ירון אינו יודע אם באוננות הוא כמו כולם, והשאר רק מעמידים פנים כאילו זה לא בראש שלהם, או אולי הוא יוצא־דופן בכך שזה מעסיק אותו כל כך.

הדבר התחיל בהתזות־לילה, במה שנקרא “חלומות רטובים”. רק נשאר ירון לבד במיטה, בחושך, מיד בחורות ערומות קופצות אליו בהזיות. אומרים שאי־אפשר לשלוט בחלומות; אבל במחשבות של טרם־שינה אפשר לשלוט, לא? –

לא. ירון ניסה לחשוב על נושאים אחרים, לא מגרים. למשל – השכנה ממול גברת עציוני, סבתא, שנראית כמו שישה בלונים עגולים מחוברים זה על גבי זה – רגליים, בטן, ידיים ופרצוף, אבל פתאום נזכר שראה אותה פעם תולה מהמרפסת כביסה כשהיא בלי־בגדים (לא הכביסה, גברת עציוני) – וראו לה זוג שדיים ענקיים שאותם אי־אפשר לשכוח אפילו שהיא כבר סבתא – מעוררים חשק לקפוץ קומותיים למטה ממול, ולנחות עליהם־בחיקם.

אז אחר־כך חשב על הקבצנית הזקנה שדומה לסבתו תמרה, עיניה עצובות, חזה שטוח, והיא בשמלה פשוטה, אפורה, שערה לבן ואסוף לאחור, פניה בהירות ועיניה תכולות מאוד, עומדת ליד הבנק ופושטת ידה לנדבות. היא הדבר הכי פחות מגרה בעולם.

אבל פתאום נזכר שביום שישי לפנות־ערב, על חוף־הים, שם ניגנה תזמורת ברזילאית – ראה גם, את מי? – את הקבצנית, יושבת על המעקה, מנענעת ראשה, רגליה מקפצות בקצב, ולפתע קמה והחלה רוקדת גם היא סמבה, באור השקיעה, עם בחורות הטנגה השחומות, השחורות, חשופות־השד־והשת, שאישוניהן השחורים מתרוצצים בלובן עיניהן בשמחה פראית, בקצב הריקוד, במין חופשיות נפלאה, שכאשר ראה אותן שוב בדימיונו הרגיש צורך ללפות את אברו.

הקבצנית נעלמה, ונשארו רק הערומות על החוף, רוקדות ומבוססות בחול ומעלות תִמרות אבק שקצת מסתיר, אלא שירון היה כבר כל כך עייף משעת אפס עד חצות, שידו נשמטה, והוא נרדם יבש.

אך בלילה שבה הברזילאית היפה, בשקט ובלי התזמורת, מנענעת כלפיו את אחורי השוקולד החלקים שלה, הקמורים, שמעוררים חשק לנגוס אותה, וכאשר התכופף אחריה וזחל בחול הרך, לטעום את שני הַפְּרָלִינִים הגדולים האלה, הממולאים־אישה – חש פתאום שהחול נעשה ים שמרים אותו אליה בגלים־גלים, והוא שוחה אל תוכה – והתעורר ברטיבות סמיכה, דביקה, המדיפה ריח כריח הפריחה הסתווית של עצי השקמים…

טוב, אז זה ככה – אם ירון מתאפק ומתאפק שלא לגעת… בשעות שהוא ער, אז בסוף זה קורה לו בלילה, בתוך חלומות שלפעמים מתרחשים בהם דברים לא נעימים (למרות שדי מגרים) עם פרצופה שנראית כאילו רק עכשיו רדה מן העצים, או עם מישהי קרובה מאוד ממשפחתו –

ועליו גם להחליף פיג’מה או תחתונים באמצע הלילה, מפני שאת החלומות אי־אפשר, כידוע, לכוון או לצנזר. בקיצור – ירון הגיע למסקנה שלאונן בהקיץ, כשהוא ער – זה הרבה יותר נקי, מענג ומעניין, מפני שאז הוא יכול לשלוט על מחשבותיו ו“להזמין” תמונות מגרות שראה – שדיים של בת שבמקרה התכופפה לעומתו בכיתה, בחורה שנלחצה אליו באוטובוס, שכנה שהתפשטה כשהתריס היה פתוח, קולות של זוג צעיר ששמע לילה אחד, בדירה ממול, כאשר ישן אצל תמרה, סבתו החירשת.

בדברים האלה – או שאתה רואה כל הזמן, או שאתה עיוור־צבעים. בתוך זמן לא רב כבר לא היה ברור לירון אם מפני שהעיר מלאה גירויים כה רבים – ברחוב, באוטובוס, בכיתה, על שפת־הים, בסרטים, בספרים, בשבועונים [הרשימה הזו נכתבה עוד לפני שהיו קלטות וידאו וערוצי סקס בכבלים. – אב"ע] – הוא לא מפסיק לאונן, לפחות פעם ביום, ולעיתים פעמיים, כאילו כל הבנות והבחורות והנשים הצעירות החליטו לשגע אותו בעצם המראה המושך שלהן –

או שהצורך שלו לאונן הוא שגורם לו לראות בכל פינה ובכל שעה רק גירויים, ואילו במציאות רוב הבחורות דווקא די צנועות ומכוסות, בייחוד בחורף, ורק במוח המאונן שלו יש מין מכשיר רנטגן שמגלה פצצות, כזה שהראו בסרט “טיסה נעימה 2” – שכל נוסעת שמצטלמת לידו – נראית בו ערומה על הצג.

ככל שהלך והתבגר, נעשה המצב חמור יותר. הוא כבר בקושי התאפק בכיתה, או בדרך חזרה הביתה באוטובוס, ולעיתים הרגיש שאוטוטו זה יתפרץ לו במכנסיים, בחוץ, לאור היום, והוא לא יידע איך להסתיר את הכתם הלח שיופיע…

הוא החליט שאולי כדאי לקנות קונדום ולהלביש, באופן קבוע, כדי שאם זה יקרה לו, לא ירגישו… אבל התבייש להיכנס לבית־מרקחת כדי לבקש. עוד יחשבו שיש לו מישהי. והלוא אין לו. הוא בתול. הוא רק עכשיו התחייל לייצר זרעונים. עד שמישהו תיתן לו, יחלפו ודאי כמה שנים, ואפילו אם כבר יגיע לגיל שבו מקיימים קבוע יחסי־מין, מי יתקע כף לידו (זה מין ביטוי כזה שטוב גם לחיבור) – שכל פעם שיתחשק לו, תהיה על ידו גם בחורה שרוצה, כדי שלא יתבזבז? – ומה זה בכלל חיים נורמאליים, שלא מאוננים? האם זאת אומרת שבכל פעם, כשרוצים – אז יש מישהי? – הלוא גם אבא של ירון צועק לפעמים על אימא שלו, בלילה, כשהם חושבים שירון לא שומע:

“נמאס לי מהכאבי־ראש והמחלות הפסיכוסומאטיות שלך! כבר יותר לאונן מאשר להיות תלוי במצבי־הרוח המחורבנים האלה!”

אם גם לאחר שמתחתנים לא נגמרות הבעיות של למצוא אישה לכל חשק – מתי הן נגמרות? (הבעיות – לא הבחורות) – אולי כשנהיים זקנים ונגמר החשק?

אז מה על הקבצנית הזקנה שרוקדת על החוף סמבה עם הברזילאיות חשופות־השד־והשת, והגוף שלה מרטט איתן?

טוב, אז מה אם זה לא נגמר? – אומר לעצמו ירון. – דווקא טוב שלא!