רקע
נחמן מיפלב
בְּלִי חֹטֶם.
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: קרקוב; תר"פ 1920
בלי חוטם.jpg

 

I

הָיָה יֶלֶד בְּלִי חֹטֶם וּשְׁמוֹ אוּרִי. לֹא יָדַע אוּרִי, כִּי הַחֹטֶם חָסֵר לוֹ. הוּא חָשַׁב, כִּי רַק לַאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים צוֹמְחִים חֳטָמִים, כְּמוֹ לְאָבִיו וְאִמּוֹ, אֲבָל לְיֶלֶד קָטָן כָּמֹהוּ אֵין צֹרֶךְ בְּחֹטֶם. יָשַׁב אוּרִי כָל הַיּוֹם בַּבַּיִת, הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ וְהָיָה תָּמִיד שָׂמֵחַ. אָבִיו וְאִמּוֹ לֹא חָפְצוּ לְהַגִּיד לוֹ כִּי הוּא בְלִי חֹטֶם, הֵם אָהֲבוּ אוֹתוֹ מְאֹד וְיָרְאוּ פֶּן יִבְכֶּה וְיִהְיֶה עָצֵב. שִׂחֵק אוּרִי כָל הַיּוֹם בַּבַּיִת, הָיָה שָׂמֵחַ וְלֹא דָאַג כְּלוּם.


 

II

פַּעַם אַחַת יָצָא אוּרִי מִן הַבַּיִת וְרָאָה בַּחוּץ יְלָדִים מְשַׂחֲקִים. נִגַּשׁ אוּרִי אֶל הַיְּלָדִים וְרָאָה כִי לְכָל יֶלֶד חֹטֶם בַּפָּנִים. עָמַד, הִבִּיט עֲלֵיהֶם וְהִתְפַּלֵּא.

רָאוּ הַיְּלָדִים אֶת אוּרִי חָדְלוּ מִשַּׂחֵק, צָחֲקוּ כֻלָּם וְקָרְאוּ בְקוֹל:

– בְּלִי חֹטֶם! בְּלִי חֹטֶם! הוֹי! הַבִּיטוּ! בְּלִי חֹטֶם!

נִגַּשׁ יֶלֶד אֶחָד אֶל אוּרִי וְשָׁאַל:

– אַיֵּה הַחֹטֶם שֶׁלְּךָ?

– אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ – עָנָה אוּרִי וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת.

נִגַּשׁ יֶלֶד שֵׁנִי וְאָמַר:

– אַל תִּבְכֶּה. וַדַאי אָבַד לְךָ הַחֹטֶם, לֵךְ בַּקֵּשׁ אוֹתוֹ וְתִמְצָא.


 

III

הָלַךְ אוּרִי לְבַקֵּשׁ אֶת הַחֹטֶם וְלֹא יָדַע בְּאֵיזֶה מָקוֹם לִמְצוֹא אוֹתוֹ. פָּגַשׁ בַּדֶּרֶךְ אִישׁ זָקֵן הוֹלֵךְ. לְהַזָּקֵן הָיָה חֹטֶם אָרֹךְ מְאֹד. מִן הָעֵינַיִם עַד הַזָּקָן אֲשֶׁר עַל סַנְטֵרוֹ. הִבִּיט אוּרִי עַל הַחֹטֶם הָאָרֹךְ וְחָשַׁב: הַזָּקֵן הַזֶּה יוֹדֵעַ בְּוַדַאי אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם נִמְצָאִים הַחֳטָמִים. נִגַּשׁ אֵלָיו וְשָׁאַל:

זָקֵן טוֹב, אֱמוֹר לִי אֵיפֹה לָלֶכֶת לְבַקֵּשׁ אֶת חָטְמִי? – לֵךְ, בְּנִי, אֶל הַיַּעַר. מִן הַיַּעַר תֵּצֵא אֶל שָׂדֶה. מִן הַשָּׂדֶה תָּבוֹא אֶל נַחַל קָטָן. אֵצֶל הַנַּחַל צוֹמֵחַ גָּן. שָׁם בַּגַּן צוֹמחַ פֶּרַח לָבָן. קְטוֹף אֶת הַפֶּרַח וְהָרַח אֶת רֵיחוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים. כַּאֲשֶׁר תָּרִיחַ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית יִצְמַח לְךָ עַל פָּנֶיךָ חֹטֶם כְּמוֹ לְכָל הַיְּלָדִים.

