רקע
משה שימל
דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה
משה שימל
תרגום: שמשון מלצר (מיידיש)
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
שפת מקור: יידיש

דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה, דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה.

עֲדֶן אֲנִי סוֹבֵל, כְּאָז עוֹד מִתְעַנֶּה.

אוֹמֵר אֲנִי כָּל זֶה פָּשׁוּט, בְּלֵב גָּלוּי:

אֵין הֵם מַרְפִּים מִנִּי, הַסֵּבֶל, הָעִנּוּי;

אִם כִּי לָבוּשׁ אֲנִי כֻּתֹּנֶת שֶׁל פַּסִּים,

אֵינִי יָכוֹל לַעֲלֹז, לִשְׁכֹּחַ הַכְּעָסִים.


וּבוֹשׁ אֲנִי מְאֹד. אַךְ אֵין לְכָךְ עֵצָה.

עֲדֶן אֵינִי יָכוֹל לִצְחֹק בְּקוֹל דִּיצָה,

אִם כִּי עֵד אֱלֹהִים, שֵׁיֵּשׁ עַל מָה לִצְחֹק;

הִנֵּה, רְאוּ: נוֹפְלִים לָעֵשֶׂב הַיָּרֹק

גְּדוֹלֵי הַתַּפּוּחִים, וְעַל לֶחְיָם לַהֶבֶת,

וְהַבְּרִיּוֹת שָׂשִׂים, אִם כִּי נָפְלָם הוּא מָוֶת…

נוֹעֵץ אֲנִי שִׁנַּי בְּתַפּוּחִי בַּלֶּחִי,

אוּלָם בִּמְקוֹם לִצְחֹק, יַחְנֹק אוֹתִי הַבֶּכִי. – –

דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה, דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה,

עֲדֶן אֲנִי סוֹבֵל, כְּאָז עוֹד מִתְעַנֶּה,

וּמְשַׂחֵק בַּכְּאֵב, כְּבֶאֱגוֹזִים הַיֶּלֶד,

אִם כִּי אֵדַע הֵיטֵב, מַצְחִיק הוּא וְאִוֶּלֶת…


רְאוּ: בַּעֲלִיצוּת רַבָּה וְנִסְתָּרָה

הוֹלְכָה אִשָּׁה בָּעֵשֶׂב בְּשִׂמְלָה בָּרָה.

יָפָה הִיא, צְעִירָה, בְּהִירָה הִיא הָאִשָּׁה,

לָאֹפֶק הָאָדֹם, בְּרֶגֶל גְּמִישָׁה,

הוֹלֶכֶת הִיא בַּדֶּשֶׁא, צַעַד אַחַר צַעַד.

וְהִיא אֵינָה חוֹשֶׁבֶת, הִיא אֵינָה יוֹדַעַת,

כִּי דֶשֶׁא זֶה גָבוֹהַּ, בּוֹ רַגְלָהּ דּוֹרֶכֶת,

הוּא בַּעֲלָהּ שֶׁמֵּת בַּסְּתָו בְּיוֹם שַׁלֶּכֶת…

כַּמָּה סָפְדָה לַמֵּת, בָּכְתָה וּמֵרֲרָה…

עַכְשָׁו הִיא גַם יָפָה, צְעִירָה וְגַם בָּרָה,

צוֹעֶדֶת קַלִּילוֹת, בְּרֶגֶל גְּמִישָׁה,

אֶל אַרְגְּמַן הָאֹפֶק – תִּפְאֶרֶת שֶׁל אִשָּׁה.

דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה, דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה.

הַמָּוֶת לְכֻלָּנוּ נֵצַח מִתְאַנֶּה.


כּוֹרְתִים הַיַּעַר, שָׁר מַשּׂוֹר, גַּרְזֶן מַבְהִיק.

הָאִילָנוֹת מַטִּים רָאשִׁים לָאֲדָמָה.

כָּל רֹאשׁ חֲפוּף מָטָר, לָטוּף בְּאוֹר חַמָּה,

וְכָל זָקָן עָבֹת – סָבוּךְ, רָטֹב, מוֹרִיק.

אִם כֵּן? יִהְיוּ עֵצִים אֶל הַתַּנּוּר, פָּשׁוּט,

יִהְיֶה שֻׁלְחָן, סַפְסָל, יִהְיֶה מַתְבֵּן וָדֶלֶת –

וְעוֹד דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹעֶלֶת,

וְגַם אֲרוֹן־מֵתִים – לִי בְּדִיּוּק מָדוּד – –

דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה, דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה.

הַמָּוֶת לְכֻלָּנוּ נֵצַח מִתְאַנֶּה.

רַק אֲשַׂחֵק בַּכְּאֵב, כְּיֶלֶד בֶּאֱגוֹזִים,

אִם כִּי אֵדַע הֵיטֵב, זֶה מַעֲשֵׂה הוֹזִים…


יֵשׁ בַּיִת לִי עִם חַלּוֹנוֹת וְעִם קִירוֹת –

וְיֵשׁ אִשָּׁה לִי וְיָדַיִם לָהּ זְעִירוֹת,

שֻׁלְחָן, סַפְסָל וְגַן, גָּדֵר סָבִיב נִצָּבֶת,

אוּלָם כָּל זֶה לֹא יַצִּילֵנִי מִן הַמָּוֶת.

וְעֵת אִשְׁתִּי הַבַּיְתָה מֵרָחוֹק חוֹזֶרֶת

(יָדַיִם לָהּ קְטַנּוֹת, הִיא עֲיֵפָה, חִוֶּרֶת)

מַרְאֶה אֲנִי לָהּ כָּל הָרְכוּשׁ הַזֶּה – בַּשִּׁיר.

וְהִיא קוֹרְאָה, צוֹחֶקֶת, הִיא שְׂמֵחָה כְּיֶלֶד;

אַךְ הִיא סוֹבֶרֶת, כִּי עֲדֶן אֵינִי עָשִׁיר:

הָרוּחַ שֶׁבַּשִּׁיר – אֵינֶנָּה מְיַלֶּלֶת.

הַגֶּדֶר שֶׁבַּשִּׁיר – אֵינָהּ גָּדֵר נִצֶּבֶת.

הַמָּוֶת שֶׁבַּשִּׁיר – לֹא הוּא, לֹא הוּא הַמָּוֶת.


כָּל יוֹם עוֹלֶה הַבֹּקֶר וְיוֹרֵד הָעֶרֶב,

הָרוּחַ אֶת הַשֶּׁלֶג בְּפָנַי מַשִּׁיב –

מַכְאִיב לִי כָּל אָבִיב, שֶׁפְּרִיחָתוֹ עוֹבֶרֶת,

כָּל קַיִץ בְּמִתְקוֹ עֲדַיִן לִי מַכְאִיב.

דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה, דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה. –

עֲדֶן אֲנִי סוֹבֵל, כְּאָז עוֹד מִתְעַנֶּה,

וּמְשַׂחֵק בַּכְּאֵב, כְּבֶאֱגוֹזִים הַיֶּלֶד,

אִם כִּי אֵדַע הֵיטֵב, מַצְחִיק הוּא וְאִוֶּלֶת…

המלצות קוראים
תגיות