“מי?” שירי ש. שלום. הוצאת “מוריה”, תר"ץ

“על אשר לא כאן” (שירי ש. שלום)

רוח מסתורין מרחפת על פני שירתו של ש. שלום. אם נושבת היא מהרי צפת או היא באה מאירופה המערבית, ואם מזיגת השתיים היא – יש בכוחה להעמיק את הישר ולרוממו.

פעמים קל מגעו בתעלומה, כאילו חושש הוא להחרידה, להניס אותה ואינו רוצה אלא לצרף את קול זמרו “לאלם החי”:

עֶרֶב בְּהִתְלַקֵּחַ

נִיצוֹצוֹת בָּהָר

הוֹלֵךְ אֶחָד מִתּוֹכִי

אֶל נוֹפֵי אַל-שׁוּב.

אַדַרְתּוֹ – עֲנָנָה,

תִּמְהוֹנוֹ כַּיָּם.

אֲנִי שַׁח אַחֲרֵי רוּחוֹ

עִם דֶשֶׁא וּדמִי.

אֲנִי זוֹעֵק בְּאֵין הֶגֶה

וְהוּא רוֹמֵז בְּאֵין נִיד,

וְהֵד פַּעֲמֵי מֶרְחַקָּיו

גֹּוֵעַ בִּי עַד

ופעמים מר-נפש הוא ומבקש להסיר את הלוט, עם בורא עולם ומשוֵע אליו:

אַךְ לִבֵּנוּ, לִבֵּנוּ קָרוּעַ

וְאַתָּה – אֱלֹהִים!

ויודע הוא את ההודיה על הכאב, קדושו; ויודע הוא גם שמחת-פתאום, הקורנת מבפנים:

פִּתְאֹם נָקִיץ מִּשְּׁנָתֵנוּ בַּלֵּילוֹת

וּבָנוּ – הָאוֹרָה.

וּבְכַפֵּינוּ הַשְּׁתַּיִם עַל לוּחַ לִבֵּנוּ

נַחַבֵּק הָעוֹלם.

צורת שירי ש. שלום ראוּיה שיעמדוּ עליה בפרטות. גדושת סמלים היא מבלי להאפיל, רבת משקל בקלוּתה וערֵבת-לחן. אך לעיתים קמה בך כעין רוגזה עליו, על אשר נועם הלחן פוגם בחשיבות התוכן ומרפה את מתיחותה הדרמתית של האמוציה המיסטית. אותו רגע נדמה כי על המופלא ממך צריך לדבר בניבים אפלים וכבדי תנועה, בניבים נבוכים במבוכתנו בפני חידת ההויה.

תר"ץ