רקע
חנניה ריכמן
תִּמְהוֹנִים – מִכָּל הַמִּינִים
xמוגש ברשות פרסום [?]
vעיון

 

חָכָם בַּלַּיְלָה


לָבַשׁ קַמְצָן אֶחָד פִּיזַ’מָה

בִּשְׁעַת לִיקּוּי־חַמָּה כְּלָלִי –

וְרָץ לִשְׁלוֹחַ טֶלֶגְרַמָּה –

בְּתַעֲרִיף מוּזָל – לֵילִי.


 

זְהִירוּת!

אֶת רוּת מָשַׁך אֶתְמוֹל הַחוּצָה

לִקּוּי־חַמָּה. אָמְרָה אִמָּה:

"הִזָּהֲרִי־נָא! לָךְ אָעוּצָה:

אַל תִּתְקָרְבִי אֶל הַחַמָּה!"


 

דַי לְחַכִּימָא…

כַּפְרִי זָקֵן צָבַר־לוֹ עשֶׁר.

רָצָה בָּחוּר מִכְּפָר אַחֵר

לִלְמוֹד מִפִּיו, בְּאֵיזֶה כּשֶׁר

זָכָה הָאִיש לְהִתְעַשֵּר.


“טוֹב!” – סָח הַסָּב: "הַטֵּה אָזְנַיִם!

אַךְ סִפּוּרִי הוּא דַּי אָרֹךְ.

לָכֵן, בֶּן־חֶמֶד, בֵּינָתַיִם

אֶת הַמָּאוֹר נוּכַל לַחְסוֹךְ!"


וְהוּא כִּבָּה הַנֵּר בַּחֶדֶר.

“וּבְכֵן” ­– אָמַר לוֹ הַבָּחוּר –

"תּוֹדָה רַבָּה! זֶה כְּבָר בְּסֵדֶר:

אֲנִי מֵבִין גַּם בְּלִי סִפּוּר!"


 

עֲרָפֶל


“בִּקַּרְתִּי פַּעַם” – סָח בַּדַּאי

"בְּעִיר הַמְעֻרְפֶּלֶת

יוֹתֵר מִלּונְדוֹן, בְּוַדַּאי,

וּמִכָּל עִיר בַּחֶלֶד!"


– “זֶה מְעַנְיֵן! מַה שֵׁם הָעִיר?” –

תָּהוּ הַשּׁוֹאֲלִים.

– "זֹאת לֹא יָכֹלְתִּי להכיר

מֵרֹב הָעַרְפִלִּים!"


 

תַּחֲרוּת גֻּזְמָאִים


דַּיָּגִים, שְׁלשׁה רֵעִים,

הִשְׁתַּבְּחוּ בְּ“מִבְצָעִים” –

וְהִפְלִיאוּ לְכַזֵּב

כְּמִנְהַג דַּיָּג־חוֹבֵב.


סָח רִאשׁוֹן, גֻּזְמַאי מֻבְהָק:

"דַּגְתִּי דָג – מַמָּשׁ עֲנָק!

בּוֹ קְטַנַּת הָעֲצָמוֹת

אֲרֻכָּה חָמֵשׁ אַמּוֹת!"


פְּנֵי שֵׁנִי לָבְשׁוּ לִגְלוּג:

"אֵין אַתָּה מֵיטִיב לָדוּג!

עֲנָקְךָ הוּא דָּג קָטָן

מוּל שְׁלָלִי – הַלִּוְיָתָן!"


הַשְּׁלִישִׁי סְקָרָם בְּבוּז

וְהִכְרִיז לְלֹא הִסּוּס:

“וְאֶצְלִי – לִוְיְתָנִים מְשַׁמְּשִים כְּפִתְיוֹנִים!”


 

תַּפְנוּק


תּוֹשַׁב־הָרִים יָצָא לְצַיִד

עִם בְּנוֹ הַנַּעַר, כַּמִּנְהָג.

בְּרֶדֶת לֵיל הַרְחֵק מִבַּיִת,

אֻלְּצוּ לָלוּן עַל הַר מֻשְׁלָג.


