א    🔗

אַבָּא שֶׁל רָנִי גִּבּוֹר. אַבָּא שֶׁל רָנִי לוֹחֵם בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְזֶה מִכְּבָר לֹא הָיָה בַּבַּיִת. וּלְיוֹם הַהֻלֶּדֶת בִּקֵּשׁ רָנִי מֵאִמָּא רַק דָּבָר אֶחָד, רַק מַתָּנָה אַחַת: מִצְנָח. מִצְנָח קָטָן מִמֶּשִׁי לָבָן.

שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִמָּא:

– לָמָּה לְךָ מִצְנָח, בְּנִי?

– רוֹצֶה אֲנִי לְבַקֵּר אֶת אַבָּא. אִם יִהְיֶה לִי מִצְנָח, אוּכַל לָרֶדֶת אֵלָיו אֲפִלּוּ בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם. תַּעֲשִׂי לִי מִצְנָח. כֵּן?

אָמְרָה אִמָּא:

– וְאֵיפֹה אֶקַּח מֶשִׁי לְמִצְנָח? אוּלַי אָכִין לְךָ מַתָּנָה אַחֶרֶת? מַתָּנָה יָפָה, וְגַם סֻכָּרִיּוֹת תְּקַבֵּל וְגַם שׁוֹקוֹלָדָה.

בָּכָה רָנִי בִּדְמָעוֹת גְּדוֹלוֹת, בָּכָה מְאֹד:

– אַל תִּקְנִי לִי אַף פַּעַם שׁוּם מַתָּנָה, וְלֹא סֻכָּרִיָּה, וְלֹא שׁוֹקוֹלָדָה, וְרַק תַּעֲשִׂי לִי מִצְנָח. כִּי רַק מִצְנָח אֲנִי רוֹצֶה וְלֹא שׁוּם דָּבָר אַחֵר.

– טוֹב, יַלְדִּי, – אָמְרָה אִמָּא, – אַל תִּבְכֶּה. אֲנִי אַשִּׂיג לְךָ מֶשִׁי לָבָן לְמִצְנָח קָטָן.

מָחָה רָנִי אֶת דִּמְעוֹתָיו, וְאִמָּא הָלְכָה מִיָּד אֶל הַחֶנְוָנִי לִקְנוֹת אֶת הַמֶּשִׁי.

– שָׁלוֹם לְךָ, שְׁכֵנִי, שָׁלוֹם לְךָ הַחֶנְוָנִי. אָנָּא, מְכֹר לִי מֶשִׁי לָבָן לְמִצְנָח קָטָן, לִבְנִי רָנִי, לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת.

אָמַר הַחֶנְוָנִי:

– מִצְטַעֵר מְאֹד. אֵין לִי מֶשִׁי לָבָן חָזָק כָּל־כָּךְ שֶׁיַּתְאִים לְמִצְנָח. תֵּלְכִי לָרְחוֹב הַשֵּׁנִי, שָׁם גָּרָה אֲחוֹתִי הַחֶנְוָנִית, גְּבֶרֶת מַרְגָּלִית, אוּלַי יֵשׁ לָהּ מֶשִׁי לָבָן לְמִצְנָח קָטָן.

הָלְכָה הָאֵם אֶל הָרְחוֹב הַשֵּׁנִי וּמָצְאָה אֶת הַחֲנוּת שֶׁל גְּבֶרֶת מַרְגָּלִית. וְהַגְּבֶרֶת מַרְגָּלִית זְקֵנָה, וְהַגְּבֶרֶת מַרְגָּלִית שְׁמֵנָה, וּפָנֶיהָ הַרְחָבוֹת מְחַיְּכוֹת וְטוֹבוֹת.

