רקע
חנניה ריכמן
צְחוֹק וָדֶמַע שֶׁל ״בּוֹהֶמָה״
xמוגש ברשות פרסום [?]
vעיון


כָּל אָמָּן – אִישׁ קְרָב וָמֶרִי

בִּשְׂדֵה־קֶטֶל…קָפֶטֶרִי.



 

מִכְתָּמִים עַל ״בּוֹהֶמָה״


*


אִם אֵין לָהּ כֶּסֶף בָּאַרְנָק –

יֵשׁ כֹּסֶף לַבּוֹהֶמָה;

וְאֵין פְּלִיאָה כִּי גַם בַּדְּחָק

גּוֹבֵר בָּהּ צְחוֹק עַל דֶּמַע.


*


אִישׁ לֹא יַצְלִיחַ לְאַרְגֵּן

בּוֹהֶמָה לְפִי סְכֶמָה:

רַק הַחֵרוּת ״לְהִתְבַּלְגֵּן״ –

הִיא סוֹד קִיּוּם בּוֹהֶמָה.


*


רֹב זְמַן אָמָּן אוֹבֵד לָרִיק

בְּתוֹךְ מְהוּמָתוֹ

וְאֵין יוֹדֵעַ גַּם צַדִּיק

אֶת נֶפֶשׁ ״בּוֹהֶמְתּוֹ״.


*


״בּוֹהֶמָה – בֵּית־מְשֻׁגָּעִים״ –

אָמַר לֵצָן בּוֹהֶמִי –

״אַךְ בְּלִי אוֹתָם ׳בִּלְתִּי־שְׁפוּיִים׳ –

הֲוָי־הַדּוֹר אַנֶמִי:

הֵם מוֹסִיפִים קְצָת חֹם־חַיִּים

לָאוֹר הָאַקַדֶמִי!״


*


אִישׁ עַל הַר נִרְאֶהנַנָּס,

בְּיִחוּד – עַל הַר פַּרְנַס.


*


שׁוּם פִּרְסוּם אֵינוֹ מַתְמִיד:

גַּם ״מַסְמֵר־עוֹנָה״ מַחְלִיד.


*


אַל תִּצְהַל כִּי חֲרוּזֶיךָ –

עַל שִׂפְתֵי בְּנוֹת־חֶמֶד, אֶחָא:

מֵאוֹתָן שִׂפְתֵי־הַחֵן

לֹא יָמוּשׁ שְׂפָתוֹן גַּם־כֵּן.


*


לְפַיְטָן אָמְרָה יוֹכֶבֶד:

״חֲרוּזִים אֲנִי אוֹהֶבֶת:

הֵם יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר

מְקַשְּׁטִים… אֶת הַצַּוָּאר״.


*


סָח לֵצָן: ״עַלְמַת־הַדּוֹר,

צַהֲלִי וָרֹנִּי:

יְחַבֵּר לָךְ שִׁיר־מִזְמוֹר

מֹחַ אֶלֶקְטְרוֹנִי


*


לְסַטִּירָה – טַעַם עַז,

מְפֻלְפָּל, מָלוּחַ.

אִישׁ־סַטִּירָה מְנֻמָּס

הוּא קִפּוֹד גָּלוּחַ


 

דָּבָר שֶׁל מַמָּשׁ


״רֵעִי, פִּרְסַמְתָּ שִׁיר חָדָשׁ!״ –

סָח לֵץ לְאִישׁ־בּוֹהֶמָה –

״אָכֵן, רָאִיתִי דְבַר־מַמָּשׁ

בְּתוֹךְ אוֹתָהּ פּוֹאֶמָה!״

– ״מָה הַדָּבָר?״ – הֵחֵל לִדְרוֹשׁ

הָאִישׁ בְּקֹצֶר־רוּחַ.

עָנָה הַלֵּץ בְּכֹבֶד־רֹאשׁ:

״עָטְפוּ בָּהּ דָּג מָלוּחַ


 

עַל עֵטִים וְעֵיטִים


״מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין גַּן־חַיּוֹת

לְבֵין פַּרְדֵּס־שִׁירָה?״ –

שָׁאַל לֵצָן – וּבְלִי שְׁהִיּוֹת

הֵשִׁיב בְּהַסְבָּרָה:

״כָּאן – גַּם פְּרָסִים* וְגַם עֵיטִים

מָצָאנוּ לְמַכְבִּיר;

וְכָאן – רַבִּים הֵם רַק עֵטִים;

פְּרָסִים – דָּבָר נָדִיר.

