בּערב זה של בּרכוֹת אני מביא לכם את חששוֹתי הכּבדים. מה יהיה עתידכם? מה הגוֹרל הצפוּי לכם? רבּים אוֹמרים לכם שבחים. אָכן בּציבּוּריוּת היהוּדית היתה תמיד דרכּוֹ של הסטוּדנט היהוּדי “סוּגה בּשוֹשנים”. בּני גילוֹ התקנאוּ בּוֹ וּגדוֹלים התבּרכוּ בּוֹ. בּרוּסיה היה בּעל כּפתוֹרים נוֹצצים וּבעל זכוּיוֹת. למענוֹ התנדבוּ גבירים, וּמשׂכּילים ראוּ בּוֹ את מי שבּזכוּתוֹ תבוֹאנה “זכוּיוֹת” גם ליוֹשבים בּשפל. אחר כּך ראוּ בּוֹ את המפיץ השׂכּלה ולוֹחם לאידיאוֹת. אני אינני שוּתף לאידיאַליזציה זוֹ. לא נקפּח את נקוּדוֹת־האוֹרה השוֹנוֹת בחיי הסטוּדנט היהוּדי שנשאר וּפעל בּתוֹך עמוֹ. אזכּיר רק שתי תמוּנוֹת היסטוֹריוֹת: לפני מאָה שנה היה קיים חוּג של סטוּדנטים יהוּדים בּעיר גרמנית, בּאוּניברסיטה של בּוֹן. בּתוֹך החוּג הזה היוּ שלוֹשה חברים, שאחר כּך נפרדוּ דרכיהם: שמשוֹן רפאל הירש, מיסד האוֹרתוֹדוֹכּסיה הפרַנקפוּרטית; אברהם גייגר, מגדוֹלי הרפוֹרמה וחכמת ישׂראל; משה הֶס, אבי הציוֹנוּת הסוֹציאַליסטית. וּתמוּנה שניה: קבוּצת הסטוּדנטים בּבּרלין, לפני ארבּעים וחמש שנים, אשר בּה היוּ נחמן סירקין, וּמוֹצקין ויעקוֹבּסוֹן, עליהם השלוֹם, וּשמריה לוין וחיים וייצמן, יבָּדלוּ לחיים. אבל כּנגד נקוּדוֹת־אוֹרה מעטוֹת אלה אפשר לציין כּמה וכמה נקוּדוֹת אפלה, טמיעה וּשמד. יוֹתר ממה שהסטוּדנטיוּת הכניסה השׂכּלה ואוֹרה לאָהלי ישׂראל, היא שימשה גשר לבריחה מן האוֹהל החוּצה.
והנה אתם זכיתם לקבּל השׂכּלה אוּניברסיטאית בּתוֹך עמכם, בּשׂפתכם, ללא כּל אוֹתם יסוּרים ונסיוֹנוֹת שבּהם נקנתה ההשׂכּלה בּדוֹרוֹת הקוֹדמים. מה תהיה דרכּכם? מה יעשׂה המוּסמך היהוּדי? מה יהא תפקידוֹ בחיי עמוֹ? בּדבּרנוּ על אלפי סטוּדנטים עברים בּארץ עלינוּ לזכּוֹר כּי אוֹתוֹ מצב של צוֹרך רב בּאינטליגנציה, שלא היתה מרוּבּה בּעוֹלם, עבר מזמן. החַסרי רוֹפאים ועוֹרכי־דין אנחנוּ? הארץ קטנה בּשבילם, והגוֹלה לא תוּכל לקלוֹט אוֹתם. הם לא יהיוּ מיוּתרים רק אם יסתגלוּ לצרכי הישוּב, לעבוֹדה תרבּוּתית־עממית. ועבוֹדה זוֹ קשה, וּמַתן שׂכרה איננוּ בּהשתייכוּת לחברה “העליוֹנה”.
וכאן שאלה חברתית גדוֹלה. מה יהיה המעמד החברתי של המוּסמך העברי? חלק מן הסטוּדנטים מתפּרנס גם כּיוֹם מעבוֹדה גוּפנית, וּבדוֹחק. וּלרבּים מן המוּסמכים צפוּי קיוּם כּזה גם להבּא. גיאוּת זוֹ, שהישוּב מתפּאר בּה, איננה בּשביל איש־הרוּח. כּשם שאיננה בּשביל העוֹבד החקלאי. זוֹהי גיאוּת בּשביל הספסר. היא מחניקה את הרוּח. גיאוּת זוֹ לא תקל את חיי איש־הרוּח, כּי אם תכבּיד עליו. בּתקוּפה זוֹ, אשר הערכים היסוֹדיים של חמישים שנוֹת ציוֹנוּת – עבוֹדה, קרקע, פּשטוּת החיים, קבּלת מרוּת עליוֹנה – אינם אלא נחלת שלוּמיאֵלים; בּתקוּפה זוֹ אשר אינה מַצריכה תרבּוּת עברית־עממית למען היוֹת חבר בּחברה טוֹבה – מה יהא טיבוֹ של הסטוּדנט העברי?
רצוּעת אדמה זוֹ שאָנוּ חיים עליה קרוּיה ליבנט. וּמה נוֹרא הדבר שאוֹתם חוֹפי הים התיכוֹן אשר נתנוּ לפנים את סינַי ואת אַתוּנא קשוּרים בּימינוּ בּמוּשׂג ליבנטינוּת. בּמקוֹם תרבּוּת־אמת, תרבּוּת מקוֹרית – זיוּף כּל תרבּוּת. האם אין נשקף פּתרוֹן מר זה גם לחזוֹן התקוּמה העברית? האם השׂפה העברית, שראינוּ בּהתחדשוּתה וּבחיוּתה בּפי ילדים והמוֹנים, האם אָנו בּטוּחים בּנצחוֹנה? האם איננוּ הוֹפכים לארץ פּוֹליגלוֹטית? לספר העברי אין גיאוּת. השוּק מוּצף לוֹעזית. הסנוֹבּיזם והקַריֶריזם אינם זקוּקים לעברית. התרבּוּת העברית אין עִמה שׂררה, אלא שירוּת. שירוּת לעם בּתפוּצוֹתיו, שירוּת לעבוֹדה העברית, לחקלאוּת העברית, לחינוּך הדוֹר, למלחמה התרבּוּתית והסוֹציאלית הגדוֹלה שבּה אָנוּ חיים. אפשר שלמעטים וּל“מצליחים” מבּין הסטוּדנטים נשקפת קריֶרה “מזהירה”. הרוֹב הגדוֹל שלכם אין לפניו – בּתוֹקף ההוָיה האוֹבּיֶקטיבית – אלא דרך החיים והפּעוּלה בּתוֹך העם. היקבּל עליו את העוֹל הזה מתוֹך רצוֹן אוֹ ימלאהוּ מאוֹנס?
האינטליגנציה הרבוֹלוּציוֹנית בּרוּסיה טיפּחה זמן רב את ההכּרה המוּסרית “לפרוֹע את החוֹב לעם”. הם, בּני האצילים והתקיפים, הכּירוּ כּי לא זכוּ לחינוּכם הטוֹב וּלרוֹחב דעתם וּלדקוּת הרגשתם אלא בּגלל השעבּוּד הקשה אשר אבוֹתיהם שיעבּדוּ את האִכּרים המרוּדים. אנחנוּ איננוּ בּני אצילים, כּי אם בּני המוֹן בּית ישׂראל. אוּלם גם אתם לא ידכם עשׂתה לכם את החיל הזה. חמישים שנים ויוֹתר – מהֶרמַן שפּירא והבּיל"וּיים בּגדרה ועד אחרוֹן החלוּצים – עמלוּ למענכם. אילמלא היצירה העממית הגדוֹלה, אילמלא ההוֹן הלאוּמי והמאמצים החלוּציים האַלמוֹניים, לא הייתם אתם מגיעים עד הלוֹם. גם זהוּ חוֹב. התכּירוּ בּוֹ?
הייתי מצטרף בּרצוֹן לברכּת רבּי וידידי שמריה לוין, שתלמדוּ תוֹרה לשמה, אוּלם חוֹששני מפּני בּרכה לבטלה. לפיכך אוֹמַר: היזהרוּ שלא תעשׂוּ מלאכתכם ותלמוּדכם רמִיה. אין דבר בּזוּי יוֹתר ממלאכת־רמיה. בּה אין בּוֹנים ארץ ואין מטפּחים תרבּוּת. ויהי רצוֹן שמתוֹך שלא לשמה תבוֹאוּ לשמה.
טבת תרצ"ה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.