[221]

לִקְרַאת מְקוֹר חַיֵּי אֱמֶת אָרוּצָה – / עַל כֵּן בְּחַיּי שָׁוְא וְרִיק אָקוּצָה.

לִרְאוֹת פְּנֵי מַלְכִּי מְגַמָּתִי לְבַד,/ ולא אֶעֶרֹץ בִּלְתּוֹ וְלֹא אַעֲרִיצָה.

מִי יִתְּנֵנִי לַחֲזוֹתוֹ בַחֲלוֹם! / אִישַׁן שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא אָקִיצָה.

לוּ אֶחֱזֶה פָנָיו בְּלִבִּי בַיְתָה - ולֹא שָׁאֲלוּ עֵינַי לְהַבִּיט חוּצָה.

[221]

משקל השיר: השלם.

1. מקור חיי אמת - חיי הנשמה העליונה הנצחית בעולם הרוחני, עיין תהי לו, י, וגם בפסוקים הסמוכים לו. 2. לראות - בעין לבי פני מלכי (עיין שמי לג, יח, כג) - את כבוד ה‘, ועיין “כוזרי”ד, ג: ואמר [ה’ למשה] “הן” על מנת שיזהר מראות הפנים אשר אין יכולת לאדם לראותם; אערוץ (איוב לא, לד, ועיין בפירוש ן' ר' עזרא) - אפחד; אעריצה - אכבד. 3. בחלום – בשעה זו פתוחה עין הלב. ביתה (שמ' כח, כו) -פנימה. פתוחה עין הלב. 4. ביתה (שמ' כח, כו) – פנימה.

[222]

יְעִירוּנִי בְשִׁמְךְ רַעֲיוֹנַי / וְיָשִׂימוּ חֲסָדֶיךְ לְפָנַי -

הֱבִינוּנִי דְבַר נֶפֶשׁ יְצַרְתָּהּ קְשׁוּרָה בִי – וְהִיא נִפְלָאת בְּעֵינַי!

וְלִבִּי רָאֲךְ וַיַּאֲמֵן בָּךְ - / כְּאִלוּ מָעֲמָד הָיָה בְסִינַי.

דְּרַשְׁתִּיךְ בְחֶזְיוֹנַי - וְעָבַר / כְּבוֹדְךְ בִּי וְיָרַד בַּעֲנָנִי.

5 הֱקִימוּנִי שְׂעִפַּי מִיְּצוּעַי לְבָרֵךְ שֵׁם כְּבוֹדֶךְ אֲדֹנָי.

[222]

המשקל: המרובה. - רשות לברכו.

חתימת השם: יהודה.

1. יעירוני – משנת הסכלות. 2. הבינוני - עוררוני להבין; נפלאת (תה' קיח, כג) - הפלא שבצירוף הנשמה האלהית והגוף השפל. 3, ולבי ראך - ראייה פנימית. במידה יתרה של כוח זה חוננו הנביאים. עיין “כוזרי” ד, ג: …ושם [האלהים] למי שבחר מברואיו עין נסתרת רואה דברים בעיניהם לא יתחלפו, ויקח מהם השכל ראיה על ענין הדברים ההם ולבותם. ומי שנבראה לו העין ההיא – הוא הפקח באמת בני אדם כעורים ויורם ויישירם אלה [הנביאים] מאין ספק רואים העולם ההוא האלהי בעין הנסתרת; מעמד - שווה לבני ישראל שראו את התגלות האלהים בעינם ממש. 4. בחזיוני - המשורר נרדם; וירד - שמי לד, ה. 5. הקימוני - המשורר מתעורר ואץ לתפילת הבוקר “ברכו את ה' המבורך”, הנרמזת כאן בסיום.

[223]

אֱלהַי, מִשְׁכְּנוֹתֵיךְ יְדִידוֹת / וְקִרְבָתְךָ בְּמַרְאֶה, לֹא בְחִידוֹת.

הֱבִיאַנִי חֲלוֹמִי מִקְדְּשֵׁי אֵל / וְשַׁרְתִּי מַלְאֲכוֹתָיו הַחֲמוּדוֹת,

וְהָעוֹלָה וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ / וְסָבִיב תִּימֵרוֹת עָשָׁן כְּבֵדוֹת,

וְנָעַמְתִּי בְּשָׁמְעִי שִׁיר לְוִיִּים / בְּסוֹדֵיהֶם לְסֵדֶר הָעֲבוֹדוֹת.

5 הֱקִיצוֹתִי וְעוֹדִי עִמְּךָ, אֵל, / וְהוֹדֵיתִי – וְלָךְ נָאֶה לְהוֹדוֹת!

[223]

בית שקל: המרובה. - תרגום הכתובת הערבית שעל גבי שיר זה בדיואן: “ואמר בתארו חלום שראה”.

1. משכנותיך ידידות (תה' פד, ב) - מקדשך חמוד; לא בחידות (במ' יב, ח) - לא דרך ראייה מעורפלת או רמיזה זכה לקרבה זו. 2. ושרתי (במ' כג, ט) – וחזיתי; מלאכותיו - עבודות בית המקדש. 3. והעולה - במ' כט, טז. 4. ונעמתי - ונעם לי, שימוש לשון ערבי הנפוץ בתקופה הספרדית; בסודיהם (בר' מט,ו) - בקהליהם, כליווי לעבודה במקדש. 5. ועודי עמך 0תה' קלט,יח) - החלום כאילו נמשך בהקיץ.

[224]

יָשֵׁן, אַל תֵּרָדַם / וַעֲזֹב הִתְלַהְלְהֶךָ,

הַרְחֵק דַּרְכֵי אָדָם / וְשׁוּר דַּרְכֵי גְבוֹהֶיךָ

וְרוּץ לַעֲבֹד צוּר קָדַם /ּ כְּרוּץ כּוֹכְבֵי נְגוֹהֶיךָ.

דַּי לָךְ, מַה לְּךְ, נִרְדָּם? / קוּם, קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ!

5 הָקֵץ לִרְאוֹת שָׁמָיו / וְאֶת מַעֲשֶׂה אֶצְבְּעוֹתָיו,

וְהַבֶּט אָהֱלֵי מְרוֹמָיו / תְּלוּיִים בִּזְרוֹעוֹתָיו,

וְכוֹכָבִים חוֹתָמָיו – / פְתּוּחֵי טַבְּעוֹתָיו,

וּפְחַד מִפְּנֵי אֵימָיו / וְיַחֵל אֶת יְשׁוּעוֹתָיו,

פֶּן זְמָן יַגְבִּיהֶךָ / וְרָם לְבָבְךָ בְּגָבְהֶךָ.

10 וְצֵא בַּחֲצוֹת הַלֵילוֹת / בְּעִקְבֵי אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת,

אֲשֶׁר בִּלְשׁוֹנָם תְּהִלוֹת וְאֵין תּוֹכָם תֹּךְ וּמִרְמוֹת,

לֵילוֹתֵיהֶם תְּפִלּוֹת / וִימוֹתֵיהֶם צוֹמוֹת,

לָאֵל בְּלִבָּם מְסִלּוֹת / וְלָהֶם בְּכִסְאוֹ מְקוֹמוֹת,

דַּרְכָּם - סֻלָּם לַעֲלוֹת / עַד אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ.

15 דְּמָעוֹת תָּזִּיל עֵינְךָ / וְתִתְחָרֵט עַל פְּשָׁעִים,

וְהִתְחַנֵּן לְמוּל קוֹנְךָ / וְאַל תִּתְחַר בַּמְּרֶעִים,

וְהַשְׁפֵּל מְאֹד אֶת גְאוֹנְךָ / וְקַח הַטּוֹב כִּי נָעִים.

כַּבֵּד אֵל מֵהוֹנְךָ / לְעֵת יַעֲלוּ מוֹשִׁיעִים

וְיִשְׂאוּ קוֹל הֲמוֹנְךָ: / הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ!

20 דֵּלִּים – עָפָר יְסוֹדָם / הַחָכְמָה מֵאַיִן?

וּמוֹתַר הָאָדָם / מִן הַבְּהֵמָה אַיִן -

רַק לִרְאוֹת צוּר כְּבוֹדָם, / רְאוּת לֵב לֹא רְאוּת עַיִן,

וּמוֹצָא מַעְיְנִי סוֹדָם הַטוֹבִים מִיַּיִן,

כִּי כֵן, בָּשָׂר וָדָם, / תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ!

25 יָהּ, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, / אֲשֶׁר כָּל חֶפְצוֹ פָּעַל,

הַמֵּמִית וּמְחַיֶּה / מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיַּעַל,

עֲמֹד לְמִשְׁפָּטוֹ וֶחְיֶה / וַעֲזֹב מֶרֶד וּמַעַל

לֵאמֹר “מָתַי וְאַיָּה / וּמַה לְּמַטָּה וּמַה לְּמַעַל?”

וְאוּלָם תָּמִים תִּהְיֶה / עִם אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ!

[224]

סליחה סטרופית. - בכל צלעית שש הברות, ובעלות השוואים הנעים והחטפיםאינן במניינן. חתימת השם: יהוד(ד)ה. פיוט זה נמסר בכמה נוסחאות, ונראה שהמחרוזת הרביעית בנוסחנו ( 19 - 15 ) אינה אלא תוספת מאוחרת של מעתיק. 1. ישן - כפשוטו, וגם בהוראה: השקוע בשנת הסכלות; התלהלהן (משלי כו, יח) - השתעשעך (בהבלי העולם). 2. גבוהיך (איוב יא, ח) - שחקיך.