– בֹּקֶר טוֹב לָךְ, הַחֶנְוָנִית, בֹּקֶר טוֹב לָךְ,

גְּבֶרֶת מַרְגָּלִית, אוּלַי יֵשׁ לָךְ מֶשִׁי לָבָן לְמִצְנָח קָטָן בִּשְׁבִיל רָנִי בְּנִי לְיוֹם־הַהֻלֶּדֶת?

חִפְּשָׂה הַחֶנְוָנִית בְּכָל הַמַּדָּפִים, בְּכָל הָאִצְטַבּוֹת וְלֹא מָצְאָה.

– מִצְטַעֶרֶת מְאֹד, אֵין לִי מֶשִׁי לָבָן חָזָק כָּל־כָּךְ, שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מִצְנָח.

אָמְרָה אִמָּא:

– חֲבָל מְאֹד־מְאֹד. אֵיךְ אָשׁוּב הַבַּיְתָה אֶל בְּנִי הַקָּטָן וְאֹמַר, כִּי אֵין לִי מֶשִׁי לָבָן? בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר יַגִּיעַ יוֹם־הַהֻלֶּדֶת שֶׁל רָנִי, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ מִצְנָח לָרֶדֶת אֶל אַבָּא שֶׁלּוֹ הַלּוֹחֵם בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם.

– חַכִּי רֶגַע! – קָרְאָה הַגְּבֶרֶת מַרְגָּלִית, – גַּם נֶכְדִּי נִיסָן לוֹחֵם בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְהוּא בְּוַדַּאי מַכִּיר אֶת אַבָּא שֶׁל רָנִי שֶׁלָּךְ. הִנֵּה אֲחַפֵּשׂ בַּאֲרוֹן בְּגָדַי, אוּלַי אֶמְצָא דְּבַר־מָה עָשׂוּי מֶשִׁי חָזָק וְלָבָן, שֶׁיִּהְיֶה מַתְאִים לְמִצְנָח קָטָן.

הָלְכָה הַחֶנְוָנִית וְהֵבִיאָה לָהּ גְּלִימָה רְחָבָה וַאֲרֻכָּה מִמֶּשִׁי לָבָן וְיָפֶה.

שָׁאֲלָה הָאֵם:

– הֲתִמְכְּרִי לִי אֶת הַגְּלִימָה הַזֹּאת? וְהַגִּידִי לִי בְּבַקָּשָׁה, גְּבֶרֶת מַרְגָּלִית, הַאִם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מִצְנָח מַמָּשׁ מִמֶּשִׁי מְשֻׁמָּשׁ?

עָנְתָה לָהּ הַחֶנְוָנִית הַזְּקֵנָה, עָנְתָה וְאָמְרָה:

– הַגְּלִימָה הַזֹּאת אֵינָהּ לִמְכִירָה, אַךְ רוֹצָה אֲנִי לְתִתָּהּ מַתָּנָה לִבְנֵךְ רָנִי לְיוֹם־הַהֻלֶּדֶת. וְאַל תִּפְחֲדִי, הַמֶּשִׁי הַזֶּה אֵינוֹ מְשֻׁמָּשׁ, הַמֶּשִׁי הַזֶּה כָּמוֹהוּ כְּחָדָשׁ. וְכִי אֶתֵּן לָךְ מֶשִׁי יָשָׁן בִּשְׁבִיל בְּנֵךְ הַקָּטָן, אֲשֶׁר יָבִיא בִּרְכַּת שָׁלוֹם גַּם לְנֶכְדִּי נִיסָן?

– תּוֹדָה רַבָּה לָךְ, גְּבֶרֶת מַרְגָּלִית. בַּמֶּה אֶגְמֹל לָךְ עַל מַתְּנָתְךָ הַיָּפָה?

– יָבוֹא־נָא בְּנֵךְ רָנִי אֵלַי לִפְנֵי צֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ, וְאֶשְׁלַח עַל־יָדָיו מִכְתָּב קָטָן לְנֶכְדִּי נִיסָן, וְהָיָה זֶה גְמוּלִי.

