[237]

אֱלֹהִים, אֶל מִי אַמְשִׁילֶךָ? / וְאֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ!

בַּמָּה אֲדַמֶּךָ? / וְכָל דְּמוּת טֶבַע חוֹתָמֶךָ!

גָּבַהְתָּ מִכָּל מֶרְכָּבָה, / וְגָאִיתָ מִכָּל מַחֲשָׁבָה.

דְּבַר מִי יְכַלְכְּלֶךָ/ וּלְשׁוֹן מִי תְכִילֶךָ?

5 הֲיֵשׁ לֵבָב יְגוּרֶךָ/ וְיֵשׁ עַיִן תְּשׁוּרֶךָ?

וְאֶת מִי נוֹעַצְתָּ וַיְבִינֶךָ– / וְלֹא נוֹצַר אֵל לְפָנֶיךָ?

זֶה עוֹלָמְךָ יְעִידֶךָ, / כִּי אֵין בִּלְעָדֶיךָ,

חָכְמָתְךָ בַּכֹּל מְבֹאֶרֶת / וְאוֹת חוֹתָמְךָ נִכֶּרֶת.

טֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ / וְעַמּוּדֵי שַׁחַק עָמָדוּ–

10 יָשַׁבְתָּ מוֹשַׁב אֱלֹהִים / וְאֵין עֲמָקִים וְאֵין גְּבֹהִים.

כִּלְכַּלְתָּ הַכֹּל– וְכֹל לֹא יְכַלְכְּלֶךָ, /וּמָלֵאתָ הַכֹּל– וְכֹל לֹא יְכִילֶךָ.

לְבָבוֹת עָמְדוּ מִלִּדְרֹש / וּלְשׁוֹנוֹת נִלְאוּ מִלִּפְרֹשׁ,

מַחְשְׁבוֹת חֲכָמִים יִתְמָהוּ / וְרַעְיוֹנֵי מְהִירִים יִתְמַהְמָהוּ.

“נוֹרָא תְהִלּוֹת” נִקְרֵאתָ–/ וְעַל כָּל תְּהִלָּה נַעֲלֵיתָ.

15 שַׂגִּיא כֹחַ, אֵיךְ נִפְלֵאתָ / וְהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מָלֵאתָ!

עָמֹק עָמֹק-מִי יִמְצָאֶנּוּ? / וְרָחוֹק רָחוֹק– מִי יִרְאֶנּוּ?

פְּעָלֶיךָ הֵם הַדְּרוּשִׁים / אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים.

צִדְקָתְךָ הִיא הַנִּשְׁמַעַת / וְתוֹרָתְךָ הִיא הַנּוֹדַעַת,

קִרְבָתְךָ קְרוֹבָה לַשָּׁבִים / וּרְחוֹקָה מְאֹד מִן הַשּׁוֹבָבִים.

20 רָאוּךָ הַנְּשָׁמוֹת הַטְּהוֹרוֹת / וְלֹא נִצְרְכוּ לַמְּאוֹרוֹת,

שְׁמָעוּךָ בְּאָזְנֵי רַעְיוֹנֵיהֶם– / כִּי תֶּחֱרַשְׁנָה אָזְנֵיהֶם.

תָּמִיד קְדֻשָּׁתְךָ קוֹרְאוֹת: / קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ אֲדֹנָי צְבָאוֹת!

יְיָ צְבָאוֹת– שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתֶךָ, / יְיָ אֶחָד– שֵׁם אֱלֹהוּתֶךָ.

הֲמוֹן מַלְכוּתְךָ לֹא יְסֻפַּר וְלֹא יְדֻבַּר, / וְאֶל אֱלֹהוּתְךָ שֵׁנִי לֹא יְחֻבַּר.

25 וְכַמָּה פָנִים לַפָּנִים הַנּוֹרָאִים, / וְכַמָּה אֲחוֹרִים לָאֲחוֹרִים הַנִּרְאִים;

דִּגְלֵי מֶרְכָּבָה הֵקַמְתָּ לְעֵד וּלְאוֹת, / כִּי הַדָּבָר מֵאֵת אֲדֹנָי צְבָאוֹת,

הַכֹּל עֲבָדֶיךָ מְשָׁרְתֵי פָנֶיךָ, / גִּבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ,

הֵם הַנַּעֲלָמִים מֵעֵינֵי בְרוּאֶיךָ, / הֵם הַנִּרְאִים לְעֵינֵי נְבִיאֶיךָ,

לָהֶם יִקְרְאוּ רְחוֹקִים קְרוֹבִים, / וּבְאֵין הֲלִיכָה רָצִים וְשָׁבִים,

30 וַהֲלִיכוֹתָם הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ– / אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ.

