר משבוע ימים, כנהוג בזמן ההוא, כשהוא רכוב על גבי פרד גבוה ומאוכף רחבות וגבוהות לפי נוסח ערב ללא רסן וללא־אפסר, עדי הגיעו מירושלים למרומי־הגליל בצפת. ובחדש שבט, שנת תרמ”א (1881), נשא מאיר לאשה את הבתולה המהוללה מרת בת־שבע שתחיה, בת־גילו ובת־צפת והעיקר בת קדושים לבית גולדנבוים – שלא הכירה עד אחרי חופתם, כמנהג ישראל לפנים.

מצד אביה – רבנים צדיקים ואדמורי"ם קדושים גדולי ישראל ואבירי־הדת, ובתוכם גם המגיד המפורסם ממזריטש, בעל התוספות־יום־טוב ושאר גדולי הדור.

אמה – עפ"י כתב־יחוס מגדולי־עולם עד השר הגדול ר' שאול וואהל שנבחר למלך בפולין ליום אחד, כידוע ומצאצאי שר־התורה רש"י, עד דוד מלך ישראל…

וככה המשיך הזוג הזה את שלשלת־היחוסין המפוארת לשני בתי אבות חשובים והקימו בית נאמן בישראל, שממנו יצאו חמשה בנים וארבע בנות, ובראשם שני הפרופיסורים וגדולי־הדור המדע הידועים, ד“ר יעקב טויבנהויז לבוטניקה וד”ר חיים טויבנהויז לגיאולוגיה, זכרונם לברכה.

אחר החתונה נשתקע בצפת. הנשואים האלה הכניסוהו לדרך המלך של העסקנות הצבורית ועבודה סוציאלית – דרך, שלא היתה סוגה בשושנים כי אם באבני־נגף של הקנאות ובצורי־מכשול של ה„חלוקה": לא היה כלום אז בצפת מלבד מחלוקת הכוללים ואינטריגות הממונים.

הוא היה בין המטיפים הראשונים לישוב חי, טבעי ופורח בארץ, ולצפת חדשה, מתוקנה ומשוחררת מעול השנוררות והבטלה.

הוא הראה את המופת של חיי־עבודה בתלאובות עיר הקודש שבצפון, של הנאה מיגיע כפים, מה עשה? – סידר כוחות צעירים לעבודה, הזמין להם מכשירי עבודה שחולקו להם חינם, ובדרך זו הצליח להעמיד בעירו כמה בעלי־מלאכה טובים, סנדלרים, נגרים, חיטים וכו', שמצאו את פרנסתם ממלאכת ידם. הוא עצמו שימש להם מופת: הזמין לביתו מכונות סריקה לסודרים, צעיפים וגרבים. הוא ואשתו היו הראשונים, שהנהיגו את התעשיה הזאת בביתם – ענף חדש של אינדוסטריה קטנה בארץ. הם ושלשת בניהם עבדו במכונות והעסיקו גם פועלים ופועלות מבין היהודים שעזרו על ידם – עבודה עברית טהורה…

על דלת ביתו היה שלט קבוע: „שנא את הרבנות ואהב את המלאכה“. ואולם את תורתו לא הזניח, וגם מה אל תנח את ידך. מדי גמרו את עבודתו, עבודת הגוף, פנה אל הספר והעט באחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת העט „למשוך בעט סופרים” ולהריץ מכתבים ל„כתבי־העת" שבזמננו: „המליץ“, „הצפירה”, „המגיד" בחוץ לארץ ו„האור" בירושלם – ע“ד ישוב ארץ ישראל ויסוד המושבות החדשות בגליל העליון ובשומרון. הוא עודד בכתביו הנלהבים את אחב”י בגולה לבוא וליישב את הגליל בתור עובדי־אדמה…

הוא היה שופרו של הגליל!


*


ר' מאיר היה בטבעו איש־מלחמה כנגד כל אויב ואורב לקיום הצבור והלאום העברי בעירו. הוא נלחם בבטלה ובעוני, שהיו כרקב בעצמות העיר, וביחוד הקדיש מלחמה עזה כנגד המיסיון, שאכלה אז כל חלקה טובה בישראל. לשם כך אירגן ויסד את אגודת „ישועות ישראל" שהצילה מאות נפשות מישראל מצפרני המסיתים בצפת.

הוא היה גם גבאי של צדקה, אשר עניים ומרודים היו מתדפקים על דלתי ביתו לבקש ממנו עזרה בצר. בית התמחוי „עזרת הגליל", שסיפק מזון חינם לעניים ולרעבים – זה היה מפעלו בשטח העזרה הסוציאלית.

הוא היה אב ופטרון לעולי רומניה והגן על „נתיניו" בכל יכולתו, אף כי „הכולל" הזה היה לא בין הראשונים והעשירים בארץ בכלל ובצפת ה„למברגית" וה„ווזניית" בפרט.

*


בבואי צפתה, כשנה לפני המלחמה, הכרתי לדעת בפעם הראשונה את ר' מאיר טויבנהויז. היה אז קרוב לחמשים, אבל נראה צעיר מכפי גילו.

כמו חי הוא עומד לנגדי בכל שרטוטי־פניו הנעימים, המוארים בבת־צחוק טובה וכמעט ילדותית־תמימה – פניו האצילים משכוני!

בעצם לא היה שייך לצפת של אז. חנותו, חנות מנופקטורה מסודרת בטעם „אירופי", עמדה מחוץ לגיטו ורחוק מרחוב היהודים והסימטאות האפלות…

הוא שאף למרום – וע"כ איוה לו לשבת ברחוב העליון המטפס ומעפיל אל ההר, אל השמים הכחולים, שמי צפת הטהורים – סמוך לביתו של ה' נפתלי חנה’לי, זכר צדיק לברכה.

