רקע
יצחק לופבן
על מות חלוצים
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

אל הלב קלעו המרצחים, אל הנקודה שממנה הנשמה יוצאת, שממנה מתחילים צעדי עבודתנו בארץ.

רוב הנופלים – חלוצים היו, רק תמול באו, רק תמול דרכה רגלם על אדמת ארץ־ישראל; בסכנת נפשות הגיעו לארץ, דרך הררי קווקז ודרך מימי הדניסטר הקפואים; בכל מקום ארב להם המות – בא״י מצא אותם.

עוד לא הספיקו לעבוד, עוד לא הספיקו להסיר את סבל הנדודים הקשה מעל שכמם, עוד נשיקת הפגישה הראשונה עם הארץ על שפתותיהם – והם נפלו חללים.

בהם נתכו הפעם חיצי־הזעם של אויבינו, הם היו המטרה לפגיעתם הרעה, להתעללות המופקרת של חית־אדם פראית.

דם נקי נשפך, דם צעירינו וצעירותינו היקרים, אשר באו לבנין ולא להרס, לאהבה ולא לשנאה. דמם לא יינקה. דמם גם לא ייאש ולא ימס לבבות. החלוץ העברי, הראשון לעליה, לעבודה וליצירת חיים חדשים בארץ־ישראל – הוא גם הראשון לסבל. הראשון למעלי קרבן־נפשם על מזבח המולדת. על קברם יקומו החיים אשר נשאו את נפשם אליהם. בין חללי תל־חי וכפר גלעדי, בין כל אלה שמסרו ומוסרים את נפשם בעבודה ובהגנה, ביחידות ובציבור – קדוש יישאר זכרם בתוכנו.

תרפ״א


המלצות קוראים
תגיות