(מתוך הפואמה בּית־אבּא)

ורַ׳ לִיטְמַן דָּפַק

עַל מִכְסֵה הַקֻּפְסָה וְנָטַל רִיחָה־טַבַּק

וְאָמַר בְּנִיחוּת, כְּדַרְכּוֹ הַשָּׁקֵט:

׳הוּא לֹא הֵבִין, וְהוּא גַם לֹא יָבִין עוֹלָם־וָעֶד.

כְּשֶׁנָּתַן סָבָא יִצְחָק לְיַעֲקֹב הַבְּרָכָה,

וְהַדּוֹד עֵשָׂו הָאָדֹם הִתְיַפַּח וּבָכָה

וְצָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה, עַד שֶׁהִרְעִיד

לְבָבוֹ שֶׁל יִצְחָק בְּרַחֲמִים עַל הַתַּכְשִׁיט,

שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ, מִסְכֵּן, עָוֶל וְאִי־צֶדֶק גָּדוֹל,

וּבֵרְכוֹ בְּחֵץ וָחֶרֶב וּבְפֶרֶק־הָעֹל –

הִתְלַהֵט בּוֹ הַדָּם הַפִּרְאִי וּמִיָּד

הוּא תָפַס אֶת הַחֶרֶב וְהַקֶּשֶׁת בַּיָּד

וְהָלַךְ לַשָּׂדֶה, מִתְנַשֵּׁם כַּחֲזִיר־יַעַר

מִמַּרְבִּית הָרְצִיחָה וּמֵרֹב חֲרוֹן־אַף;

שֶׁיִּגְוַע רַק אָבִיו וְיַעֲצֹם אֶת עֵינָיו –

יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹנוֹ עִם־יַעֲקֹב, זֶה הַתָּם!

וּבִשְׁמֹעַ רִבְקָה דְּבָרַָיו שֶׁל הֶחָם,

מֵרְרָה עַל־גּוֹרַל יַעֲקֹב בְּנָהּ הַנַּעַר:

הַבְּרָכוֹת שֶׁאָבִיךָ בֵּרַכְךָ הֵן לַשָׁוְא,

כָּל־זְמַן שֶׁהַחֶרֶב נְתוּנָה בְּיָד עֵשָׂו.

גּוֹרָלְךָ, בַּר־בִּטְנִי, לִהְיוֹת תָּמִיד נָע־וָנָד

עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה! וּכְשֶׁנָּטַל יַעֲקֹב מִיָּד

אֶת־הַתַּרְמִיל עַל־גַּבּוֹ, הִיא פָּרְצָה בִּבְכִיָּה

גְּדוֹלָה וּמָרָה: אֵיךְ קָרָה, אֵיךְ נִהְיָה,

יַקִּירִי־אֲהוּבִי, אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר?

הֵן אָבִיךָ בֵּרַכְךָ וְאוֹרֲרֶיךָ אָרַר

וְנָתַן לְךָ דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְטַל־שָׁמַיִם –

וּבְתוֹךְ בִּרְכָּתוֹ הַקְּלָלָה מְקֻפֶּלֶת!

בִּדְרָכִים רְחוֹקוֹת תְּכַתֵּת הָרַגְלַיִם

וְכַפְּךָ הָרַכָּה בְּכָל־אֶבֶן נִתְקֶלֶת,

שׁוֹתֶתֶת דָּם, וְאַתָּה מִתְחַבֵּא בִּמְעָרָה

מִכַּעְסוֹ שֶׁל עֵשָׂו, מֵחֲמָתוֹ הַנִּסְעָרָה.

וְאַיֵּה הַדָּגָן, וְאַיֵּה הַתִּירוֹשׁ?

אוֹי־אֲבוֹי לְאִמְּךָ, מַר לִי מַר כְּמוֹ רוֹשׁ,

כִּי חַרְבּוֹ שֶׁל עֵשָׂו בְּלִבִּי הִיא נִתְקַעַת,

וְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי הַשֵּׂג – הוֹי עַתָּה אֲנִי יוֹדַעַת –

לְהַשִּׂיג לֹא הִצְלַחְתִּי… רְאִיתִיךָ חִוֵּר

וְחַלָּשׁ וְרוֹפֵף וְכַצֵּל הָעוֹבֵר,

רַק יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד וְהוֹזֶה וְחוֹלֵם,

וְעֵשָׂו – הִלּוּכוֹ כְּפַטִּישׁ הַהוֹלֵם,

וּזְרוֹעוֹ כְּמוֹ־צוּר וְכַעְסוֹ כְּלַפִּיד.