בְּלִי מְדוּרָה מֵחֹסֶר־דֶּלֶק –

עַל אֲדָמָה שָׁכְבוּ יַחְדָּו.

הַּבֵּן כִּדֵּר כַּדּוּר מִשֶּׁלֶג

וְשָׂם לוֹ “כַּר” מְרַאֲשׁוֹתָיו.


הִזְעִים פָּנָיו אֲבִי־הַּנַּעַר

וְלֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק:

סִלֵּק הַ“כַּר” – וְסָח בְּגַעַר:

“חֲדַל־נָא, בְּנִי, לְהִתְפַּנֵּק!”


 

הֲשָׁבַת אֲבֵדָה


הַכַּדּוּרֶגֶל – סְפּוֹרְט מוֹתֵח.

צוֹפֶה אֶחָד, חוֹבֵב־פוּטְבּוֹל,

בְּתַחֲרוּת הָיָה צוֹרֵחַ

קְרִיאוֹת־עִידּוּד בְּקוֹל גָּדוֹל


כְּשֶׁנִּצְרַד לָחַשׁ בְּפַחַד:

“אֲבוֹי, אִבַּדְתִּי אֶת הַקּוֹל!”

– “לֹא!” – הִרְגִּיעוֹ שְׁכֵנוֹ בְּנַחַת:

“הוּא כָּאן אֶצְלִי, בְּאֹזֶן־שְׂמֹאל!”


 

פְּרוֹפֶסּוֹר מְפֻזָּר


א

עַָמַד לִנְסוֹעַ אֵי־לְשָׁם

פְּרוֹפֶסּוֹר מְפֻזָּר –

וְעַל הַדֶּלֶת הוּא רָשַׁם

בְּגִיר: “אָשׁוּב מָחָר”.


אַךְ הוּא אֵחֵר לְרַכַּבְתּוֹ.

וְכַאֲשֶׁר חָזַר,

רָאָה פּתְאֹם כִּי עַל דַּלְתּוֹ

כָּתוּב “אָשוּב מָחָר”.


– “חֲבָל! מַרְגִּיז הוּא הָעִנְיָן!” –

רָטַן הַמְפֻזָּר.

וְהוּא יָצָא מִן הַבִּנְיָן,

כְּדֵי לָשׁוּב מָחָר.


ב

וְעוֹד סֻפַּר בּוֹ מַעֲשֶׂה.

חָלָה הַמְפֻזָּר.

וּבְכֵן, שָׁכַב הוּא מְכֻסֶה

עַל כֶּסֶת וְעַל כָּר.


הַמְשָׁרֵת הַקַּפְּדָנִי

בִּשְֹּרוֹ כְּנִמּוּסוֹ:

"בָּא הָרוֹפֵא אֶל אֲדוֹנִי!

מֻתָּר לְהַכְנִיסוֹ?"


– “לֹא, לֹא!” – עָנָה הָאִישׁ – "לֹא, לֹא!

אֱמוֹר לוֹ כִּי עַכְשָׁו

לִי אֵין יְכֹלֶת לְקַבְּלוֹ:

נָפַלְתִּי לְמִשְׁכָּב!"


 

אִישׁ מַדָּע בְּמִסְעָדָה


רָגַז פְּרוֹפֶסּוֹר מְפֻזָּר:

"שָׁעָה שְׁלֵמָה הִמְתַּנְתִּי!

מָתַי תָּבִיא סוֹף־סוֹף, מֶלְצַר,

הָאֹכֶל שֶׁהִזְמַנְתִּי?


חַכֵּה! אוּלַי… הוּא לֹא הֻזְמַן?

מוּזָר מְאֹד… אַךְ לֹא!

עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי כִּי מִזְּמַן

גָּמַרְתִּי לְאָכְלוֹ!”

 

מַעֲשֶׂה בְּמִטְרִיָּה


חָזַר פְּרוֹפֶסוֹר לְבֵיתוֹ.

“רְאִי, יַקִּירָתִי!” –

אָמַר, גֵּאֶה, לְזוּגָתוֹ:"הִנִּה מִטְרִיָּתִי!


