578. אל ז. ז’בוטינסקי    🔗

ירושלם, כ“ב כסלו תרצ”ג

להאדון הנכבד “ספרא וסיפא” מר ז. זבוטינסקי, פאריז

א. נ.

במעטפה מיוחדת הנני מתכבד לשלוח אליך את בקורתי למחברתך על המבטא העברי, שהתפרסמה במחברת “לשוננו” האחרונה. יכול להיות, כי הגדשתי את הסאה בבקורתי והשתמשתי בעניין רציני זה במבטאים פחות או יותר הומוריסטים, אבל אמת אגיד, כי הנחתך בנוגע לאופי לשוננו שאינה מזרחית הרגיזתני מאוד וחפצתי לשרשה מלב קוראיה באיזה אופן שהוא. ויודע הנני, כי אינך נרתע מביקורת, אם היא כנה, ולא תרגז עלי.

ביקורתי היתה כתובה בעד “קרית ספר”, אך מכיוון שלא יכלו עפ"י מידתה לקבלנה, הוכרחתי לכתוב למענם רק בקיצור, והנני שולח גם ביקורתי הקטנה במידתה.

ברגשי כבוד

 

579. אל ח"נ ביאליק    🔗

ירושלם, ז' טבת, תרצ"ג

ידידי יקירי ואהובי מר ח"נ ביאליק,

בין רבבות הברכות הבאות אליך ליום מלאת לך ששים שנה, תבוא לפניך גם ברכת ידידך וחברך השמח לראות בך תמיד דעת זקנים וכח עלומים.

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שתהיה לנו עוד לשנים רבות מאד עמוד האור ההולך לפני עמוד האש להלהיב לבותינו, ועמוד הענן להחשיך כל המכוער והרע הצצים כעשב השדה בשדה ספרותנו ותרבותנו.

ושלום רב לך ולרעיתך הכבודה

ידידך מכבדך

דוד ילין

 

580. אל אבא ידלין    🔗

ירושלם, ח' טבת תרצ"ג 7.1.33

להאדון הנכבד מר אבא ידלין, בא־כח הקמים על נדיבות לבניין “בית עם” בירושלים, תל־אביב.

אדון נכבד,

בדברי הבאים אומר הנני לבאר עניין הקמת בניין לבית העם בירושלם וחשיבותו.

ירושלם בירת ארץ־ישראל ואשר היא צריכה לייצג את האומה עם כל צרכיה התרבותיים, מכללה, ספריה לאומית ועוד מוסדות כאלה, ירושלם עם יותר משישים אלף יהודיה – חסרה עדיין “בית עם”, אשר כשמו כן הוא צריך להיות: בית, אשר יהיה המעון התרבותי לכל העם כולו לצרכיו הרוחניים, בית, אשר בו יהיה אולם גדול מאוד להרצאות לאלפי שומעים, לאסיפות ציבוריות גדולות, לכנסיות וועידות שונות, ואולמים וחדרים מבלעדיו לשעורי השתלמות, למשרדי חברות ציבוריות, לקונצרטים, וכל כיוצא בזה. במילה אחת: בניין, אשר בו יתרכזו כל ענייני הרוח היהודים ואשר על ידו לא יצטרכו עוד כל העוסקים בענייני התרבות לפנות את כל מיני בתי ראינוע וקולנוע ותיאטרונים וכדומה להם לפנות להם מקום לשעות הצורך – דבר שאיננו לפי כבוד העניינים וגם לא תמיד מתאים למטרות האלה.

צורך זה מורגש עתה עוד הרבה יותר מאשר עד כה על ידי הבניין הענקי של הצעירים הנוצרים ימק"א, אשר ימשוך את צעירנו וצעירותינו אליו בהמונים, וגם אם נניח שאין שם מטרת הסתה והדחה מאמונת ישראל לטובת הנצרות, הן זה בכל אופן משפיל את כבודנו בפני כל העולם, שעם ישראל האומר, כי הוא שב אל ארצו בכוונה להחיות את עצמו בה ולהשיב לו את כבודו אשר גלה ממנו בארצות גלותו, יצטרך בעיר בירתו עיר הקודש ירושלם לפנות לצורכי תרבותו אל מוסד נוצרי טהור ונושא עליו שם הנצרות בגאון ובעוז.

בניין כזה, שיגול מעלינו חרפה כזאת, הוא איפוא אחד הדברים החיוניים לישובנו החדש ולמפעל תחייתנו, ואשר אלה, אשר בנדבתם יעזרו להקימו ולשכללו, ישאו ברכה מאת האל הבוחר בעמו ישראל והבוחר בציון להיות לעיר עוז לעמו זה. וגם העוזר בדבר השגת המטרה, אדוני הנכבד, יהיה תמיד זכור לטוב.

