עצלנות… אההה… עצלנוווווווות. דבר נפלא. אחת התכונות הנעלות ביותר. רק עצלנים מסוגלים להחזיר את העולם לאיתנו. רק הם יכולים להציל את האנושות מכליה. מי ממציא פצצות? מי זומם מלחמות? מי משלח טילים? אגשים חרוצים, העושים לילות כימים, לא יודעים מנוחה ושקט, עובדים, עמלים, טורחים, מתאמצים. ומכאן כל הצרות – הם עובדים יתר על המידה. אילו היו ישנים מעשר בערב עד שמונה בבוקר, נחים בצהריים, לא מתאמצים בשעות היום ואוגרים כוחות בערב, היו פני העולם אחרים. ואנו היינו עוד מאושרים כמו קופים בין עצי הקוקוס על שפת האורינוקו.
עצלן הוא מטבעו מתון, שקול, מיושב בדעתו, אינו אוהב מהפכות, מלחמות, מהומות. העיקר שיהיה שקט. אילו היו העצלנים שולטים בעולם, היה המקום נוח לאין שיעור. רק שאין להם כוח להגיע לכך. כל הנזק בא מקנאים שלא יודעים מנוח, שהם משוגעים לדבר, מסורים לעניין. איש עצל רוצה רק דבר אחד: מנוחה, שלא יטרידו אותו, שיתנו לו לחיות ולבזבז את הזמן כאוות נפשו.
לבזבז? זה בזבוז זה, לשבת על שפת הים מול הגלים העולים ויורדים, העולים ויורדים, שעות על שעות, עד שהאזניים אטומות משאון הים והעיניים מסונוורות מרוב אור? סרטן עשה לו חור בחול. מקל אלמוני צייר קו בחול שאינו מוביל לשום מקום.
ואולי זה בזבוז זמן לשכב על הגב, להשעין את הראש על הכר ולהביט בתקרה? לא הייתם מאמינים, כמה דברים אפשר לראות על התקרה החלקה, הלבנה הזאת. עכביש מתרוצץ חסר־מנוחה כעקרת־בית עם בוא האורחים. זבוב אלמן, שאשתו מתה עליו בפצצת הדידיטי האחרונה, מתנמנם לו בפינה. כתם של אור נע עם הרוח. לפעמים הוא נראה כים כינרת ביום חמסין ולפעמים כצלחת מרק פירות בקיבוץ. ויש גם סדק בתקרה, הדומה לווריד בידה הרועדת של זקנה. ובקיר תקוע מסמר, בודד כעץ בחולות. מי שׂם אותו? לאיזו תמונה נועד? אולי היתה תלויה עליו נערה יפה שהזקינה מזמן, או היגרה לאוסטרליה.
בחצר קמה מהומה גדולה. קול אשה צועק: אני אהרוג אותך. נראה שדורית שוב מסרבת לאכול. הגברת קושניר מתערבת. הייתי יכולה לקום ולראות מה העניינים, לולא הייתי עייפה מדי. התקרה עדיין לא נחקרה עד תומה.
כמה דברים אפשר היה לעשות, אך אין זמן כשלא עושים דבר. רק האנשים העסוקים הטרודים האלה, תמיד שעתם פנויה למבצעים חדשים. הם עובדים עשר שעות ומתעמלים שעה, קוראים ספרים רבי־עניין ושומעים סימפוניות של ברטוק, הולכים למספרה ולרופא־עיניים, נפגשים עם ידידים בבית־קפה, רואים הצגה, אוספים בולים, עונים על מכתבים ועוד יש להם זמן לחיות.
אבל לנו, לעצלנים, קשה לאין שיעור. ברגע שהתחלת להידרדר במדרון חוסר־המעש אין לך עוד זמן למאומה. בטלנות דורשת את האיש בשלמותו. כל תנועה מסובכת כל כך. שיחה בטלפון, רחיצת פנים, אכילת פרוסת לחם. כל אלת הם מבצעים הדורשים מאמץ שאינו עומד בשום יחס לתוצאה המושגת. עד שמרימים את הראש ומורידים את הרגל מהספה ומכניסים אותה לנעל־בית. בעצם, לא צריך נעל. לא כדאי לקום בכלל. אתה מחזיר את הראש על הכר. אחר־כך. מחר. פעם אחרת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.