רקע
ס. יזהר
"דובר צה"ל" הוכה
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דבר; תש''ן 1990

פעם, לא מזמן, היה “דובר צה”ל" יסוד מוסד. דברו אמת ומילתו אמינה אומן. גם כשהכאיב.

האינתיפאדה הכתה אותו. ומי שרוצה היום לדעת מה באמת קרה בשטחים, כמה באמת הומתו וכמה נפצעו, כמה נעצרו, כמה נשפטו ואיך נשפטו, מה באמת היה במהומות ואיך “חזר החוק והסדר” – יצטרך ללכת אצל “בצלם”. דיווחו של דובר צה"ל אינו מספיק.

לא כל מה שהוא אומר אמין תמיד. ולא כל מה שהוא שותק תמיד אמין. וגם אינו נחפז תמיד למצוא את האמת וכאילו לא תמיד איכפת לו. גם ההכחשה שלו, גם “הדבר נחקר” שלו – אינם בדיוק אמינים. ובאילו מניעים זרים מפעילים אותו, לא תמיד האמת.

הנה הוא מתפתל לפניכם, מתחמק, מטשטש, לא מגיב, מגיב למחצה – סובב בכחש.

לאן הגענו. מה עוד נמוך מזה?

דובר צה"ל – עוד אחד מוכה השחתת הכיבוש.

מה נשאר? הד פסוקו של המשורר נשאר:

“ויהי דברך מר כמוות. ויהי הוא הוא המוות” – דבר אמת, איש צבא.


כל שוברי העצמות

בית־המשפט העליון גזר להעמיד לדין את הקצין הבכיר שפקד לשבור רגלי אנשים וידיהם.

החיילים ששברו את העצמות לא עשו בשרירות ליבם אלא לפי פקודת הקצין שמעליהם, שעשה לפי פקודת הקצין שמעליו, שעשה לפי פקודת הקצין שמעליו, שעשה לפי “רוח הפקודה” שקיבל מעושי מדיניות הביטחון.

שלשלת פקודות החד־גדיא פעלה כאן ביעילות מלמעלה עד למטה. מלמעלה עד למטה אף אחד לא עצר לשאול על נוראות הפקודה, ואף אחד לא סירב לשבור עצמות אנשים בדם קר. קהות הנפש פעלה היטב דרג אחר דרג, מלמעלה עד למטה, כבמכונה מושלמת: החייל עשה בפקודת הקצין, שעשה בפקודת הקצין שמעליו, שעשה בפקודת זה שמעליו, שהבין את רוח הדברים מפי מי שעושה את כל מדיניות הביטחון.

אלא שכאן נעצרים. ממש כמו לאחר מלחמת יום כיפור: החיילים שעשו לפי הפקודות – הולקו. ועושי מדיניות הפקודות – שוחררו. עושי המעשים נתבעו להסיק מסקנות, ורק לא האחראים למדיניות של אותם המעשים.

והלא מישהו קבע את המדיניות לשבירת העצמות. והלא מישהו פסק שמוטב לשבור עצמות מלהרוג. והלא מישהו עליון מעל כולם הוא האחראי לכל השחתת האדם הזו – ואין מקום על ספסל הנאשמים בשבירת העצמות הנוראה – גם למי ששלח אותם לשבור עצמות?


דבר (כט טבת תש''ן 26.1990): 13.

המלצות קוראים
תגיות