חָזְרָה הָאֵם הַבַּיְתָה וְהִתְקִינָה לְרָנִי מִצְנָח יָפֶה, מִצְנָח מַמָּשׁ, מִמֶּשִׁי חָדָשׁ.

שָׂמַח רָנִי בְּיוֹם־הֻלַּדְתּוֹ וְשָׂמְחָה אִמּוֹ מְאֹד־מְאֹד.

ב    🔗

יָשַׁב רָנִי לִפְנֵי הַבַּיִת וְחִכָּה. הִנֵּה יָבוֹא טַיָּס אַמִּיץ, טַיָּס זָרִיז וְיִקָּחֵנוּ אִתּוֹ אֶל אֲוִירוֹן מְהִיר־כְּנָפַיִם וְיוֹרִידֶנּוּ אֶל אַבָּא בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם. יָשַׁב רָנִי וְעָצַר כָּל בָּחוּר־חַיָּל שֶׁעָבַר, וְשָׁאַל אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת.

עָבַר בָּחוּר אַחֵד צָעִיר וְחָזָק. נִגָּשׁ רָנִי וְשָׁאַל:

– אַתָּה מְגֻיָּס?

– כֵּן.

– אַתָּה טַיָּס?

– לֹא. אֵינֶנִּי טַיָּס. אֲנִי תּוֹתְחָן! – וְהָלַךְ הָלְאָה.

וְשׁוּב עָבַר בָּחוּר. וְשׁוּב שָׁאַל רָנִי:

– אַתָּה מְגֻיָּס?

– כֵּן.

– אַתָּה טַיָּס?

– לֹא. אֵינֶנִּי טַיָּס. אֲנִי חַיָּל־טוּרַאי! – וְהָלַךְ הָלְאָה.

עַד שֶׁסּוֹף־סוֹף עָבַר בָּחוּר אֶחָד. קְצָת גָּבֹהַּ. קְצָת רָחָב. קְצָת עַלִּיז.

– אַתָּה מְגֻיָּס?

– כֵּן.

– אַתָּה טַיָּס?

– כֵּן.

– בָּאֱמֶת?

– בָּאֱמֶת.

– אָנָּא, הַטַּיָּס, קַח אוֹתִי בְּבַקָּשָׁה, קַח אוֹתִי אִתְּךָ לְהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם. יֵשׁ לִי מִצְנָח קָטָן לָבָן, מִצְנָח מַמָּשׁ, עָשׂוּי מֶשִׁי, כְּמוֹ חָדָשׁ. תִּקַּח אוֹתִי לְבִקּוּר אֶל אַבָּא שֶׁלִּי הַלּוֹחֵם בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם?

שָׁאַל הַבָּחוּר אֶת רָנִי שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת, וָרָנִי סִפֵּר לוֹ וְסִפֵּר, וְגַם אִמָּא בָּאָה וְסִפְּרָה וְהוֹסִיפָה.

חָשַׁב הַבָּחוּר מַחֲשָׁבוֹת. חָשַׁב וְחָשַׁב, חָשַׁב וְחָשַׁב וּלְבַסּוֹף אָמַר:

– טוֹב, רָנִי. אִם תִּהְיֶינָה לְךָ שְׁתֵּי יוֹנֵי־דֹאַר חֲכָמוֹת וְטוֹבוֹת, וְאִם בְּאַחַד הַבְּקָרִים תַּרְגִּישׁ, כִּי נוֹשֶׁבֶת רוּחַ צְפוֹנִית־מִזְרָחִית, תּוּכַל לְחַכּוֹת לִי פֹּה, עַל הַמִּגְרָשׁ הַזֶּה, עִם הַמִצְנָח וְהַיּוֹנִים. אָז אָבוֹא וְאֶקַּח אוֹתְךָ לְבִקּוּר אֶל אַבָּא שֶׁלְּךָ בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם.

