רקע
שמואל הנגיד
[איה צבי]
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: מהדורת דב ירדן; ירושלים : הברו יוניון קולג’ פרס; תשכ"ו.

— — ∪— — —∪ — — — — // — — ∪— — —∪ — — — —

אַיֵּה צְבִי עִלֵּג1 וְאָנָה פָנָה // עֹפֶר2 מְקֻטָּר3 מָר־דְּרוֹר וּלְבוֹנָה4

כִּסְתָה לְבָנָה אֶת מְאוֹר כּוֹכָבִים — // דּוֹדִי עֲלֵה כַּסֵּה מְאוֹר הַלְבָנָה5

צַפְצֵף בְּלָשׁוֹן רַךְ6 וְהִשָּׁעֵן עַל // שָׂם פֶּה7 לְתוֹר וָסִיס בְּעֵת בֹּאָנָה8.

בִּקֵּשׁ לְדַבֵּר9 ‘רַע’ וְאָמַר לִי ‘גַּע’10 — // גַּשְׁתִּי11 אֲנִי כַּאְשֶׁר לְשׁוֹנוֹ עָנָה12;

חָפֵץ אֱמֹר ‘סוּרָה’ וְאָמַר ‘סוּגָה’ — // חַשְׁתִּי אֱלֵי סוּגָה13 כְמוֹ שׁוֹשַׁנָּה14.



  1. צבי עלג – העלם יפה המראה המגמגם לשם התחנחנות.  ↩

  2. ואנה פנה עפר – על פי שיר השירים ו א: אנה פנה דודך.  ↩

  3. מקטר – מבושם.  ↩

  4. מקטר מר דרור ולבונה ־ על פי שיר השירים ג ו: מקטרת מר ולבנה; שמות ל כג: מר דרור.  ↩

  5. כסה מאור הלבנה – ביפיך. השוה להלן קצג 2: אשר אמר לסהר בעלותו התראה את מאור פני ותרא.  ↩

  6. בלשון רך – על פי משלי כה טו: ולשון רכה.  ↩

  7. שם פה – על פי שמות ד יא: מי שם פה לאדם…הלא אנכי יי.  ↩

  8. דבּר בלשון עלגת, בדבור מתחנחן, ובטח באל הנותן פה אפילו לעופות העלגים בעת בואם. לתור וסיס בעת באנה – על פי ירמיה ח ז: ותור וסיס ועגור שמרו את עת באנה.  ↩

  9. לדבר – לומר.  ↩

  10. גע – גש.  ↩

  11. גשתי – נגשתי.  ↩

  12. ענה – העידה. לשונו ענה – על פי שמואל ב א טז: פיך ענה.  ↩

  13. סוגה…סוגה – צמוד שלם.  ↩

  14. סוגה כמו שושנה – היפה. על פי שיר השירים ז ג: סוגה בשושנים.  ↩

המלצות קוראים
תגיות