לָכֵן עַל כָּל פְּרָסֵי־עֵטִים

עוֹרְכִים בְּנֵי־פַּיִט צַיִד

וְעַל כָּל פְּרָס הִנָּם עָטִים

כְּפֶרֶס אוֹ כְּעַיִט


 

הִתְחַיְּבוּת


״אָדוֹן סוֹפֵר, מָתַי תִּפְרַע

סוֹף־סוֹף הַחוֹב שֶׁל שְׂכַר־דִּירָה?״

– ״מִיָּד עִם בּוֹא הַהַמְחָאָה

הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל מִפְרָעָה,

שֶׁאֲקַבֵּל מִיַּד הַמּוֹ״ל,

אֲשֶׁר יַדְפִּיס רוֹמָן גָּדוֹל,

שֶׁאֶכְתְּבֶנּוּ בְּלִי דִּחוּי –

כְּשֶׁאֶמְצָא נוֹשֵׂא* רָאוּי!״


 

כָּךְ אוֹ כָּךְ – הַיְנוּ הָךְ


אִם אֶל סוֹפֵר כּוֹתְבִים בְּנֵי־נֹעַר

הוּא נֶאֱנָח כִּי הוּא מֻטְרָח;

וְאִם רֵיקָה תֵּבַת־הַדֹּאַר –

הוּא מִתְאוֹנֵן כִּי הוּא נִשְׁכַּח.


*


קוֹרֵא וָתִיק, בְּאֹרַח בִּישׁ,

נִתְקַל בְּשִׁיר פַּיְטָן חָדִישׁ.

קָרָא, קָרָא… בַּסּוֹף רָטַן:

״זֶה לֹא שִׁירָה: זֶה לֹא מוּבָן

קוֹרֵא חָדִישׁ וּ״מְעֻדְכָּן״

נִתְקַל בְּשִׁיר פַּיְטָן יָשָׁן.

קָרָא, קָרָא… בַּסּוֹף רָטַן:

״זֶה לֹא שִׁירָה: הַכֹּל מוּבָן


*


פַּיְטָן טוֹעֵן כִּי עֲרָפֶל

בְּשִׁירָתוֹ הוּא אוֹר אָפֶל

וְאִישׁ־בִּקֹּרֶת מִתְחַבֵּט

לִמְצוֹא בָּהּ קֶרֶן מִתְחַבֵּאת.


*


אִם אִישׁ־בִּקֹּרֶת בּוֹ בּוֹעֵט,

סוֹפֵר אוֹרֵב לוֹ עַד בּוֹא־עֵת* –

וּבְעֹנֶג רַב נוֹעֵץ בּוֹ עֵט*.

וְאָז הַלָּז… בּוֹ שׁוּב בּוֹעֵט.

מֻבְטָח לְבַעַל בְּעִיטָה

שֶׁהִיא תֻּחְזַר לוֹ בְּעִתָּהּ

כִּי בְּיָמֵינוּ שׁוּם נִבְעָט

אֵינוֹ נִרְתָּע, אֵינוֹ נִבְעָת.


*

אַוָּז נְפוּחַ־גַּאֲוָה

הִסְבִּיר לְכָל מַקְשִׁיב

כִּי אֶת מַחְזוֹת־שֶׁקְסְפִּיר כָּתְבָה

נוֹצַת אֲבִי־אָבִיו.


 

הָעוֹרֵךְ וְהַפַּיְטָן


– ״הַאִם שִׁירְךָ הוּא זֶה – אוֹ שֶׁמָּא

לְךָ עָזַר מְעַט אֵי־מִי?״

– ״לֹא, אֲדוֹנִי, אֶת הַפּוֹאֶמָה

אֲנִי חִבַּרְתִּי בְּעַצְמִי!״

– ״נִפְלָא! עֲדַיִן בְּאָזְנַי רָן

הֵד מִקְצָבָהּ הַנֶּהֱדָר!