כָּךְ אָמַר הַבָּחוּר וְנִפְרַד בְּשָׁלוֹם וְהָלַךְ.

שָׂמַח רָנִי מְאֹד, אַךְ מִיָּד הִתְחִיל לִדְאֹג: אֵיפֹה יִקַּח יוֹנֵי־דֹאַר טוֹבוֹת?

– אַל תִּדְאַג, בְּנִי, – אָמְרָה לוֹ אִמָּא, – יֵשׁ לְךָ מִצְנָח, מָצָאתָ לְךָ טַיָּס, וּבְוַדַּאי תִּהְיֶינָה לְךָ גַּם יוֹנִים. וְעַכְשָׁו קַח אֶת הָעוּגָה, שֶׁאַתָּה אוֹהֵב כָּל־כָּךְ, וּצֵא קְצָת לְשַׂחֵק עַל־יַד הַבַּיִת.

יָשַׁב רָנִי עַל־יַד הַבַּיִת וְהָעוּגָה בְּיָדוֹ. קָרַב אַנְקוֹר קָטָן אֶל הָעוּגָה וְנִקֵּר בָּהּ בְּמַקּוֹרוֹ.

אָמַר רָנִי:

– שָׁלוֹם, אַנְקוֹר! חֲבָל מְאֹד שֶׁאֵינְךָ יוֹנָה.

– תֵּן לִי עוֹד קְצָת לְנַקֵּר בְּעוּגָתְךָ הַמְּתוּקָה וְאֶשְׁלַח לְךָ יוֹנָה, – עָנָה הָאַנְקוֹר.

נָתַן לוֹ רָנִי לְנַקֵּר מֵעוּגָתוֹ דַי שָׂבְעוֹ, וּמִיָּד פָּרַשׂ הָאַנְקוֹר כְּנָפָיו וּבִמְקוֹמוֹ בָּאָה יוֹנָה לְבָנָה נֶחְמָדָה. הוֹשִׁיט לָהּ רָנִי אֶת הָעוּגָה. נִקְרָה בָּהּ הַיּוֹנָה פַּעַם וְנִקְרָה פַּעֲמַיִם. שָׁאַל אוֹתָהּ רָנִי:

– יוֹנָה לְבָנָה, יוֹנָה נֶחְמָדָה, אוּלַי מַכִּירָה אַתְּ יוֹנֵי־דֹאַר?

– וַדַּאי, – עָנְתָה הַיּוֹנָה, – יוֹנַת־הַדֹּאַר הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, יוֹנַת־הַדֹּאַר הַחֲכָמָה בְּיוֹתֵר הִיא דּוֹדָתִי הָאֲפוֹרָה. אֵין כָּמוֹהָ וּכְבִתָּהּ הַלְּבָנָה בֵּין כָּל הַיּוֹנִים בָּעוֹלָם.

נֶאֱנַח רָנִי:

– יוֹנָתִי תַּמָּתִי, יוֹנָתִי חֲבִיבָתִי, לוּ הָיוּ לִי שְׁתֵּי יוֹנִים חֲכָמוֹת כָּאֵלֶּה, לוּ הָיוּ לִי שְׁתֵּי יוֹנִים טוֹבוֹת כָּאֵלֶּה, הָיָה הַטַּיָּס וַדַּאי לוֹקֵחַ אוֹתִי לְבִקּוּר אֶל אַבָּא שֶׁלִּי בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם.

– אִם תִּתֵּן לִי עוֹד וְעוֹד לְנַקֵּר בְּעוּגָתְךָ הַמְּתוּקָה, אָבוֹא לְעֶזְרָתְךָ. מָחָר תָּבוֹא הֵנָּה דּוֹדָתִי עִם בִּתָּהּ וַאֲנִי אֲסַפֵּר לָהּ עָלֶיךָ, אוּלַי תַּסְכִּים לַעֲזֹר לְךָ?

