רקע
יצחק לופבן
המערכה המדינית ומערכת האיומים
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

בעוד הדיון בועדת א״י של או״מ הולך ונמשך, הוטלנו לתוך מערכת איומים על שפיכות דמים ועל תוהו ובוהו מצד הערבים מזה ומצד ממשלת המנדט מזה. הערבים איימו כל הימים, ואין בדבריהם כדי להפתיע שוב. אך איומיה של ממשלת המנדט, שהולכים ונשנים בצורות שונות, מעוררים בצדק חשד בלבנו כי אלה הם דברי הכנה רציניים למערכת־דמים בארץ, שהכוח המניע בה לא יהיו הערבים בלבד. כנראה, יש למישהו כוונה מיוחדת בכך להוכיח ברגע האחרון לאומות המאוחדות, שבלי המנדט שלה ובלי פיקוחה הצבאי והמשטרתי מן ההכרח שישתרר תוהו ובוהו. ואין זה מן ההכרח.

עוד לפני נאומו של קריץ׳ ג׳ונס בועידת או״מ לעניני א״י ב“לייק סאכסס”, היו הפרשנים הבריטיים מלווים את הסברתם, כי יציאת בריטניה מא״י כרוכה בסכנה של “תוהו ובוהו” בארץ. וגם בעצם נאומו של קריץ׳ ג׳ונס, שהיה כדרך כל ההודעות הבריטיות (פרט להודעותיו של בווין) עטוף במלים של שיראין וברוח של התחסדות מזוייפת, התבלט בצורה עדינה האיום הזה. הוא חזר ונשנה בצורות שונות אחרי כן בהערכת העתונות הבריטית ובנאומיהם של ה“דוברים” השונים, והגיע לבסוף לשיא הגילוי והחריפות בהודעתו האחרונה של הנציב העליון לא״י. אם אין האיומים האלה מכוונים להכין את דעת הקהל בעולם לקראת מאורעות דמים בארץ, בחינת: “ראו, הזהרנוכם!”, מה כוונתם? אנגליה שהחליטה להסתלק מן המנדט ולצאת את א״י, מה ראתה על כך ללוות את הודעותיה על יציאה זו ברמזי זעף כאלה, שיכולים להתפרש רק בשני אופנים: האחד — אין אני רוצה לצאת, אלא, שאין אני רוצה גם להשאר ואני אצא ״בין כך וכך״, אך תדעו שאם אצא יוצר שם תוהו ובוהו; והשנית — אני רוצה לצאת ואצא, אך עם צאתי אני מתכוננת לתת לקח אחרון ליהודים האלה שדרכו על יבלות הרגלים שלי.

בריטניה יודעת היטב, שאין לחשוש מפני תוהו ובוהו ומפני שפיכות דמים מצד היהודים. היהודים הודיעו כי הם מקבלים את המלצותיה של ועדת או״מ, ויקבלו את החלטותיו של ארגון האומות שיעלו בד בבד עם ההמלצות הללו. הם לא היו מעולם הצד המתגרה והמתקיף בארץ זו, ומשאת נפשם היא לכונן את עצמאותם בדרך של שלום ושיתוף פעולה עם ערביי הארץ ועם העמים הערבים השכנים. אך יש לחשוש מפני הערביים. ואילו לכך היתה חוששת בריטניה והיא היתה מעוניינת למנוע אפשרות זו, היתה יכולה לעשות זאת בצורה הוגנת, לפנות לארגון האומות ולומר לו: אני יוצאת, ורוצה אני למסור לכן את הפקדון שהפקידו בידי אומות העולם לפני כ״ה שנים בשלמות ובצורה מסודרת. עליכם לעשות כל אשר בידיכם כדי למנוע מאת אלה המאיימים במהומות ובשפיכות דמים לבצע את מזימותיהם; עד שיווצר סידור כזה, אני רואה את עצמי אחראית לשלום ולבטחון בארץ. הודעה כזאת היתה מתקבלת בכבוד ובאימון גם מצד היהודים וגם מצד אומות העולם, והיתה סוללת דרך לפיוס הדדי בין המדינה היהודית העצמאית לכשתקום לבין הממשלה הבריטית. מה שהיא עושה עתה דומה לתכונה נקמנית של איש מזימות, האומר לצאת ולסגור אחריו את הדלת, אגב ניפוץ כל השמשות שבבית, ואולי גם אגב שבירת הדלת עצמה. אם כי הדבר אינו מתקבל על הדעת, שמעצמה המחזיקה בארץ מנדטורית תפרוש ממנה בצורה אנרכית ותטיל את הארץ במכוון לתוך מצב של תוהו ובוהו — אין לראות את זה כבלתי אפשרי במתיחות הנוכחית, הרוויה משטמה, שנוצרה ביננו לבין בריטניה.