תָּמִיד נָזַפְתְּ בִּי – וְהוֹעִיל

לִקְחֵךְ, סוֹף־סוֹף, הַיּוֹם:

לֹא עֲזַבְתִּיהָ כָּרָגִיל,

שֹׁמַרְתִּיהָ עַד הֲלוֹם!"


אִשְׁתּוֹ פָּרְצָה בִּצְחוֹק אַדִּיר

יָפֶה מְאֹד ­– אֲבָל…

הַיּוֹם יָצָאתָ אֶל הָעִיר

בְּלִי מִטְרִיָּה בִּכְלָל!"


 

פְּרָטִים מְלֵאִים


פְּלוֹנִי, פְּרוֹפֶסוֹר מְפֻזָּר –

רִכְבּוֹ פָּגַע בְּרֶכֶב זָר.


סָח הַפְּרוֹפֶסּוֹר: "אֲדוֹנִי,

תַּקֵּן הַכֹּל עַל חֶשְׁבּוֹנִי!


מָחָר טַלְפֵּן לִי אֶת הַסְּכוּם –

וּתְקַבֵּל אֶת הַתַּשְׁלוּם!"


הֶרְאָה הָאִישׁ יַשְׁרוּת־לִבּוֹ –

וֱשׁוּב הִתְנִיעַ אֶת רִכְבּוֹ.


מֵאֲחוֹרָיו שָׁמַע צְרִיחָה:

“וּמַה מִסְפַּר טֶלֶפוֹנְךָ?”


מִיָּד קָרָא בִּמְלוֹא־גָרוֹן:

“תִּמְצָא בְּסֵפֶר־טֶלֶפוֹן!”

– “וּמַה שִׁמְךָ?” – הוֹסִיף לִזְעוֹק

קוֹל קָרְבָּנוֹ לְמֵרָחוֹק.


– “אֶת שְׁמִי” – צָעַק הַמְפֻזָּר –

תִּמְצָא כְּנֶגֶד הַמִּסְפָּר!"


 

שְׁלִישִיָּה מְפֻזֶּרֶת


שְׁלֹשָה רֵעִים מְפֻזָּרִים

חִכּוּ יַחְדָּו לְבוֹא רַכֶּבֶת.

בֵּינְתַיִם שִׂיחַ־חֲבֵרִים

עוֹרֵר בֵּינָם פְּלֻגְתָּא נִלְהֶבֶת


לֹא חָשׁ הַקֹּמֶץ הַנִּסְעָר

כִּי הָרַכֶּבֶת כְּבָר הִגִּיעָה

חָלְפָה דַקָּה – וְהַקַּטָּר

שְׁרִיקַת־פְּרִידָה חַדָּה הִשְׁמִיעַ.

מְבֹהָלִים, מְבֻלְבָּלִים,

קַפְצוּ־זִנְּקוּ שְלָּשְׁתָּם קָדִימָה

אֶחָד נִתְקַל בְּמִכְשׁוֹלִים –

אַךְ שְׁנֵי רֵעָיו הִגִּיעוּ פְּנִימָה.


עָגְמַת הָאִישׁ הָיְתָה רַבָּה.

צוֹפֶה לֵצָן אַָמַר לוֹ: "אֶחָא,

אַל תִּצְטַעֵר – אַךְ לְהַבָּא

לְמַד לָרוּץ כִּשְנֵי רֵעֶיךָ!"


– “אֲבוֹי!” – הֵשִיב לוֹ בְּלִי לִכְעוֹס –

"לֹא רַק אֲנִי בִּישׁ־גַּד הִנֵּנִי!

רֵעַי נָסְעוּ מֵרֹב בֻּלְמוֹס:

הֵם בָּאוּ רַק לְלַוּוֹתֵנִי!"


 

בִּמְחִיר מָלֵא


פְּלוֹנִי רָאָה חָתוּל מַפְלִיא –

פְּאֵר הַמִּין הַחֲתוּלִי,

אוֹתוֹ נָשָׂא עַל הַכַּפַּיִם

בַּרְנַשׁ מוּזָר – “הֲתִמְכְּרוֹ?”

“אֶמְכּוֹר”. – “וּמַהוּ מְחִירוֹ?”

– אַלְפַּיִם לִירוֹת".