נָתַן לָהּ רָנִי בְּשִׂמְחָה אֶת כָּל הָעוּגָה וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, אַךְ פָּקַח אֶת עֵינָיו – רְאֵה עַל תְּרִיס חַלּוֹנוֹ שְׁתֵּי יוֹנִים. אַחַת אֲפוֹרָה וְאַחַת לְבָנָה. שָׂמַח רָנִי וְיָדַע: אַךְ תְּנַשֵּׁב רוּחַ צְפוֹנִית־מִזְרָחִית וְיָבוֹא הַבָּחוּר הַטַּיָּס וְיִקָּחֶנּוּ אִתּוֹ בָּאֲוִירוֹן לְבִקּוּר אֶל אַבָּא בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם.

עָבַר יוֹם וְעָבְרוּ יוֹמַיִם וְעוֹד יָמִים, וְהָרוּחַ – פַּעַם צְפוֹנִית, פַּעַם דְּרוֹמִית, פַּעַם מִזְרָחִית וּפַעַם מַעֲרָבִית, וְרוּחַ צְפוֹנִית־מִזְרָחִית אֵינֶנָּהּ וְאֵינֶנָּהּ.

עָלָה רָנִי עַל הַגָּג, הִפְנָה פָּנָיו מוּל הָרוּחַ וּבִקֵּשׁ:

– רוּחַ שׁוֹטֶפֶת, רוּחַ עוֹבֶרֶת, אָנָּא הִתְחַלְּפִי וַהֲיִי אַחֶרֶת, הֲיִי רוּחַ צְפוֹנִית־מִזְרָחִית וְאָז אוּכַל לָטוּס מַהֵר אֶל אַבָּא שֶׁלִּי.

שָׁאֲלָה הָרוּחַ:

– הַאִם הַכֹּל אֶצְלְךָ מוּכָן לַדֶּרֶךְ?

עָנָה רָנִי:

– וַדַּאי! הַמִצְנָח מוּכָן, הַיּוֹנִים יֶשְׁנָן וְגַם אֲנִי כָּאן.

– וְשׁוּם דָּבָר לֹא שָׁכַחְתָּ?

– לֹא!

– חֲשֹׁב יָפֶה־יָפֶה, רָנִי, – אָמְרָה הָרוּחַ, אוּלַי תִּזָּכֵר?

חָשַׁב רָנִי וְחָשַׁב וּפִתְאֹם נִזְכַּר:

– בֶּאֱמֶת שָׁכַחְתִּי אֶת מִכְתַּב הַחֶנְוָנִית, אֶת הַמִּכְתָּב הַקָּטָן שֶׁל הַגְּבֶרֶת מַרְגָּלִית!

וּמִיָּד קָפַץ וְרָץ אֶל הַחֶנְוָנִית. נָתְנָה לוֹ הַגְּבֶרֶת מַרְגָּלִית אֶת הַמִּכְתָּב הַקָּטָן לְנֶכְדָּהּ נִיסָן וְלִוְּתָה אוֹתוֹ בִּבְרָכוֹת. מִהֵר רָנִי חֲזָרָה הַבַּיְתָה וְהַמִּכְתָּב הַקָּטָן בְּיָדוֹ. וּבַחוּץ נוֹשֶׁבֶת רוּחַ חֲזָקָה, קוֹטֶפֶת עָלִים, מְגַלְגֶּלֶת נְיָרוֹת.

– זְ־זְ־זְ – זִמְזְמָה הָרוּחַ. בְּקוֹל חָזָק מְאֹד נִהֲמָה הָרוּחַ וְקָרְעָה כּוֹבָעִים מֵרָאשֵׁי אֲנָשִׁים וְהִבְרִיחָה יְלָדִים קְטַנִּים אֶל הַבָּתִּים. וְרַק רָנִי הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ הַבַּיְתָה, וְהַמִּכְתָּב בְּיָדוֹ וְלֹא אִכְפַּת לוֹ, וְהוּא שָׂמֵחַ מְאֹד.