צריך לשער כי ארגון האומות, הדן עתה בשאלת א״י ב“לייק סאכסס”, יבין כמונו את פירושם הנכון של האיומים האלה מצד בריטניה. שליחינו באו״מ בודאי לא יזניחו כל הזדמנות לבאר את כוונותיהם, להזהיר עליהם ולדרוש צעדים למניעת ביצועם. לא האיום כי בריטניה עומדת לצאת מפחיד, אלא האיום כיצד היא עומדת לצאת. ועל כך חייב ארגון האומות לתת את דעתו בעוד מועד. זה יהיה מגוחך מאוד, ויערער לחלוטין את אימון העולם בארגון האומות המאוחדות, אם הוא יטפל יום ולילה בבעית הבאלקנים, ובו בזמן יתעלם מן העובדה, שאחת האומות הנכבדות בתוכו מאיימת להצית תבערה באלקנית חדשה לעיניו. הוא יכול לסכל את המזימה הזאת בעוד מועד. לא דרשנו כי איזה עם מן העמים ישלח צבא לארץ כדי להגן עלינו, אבל יש לנו הזכות המלאה לדרוש, כי ארגון האומות יתן לנו את האפשרות למען נוכל אנו בעצמנו להתגונן בצורה יעילה. מה שאמרנו כי אנו נכונים לבצע בעצמנו את החלטות או״מ, זה שריר וקיים בתנאים נורמליים, ואין אנו זקוקים לאפוטרופסות עליונה אשר תדריך אותנו בסידור חיינו העצמאיים ובארגונם. אבל נוכח האיומים של “תוהו ובוהו” מאורגן בכוונה תחילה, אין כאן שאלה של ביצוע, אלא שאלה של התגוננות מפני מזימה זדונית להפר את החלטות האומות בדרך של אלימות, כאשר לא יצליחו לסכל אותן בדרך מדינית.

זה — כלפי חוץ. אך במצב שנוצר ושעלול להיווצר, מוטלים עלינו תפקידים כלפי פנים, שלא ידענו כמותם לחומרה ולאחריות בכל תולדות הציונות. איננו יודעים עדיין מה תהיינה החלטותיה של אסיפת או״מ, ובאיזו מידה היא תהיה נכונה לעזור לנו בכך שלא לתת להטיל את הארץ הזאת לתוך תוהו ובוהו. אנו, האמונים בקורות הימים הממושכים שלנו עלי בדידות מזהירה, ייתכן כי נצטרך לעמוד זמן מה בבדידותנו גם במצב זה — ולא נרתע. איננו יכולים להרתע, כי אין לנו כל ברירה, ומן החובה לעמוד במערכה זו בכל נפשו ומאודו לא יוכל להשתמט שום איש מאתנו. הכרזת אסיפת הנבחרים האחרונה על הקמת ממשלה יהודית זמנית לאחר החלטות אסיפת או״מ (אם תהיינה לטובתנו), שהיא מכוונת למסגרת מדינית כללית, פנימית וחיצונית כאחת — חייבת להיבצע בחציה האחד, הפנימי, מיד, עוד לפני שאו״מ יסיים את דיוניו. איננו יכולים שוב לשוטט בתוך החיים הציבוריים הוולונטריים, תוך מריבות והסתכסכות בלתי פוסקות. וזה יהיה המבחן הראשון לכושר עצמאותנו בכלל, אם נשכיל להקים מיד משטר של חובה, לא מוסרית בלבד אלא גם ממשית, הן מבחינה כלכלית הן מבחינה אישית, שיהיה הולם את תביעות השעה החמורה הזאת ואת ציווייה. כלפי פנים יכולה וחייבת המדינה היהודית לקום מיד, למען נוכל להתייצב במלוא כוחנו בפני המזימה הנרקמת להכרית את מפעלנו, את חיינו ואת תקות עתידו של עמנו בארץ הזאת.

הפעם הדברים האלה רציניים וממשיים בתכלית הרצינות והממשות, ללא כל שמץ של מליצה והפרזה. גויים וממלכות מסביבנו נוסדו יחד. התקוה להוריש ולרשת אותנו ואת מפעלנו מגרה, ואנו יודעים רק את המסיתים הפועלים בגלוי, ואיננו יודעים את אלה הפועלים באופל. כל קיומנו כאן וכל תקות עתידנו מוטלים על כף המאזנים. העם היהודי בא״י מוכרח להתייצב נגד הסכנות האלה בצורה מלוכדת יותר ותקיפה יותר משמתייצב כל עם אחר שעה שאורבת סכנה לשלמות ארצו וגבולותיה, באשר אנו המעטים כאן ופינת מולדת זו היא פקדון קדוש בידינו לתקומת האומה ולעתידה.

