יִכְתְּבוּ לִי:
׳מוֹלַדְתְּךָ – אֵינֶנָּה עוֹד. בֵּית אָבִיךָ נִשְׁמַד
בִּידֵי אוֹיֵב. עֲיָרָתְךָ בְּגַלִּיצְיָה, זוֹ שֶׁעַל שְׂדוֹת הַכִּשּׁוּת שֶׁלָּהּ וְעַל עֲצֵי הַדֻּמְדְּמָנִיּוֹת שֶׁלָּהּ הָיוּ פְּרוּשִׂים חֲלוֹמוֹתֶיךָ, נִמְחֲקָה מֵעַל פְּנֵי עוֹלָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְכָל קְרוֹבֶיךָ שֶׁלְּךָ וְכָל יַקִּירֶיךָ שֶׁלְּךָ – הֵיכָן הֵם עַכְשָׁו, הֵיכָן הֵם עַכְשָׁו?׳
כָּךְ יִכְתְּבוּ לִי, וְכִתְמֵי דְמָעוֹת יוֹסִיפוּ וִיסַפְּרוּ מַה שֶּׁלֹּא סִפְּרוּ הָאוֹתִיּוֹת. וּמַה שֶּׁלֹּא יְסַפְּרוּ כִּתְמֵי הַדְּמָעוֹת יְנַחֵשׁ לִבִּי הַפּוֹתֶה מֵעַצְמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלְּבָבוֹת פּוֹתִים הֵם לְבָבוֹת מִתְנַבְּאִים.
וְאוֹתָהּ שָׁעָה אַעֲלֶה אֵשׁ בְּמִקְטַרְתִּי, וְכָךְ אֹמַר אֶל עַצְמִי בְּלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים:
גָּדוֹל וְרָחָב לִבִּי, וְהוּא נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ אֶת מוֹלַדְתִּי, עִם כָּל שְׂדוֹתֶיהָ הַחוּמִים־יְרֻקִּים וְגִשְׁמֵי הַשֶּׁמֶשׁ, עִם אֲפָרֵי הַדֶּשֶׁא הָאֵינְסוֹפִיִּים וְעִם הֶהָרִים הָרֵיחָנִיִּים, עִם הַבְּקָתוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁגַַּגּוֹתֵיהֶן עֲשׂוּיִים קַשׁ אוֹ רַעֲפֵי־עֵץ, וְיוֹרֵד עֲלֵיהֶם הַטַּל וְהַכְּפוֹר וְהַגֶּשֶׁם וְנוֹצוֹת הַשֶּׁלֶג. וְגַם פְּרָחִים עוֹלִים שָׁם עַל גַּגּוֹתֵינוּ – מִבֵּין הַקַּשׁ…
וַאֲנִי אוֹהֵב וּמְחַבֵּב אֶת הַבְּקָתוֹת הַלָּלוּ. אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַפֶּלֶג הַשָּׁקֵט וְהַצָּהֹב, הַמְּמַלְמֵל דִּבּוּרִים אִמָּהִיִּים וִירֵשָׁמַיְמִיִּים לָאֲדָמָה הַשְּׁחֹרָה־עֲסִיסִית, וַאֲנִי אוֹהֵב, אוֹהֵב עַד אֵין שִׁעוּר, אֶת שְׁבִילֵי הַיַעַר וְאֶת בֵּית־הַמִּדְרָשׁ הַנּוֹשָׁן, אֶת הַשָּׂדוֹת הַמַּצְמִיחִים שִׁבֹּלֶת־שׁוּעָל וְאֶת בֵּית־הַמֶּרְחָץ שֶׁלָּנוּ. אֲנִי אוֹהֵב אֶת סַפְסַל־הָאֶבֶן הַקַּר שֶׁלְּיַד בֵּית־מִמְכָּר־הַטַּבָּק, אֶת אַהֲבָתִי הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַדֻּבְדְּבָנִיּוֹת הַגְּבוֹהוֹת בְּגַנֵּי־הַפֶּרִי.