במשך הימים הכרתיו לדעת ולמדתי לכבודו: צנוע, עדין־נפש ובעל שאר־רוח, נקי היה בלבושו ובחיצוניותו – ותוכו כברו, עוסק בתורה, בסחורה וגם בהשכלה ובמדע:צמחוני, אוהב הטבע ומטפל בעניני רפואה ובריאות.

ביתו היה בית־ועד לחכמים בכל המובנים, באולם האורחים עמדה ספריה רחבה מדורות ראשונים ואחרונים ועל שלחנו ה„ברלינר־טאגבלאט" מברלין…

ומדי עברי בחנותו הייתי מוצא את ר' מאיר על פנקסו, כשיד אחת רושמת חשבונות והשניה רשימה לעתונים העבריים, או „מאמרות" ופתגמים שנונים ומקוריים וגם מלוקטים, שהיו רשומים לפניי בעברית חדה וקצרה. וככה, בין לקוח ללקוח, תרגם ספר שלמים2 על „תורת הבריאות" מטובי הרופאים הגרמנים לעברית… בחנותו, פגשתי לא פעם את משכילי־הדור: את ר' דוד שוב או את מר וולקומיץ, מנהל החנוך בגליל העליון, זכרונם לברכה, או את מורי המושבות שמצאו להם לחובה לבקר את ר' מאיר בחנותו לשם שיחה קלה, שיחת־חולין של תלמיד־חכם.

ומובן מאליו, כי היה בין מייסדי לשכת „בני־ברית“, ששימשה בראשותה עמוד האור בחשכת הקנאות הצפתית, ויחד עם ר' יצחק אפשטין, יבדל לחיים ארוכים, יסדו את ה„ספריה העברית” בצפת. ביחוד השתדל לחנך את בניו על ברכי הטבע ולטעת בלבם אהבה אל חי, הצומח והדומם. אהבה זו, עברה וכנראה, בירושה לשלשלת בניו הראשונים: פרופ' ד“ר יעקב טויבנהויז, שרכש לו שם־עולם באמריקה ע”י גלוייו במחלות הצמחים, פרופ' ד“ר חיים טויבנהויז, שיצאו לו מוניטין ברחבי אנגליה ע”א גלוייו ומחקריו בחכמת הגיאולוגיה, ויבדל לחיים – ד“ר משה טויבנהויז הנמצא בניו־יורק ומשמש מנהל־מומחה לגידול עופות ולתורת המחלות שלהם באחת האוניברסיטאות בניו־יארק. גם בנו הצעיר, מר אפרים, מושך בעט סופרים ומכין את ספר התולדות של המשפחוה בשם „אבות ובנים”.


*


וזכורני: בשנת 1913, לפני פרוץ המלחמה, ביקר ר' נחום סוקולוב בפעם הראשונה את הארץ והגיע צפתה, ערכתי מסיבה בבית לכבוד האורח הגדול ורעיתו, שאליה הוזמנו טובי ונכבדי העיר צפת והמושבות מסביב.

כשהצגתי את ר' מאיר טויבנהויז לפני האורח, קפץ זה האחרון ממקומו לחץ את ידו בחום ואמר:

האתה, אדוני היקר, אביהם של שני האחים יעקב וחיים טויבנהויז? – „אשרי יולדתם!"

ואגב סיפר בהרחבה ובמליצה, כדרכו, על גודל ערכם וחשיבותם של שני ילידי צפת אלה בעולם המדע בארצות הברית ובאירופה, את ד“ר חיים מאנגליה הכיר פא”פ, אותו, ואת אשתו הגב' בתיה לבית בקמן ממתולה, וישנה, וישלש: אשרי יולדתם!"…


* * *


אחרי המלחמה, עזב ר' מאיר ובני משפחתו את צפת הנדחת והאומללה, ויעברו לחיפה, עיר־העתיד…

המהומות שפרצו לפני תשע שנים בארץ, והמאורעות שנמשכו חמרו את רוחו ודכאו את נפשו עד חרמה. ובה' חשון תרצ“ז, כשבעה שבועות לפני פטירת בנו הפרופיסור יעקב באמריקה, השיב ר' מאיר ז”ל את נשמתו אל על לרגבי הכרמל.

צנוע ושקט היה בחייו וצנוע ותמים היה גם במותו. בצוואתו דרש מבני־ביתו לבלתי ערוך הספדים למותו, לא על קברו ולא בעתונים. הנה מדוע, לא נספד האדם היקר הזה כהלכה.

רק בדרך אקראי נודע לי דבר מותו, וחושב אני לחובה קדושה לעצמי להקדיש את השורות האלה לזכר ר' מאיר טויבנהויז ז"ל, שנועד לגדולות ונוצר לנשגבות, אלא שיד הגורל נטלתתו בתוך ד' אמות של הישוב הישן עם כל מעלותיו ומגרעותיו.

ברי לי, שלו היה מתחנך באסכוליות אירופה כבניו אחריו, היה בלי שום ספק, הודות לכשרונותיו הנפלאים, לאחד החוקרים והסופרים הגדולים שלנו בארץ.

יהי זכרו ברוך!


  1. המקור אינו ברור (וכך בכל מקום שיש סימני שאלה). הערת פב"י  ↩

  2. תרגם ספר שלמים – כך במקור (הערת פרויקט בן־יהודה}  ↩

המלצות קוראים
תגיות