ברגשי כבוד רב

 

581. אל ח. נ. ביאליק    🔗

ירושלם ב' שבט תרצ"ג

ידידי יקירי ונכבדי מר ח. נ. ביאליק,

עתה אחרי ימי הרעש והשאון לימי חג יובלך בא תור הדממה הדקה, ובדממה זו הנני מברכך כי תזכה (ומי יתן ונזכה גם אנחנו) לחוג חגיגת שנת השבעים והשמונים, בתתך לעמנו עוד ועוד מפרי הגיונותיך שבכתב ושבעל פה, ואנחנו נזכה לאכול מפריך ולשבוע מטובך.

רצוף בזה הנני שולח אליך את “הדים מבגדד” מקולות התרועה שנשמעו במחננו, שני שירים שחיברו לכבודך ידידינו מר דוד צמח והצעיר מר יעקב משה, אשר נלווה אליו במסעו בא"י.

שירת צמח בנויה על באוריך לשירי בן־גבירול והרמב"ע.

שירת הצעיר היא יותר מובנה בשעה שצמח מתחכם יותר מדי.

מר צמח כותב אלי, כי לצערו קיבל מכתבי באיחור זמן ולכן לא הספיק לכתוב ולשלוח אליך השיר בזמנו. והוא שולח אלי השיר לשלחו אליך, מפני שהוא מסופק בנוגע לאדרסתך אחרי שלא קיבל כל מענה ממך על מכתביו הקודמים.

במילת “צמידים” הכתובה בדיו אדומה הוא מכוון ל“צמודים” שבשירה הספרדית, ובמילת “ימים” הוא מכוון למשקלי השיר השונים, שהערבים קראום “ימים”. וב“פעמונים” אשר על שולי מעילה הוא מכוון להערות שבחלק ז' משירי הרשב"א אשר בהן הזכרת שמות מחבריהן (ביניהם גם אני).

אנכי התחלתי לעסוק בביאורים לח’ב של הדיואן של טדרוס, ההגיע הזמן שתעיין בספקותי ותחווה דעתך בביאורים של הדברים כאשר הבטחתני? הן לפני שלושה שבועות שלחתי אליך כל מה שנדפס עד היום. הודיעני נא אם תוכל לעסוק בזה.

ידידך מכבדך

 

582. אל דוד שמעוני    🔗

ירושלם, ז' אדר תרצ"ג

ידידי יקירי ונכבדי מר ד. שמעונוביץ,

את מכתבך מיום ה' שבט בצירוף גליוני הביאורים של ד"ר י' ברגר לפרקים מאיוב קיבלתי, ואת תשובתי איחרתי עד כה, עד שעלה בידי לעבור על הגליונות ולהתבונן בשיטה.

הנך אומר, כי הוא מתכוון בעיקר לבתי־הספר, והנך מבקשני לבדוק את הפירוש בעיקר מנקודת השקפה זו.

ובכן אגיד לך את אשר בלבי:

הנסיון הורני, כי קשה מאד להכניס לביה“ס ספר מהתנך, שיש בו שינויים מהמקור המקובל. הדפסתי פעם עם מר זוטא שני ספרי “ליקוטי נבואות” לספר ירמיה ולספרי תריעשר שהשארנו רק את החלקים שאין פקפוק בהבנתם והשמטנו “את כל הדבר הקשה”, והספר לא קובל. ביאליק ורבניצקי פרסמו “דברי נביאים” ו”סיפורי המקרא“, ואחרי שהשתמשו בהם משך שנים, שבו המורים אל התנ”ך המקורי. ובכן להכניס ספר כזה, שיש בו מלבד שינוי סדר בפסוקים ובחלקיהם וגם השמטות של קבוצות פסוקים שלמים (כגון פרק ה' פסוקי ג' ד‘; פרק י"ב פסוקי ז’ ח' ט' י' והבאים אחרי י“א י”ב ועוד כאלה), אינני מאמין, כי זהו דבר אפשרי.

ועתה לעצם העניין: נכון הדבר כי שינוי סדר בפסוקים נותן ערך חדש לדברים ומקל הבנתם, וגם אני עשיתי זאת לפעמים בפירושי לאיוב, אך לא צריך להשתמש בו יותר מדי. הנה לדוגמא: פרק ה' פסוקי י' י"א שבמקום:

הנותן מטר על פני ארץ // לשום שפלים למרום

ושלח מים על פני חוצות: // וקודרים שגבו ישע:

הוא חפץ לסדר ככה:

הנותן מטר על פני ארץ // ושולח מים על פני חוצות

לשום שפלים למרום // וקודרים שגבו ישע

כמה מוזר הוא הרעיון שאלהים נותן מטר על פני ארץ, כדי שעל ידו זה יעלו שפלים למרום, ושולח מים על פני חוצות “ואלה שהלכו חשוכים, בצפותם לגשם, שגבו בישע אלהים”.

האם לא יותר נכון לחלק העניינים (עפ"י המקובל) שיש לפנינו שני דברים בנוגע למעשי האל: נתינת המים לארץ היבשה, והעלאת השפלים?