אֲנִי אוֹהֵב אֶת הָאֲנָשִׁים הַחִוְּרִים הַצּוֹעֲדִים לְאִטָּם, וְאֶת שׁוּלְיוֹת הַנַּחְתּוֹמִים הַמִּתְפַּרְכְּסִים בַּשַּׁבָּתוֹת וְיוֹצְאִים לְטִיּוּל מִחוּץ לָעֲיָרָה, אֶת אֲבַק הָאָבִיב הֶחָמִים וְאֶת אוֹר הַחַמָּה הַשּׁוֹפֵעַ מִן הַשָּׁמַיִם מִלְמַעְלָה וּמֵצִיף אֶת הָעֲַיָרָה, וַאֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים שׁוֹאֲבִים אוֹתוֹ מְלֹא חָפְנַיִם וְרוֹחֲצִים בּוֹ אֶת פָּנֵינוּ. וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת פִּרְחֵי הַשָּׂדֶה הַצְּהֻבִּים וְאֶת הַקּוֹצִים, אֶת הַדְּבוֹרִים הַזַּמְזְמָנִיּוֹת וְאֶת הָרַב הַחִוֵּר בַּעַל הָעֵינַיִם הַדּוֹמְעָנִיּוֹת, וַאֲנִי אוֹהֵב, אָהֲבָה רַבָּה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף, אֲנִי אוֹהֵב אֶת אִמִּי הַטּוֹבָה, הַמְּכִינָה מִרְקָחוֹת שֶׁל פֵּרוֹת בִּשְׁבִיל יוֹלְדוֹת עֲנִיּוֹת, וְאֶת אַמַּת־הַמַּיִם שֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב עַל שְׂפָתָהּ וְטוֹבֵל בָּהּ אֶת רַגְלַי בִּימוֹת הַקַּיִץ הָאֲרֻכִּים וּמִסְתַּכֵּל עַל בַּעֲלֵי־הָעֲרָבָה הַיּוֹצְאִים לִנְדוּדֵיהֶם עַל־פְּנֵי הַמַּיִם.
וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת הַחֹדֶשׁ אֱלוּל הָאֲדַמְדַּם־הַבָּשֵׁל בְּלֹבֶן זְהָבוֹ וְתוּגָתוֹ, וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת הַחֹדֶשׁ נִיסָן, הַפּוֹרֵשׂ אֲדָמָה חֲמִימָה מִתַּחַת לְכַפּוֹת־רַגְלַיִם יְחֵפוֹת.
אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַחֲרִיב אֶת מוֹלַדְתִּי הַיָּפָה, אַתֶּם הַזָּרִים וְהָרָעִים, אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַחֲרִיבָהּ מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא אוֹתָהּ בְּתוֹךְ לִבִּי.
* * *
וּבְרֶגַע זֶה, כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עָף וְנוֹפֵל לְתוֹךְ לִבִּי עֲלֵה־פֶּרַח אֶחָד שָׁכוּחַ לְמֶחֱצָה. הֲלֹא זֶה חֲבֵרִי הַטּוֹב, הָאָהוּב, שֶׁהָלַךְ כְּבָר מִזְּמַן לְעוֹלָם הָאֱמֶת, חֲבֵרִי אַלְטֶר.
הוּא חִוֵּר כְּסִיד וְגָבוֹהַּ כְּצֶמַח דַּק, וּכְשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיִּשְׁתַּבֵּר, כָּל כָּךְ דַּק הוּא, וְאִי אַתָּה יָכוֹל לְנַחֵשׁ אִם אַלְטֶר יָשִׁישׁ הוּא אוֹ יֶלֶד.
עֵינָיו שֶׁלּוֹ – עוֹלָמוֹת עֲמֻקִּים וּגְדוֹלִים, עוֹלָמוֹת שֶׁאֵין סוֹף לְעָמְקָם תְּלוּיִים וְעוֹמְדִים בְּתוֹךְ עֵינָיו, וְצַעַר מִשְׁתַּפֵּךְ וְעוֹבֵר עַל גְּדוֹתֵיהֶן, וְהַסְּכָרִים־הָעַפְעַפַּיִם אֵינָם יְכוֹלִים לְעַכֵּב בַּעֲדוֹ.