כִּי הִנֵּה קָרָא אִישׁ אֶחָד:

– הָרוּחַ מִסְתּוֹבֶבֶת!

וְעָנָה לוֹ הַשֵּׁנִי:

– הָרוּחַ מִתְחַלֶּפֶת!

שָׂמַח רָנִי מְאֹד לְנַהֲמַת הָרוּחַ וּלְזִמְזוּמָהּ הָרָם, וּכְשֶּׁקָּרֵב אֶל הַבַּיִת שָׁקְטָה הָרוּחַ, וְהַיּוֹנָה הָאֲפוֹרָה יָצְאָה לִקְרָאתוֹ בִּבְשׂוֹרָה:

– הָרוּחַ הִתְחַלְּפָה, רוּחַ צְפוֹנִית־מִזְרָחִית הִגִּיעָה!

וְהַיּוֹנָה הַלְּבָנָה בָּאָה בְּעִקְּבוֹתֶיהָ:

– הִזְדָּרֵז, רָנִי, הָאֲוִירוֹן כְּבָר כָּאן, עַל הַמִּגְרָשׁ!

וְאִמָּא יָצְאָה מִן הַבַּיִת וְהַגִּישָׁה לוֹ אֶת הַמִּצְנָח.

– אוּצָה בְּנִי, הִנֵּה מְחַכִּים לְךָ.

טָמַן רָנִי אֶת הַמִּכְתָּב הַקָּטָן, לָקַח אֶת הַמִּצְנָח הַלָּבָן, הַיּוֹנִים הַשְּׁתַּיִם עָמְדוּ עַל כְּתֵפָיו, וּפָנוּ כֻּלָּם אֶל עֵבֶר הַמִּגְרָשׁ, וְשָׁם חִכָּה הָאֲוִירוֹן, וְהַבָּחוּר הַטַּיָּס נִפְנֵף בְּיָדוֹ כְּרוֹמֵז: מַהֵר, רָנִי, מַהֵר!

– שָׁלוֹם, שָׁלוֹם!

נִכְנַס רָנִי בִּקְפִיצָה לָאֲוִירוֹן, וּמִיָּד: זְ־זְ־זְ, זְ־זְ־זְ, חֵת וּשְׁתַּיִם, חֵת וּשְׁתַּיִם, אֲוִירוֹן מְהִיר־כְּנָפַיִם מִתְרוֹמֵם אֶל רוּם־שָׁמַיִם. בְּפֶתַח הָאֲוִירוֹן צוֹפָה הַיּוֹנָה הַלְּבָנָה, וְעַל כְּתֵפוֹ שֶׁל רָנִי הַיּוֹנָה הָאֲפוֹרָה. וְהַיּוֹנָה הָאֲפוֹרָה מַסְבִּירָה לוֹ כָּל דָּבָר וְדָבָר, כִּי הַטַּיָּס אָמַר, הִזְהִיר וְחָזַר: לֹא לְדַבֵּר, רָנִי, וְלֹא לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת, וְרַק לְמַלֵּא אַחַר הַפְּקֻדּוֹת. אַךְ עִם הַיּוֹנָה יָכוֹל רָנִי לְשׂוֹחֵחַ כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ. טָסִים וְטָסִים בַּמְּרוֹמִים הַכְּחֻלִּים, מֵעַל לִבְקָעוֹת וְהָרִים. וּפִתְאֹם – זְנִיק־זְנוֹק! קָפַץ הָאֲוִירוֹן וְעָלָה גָּבֹהַּ־גָּבֹהַּ, מֵעַל לָעֲנָנִים.

– לָמָּה? – שָׁאַל רָנִי.

– כִּי לְמַטָּה יוֹרֶה הָאוֹיֵב וְרוֹצֶה לְהַפִּיל אוֹתָנוּ, – הִסְבִּירָה הַיּוֹנָה.

