רקע
אוריאל אופק
כַּנְפֵי יוֹנָתָן
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ש' פרידמן; תשל"ח 1978

בּבּוֹקר הראשון למלחמה נאלץ רב־סרן יהונתן לצנוח סמוך לתעלת־סואץ ממטוסו הפגוע. “איני גיבור גדול,” סיפר יהונתן למחרת, “אבל לא מיהרתי להיבּהל. היתה לי מין הרגשה שבקרוב יוציאו אותי מכאן.” בחמש־עשרה השעות הבאות הוא הלך ונחלש. כל טיפת־מים לא באה אל פיו. לבסוף מצא לעצמו מיסתור־שיחים ושם שמר על כוחותיו… אותה שעה קיבלו שני טייסי מסוק פקודה לצאת ולחפש את רב־סרן יהונתן –––

(ראשיתו של סיפור שנדפס בבטאון חיל־האויר, יולי 1967)


הַבָּסִיס הִתְאַרְגֵּן לְמַצַּב כּוֹנְנוּת מֻשְׁלָם.

כְּבָר שְׁבוּעַיִם יָמִים הוּא נִמְצָא בְּמִין מֶתַח אַדִּיר,

כְּמוֹ כֻּלָּם; וְאוּלַי עוֹד יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

כִּי – תָבִינוּ – זֶהוּ בְּסִיס חֵיל־אֲוִיר.

צִוְתֵי הַקַּרְקַע עוֹשִׂים עוֹד מֵרוּק וּמַסַז'

עַל ווֹטוּר, אוּרַגַן וּמִירַז'.

הַקַמְבַּ“ץ מִתְקַשֵּׁר עִם אַגַ”ם,

מַבִּיטִים בְּמָסַךְ הַמַכָּ"ם,

בַּשָּׁעוֹן, בַּשָּׁמָיִם…

זֶהוּ טוֹטוֹ שֶׁל טַיָּסִים:

טָסִים? לֹא טָסִים? כֵּן טָסִים?

מָתַי??

וְעַל הַמִּרְפֶּסֶת עוֹמְדִים לָהֶם שְׁנֵי חֲבֵרִים,

מַבִּיטִים אֶל הַחוּץ, אֶל שָׁמַיִם חִוְּרִים,

אֶל הַקִּיר…

נָעִים לְהַכִּיר:

הַטַּיָּס יוֹנָתָן, גָּבוֹהַּ כְּמוֹ בְּרוֹשׁ, שָׁזוּף כְּמוֹ אִכָּר,

וְיִזְהָר הָרוֹפֵא, כְּחֹל־עֵינַיִם וְגַם בְּהִיר־שֵׂעָר.

מְדַבְּרִים עַל הַכֹּל – וְעַל שׁוּם דָּבָר.

“וְהָעִיקָר,” מַזְכִּיר לוֹ הַדּוֹקְטוֹר יִזְהָר,

"תִּשְׁתֶּה וְתִשְׁתֶּה, כַּמָּה שֶׁרַק יִכָּנֵס.

זֶה חָשׁוּב לַבְּרִיאוּת. אַל תִסְמֹךְ עַל הַנֵּס"…

וּפִתְאֹם –

אַזְעָקָה בַּכְיָנִית נִשְׁפֶּכֶת אֶל תוֹךְ הָאֲוִיר,

מְרַסֶּקֶת אֶת שְׁמֵי הֶחָלָל הַשָּׁבִיר.

– כֻּלָּם לַמְּקוֹמוֹת!

– עֲמָדוֹת רוּץ וּתְפוֹס!

כָּל טַיָּס כְּבָר יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ תָּא־הַמָּטוֹס.

– שָׁלוֹם, יִזְהָר! זֶה הִתְחִיל… תֵן בְּרָכָה.

– שָׁלוֹם, יוֹנָתָן! בְּהַצְלָחָה…

הַמָּנוֹעַ רוֹעֵשׁ,

הָרָקִיעַ גּוֹעֵשׁ.