הֲרֵינִי רוֹאֶה אוֹתוֹ בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן כָפוּף עַל־גַּבֵּי גְמָרָא גְדוֹלָה, וְהוּא מְפַזֵּם נִגּוּן חֲרִישִׁי. נוּגֶה הַנִּגּוּן, מָלֵא צַעַר הַנִּגּוּן וְנִצְחִי, וְהוּא נִנְעָץ בְּלִבְּךָ כְּמַחַט מְלֻבֶּנֶת.
אַלְטֶר עִלּוּי הוּא. אֵין הוּא מְשַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים, וּלְעוֹלָם אֵינוֹ צוֹחֵק, אֶלָּא נוֹתֵן אֶת כָּל לִבּוֹ בְּחִיּוּךְ טוֹב וְיָשָׁר כָּל־כָּךְ, שֶׁנְּעָרִים בְּנֵי גִילוֹ נוֹתְנִים לוֹ כָּבוֹד וְקוֹרְאִים לוֹ רַבִּי אַלְטֶר.
וּבִימוֹת הַחֹרֶף, כְּשֶׁהַקָּרָה מְרַקֶּדֶת עַל־פְּנֵי הָעֲיָרָה אֶת רִקּוּד הַזְּכוּכִית שֶׁלָּהּ וְהַנְּעָרִים יוֹצְאִים לְהַחֲלִיק עַל הַקֶּרַח, אוֹ שֶׁהֵם מְשַׁלְהֲבִים אֶת לְחָיֵיהֶם בַּקָּרָה הַלּוֹהֶטֶת וְנוֹשְׁמִים אֶת אֲבַק הַכְּפוֹר הַמִּתְנַגֵּן בְּרֵאוֹתֵיהֶם – אוֹתָהּ שָׁעָה מִתְהַלֵּךְ אַלְטֶר בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ הַצּוֹנֵן וּמְחַפֵּשׂ נֵרוֹת, שֶׁיּוּכַל לָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד לְאוֹרָם.
וּשְׁיָרֵי נֵרוֹת מְנֻטְּפֵי חֵלֶב, זַנְבוֹת נֵר־נְשָׁמָה צְהֻבִּים וּשְׁיָרִים שֶׁל נֵרוֹת יוֹם־טוֹב לְבָנִים מְצוּיִים תָּמִיד בְּכִיסֵי הַקַּפּוֹטָה הַמְּשֻׁמֶּשֶׁת שֶׁל אַלְטֶר.
– הַלְוַאי שֶׁיַּסְפִּיקוּ לִי הַנֵּרוֹת! – נֶאֱנָח אַלְטֶר, וְאֵיזֶה יְהוּדִי כְּפָרִי, שֶׁיָּדָיו יְדֵי זָקֵן נוֹבְלוֹת, מֵבִיא וּמַגִּישׁ לוֹ בְּשִׂמְחָה שְׁאֵרִית נֵר שֶׁמָּצָא, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְאַלְטֶר לָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד תּוֹרָה.
הוּא הָיָה בֶּן טוֹבִים, הָיָה בְּנוֹ שֶׁל מוֹזֵג עָשִׁיר וְקַמְצָן. אֲבָל הוּא דָאַג לַאֲחֵרִים, עֲנִיִּים וְנִדָּחִים. בִּשְׁבִיל אוֹרְחִים־פּוֹרְחִים, הַסָּרִים לְבֵית־הַמִדְרָשׁ לְלִינַת־לַיְלָה, הָיָה מוּכָן אֶצְלוֹ תָמִיד מֶלַח בִּכְלִי: שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לְפָחוֹת קְצָת מֶלַח, לְפִתָּם הַיְּבֵשָׁה, הַמִּסְכֵּנִים הַלָּלוּ!