וּבְכֵן, בָּרוּךְ הַבָּא, לוֹרְד בַּיְרוֹן,

שֶׁחֲשַׁבְתִּיךָ מֵת מִכְּבָר!״


 

אֲדִיבוּת


מַלְחִין צָעִיר מָסַר ״חִבֹּרֶת״

לִידֵי רוֹסִינִי לְבִקֹּרֶת.

הַלָּז עִיֵּן בָּהּ בִּקְפִידָה –

וּמִדֵּי פַּעַם קַד קִדָּה.

תָּמַהּ הָאִישׁ. סוֹף־סוֹף שָׁאַל הוּא:

״מַה מַשְׁמָעוּת קִדּוֹת הַלָּלוּ?״

וְהַמַּאֶסְטְרוֹ הָאָדִיב

חִיֵּךְ בְּנֹעַם וְהֵשִׁיב:

״מָה הַפְּלִיאָה? תָּמִיד דָּרַשְׁתִּי

בִּשְׁלוֹם רֵעִים וַחֲבֵרִים –

וּבְחִבּוּרְךָ הַזֶּה פָּגַשְׁתִּי

הֲמוֹן רֵעִים וּמַכָּרִים!״


 

חוֹבֵב נְגִינַת־חִנָּם


עָשִׁיר הִזְמִין כַּנָּר דָּגוּל

לָבוֹא לַאֲרוּחָה.

״אַגַּב״ – הוֹסִיף בְּקוֹל־הִתּוּל –

״מֻזְמָן גַּם כִּנּוֹרְךָ

– ״תּוֹדָה בִּשְׁמוֹ שֶׁל כִּנּוֹרִי״ –

עָנָה לוֹ הַכַּנָּר –

״לְצַעֲרִי, אוֹ לְאָשְׁרִי,

אֵין הוּא אוֹכֵל דָּבָר!״


 

מַנְגִּינָה מוֹדֶרְנִית


לֵץ שָׁמַע נִגּוּן חָדִישׁ.

״מְשֻׁנֶּה!״ – אָמַר הוּא חִישׁ:

״מַה מַכִּים אֶת הַפְּסַנְתֵּר?

הַמַּלְחִין אָשֵׁם יוֹתֵר!״


 

הַצַּיָּר וְהַסּוֹחֵר


צַיָּר רָאָה, כֵּיצַד סוֹחֵר,

אֲשֶׁר קָנָה בִּמְחִיר צָנוּעַ

אֶת צִיּוּרוֹ, אוֹתוֹ מוֹכֵר

בִּסְכוּם עָצוּם לִגְבִיר יָדוּעַ.

אוֹתָהּ שָׁעָה שָׁאַל סַקְרָן,

כֵּיצַד מַרְגִּישׁ הוּא הָאָמָּן?

הֵשִׁיב: ״כְּסוּס, אֲשֶׁר הִגִּיעַ

רִאשׁוֹן לַיַּעַד הַנִּדְרָשׁ,

וְהוּא רוֹאֶה אֶת הַגָּבִיעַ

מוּשָׁט כִּפְרָס אֶל הַפָּרָשׁ


 

שְׁתֵּי דַקּוֹת


עָשִׁיר בִּקֵּשׁ אָמָּן יָדוּעַ

שֶׁיְּצַיְּרוֹ – וְהַצַּיָּר,

כְּתֹם רִשּׁוּם מְהִיר־בִּצּוּעַ,

נָקַב שְׂכָרוֹ: מֵאָה דִינָר.

– ״שָׂכָר מֻפְרָז מְאֹד קָבַעְתָּ״ –

טָעַן הַגְּבִיר – ״הֲיִתָּכֵן?