– הֵם לֹא יַצְלִיחוּ, – בָּטוּחַ רָנִי.

– וַדַּאי שֶׁלֹּא! – אָמְרָה הַיּוֹנָה.

וְהַבָּחוּר הַטַּיָּס רַק קָרַץ בְּעֵינוֹ וְחִיֵּךְ. טָסִים וְטָסִים וְשׁוּב יָרְדוּ יוֹתֵר נָמוֹךְ, יוֹתֵר נָמוֹךְ וְעוֹד יוֹתֵר נָמוֹךְ.

– אֲנַחְנוּ כְּבָר מֵעַל לְהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם, – הוֹדִיעָה הַיּוֹנָה הָאֲפוֹרָה. וּבוֹ־בָּרֶגַע נִתְּרָה הַיּוֹנָה הַלְּבָנָה וְעָפָה־טָסָה לְמַטָּה־לְמַטָּה.

– הוֹי, לְאָן זֶה? – הִשְׁתּוֹמֵם רָנִי.

– אֶל הַבַּחוּרִים, הַלּוֹחֲמִים בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם, לְהוֹדִיעַ עַל בּוֹאֵנוּ.

– וְגַם לְאַבָּא שֶׁלִּי?

– וַדַּאי, רָנִי.

– וְגַם לְנִיסָן?

– כְּמוּבָן. וְעַכְשָׁו הִתְכּוֹנֵן, רָנִי, עָלֵינוּ לָרֶדֶת.

צְנִיחַ־צְנַח, אֵיזֶה יֹפִי מִצְנָח! וּכְבָר עוֹמְדוֹת רַגְלֵי רָנִי עַל אַחַד הֶהָרִים. וְשָׁם מְחַכֶּה לוֹ אַבָּא בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת. וְכָל הַבַּחוּרִים מִסָּבִיב מְחַכִּים וּשְׂמֵחִים גַּם הֵם. וְכָאן גַּם הַתּוֹתְחָן, וְכָאן גַּם הַצַּלָּף וְהַטּוּרַאי – כֻּלָּם הִכִּירוּ אֶת רָנִי וְכֻלָּם שָׂמְחוּ בּוֹ, וּבְיִחוּד שָׂמַח נִיסָן, כִּי קִבֵּל מִסָּבְתָא מִכְתָּב קָטָן.

וָרָנִי נָשַׁק לְאַבָּא הַרְבֵּה נְשִׁיקוֹת וְסִפֵּר עַל אִמָּא וְעַל כָּל הַחֲדָשׁוֹת. וּמִיָּד רָצָה לִרְאוֹת בְּבַת־אַחַת אֶת הַכֹּל: אֵיפֹה הָאוֹיֵב, וְאֵיךְ יוֹרִים וְאֵיךְ לוֹחֲמִים.

קְרָא אַבָּא בִּשְׁמוֹת כָּל הַגְּבָעוֹת וְהֶהָרִים וְהִצְבִּיעַ עַל כָּל הַמִּשְׁלָטִים מִסָּבִיב, עַל הַמִּשְׁלָטִים שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל הָאוֹיֵב. וְהִסְבִּיר לוֹ מֵאֵיזֶה צַד הִתְקִיפוּ הַבַּחוּרִים וְאֵיךְ כָּבְשׁוּ, וְאֵיךְ נָסוֹג הָאוֹיֵב וּמַדּוּעַ עַכְשָׁו שָׁקֵט יוֹתֵר וְאֶפְשָׁר קְצָת־קְצָת לְשׂוֹחֵחַ, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה.