1. קדם – קדמון; כרוץ - כתנועת הכוכבים המעריצים את בוראם במהלכם; נגוהיך - מלשון “נגהות”, ישי נט, ט. 4. מה לך – פניית רב-החובל אל יונה הנביא (יונה א, ו). 6. אהלי מרומיו (עיין ישי מ, כב) - שחקיו; בזרועותיו - לפי ציור, המצוי הרבה בפיוטים, נושא הקב“ה את העולם בזרועו. 7. חותמיו - כעין קישוטים באוהל; טבעותיו (אסתר ג, יב) - המשמשות כחותמות. 9. זמן - גורל; ורם - ויתיהר. 10. אנשי שמות - חסידים. 13. בכסאו – עיין שבת קנב, ע”ב: נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. 14. דרכם - דרך חייהם. 16. במרעים - בפושעים. 18. מהונך (משלי ג, ט) - יותר מהונך, ולפי רש“י: מכל מה שחננך אדני מקול ערב, אל תקרי מהונך, אלא מגרונך מושיעים (עובדיה כא) - לקראת זמן המשיח, 19. הכון - עמוס ד, יב, 22. רק לראות - יתרונם של בני אדם ביחס לבהמה רק בזה שהם יכולים לראות וכו‘; ראות לב - ראיה פנימית. עיין לעיל שיר 222, שו’ 3. 23. ומוצא – וכמו כן לראות את מקור חייהם המסתורי; הטובים מיין - מקור הביטוי בשה”ש א, ב, 24. כי כן - בראייה פנימית. 25. אהיה אשר אהיה (שמ' ג, יד) - אחד משמות האלהים. יהודה הלוי מפרשו ב“כוזרי” ד, ג: “והאות הוא שאמצא לך בכל מקום”. 27. עמוד למשפטו - קבל את דינו. 28. מתי ואיה – אל תחטט בעניינים שהם מעל לתפיסתך, על־פי חגיגה פ“ב מ”א: כל המסתכל בארבעה דברים רתוי (=רצוי) לו כאלו לא בא לעולם: מה למעלה מה למטה מה לפנים (הכוונה לזמן) ומה לאחור, וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא בעולם. 29. תמים תהיה (דב' יח, יג) - תהיה שלם אתו.

[225]

מִי יִתְּנֵנִיוּ / עֶבֶד אֶלוֹהַ עוֹשְׂנִי,

וְרַחֲקָנִי / כָּל דּוֹד וְהוּא יַקְרִיבֵנִי!

יוֹצְרִי וְרוֹעִי, / נַפְשִׁי וְגֵוִי קָנִיתָ,

בַּנְתָּ לְרֵעִי / וּמַחְשְׁבוֹתַי רָאִיתָ,

5 אָרְחִי וְרִבְעִי / וְכָל דְּרָכֵי זֵרִיתָ.

אִם תַּעְזְרֵנִי - / מִי זֶה אֲשֶׁר יַכְשִׁילֵנִי!

אוֹ תַּעַצְרֵנִי - מִי בִלְתְּךָ יַתִּירֵנִי?

הָמוּ קְרָבַי / לִהְיוֹת קְרוֹבִים אֵלֶיךָ,

אוּלָם עֲצָבִי / יְרַחֲקוּם מֵעָלֶיךְ,

10 יַטוּ נְתִיבִי / מֵעַל נְתִיב מַעְגְּלֵיךָ,

יָהּ, לַמְדֵנִי / בַּאְמִתְּךָ הַדְרִיכֵנִי,

וּלְאַט נְחֵנִי / בַדִּין, וְאַל תַּרְשִׁיעֵנִי!

וַאֲנִי בְעֶדְנָה / לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךְ מִתְרַפֶּה,

אַף כִּי בְזִקְנָה – / מַה זֶה אֵיחֵל וַתאְצַפֶּה?

15 אֵל, נָא רְפָא נָא, / כִּי עִמָּךְ, אֵל, הַמַּרְפֵא.

יוֹם תִּתְּשֵׁנִי / זִקְנָה, וְכֹחִי יִנְשֵׁנִי,

אַל תִּטְשֵׁנִי, / צוּרִי, וְאַל תַּעַזְבֵנִי!

דַּכָּא וְאֻמְלָל / אֲשֶׁב, וְחָרֵד לִרְגָעִי,

עָרֹם וְשׁוֹלָלוּ / אֵלֵךְ בְּהַבְלֵי תַעְתּוּעַי,

20 וַאֲנִי מְחוֹלָל / מֵרֹב חֲטָאֵי וּפְשָׁעַי,

בֵּינְךָ וּבֵינִי / עָוֹן אֲשֶׁר יַבְדִּילֵנִי,

וַיַּחְשְׁכֵנִי / לִרְאוֹת בְּאוֹרֶךְ עֵינִי!

הַטֶה לְבָבִי / לַעֲבֹד עֲבוֹדַת מַלְכוּתְךָ,

וּמַחֲשָׁבִי / טַהֵר, לְדֵעָה אֱלֹהוּתְךָ,

25 וּבְעֵת כְּאֵבִי / אַל נָא תְאַחֵר רִפְאוּתְךָ,

אֵלִי, עֲנֵנִי, / אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנְנֵי,

שֵׁנִית קְנֵנִי / וְאָמַר לְעַבְדָּךְ: הִנֵּנִי!

[ 225]

מוחרך בצורת שיר אזור. - משקלו:

• - ں - -/- - ں - - - - -

חתימת השם: יהודה.

1. עבד אלוה - עיין את התיאור המפורט של חיי “עובד” (עבד ה') ב“כוזרי” ג, א ואילך, וגם בשיר הבא. 2. וירחקני - כל ידיד בשר ודם יוכל להרחיקני, אם רק האל יקרבני. 3. קנית (תה' קלט, יג) - בראת. 4. לרעי (תה' קלט, ב) – לרעיוני. 5. ורבעי (תה' קלט, ג) - ורבצי; זרית (שם) - מדדת. 8. קרבי (תה' קג, א) - מעי. 9. עצבי (תהי קלט, כך, ועיין ישי סג, י) - הרהורי הרעים, או: צרותי וטרדותי. 12. ולאט - ובנחת. 13. בעדנה (בר' יח, יב) - כשכוח נעורי בי. 16. תתשני (תה' ט, ז) תחריבני; ינשני - ישכחני (יעזבני). 18. לרגעי (יחזי כו, טז) - לכל רגעי, תמיד. 19. ושולל (מיכה א, ח) - בידים ריקות, בלי מעשים טובים; בהבלי - בגלל הבלי. 20. מחולל - פגום. 22. ויחשכני - וימנע ממני שעיני תראה באורך, השווה את הדימוי בישעיה נט, ב. 23. מלכותך - כעבד לפני רבו, 24, ומחשבי - ומחשבתי (מלשון הפייטנים); אלהותך - שווא נע נוסף. 26. ותענני - ותייסרני. 27. שנית (עיין יש' יא, יא) – כפי שכבר פדיתני פעם מעבדות מצרים וקניתני לעבד; הנני - במקרא משיבים במלה זו בני האדם לפנייתו של אלהים.

[226]

יָה, לְשַׁחֵר מְעוֹנְךְ כָלִיתִי / וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְךְ אִוִּיתִי.

נָא רְצֵנִי לְךְ לְעֶבֶד עוֹלָם, / כִּי לְעָבְדָךְ לְבַדָּךְ רָצִיתִי.

הַנְשָׁמוֹת לְךְ יְסוֹדָם וְסוֹדָם, / פִי בְּרִשְׁיְוֹנְךְ לְבַד פָּצִיתִי.

[ 226 ]

המשקל: קל (מקוצר). - כנראה רשות לנשמת.

1. מעונך - בית מקדשך. 2. לעבד עולם - עיין בשיר הבא. 3. יסודם וסודם - מקורם ומהותם (והשווה גם את השימוש בצירוף זה אצל אבן גבירול “כתר מלכות”, שיר 108, שו' 6); ברשיונך (מאוצר לשון הפייטנים) - על כן גם לברכך לא אוכל אלא בהסכמתך

[227]

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם – / עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:

עַל כֵּן בְּבַקֵּשׁ כָּל אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ / “חֶלְקִי אֲדֹנָי!” אָמְרָה נַפְשִׁי.

[227]

המשקל: המהיר.

1. עבדי, זמן – המתרפסים בפני העולם ובשר ודם; עיין קידושין כב, ע“ב: אמר הקב”הן אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו יירצע! ועיין גם כן שיר 212 א, שו' 2; שיר 212 ב, שו' 32–29. 2. חלקי יי - איכה ג, כד.

[228]

אֲדֹנָי! נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי. / וְאִם לֹא אַעֲלֶנָּה עַל שְׂפָתִי.

רְצוֹנְךְ אֶשְׁאֲלָה רֶגַע- וְאֶגְוַע, / וּמִי יִתֵּן וְתָבוֹא שֶׁאֲלָתִי,

וְאַפְקִיד אֶת שְׁאָר רוּחִי בְּיָדְךָ / וְיָשַׁנְתִּי וְעָרְבָה לִי שְׁנָתִי!

