אדם אינטליגנטי, המכבד את עצמו – מן ההכרח שתהיה ספריה בבית. למה? אצטבה של ספרים היא רהיט נאה וכל ארכיטקט־פנים כולל אותה בתכנונו. ונוסף על כך: לכולם יש ספריה. במה אנחנו גרועים מהם? ועוד: יש טוענים, כי כמות הספרים בספריה הפרטית קשורה קשר כלשהו במידת ההשכלה של בעלה. אבל זו טענת־שווא, שאילו היה כך, היו מבקרי הספרים המשכילים בבני־אדם.
אמנם, יש אנשים שאינם קונים ואינם קוראים ספרים. וייתכן שהם עושים בחכמה. רק שבחברת אנשי־רוח יחסר להם נושא לשיחה, אלא אם כן בקיאים הם במיוחד בעניני רכילות. אולם אלה מיעוט אפסי. הרוב קונים ספרים, אך לא קוראים אותם. יש שטח ריק במזנון המורכב החדש, ובמקום־העבודה אפשר להשיג ספרים בחצי מחיר ובתשלומים נוחים, ובכלל, יש ספרים חשובים שכל איש המטפח את השכלתו חייב להחזיקם בספריה שלו. למשל, קורות העולם בשלושה כרכים. ייתכן, כי בשעת הקניה מתכוונים באמת לקרוא בהם. ביום שהביאו את הכרכים הביתה, בערב, לוקחים כרך אל"ף ומתחילים לדפדף בו. אבל בדיוק באותו ערב מרגישים עייפות כלשהי. ייתכן, כי מוטב לקרוא דברים חשובים כל כך בשבת, בנחת, בראש צלול. אבל בדיוק באותה השבת באים המוני אורחים והילדים משתוללים ואין זמן אפילו לעבור על עתוני ערב־שבת. אבל החופשה השנתית, זה הזמן הנכון לקרוא משהו יסודי יותר. יכול להיות, שאף לוקחים כמה קבצים לבית ההבראה. אבל מה רוצה המזל הביש? יש שם כמה בחורות נאות למדי, המפריעות לבן אדם רציני בקריאה. אבל קורות העולם לא יברחו גם בשנה הבאה. הרי לספרים כאלה יש ערך נצחי, ומה הן כמה שנים לעומת הנצח?
השיטה היעילה ביותר היא לקרוא ספרים, אך לא לקנות אותם. מבחינה זו הדבר הטוב ביותר הוא להיות מבקר ספרותי: שולחים לך את הספרים חינם. מפעם לפעם אתה מעתיק קטע מהעטיפה, כדי להצדיק את קיומך, והספריה גדלה ללא מאמץ.
השיטה הבדוקה ביותר היא לשאול ספרים אצל מכרים, דבר העלול אמנם לצמצם את חוג ידידיך, אך לעומת זאת להרחיב במידה ניכרת את ספרייתך. כמו שאמרו חכמים: תראה לי את ספרייתך ואומר לך ממי גנבת ספרים.
יש אנשים המעדיפים לתת ספר במתנה ובלבד שלא להשאיל אותו, והצדק עמם. במתנה תוכל לתת גם ספר שאין לך כל ענין בו, שקיבלת אותו גם אתה במתנה, או שהוקדש לך על־ידי ידיד גרפומון, ובלאו־הכי לא היית מעלה על דעתך לקרוא אותו. אבל להשאיל ברגע של חולשה, הרי זה כאילו להאמין שהספר עוד יחזור אליך. לא, חביבי, מספר מושאל נפרדת לנצח, ולא יעזור לך שאתה רושם את שמך בשער או מדביק אקסליבריס בתוכו. ואין כל תועלת להזכיר לידידיך, כי לקח אצלך ספר ולא החזיר, ואין גם טעם לבקר אצלו מתוך תקווה, כי אז יהיה נאלץ להחזירו: מזמן יש לספרך מקום קבוע בספרייתו ולהוציאו משם, הרי זה כאילו להוציא מת מקברו. יש אנשים בעלי עוז נפשי עד כדי לסרב להשאיל ספר מרכושם, אבל הם מעטים, ובדרך־כלל יש להם שם של אנטיפאַטיים, אנטיחברותיים, אנטיסוציאַליים, ולמי כדאי בגלל ספר אחד שם רע כזה?
פה ושם תמצא גם משוגע, שהוא גם קונה וגם קורא ספרים. ייתכן, שהוא אפילו קונה אותם באופן שיטתי, עוקב אחרי מודעות הוצאות־הספרים ומבקר בקביעות בחנות־הספרים הקרובה ללבו. כדי לדעת מה חדש. אבל אז הוא ודאי מורה, או איש מסודר, או אדם עליון מסוג אחר.
גם לך היה פעם רצון לבנות את הספריה לפי טעמך, באופן שיטתי, אלא שהגורל האכזר לא נתן לך את מבוקשך, ראשית כל, עליך לסחוב כל ימי חייך את מתנות הבר־מצווה – אנציקלופדיות לנוער, שישה סדרי משנה, אלבום ההגנה. שנית, זכרונות מחטאי העבר: “הפרש בלי ראש” ושאר הספרות הבלשית, שירי אהבה (מזמן חדלנו להראות ענין בנושא זה), ספרים המסבירים לנוער המתבגר את עובדות החיים, כמה קלסיקאים קרועים ובלואים. אחר־כך יש ספרים שאתה חייב לקנות אותם בגלל המקצוע – חשמלאות או טיפול בתינוקות, ואלה שהפיצו אצלך במקום העבודה. ועוד ספרים, שסתם התחשק לך לקנות כשנסעת מתל־אביב לחיפה. בקיצור, המציאות השתלטה על חלומותיך הספרותיים. מבחינה זו הספריה היא ראי נאמן לחיים – תמיד היא יוצאת אחרת משמתכוונים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.