אֶת הָרִשּׁוּם כֻּלּוֹ בִּצַּעְתָּ

בִּשְׁתֵּי דַקּוֹת בִּלְבַד, לֹא כֵן?״

– ״כֵּן, אַךְ כָּעֵת אֲנִי תּוֹבֵעַ

גַּם שְׂכַר שְׁנוֹת־פֶּרֶךְ אֲרֻכּוֹת,

אֲשֶׁר לִמְּדוּנִי לְבַצֵּעַ

רִשּׁוּם כָּזֶה בִּשְׁתֵּי דַקּוֹת!״


 

שְׁלֹשָׁה שׁוֹפְטִים


יְדִיד שָׁאַל בִּשְׁעַת שִׂיחָה

עִם מַחֲזַאי צָעִיר:

״הַאִם קִבְּלוּ אֶת מַחְזְךָ

בְּתֵאַטְרוֹן־הָעִיר?״

– ״שְׁלֹשָׁה שׁוֹפְטִים מֻנּוּ לַחְרוֹץ

אֶת מִשְׁפָּטוֹ כַּדָּת:

שְׁלָשְׁתָּם מָצְאוּ כִּי יֵשׁ לִקְצוֹץ

מַעֲרָכָה אַחַת!״

– ״מִתּוֹךְ שָׁלֹשׁ? וּבְכֵן, תֻּצַּג

מַתְכֹּנֶת מְקֻצֶּרֶת?״

– ״אֲבוֹי, כָּל אִישׁ מֵהֶם מָחַק

מַעֲרָכָה אַחֶרֶת


 

מְחָאוֹת־כַּפַּיִם


הַמַּחֲזַאי בַּהַצָּגָה

נִדְרַשׁ לָקוּם. מַדּוּעַ?

רָצוּ לָדַעַת: מִי הָגָה

רַעְיוֹן כָּל־כָּךְ גָּרוּעַ?


 

הַצָּעָה שֶנִּתְקַבְּלָה


עַל הַבָּמָה נִשְׁמַע חָרוּז

מִ״רִיצַ׳רְד הַשְּׁלִישִׁי״:

״סוּס! מַלְכוּתִי בִּמְחִיר שֶׁל סוּס!״ –

זָעַק גִּבּוֹר רָאשִׁי.

– ״אוּלַי יַסְפִּיק לְךָ חֲמוֹר?״ –

קָרָא צוֹפֶה לֵצָן.

מִיָּד הֵשִׁיב לוֹ הַגִּבּוֹר:

״בְּסֵדֶר! בּוֹא לְכָאן!״


 

כָּפִיל


שַׂחְקָן יָדוּעַ, עוֹלָמִי

נִקְלַע לְעִיר נִדַּחַת.

רָאוּהוּ ״הַמְלֶט״ מְקוֹמִי

וְזוּגָתוֹ גַם־יַחַד.

״הִנֵּה״ – לָחַשׁ לָהּ בַּחֲשַׁאי –

״כְּפִילִי הַמְפֻרְסָם:

הוּא מְשַׂחֵק אֶת תַּפְקִידַי

בְּכָל בִּירוֹת־עוֹלָם!״


 

בְּשׂוֹרָה


שַׂחְקָן טִלְפֵּן לִמְבַקֵּר:

״שָׁלוֹם! הַרְשֵׁנִי לְבַשֵּׂר

כִּי אֲשַׂחֵק, מֵעֶרֶב זֶה,

תַּפְקִיד חָדָשׁ בַּמַּחֲזֶה:

גִּבּוֹר רָאשִׁי שָׁבַר יָדוֹ –

וַאֲמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ!״

הַמְּבַקֵּר מִיָּד קָרָא:

״תּוֹדָה רַבָּה עַל אַזְהָרָה


 

תְּלוּנַת הַגַּנָּב

(מרוּסית)


גַּנָּב פָּרַץ בְּטֹרַח־פֶּרֶךְ

אֶל דִּירָתוֹ שֶׁל שַׂחֲקָן:

אוּלָם לַשָּׁוְא חִפֵּשׂ דְּבַר־עֵרֶךְ,

כִּי כָּל אָרוֹן הָיָה רֵיקָן.

עַל הַשֻּׁלְחָן – חֶשְׁבּוֹן, אִגֶּרֶת

וְעִתּוֹנִים שׁוֹנִים לָרֹב.

דִּירָה סְגוּרָה וּמְסֻגֶּרֶת –

וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, אֵין מַה לִגְנוֹב!

גַּם לְגַנָּב חֲבָל עַל מֶרֶץ.