טוּר אַחַר טוּר

שֶׁל מִירַז' וּווֹטוּר;

אוּרַגַן וּמִיסְטֶר

בַּזִנּוּק הַדּוֹהֵר…

מַשִּׂיגִים בְּשַׁאֲגַת־נִצָּחוֹן אֶת הַקּוֹל,

מְזַנְּקִים לְהַשִׂיג אֶת הַכֹּל.

יוֹנָתָן בַּשָּׁמַיִם; יוֹשֵׁב לְבֶדּוֹ בַּמִּירַז',

לְרַגְלָיו הַמִּדְבָּר הַלָבָן. לְלא צֵל; לְלֹא עֵץ.

מְנַוֵּט, מְכַוֵּן וְצוֹבֵר קִילוֹמֶטְרַז',

וּמִמּוּל – הַסוּאֶץ.

לְרַגְלָיו מִתְגַלֶּה מַשֶּׁהו. זֶה הַיַּעַד.

גַּם מִלְמַעְלָה נִרְאָה הוּא בָּסִיס לֹא קָטָן.

הוּא צוֹלֵל מֵעָלָיו בִּמְהִירוּת מְשַׁגַּעַת,

לוֹחֵץ וּפוֹרֵק הַמִּטְעָן.

וְשׁוּב הוּא נוֹסֵק וּמְזַנֵּק אֶל הַגֹּבַהּ.

פִּצּוּצִים. פִּטְרִיּוֹת שֶׁל עָשָׁן וְשֶׁל אֵשׁ.

מִיסְטֶר מַרְס מְמַהֵר לְהָסִיר אֶת הַכּוֹבַע

לְמַרְאֵה הַחֻרְבָּן הַגּוֹעֵשׁ.

וְשׁוּב הוּא מַנְמִיךְ וְצוֹלֵל עַל הַיַּעַד,

וּמְכַוֵּן עַל הַ’מִיג' הָרוֹבֵץ בַּמַּסְלוּל.

מִתְקָרֵב, מִתְקָרֵב בִּמְהִירוּת מְשַׁגַּעַת

וְלוֹחֵץ וּפוֹגֵעַ – בּוּל!

אַךְ בָּרֶגַע הַזֶּה הַמִירַז' מִזְדַּעֲזֵעַ

וְעָשָׁן מִסְתַּנֵּן אֶל הַתָּא הֶחָנוּק.

לְכָל הַשֵּׁדִים! מִישֶׁהוּ בּוֹ פּוֹגֵעַ…

אֵלֶּה שְׁבָרָיו שֶׁל הַמִּיג הַדָּפוּק.

מַעֲלֶשׁ! עוֹד נַצְלִיחַ לָשׁוּב לַבָּסִיס.

נַעֲלֶה עוֹד מְעַט – וְגַם זֶה יַעֲבֹר.

אֲבָל הַכָּנָף נִדְפְקָה בִּרְסִיס

וְכָל הַמִּירַז' מִתְנוֹדֵד כְּמוֹ שִׁכּוֹר.

הֶעָשָׁן הַמַּחְנִיק… הָאֵזוֹר פֹּה לֹא נוֹחַ:

הָאֲגָם הַמָּרִיר, וְהַשֶּטַח הַלַּח.

אֵין בְּרֵרָה: מֻכְרָחִים לְשַׁדֵּר – וְלִצְנוֹחַ.

רַק חֲבָל עַל מִירַז' נֶהֱדָר שֶׁהָלַךְ…

לְחִיצָה עַל כַּפְתּוֹר־הַמַּפְלֵט – וּזְנִיקָה.

הַמִּירָז' מִסְתַּחְרֵר, מִתְנַפֵּץ וּבוֹעֵר.

חֻפַּת הַמִּצְנָח מֵעָלָיו מַבְרִיקָה;

הוּא צוֹנֵחַ אֶל לֵב הַיְּשִׁימוֹן הַמְסַנְוֵר.

עֲצוּמוֹת הָעֵינַיִם. זִמְזוּם בָּאָזְנַיִם.