בְּרָחְקִי מִמָּךְ - מוֹתִי בְחַיַּי, וּ וְאִם אֶדְבַּק בְּךְ - חַיַּי בְּמוֹתִי,

5 אֲבָל לֹא אֵדְעָה בַּמָּה אֲקַדֵּם, / וּמַה תִּהְיֶה עֲבוֹדָתִי וְדָתִי.

דְּרָכֶיךָ, אֲדֹנָי, לַמְדֵנִי, / וְשׁוּב מִמַּאֲסַר סִכְלוּת שְׁבוּתִי,

וְהוֹרֵנִי בְּעוֹד יֶשׁ בִּי יְכֹלֶת / לְהִתְעַנּוֹת, וְאַל תִּבְזֶה עֲנוּתִי,

בְּטֶרֶם יוֹם אֱהִי עָלַי לְמַשָׂא, / וְיוֹם יִכְבַּד קְצָתִי עַל קְצָתִי,

וְאֶכָּנַע בְּעַל כָּרְחִי, וְיֹאכַל / עֲצָמַי עָשׁ וְנִלְאוּ מִשְׂאֵתִי,

10 וְאֶסַּע אֶל מְקוֹם נָסְעוּ אֲבוֹתַי, / וּבִמְקוֹם תַּחֲנוֹתָם תַּחֲנוֹתִי.

כְּגֵר תּוֹשָׁב אֲנִי עַל גַּב אֲדָמָה, / וְאוּלָם כִּי בְּבִטְנָהּ נַחֲלָתִי.

נְעוּרַי עַד הֲלֹם עָשׂוּ לְנַפְשָׁם, / וּמָתַי גַם אֲנִי אֶעֶשֶׂה לְבֵיתִי?

וְהָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן בְּלִבִּי / מְנָעֲנִי לְבַקֵשׁ אַחֲרִיתִי!

וְאֵיכָה אֶעֶבֹד יוֹצְרִי – בְּעוֹדִי / אֲסִיר יִצְרִי וְעֶבֶד תַּאֲוָתִי?

15 וְאֵיכָה מַעֲלָה רָמָה אֲבקֵשׁ - / וּמָחָר תִּהְיֶה רִמָּה אֲחוֹתִי?

וְאֵיךְ יִיטַב בְּיוֹם טוֹבָה לְבָבִי / וְלֹא אֵדַע-הֵיִיטַב מָחֲרָתִי?

וְהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת עֲרֵבִים / לְכָלוֹת אֶת שְׁאֵרִי עַד כְּלוֹתִי,

וְלָרוּחַ יְזָרוּן מַחֲצִיתִי, / וְלֶעָפָר יְשִׁיבוּן מַחֲצִיתִי.

וּמָה אֹמַר – וְיִצְרִי יִרְדְּפֵנִי / כְּאוֹיֵב מִנְּעוּרַי עַד בְּלוֹתִי?

20 וּמַה לִי בַּזְּמָן – אִם לֹא רְצוֹנְךְ? / וְאִם אֵינְךְ מְנָתִי – מַה מְנָתִי?

אני מִמַּעֲשִׂים שׁוֹלָל וְעָרֹם / וְצִדְקָתְךָ לְבַדָּהּ הִיא כְסוּתִי -

עוֹד מָה אַאֲרִיךְ לָשׁוֹן וְאֶשְׁאַל? / אֲדֹנָי, נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי!

[228]

המשקל: המרובה. - בקשה ליום הכיפורים

1. ואם - ואפילו אם. 2. רגע (תה' ל, ו) - תאיר לי את פניך רק לרגע; ותבוא (איוב ו, ח) - ותתמלא. 3. שאר רוחי (מלאכי ב, טו) - הנפש שיש לה יתרון על הגוף; וישנתי – שנת עולם. עיין בדברי “הכוזרי” (א, קח) על מי שראה בעין רוחו את האור העליון: “מבלי ספק שהוא מתאווה שתתמיד נפשו על הפרידה מחושיו ותשאר נהנית באור ההוא והוא מה שמתאווה המוות”. 4. ברחקי - על פי ברכות יח, ע“א-ע”ב קרויים הרשעים בחייהם מתים ואילו הצדיקים אף במיתתם קרויים חיים. 6. ושוב (תה' קכו, ד) – שחררני ממאסר הסכלות. 8. עלי למשא (איוב ז, כ) - לעת הזקנה. 9. ונלאו - עצמי לא תוכלנה לשאת את כובד גופי. 10. תחנותי – הניקוד כמו במ“ב ו, ח, 11. כגר תושב - כזר 12. עשו לנפשם (בר' ל, ל) - טרחו להנאתם. 13. נתן בלבי – עין קה' ג, יא, ופירוש ן' עזרא:…שבני אדם מתעסקים כאילו יחיו לעולם… ויש מפרשים כי זה העולם כמו שהוא בלשון קדמונינו ז”ל והענין תאוות העולם. 15. אחותי - איוב יז, יד. 16. ביום טובה - כשאהיה מרוצה ושמח. 17. ערבים - זה לזה, עובדים בשיתוף. 18. יזרון - הנושא: ימים והלילות; מחציתי – נפשי. 22. אדני - בקשות שקולות מסתיימות לעתים קרובות בחזרה על הדלת הראשונה.

[229]

יְדַעְתַּנִי בְּטֶרֶם תִּצְּרֵנִי, / וְכָל עוֹד רוּחֲךָ בִי-תִּצְּרֵנִי.

הַיְשׁ לִי מַעֲמָד, אִם תֶּהְדְּפַנַי, / וְאִם לִי מַהֲלָךְ, אִם תַּעְצְרֵנִי?

וּמָה אֹמַר?– וּמַחְשָׁבִי בְיָדְךָ! / וּמָה אוּכַל עֲשׂה עַד תַּעְזְרֵנִי?

דְרַשְׁתִּיךָ בְּעֵת רָצוֹן-עֲנֵנִי / וְכַצְּנָּה רְצוֹנְךְ תַעְטְרֵנִי,

5 הֲקִימֵנִי לְשַׁחֵר אֶת דְּבִירְךְ / וְאֶת שִׁמְךְ לְבָרֵךְ עוֹרֲרֵנִי!

[ 229]

המשקל: המרובה. - רשות לברכו. חתימת השם: יהודה. 1. ידעתני - עין יר' א, ה; תצרני - יצרתני: תצרני - הנך הנך שומר עלי. 3. ומחשכי - - עיין לעיל שיר 255, שו' 7- 6. על עניין הבחירה החופשית בהשקפת יהודה הלוי עיין: “כוזרי” ה, כ. 4. תעטרני (תה' ה, יג) - תכסני מכל צד. 5. לברך - רמז לייעודו של הפיוט.

[230]

יִיטַב בְּעֵינֶיךָ נְעִים / שִׁירִי וּמֵיטַב מַהֲלָלִי,

הַדּוֹד, אֲשֶׁר הִרְחִיק נְדֹד / מִנִּי, לְרֹעַ מַעֲלָלִי,

וָאַחֲזֵק בִּכְנַף יְדִי- / דוּתוֹ וְהוּא נוֹרָא וּפֶלִאי.

דַּי לִי כְּבוֹד שִׁמְךָ, וְהוּא / חֶלְקִי לְבַד מִכָּל עֲמָלִי.

5 הוֹסֵף כְּאֵב-אוֹסִיף אֱהֹב, / כִּי נִפְלְאָה אַהְבָתְךָ לִי!

[ 230]

המשקל: השלם (מקוצר). - אהבה. חתימת השם: יהודה.

1. לרוע מעללי – בגלל מעשיי הרעים. 3. בכנף ידידותו – כמו בכנף של מעיל (ש"א

טו, כז); ופלאי (שו' יג, יח) – מופלא. 5. נפלאה אהבתך לי (ש"ב א, כו) – רמז לייעודו של הפיוט.

[231]

יָהּ, אָנָה אֶמְצָאֲךָ? / מְקוֹמְךָ נַעֲלֶה וְנֶעְלָם!

וְאָנָה לֹא אֶמְצָאֲךָ? / כְּבוֹדְךָ מָלֵא עוֹלָם!

הַנִּמְצָא בַקְּרָבִים / אַפְסֵי אֶרֶץ הֵקִים,

הַמִּשְׂגָּב לַקְּרוֹבִים, / הַמִּבְטָח לָרְחוֹקִים,

5 אַתָּה יוֹשֵב כְּרוּבִים, / אַתָּה שׁוֹכֵן שָׁחִקים,

תִּתְהַלֵּל בִּצְבָאֲךָ– / וְאַתְּ עַל רֹאשׁ מַהֲלָלָם,

גַּלְגַּל לֹא יִשָּׂאֲךָ– / אַף כִּי חַדְרֵי אוּלָם!

וּבְהִנָּשַׂאֲךָ עֲלֵיהֶם / עַל כֵּס נִשָּׂא וָרָם,

אַתָּה קָרוֹב אֲלֵיהֶם / מֵרוּחָם וּמִבְשָׂרָם,

10 פִּיהֶם יָעִיד בָּהֶם, / כִּי אֵין בִּלְתְּךָ יוֹצְרָם.

מִי זֶה לֹא יִירָאֲךָ– / וְעֹל מַלְכוּתְךָ עֻלָּם?

אוֹ מִי לֹא יִקְרָאֲךָ – / וְאַתָּה נוֹתֵן אָכְלָם?