באותו פרק פסוקי כד כה, במה יותר טוב הסידור:

מסיר לב ראשי עם הארץ // ימששו חשך ולא אור

ויתעם כשכור // ויתעם בתהו לא דרך

מהסידור שישנו:

מסיר לב ראשי עם הארץ // ימששו חשך ולא אור

ויתעם בתהו לא דרך // ויתעם כשכור

ועתה בנוגע לפירושים אחדים:

ד' י“א: מבקר לערב יוכתו, הוא מבאר: “מכוון אולי למצב השינה בכל ערב וערב”. אם הדבר כך הן היה צריך לאמר: מערב לבקר יוכתו, ולא להיפך.

שם: הביאור השני למאמר: מבלי משים לנצח יאבדו ־ “אם אלהים לא ישים בהם מחדש את נשמתם בבקר, אז לנצח יאבדו", הוא ביאור תפל.

אינני יכול לעבור על כל הביאורים, והבאתי לך דוגמות אחדות.

בכלל ישנם ביאורים חדשים וטובים בגליונות אלה, וכן טוב לדעתי סידור הביאורים להבנת הפסוקים למטה מהטקסט, וההערות השונות אחרי כל פרקים אחדים.

בכלל צריך לחשוב, כי ספר זה מתאים להיות ספר עזר למורה מאשר לתתו בידי התלמיד, דבר קשה לו לצאת לפועל. דרוש נא בשלום המחבר בשמי בכתבך אליו.

ושלום רב לך מידידך מכבדך

 

583. אל שלמה למפורט    🔗

(ירושלם), ב' אייר תרצ"ג 28.4.33

ידידי יקירי ונכבדי, יקר רוח ועדין נפש האדון שלמה למפורט,

את מכתבך מיום ר"ח ניסן קיבלתי וכן ההמחאה הרצופה בו על סך 5 דולר בעד ספרי “גן המשלים והחידות” למשורר טדרוס אבולעפיה.

את הספר שלחתי אליך במתנה ולא לשם קבלת מחיר, ומחיר שהוא יותר מכפליים ממחירו האמיתי. אמרתי להשיב לך ההמחאה, אך חששתי פן תיעלב, ובכן החלטתי לתת בשמך מתנה 4 ספרים בסוף שנת הלימודים לארבעה תלמידי ביהמ"ד למורים המצטיינים ביותר, ואשלח אליך אז קבלה מצדם.

בכל אופן תודתי נתונה לך על חביבותך ונדיבות רוחך.

לדברי אחותך המנוחה, שכתבה אליך אחרי המאורעות בחברון, נפעמתי, כי אכן זוהי גבורת רוח של בת ישראל כשרה.

ושלום רב לך, ידידי יקירי– – –

 

584. אל הד"ר ישראל דודזון, ניו־יורק    🔗

ב' אייר, תרצ"ג 27.4.33

לכבוד ידידי יקירי וחביבי החכם הנכבד והנעלה ד"ר ישראל בן־דוד,

את מכתבך מיום כ"ה שבט ומכתבך האנגלי מיום 25 מרץ קיבלתי ושמחתי לקרוא, כי בקרוב אקבל את הערותיך וביאוריך החשובים לדיואן טדרוס.

על החלק הרביעי מספרך, שקיבלתי לפני קבלת מכתבך הראשון, הודיתי לך תיכף בקבלי אותו¹, והנני שב לברכך על המוגמר (בשתי הוראות המלה, כי אכן מוגמר הוא הספר לאף כל המתעניין בשירה העברית). ויתן לך ה' כוח ואון להחל ולגמור עוד ספרים חשובים וענקיים כארבעת חלקי ספרך זה, בהיותך בריא ורענן ויושב בשלווה באוהלה של תורה.

בשמחה רבה אכתוב ב“קרית ספר” על אוצרך הטוב שפתחת לנו, אך דבר זה יארך עוד זמן קצר של חודש ימים בערך (אולי אספיק עוד לחוברת שתתפרסם בקרוב).

בדברי לעיל על ספרים חדשים כיוונתי ביחוד לחיבור ספר על אלה השירים והפיוטים אשר טרם ראו אור הדפוס ואשר אפשר להשיג התחלתם בכתבי היד הנמצאים בספריות– – –²

 

585. אל הנהלת הסוכנות היהודית, ירושלים    🔗

ירושלם, כ“ו סיון תרצ”ג

אדונים נכבדים,

נדהם ונרעש הייתי בקירו ביום ראשון לשבוע זה בהגיע אלי הבשורה הרעה והמרה של גדיעת העץ הרענן והפורה, חיים ארלוזורוב, בעצם ימי פריחתו לטובת עמנו וארצנו, בעצם ימי פעילותו הנמרצה והמתמידה, המוכשרה והמזהירה.

כוכבים לרבבות מזהירים ברקיע

ולקה ילקו רק שמש וירח

אומר משל ערבי, והפעם ראינו זאת בעינינו. ישובנו, הנצרך לכוחות יוצאים מן הכלל, ירגיש הרבה את חסרונו בהיעדרו, ולב כולנו מזועזע עמוק עמוק למעשה אכזרי זה של ידי פושעים.

ננוחם נא בעבודת התחיה שתמשיך דרכה, ואשר בדברי ימיה ייקבע דף זהב מתנוסס לזכרו של המנוח.

מוקירכם ומכבדכם