רקע
פניה ברגשטיין
רִגְבֵי הַגָּלִיל
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: הקיבוץ המאוחד; 1976

 

א

שְׁחֹם־אַף וּשְׁחוֹר־לֶחִי הָיוּ שְׁנֵי רְגָבִים אַחִים בֵּין רִגְבֵי־הַגָּלִיל הָרַבִּים. דּוֹמִים הָיוּ זֶה לָזֶה בַּכֹּל – בִּפְנֵיהֶם, בְּדִבְרֵיהֶם, וְהָעִקָּר – בְּעַקְשָׁנוּתָם. כִּי עַל כֵּן עַקְשָׁנִים הָיוּ מֵאֵין כְּמוֹהֶם, וְלֹא כְּכָל מַעֲשֵׂי יֶתֶר הָרְגָבִים מַעֲשֵׂיהֶם. לִפְנֵי הַזְּרִיעָה, כְּשֶׁכָּל הַשָּׂדֶה הוֹלֵךְ וְנֶחֱרָשׁ תְּלָמִים־תְּלָמִים עַל־יְדֵי הַמַּחֲרֵשָׁה – נִשְׁאָרִים שְׁנֵי הָאַחִים הָרְגָבִים בִּלְתִּי־חֲרוּשִׁים. כִּי כָךְ הָחְלַט בֵּינֵיהֶם פַּעַם, שֶׁלֹּא לְהֵחָרֵשׁ כְּכָל הָרְגָבִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה.

כְּשֶׁאַךְ הָיוּ רוֹאִים אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה מִתְקָרֶבֶת מֵרָחוֹק, הָיָה שְּׁחֹם־אַף מַכְרִיז:

– הֵם בָּאִים!

הָיָה שְׁחוֹר־לֶחִי עוֹנֶה לוֹ:

– הֵאָחֵז בִּי חָזָק!

וְהָיוּ מִתְחַזְּקִים, מִתְהַדְּקִים, עַד כִּי הָיוּ פְּנֵיהֶם כִּפְנֵי הַסֶּלַע, וְהָיְתָה הַמַּחֲרֵשָׁה עֲמֵלָה וַעֲמֵלָה, וְהַפַּלָּח מֵאִיץ בְּפִרְדוֹתָיו וְזוֹעֵף – עַד שֶׁהָיָה נוֹטֶה וְעוֹבֵר מֵעֲלֵיהֶם הָלְאָה, וְסַכִּין הַמַּחֲרֵשָׁה הָיְתָה אַךְ שׂוֹרֶטֶת אֶת אַפָּם שֶׁל שְׁנֵי הָרְגָבִים וְהוֹלֶכֶת לְדַרְכָּהּ.

הָיָה כָּל הַשָּׂדֶה מִסָּבִיב חָרוּשׁ תְּלָמִים־תְּלָמִים, וּשְׁנֵי הָאַחִים שֶׁלְּיַד הַדֶּרֶךְ – כְּאִי קָטָן וְשׁוֹמֵם.

– שָׁלוֹם, שְׁחֹם־אַף! – קָרְאוּ לֹא פַעַם הַצִּפֳּרִים בְּצֵאתָן עִם סְתָו לָאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת, – הַלְוַאי וּבַשָּׁנָה הַבָּאָה תִּהְיֶה כְּבָר חָרוּשׁ!

– שָׁלוֹם, שְׁחוֹר־לֶחִי! – רָמְזָה לֹא פַּעַם הָאַרְנֶבֶת בְּדַלְגָהּ עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה. – הַלְוַאי, וּתְכֻסֶּה גַם יֶרֶק־שִׁבֳּלִים וְלֹא תִּהְיֶה עוֹד מְכֹעָר כָּל־כָּךְ וְקֵרֵחַ!

אַךְ שְׁנֵי הָרְגָבִים בְּשֶׁלָּהֶם. אֵינָם רוֹצִים לְוַתֵּר, אֵינָם רוֹצִים לְהֵחָרֵשׁ וּלְהַצְמִיחַ, וְלוּ גַם יִשָּׁאֲרוּ רֵיקִים וְקֵרְחִים עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.