דָּרַשְׁתִּי קִרְבָתְךָ, / בְּכָל לִבִּי קְרָאתִיךָ,

וּבְצֵאתִי לִקְרָאתְךָ– / לִקְרָאתִי מְצָאתִיךָ,

15 וְּבְפִלְאֵי גְבוּרָתְךָ / בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ.

מִי יֹאמַר לֹא רָאֲךָ? / הֵן שָׁמַיִם וְחֵילָם

יַגִּידוּ מוֹרָאֲךָ / בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם!

הַאֻמְנָם כִּי יֵשֵׁב / אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם?

וּמַה יַּחְשֹׁב כָּל חוֹשֵׁב, / אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם –

20 וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב / תְּהִלּוֹתָם וּכְבוֹדָם!

חַיּוֹת יוֹדוּ פִלְאֲךָ / הָעוֹמְדוֹת בְרוּם עוֹלָם,

עַל רָאשֵׁיהֶם כִּסְאֲךָ – / וְאַתָּה נוֹשֵׂא כֻלָּם!

[ 231]

אופן בצורת שיר אזור. – בכל צלעית שש הברות ובעלות השוואים הנעים והחטפים אינן במניינן. חתימת השם: יהודה. הרעיון המרכזי של הפיוט מבוסס על דברי שלמה המלך תפילתו, דה“ב ו, יח 3. בקרבים - בקרבו של האדם, בחלל צר מאד; והוא האל שהקים את הארץ העצומה בכל היקפה. 4. רחוקים - הנך קרוב אף לרחוקים (אין חוקי המרחק חלים עליך). 5. כרובים - גם במקום הצר שנועד לך במקדש (ש"א ד, ד) וגם במרחב השמים. 6. בצבאך (שמ' ז, ד, ועוד) – ישראל; ואת - אם כי אתה מעל לכל שבח. 7 גלגל - הגלגל העליון של השמים; אולם - על אחת כמה וכמה בית המקדש. 8 עליהם - על ישראל. 11. ועול מלכותך - עול מלכות שמים, עיין ברכות פ”ב מ"ב ועוד. 15. בקודש (תה' סג, ג) – שנתרחשו בקודש. 17 - 16. קולם (תה' יט, ב, ד) - מבלי לדבר. 18. את האדם (דה"ב ו יח) - הייתכן שהאל המרומם ישב עם האדם השפל? ואולם כן הוא! 20. יושב תהלותם (תה' כב, ד) - הנך נמצא במקום בו משמיעים הם את תהילותיך. 21. חיות - מתחת לכסא כבודך; ברום עולם - בשמים.22. על ראשיהם - - ואף־על־פי שהכסא מעל לראשיהן הנך נושא אותן

[232]

מִי כָמוֹךָ, עֲמֻקּוֹת גּוֹלֶה

נוֹרָא תְהִלּוֹת עוֹשֵׂה פֶלֶא?

יוֹצֵר הִמְצִיא כֹל מֵאַיִן

נִגְלֶה לְלֵבָב לֹא לָעַיִן–

5 כֵּן אַל תִּשְׁאַל אֵיךְ וָאַיִן,

כִּי שָׁמַיִם וְאֶרֶץ מָלֵא.

הָסֵר תַּאֲוָה מִקִּרְבֶּךָ–

תִּמְצָא צוּרְךָ תּוֹךְ חֻבֶּךָ

מִתְהַלֵּךְ לְאַט בִּלְבָבֶךָ,

10 הוּא הַמּוֹרִיד וְהוּא הַמַּעֲלֶה,

וּרְאֵה דֶרֶךְ סוֹד הַנֶּפֶשׁ

וַחֲקֹר אוֹתָהּ וּבָהּ תִּנָּפֵשׁ:

הוּא יַשְׂכִּילְךָ וְתִמְצָא חֹפֶשׁ,

כִּי אַתְּ אַסִּיר וְעוֹלָם כֶּלֶא.

15 דַּעַת שִׂים צִיר בֵּינְךָ וּבֵינוֹ

וּבַטֵּל רְצוֹנְךָ וַעֲשֵׂה רְצוֹנוֹ,

וְדַע כִּי בַאֲשֶׁר תַּסְתִּיר עֵינוֹ

דָּבָר מֶנּוּ לֹא יִפָּלֵא.

הוּא הַחַי בְּאֵין עַפְרוֹת תֵּבֵל

20 וְהוּא הָעוֹשֶׂה וְהוּא הַסּוֹבֵל–

וְאָדָם נֶחְשָׁב כְּצִיצַת נוֹבֵל

מַהֵר יִבֹּל כִּנְבֹל עָלֶה.

[ 232]

מי כמוך בצורת שיר אזור (“זג’ל”). - בכל טור שמונה הברות ובעלות השוואים הנעים והחטפים אינן במניינן. חתימת השם: יהודה. 2. נורא - שמי טו, יא. 4. ללבב - הרואה בעינו הפנימית, עיין לעיל שיר 222, שו' 3. 5. איך ואין – כיצד והיכן (אין מלשון “מאֵין”) שאלות על עניינים שמעל לתפיסתך. ועיין לעיל שיר 244, שו' 28. 6. מלא (יר' כג, כד) – אינו מוגבל במקום. 8. תוך חובן - אם תיטהר, אזי תגלהו בקרבן. 9. לאט - בנחת, והשווה דב' כג, טו. 10. הוא - על־פי משנה מנחות פ“ה, מ”ו: הוא העולה והיורד (כאן: בלבבך). 11. סוד הנפש - אשר מוצאה אינו בעולם התחתון. 13. הוא - הקב"ה. ותמצא חופש - אפילו כאן על האדמה הנמשלת לכלא. 15. ובינו ובין האל. 16. ובטל רצונך – על־פי אבות ב, ד: בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. 17. עינו - מה שתנסה להסתיר ממנו. 18. לא יפלא - ברי יח, יד. 19. עפרות תבל - בלי היסוד החומרי. 20. הסובל – הנושא את בריאתו. 21. כציצת נובל (יש' כח, ד) - בן חלוף 22. עלה - ישי לד, ד

[233]

אֵלִי רְפָאֵנִי וְאֵרָפֵא, / אַל יֶחֱרֶה אַפָּךְ וְאֶסָּפֶה!

סַמִּי וּמֶרְקָחִי לְךָ – בֵּין טוֹב / בֵּין רַע, וּבֵין חָזָק וּבֵין רָפֶה.

אַתָּה אֲשֶׁר תִּבְחַר וְלֹא אָנִי, / עַל דַּעְתְּךָ הָרַע וְהַיָּפֶה.

לֹא עַל רְפוּאָתִי אֲנִי נִסְמָךְ – / רַק אֶל רְפוּאָתְךָ אֲנִי צוֹפֶה.

המשקל: המהיר. - תרגום הכתובת הערבית שעל גבי שיר זה בדיואן: “ואמר כאשר שתה משקה של רפואה”. 2. לך - שלך הם, פעולתם תלויה אפוא אך ורק ברצונך. 3. אתה - אתה הוא הבוחר, על דעתך (איוב י, ז) - שהרי יודע אתה.

[234]

כָּל כּוֹכְבֵי בֹקֶר לְךָ יָשִׁירוּ, / כִּי זָהֳרֵיהֶם מִמְּךָ יַזְהִירוּ,

וּבְנֵי אֱלֹהִים עוֹמְדִים עַל מִשְׁמְרוֹת / לַיִל וְיוֹם שֵׁם נֶאֱדָר יַאְדִּירוּ,

וּקְהַל קְדוֹשִׁים קִבְּלוּ מֵהֶם, וְכָל / שַׁחַר לְשַׁחֵר בֵּיתְךָ יָעִירוּ!

[234]

המשקל: השלם, - מבוסס על דברי הכתוב איוב לח, ז. שלושת המחנות המעריצים את אלהים מקבילים לשלוש הממשלות בשיר “אלהים אל מי אמשילך” (שיר 236).

1. כוכבי בוקר - הפיוט נועד לשחרית; ממך - בגללך. 2. ובני אלהים - המלאכים 3. קדושים - חסידים; קבלו מהם - ועושים כמותם; יעירו (תה' נז, ט) - ישכימו לקום יום יום.

[235]

גְּלִילֵי זְבוּל רָאוּ הֲדָרְךָ וְנִבְעֲתוּ

וְגַלֵּי תְהוֹם שָׁתְקוּ בְּצֵאתְךָ וְנִצְמְתוּ –

וְאֵיךְ תַּעמֹדְנָה הַנְּפָשוֹת בְּסוֹדְךָ

מְקוֹם אֵשׁ מְלַהֶטֶת סְלָעִים וְנִצְּתוּ?

5 אֲבָל יֶאֱמַץ לִבָּם בְּךָ, אִם תְּאַמְּצֵם,

וְנִלְווּ אֱלֵי רוֹאִים כְּבוֹדְךָ וְשֵׁרְתוּ,

וְלָכֵן לְךָ כָּל הַנְּשָׁמוֹת מְהַלֲלוֹת,

אֱלֹהִים, לְךָ נָאווּ תְהִלּוֹת וְיָאֲתו!