 

ב.

עד שנכתבות השורות האלה, נתפרסמה בועדה לעניני א״י ב“לייק סאכסס” הודעתן של ארצות הברית, התומכת בהמלצות הרוב של הועדה המיוחדת. הפעם השמיע בא־כוח ארצות הברית דברים ברורים וגם הצעות ממשיות על דרך הביצוע. להודעה זו חיכינו כל הימים בנשימה עצורה, משום שידענו כי בידי ארצות הברית המפתח להכרעת הבעיה הזאת באסיפת או״מ לשבט או לחסד. הנאום של הרשל ג׳ונסון היה לחסד, והוא נתקבל תוך הכרת תודה ע״י העם היהודי בעולם, ואין צורך לומר ע״י הישוב העברי בא״י. הפרשה עדיין לא נסתיימה ע״י כך. השאלה אם בהצבעה יתרכז רוב של שני שלישים לטובת המלצות הועדה המיוחדת עדיין לא ברורה, אך אין כל ספק בדבר שדברי בא־כוחן של ארצות הברית הוטלו במשקל כבד על כף המאזנים לטובתנו. אנו חייבים להזכיר בתודה גם את הדברים הנפלאים, התקיפים והמשכנעים, שנאמרו לפני כך ע״י גראנאדוס, נציג גואטמאלה בועדה זו. גואטמאלה היא מדינה קטנה, אבל שליחה באו״מ נשא נאום גדול, גם מבחינה מדינית וגם מבחינה מוסרית. בין כל הנואמים של מדינות חוץ בענין זה, הוא היה היחידי שדיבר על הענינים תוך ידיעה וניתוח נוקב. שהותו בארץ ישראל החכימה אותו, ונתנה לו אפשרות לחדור לתוך תוכה של השאלה וללמוד אותה על בוריה. הוא ידע לחשוף לפני הועדה גם את מידת הצדק שבפתרון המוצע וגם את הסיבות שגרמו לתסבוכת הנוכחית.

חשיבות מיוחדת יש לייחס לאותו חלק שבנאומיהם של שליחי ארצות הברית וגואטמאלה, שבו ניתנה תשובה על איומי התוהו ובוהו של בריטניה, ועל איומי שפיכות הדמים של הערביים. הם לא הסתפקו בתמיכה מוסרית בלבד, אלא ציינו גם את הדרך להמנע מן ה“תוהו ובוהו” שאנגליה מאיימת בו, וארצות הברית אף הכריזו על נכונותן להשתתף השתתפות אקטיבית לפתרון הבעיות הכלכליות ובעיות הסדר והבטחון עד להקמתן של שתי המדינות, היהודית והערבית. אפשר לשער, שע״י הכרזה זו ניטל במידה ידועה עוקצם של האיומים להטיל את הארץ לתוך “תוהו ובוהו” ושפיכות דמים. אבל אנו חייבים להזהיר את עצמנו מלחשוב שע״י כך ניטל עוקצו של המאמץ המוטל על הישוב העברי ועל התנועה הציונית בשעה זו, הן מבחינת הבטחון והן מבחינת השמירה על הסדר הכלכלי ועל האדמיניסטרציה של הארץ בתקופת המעבר ממש, ואף בתקופה שלפני המעבר ממש.

ברגע האחרון נתפרסמה גם הודעת רוסיה הסובייטית ב“לייק סאכסס”, שאף היא מטה, וייתכן שהיא מכריעה, את כפות המאזנים לטובת הפתרון המוצע ע״י הועדה המיוחדת.

אפשר שצילצלה לנו השעה ההיסטורית הגדולה. תפילת הדורות של האומה הישראלית לחרות ולתקומה לאומית במולדתה, אפשר שמצאה לה מסילות בשעה זו, אם לא בשלמותה, הרי לפחות בחלקה. השיגרה שהיתה נהוגה בתוכנו עד עתה, חייבת להפסק. אין שוב כל טעם ואין כל תועלת בויכוחים הפנימיים על חלוקה ונגד חלוקה. השעה היא שעת “הכן!” בשבילנו מכל הבחינות. כל חולשה וכל כשלון מצדנו בשעה הזאת יכולה ליהפך לבכיה לדורות. נרכז נא את כל התבונה ואת כל האחריות, למען נוכל לעמוד בכבוד בשעת מבחן זו, ולמען נצא ממנה לקראת קיבוץ גלויות ישראל, חרות העם ובנין מולדתו.

תש״ח.


המלצות קוראים
תגיות