הָרוּחַ מַכָּה עַל מִצְחוֹ הַמַּחְוִיר.

הוּא דוֹאֶה קְצָת נָבוֹךְ בֵּין מִדְבָּר וְשָׁמַיִם:

קְצָת מוּזָר לְרַחֵף בְּלִי מָטוֹס בָּאֲוִיר…

וּפִתְאֹם – חֲבָטָה. הוּא לָאָרֶץ מַגִּיעַ,

מְבַצֵּעַ גִּלְגּוּל וְנִשְׁאָר שָׁם שׁוֹכֵב.

עֲנָנָה לְבָנָה בּוֹ צוֹפָה מֵרָקִיעַ

וְסוֹגֶרֶת עָלָיו טֶרִיטוֹרְיַת אוֹיֵב…

עַל הָרֶכֶס עוֹמְדוֹת שֵׁשׁ כְּבָשִׂים וְרוֹעוֹת,

וְרוֹעֶה מִתְבּוֹנֵן בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת

אֵיךְ הַדְּמוּת מִמָּרוֹם מִ’כְּנָפָהּ' מִשְׁתַּחְרֶרֶת

וְאָצָה אֶל שִׂיחַ וּבוֹ מִסְתַּתֶּרֶת.

הָרוֹעֶה מִתְקָרֵב בַּחֲשָׁשׁ לַמָּקוֹם,

בּוֹדֵק הַ’כִּשּׁוּף' שֶׁצָּנַח מִמָּרוֹם,

שׁוֹלֵחַ עֵינָיו לַמֶּרְחָב הַפָּתוּחַ –

וְחוֹזֵר אֶל כְּבָשָׂיו.

מַה שֶׁבָּטוּחַ – בָּטוּחַ.

צוֹעֵד יוֹנָתָן עַל הַחוֹל הַלּוֹהֵט;

עֲשָׂבִים יְבֵשִׁים. חַלּוּקִים וְחַמָּה.

קַרְנַיִם חַמּוֹת מַפְגִּיזוֹת כָּל הָעֵת,

וּבָאֹפֶק – עֲשַׁן מִלְחָמָה. – –

לָלֶכֶת. לָלֶכֶת. לְאָן – לֹא חָשׁוּב;

אֶל מָקוֹם לֹא פָּתוּחַ, שֶׁיַרְגִּישׁ בּוֹ בָּטוּחַ.

מִמּוּלוֹ – עֵץ בּוֹדֵד, אוֹ שִׂיחַ עָזוּב;

שָׁם אֶפְשָׁר קְצָת לָשֶׁבֶת, וַאֲפִילוּ לָנוּחַ.

טוֹב לָנוּחַ בַּצֵּל, לַעֲצוֹם הָעֵינַיִם…

הוּא יָשֵׁן? מִי שׁוֹלֵחַ עֵינַיִם אֵלָיו?

הִתְעוֹרֵר עִם טִרְטוּר כֹּה מֻכָּר בַּשָּׁמַיִם –

אַרְבָּעָה אוּרַגַנִים חָלְפוּ מֵעָלָיו.

– הֵי, חֶבְרֶה, הַגִּידוּ: מִי טָס שָׁם כָּרֶגַע?

אֱלִישַׁע, אוֹ דָנִי? אוֹ שַׁיְקֶה־אוֹמֶגָה?

לוּ יְכוֹלְתֶּם לָדַעַת שֶׁאֲנִי פֹּה, מוּלְכֶם…

לֹא חָשׁוּב. הָעִקָר שֶׁתָּשׁוּבוּ, כֻּלְּכֶם.

כָּךְ עָבְרוּ הָרְגָעִים – עוֹד דַּקָּה, עוֹד פְּסִיעָה

זָחֲלוּ בִּמְהִירוּת שֶׁל שְׁנֵי אִינְץ' בְּשָׁעָה.

אִם הַשֶּׁמֶשׁ סוֹחֶבֶת אִתָּהּ אֶת הַצֵּל,

גַּם הוּא עִם הַצֵּל אֶת עַצְמוֹ מְטַלְטֵל.