[ 235]

המשקל: הארוך. - רשות לנשמת, לפסח, 1. גלילי זבול - גלגלי השמים. זבול - על פי חב' ג, יא. 2. וגלי תהום (ש"ב כב, טז) - עומקי הים, כנגד שמי המרומים שבשורה הקודמת; ונצמתו (איוב ו, יז) - נשתו, יבשו. 3. בסודך - בחברתך, בעולם העליון. 4. מקום אש - במקום של אש עזה העלולה להדליק סלעים. השווה דב' לב, כב; ונצתו (נחמיה א, ג) - ונשרפו. 6. רואים כבודך - מלאכי השרת. 7. הנשמות - רמז לייעודו של הפיוט.

[236]

יְחַו לָשׁוֹן / חֲזוֹת אִישׁוֹן / אֲשֶׁר יֶחֱזֶה פְלָאֶיךָ,

כְּפִי כֹחוֹ / יְשַׁו שִׂיחוֹ, / וְלֹא כְפִי מוֹרָאֶךָ.

לְךָ מַעְגָּל / בְּרוּם גַּלְגַּל– / וְהוּא לֹא יִשָּׂאֶךָ,

וְכָל נוֹצָר, / וְאִם נִבְצָר– / מִתַּחַת לְכִסְאֶךָ,

5 וּמִפְעָלְךָ / יָעִיד לְךָ / לְנֶגֶד כָּל בְּרוּאֶיךָ,

וְעֵדוּתָם / כִּי בְרָאתָם / אֲבָל לֹא יֵדְעוּ אֵיכָה,

כְּרִאשׁוֹנִים / כְּאַחֲרוֹנִים / בְּאֵימָה וְיִרְאָה עוֹנִים:

הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים!

הַזְּמַנִּים / מִשְׁתַּנִּים– / וְהוֹדוֹ לֹא יִשְׁתַּנֶּה.

10 הַמְקָרֶה / שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה– / מַעֲלוֹת לְשִׁבְעָה בוֹנֶה,

וְהַשֶּׁמֶשׁ / כִּי יָמֵשׁ– / עַל פִּיו יִסַּע וְיַחֲנֶה

וְיִתְהַלֵּךְ / כְּמוֹ מֶלֶךְ / מִמַּחֲנֶה אֶל מַחֲנֶה.

וְאוֹר סַהַר / לָטֹהַר / בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה

וּסְבִיבָיו / כּוֹכָבָיו, / לְכֻלָּם מִסְפָּר מוֹנֶה,

15 וּבְחָכְמָה / בְּנֵי כִימָה / שִׁבְעָה עוֹלִים בְּקָנֶה,

וּפֶלֶךְ רַב, / לְמוּל מַעֲרָב / פַּעַם בְּכָל יוֹם יִפְנֶה–

מִשְׁתַּחֲוֶה / וּמְחַוֶּה, / כִּי לַכֹּל יֵש קוֹנֶה,

וְאִם נַעֲלָה– / הֲלֹא נִגְלָה / בְּמַעֲשָׂיו פָּנִים בְּפָנִים:

הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים!

20 וְשָׂם קֻבָּה / בִמְסִבָּה / וְתָלָה בְתוֹכָהּ אֲדָמָה,

וַתַּעֲמֹד / לֹא עַל יְסוֹד, / אֲבָל תְּלוּיָה עַל בְּלִימָה:

כִּי כָבְדָה–/ לְכֵן יָרְדָה / וּבִקְשָׁה לְמַטָּה מְקוֹמָהּ,

וְאֵשׁ דָּרְשָׁה / אֶת שָׁרְשָׁהּ / וַתַּעֲלֶה לִמְרוֹמָהּ,

וְתוֹךְ שְׁתֵּיהֶן / וּבֵינֵיהֶן / הָרוּחַ וְהַמַּיְמָה.

25 כָּל פְּרוּדוֹת / וְנִצְמָדוֹת / הֵם יְסוֹדוֹת לָהֵמָּה

וּבָם יִצְמַח / כָּל צֶמַח / וְהָאָדָם וְהַבְּהֵמָה.

וְאֵד יַעֲלֶה / וְיִכָּלֵא / לְרַחֲמִים אוֹ לִנְקָמָה,

כִּי חִצָּיו / בְּלֵב מְנַאֲצָיו / וַחֲנוּנָיו הֵם חֲנוּנִים–

הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים!

30 דּוֹר נִשְׁמַד / וְדוֹר עָמַד– / וְהוּא קַיָּם לְדוֹר דּוֹרִים

בְּרֹאשׁ כָּל אֵל / הוּא הָאֵל / וְאַחַר כָּל הַדְּבָרִים,

לֹא בְכֹחַ / כִּי בְרוּחַ / יָצַר כָּל הַיְצוּרִים:

הַנְּשָׁמוֹת / הַחֲכָמוֹת / וְהַשֵּׂכֶל הַמַּעֲרִים,

וְהִרְקִיעַ / רָקִיעַ / וְעָלָיו מַיִם הֵרִים.

35 וּמְאוֹרוֹת / וּמַזָּרוֹת / עֲלֵי אֶרֶץ מַזְהִירִים,

וְאֶרְאֶלִּים / וְחַשְׁמַלִּים / שֵׁם כְּבוֹדוֹ מַאֲמִירִים,

וְתַרְשִׁישִׁים / מַקְדִּישִׁים / וְשִיר אוֹמְרִים וּמְזַמְּרִים,

וּשְׂרָפִים / מַקִּיפִים / וּכְרוּבִים וְאוֹפַנִּים–

הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים!

40 הָאוֹמֵר / וְהַגּוֹמֵר / וְהַמַּגִּיד אוֹתִיּוֹת

וְהַצּוֹפֶה / רַע וְיָפֶה / וְיוֹדֵעַ מַה לִּהְיוֹת,

אֱסֹף עֶדְרָךְ, / לְתוֹךְ חֶדְרָךְ / מִבֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת–

הַשֵּׂיוֹת / הַדְּחוּיוֹת / אֱלֵי קֵדָר וּנְבָיוֹת:

כִּי בְחַנְתָּם / וּצְרַפְתָּם / וְהוֹרַדְתָּם תַּחְתִּיּוֹת,

45 וְהֵם בְּכָל זֹאת /בְּךָ אוֹחֲזוֹת / וּלְיֶשְעֲךָ צוֹפִיּוֹת,

קְדֻשַּׁת שְׁמָךְ / בְּעוֹלָמָךְ / קוֹרְאוֹת בְּרֹאש הוֹמִיּוֹת,

קוֹל מְרִימוֹת / לְהִדַּמּוֹת / לַכְּרוּבִים וְלַחַיּוֹת,

מַקְדִּישִׁים / וּמְשַׁלְּשִׁים / וְכֶתֶר לְיוֹצְרָם נוֹתְנִים–

הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים!

[236]

אופן בצורת שיר סטרופי בעל פזמון. בכל טור שתי צלעיות בנות שלוש הברות ואחת בת שש הברות ובעלות השוואים הנעים והחטפים אינן במניין זה. חתימת השם: יהודה.

1. חזות (יחז' כא, לד) אישון – מה שחוזה העין. 2. ישו שיחו - יערוך את דבריו: ולא - ולא כראוי לך. 3. ברום גלגל - מעל לגלגל השמים; לא ישאך - אלא אתה נושאו (השווה שיר 231, שו' ). נבצר (בר' יא, ו) - אפילו אם קשה להגיע אליו (למשל אל השמים), עדיין נמצא הוא מלמטה לכסאך. 5. לך - עליך. 6. איכה - עצם מציאותם מעידה על היותם ברואים מבלי שידעו כיצד קרה הדבר. 7. כראשונים כאחרונים - בסדר הבריאה. 8. הוא אלהי - דב' י, יז; האלהים - המלאכים. 9. הזמנים – הנקבעים על ידי מהלך הכוכבים, ועל אלה ידובר מיד. 10. המקרה – המקים למעלה כעין תקרה את שנים־עשר המזלות ובונה בהם מעלות לשבעה כוכבי לכת; הכוכבים עולים ויורדים במזלות הללו. 11. (שמ' לג, יא) - ינוע: על פיו – של האל 12. ממחנה - מביתו של מזל אחד כדרך מלך הסוקר את מחנותיו. 13. לטוהר (שמ' כד, י) - בגלל צחותו; המשנה (שמ' כד, י) - (בר' מא, מג) - למלך הנ“ל. 14. מונה - הסהר מפקד, עליהם. 15. בני כימה - שבעת כוכבי כימה דומים לשיבולים העולות בקנה אחד (בר' מא, כב), או לגביעי המנורה (שמ' לז, יט). 16. ופלך רב - השחק העליון, הגלגל “היומי”, המקיף את שאר הגלגלים ומסיים את סיבובו תוך יום אחד; פלך - גלגל, בלשון המחברים בימי הביניים. 17. משתחוה - לבוראו, עין כתר מלכות, (שיר 108, שו' 147). 18. ואם נעלה - ואם מרומם והעין אינה רואתהוֹ; פנים בפנים - במישרין. 20. קובה - עולם הבריאה. עיין בבא בתרא כה, ע”ב: עולם לקובה הוא דומה; במסבה - מסתובבת בתוכה – האדמה נחשבה כידוע למרכז העולם עד לגילוייו של קופרניקוס. 21. ותעמוד - אינה סתובבת כשאר הגלגלים; על בלימה (איוב כו, ז) - בלי משען. 22. כי כבדה - העפר הוא הכבד שבין ארבעת היסודות; לכן - בשוא, עיין לעיל שיר 25, שו' 143; את שרשה - את מקום מוצאה, בשמים, והיא עולה למרום בהיותה הקל שבין היסודות. 24. הרוח והמימה - התופסים לפי משקלם מקום בין העפר והאש; והמימה - צורה מארכת לצורך החרוז. 25. הם יסודות - ארבעת היסודות מצויים בצירופים שונים בכל היצורים הפשוטים והמורכבים. 26. ובם – בהשפעת ארבעת היסודות. 27. ויכלא (בר' ח, ב) – וייסגר (בשמים), למען ירד כגשם ברכה, או שייעצר להענשת האנשים החוטאים. 28. חציו - של אלהים. 31. כל אל (בר' יט, ח) – כל אלה; ואחר - הוא בלי ראשית ותכלית. 32. לא בכוח - בלי עבודה ועמל. 33. החכמות – עין לעיל שיר 97 ג, שו' 1; המערים - בעל התבונה. 34. ועליו - בר' א, ז, ועין “כוזרי” ה, כה:…המים אשר מעל לרקיע לא השיגתם הקשת הפילוסופים על כן לא הודו בהם. 35. ומזרות (איוב לח, לב) - ומזלות. 38 - 36. ואראלים (יש' לג ז) וחשמלים (יחז' א, ד), ושרפים - וכרובים ואופניים - כתות מלאכים. 40 אותיות (יש' מד, ז) - הבאות. 41. ויפה - וטוב. 42 חדרך - לבית מקדשך, 43, קדר ונביות (בר' כה, יג) - בני ישמעאל, האומות המוסלמיות. 44. וצרפתם – בכור הגלות. 46. בראש הומיות (משלי א, כא) - בראש מקום בו נשמעת המיית האנשים, והוא בית הכנסת. 47. להידמות - הקדושה שלמטה כנגד הקדושה שלמעלה. מכאן עד לסיום (וגם לעיל 38 - 36 ) רמז לייעודו המיוחד של הפיוט. 48. ומשלשים - יש' ו ג; וכתר - הקדושה לתפילת מוסף פותחת בנוסח ספרד במלים “כתר יתנו לך ה' אלהינו מלאכים”