יְדַבְּרוּ– וְאָכֵן בְּרִשְׁיוֹנֶךָ, / וְיַעֲשׂוּ–וְאוּלָם בִּרְצוֹנֶךָ.

בְּזֹאת יֹאמְרוּ שׁוֹמְעֵי מִלֵּיהֶם, / כִּי פִיךָ הַמְדַבֵּר אֲלֵיהֶם.

רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה וְחֵילֵיהֶם / וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם נוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם–

שָׁכֵן אוֹר עוֹלָם עֲלֵיהֶם, / וַיְהִי שָׁלוֹם בְּאָהֳלֵיהֶם.

35 מַעְיַן חָכְמָה מֵאִתָּם יוֹצֵא, / וּמְקוֹר חַיִּים עִמָּם יִמָּצֵא,

וְאֵין חשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת, / וְאֵין חֶסְרוֹן וְאֵין מָוֶת,

אַשְׁרֵי אִישׁ אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְעָרֵב / לְהַקְדִּישׁ בִּקְדֻשָּׁתָם בֹּקֶר וָעֶרֶב,

לִקְרֹא כְדָוִד לִקְרַאת מַעֲרָכָיו / “בָּרֲכוּ אֲדֹנָי מַלְאָכָיו!”

הַמֶּמְשָׁלָה הַשֵּׁנִית– צְבָא הַשָּׁמַיִם / וְחַיּוֹת מֶרְכָּבָה גַּבּוֹת מְלֵאוֹת עֵינַיִם,

40 מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים רָצִים וְשָׁבִים, / עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם נִצָּבִים.

וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם / וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לִשְׁכִינָתְךָ מְגַמָּתָם,

דִּגְלֵי רְבָבוֹת חֲיָלִים חֲיָלִים, / כֻּלָּם תַּחְכְּמֹנִים וְרַבֵּי פְעָלִים,

הָעוֹלִים אַחֲרֵיהֶם– שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, / אִישׁ אֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ,

לָהֶם יִתְחַבְּרוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר / הַנְּתוּנִים לְמֶמְשָׁלוֹת רַבּוֹת וּלְמָאוֹר.

45 אֲלֵיהֶם יִלָּווּ שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם / וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמַיִם.

דּוֹרְשִׁים לַעֲבֹד עֲבוֹדַת מֶמְשַׁלְתּוֹ / אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ,

וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל וְלֹא מוֹקֵשׁ / וְאֵין בָּהֵם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ.

נוֹתְנִים רְשׁוּת זֶה לָזֶה / וּמְקַבְּלִים רְשׁוּת זֶה מִזֶּה,

יַחַד יָרֹנּוּ יִשְׂאוּ קוֹלָם / בְּשֵׁם אֲדֹנָי אֵל עוֹלָם.

50 וְלָהֶם קָרָא מְשׁוֹרֵר בְּמִקְרָאָיו / “בָּרֲכוּ אֲדֹנָי כָּל צְבָאָיו!”

הַמֶּמְשָׁלָה הַשְּׁלִישִׁית וַחֲיָלֶיהָ– / הָאָרֶץ וְכֹל אֲשֶׁר עָלֶיהָ,

מִפְרְשֵׂי רוּחַ וְאֵשׁ וְתוֹלְדוֹתֵיהֶם / וְהַיַּמִּים וְכֹל אֲשֶׁר בָּהֶם,

תּוֹצְאוֹת אֵשׁ וּבָרָד וְשֶׁלֶג מֵאוֹצָרוֹ / וְרוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ,

וּפַלְגֵי מַיִם בְּאִמְרָתוֹ הִתְפַּלָּגוּ / וְעַנְפֵי לְבָנוֹן בְּחָכְמָתוֹ הִשְׂתָּרָגוּ,

55 דֶּשֶׁא לִזְרֹעַ וְעֵץ לִנְטֹעַ, / וְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה לַבְּהֵמָה לִשְׂבֹּעַ.

