רקע
יעקב אורלנד
שִׁיר עַל נִסֵּי הַחֹמֶר
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל־אביב: עקד; שבט תשל"ח – ינואר 1978

הָעַרְפִלִּיּוֹת הַקּוֹסְמִיּוֹת נָעוֹת.

שְׁמָשׁוֹת נוֹלָדוֹת, וּמֵהִסְתַּבְּרוּתָם הַמִּקְרִית שֶׁל מַצָּבִים

מִתְנַחְשְׁלוֹת מַעַרְכוֹת־כּוֹכָבִים.

אֲטוֹמִים מִתְבַּקְּעִים בְּלַהַט מִילְיוֹנִים מַעֲלוֹת

וְהַמַּחְזוֹרִיּוּת, שֶׁהִיא סִימָנוֹ שֶׁל סֵדֶר,

מוּבֶקֶת וּמְבֻלֶּקֶת בְּתֹהוּ־בֹּהוּ שֶׁל עֵדֶר

וְנָדָה מִמֶּרְכָּז שֶׁאֵינוֹ־בְּנִמְצָא לְעֵבֶר מַעְגָּל הַמִּשְׁתַּנֶּה בָּהּ

בְּדוֹמֶה לְנִיעַ הָאֲמֶבָּה.


עִם הִגָּלוֹת הַנֶּעְלָם הַקִּיּוּמִי בִּמְבוֹךְ עֶשְׁתּוֹנוֹתַי

וּבְלָמְדִי לְהַכִּיר כִּי הַנֵּצַח הַמֻּפְלָא אֵינוֹ יֵשׁ כְּלָל

אֶלָּא לִמְדִידַת הָאַיִן

וְכִי אֲנִי הוּא בּוֹרְאוֹ בְּדִמְיוֹנִי וּבְחֶשְׁבּוֹנוֹתַי

כְּדֵי לִמְצֹא אֲחִיזָה בֶּחָלָל

וּלְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן וְהָעַיִן –

לֹא נוֹתָר לִי אֶלָּא לְהִוָּכַח, כִּי בְּלֹא זְמַן וּבְלֹא מָקוֹם בַּזְּמַן,

דָּבָר לֹא יֵאָמֵן וְדָבָר לֹא יְאֻמַּן.


תִּשְׁעִים וּשְׁנַיִם הַיְסוֹדוֹת אֲשֶׁר בַּטֶּבַע

הַמּוּכָחִים בַּלּוֹגִיקָה שֶׁלִּי –

שָׁוִים חֲצִי־פְּרוּטָה,

אִם כַּעֲבֹר קְצָת־נֵצַח עָלוּל לְהִתְבָּרֵר שֶׁהֵם רַק רֶבַע

מִן הָאֻמְדָּן הַמַּכְפֵּלִי

בְּמִסְפְּרֵי הַדַּעַת הַפְּשׁוּטָה.

דֶּקַארְט אֵינוֹ צוֹדֵק. אָמְנָם אֲנִי חוֹשֵׁב כְּרֹחַב יָם,

אַךְ אֵין לִי טִפַּת מוֹפֵת שֶׁאֲנִי קַיָּם.


אִם בָּרָאתִי אוֹתְךָ, אֵלִי,

וּבָנִיתִי לְךָ מִזְבֵּחַ

וְהִקְרַבְתִּי לְךָ קָרְבָּן –

כָּל זֹאת רַק כְּדֵי שֶׁאָחוּשׁ מִדְרָךְ לְרַגְלִי

הַגּוֹשֶׁשֶׁת בַּבְּלִי־אָנָה, בֵּין שֶׁמֶשׁ לְיָרֵחַ,

וּמְנֻסָּה בְּפַחַד מָוֶת וְחֻרְבָּן.

אִם אֵין לִי גָדוֹל מִמֶּנִּי, אוֹ קָטָן מִמֶּנִּי –

אֵינִי אֶלָּא יֶשְׁנִי בְּחֶזְקַת אֵינֶנִּי.


אוּלַי לָכֵן אֲנִי נִמְלָט אֶל סְיָגֵי הַשִּׁיר וּמִקְצְבֵי הַמַּנְגִּינָה

וְאֶל מַעְבְּרֵי־הַצֶּבַע וּמַסְלוּלֵי־הַקַּו וְאֶל כִּוּוּנָהּ הַמַּשְׁלִים שֶׁל הַתְּנוּעָה

וְאֶל כָּל מַה שֶּׁמְּכַנִּים צוּרָה, אוֹ כְּלִי;

כִּי רַק לְמַגָּעָם אֲנִי מֻפְתָּע מִמְּצִיאוּתָהּ הַיּוֹקֶדֶת שֶׁל מַהוּת, אוֹ תְּבוּנָה,

וְהֵם כְּמוֹ גַרְגִּיר הַיּוֹצֵר בּוּעָה

בְּנָפְלוֹ אֶל מֵימֵי הַדְּלִי.

אֲנִי עוֹרֵג טִבְעִית, כַּנִּרְאֶה, אֶל גְּבוּלוֹת מְסֻיָּמִים וְאֶל מְעַט סֵדֶר

בַּקּוֹסְמוֹס שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא דַף־נְיָר מְרֻבָּע וְדָלֶת־אַמּוֹת שֶׁל חֶדֶר.

המלצות קוראים
תגיות