 

ב

פַּעַם, בְּלֵיל־יָרֵחַ, כְּשֶׁכָּל הָרְגָבִים בַּשָּׂדוֹת הָיוּ שְׁקוּעִים בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה – הִתְעוֹרֵר שְׁחוֹר־לֶחִי מִשְּׁנָתוֹ. הוּא חָלַם זֶה עַתָּה חֲלוֹם יָפֶה: הֲמוֹן מַחֲרֵשׁוֹת עוֹבְרוֹת עַל יָדוֹ, רוֹצוֹת לַהֲזִיזוֹ, לְהָפְכוֹ – וְאֵינָן מַצְלִיחוֹת. הוּא נִלְחָם בִּגְבוּרָה, מִתְחַזֵּק בְּכָל כֹּחוֹתָיו… וַיִּיקַץ.

הֵעִיף שְׁחוֹר־לֶחִי מַבָּטוֹ עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה כָּל הָרְגָבִים יְשֵׁנִים אֶת שְׁנָתָם, גַּם הַשָּׁמַיִם יְשֵׁנִים וְהַכּוֹכָבִים נָמִים אַף הֵם. חוֹשֵׁב לוֹ שְׁחוֹר־לֶחִי: כָּל הָעוֹלָם יָשֵׁן וְרַק אֲנִי עֵר. רַק אֲנִי.

הִסְתַּכֵּל הָרֶגֶב עַל סְבִיבוֹתָיו בְּשִׂמְחָה וּבְסַקְרָנוּת. לִבּוֹ הָיָה טוֹב עָלָיו. הֵן לֹא יָבוֹאוּ עַתָּה לַחֲרֹשׁ, כִּי לַיְלָה. וַדַּאי יְשֵׁנִים בְּנֵי־הָאָדָם אַף הֵם עַל יְצוּעֵיהֶם.

אַךְ הִנֵּה רָאָה צֵל אָדָם עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה. אָדָם מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְלוֹ רוֹבֶה עֲלֵי שֶׁכֶם, וְיָד רַק אַחַת. הוֹלֵךְ לוֹ הַגִּדֵּם עַל־פְּנֵי הַשָּׂדוֹת וּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ.

עָשָׂה הָרֶגֶב אָזְנוֹ כַּאֲפַרְכֶּסֶת וַיַּקְשֵׁב רַב קֶשֶׁב. עַתָּה עָבַר הַגִּדֵּם עַל־יָדוֹ, עָמַד סָמוּךְ לוֹ לָנוּחַ מְעַט וְסָח בְּלַחַשׁ:

– עַל כָּל שַׁעַל נָגֵן, עַל כָּל רֶגֶב פּוֹרֶה. לֹא נִמְסֹר, לֹא נִסּוֹג. נַחֲרֹשׁ וְנִשְׁמֹר, נִזְרַע וְנִנְטֹר, נִקְצֹר וְנָגֵן. כָּל רֶגֶב. כָּל רֶגֶב.

שְׁחוֹר־לֶחִי הִקְשִׁיב לְדִבְרֵי הָאִישׁ נָבוֹךְ וְנִפְעָם:

– כָּל רֶגֶב? הַאֻמְנָם? וְגַם אֲנִי, וְגַם אָחִי? – וַיִּשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ.

וְהָאִישׁ יָשַׁב בִּקְצֵה הַדֶּרֶךְ וְהִשְׁעִין אֶת יָדוֹ הָעֲיֵפָה עַל שְׁנֵי הָרְגָבִים וַיְהִי מַגָּעוֹ כִּלְטִיפָה, כְּבִרְכַּת אָב לִילָדָיו הַקְּטַנִּים.