הִשְׁרִיץ דְּגֵי יַמִּים וְתַנִּינֵיהֶם / וּתְמוּנוֹת צִפֳּרֵי כָנָף לְמִינֵיהֶם,

עָרֹך הַשֻּׁלְחָן – וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ / בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אָרֶץ,

לָתֵת הַכֹּל בְּיַד אָדָם פְּקִידֶךָ / תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ.

עֵקֶב תּוֹצִיא מֵחֲלָצָיו מְלָכִים– / מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וּמַחֲנֵה מַלְאָכִים

60 וּלְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשְׁךָ בְּרָאתָם / וּלְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתְךָ קְרָאתָם.

נִקְדַּשְׁתָּ בְתוֹכָם וְנִכְבַּדְתָּ / וּמִפִּי עוֹלֲלִים וְיוֹנְקִים עֹז יִסַּדְתָּ.

יִתְגַּדֵּל עַל כֹּל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתֶךָ / בְּפִי עוֹשֵׂי מְלַאכְתְּךָ וּשְׁלוּחֵי מַלְאֲכוּתֶךָ,

וּבְכֵן זִמֵּר נְעִים זְמִירוֹת לְעוֹשָׂיו / “בָּרֲכוּ אֲדֹנָי כָּל מַעֲשָׁיו!”

בָּרֲכוּ אֲדֹנָי בְּכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, / אֵין קָדוֹשׁ כַּאדֹנָי, כִּי אֵין בִּלְתּוֹ!

65 יְשֻׁרוּן אֲשֶׁר יָקָר מִזּוֹלֵל הוֹצִיאוֹ, / וַיַמְשֵׁהוּ מִיָּם בְּיַד משֶׁה נְבִיאוֹ,

וַיּוֹרֶד כְּבוֹדוֹ לְמִקְדַּשׁ הֲדוֹמוֹ, / וַיַּעַל נְבִיאוֹ לְעַנֲנֵי מְרוֹמוֹ,

מֶשֶׁךְ נְבוּאָה מָשַׁךְ לְיוֹדְעָיו / וְרוּחַ נְדִיבָה שָׁפַךְ עַל שׁוֹמְעָיו.

הִדְרִיכָם בְּסֵדֶר עֲבוֹדָתוֹ הַנְּכוֹנָה– / לְדַמּוֹתָם לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה,

כְּמוֹהֶם כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַקְדִּישִׁים / וְתוֹדוֹת קְדֻשָּׁה מַקְרִיבִים וּמַגִּישִׁים.

70 פָּנָיו מְכַפְּרִים וּמִתְכַּפְּרִים / וּתְהִלּוֹת אֲדֹנָי מְסַפְּרִים,

וּמִתְעַטְּפִים כִּשְׂרָפִים וְאֶרְאֶלִּים / וְנִמְשָׁלִים לְתַרְשִׁישִׁים וְחַשְׁמַלִּים.

רָצִים וְאָצִים וּמִתְקַבְּצִים / וְלָלֶכֶת עִמְּךָ מִתְאַמְּצִים,

יִרְאָה לוֹבְשִים וּמִתְבּוֹשֲׁשִים, / מִתְאוֹשֲׁשִים לְעָבְדְּךָ וּמִתְקוֹשֲׁשִׁים,

מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּקְדֻשָּׁה מְשַׁלְּשִׁים / לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים!

[ 237]

סילוק של קרובה לשחרית יום הכפורים, - טורים קצרים בלי משקל החורזים זוגות זוגות. בשורות 22 - 1 חתום: א"ב; בשורות 74 - 23 חתום: יהודה הלוי בר שמואל, המורה לאדוניו המתודה על עוניו ביום הכפורים.