קובץ8א.jpg

 

IV

הָלַךְ אוּרִי אֶל הַיַּעַר, יָצָא אֶל הַשָּׂדֶה, בָּא אֶל הַנַּחַל וְרָאָה אֶת הַגָּן. נִכְנַס אֶל הַגַּן וּמָצָא אֶת הַפֶּרַח הַלָּבָן אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הַזָּקֵן. קָטַף אוּרִי אֶת הַפֶּרַח וְלֹא יָדַע כֵּיצַד מְרִיחִים. הִבִּיט עָלָיו בִּעֵינָיו. לָקַח אוֹתוֹ אֶל שְׂפָתָיו וְלֹא יָכֹל לְהָרִיחַ.

עָבְרָה עַל יַד הַגַּן אִשָּׁה זְקֵנָה. רָאֲתָה אֶת אוּרִי וְאֶת הַפֶּרַח וְאָמְרָה: – תֵּן לִי, יֶלֶד, אֶת הַפֶּרַח. יֵשׁ לִי יַלְדָה־נֶכְדָה, אֶתֵּן לָהּ אֶת הַפֶּרַח לְמַתָּנָה.

עָנָה אוּרִי: – זְקֵנָה טוֹבָה, אֲנִי אֶתֵּן לָךְ אֶת הַפֶּרַח, אֲבָל אִמְרִי לִי, כֵּיצַד מְרִיחִים אֶת רֵיחוֹ? צָרִיךְ אֲנִי לְהָרִיחַ שָׁלשׁ פְּעָמִים וְאָז יִצְמַח לִי חֹטֶם כְּמוֹ לְכָל הַיְלָדִים.

– בְּלִי חֹטֶם אִי אֶפְשָׁר לְהָרִיחַ. – עָנְתָה הַזְּקֵנָה, וְאַחֲרֵי כֵן הוֹצִיאָה מִכִּיסָהּ מִטְפַּחַת אֲדֻמָּה וְאָמְרָה: – אֶת הַמִּטְפַּחַת הַזֹּאת תִּקַּח בְּיָדְךָ וְתָשִׂים אוֹתָהּ עַל הַפָּנִים. כַּסֵּה הֵיטֵב אֶת הַמָּקוֹם אֲשָׁר שָׁם צָרִיךְ לִצְמוֹחַ הַחֹטֶם. וְכֵן תֹּאחַז אֶת הַמִּטְפַּחַת כָּל הָעֵת עַד אֲשֶׁר יִצְמַח לְךָ חֹטֶם יָשָׁר וְיָפֶה. אָז תָּסִיר אֶת הַמִּטְפַּחַת מֵעַל הַפָּנִים, תָּשִׂים אוֹתָהּ בְּכיסְךָ וְתִהְיֶה לְנַקּוֹת בָּהּ אֶת חָטְמְךָ שֶׁיִּהְיֶה תָּמִיד נָקִי וְיָפֶה.

לָקַח אוּרִי אֶת הַמִּטְפַּחַת הָאֲדֻמָּה מִידֵי הַזְּקֵנָה, נָתַן לָהּ אֶת הַפֶּרַח הַלָּבָן וְרָץ בְּשִׂמְחָה הַבַּיְתָה.