וַיַּעֲצֹם אֶת עֵינָיו שְׁחוֹר־לֶחִי, וַיִּישַׁן וְיַד הַגִּדֵּם עַל לֶחְיוֹ. וְהַפַּעַם חָלַם חֲלוֹמוֹת אֲחֵרִים, הוּא כֻּלּוֹ מְכֻסֶּה שִׁבֳּלִים יְרֻקּוֹת וּזְקוּפוֹת. הוּא וְאָחִיו שְׁחֹם־אַף.


 

ג

בַּבֹּקֶר הֵקִיץ שְׁחוֹר־לֶחִי עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, לִפְנֵי כָּל הָרְגָבִים. וַיָּעֶר חֶרֶשׁ אֶת אָחִיו וַיְּסַפֵּר לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹתָיו וְאֶת אֲשֶׁר דִּבֵּר אֶמֶשׁ הָאִישׁ הַגִּדֵּם.

– הֲתִשְׁמַע, שְׁחֹם־אַף, – כָּל רֶגֶב!

– הַאֻמְנָם כָּךְ דִּבֵּר הָאִישׁ?

– כֵּן. הוּא אָמַר: כָּל רֶגֶב נַחֲרֹשׁ וְנִשְׁמֹר, נִזְרַע וְנִנְטֹר, נִקְצֹר וְנָגֵן.

– כָּךְ? – לָחַשׁ שְׁחֹם־אַף, – מַשְׁמַע שֶׁקֹּדֶם צָרִיךְ לַחֲרֹשׁ וְאַחַר־כָּךְ גַּם לִשְׁמֹר… לִזְרֹעַ וְלִנְטֹר… וּמַה יִּהְיֶה עָלֵינוּ, אָחִי שְׁחוֹר־לֶחִי?

– כֵּן, מַה יִּהְיֶה עָלֵינוּ, כִּי הֲלֹא אֲנַחְנוּ…

– אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהֵחָרֵשׁ כְּמוֹ כָּל הָרְגָבִים, אָחִי.

– אֲבָל אִם זֶה יִכְאַב?

– ש–ש–שֶׁקֶט! הָרְגָבִים מִתְעוֹרְרִים, הַס!

הַבֹּקֶר אוֹר. הָרְגָבִים הֵקִיצוּ וְהִתְחִילוּ בְּשִׂיחָתָם. זֶה מוֹנֶה אֶת הַגַּרְעִינִים שֶׁנִּטְמְנוּ בּוֹ לִפְנֵי שָׁנָה, זֶה זוֹכֵר אֶת הַשִּׁבֳּלִים שֶׁעָלוּ בּוֹ לִפְנֵי שְׁנָתַיִם, וְאַךְ שְׁנֵי הָרְגָבִים מַחֲרִישִׁים, רוֹמְזִים זֶה לָזֶה בִּדְמָמָה.

וְהִנֵּה נִרְאָה בְּמִפְנֶה הַדֶּרֶךְ זוּג פְּרָדוֹת רְתוּמוֹת בְּמַחֲרֵשָׁה וְאָדָם גָּבֹהַּ, זָקוּף, אַךְ גִּדֵּם הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶן.

– חוֹרֵשׁ גִּדֵּם? פַּלָּח גִּדֵּם? – שָׁאַל אַחַד הָרְגָבִים הַסְּמוּכִים אֶל שְׁחוֹר־לֶחִי, – טֶרֶם רְאִינוּהוּ עוֹד בְּחֶלְקָתֵנוּ. כֵּיצַד יַחֲרֹשׁ?

– וּרְאוּ־נָא, – הוֹסִיף רֶגֶב אַחֵר, – הוּא מְכַוֵּן אֶת הַפְּרָדוֹת בְּדִיּוּק אֶל שְׁנֵי הָאַחִים הָאֵלֶּה שֶׁשּׁוּם פַּלָּח עוֹד לֹא חֲרָשָׁם.

– וַדַּאי אוֹהֵב הוּא סֵדֶר וְקַו־תֶּלֶם יָשָׁר – נַעֲנוּ רְגָבִים אֲחֵרִים, – אַךְ הַפַּעַם יֻכְרַח לְוַתֵּר.