בפיוט זה מתוארות שלוש רשויות או “ממשלות” של עולם הבריאה. חלוקה כזאת אינה ידועה למקרא, ואף־על־פי־כן מוצא המשורר לה סמוכין בסיומו של מזמור קג (כ-כב) בתהילים, ועל כן משלב הוא את דברי המקרא האלה לסיומיהן של שלוש פסקות משירו (38, 50, 63), סמוך לזמנו של יהודה הלוי נזכר עניין שלוש הממשלות בחיבורים עבריים שונים. אברהם אבן עזרא רומז אליו בפירושו על פסוקי תהילים הנ“ל ומרחיב עליו את הדיבור בפירושו על דניאל י, כא: “הוא העולם הראשון… וזה העולם אינו גוף והוא נקרא מראה כבוד השם העליון… והעולם השני שהוא התיכון שם נשמות צורות אמת בלא גופות גם נשמות בגופות… והעולם השלישי הוא מתחת לרקיע”. בספר הבהיר האנונימי, השייך גם כן למאה הי”ב, נאמר (סעיף פח: (“ובכללן שלשה חילות ושלש ממשלות. הממשלה הראשונה: אור ואור היום כל הימים, הממשלה השנית: חיות הקודש ואופנים וגלגלי המרכבה…” (בהמשך לכאורה השמטה).