[237]

אֱלֹהִים, אֶל מִי אַמְשִׁילֶךָ? / וְאֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ!

בַּמָּה אֲדַמֶּךָ? / וְכָל דְּמוּת טֶבַע חוֹתָמֶךָ!

גָּבַהְתָּ מִכָּל מֶרְכָּבָה, / וְגָאִיתָ מִכָּל מַחֲשָׁבָה.

דְּבַר מִי יְכַלְכְּלֶךָ/ וּלְשׁוֹן מִי תְכִילֶךָ?

5 הֲיֵשׁ לֵבָב יְגוּרֶךָ/ וְיֵשׁ עַיִן תְּשׁוּרֶךָ?

וְאֶת מִי נוֹעַצְתָּ וַיְבִינֶךָ– / וְלֹא נוֹצַר אֵל לְפָנֶיךָ?

זֶה עוֹלָמְךָ יְעִידֶךָ, / כִּי אֵין בִּלְעָדֶיךָ,

חָכְמָתְךָ בַּכֹּל מְבֹאֶרֶת / וְאוֹת חוֹתָמְךָ נִכֶּרֶת.

טֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ / וְעַמּוּדֵי שַׁחַק עָמָדוּ–

10 יָשַׁבְתָּ מוֹשַׁב אֱלֹהִים / וְאֵין עֲמָקִים וְאֵין גְּבֹהִים.

כִּלְכַּלְתָּ הַכֹּל– וְכֹל לֹא יְכַלְכְּלֶךָ, /וּמָלֵאתָ הַכֹּל– וְכֹל לֹא יְכִילֶךָ.

לְבָבוֹת עָמְדוּ מִלִּדְרֹש / וּלְשׁוֹנוֹת נִלְאוּ מִלִּפְרֹשׁ,

מַחְשְׁבוֹת חֲכָמִים יִתְמָהוּ / וְרַעְיוֹנֵי מְהִירִים יִתְמַהְמָהוּ.

“נוֹרָא תְהִלּוֹת” נִקְרֵאתָ–/ וְעַל כָּל תְּהִלָּה נַעֲלֵיתָ.

15 שַׂגִּיא כֹחַ, אֵיךְ נִפְלֵאתָ / וְהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מָלֵאתָ!

עָמֹק עָמֹק-מִי יִמְצָאֶנּוּ? / וְרָחוֹק רָחוֹק– מִי יִרְאֶנּוּ?

פְּעָלֶיךָ הֵם הַדְּרוּשִׁים / אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים.

צִדְקָתְךָ הִיא הַנִּשְׁמַעַת / וְתוֹרָתְךָ הִיא הַנּוֹדַעַת,

קִרְבָתְךָ קְרוֹבָה לַשָּׁבִים / וּרְחוֹקָה מְאֹד מִן הַשּׁוֹבָבִים.

20 רָאוּךָ הַנְּשָׁמוֹת הַטְּהוֹרוֹת / וְלֹא נִצְרְכוּ לַמְּאוֹרוֹת,

שְׁמָעוּךָ בְּאָזְנֵי רַעְיוֹנֵיהֶם– / כִּי תֶּחֱרַשְׁנָה אָזְנֵיהֶם.

תָּמִיד קְדֻשָּׁתְךָ קוֹרְאוֹת: / קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ אֲדֹנָי צְבָאוֹת!

יְיָ צְבָאוֹת– שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתֶךָ, / יְיָ אֶחָד– שֵׁם אֱלֹהוּתֶךָ.

הֲמוֹן מַלְכוּתְךָ לֹא יְסֻפַּר וְלֹא יְדֻבַּר, / וְאֶל אֱלֹהוּתְךָ שֵׁנִי לֹא יְחֻבַּר.

25 וְכַמָּה פָנִים לַפָּנִים הַנּוֹרָאִים, / וְכַמָּה אֲחוֹרִים לָאֲחוֹרִים הַנִּרְאִים;

דִּגְלֵי מֶרְכָּבָה הֵקַמְתָּ לְעֵד וּלְאוֹת, / כִּי הַדָּבָר מֵאֵת אֲדֹנָי צְבָאוֹת,

הַכֹּל עֲבָדֶיךָ מְשָׁרְתֵי פָנֶיךָ, / גִּבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ,

הֵם הַנַּעֲלָמִים מֵעֵינֵי בְרוּאֶיךָ, / הֵם הַנִּרְאִים לְעֵינֵי נְבִיאֶיךָ,

לָהֶם יִקְרְאוּ רְחוֹקִים קְרוֹבִים, / וּבְאֵין הֲלִיכָה רָצִים וְשָׁבִים,

30 וַהֲלִיכוֹתָם הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ– / אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ.

יְדַבְּרוּ– וְאָכֵן בְּרִשְׁיוֹנֶךָ, / וְיַעֲשׂוּ–וְאוּלָם בִּרְצוֹנֶךָ.

בְּזֹאת יֹאמְרוּ שׁוֹמְעֵי מִלֵּיהֶם, / כִּי פִיךָ הַמְדַבֵּר אֲלֵיהֶם.

רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה וְחֵילֵיהֶם / וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם נוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם–

שָׁכֵן אוֹר עוֹלָם עֲלֵיהֶם, / וַיְהִי שָׁלוֹם בְּאָהֳלֵיהֶם.

35 מַעְיַן חָכְמָה מֵאִתָּם יוֹצֵא, / וּמְקוֹר חַיִּים עִמָּם יִמָּצֵא,

וְאֵין חשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת, / וְאֵין חֶסְרוֹן וְאֵין מָוֶת,

אַשְׁרֵי אִישׁ אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְעָרֵב / לְהַקְדִּישׁ בִּקְדֻשָּׁתָם בֹּקֶר וָעֶרֶב,

לִקְרֹא כְדָוִד לִקְרַאת מַעֲרָכָיו / “בָּרֲכוּ אֲדֹנָי מַלְאָכָיו!”

הַמֶּמְשָׁלָה הַשֵּׁנִית– צְבָא הַשָּׁמַיִם / וְחַיּוֹת מֶרְכָּבָה גַּבּוֹת מְלֵאוֹת עֵינַיִם,

40 מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים רָצִים וְשָׁבִים, / עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם נִצָּבִים.

וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם / וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לִשְׁכִינָתְךָ מְגַמָּתָם,

דִּגְלֵי רְבָבוֹת חֲיָלִים חֲיָלִים, / כֻּלָּם תַּחְכְּמֹנִים וְרַבֵּי פְעָלִים,

הָעוֹלִים אַחֲרֵיהֶם– שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, / אִישׁ אֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ,

לָהֶם יִתְחַבְּרוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר / הַנְּתוּנִים לְמֶמְשָׁלוֹת רַבּוֹת וּלְמָאוֹר.

45 אֲלֵיהֶם יִלָּווּ שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם / וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמַיִם.

דּוֹרְשִׁים לַעֲבֹד עֲבוֹדַת מֶמְשַׁלְתּוֹ / אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ,

וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל וְלֹא מוֹקֵשׁ / וְאֵין בָּהֵם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ.

נוֹתְנִים רְשׁוּת זֶה לָזֶה / וּמְקַבְּלִים רְשׁוּת זֶה מִזֶּה,

יַחַד יָרֹנּוּ יִשְׂאוּ קוֹלָם / בְּשֵׁם אֲדֹנָי אֵל עוֹלָם.

50 וְלָהֶם קָרָא מְשׁוֹרֵר בְּמִקְרָאָיו / “בָּרֲכוּ אֲדֹנָי כָּל צְבָאָיו!”

הַמֶּמְשָׁלָה הַשְּׁלִישִׁית וַחֲיָלֶיהָ– / הָאָרֶץ וְכֹל אֲשֶׁר עָלֶיהָ,

מִפְרְשֵׂי רוּחַ וְאֵשׁ וְתוֹלְדוֹתֵיהֶם / וְהַיַּמִּים וְכֹל אֲשֶׁר בָּהֶם,

תּוֹצְאוֹת אֵשׁ וּבָרָד וְשֶׁלֶג מֵאוֹצָרוֹ / וְרוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ,

וּפַלְגֵי מַיִם בְּאִמְרָתוֹ הִתְפַּלָּגוּ / וְעַנְפֵי לְבָנוֹן בְּחָכְמָתוֹ הִשְׂתָּרָגוּ,

55 דֶּשֶׁא לִזְרֹעַ וְעֵץ לִנְטֹעַ, / וְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה לַבְּהֵמָה לִשְׂבֹּעַ.

הִשְׁרִיץ דְּגֵי יַמִּים וְתַנִּינֵיהֶם / וּתְמוּנוֹת צִפֳּרֵי כָנָף לְמִינֵיהֶם,

עָרֹך הַשֻּׁלְחָן – וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ / בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אָרֶץ,

לָתֵת הַכֹּל בְּיַד אָדָם פְּקִידֶךָ / תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ.

עֵקֶב תּוֹצִיא מֵחֲלָצָיו מְלָכִים– / מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וּמַחֲנֵה מַלְאָכִים

60 וּלְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשְׁךָ בְּרָאתָם / וּלְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתְךָ קְרָאתָם.

נִקְדַּשְׁתָּ בְתוֹכָם וְנִכְבַּדְתָּ / וּמִפִּי עוֹלֲלִים וְיוֹנְקִים עֹז יִסַּדְתָּ.

יִתְגַּדֵּל עַל כֹּל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתֶךָ / בְּפִי עוֹשֵׂי מְלַאכְתְּךָ וּשְׁלוּחֵי מַלְאֲכוּתֶךָ,

וּבְכֵן זִמֵּר נְעִים זְמִירוֹת לְעוֹשָׂיו / “בָּרֲכוּ אֲדֹנָי כָּל מַעֲשָׁיו!”

בָּרֲכוּ אֲדֹנָי בְּכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, / אֵין קָדוֹשׁ כַּאדֹנָי, כִּי אֵין בִּלְתּוֹ!

65 יְשֻׁרוּן אֲשֶׁר יָקָר מִזּוֹלֵל הוֹצִיאוֹ, / וַיַמְשֵׁהוּ מִיָּם בְּיַד משֶׁה נְבִיאוֹ,

וַיּוֹרֶד כְּבוֹדוֹ לְמִקְדַּשׁ הֲדוֹמוֹ, / וַיַּעַל נְבִיאוֹ לְעַנֲנֵי מְרוֹמוֹ,

מֶשֶׁךְ נְבוּאָה מָשַׁךְ לְיוֹדְעָיו / וְרוּחַ נְדִיבָה שָׁפַךְ עַל שׁוֹמְעָיו.

הִדְרִיכָם בְּסֵדֶר עֲבוֹדָתוֹ הַנְּכוֹנָה– / לְדַמּוֹתָם לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה,

כְּמוֹהֶם כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַקְדִּישִׁים / וְתוֹדוֹת קְדֻשָּׁה מַקְרִיבִים וּמַגִּישִׁים.

70 פָּנָיו מְכַפְּרִים וּמִתְכַּפְּרִים / וּתְהִלּוֹת אֲדֹנָי מְסַפְּרִים,

וּמִתְעַטְּפִים כִּשְׂרָפִים וְאֶרְאֶלִּים / וְנִמְשָׁלִים לְתַרְשִׁישִׁים וְחַשְׁמַלִּים.

רָצִים וְאָצִים וּמִתְקַבְּצִים / וְלָלֶכֶת עִמְּךָ מִתְאַמְּצִים,

יִרְאָה לוֹבְשִים וּמִתְבּוֹשֲׁשִים, / מִתְאוֹשֲׁשִים לְעָבְדְּךָ וּמִתְקוֹשֲׁשִׁים,

מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּקְדֻשָּׁה מְשַׁלְּשִׁים / לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים!

[ 237]

סילוק של קרובה לשחרית יום הכפורים, - טורים קצרים בלי משקל החורזים זוגות זוגות. בשורות 22 - 1 חתום: א"ב; בשורות 74 - 23 חתום: יהודה הלוי בר שמואל, המורה לאדוניו המתודה על עוניו ביום הכפורים.

בפיוט זה מתוארות שלוש רשויות או “ממשלות” של עולם הבריאה. חלוקה כזאת אינה ידועה למקרא, ואף־על־פי־כן מוצא המשורר לה סמוכין בסיומו של מזמור קג (כ-כב) בתהילים, ועל כן משלב הוא את דברי המקרא האלה לסיומיהן של שלוש פסקות משירו (38, 50, 63), סמוך לזמנו של יהודה הלוי נזכר עניין שלוש הממשלות בחיבורים עבריים שונים. אברהם אבן עזרא רומז אליו בפירושו על פסוקי תהילים הנ“ל ומרחיב עליו את הדיבור בפירושו על דניאל י, כא: “הוא העולם הראשון… וזה העולם אינו גוף והוא נקרא מראה כבוד השם העליון… והעולם השני שהוא התיכון שם נשמות צורות אמת בלא גופות גם נשמות בגופות… והעולם השלישי הוא מתחת לרקיע”. בספר הבהיר האנונימי, השייך גם כן למאה הי”ב, נאמר (סעיף פח: (“ובכללן שלשה חילות ושלש ממשלות. הממשלה הראשונה: אור ואור היום כל הימים, הממשלה השנית: חיות הקודש ואופנים וגלגלי המרכבה…” (בהמשך לכאורה השמטה).

