יעקב שולאמין (סטריז’בסקי) נולד בעיר צ’רקאסי אצל הנהר דנייפר. בשנת 1905 עזבו אבותיו את אוקראינה והלכו לגור בתורכּסטאן, בעיר סאמארקאנד, שהיהודים היו מעטים בה והיה קל להתפרנס מעסק. אביו היה אחד היהודים המתביישים בשם “יהודי”. כאשר שייכותו הרשמית ליהדות עמדה לו לשטן להתקדם בסולם המסחר, לא פקפק הרבה והלך אל הכומר להטבל ולהמיר את דתו בדת הפראבוֹסלאבית. ליעקב בנו חרה מאוד על מעשה אביו ומאז קינן צער עמוק בלבו. כמחאה יצא מהגימנסיה הרוסית והתרועע עם בן־השוחט, בחור חרד לדת, ויחד אתו החל ללמוד היסטוריה עברית ולהתעניין ברעיון הלאומי ובציונות, עד שהגה את הרעיון לנסוע לארץ־ישראל. בשנת 1913 עזב למרות רצון כל משפחתו, את סאמארקאנד ונסע ארצה לכפר על ידי עבודה על חטא אביו והסביבה שבה גדל.
בבואו לארץ הלך לראשון־לציון ושם נתקבל כשומר אצל “השומר”. יותר משנה שמר בראשון־לציון. הסביבה והחיים העבריים החדשים צדו את נפשו. במכתב לחברו, שכתב באותו זמן, גילה את כל לבו שהיה מלא אמונה בעבודתנו בארץ. אל אביו לא כתב, אבל אמו התגעגעה אל בנה יקירה וחפצה לראותו שוב בסאמארקאנד. היא חלתה מגעגועים ואביו כתב לו, שאם אמנם הוא איש הומאני ואיש־הצדק והיושר – ירחם על אמו וישוב הביתה. אף־על־פי־כן מיאן יעקב לעזוב את ארץ־ישראל ושמר בראשון־לציון, עד שהחלו רדיפות הפקידות התורכית ביהודה בראשית המלחמה. יחד עם “השומר” עזב את יהודה והחל לעבוד ולשמור בגליל. אחרי־כן היה ממיסדי “אגודת הרועים” ורעה זמן מה. מהגליל עבר לדרום יהודה ובבאר־שבע עבד בחפירת באר, אף היה לסאניטאר במשך שנה בצבא התורכי. חבריו והקרובים לו חשבו כי נספה במלחמה, הואיל ולא הודיע דבר על עצמו במשך כל הזמן. העבודה בצבא נמאסה עליו והוא ברח מבאר־שבע ובא לכנרת. אז הגיעו ימי הרדיפות של חסאן־בּק וקשה היה למצוא עבודה. על פתחי הציבור, ואפילו פתחי הקבוצות, לא רצה יעקב בגאוותו לדפוק, ולכן נטל עליו לסבול. ימים ושבועות לא אכל לשובע, גם רעב, עד שמצא שוב מקום לשמור והאנגלים הגיעו כבר למרחביה.
עם כניסת האנגלים לגליל, הכיר שיש להמשיך את השמירה בישובים העבריים והיה לז’אנדרם אצל האנגלים, ונדד כנוטר רוכב עד ימי תל־חי ועד ההתנפלויות בגליל התחתון.
באה ההתנפלות על מנחמיה, בה נמצא יעקב שולאמין. בחצות־לילה עלו ערבים בהמון על המושבה ורצו לחדור אליה. הנוטרים העבריים שיצאו לראות מי ומי הערבים, נתקבלו במטר יריות. הערבים הסתערו על המושבה בקריאות: “טבחו את היהודים!” – אך בני המושבה ענו למתנפלים באש חזקה. היריות נמשכו כחצי השעה, והערבים הוכרחו לסגת. אחרי ימים אחדים, הופיעו שוב הערבים במספר רב והוחלט להעביר את הנשים והילדים מהמושבה אל מושבה אחרת בטוחה יותר. שולאמין ליווה חבורה אחת של היוצאים ובחזרו למנחמיה, מקום משמרת פקודתו, התנפלו עליו ערבים שודדים בדרך ובשני כדורים הרגוהו. אחרי־כן התעללו בגופו, עשו אותו ככברה עד שאי־אפשר היה להכיר אותו. שני ימים היה גופו מוטל בשדה עד שמצאוהו הנוטרים והביאוהו למושבה יבנאל, שבה קבורים שומרים רבים ויקברו שם גם את יעקב שולאמין.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.