1. ואין (תה' מ, ו) – ואין לדמות אליך [אחר]. 2. טבע חותמן - נטבעה על־ידיך. עין סנהדרין פ“ד מ”ה: ולהגיד גדולתו של הקב“ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב”ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו. 3. מכל מרכבה – שבעולם וגם מכסא כבודך. עיין “כתר מלכות” של גבירול (שיר 108 שו' 42). 5. יגורך - יכילך; לכאורה מלשון “יגור”, יש' נד, טו, ואבן ג’נאח מפרשו: יקבוץ. 6. ואת מי – יש' מ, יד. 8. ואות חותמך- עיין לעיל, שו' 2. 9. טרם (תה' צ, ב; איוב כו, יא) – לפני בריאת הארץ והשמים. 10. ואין - ועדיין לא נבראו מישורים והרים. 11. לא יכילך - פסיקתא רבתי כא, דף קד, ע“ב: אנו יודעים שהוא מקומו של העולם ואין עולמו מקומו. 12. עמדו (בר' כט, לה) – חדלו. 14. נורא תהלות - שמ' טו, יא. 16. עמוק - קה' ז, כד. 17. הדרושים - רק אותם אפשר לדרוש, וכך להכיר בעקיפין כי אתה יוצרם; קדושים – וגם אמונת החסידים בך משמשת עדות למציאותך. 19. לשבים – לחוזרים בתשובה; השובבים - החוטאים. 20. הנשמות הטהורות - המלאכים שרואים את האור העליון, את כבוד ה‘. 21. באזני רעיוניהם - שמיעה פנימית, מקביל לראייה פנימית, ועיין לעיל שיר 222, שו’ 3. 22. קדוש (יש' ו, ג) - קדושת המלאכים. 23. מלכותך - בהיותך מלך לצבאותיך; אלהותך - עין גם לעיל שיר 225, שו' 23. 24. המון מלכותך – קהל המלאכים; לא ידובר - לא יתואר במלים. 25. פנים - פני ה‘; לאחורים הנראים - כבוד ה’, התגלותו הנראית ליחידי סגולה. עיין ב”כוזרי"ד, ג (בסוף הסעיף): וכבוד ה‘, הוא הגוף הדק ההולך אחרי חפץ (רצון) האלהים, המצטייר כפי שירצה להראות על הנביא, כפי הדעת הראשונה. אך על הדעת השנייה יהיה כבוד ה’ כלל המלאכים והכלים הרוחניים, כסא ומרכבה ורקיע ואופנים וגלגלים… ושמא זאת היתה בקשת משה באמרו (שמ' לג, יא) “הראני נא את כבודך “ואמר לו “הן!” על מנת שיזהר מראות הפנים אשר אין יכולת לאדם לראותם וכמו שאמר (שם, כג (”וראית את אחורי,” והכבוד ההוא - מה שיוכל לסבלו ואות הנביאים. ויש בעקבותיו מה שראותנו סובלת אותו, כמו הענן והאש האוכלת, ממה שהוא רגיל אצלנו. 26. דגלי - דגלי מחנות המלאכים שמסביב למרכבה. 27. גבורי כוח (תה' קג, כ) – כינוי למלאכים. 29. רחוקים - מבני אדם סתם; קרובים – לנביאים; ובאין הליכה - תנועתם אינה מותנית בחוקי התנועה הרגילים. 30. אדני בם (תה' סח, יח) - ה' היה בקהלם בהר סיני בקודש, הוא הפעילם. 32. שומעי מליהם - הנביאים; אליהם - אל השומעים. 33, ראש - חילי המלאכים הללו נמצאים בראש הממשלה הראשונה, בעוד שהכוכבים, השייכים לממשלה השנייה, אינם אלא נושאי כליהם. 34 ואילך. עיין בתאורי ספר הבהיר ואבן-עזרא המובאים לעיל; עליהם - על “חיליהם”. 36. ואין מוות - עיין “כוזרי, ג: והמלאך יש שהיה נברא לעתו מן הגופים היסודיים הדקים ויש שיהיה מן המלאכים הנצחיים. 38. מערכיו - מערכותיו; ברכו – תה' קג, כ. 39. וחיות מרכבה – הנמנות כאן עם המלאכים פחותי הדרגה; מלאות עינים - כמתואר ביחזקאל א, יח. 40. ברום עולם - בשמים. 41. יינשאו - כמתואר ביחזקאל א, כ. 42. תחכמונים (ש"ב כג, ח) - חכמים. 43. שואף (קה' א, ה) – לשוב אל המקום בו זרחו אתמול. 44. הנתונים - על הכוכבים הוטל להאיר לארץ, אך יש להם גם תפקידים אחרים: הם משפיעים על מהלך החיים וממלאים בזה את רצון קונם. עיין “כוזרי”ד, ט: וכי אנו דוחים שיש לעליונות מעשה בארציות, אך נודה כי המשכי ההויה וההפסד מחמת הגלגל (המזלות) אבל הצורות מאת מנהיגם ומולידם והשם אותם כלים להקמת כל אשר יחפוץ… 45. שמי השמים (דב' י, יד) גלגל - המזלות; והמים - כאן מכניס המשורר השקפה מקראית לתוך הקוסמולוגיה היוונית. עיין לעיל שיר 236, שו' 34. 46. ממלאכתו - במלאו את תפקידו. 48. נותנים… ומקבלים - מלשון תפילת היוצר: “וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנים רשות זה לזה להקדיש” וכו‘. 50. משורר - דוד המלך; ברכו – תה’ קג, כא. 52 - 51. הארץ -ארבעת היסודות שמהם מורכב. העולם התחתון: עפר, רוח, אש, מים; מפרשי (עיין איוב לו, כט) - התפשטות. 53. מאוצרו (איוב לח, כב) - של הקב”ה. 54. התפלגו, (בר' ב, י) - ארבעת ראשי הנהר שיצאו מגן העדן; וענפי - הענפים של ארזי הלבנון (תה' קד, טז). ונדרש גם על עצי עדן. 56. ותמונות - וצורות. 57. ערוך - לערוך מזון לאדם. 59. עקב (תה' קיט, לג) – כדי שבסוף; ממלכת כהנים (שמ' יט, ו) - עם ישראל; מלאכים (עיין חגי א, יג) - הנביאים שליחי ה' שקמו בישראל, 61. עוז יסדת (תה' ח, ג) - הגדלת את הודך. 63. נעים זמירות לעושיו - דוד המלך לאלהיו; ברכו – תה' קג, כב. 65. יקר מזולל (יר' טו, יט) - אשר האלהים העלהו משפלותו; מים - מים סוף. 66. הדומו (איכה ב, א) – לבית מקדשו בירושלים; נביאו – את אליהו. 67. משך (איוב כח, יח) - שפע; ורוח נדיבה (תה' נא, יד) - כאן: רוח הקודש. 68. לדמותם - תפילת ישראל מוקבלת לתפילת המלאכים, ולפעמים אף לתפילת צבא השמים. 69. מקריבים - תפילות במקום קרבנות (השווה הושע יד, ג). 71. ומתעטפים - כלים ומשתוקקים לאלו; ואראלים וכו' - עיין שיר 236, שו' 38 - 36. 73. ומתבוששים - שמא לא יכבדוהו כראוי; מתאוששים - ואולם מחליפים כוח ומתאספים. 74. לאל נערץ - תה' פט, ח