הִפְחִידַנִי מְאֹד גּוֹרָלְךָ לֶעָתִיד

וּבִקַּשְׁתִּי לַעֲזֹר, לְשַׁנּוֹת, לְסַכֵּל –

וִיהִי בִדְרָכִים עֲקֻבּוֹת, בִּרְמִיָּה…

וְהִנֵּה בָּא הָעֹנֶשׁ! יְשָׁרִים דַּרְכֵי־אֵל,

וּכְבָר בַּ׳בָּרוּךְ׳ הָ׳אָרוּר׳ נִתְקַפֵּל…

וְעַתָּה, אֲהוּבִי, הִנָּצֵל, קַח וּבְרָח!

וְלַדֶּרֶךְ יָצָא יַעֲקֹב וְלָקַח

הַמַּקֵּל בְּיָדוֹ, הָיְתָה אֶבֶן לוֹ כָּר,

וְרָקִיעַ עֵירֹם אָהֳלוֹ בְּלֵיל קָר.

וְאוּלָם חֲלוֹמוֹ מֶה־עָשִׁיר, מַה־נֶּהְדָּר!

הַסֻּלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְאוּלָם הוּא מַגִּיעַ

בְּרֹאשׁוֹ הַשָּׁמַיְמָה, לַכּוֹכָב הַמַּגִּיהַּ,

וְעָלָיו מַלְאָכִים שְְׁקוּפִים וְקַלִּים,

הָעוֹלִים וְיוֹרְדִים וְחוֹזְרִים מִתְעַלִּים.

הוּא מַרְגִּישׁ מַגָּעָם וּבְלִבּוֹ נוֹשְׁקָם אַט,

בְּעֶדְנָה, בְּרַכּוּת, וְכִמְעַט, וְכִמְעַט –

לֹא וָלֹא, בֶּאֱמֶת! – הוּא אִתָּם מִתְרוֹמֵם

וְהוּא עָף בַּחֲלוֹמוֹ… וּלְהֵיכָן? – אֶל הָאֵם.

הִיא עוֹמֶדֶת לְיַד הַחַלּוֹן, כָּרָגִיל,

מִתְגַּעְגַּעַת עָלָיו. הוּא רוֹמֵז לָהּ בְּגִיל:

הֲרוֹאָה אַתְּ שָׁם, אִמָּא? אֲנִי עָף, אֲנִי עָף…

וְאִמּוֹ מַגְבִּיהָה אֶת־עֵינֶיהָ אֵלָיו

וּמִבְּעַד לַדְּמָעוֹת הִיא רוֹאָה: מַה גָּבוֹהַּ

עָף בְּנָהּ, מַמָּשׁ עַד לְכוֹכְבֵי שְׁמֵי־אֱלוֹהַּ.

וּבַת־רוּחַ קַלָּה, רֵיחָנִית וּנְעִימָה,

אֶת־קוֹלָהּ שֶׁל אִמּוֹ לוֹ לְמַעְלָה מְרִימָה…

הֲבוֹכָה הִיא עַכְשָׁו? כֵּן, בּוֹכָה, לֹא אַחֶרֶת…

הוֹי בְּנִי הַמְּבֹרָךְ־הַמְּקֻלָּל! – הִיא אוֹמֶרֶת.

– מִפְּנֵי מָה מְקֻלָּל? הֲרֵי כָּאן הָאֲוִיר

מְבֻשָּׂם וְכָחֹל וְהַכֹּל כָּאן מַזְהִיר…

וְאוּלָם הִיא בּוֹכָה עוֹד: צְרִיכַתְנִי, יַלְדִּי,

לְךָ כָּאן עַל־גַּבֵּי הָאֲדָמָה, עַל־יָדִי.

וְכֵן אַתָּה זָקוּק לִי רַק בְּכָאן, רַק בְּכָאן.

גַּם הַטַּל, הַתִּירוֹשׁ, הַמִִּשְׁמָן, הַדָּגָן –

הֵם כֻּלָּם־כֻּלָּם כָּאן! וְהַכֹּל לְעֵשַָׂו,

בִּשְׁבִילוֹ רַק הַכֹּל! וּלְךָ מָה, וּלְךָ מָה?

