רקע
רות בונדי
המודעה תאמר הכל
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: מהד' רביעית, תל אביב: יבנה; תשל"א 1971

יש בעלי עקרונות־ברזל, המתחילים לקרוא את העתון היומי מהידיעה הראשונה בטור הראשון של העמוד הראשון, אחרים מחפשים קודם כל איזה רצח יפה, שמעתי גם על אחד שהתחיל במאמר ראשי, אבל זאת יכולה להיות סתם הוצאת דיבה. ויש פשוטי־עם כמוני, הפותחים את קריאת העתון במודעות האישיות: מי לחיים ומי לחופה ומי למוות.

כל עוד האדם צעיר ויפה מחפש הוא קודם כל את מודעות הנישואין, כנראה, מפני שיש לו עדיין אשליות על יתרונות החיים בשניים. רינה פולישוק – יורם צפרוני: מאורשים. גם כן משהו – לא היתה להם סבלנות לחכות? לילי טיילור – (לוס אנג’לס) – צבי כרמי (נתניה) – נשואים. אני שואלת אתכם, איפה הם, בעצם, התחתנו? איפה נפגשו? הורי הכלה ורדה קלינגר (ציריך) וקורט פישר (ירושלים) שמחים להזמין את ידידיהם וכו'. איזה מין כלה זאת, שאמא שלה בשווייץ והאבא בארץ? כנראה גרושים. פרצוף יפה יהיה לנישואים אלה. מרבית מקרי עבריינות־הנוער מקורם בבתים שהתפוררו.

יום אחד נוכחים לדעת, כי אין, בעצם, ענין במודעות נישואין. הצעירים הללו, שיתחתנו אם אינם יכולים אחרת. מוקד ההתעניינות עובר למודעות הולדת. נתן גבעולי ורעייתו שמחים להודיע על הולדת הבן הבכור. נו טוב, הישג כביר. חובקים בת, אחות לאביתר. עכשיו כולם עם השמות המודרניים. יעקב ומשה כבר לא נאה להם. בן, אח לאירית ולענת. מה, עוד ילד? מניין לוקחים האנשים את הכסף ז

לברית מילה מזמינים בדרך כלל בסיטונות. נא לראות הודעה זו כהזמנה אישית. נו כן, מה כבר נותנים שם! אדום עתיק וביסקוויטים של פרומין. לבר־מצווה מזמינים דרך העתון רק לטקס בבית הכנסת. בבית סוגרים את הדלתות. ועל החופה מודיעים ליתר בטחון אחרי המעשה: אחרת עלולים להופיע עוד מאה איש לארוחת־צהריים.

השנים עוברות. איחולים לאבינו היקר בהגיעו לגיל עצה. מברכים את חברנו לנישואי בתו עם בח"ל. ברכה מקרב לב להולדת הנכד. מעט־מעט בא הזמן שנמשכים אל המודעה במסגרת שחורה. האדם הוא בסך־הכל חיה משונה. לא שהיה מאחל לעצמו, כי דווקא מכריו ימותו, חלילה. אבל כשהוא מוצא שם מוכר לו בין מודעות האבל, מרגיש הוא משהו דומה לסיפוק. מה אתה אומר? איש צעיר כל כך, שישים ומשהו בסך־הכל. עוד שלשום נפגשתי אתו בקפה. שתה תה עם לימון ופתאום – איננו. נו כן, זה מחכה לכולנו. אחד במוקדם ואחד במאוחר.

כל מודעה, אפילו הצנועה ביותר, של אינץ' על טור, מספרת משהו על זה שהלך לעולמו. רייזינקה. ודאי מפולין. מתאבלים אחיה ואחותה. מסכנה, אפילו בעל לא היה לה. כנראה, לא היתה נשואה מעולם. אחרת היו כותבים: אלמנתו של… אנו מודיעים בצער: הילדים: מתילדה (ניו־יורק), מקס (סאו־פאולו), שאול (תל־אביב). זהו פרצוף המשפחה בימינו, פזורה על פני כל העולם. ודאי לא הספיקו אפילו לבוא ללוויה.

כאשר יחד עם מודעת האבל המשפחתית מופיעה מודעה של השכנים לבית, חברים לעבודה, של ארגוני צדקה, מוסדות ציבור ויוצאי עירו, הרי שהנפטר היה איש חשוב וחשיבותו עולה עם כל אינץ'. ואז מתחילים להרהר: כמה מודעות אני עלול לקבל? לפחות ארבע. אולי רק שלוש, במשרד הם קמצנים. ודאי שלא יתנו בעמוד ראשון.

המעגל מצטמצם, כי כל העולם נוטה למות. רבקה מגבעת ברנר. וחיים מהסניף. יום אחד תפתח את העתון ותמצא שם מודעה על פטירתך. אך אז כבר תהיה פטור מקריאתה.

המלצות קוראים
תגיות