כָּךְ דִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם הָרְגָבִים בַּשָּׂדֶה וְהִתְלַחֲשׁוּ בַּלָּאט. וְרַק שְׁחֹם־אַף וּשְׁחוֹר־לֶחִי לֹא עָנוּ דָבָר.

וְיַד הַגִּדֵּם אָמְנָם כִּוְּנָה אֶת הַפְּרָדוֹת אֶל הָעֵבֶר הַהוּא, מְקוֹם שָׁם שָׁכְנוּ הַשְּׁנַיִם. הַפְּרָדוֹת נִסּוּ כְּרָגִיל לִנְטוֹת הַצִּדָּה, אַךְ הַיָּד הָאוֹחֶזֶת בַּמּוֹשְׁכוֹת הָיְתָה תַּקִּיפָה וְהַבְּהֵמוֹת הִמְשִׁיכוּ אֶת דַּרְכָּן. לְרֶגַע קָט הִתְעַכְּבָה סַכִּין הַמַּחֲרֵשָׁה לְפָנַי שְׁנֵי הָרְגָבִים כִּמְהַסֶּסֶת. אַךְ כָּאן קָרָה דָּבָר מוּזָר, בִּלְתִּי־רָגִיל. שְׁנֵי הָרְגָבִים קָרְצוּ זֶה לָזֶה, דָחֲפוּ זֶה אֶת זֶה, וּבִקְפִיצָה נוֹעָזָה קָפְצוּ עַל גַּבֵּי סַכִּין הַמַּחֲרֵשָׁה וְהִתְהַפְּכוּ בְּעַצְמָם.

– זֶה לֹא כָּאַב כְּלָל! – לָחַשׁ שְׁחוֹר־לֶחִי.

– זֶה הָיָה קַל מְאֹד, – חִיֵּךְ שְׁחֹם־אַף.

– הָעַקְשָׁנִים זָזוּ, הָעַקְשָׁנִים נֶחְרְשׁוּ,

הָעַקְשָׁנִים הַכְּבֵדִים קָפְצוּ וְעָלוּ בְּעַצְמָם! – הִתְפַּלְּאוּ כָּל רִגְבֵי הַשָּׂדֶה.

– אַחִים רְגָבִים, – פָּנָה אַחַד הָרְגָבִים אֶל שְׁכֵנָיו – הַאֻמְנָם יְכַבַּד מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ שְׁנֵי אֵלֶּה? וְהֵן אָנוּ זְרִיזִים מֵהֶם שִׁבְעָתַיִם!

– שִׁבְעָתַיִם, שִׁבְעָתַיִם… – הָמְתָה הָרוּחַ הַקַּלָּה וְנָשְׁבָה מֵרֶגֶב אֶל רֶגֶב לְאֹרֶךְ הַשָּׂדֶה וְרָחְבּוֹ וַתִּשָּׂא אֶת תְּשׁוּבַת הַהַסְכָּמָה לַדְּבָרִים כְּמוֹ הֵד.

הִמְשִׁיכוּ הַבְּהֵמוֹת אֶת דַּרְכָּן לְאֹרֶךְ הַתְּלָמִים וְהִנֵּה כָּל הָרְגָבִים בַּשָּׂדֶה קוֹפְצִים וְעוֹלִים עַל סַכִּין הַמַּחֲרֵשָׁה, מִתְהַפְּכִים וְנָחִים וּפְנֵיהֶם אֶל הַשֶּׁמֶשׁ.

בְּאוֹתוֹ יוֹם נֶחְרְשָׁה חֶלְקַת שָׂדֶה גְדוֹלָה־גְדוֹלָה, וְיַד הַגִּדֵּם לֹא רָפְתָה.