הַמֶּרְחָב הַמְאַיֵּם מִתְמַלֵּא טִרְטוּרִים –

שִׁרְיוֹנֵי הָאוֹיֵב רוֹעֲשִׁים טוּר־טוּרִים.

שׁוּב חוֹלְפִים מֵעָלָיו אַרְבָּעָה אוּרַגַּנִּים –

הַחֶבְרֶה חוֹזְרִים בְּשָׁלוֹם… חֶבְרֶה’מַנִים!

וּפִתְאֹם מִתְחַשֵּׁק לוֹ לִצְעֹק בְּקוֹל רָם:

יֹפִי חַי – שָׁלוֹם לְכֻלָּם!

*

הַשֶׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת לִקְצֵה מַעֲרָב.

יוֹנָתָן לְבַדּוֹ עִם הַשֶּׁקֶט הָרַב;

עִם הָעֶרֶב הַזֶּה… עִם עַצְמוֹ.

עִם מִי לְדַבֵּר?

אוּלַי עִם עַצְמוֹ:

תַּגִּיד, מַה יִהְיֶה, יוֹנָתָן, יוֹנָתָן?

נִתְקַעְתָּ בְּבוֹץ מְזֻפָּת, לֹא קָטָן.

אֵיךְ תַּגִּיעַ הַבַּיְתָה, בַּחוּר?

אוּלַי לֹא הִצְלִיחוּ לִקְלֹט הַשִּׁדּוּר

מִתּוֹךְ הַמִּדְבָּר הָאָרוּר?

תִּרְאֶה – מֵאָחוֹר חֳרָבוֹת חֳרָבוֹת,

מִלְּפָנִים – גֵיהִנּוֹם שֶׁל קְרָבוֹת.

וְסָבִיב – גֵיהִנּוֹם שֶׁל סִינַי.

אֵיךְ תֵצֵא מִפֹּה חַי?

בַּבַּיִת מְצַפָּה הָאִשָּׁה.

גַּם הַבֵּן מְחַכֶּה לִפְגִישָׁה.

הַמְפַקֵּד מְחַכֶּה לְדִוּוּחַ,

הַחֶבְרֶה מְחַכִּים לְוִכּוּחַ…

וְאַתָּה, יוֹנָתָן, יוֹנָתָן –

גַּם אַתָּה מְחַכֶּה – זֶה מוּבָן –

לָאִשָּׁה וְלַבֵּן הַקָּטָן,

לָעִתּוֹן, לִמְנוּחָה,

לְקוֹנְצֶרְט, אֲרוּחָה.

לְמִקְלַחַת. לְלִפְתַּן־אֶשְׁכּוֹלִית.

לְכֻרְסָה. לְתַקְלִיט.

שֶׁפִּתְאֹם יִכָּנֵס

אֵיזֶה נֵס…

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, וְהַלַּיְלָה מַגִּיעַ –

חֹשֶׁךְ מָהוּל בְּאוֹרוֹת אֲדֻמִּים.

כּוֹכַב־הַצָּפוֹן מַאֲזִין בָּרָקִיעַ

לְקוֹלוֹת מוּזָרִים, לִרְעָמִים מְדֻמִּים.

וְשׁוּב יֵשׁ לָלֶכֶת, לָלֶכֶת, לָלֶכֶת

בְּצַעַד אִלֵּם עַל מַרְבַד הַחוֹלוֹת –

הִתְגַּנְּבוּת־יְחִידִים בַּשְּׁמָמָה הַמּוֹלֶכֶת,

הַנּוֹעֶצֶת עֵינַים כְּחֻלּוֹת.

לָלֶכֶת, לָלֶכֶת – רָעֵב וְצָמֵא;

לָלֶכֶת, לָלֶכֶת – מֶרְחַקִּים לְגַמֵּא.

לַחֲמוֹק מִקּוֹלוֹת הַבָּאִים מִלְּפָנִים,

לְהַקְשִׁיב לַקּוֹלוֹת הָעוֹלִים מִבִּפְנִים:

הַלַּיְלָה הַזֶּה, יוֹנָתָן,

לְךָ אֶת חַיֶּיךָ נָתַן.