״לַעֲזָאזֵל!״ – אָמַר הָאִישׁ:

״מֵאָז עוֹסֵק אֲנִי בְּפֶרֶץ,

עוֹד לֹא קָרָה מִקְרֶה כֹּה בִּישׁ!

כָּל עֲמָלִי עָלָה בַּתֹּהוּ.

כָּאן גָּר נוֹכֵל חֲסַר־מַצְפּוּן:

חִנָּם נוֹעֵל אֶת דִּירָתוֹ הוּא –

וְרַק מַחְטִיא אָדָם הָגוּן״.


 

מַשְׁקֶה אֲמִתִּי


שְׁנֵי שִׁקּוּיִים גָּמְעָה ״כּוֹכֶבֶת״

בְּתַפְקִידָהּ הַמְפֻרְסָם:

תְּחִלָּה – ״שַׁמְפַּנְיָה״ מְשַׁלְהֶבֶת

וּבַסִּיּוּם – קֻבַּעַת־סַם.

בְּכוֹס ״יֵינָהּ״ מָזְגוּ לָהּ מַיִם

הִתְרַעֲמָה הַשַּׂחְקָנִית:

בִּמְקוֹם מַשְׁקֶה אוֹחֵז־עֵינַיִם,

דָּרְשָׁה שַׁמְפַּנְיָה אֲמִתִּית.

הָאִימְפְּרֶסָר שָׁמַע בְּשֶׁלֶו

וְאַחַר־כָּך שָׁאַל: ״גְּבִרְתִּי

אִם אַתְּ כָּל־כָּךְ דּוֹחָה כָּל סֶלֶף,

תִּשְׁתִּי גַּם רַעַל אֲמִתִּי?״


 

מִפִּלְאֵי הַבָּמָה


אֶפְשָׁר לָמוּת גַּם פַּעֲמַיִם:

אֶת זֹאת מוֹכִיחַ כָּל שַׂחְקָן,

כְּשֶׁקָּהָל רְטֹב־עֵינַיִם

אַחַר ״מוֹתוֹ״ קוֹרֵא ״הַדְרָן


 

אוֹת לְטוֹבָה


בְּמַחֲזֶה פַנְטַסְטִי־טְרַגִי

הָיָה כָּלוּל גַּם פֶּלֶא מַגִי:

שָׂטָן הָיָה מוֹרִיד פִּתְאֹם

אֶת קָרְבָּנוֹ לְגֵיהִנֹּם:

בְּדֶלֶת־סֵתֶר, הַנִּפְתַּחַת

אֶל הַמַּרְתֵּף אֲשֶׁר מִתַּחַת,

נִבְלַע גִּבּוֹר־הַמַּחֲזֶה,

בִּדְרוֹךְ רַגְלָיו עַל פֶּתַח זֶה.

*


אֵרַע, מִפֶּגַע לֹא יָדוּעַ,

שֶׁהַשַּׂחְקָן נִשְׁאָר תָּקוּעַ:

גּוּפוֹ יָרַד אֶל הֶחָלָל –

אוּלָם רֹאשׁוֹ נוֹתַר מֵעָל.

הַכֹּל חָרְדוּ. אַךְ קוֹל שָׂמֵחַ

אֶת הַדְּמָמָה פִּתְאֹם פִּלֵּחַ:

״תּוֹדָה לָאֵל! בְּגֵיהִנֹּם

כְּבָר בִּשְׁבִילֵנוּ אֵין מָקוֹם


 

כָּל־כָּךְ מַהֵר?


פְּלוֹנִי אֵחֵר לְתֵאַטְרוֹן.

הַהַצָּגָה הִתְחִילָה –

וְהוּא הֻזְהַר בַּמִּסְדְּרוֹן

שֶׁלֹּא יִרְעַשׁ, חָלִילָה:

״הַס! בּוֹא בְּשֶׁקֶט לָאוּלָם!״ –

בִּקְּשׁוּ הַסַּדְּרָנִים.

– ״מָה?״ – הִתְפַּלֵּא הָאִישׁ הַתָּם:

״כֻּלָּם כְּבָר יְשֵׁנִים

המלצות קוראים
תגיות