 

ד

עָבְרוּ חֳדָשִׁים אֲחָדִים. כָּל הַשָּׂדֶה הָיָה מְכֻסֶּה שִׁבֳּלִים יְרֻקּוֹת וּזְקוּפוֹת. וְהָרוּחַ בָּהֶן מְשַׂחֶקֶת, מַכָּה גַלִּים־גַּלִּים. וּשְׁנֵי הָרְגָבִים הָאַחִים מְכֻסִּים שִׁבֳּלִים יְרֻקּוֹת בְּיוֹתֵר, זְקוּפוֹת וְגֵאוֹת.

וּבְאַחַד הַיָּמִים נִשְׁמְעוּ לְפֶתַע יְרִיּוֹת וְקוֹל צְעָקָה וְשׁוּב יְרִיּוֹת.

חָרְדוּ הַשִּׁבֳּלִים, זָקְפוּ רָאשֵׁיהֶן הַיְּרֻקִּים וְהִקְשִׁיבוּ, וְשַׁחוּ וְהִתְלַחֲשׁוּ בֵּינֵיהֶן, וְשָׁרְשֵׁיהֶן הָרַכִּים מָסְרוּ חֶרֶשׁ לָרְגָבִים אֶת פַּחְדָּם.

נָפְלָה אֵימָה גְדוֹלָה עַל כָּל הַשָּׂדֶה, וְאַחַת הַשִּׁבֳּלִים פָּתְחָה וְאָמְרָה:

– הֲתִשְׁמְעוּ? זֶה מִתְנַפְּלִים שׂוֹנְאִים לְהַשְׁמִידֵנוּ, לְרָמְסֵנוּ בְּטֶרֶם גָּדַלְנוּ.

– הָבָה וְנִבְרַח! – אָמְרָה שִׁבֹּלֶת אַחֶרֶת. – הַלְוַאי וְהָיָה בָּא רוּחַ חָזָק וְנוֹשֵׂא אוֹתָנוּ מִכָּאן הַרְחֵק, הַרְחֵק מִן הַגָּלִיל הַזֶּה, מֵהָרָיו. שָׁנִים לֹא עֻבְּדָה הָאֲדָמָה הַזֹּאת, קִלְלַת שִׁמָּמוֹן בָּהּ. הָבָה וְנַעַזְבֶנָּה וְלַגַּרְעִינִים בָּנֵינוּ נְצַוֶּה אַחֲרֵינוּ לְבַל יִטָּמְנוּ עוֹד בָּאֲדָמָה הַזֹּאת.

– הַסִּי, הַסִּי, – אָמַר שְׁחֹם־אַף בְּכַעַס, וְשִׁבֳּלָיו הַיְרֻקּוֹת לָחֲשׁוּ אַחֲרָיו. – הַס… הַס… – אַל נָא תְּדַבְּרִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הִשָּׁאֵר נִשָּׁאֵר כֻּלָּנוּ כָּאן. כִּי יָדַיִם נֶאֱמָנוֹת זְרָעוּנוּ. עוֹד תִּצְמַחְנָה וְתַגְדֵּלְנָה כֻּלְּכֶן, וְגַרְעִינֵיכֶן עוֹד יִטָּמְנוּ כָּאן, בְּאַדְמַת הַגָּלִיל, דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת וְיַצְמִיחוּ דָגָן לְתִפְאֶרֶת.

– לֹא, – אָמְרָה הַשִּׁבֹּלֶת. – הַקְשֵׁב לְקוֹל הַיְרִיּוֹת. הֵן גּוֹבְרוֹת וְהוֹלְכוֹת. יוֹם צָרָה הִגִּיעַ, וּמִי יִהְיֶה לָנוּ מָגֵן?