הַשָּׁעוֹת הַגְּדוֹלוֹת, יוֹנָתָן –

הֵן אִתְּךָ, וְאַתָּה עַל יָדָן.

הַלַּיְלָה קוֹרִים הַדְּבָרִים,

בַּשָּׁמַיִם, בַּיָּם, בֶּהָרִים;

הַלַּיְלָה יוֹצְאִים נְעָרִים –

וְיָשׁוּבוּ הַבַּיְתָה – גְּבָרִים…

הַלַּיְלָה הַזֶּה, בְּסִינַי,

הֵם יָבוֹאוּ, יָבוֹאוּ אֵלַי.

עוֹד מְעַט הֵם יוֹצִיאוּ אוֹתִי

מֵחוֹלוֹת הַמְצַפִּים לְמוֹתִי.

מֻכְרָחִים לְהַגִּיעַ, אַחִים –

מֻכְרָחִים, מֻכְרָחִים, מֻכְרָחִים!

אִם יָשׁוּב גַּם הַלַּיְלָה לְתוֹהוּ –

הֵם יָבוֹאוּ, יָבוֹאוּ, יָבוֹאוּ! –––

זֶה יַתְחִיל עִם טִרְטוּר מְבַשֵׂר בַּשָּׁמַיִם,

טִרְטוּר הַמֻכָּר לוֹ, כָּזֶה הַנִּשְׁמָע זֶה עַתָּה.

מֵאַיִן הוּא בָא?

יוֹנָתָן כְּמוֹ קוֹרֵעַ עֵינַיִם –

וְהַטִרְטוּר מִתְקָרֵב בִּשְׁעָטָה…

הוּא קוֹפֵץ עַל רַגְלָיו. הוּא מַקְשִׁיב לַטִּרְטוּר הַפֶּלְאִי

עוֹד מְעַט וְלִבּוֹ יִקָּרַע מֵרֹב מֶתַח.

הַאֻמְנָם, בֶּאֱמֶת הוּא גִּלָּה אֶת הַכְּלִי?

וּפִתְאֹם – אֲלוּמָה מְצִיפָה אֶת הַשֶּׁטַח. –––

מַה קָרָה אַחַר־כָּךְ – אִי־אֶפְשָׁר עוֹד לִזְכֹּר.

הוּא דָּהַר כְּסוּמָא, כִּמְטֹרָף אֶל הָאוֹר.

הוּא פָּשַׁט זְרוֹעוֹתָיו לִצְדָדִים וְרָחוֹק,

כְּמוֹ בִקֵּשׁ לְחַבֵּק אֶת צַוַּאר הַמַּסוֹק.

הוּא שָׁאַג, הוּא יִלֵּל: – אֲנִי כָּאן! אֲנִי כָּאן!

זֶה אֲנִי! זֶה אֲנִי – יוֹנָתָן, יוֹנָתָן! – –

וְסֻלַּם־הַמַּתֶּכֶת מַתְחִיל אַט לִצְנֹחַ.

וְהוּא תוֹפֵס בּוֹ וְלוֹפֵת בְּכָל כּוֹחַ.

וְעוֹלֶה וְעוֹלֶה בִּמְהִירוּת,

וְשׁוֹכֵחַ כְּלָלֵי זְהִירוּת, וְעוֹלֶה עוֹד וְהַלְאָה,

נֶאֱסָף מַעְלָה מַעְלָה

עַל־יְדֵי אִישׁ חִלּוּץ אַלְמוֹנִי וְסִימְפָּטִי,

וּמוּטָל לָרִצְפָּה, ומְמַלְמֵל רַק;

–יָדַעְתִּי…

וְשׁוּב הוּא מוּטָס, וְהַנְסִבּוֹת מֻפְלָאוֹת,

וְיָדַיִם בּוֹדְקוֹת אֶת הַגּוּף, הַצְלָעוֹת.