קובץ10א.jpg

 

V

אָחַז אוּרִי אֶת הַמִטפַּחַת עַל הַפָּנִים כָּל הַיּוֹם. בַּיֹּום הַשֵּׁנִי בַּבֹּקֶר הֵסִיר אוֹתָהּ מְעַט, וְרָאָה, כִּי צָמַח לוֹ חֹטֶם קְטַנְטַן מְאֹד וְעָגֹל כְּמוֹ קִיטְנִית. שָׂמַח אוּרִי מְאֹד וְכִסָּה שׁוּב אֶת הַפָּנִים. אָחַז אֶת הַמִּטְפַּחַת כָּל יוֹם הַשֵּׁנִי, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בַּבֹּקֶר הֵסִיר אוֹתָהּ וְרָאָה כִּי הַחֹטֶם גָּדַל מְעַט וְנִתְאַרֵךְ כְּמוֹ פֹּל. בַּיּוֹם הָרְביעי צָמַח הַחֹטֶם וְהָיָה כְמוֹ כָל הַחֳטָמִים אֲשֶׁר לִילָדִים. אוּלָם אוּרִי לֹא הֵסִיר אֶת הַמִּטְפַּחַת. הוּא כְבָר הִתְרַגֵּל לֶאֱחוֹז אֶת הַמִּטְפַּחַת וְלֹא יָדַע, כִּי צוֹמֵחַ לוֹ חֹטֶם גָּדוֹל וְאָרֹךְ.

אָחַז אוּרִי אֶת הַמִּטְפַּחַת עוֹד שְׁנֵי יָמִים וּשְׁנֵי לֵילוֹת, כַּאֲשֶׁר אָכַל, כַּאֲשֶׁר שָׁתָה וְכַאֲשֶׁר יָשֵׁן בַּלַּיְלָה בַּמִּטָּה. תָּמִיד אָחַז וְלֹא הֵסִיר אוֹתָהּ אֲפִילוּ פַעַם אֶחָת, צָמַח הַחֹטֶם מִתַּחַת לְהַמִּטְפַּחַת וְאוּרִי לֹא יָדַע. גָּדַל הַחֹטֶם כְּמוֹ קֶרֶן שֶׁל אַיִל וְאוּרִי לֹא הִרְגִּישׁ וְלֹא הֵסִיר אֶת הַמִּטְפַּחַת.

בַּלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר יָשֵׁן אוּרִי, גָּדַל הַחֹטֶם מְאֹד. קָצֵהוּ נִתְרַחֵב וְנִתְעַקֵּם וְהָיָה כְמוֹ שׁוֹפָר שֶׁבּוֹ תּוֹקְעים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. גָּדְלוּ לְהַחֹטֶם גַּם הַנְּחִירַיִם וְהָיוּ רְחָבוֹת מְאֹד. נָפְלָה הַמִּטְפַּחַת אֶל הַנְּחִירַיִם בַּחֹטֶם וְאוּרִי לֹא יָדַע וְלֹא הִרְגִּישׁ. הָיָה זֶה בַּלַּיְלָה וְאוּרִי יָשֵׁן.

בַּבֹּקֶר קָם אוּרִי וְרָאָה כִּי אֵין הַמִּטְפּחַת. בִּקֵּשׁ אוֹתָהּ בַּמִּטָּה וְלֹא מָצָא. פִּתְאֹם רָאָה עַל פָּנָיו אֶת הַחֹטֶם הַגָּדוֹל וְהֶעָקֹם כַּשּׁוֹפָר. שָׁכַח אוּרִי לְבַקֵּשׁ אֶת הַמִּטְפּחַת וְדָאַג מַה לַעֲשׂוֹת בַּחֹטֶם הַזֶּה. קָצַף אוּרִי, לָקַח אֶת הַחֹטֶם בְּיָדוֹ וְחָפֵץ לַעֲקוֹר אוֹתוֹ מן הַפָּנִים, וְלֹא יָכֹל. הוּא הֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ אֶל כָּל צַד, אָז הִתְנוֹעֵעַ גַּם הַחֹטֶם, אֲבָל נִשְׁאַר עַל מְקוֹמוֹ גָדוֹל, אָרֹךְ וְעָקֹם. יָשַׁב אוּרִי בּבַּיִת וּבָכָה. אַחֲרֵי כֵן נִזְכַּר וַיְמַהֵר לָרוּץ לְבַקֵּשׁ אֶת הַזְּקֵנָה.