– מִי יָגֵן? – עָנָה שְׁחוֹר־לֶחִי. – יֵשׁ מִי שֶׁמֵּגֵן עָלֵינוּ. הוּא, הַגִּדֵּם, הִבְטִיחַ לִהְיוֹת לָנוּ מָגֵן. הֲתִשְׁמְעִי אֶת קוֹל הַיְרִיּוֹת? זֶה הוּא נִלְחָם, לְמַעַן כֻּלָּנוּ, לְמַעַן הַשָּׂדֶה כֻּלּוֹ. לְמַעַן כָּל רֶגֶב, כָּל שִׁבֹּלֶת, כָּל גַּרְעִין. הַאֻמְנָם תֹּאמֵרְנָה לִבְרֹחַ, שִׁבֳּלִים יְרֻקּוֹת? וּלְאַחַר הַקְּרָב יָשׁוּב הַגִּבּוֹר הַגִּדֵּם וְיִמְצָא אֶת שָׂדֵהוּ עָזוּב, רֵיק?

הֶחֱרִישׁוּ הַשִּׁבֳּלִים, הִקְשִׁיבוּ מְבֻיָּשׁוֹת וְהֵנִיעוּ חֶרֶשׁ רָאשֵׁיהֶן לְאוֹת הַסְכָּמָה.

– הַאִם לֹא צָדַק אָחִי? – שָׁאַל שְׁחֹם־אַף.

וְרוּחַ רָחֲשָׁה בֵּין הַשִּׁבֳּלִים וְכֻלָּן עָנוּ חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ:

– צָדַק גַּם צָדַק, כָּאן נִשָּׁאֵר. כָּאן מְקוֹמֵנוּ.

צְפוּפוֹת וּדְבוּקוֹת הִקְשִׁיבוּ הַשִּׁבֳּלִים בְּרֶטֶט לַיְרִיּוֹת, וְדִבְרֵי שְׁחֹם־אַף וּשְׁחוֹר־לֶחִי מְלַחֲשִׁים בֵּינֵיהֶם וְרוֹעֲפִים תַּנְחוּמִים. סִפּוּרֵי אַגָּדוֹת נִפְלָאוֹת סִפְּרוּ לָהֶן שְׁנֵי הָאַחִים הָרְגָבִים, עַל קָמַת־זָהָב גְּבוֹהָה, עַל שִׂמְחַת קְצִירִים וְשִׁירַת גְּרָנוֹת. הִקְשִׁיבוּ הַשִּׁבֳּלִים וְנִרְדְּמוּ מְחַיְּכוֹת וְרוֹגְעוֹת.

וְרַק שְׁחוֹר־לֶחִי וְשְׁחֹם־אַף הָיוּ עֵרִים כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה. אַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁדָּמְמוּ הַיְרִיּוֹת וְהָעָבְרוּ בַּאֲפֵלַת הַלַּיִל גּוּפוֹת הַפְּצוּעִים עַל גַּבֵּי הָאֲלֻנְקוֹת, וּבֵינֵיהֶם הַגִּדֵּם – הִקְשִׁיבוּ שְׁנֵי הָאַחִים רַב קֶשֶׁב: הֵם יָדְעוּ: הוּא לֹא נָסוֹג. הוּא הֵגֵן. עַד הַסּוֹף.

אֶל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֶל עֵבֶר שָׂדֵהוּ הַשָּׁלֵו וְהַפּוֹרֵחַ, נָשַׁם הַגִּדֵּם אֶת נְשִׁימָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה, וְטִפּוֹת דָּמוֹ נִסְפְּגוּ בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ.

וּשְׁתֵּי טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת וְחַמּוֹת מִדָּמוֹ יָרְדוּ עַל שְׁנֵי הָרְגָבִים. מֵאָז מַצְמִיחִים הֵם שָׁנָה־שָׁנָה פְּרָגִים אֲדֻמִּים גְּדוֹלִים וְלוֹהֲטִים. שָׁנָה־שָׁנָה קוֹטְפִים יְלָדִים אֶת הַפְּרָחִים הַיָּפִים וּמַנִּיחִים אוֹתָם עַל קִבְרוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַגִּדֵּם וַחֲבֵרָיו, מַתְּנָתָם וְתוֹדָתָם שֶׁל שְׁחֹם־אַף וּשְׁחוֹר־לֶחִי.

המלצות קוראים
תגיות