וְקוֹל כֹּה מֻכָּר

מְעוֹדֵד: “זֶה עָבַר”…

וְאָז הוּא קוֹרֵא בַּגָּרוֹן הַנִּחָר:

– זֶה אַתָּה, יָא־דוֹקְטוֹר יִזְהָר?!

בֶּאֱמֶת, זֶה הָיָה הוּא, דּוֹקְטוֹר יִזְהָר

שֶׁיָצָא לְחַפֵּשׂ אֶת רֵעוֹ בִּמִּדְבָּר.

הוּא הִמְרִיא וְיָצָא לַסוּאֶץ,

הוּא חִפֵּשׂ, וּמָצָא – וְחִלֵּץ.

יוֹנָתָן מִתְיַשֵּׁב; מַצָּבוֹ מִשְׁתַּפֵּר,

וְהַדּוֹקְטוֹר יוֹשֵׁב לְצִדּוֹ וּמְסַפֵּר:

"בְּשָׁלשׁ נִתְקַבְּלָה הוֹרָאָה בְּהוּלָה:

יֵשׁ לָצֵאת וְלָטוּס לְכִוּוּן הַתְּעָלָה,

לַעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּל לְחִלּוּץ שֶׁל טַיָּס

שֶׁצָּנַח בַּמִּדְבָּר וְאוּלַי לֹא נִתְפַּס.

הַפְּרָטִים, 'תָּה יוֹדֵעַ, הָיוּ אַפְסִיִּים,

רַק אָמְרוּ שֶׁעוֹד יֵשׁ, כַּנִּרְאֶה, סִכּוּיִים.

אָז עָלִינוּ לַ’הֶלִי' בְּאַרְבַּע בְּעֶרֶךְ

וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ.

טַסְנוּ נָמוּךְ, בְּמַקְבִּיל אֶל הַיָּם,

בְּלִי אוֹרוֹת, כַּמּוּבָן – בַּעֲלָטָה.

שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם לֹא הָיָה עוֹד קַיָּם –

רַק לָשׁוּב, וְאִתַּנוּ הוּא (זֶה אַתָּה)…

בְּקִצּוּר – טַסְנוּ, טַסְנוּ וְטַסְנוּ;

עָלִינוּ, יָרַדְנוּ, בָּדַקְנוּ, חִפַּשְׂנוּ –

רוֹאִים שַׁיָּרוֹת שֶׁל אוֹיֵב עַד הָאֹפֶק,

רוֹאִים זְרַקְוֹרִים הַחוֹתְכִים אֶת הָאֹפֶל…

אוּלַי גַם הֵם מְחַפְּשִׂים טַיָּסִים?

וְאוּלַי הֵם מָצְאוּ מַה שֶׁאֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים?

סוֹף־סוֹף מַגִּיעִים לִסְבִיבוֹת הָאֲגַם,

מַנְמִיכִים כְּדֵי לִבְדֹּק אִם יֶשְׁנוֹ שָׁם אָדָם.

הָאָרֶץ נִרְאֵית כִּשְׂמִיכָה מַפְחִידָה,

וּבְכָל־זֹאת מַדְלִיקִים שְׁנֵי אוֹרוֹת־נְחִיתָה.

מְאִירִים אֶת הַשֶּׁטַח הָרֵיק כִּתְהוֹם –

שֶׁקֶט… לֹא כְלוּם…

וּפִתְאֹם –

פִּתְאֹם צְעָקָה רְחוֹקָה מְהַדְהֶדֶת,

וּמִין דְּמוּת שָׁם דּוֹהֶרֶת, רוֹקֶדֶת, רוֹעֶדֶת,

לְבוּשָׁה בְּסַרְבַּל־טַיָּסִים מְרֻפָּט,

טָסָה לָהּ בִּמְהִירוּת סִילוֹנִית (כִּמְעַט);

הַזְּרוֹעוֹת נִשְׁלָחוֹת לִצְדָדִים וְרָחוֹק,

כְּמוֹ בִּקְשׁוּ לְחַבֵּק אֶת צַוַּאר־הַמַּסּוֹק;

וּשְׁאָגָה, וּצְוָחָה: ־ אֲנִי כָּאן! אֲנִי כָּאן!