הִסְתַּכֵּל רָנִי בַּכֹּל יָפֶה־יָפֶה. הַבָּחוּר הַתּוֹתְחָן הֶרְאָה לוֹ אֵיךְ יוֹרֶה הַתּוֹתָח וְעוֹשֶׂה: תַּח־תַּח. וְהַבָּחוּר הַצַּלָּף הֶרְאָה אֵיךְ יוֹרִים הַכַּדּוּרִים צְלִיף־צְלוֹף. וְנִיסָן הִשְׁמִיעַ טְפַח־טְפַח בַּמַּרְגֵּמָה, וְהַחַיָּל הַטּוּרַאי סִפֵּר לוֹ עַל יֶתֶר כְּלֵי־הַמִּלְחָמָה.

עַד שֶׁבָּאָה הַיּוֹנָה הָאֲפוֹרָה וְקָרְאָה:

– דַּי, רָנִי, אֱמֹר “שָׁלוֹם!” פְּקֻדָּה לַחֲזֹר.

נִפְרְדוּ מַהֵר־מַהֵר. אַבָּא וְהַבַּחוּרִים פָּנוּ שׁוּב אֶל כְּלֵי־הַמִּלְחָמָה, וְרָנִי שָׁמַע אֵיךְ בְּבַת־אַחַת יָרוּ הַתּוֹתָחִים תַּח־תַּח, וְהַמַּרְגֵּמוֹת עָנוּ טְפַח־טְפַח, וְהָרוֹבִים הִצְלִיפוּ צְלִיף־צְלוֹף, וְכָל כְּלֵי־הַמִּלְחָמָה רָעֲמוּ בְּקוֹל גָּדוֹל כָּל כָּךְ עַד שֶׁכָּאֲבוּ לוֹ הָאָזְנַיִם. וּבְכָל זֹאת רָצָה רָנִי לַעֲמֹד עוֹד קְצָת, אַךְ הַיּוֹנָה אָמְרָה:

– מַהֵר, רָנִי, אֵין פְּנַאי, עָלֵינוּ לַחֲזֹר לָאֲוִירוֹן. פְּקֻדָּה הִיא פְּקֻדָּה!

הוֹלִיכָה אוֹתוֹ הַיּוֹנָה בִּשְׁבִילִים צָרִים אֶל בִּקְעָה חֲבוּיָה וְשָׁם רָאָה אֶת הָאֲוִירוֹן, וְהַטַּיָּס וְהַיּוֹנָה מְחַכִּים עַל־יָדוֹ.

– זְ־זְ־זְ, – נִזְדַּמְזֵם הָאֲוִירוֹן וְחֵת־שְׁתַּיִם הִתְרוֹמֵם מְהִיר־כְּנָפַיִם אֶל מְרוֹם־שָׁמַיִם. וְשׁוּב טָסִים מֵעָל. וְשׁוּב זְנִיק־זְנֹק אֶל בֵּין הָעֲנָנִים. עַד שֶׁשָּׁבוּ וְהִנְמִיכוּ טוּס. הִנְמִיכוּ וְהִנְמִיכוּ הָלוֹךְ וְהַנְמֵךְ.

– עוֹד מְעַט וְתִהְיֶה בַּבַּיִת, – אָמְרָה הַיּוֹנָה הָאֲפוֹרָה, וּמִיָּד יָצְאָה הַיּוֹנָה הַלְּבָנָה וְהִפְלִיגָה לָהּ.

– לְאָן? – שָׁאַל רָנִי, – לְהוֹדִיעַ לְאִמָּא?

– וַדַּאי!

– וְגַם לַגְּבֶרֶת מַרְגָּלִית, לְסָבְתָא שֶׁל נִיסָן?

– כְּמוּבָן!

– וְהִנֵּה – צְנִיחַ־צְנַח – וְרָנִי יָרַד יָשָׁר אֶל זְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל אִמָּא.

וְאָז פָּנוּ שְׁתֵּי הַיּוֹנִים יָמִינָה וְהָאֲוִירוֹן פָּנָה לוֹ שְׂמֹאלָה וְנֶעֶלְמוּ בִּשְׁמֵי הַכְּחֹל.