– מָה??? – אַלְפַּיִם!"


הָאִישׁ צָחַק: “אַלְפַּים לִ”י –

זֶה קְצָת בְּיֹקֶר בִּשְבִילִי!"

*

בְּעֹוד שָׁבוּע הוּא פָּגַשׁ

בִּרְחוֹב־הָעִיר אוֹתוֹ בַּרֱנַשׁ.


בִּמְקוֹם חָתוּל עַל הַכַּפַּיִם

נָשָׂא הַפַּעֶם כְּלַבְלַבַּיִם.


“הֵיכָן אוֹתוֹ חָתוּל יָקָר?” –

שָׁאַל הָאִישׁ. – “הוּא כְּבָר נִמְכַּר!”


– " בְּאֵיזֶה סְכוּם? אֱמוֹר בְּלִי סֶלֶף!"

– “אַלְפַּים לִ”י! – עָנָה בְּשֶלֶו.


– בִּמְזֻמָּנִים כַּדָּת וָדִין?"

– "לֹא, בִּסְחוֹרַת־הַחֲלִיפִין:


בִּשְׁנֵי כְּלָבִים: בְּעַד כֹּל כֶּלֶב

דָּרַשׁ מוֹכְרָם מִמֶּנִּי אֶלֶף!"


 

מַעֲשֶׂה בְּעוּגָה


פְּלוּנִי הִזְמִין בְּהַקְפָּדָה

עוּגָה לְיוֹם־הוּלֶדֶת –

בְּמִין תַּבְנִית מְיֻחָדָה,

עִם כְּתֹבֶת מְיֻחֶדֶת:


שָׁלֹש מִלִּים בִּשְׁתֵּי שוּרוֹת:

“מֵיטַב־בְּרָכוֹת לְגָד” –

בְּאוֹתִיּוֹת מְרֻבָּעוֹת,

בִּ“דְפוּס”־הַשּׁוֹקוֹלַד!

*

הָאִישׁ חָזַר בְּבוֹא הָעֵת –

וְהָעוּגָה מוּכֶנֶת.

הַמִּגְדָּנַאי אָמַר: "הַבֵּט,

כַּמָּה הִיא מְצֻוּיֶּנֶת!"


אַךְ הַמַּזְמִין עִקֵּם שְׂפָתָיו:

"טָעוּת: הָאוֹתִיּוֹת –

הֵן עֲגֻלּוֹת, מִסּוּג־שֶׁל־כְּתָב,

וְלֹא מְרֻבָּעוֹת!"


אַף כִּי תָּמַהּ הִַּמִּגְדָּנַאי

עַל הַקְפָּדָה מוּזֶרֶת,

טָעַן הָאִישׁ: "הַתְּנַאי הוּא תְּנַאי!

עֲשֵׂה עוּגָה אַחֶרֶת!"


– טוֹב! בּוֹא בְּעוֹד שָׁלֹש שָׁעוֹת!"

הוּא שָׁב כְּתֹם הַזְּמַן.

“הָאוֹתִיּוֹת – מְרֻבָּעוֹת!” –

חִיֵּך לוֹ הַזַּבָּן.


מִשֶּׁתִּקֵּן אֶת הַ“שְּׁגָגָה”

שָׁאַל אֶת לָקוֹחוֹ הוּא:

"וַדַּאי, חֲתַן־הַחֲגִיגָה –

קַפְּדָן מֵאֵין כָּמוֹהוּ?"


הָאִישׁ עָנָה לוֹ: "זֶה אֲנִי

חֲתַן־הַחֲגִיגָה!"

וְכָאן הִתְחִיל הַתִּמְהוֹנִי

לִזְלוֹל אֶת הָעוּגָה.


 

סְגֻלָּה לְבִטָּחוֹן


לִקְרַאת מַסָּע הֻדְרַךְ אִישׁ־חֶלֶם:

"הַקְפֵּד לִבְחוֹר לְךָ קָרוֹן:

עִקַּר סִכּוּן נִתּוּק וָהֶלֶם –

הוּא בַּקָּרוּן הָאַחֲרוֹן!"