זֶה אֲנִי! זֶה אֲנִי – יוֹנָתָן! יוֹנָתָן –––

נוּ, וְהַשְׁאָר כְּבָר יָדוּעַ, פָּחוֹת אֹו יֹוֵתר,

וּמַה שֶּׁהִרְגַּשְׁנוּ – אִי־אֶפְשָׁר לְתָאֵר.

וְאַל נָא תִּשְׁאַל אוֹתִי לָמָּה.

לֹא כָּל יוֹם מִתְרַחֶשֶׁת כָּזֹאת מִין דְּרָמָה…

הָאֲוִיר מִתְמַלֵּא צְחוֹק עָצוּר, מְשֻׁחְרָר:

  • אַח, יוֹנָתָן!

  • אַי, דוֹקְטוֹר יִזְהָר! ––

וּבָרֶגַע הַזֶּה – גּוּף עָצוּם וְזוֹהֵר

חָלַף לְמוּלָם כְּמוֹ קָלִיעַ דוֹהֵר.

קֶרֶן־אוֹר מְסַנְוֶרֶת נִצְּתָה כַּבָּרָק,

וְטִיל אָז טִלְטֵל אֶת הַתָּא וְזָרַק.

וְהַכֹּל אָז אָמְרוּ: –

  • זֶהוּ זֶה, בָּא הַסּוֹף,

וְאֵין מִי שֶׁאוֹתָנוּ יֵצֵא לֶאֱסֹף…

אֲבָל יֵשׁ אֱלֹהִים, וְגַם יֵשׁ קְצָת מַזָּל:

הַמַּסּוֹק פָּגַשׁ טִיל־אוֹיֵב – וְנִצַּל.

עוֹד שָׁעָה־שְׁעָתַיִם – וְהַטַּיָּס מְמַלְמֵל:

“הֵי, אֲנַחְנוּ בִּשְׁמֵי מְדִינַת־יִשְׂרָאֵל!”

וּדְמָמָה אָז יָרְדָה, בָּהּ הִרְגִּישׁוּ כֻּלָּם

כַּמָּה טוֹב לֶאֱהֹב אֶת אַרְצָם. אֶת בֵּיתָם.

זֶהוּ סוֹף הַסִּפּוּר.

עוֹד אֶפְשָׁר לְתָאֵר

הַפְּגִישָׁה בַּבָּסִיס הַדּוֹמֵעַ וָעֵר.

אֵיךְ אָמַר יוֹנָתָן: "חֵיל־אֲוִיר שֶׁאוֹהֵב

הוּא תָּמִיד יְנַצֵּחַ כָּל צָר וְאוֹיֵב".

אֵיךְ פָּנָה אַחַר־כָּךְ לַמְפַקֵּד בִּתְבִיעָה:

“קַח אוֹתִי בְּחֶשְׁבּוֹן לַמְּשִׂימָה הַבָּאה”.

אַךְ הַפַּעַם אוּלַי מְיֻתָּר כְּבָר כָּל פְּסִיק,

וְטִרְטוּר בַּחַלּוֹן מְאַלְצֵנִי לַ’פְסִיק:

הַמָּנוֹעַ רוֹעֵשׁ,

הָרָקִיעַ גּוֹעֵשׁ;

עוֹבֵר שָׁמָה טוּר

שֶׁל מִירַז', אוֹ ווֹטוּר.

שׁוּב יוֹשֵׁב יוֹנָתָן לְבַדּוֹ בַּמִירַז',

מְנַוֵּט, מְכַוֵּן וְצוֹבֵר קִילוֹמֶטְרַז';

שׁוּב מַשִׂיג בְּשַׁאֲגַת נִצָחוֹן אֶת הַקּוֹל

וּמְזַנֵּק לְהַשִׂיג אֶת

הַכֹּל.


המלצות קוראים
תגיות