וְאַלְטֶר מְמַשְׁכֵּן אֶת תְפִלָּיו וְקוֹנֶה לֶחֶם וּמֶלַח בִּשְׁבִיל הָרְעֵבִים. הוּא עַצְמוֹ מִתְפַּלֵּל בִּתְפִלִּין שֶׁל אֲחֵרִים. אֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם טוֹב הוּא – מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ!
הוּא עַצְמוֹ מְמַעֵט בַּאֲכִילָה, חֲבֵרִי אַלְטֶר. גּוּפוֹ הַדַּק וְהַמְּפַרְפֵּר אֵינוֹ בִּשְׁבִילוֹ אֶלָּא דָבָר זְמַנִּי, רַק דִּירָה דַלָּה וַעֲלוּבָה, שֶׁהַנְּשָׁמָה תוּכַל, אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, לָדוּר בָּהּ מְעַט הַזְּמַן שֶׁהִיא צְרִיכָה לִשְׁהוֹת כָּאן לְמַטָּה.
וּכְשֶׁאַלְטֶר מֵת, בִּשְׁנַת הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה, מִמִּעוּט אֲכִילָה וּמֵרִבּוּי הַסִּגּוּף, וְהוּא מַחֲזִיר אֶת נִשְׁמָתוֹ הַטּוֹבָה לַשָּׁמַיִם מִתּוֹךְ בַּת־שְׂחוֹק – הוֹלֶכֶת בְּלִוְיָתוֹ כָּל הָעֲיָרָה כֻּלָּה וְהִיא מִתְיַפַּחַת וּבוֹכָה בְּכִיָּה גְדוֹלָה, וְהַדְּמָעוֹת נִסְפָּגוֹת בָּאֲדָמָה וּמַמְלִיחוֹת אוֹתָהּ – כְּאוֹתוֹ לֶחֶם שֶׁהָיָה אַלְטֶר פּוֹרֵס לָעֲנִיִּים.
וְהָרַב הַלָּבָן מִזֹּקֶן, בַּעַל הָעֵינַיִם הַמְּלֵאוֹת צַעַר, הָרַב שֶׁכְּבָר חֳדָשִׁים מְרֻבִּים אֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו, אַף הוּא הוֹלֵךְ בַּלְּוָיָה וְהוּא מַכְנִיס אֶת שִׁכְמוֹ מִתַּחַת לַאֲרוֹנוֹ שֶׁל אַלְטֶר, וּשְׁנֵי יְהוּדִים בַּעֲלֵי זְקָנִים מַכְסִיפִים תּוֹמְכִים בָּרַב שְׁלֹּא יִפֹּל.
* * *
הַמִּקְטֶרֶת כָּבְתָה וְהָעִתּוֹנִים מֻטָּלִים עַל־גַּבֵּי שֻׁלְחָנִי. לָמָּה וּמָה אֶקְרָא בָּהֶם? הָאֶקְרָא בָּהֶם אֵיךְ זִבְּלוּ אַדְמַת מוֹלַדְתִּי בְּעַצְמוֹת אָדָם? אֵיךְ רוֹצְצוּ אֲנָשִׁים אֶת רָאשֵׁיהֶם בְּאֶגְרוֹפֵיהֶם שֶׁלָּהֶם?
לֹא. אֲנִי חַיָּב לְהַצִּיל אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי. אֲנִי אַכְנִיס אוֹתָהּ, אֶת גַּלִּיצְיָה כֻּלָּהּ, לְתוֹךְ לִבִּי הַצָּעִיר, וַאֲמַלֵּט אוֹתָהּ, אֶבְרַח עִמָּהּ עַל פְּנֵי שָׂדוֹת תּוֹהִים וִיעָרוֹת בּוֹהִים.
הֲיִי שְׁקֵטָה, מוֹלַדְתִּי וַעֲיָרָתִי, – אֲנִי אֶשְׁמֹר עֲלֵיכֶם מִפְּנֵי יָדוֹ שֶׁל אוֹיֵב, אֲהוּבַי וְיַקִּירַי שֶׁלִּי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.