עָנָה הָאִישׁ אַחַר מַחְשֶׁבֶת:

"אִם כֹּה בִּישׁ־גַּד אוֹתוֹ קָרוֹן,

מוּטָב לִשְׁלוֹח כָּל רַכֶּבֶת

בְּלִי הַקָּרוֹן הָאַחֲרוֹן!"


 

אָפְנָה חֲדִישָׁה


שָׁאֲלוּ אִישׁ־חֶלֶם: "אֶחָא!

מִי בִּלְבֵּל אֶת נְעָלֶיךָ?

זוֹ לְזוֹ אֵינָהּ דּוֹמָה:

זוֹ שְׁחוֹרָה – וְזוֹ חוּמָה!"


“כֵּן” – עָנָה הָאִיש – "סוֹבֵרְנִי,

זֶה חִדּוּש־אָפְנָה מוֹדֶרְנִי:

כּי בַּבַּיִת יֵש לִי זוּג

בְּדִיּוּק מִזֶּה הַסּוּג!"


 

תְּלוּנָה


אִישׁ סִפֵּר בְּעַצְבָּנוּת

בְּמַחְלֶקֶת־הַבְּרִיאוּת:


"שְׁנֵי אַחִים לִי. בִּרְשוּתֵנוּ

יֵשׁ רַק חֶדֶר לִשְׁלָשׁתֵּנוּ.


אָח אֶחָד – לוֹ שְׁנֵי כְּלָבִים.

לַשֵּׁנִי ­– שְׁלשָׁה קוֹפִים.


אֵין אֲוִיר – מַחְנִיק בַּחֶדֶר.

בוֹאוּ חִישׁ – עֲשׂוּ בּוֹ סֵדֶר!"


שְׁאָלוּהוּ: "וְכִי אֵין

חַלּוֹנוֹת בַּחֶדֶר?" – “כֵּן!”


– אָז פָּשׁוּט הָעֵסֶק, אֶחָא:

פְּתַח אֶת כָּל חַלּוֹנוֹתֶיךָ!"


– “מָה?” – זָעַק הָאִישׁ בִּדְוַי:

“לְאַבֵּד אֶת שֵׁשׁ יוֹנַי?”


 

רִיב־חֲלֻקָּה


“עַל מַה חוֹלֵם אַתָּה בַּלֵּיל?”

כָּךְ אֶת אָסָף שָׁאַל יוֹאֵל.

– "אֶתְמוֹל חָלַמְתִּי כִּי שִׁלֵּם

לִי שַׂר־כְּסָפִים מִילְיוֹן שָׁלֵם:


זֶה בִּשְׁבִילוֹ דָבָר קָטָן:

וּבְכֵן, בִּקַּשְׁתִּי – וְנָתַן!"


– "שְׁמַע, הֲתִתֵּן מִן הַמִּלְיוֹן

דְּבַר־מָה גַּם לִי – יְדִיד אֶבְיוֹן?"


– “לֹא! מַה פִּתְאֹם?” – “מָנָה זוּטָה!”

– “לֹא, יַקִּיִרי – אַף לֹא פְּרוּטָה!”


– "הֲרֵי אֲנִי לְךָ, אָסָף,

יְדִיד וָתִיק! – אַךְ לֹא שֻתָּף!"


– “הוֹ, קַמְּצָנוּת – תִּפַּח רוּחָהּ!”

– "יוֹאֵל, עָזְבֵנִי בִּמְנוּחָה:


כְּשֶׁאַתָּה תִּהְיֶה חוֹלֵם,

בַּקֵּשׁ לְךָ מִילְיוֹן שָׁלֵם!


 

רִפּוּי עַצְמִי


קָרָא אַחַד הַתִּמְהוֹנִים

סִפְרֵי־הָרְפוּאָה –

וְ“הִתְרַפֵּא” בְּמַתְכּוֹנִים

קְלוּטִים מִן הַקְּרִיאָה.

אַָמַר לֵצָן: "מַחֲלָתוֹ

עוֹדֶנָּה סוֹד כָּמוּס –

אַךְ, בּוַדַּאי, סִבַּת מוֹתוֹ

תִּהְיֶה… טָעוּת שֶׁל דְּפוּס.

המלצות קוראים
תגיות