 

VI

אוּרִי בָא אצֶל הַגַּן אֲשֶׁר שָׁם קָטף אֶת הַפֶּרַח וְחִכָּה לְהַזְּקֵנָה. שְׁתֵּי שָׁעוֹת חִכָּה עַד שֶׁהַזְּקֵנָה נִרְאֲתָה מֵרָחוֹק, רָץ אוּרִי לִקְרָאתָהּ וְאָמָר:

– זְקֵנָה טוֹבָה! הַבִּיטִי עַל חָטְמִי! מַה גָּדוֹל הוּא!

הִבִּיטָה הַזְּקֵנָה עַל אוּרִי וְשָׁאֲלָה בִצְחוֹק:

– אַיֵּה הַמִּטְפַּחַת הָאֲדֻמָּה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְךָ, בְּנִי?

עָנָה אוּרִי בִּבְכִי. – אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, קַמְתִּי בַּבֹּקֶר מִשְּׁנָתִי וְרָאִיתִי כִּי הַמִּטפַּחת אֵינֶנָּה.

הֵבִינָה הַזְּקֵנָה, מַה שֶׁקָּרָה אוֹתוֹ וְאָמְרָה: – אַל תִּבְכֶּה, בְּנִי. בֹּא אִתִּי אֶל הַבַּיִת. שָׁם תִּמְצָא אֶת הַמּטְפַּחַת וְשָׁם יִהְיֶה גַם הַחֹטֶם1 שֶׁלְּךָ לְקָטָן וְיָפֶה.

הָלַךְ אוּרִי עִם הַזְּקֵנָה אֶל בֵּיתָהּ. אֵצֶל דֶּלֶת הַבּיִת יָשְׁבָה יַלְדָּה קְטַנָּה וְשִׂחֲקָה עֵם חָתוּל קָטָן.

אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה:

– נֶכְדָתִי, חֶמְדָתִי. הָבִיאִי לִי אֶת הַפֶּרַח הַלָּבָן אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אָז.

מִהֲרָה הַיַּלְדָה וְהֵבִיאָה אֶת הַפָּרַח. אָמרָה הַזְּקֵנָה לְאוּרִי:

– הָרַח בַּפֶּרַח הַזֶּה שָׁלשׁ פְּעָמִים. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה תֹּאמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

אַחַת, אַחַת, צְאִי מִטְפַּחַת.

בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית תֹּאמַר כָּךְ:

שְׁתּיִם שְׁתָּיִם, לַיָדָיִם.

וּבַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית:

שָׁלשׁ שָׁלשׁ, חֹטֶם עֲטשׁ!

לָקַח אוּרִי אֶת הַפֶּרַח, הֵרִיחַ בּוֹ וְאָמָר.

– אַחַת אַחַת, צְאִי מִטְפַּחַת!

אָז יָצְאָה הַמִּטְפַּחַת וְנִרְאֲתָה בַּנְּחִירַיִם שֶׁל חָטְמוֹ.

הֵרִיחַ אוּרִי עוֹד פַּעַם וְאָמָר:

– שְׁתַּיִם שְׁתָּיִם, לַיָּדָיִם.

אָז נָפְלָה הַמִּטְפַּחַת מִן הַנְּחִירַיִם אֶל יָדָיו.

הֵרִיחַ אוּרִי בַּפַּעם הַשְּׁלִישׁית וְאָמָר:

שָׁלשׁ, שָׁלשׁ, חֹטֶם עֲטשׁ.

אָז עָטַשׁ הַחֹטֶם שְׁלשׁ פְּעָמִים. וְאַחֲרֵי כֵן הָיָה לְקָטָן וְיָפֶה כְּמוֹ לְכָל הַיְּלָדִים. הוֹדָה אוּרִי לְהַזְקֵנָה הַטּוֹבָה. שָׂם אֶת הַמִּטְפַּחַת אֶל כִּיסוֹ וְרָץ בְּשִׂמְחָה הַבָּיְתָה.

קובץ12א.jpg


  1. “חַחֹטֶם” בטקסט המוקלד. צ“ל ”הַחֹטֶם“ – הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות