דר' הרצל ז"ל מתאר לפנינו בספורו “תל־אביב” את ירושלים העתידה בדברים אלה:
“עוד היה זה זבול קודש לבני האדם, עוד התנשאו כמו רמים סמלי הדתות של עמים שונים ודורות שונים, אך עליהם נוסף דבר חדש איתן ומשמח: החיים! ירושלים היתה לגו חסון ותשאף חיים. העיר העתיקה בין החומות שעליהן חופפת הדרת שיבה… שונתה אך מעט, אך דברים נהדרים שונים נוספו”…
ובספורו ע"ד הרושם שעשה עליו בקורו בירושלים הוא אומר כדברים האלה בקרוב: 1 "ירושלים הישנה נשארה בית תפלה לכל העמים ומרכז למוסדות הצדקה של כל עמי התבל, ואולם סביבה, כטבעת ענקית, מתנוססת ירושלים החדשה ההומיה משאון המסחר והתעשיה וכו' ".
והנה, בדרך זו עלינו ללכת, בהחלונו לעבוד עתה לתקנת ירושלים. אלה שבאו לפנינו כבר החלו להקיף את העיר העתיקה באותות חיים חדשים: כשלשים שכונות נבנו בצפונה ומערבה של ירושלים מחוץ לחומה. השכונות האלו עוד אינן אותם חלקי העיר החדשים, שהמנהיג הגדול ראה בחזיונו: “חלקי עיר חדשים, מלאים מסלות ברזל חשמליות, רחובות רחבים ועל שני טוריהם מזה ומזה שדרות עצים, המון בתים; ומפרידים ביניהם מגרשי ירקרק, גנות גדולות, בתי ספר ומדרש, היכלים למסחר, בניני הדר ותפארה”. אלה הזקנים, ובני דלת העם, שרק הם היו עד עתה בני ירושלים, לא יכלו לבנות אותה בפאר והדר ואף לא מוסדות הצדקה שלנו בכחותיהם הדלים. בכל זאת ההתחלה כבר נעשית על ידם, ובשכונה “רחובות” של אחינו הבוכרים האמידים כבר ישנם בנינים מפוארים; ויש לקוות, כי בשכונה החדשה, שתבנה בקרוב בדרומה של ירושלים כבר נמצא מעין אותן המעלות שנמנו למעלה, והשכונה שתבנה אח"כ מסביב לגימנסיה ולאוניברסיטה העברית בודאי תתקרב אל האידיאל המקווה. וזוהי ההקפה הראשונה.
אולי יקוימו עוד דברי החזון על אודות ירושלים המודרנית של מסחר ותעשיה, המהוים בדורנו צנורות, המשפיעים חיים בעזרת המרץ והעבודה. נניח מקום למומחים מיושבי ירושלים ומבני הגולה שיבואו להתגדר בהקפה שניה זו של ירושלים המודרנית בשטחים ובעמקים המשתרעים בין ירושלים הבנויה עתה ובין רוכסי ההרים הסובבים אותה.
עלינו להתחיל עתה בהקפה שלישית.
ירושלים הרים סביב לה, וכלם מסגלים למטעי פרי שונים ולגדול יערות; הרבה מהגבעות האלו כבר עברו לידי אחרים והם כסו אותם בגני חמד וחרשי מצל. אבל עוד נשארו אלפי דונמים, היכולים לעבור לרשותנו. פועלים עברים למאות ימצאו עבודה ומחיה בהכשרת האדמת, בבנין מדרגות(Terrassen) ובנטיעת עצים שונים, והיה לנו סביב ירושלים זר תפארת של חוות ומושבות מלאות עבודה וחיים. וזו תהיה ההקפה השלישית, שזכינו ושנתכבדנו בה מאת ההיסטוריה. היש לדבר הרבה ע"ד ערכו ונחיצותו של המפעל הגדול הזה?
ובדרך עבודתנו זו לתקנת ירושלים עלינו לעשות עוד דבר לתקנת האומה; הלא משאת נפשנו ביסוד הקרן הלאומית היתה להלאים את הקרקעות שנרכוש בא"י; והנה אם מחוסר אמצעים איננו יכולים להגשים את משאת נפשנו עד עתה, באשר הכל נעשה בכחות של אנשים יחידים ומפוזרים, הנה הקרקעות בזר־המושבות, שנפאר בו את ירושלים צריכות להיות לקנין הלאום.
אנו יכולים להגיע למטרה נשגבה זו באופנים הבאים:
הקרן הלאומית מקדישה חלק מהכנסותיה השנתיות לרכישת קרקעות ועבודת הנטיעות בסביבת ירושלים.
חלק מסוים מהכספים שיאספו ע“י ועד חו”צ וע"י יתר המוסדים לתקנת ירושלים יוציאו למטרה זו של יסוד חוות ומושבות.
כל קהלה עברית וכל קבוץ עברי, המאוחד בבית כנסת או במוסד צבורי אחר שיש לו הכנסת כספים, מפרישים מהכנסותיהם סכום הדרוש לנטיעת איזו דונמים2 אדמה, והיה להם חלק ונחלה בזר תפארת זה המעשרת את ירושלים – לב האומה.
כל איש יהודי, החפץ בתקנת ירושלים מנדב את הסכום הדרוש לכה"פ לנטיעת דונם אחד בסביבותיה.
הקרן הלאומית פותחת על יד ספר הזהב עוד ספר אחד, נאמר ספר “החיים” או ספר “ירושלים”, ובו ירשמו לזכרון את כל אלה שעזרו לתקנת ירושלים לכה"פ ברכישת דונם אחד ובנטיעתו.
העבודה באחוזות הלאום האלו תמסר לקבוצות של פועלי עברים, ודין קדימה לאלו שהסתדרו לשם עבודה קאופרטיבית.
אם תתקבל דעה זו ושנים שלשה אנשים יקדישו את כחותיהם לעבודת תעמולה בשביל המפעל הלאומי, אז יש לקוות, כי בעוד שנים אחדות נכסה את מערומי גבעות ירושלים וצלעותיהן בכרמי חמד, בגנים וביערות, והיתה עטרת תפארת לירושלים המתעוררת לתחיה, והפיחה תקוה וחיים בלבות כל אישי האומה, והתאחדו לעבוד שכם אחד לגאולתנו ופדות נפשנו.
סבו ציון והקיפוה!
יפו. אב, תרע"ג.
(“ירושלים”, חובר א', יו“ל ע”י “חובבי ירושלים”).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.