1. ואין (תה' מ, ו) – ואין לדמות אליך [אחר]. 2. טבע חותמן - נטבעה על־ידיך. עין סנהדרין פ“ד מ”ה: ולהגיד גדולתו של הקב“ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב”ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו. 3. מכל מרכבה – שבעולם וגם מכסא כבודך. עיין “כתר מלכות” של גבירול (שיר 108 שו' 42). 5. יגורך - יכילך; לכאורה מלשון “יגור”, יש' נד, טו, ואבן ג’נאח מפרשו: יקבוץ. 6. ואת מי – יש' מ, יד. 8. ואות חותמך- עיין לעיל, שו' 2. 9. טרם (תה' צ, ב; איוב כו, יא) – לפני בריאת הארץ והשמים. 10. ואין - ועדיין לא נבראו מישורים והרים. 11. לא יכילך - פסיקתא רבתי כא, דף קד, ע“ב: אנו יודעים שהוא מקומו של העולם ואין עולמו מקומו. 12. עמדו (בר' כט, לה) – חדלו. 14. נורא תהלות - שמ' טו, יא. 16. עמוק - קה' ז, כד. 17. הדרושים - רק אותם אפשר לדרוש, וכך להכיר בעקיפין כי אתה יוצרם; קדושים – וגם אמונת החסידים בך משמשת עדות למציאותך. 19. לשבים – לחוזרים בתשובה; השובבים - החוטאים. 20. הנשמות הטהורות - המלאכים שרואים את האור העליון, את כבוד ה‘. 21. באזני רעיוניהם - שמיעה פנימית, מקביל לראייה פנימית, ועיין לעיל שיר 222, שו’ 3. 22. קדוש (יש' ו, ג) - קדושת המלאכים. 23. מלכותך - בהיותך מלך לצבאותיך; אלהותך - עין גם לעיל שיר 225, שו' 23. 24. המון מלכותך – קהל המלאכים; לא ידובר - לא יתואר במלים. 25. פנים - פני ה‘; לאחורים הנראים - כבוד ה’, התגלותו הנראית ליחידי סגולה. עיין ב”כוזרי"ד, ג (בסוף הסעיף): וכבוד ה‘, הוא הגוף הדק ההולך אחרי חפץ (רצון) האלהים, המצטייר כפי שירצה להראות על הנביא, כפי הדעת הראשונה. אך על הדעת השנייה יהיה כבוד ה’ כלל המלאכים והכלים הרוחניים, כסא ומרכבה ורקיע ואופנים וגלגלים… ושמא זאת היתה בקשת משה באמרו (שמ' לג, יא) “הראני נא את כבודך “ואמר לו “הן!” על מנת שיזהר מראות הפנים אשר אין יכולת לאדם לראותם וכמו שאמר (שם, כג (”וראית את אחורי,” והכבוד ההוא - מה שיוכל לסבלו ואות הנביאים. ויש בעקבותיו מה שראותנו סובלת אותו, כמו הענן והאש האוכלת, ממה שהוא רגיל אצלנו. 26. דגלי - דגלי מחנות המלאכים שמסביב למרכבה. 27. גבורי כוח (תה' קג, כ) – כינוי למלאכים. 29. רחוקים - מבני אדם סתם; קרובים – לנביאים; ובאין הליכה - תנועתם אינה מותנית בחוקי התנועה הרגילים. 30. אדני בם (תה' סח, יח) - ה' היה בקהלם בהר סיני בקודש, הוא הפעילם. 32. שומעי מליהם - הנביאים; אליהם - אל השומעים. 33, ראש - חילי המלאכים הללו נמצאים בראש הממשלה הראשונה, בעוד שהכוכבים, השייכים לממשלה השנייה, אינם אלא נושאי כליהם. 34 ואילך. עיין בתאורי ספר הבהיר ואבן-עזרא המובאים לעיל; עליהם - על “חיליהם”. 36. ואין מוות - עיין “כוזרי, ג: והמלאך יש שהיה נברא לעתו מן הגופים היסודיים הדקים ויש שיהיה מן המלאכים הנצחיים. 38. מערכיו - מערכותיו; ברכו – תה' קג, כ. 39. וחיות מרכבה – הנמנות כאן עם המלאכים פחותי הדרגה; מלאות עינים - כמתואר ביחזקאל א, יח. 40. ברום עולם - בשמים. 41. יינשאו - כמתואר ביחזקאל א, כ. 42. תחכמונים (ש"ב כג, ח) - חכמים. 43. שואף (קה' א, ה) – לשוב אל המקום בו זרחו אתמול. 44. הנתונים - על הכוכבים הוטל להאיר לארץ, אך יש להם גם תפקידים אחרים: הם משפיעים על מהלך החיים וממלאים בזה את רצון קונם. עיין “כוזרי”ד, ט: וכי אנו דוחים שיש לעליונות מעשה בארציות, אך נודה כי המשכי ההויה וההפסד מחמת הגלגל (המזלות) אבל הצורות מאת מנהיגם ומולידם והשם אותם כלים להקמת כל אשר יחפוץ… 45. שמי השמים (דב' י, יד) גלגל - המזלות; והמים - כאן מכניס המשורר השקפה מקראית לתוך הקוסמולוגיה היוונית. עיין לעיל שיר 236, שו' 34. 46. ממלאכתו - במלאו את תפקידו. 48. נותנים… ומקבלים - מלשון תפילת היוצר: “וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנים רשות זה לזה להקדיש” וכו‘. 50. משורר - דוד המלך; ברכו – תה’ קג, כא. 52 - 51. הארץ -ארבעת היסודות שמהם מורכב. העולם התחתון: עפר, רוח, אש, מים; מפרשי (עיין איוב לו, כט) - התפשטות. 53. מאוצרו (איוב לח, כב) - של הקב”ה. 54. התפלגו, (בר' ב, י) - ארבעת ראשי הנהר שיצאו מגן העדן; וענפי - הענפים של ארזי הלבנון (תה' קד, טז). ונדרש גם על עצי עדן. 56. ותמונות - וצורות. 57. ערוך - לערוך מזון לאדם. 59. עקב (תה' קיט, לג) – כדי שבסוף; ממלכת כהנים (שמ' יט, ו) - עם ישראל; מלאכים (עיין חגי א, יג) - הנביאים שליחי ה' שקמו בישראל, 61. עוז יסדת (תה' ח, ג) - הגדלת את הודך. 63. נעים זמירות לעושיו - דוד המלך לאלהיו; ברכו – תה' קג, כב. 65. יקר מזולל (יר' טו, יט) - אשר האלהים העלהו משפלותו; מים - מים סוף. 66. הדומו (איכה ב, א) – לבית מקדשו בירושלים; נביאו – את אליהו. 67. משך (איוב כח, יח) - שפע; ורוח נדיבה (תה' נא, יד) - כאן: רוח הקודש. 68. לדמותם - תפילת ישראל מוקבלת לתפילת המלאכים, ולפעמים אף לתפילת צבא השמים. 69. מקריבים - תפילות במקום קרבנות (השווה הושע יד, ג). 71. ומתעטפים - כלים ומשתוקקים לאלו; ואראלים וכו' - עיין שיר 236, שו' 38 - 36. 73. ומתבוששים - שמא לא יכבדוהו כראוי; מתאוששים - ואולם מחליפים כוח ומתאספים. 74. לאל נערץ - תה' פט, ח

יַד פְּדוּת תִּפְרֹשׂ לְרוּחַ נָבְקָה / מִכְּאֵב עַל אוֹיְבִים הִיא צוֹעֲקָה.

נָא תְקָרֵב עֵת פְּדוּתִי מִיְּדֵי / בַת אֱדוֹם עָלַי אֲשֶׁר שֵׁן חָרְקָה,

אַהֲבָה עוֹרֵר לְמַר נֶפֶשׁ אֲשֶׁר / דָּתְךָ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ מָתְקָה!

יְרִיבוּנִי בְךָ הוֹלְכֵי חֲשֵׁכִים / וְעוֹבְדֵי הָאֱלִילִים הַנְּסוּכִים.

הֲשִׁיבוֹתִים: הֲטוֹב לַעְבֹד אֱלֹהִים / אֲשֶׁר אֵלָיו אֱלֹהֵיכֶם צְרִיכִים,

וְעֵת קִצְפּוֹ – אֲנִי עֶבֶד עֲבָדִים, / וּבִרְצוֹנוֹ – אֲנִי מֶלֶךְ מְלָכִים.

סליחה בצורה סטרופית

פְּלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים / וַאֲדוֹמִים שׁוֹסִים,

אֵלֶּה בָרֶכֶב / וְאֵלֶּה בַסּוּסִים –

וַאֲנַחְנוּ שִׁמְךָ / לְמִגְדַּל עֹז נָשִׂים:

הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ, / מוֹשִׁיעַ חוֹסִים!

חוֹסִים הִבְטַחְתָּם / יוֹם אֲשֶׁר יִסַּרְתָּם,

כִּי אָז לֹא מְאַסְתָּם / וְעַתָּה לֹא גְעַלְתָּם.

נוֹשְׂאֵי עֹל קָמִים / וּמוֹרָאָם וְחִתָּם

מְדַבְּרִים עַל לִבָּם / אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּם:

רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּ/נוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם –

רַחֲמֶיךָ רַבִּים / כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.

צוֹרֲרִים נִלְחָמִים / כְּפָרִיצֵי חַיּוֹת,

אַלּוּפֵי אֱלִיפַז / עִם אֵילֵי נְבָיוֹת –

וְנִבְהֲלוּ בֵינֵיהֶם / צְעִירֵי הַשֵּׂיוֹת

וְאֵיךְ יִשְׁלַם עֵדֶר / יְנַהֲגוּהוּ אֲרָיוֹת?

הֲלֹא בְּפִלְאֵי מַעֲשִׂים, / בִּגְבוּרוֹת וְנִסִּים?

נְתָנוּם עֲווֹנֵיהֶם / בִּידֵי מְעַנֵּיהֶם,

וְאֵין לָהֶם מַעֲשִׂים / לְבַד בְּרִית קַדְמוֹנֵיהֶם

וְלָשֵׂאת עֵת צָרָה / לְאֵל אֶת עֵינֵיהֶם,

כְּעֵינֵי הָעֲבָדִים / אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם –

דַּלִּים וְנִמְאָסִים / בִּידֵי שָׂרֵי מִסִּים.

הֵיכַל אֲדֹנָי וּמִקְדַּשׁ הֲדֹמוֹ –

גָּלָה כְבוֹדוֹ וְנִפְזַר עַמּוֹ,

וּמִמֶרְחַקִּים יִדְרְשׁוּ שְׁלוֹמוֹ

וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ.

גּוֹלִים בְּמַעֲרָב בְּכוּשׁ וּמִצְרָיִם –

מְגַמַּת פְּנֵיהֶם יְרוּשָׁלָיִם,

אֶל אֲבִיהֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁמָיִם,

לַעֲמֹד לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ.

אוֹבֵד בְּעֵילָם וְנִדָּח בְּשִׁנְעָר

לְדֶרֶךְ אַרְצוֹ פִּיהוּ יִפְעַר

מִבֵּין שִׁנֵּי זְאֵבֵי יָעַר

וּמִתּוֹךְ צַעַר יַחֲזִיק בְּתֻמּוֹ.

גָּלוּת צִיּוֹן אֲשֶר בִּסְפָרַד,

בַּעֲרָב מְפֻזָּר וּבֶאֱדוֹם מְפֹרָד –

לִפְאַת מִקְדָּשׁ יִתַּר וְיֵחֱרַד

לְבָבוֹ, כְּגָמוּל עֲלֵי אִמּוֹ.

שָׁפַךְ תְּפִלָּה – וְצוּר מִתְעַלֵּם,

וְשָׁמַע חֲרָפוֹת וַיְהִי כְאִלֵּם.

בְשׁוּב שְׁבוּת צִיּוֹן הָיָה כְּחוֹלֵם

ובַהֲקִיצוֹ – אֵין פּוֹתֵר חֲלוֹמוֹ!

מָתַי אֶקְרָא וְאַתָּה תִרְצֶה

וְאֶת‑מִשְׁפָּטִי לָאוֹר תּוֹצֵא,

וְיִוָּדַע – יוֹם תַּצִּיל וְתִפְצֶה –

אֱמֶת כִּי רוֹצֶה אֲדֹנָי בְּעַמּוֹ?