צַוָּארָהּ הַדָּקִיק מִשְׁתַּרְבֵּב לַמָּרוֹם

וּמַעֲלֶה לוֹ גִּעְגּוּעַ חָזָק לָאֲדָמָה…

הוּא נִרְעָד, מִתְעוֹרֵר מִן־הַחֲלוֹם הַכָּחֹל,

וְהִנֵּה – בֶּאֱמֶת, לְעֵשָׂו כֹּל וָכֹל.

וְהַדִּין עִם רִבְקָה. אוֹרוֹת־שַׁחַר וְרֻדִּים

מַפְצִיעִים בַּמִּזְרָח. עֶדְרֵי צֹאן וּבָקָר,

צְחֹרִים וּשְׁחֹרִים, אֲמֻצִּים וּבְרֻדִּים

מִתְפַּתְּלִים וְהוֹלְכִים לַמִּרְעֶה מִן הַכְּפָר.

אַחֲרֵיהֶם עַל־גַּבֵּי סוּס אַדִּיר – בֶּן־עֵשָׂו.

מִזְדַהֵב הָאָבָק, רֵיחַ־שַׁחַת וְחָלָב.

לְצִיצֵי הַשָּׂדֶה הַצְּהֻבִּים מְלַחֵשׁ

הָאָבִיב, וְאִם־כִּי הוּא אֵינוֹ מְפָרֵשׁ

דְּבָרָיו – בְּוַדַּאי הוּא אוֹמֵר שָׁם דְּבַר־מָה

הַמְחַיֶּה אֶת־הַנֶּפֶשׁ וּמְרַעְנֵן הַנְּשָׁמָה…

הֵם צָצִים לְעֵינֶיךָ, מַמָּשׁ עַיִן רוֹאָה!

וְשֶׁכֹּתֶרֶת־שֶׁל־פָּז הַמִּתְרוֹמֶמֶת גְּבוֹהָה

וְצוֹחֶקֶת אֵלֶיךָ מִגִּבְעוֹלָהּ הַדָּקִיק

הִיא עוֹלָם לְעַצְמוֹ וְחַיֶּיהָ עִמָּהּ –

לֹא קָשֶׁה זֹאת לִרְאוֹת! הִסְתַּכֵּל בָּהּ הֵיטֵב:

הַשִּׂמְחָה, הַגַּעְגּוּעַ, הַחִיּוּךְ, הַדִּמְעָה,

הַמְרַמְּזִים אֶל־הָעַיִן וּמְדַבְּרִים אֶל־הַלֵּב,

הֲצָרִיךְ עוֹד יוֹתֵר? לִי נִדְמֶה, זֶה מַסְפִּיק!

וְעַכְשָׁו כְּלוּם חִדּוּשׁ הוּא, שֶׁאוֹתָהּ עִם הַכַּד

עַל כְּתֵפָהּ, הָעֵשָׂוִית – מְהַלֶּכֶת בְּשִׁיר?

הֲרֵי לָהּ יֵשׁ הַכֹּל, רִבּוֹנִי, בִּמְלוֹא יָד!

וְיַעֲקֹב מִתְעוֹרֵר, עַל עֵינוֹ כַּף מַעֲבִיר:

הֵן הַדִּין עִם רִבְקָה. מַה־יֵּשׁ לוֹ? רַק תַּרְמִיל!

לֹא יוֹתֵר. אֶלָּא מָה – מִתְנַצְנֵץ לוֹ בַּלֵּיל

חֲלוֹמוֹ בְּרִבֲבוֹת נִיצוֹצוֹת, כְּמוֹ שְׁבִיל

הֶחָלָב עַל־הָרָקִיעַ הַכָּחֹל־הָאָפֵל…

וְאֶת הָאֹשֶׁר הַזֶּה, וְאֶת זֶה חֲלוֹם־הַפָּז,

זֹאת עֵשָׂו מֵעוֹלָם, מֵעוֹלָם לֹא – הַפְּטְשִׁיק!׳

וּמְסַיֵּם חַיִּים־דָּוִד: ׳מֵעוֹלָם לֹא הִשִּׂיג׳.

כִּי כָּזֶה הוּא דַרְכּוֹ שֶׁל רַ׳ לִיטְמַן מֵאָז

בְּסַפְּרוֹ כָּל־סִפּוּר: רִיחָה אַחַת מִלְּפָנָיו,

וּבַשְּׁנִיָּה – וְיָדְעוּ שֶׁהִגִּיעוּ דְבָרָיו

לְסוֹפָם. וְשִׁיֵּר מִלָּתַיִם תָּמִיד,

שֶׁהֻצְרַךְ הַשּׁוֹמֵעַ מֵעַצְמוֹ לְהַגִּיד.