רקע
יהודה ליב גורדון
הַמּוּשֶׂק וְהַשָּׁפָן
mנחלת הכלל [?]
tשירה

1


עַל הָרִים וּבְקָעוֹת

וּסְלָעִים וּגְבָעוֹת

קָפַץ הַמּוּשֶׂק, וַיִּרְאֵהוּ

שָׁפָן וַיִּשְׁאָלֵהוּ:

״אָן אַתָּה רָץ? מַה־זֶּה וְלָמָּה?

עֲמוֹד נָא רֶגַע, הַגִּידֵנִי!״

– הוֹלֵךְ אָנֹכִי הַיָּמָּה,

אַל נָא תַּעַצְרֵנִי. –

״וּמַה־תַּעֲשֶׂה שָׁמָּה?״

– הַאֵינֶךָ רֹאֶה כִּי חֹלֶה הִנֵּנִי?

כִּמְעַט שָׁכְנָה נַפְשִׁי דּוּמָה. –

״הֶרֶף מִדַּבֵּר דִּבְרֵי בָלַע!״

עָנָה הַשָּׁפָן מֵחַגְוֵי הַסָּלַע –

״אֵינֶנִּי רוֹאֶה כָּל מְאוּמָה!

הַאַף אָמְנָם חֹלֶה הִנֶּךָ?

הֲלֹא כִתְמוֹל שִׁלְשֹׁם טוֹבִים פָּנֶיךָ

וּבְשָׂרְךָ רֻטֲפַשׁ, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ,

וַחֲבַרְבֻּרוֹת רִקְמָה כִּנְעֻרֶיךָ עָדִיתָ״.

– אָמְנָם תָּם אֲנִי מִמּוּם וּבָרִיא אוּלָם,

אַךְ כִּיסִי מָלֵא, זֶה חֳלִי לֹא אֶשָּׂאֶנּוּ!

הָרוֹפְאִים פֶּה אֶחָד שְׁלָחוּנִי כֻּלָּם

לִמְבֹאוֹת הַיָּם. שָׁם בִּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים

אָזוּר אֶת כִּיסִי עַד כִּי אֲרִיקֶנּוּ

אוֹ־אָז אֵרָפֵא מִמַּדְוַי הָרָעִים.


זֹאת מַחֲלַת בַּעֲלֵי הַכִּיס כֻּלָּמוֹ

הוֹלְכֵי עַל אַרְבַּע אוֹ הוֹלְכֵי עַל שְׁתַּיִם!

בִּמְלֹאת כִּיסָם יִתְחַלּוּ, יֵצָר לָמוֹ,

עֲדֵי יְזוּרֻהוּ אֶל מַעְיְנוֹת הַמָּיִם.

וּמֵהֶם הַמַּחֲלָה בִּמְהֵרָה

גַּם בָּאֵלֶּה דָּבֵקָה

אֲשֶׁר אַמְתַּחְתָּם רֵקָה

וְכִיסָם אֵינֶנּוּ מַעֲלֶה גֵּרָה.



  1. Le muse, דאס מאשוסטיער. ״המושק שמן חיה הוא״ (ברכות מ״ג). והנה רש״י קורא המלה שמִן כמלת היחס; והרמב״ם (הל׳ ברכות פ״ט ה״ב) קראה כפי הנראה שמין; והד״ר לעווינזאן (זאאלאגיע דעס תלמוד׳ס § 150) קורא שמֶן (!), וכן קורא לפי תומו ר׳ י״מ זאבלודאווסקי במאמרו משעןמים צד 65. – אבראמאוויץ (תוה״ט א׳ צד 398 בהערה) לא העיר על זה מאומה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות