בַּבֹּקֶר נָתְנָה אִמָּא לְעֵרָן כָּרִיךְ קָטָן וְאָמְרָה: “אַל תִּשְׁכַּח לֶאֱכֹל אֶת הַכָּרִיךְ בְּבֵית־הַסֵּפֶר!”

“טוֹב,” עָנָה וְהִכְנִיס אֶת הַכָּרִיךְ אֶל יַלְקוּטוֹ.

הַכָּרִיךְ הַקָּטָן נִכְנַס אֶל הַיַּלְקוּט כְּשֶׁהוּא עָטוּף בִּנְיָר שָׁקוּף וּמִיָד אָמַר לַסְּפָרִים, לַמַּחְבָּרוֹת

וְלַקַּלְמָר: “זוּזוּ, זוּזוּ הַצִּדָּה, אֲנִי צָרִיךְ מָקוֹם. פַּנוּ לִי מָקוֹם בַּיַּלְקוּט.”

וּכְשֶׁלֹא מִהֲרוּ לְפַנוֹת לוֹ מָקוֹם, הוֹסִיף: “הִזָהֲרוּ! אֲנִי יָכוֹל לְלַכְלֵךְ: עַל עֲטִיפָתִי נִשְׁאֲרָה קְצָת חֶמְאָה מִן הַכָּרִיךְ שֶׁל אֶתְמוֹל וַאֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בְּעֶזְרָתָהּ כְּתָמִים גְּדוֹלִים שֶׁל שֻׁמָן!”

הַסְּפָרִים וְהַמַּחְבָּרוֹת רָטְנוּ וְזָזוּ הַצִּדָּה וְאִלוּ הַיַּלְקוּט אָמַר בְּלִבּוֹ – “חַכֵּה חַכֵּה, כָּרִיךְ קָטָן וְחָצוּף שֶׁכְּמוֹתְךָ, חַכֵּה וְתִרְאֶה!”

לֹא לְחִנָם אָמַר זֹאת הַיַּלְקוּט. בְּצִדּוֹ הַיְמָנִי הָיָה חוֹר, חוֹר גָּדוֹל וּמְכֹעָר. הַחוּטִים נִקְרְעוּ וּמִבַּעַד לַחוֹר אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הָרְחוֹב.

וְכַאֲשֶׁר עָבַר עֵרָן אֶת תֵּבַת־הַמִּכְתָּבִים הָאֲדֻמָּה קָפַץ הַיַּלְקוּט קְפִיצָה גְדוֹלָה וְאֶת הַכָּרִיךְ הַקָּטָן הִפִּיל עַל הַמִּדְרָכָה.

הַכָּרִיךְ הַקָּטָן נֶאֱנָח מִכְּאֵב. לֶחְיוֹ הָאַחַת סָפְגָה חֲבָטָה וְעַל הַשְׁנִיָה עָלָה כֶּתֶם אֲבַק שָׁחֹר. בְּעֶצֶב הִתְבּוֹנֵן בַּיַּלְקוּט הַמִּתְרַחֵק וְשָׁמַע אוֹתוֹ אוֹמֵר: “לְלַכְלֵךְ חָפַצְתָּ? חָצוּף קָטָן שֶׁכָּמוֹךָ. לְלַכְלֵךְ?”

וְאֶת הַסְּפָרִים וְאֶת הַמַּחְבָּרוֹת רָאָה מְצִיצִים מִתּוֹךְ הַיַּלְקוּט וְלוֹחֲשִׁים: “שׁוּב אֵין אָנוּ מְפַחֲדִים מִמְךָ, כָּרִיךְ קָטָן, וּמִפְּנֵי הַכְּתָמִים שֶׁל שֻׁמָן עַל עֲטִיפוֹתֵינוּ!”

וְהוּא נֶעֱלַב וְשָׁתַק.

לֹא עָבַר זְמַן רַב וְאִשָׁה גּוּצָה, שֶׁסַּל יְרָקוֹת גָּדוֹל בְּיָדָהּ, חוֹלֶפֶת לְתֻמָהּ לְיַד הַכָּרִיךְ. עֲטִיפָתוֹ הַשְּׁקוּפָה נוֹצֶצֶת מוּלָהּ וְהִיא טוֹעָה וְחוֹשֶׁבֶת אוֹתוֹ לְאַרְנַק־כֶּסֶף קָטָן. הִיא מִתְבּוֹנֶנֶת בּוֹ מִבַּעַד לַמִּשְׁקָפַיִם הַגְּדוֹלִים וְאוֹמֶרֶת: “סוֹף סוֹף מָצָאתִי גַם אֲנִי מְצִיאָה שֶׁל מַמָשׁ!”

וְהִיא מִתְכּוֹפֶפֶת בִּמְהִירוּת, חוֹטֶפֶת אֶת הַכָּרִיךְ הַקָּטָן וְטוֹמֶנֶת אוֹתוֹ בְּתוֹךְ סַלָהּ הַגָּדוֹל.

הַכָּרִיךְ הַקָּטָן נִתְקַע בֵּין צְנוֹן בַּעַל רֵיחַ

בִּלְתִּי־נָעִים, וּבֵין שְׁתֵּי עַגְבָנִיּוֹת רְקוּבוֹת מְעַט, אֲשֶׁר נִקְנוּ בַּחֲצִי הַמְחִיר.

“אָיֹם!” הוּא חוֹשֵׁב, “עָלַי לָצֵאת מִכָּאן וִיהִי מָה!”

אָךְ הַסֵּבֶל אֵינוֹ נִמְשָׁךְ זְמַן רַב. הָאִשָׁה סַקְרָנִית מְאֹד לָדַעַת כַּמָה כֶּסֶף טָמוּן בָּאַרְנָק שֶׁעָלָה בְּחֶלְקָהּ, וּמִיָד בְּהַגִּיעָהּ אֶל הַסַּפְסָל שֶׁבִּקְצֵה הַמִּדְרָכָה, הִיא יוֹשֶׁבֶת, שׁוֹלֶפֶת אֶת הַכָּרִיךְ הַקָּטָן מִתּוֹךְ הַסַּל וּמַתְחִילָה לְהַפְשִׁיט אֶת עֲטִיפָתוֹ וּלְמַשֵּׁשׁ בְּתוֹכוֹ.

וְהִנֵה, אֵיזוֹ אַכְזָבָה! מִתּוֹךְ הַנְּיָר מְצִיצוֹת אֵלֶיהָ שְׁתֵּי פְּרוּסוֹת לֶחֶם קְטַנּוֹת וּבֵינֵיהֵן פֶּלַח בֵּיצָה לָבָן וְנוֹצֵץ.

הִיא זוֹרֶקֶת בְּכַעַס אֶת הַכָּרִיךְ וְאוֹמֶרֶת: “חֻצְפָּה שֶׁכָּזֹאת!”

וְהוֹלֶכֶת.

שְׁעַת־הַצָּהֳרַיִם הִגִּיעָה. הַמִּשְׂרָדִים נִסְגְּרוּ וְהַפְּקִידִים הָרְעֵבִים מְמַהֲרִים לְבָתֵּיהֶם. אִישׁ שָׁמֵן עִם תִּיק שָׁחֹר בְּיָדוֹ חָצָה אֶת הָרְחוֹב וְהִבְחִין בַּכָּרִיךְ.

הוּא תָּפַשׂ בּוֹ בְּחֵשֶׁק, פִּיו נִפְעַר בְּתֵאָבוֹן וְהוּא הִתְכּוֹנֵן לִבְלֹעַ בְּבָת אַחַת אֶת הַכָּרִיךְ הַקָּטָן.

וְהַכָּרִיךְ הַקָּטָן רוֹעֵד וּמִתְפַּתֵּל בְּתוֹךְ הַיָּד הַשְּׁמֵנָה. שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שִׁנַיִם לְבָנוֹת וּגְדוֹלוֹת מִתְקָרְבוֹת אֵלָיו וּבֵינֵיהֶן חָלָל אָפֵל וּמַפְחִיד – הִנֵה, הִנֵה – הוּא חוֹשֵׁב, יִסָּגֵר עָלַי הַפֶּה הַנּוֹרָא, אֲנִי אֵעָלֵם בְּתוֹכוֹ, אֵעָלֵם לְגַמְרֵי – – –

אַךְ לְפֶתַע הִבְחִין הָאִישׁ בִּשְׁנַיִם מִידִידָיו הוֹלְכִים לְמוּלוֹ. הוּא הִתְבַּלְבֵּל, הֶעֱוָה אֶת פָּנָיו וְקָרָא: “לִכְלוּךְ!”

וְאַחַר הִסְתִּיר אֶת הַכָּרִיךְ וְחָשַׁב: “מַה לַעֲשׂוֹת בּוֹ?”

וְהַכָּרִיךְ שׁוֹתֵק. הֵם הוֹלְכִים יַחְדָּו עַד שֶׁמַּגִּיעִים אֶל קַבְּצָן הַיּוֹשֵׁב בְּפִנַת הָרְחוֹב וּמְצַפֶּה לִנְדָבָה.

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הַחִיּוּךְ הַמִּתְפַּשֵּׁט בְּפָנָיו שֶׁל הָאִישׁ הַשָּׁמֵן.

הַקַּבְּצָן מִתְכּוֹנֵן לְקַבֵּל נְדָבָה הֲגוּנָה וּפוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ כְּשֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל מַזָּלוֹ הַטּוֹב.

מַה רַבָּה הָיְתָה אַכְזָבָתוֹ כַּאֲשֶׁר, בִּמְקוֹם לְהוֹצִיא אֶת הָאַרְנָק, שָׂם הָאִישׁ אֶת הַכָּרִיךְ הַמְּלֻכְלָךְ בְּיָדוֹ וְאָמַר: “אֱכֹל, יְדִידִי, בְּתֵאָבוֹן!”

וְהָלַךְ.

צַעַר גָּדוֹל תָּקַף אֶת הַקַּבְּצָן, הוּא מַבִּיט בַּכָּרִיךְ וְאוֹמֵר:

“לוּ קִבַּלְתִּי מְעַט כֶּסֶף בִּמְקוֹמְךָ, הָיִיתִי יָכוֹל לָלֶכֶת לִקְנוֹת לִי דְּבַר־מַה הָגוּן יוֹתֵר.”

אַךְ בִּהְיוֹתוֹ כֹּה רָעֵב חָשַׁב, כִּי גַם כָּרִיךְ מְלֻכְלָךְ טוֹב מִלֹא־כְלוּם. פָּרַשׂ אֶת מִטְפַּחְתּוֹ הַקְרוּעָה וְהֵכִין עַצְמוֹ לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחָתוֹ הַדַּלָּה.

חַבוּרָה שֶׁל תַּיָּרִים הִתְקָרְבָה אֶל פִּנַת הָרְחוֹב. הַקַּבְּצָן הִבְחִין בָּהֶם וּמִיָד אוֹרוּ עֵינָיו.

“הִנֵה אוּכַל לְקַבֵּץ כֶּסֶף רַב!”

וְהוּא מַסְתִּיר אֶת הַכָּרִיךְ, עוֹטֵף אֶת פָּנָיו בְּבִגְדוֹ הַיָּשָׁן, פּוֹשֵׁט יָדוֹ קָדִימָה וְקוֹרֵא בְּקוֹל בּוֹכִים: “רַחֲמוּ, רַחֲמוּ עַל אָדָם רָעֵב!”

הַכָּרִיךְ הַקָּטָן מֵצִיץ מִפִּנָּתוֹ, דְּמָעוֹת בְּעֵינָיו וְהוּא חוֹשֵׁב: “אוֹי לִי, שֶׁאֲפִלּוּ קַבְּצָן מִסְכֵּן מוֹאֵס בִּי!”

אוֹתוֹ זְמַן עוֹבֵר כַּלְבּוֹ שֶׁל עֵרָן אֶת פִּנַת הָרְחוֹב, מֵרִיחַ פֹּה וְשָׁם וּלְפֶתַע מוֹצֵא אֶת הַכָּרִיךְ – כָּרִיךְ שָׁלֵם – נוֹטֵף חֶמְאָה וּמְעוֹרֵר תֵּאָבוֹן!

הוּא מִתְקָרֵב בְּשֶׁקֶט, תּוֹפֵשׂ אֶת הַכָּרִיךְ בְּפִיו וְנֶעְלָם.

הַתַּיָּרִים עָבְרוּ, אֶת כָּל הָרְחוֹב מִלְּאוּ בְּפִטְפּוּטֵיהֶם וְאֶל הַקַּבְּצָן הַמִּסְכֵּן לֹא שָׂמוּ לֵב. דְּמָעוֹת עָמְדוּ בְּעֵינָיו וְהוּא אָמַר לְעַצְמוֹ: “לְפָחוֹת נִשְׁאַר לִי הַכָּרִיךְ.”

וְהִנֵה גַם הַכָּרִיךְ נֶעְלָם.

שִׁנַיִם חַדוֹת נִנְעֲצוּ בַּבָּשָׂר שֶׁל הַכָּרִיךְ הַמִּסְכֵּן וְהוּא אָמַר לְעַצְמוֹ: “אָכֵן בָּא סוֹפִי!”

אַךְ הַכֶּלֶב רָץ, בְּפִיו הַכָּרִיךְ, הָרִיר נוֹזֵל וּמַשְׁאִיר פַּס לָבָן עַל פַּרְוָתוֹ הַחוּמָה.

רָץ הַכֶּלֶב, רָץ, וְאַחֲרָיו כָּל כַּלְבֵי הָרְחוֹב נוֹבְחִים וְקוֹרְאִים: “הַב־הַב, הַב גַם לָנוּ נֵתַח מִן הַמְּצִיאָה שֶׁמָּצָאתָ!”

וְהוּא נִמְלַט אֶל הַבַּיִת כְּדֵי לֶאֱכֹל לְבַדוֹ אֶת הַכָּרִיךְ.

וְהִנֵה בְּפִנַת הַמִּטְבָּח נִמְצֵאת, כּמוֹ בַּחֲלוֹם, צַלַּחַת עֲמֻקָּה וּגְדוֹלָה, מְלֵאָה עֲצָמוֹת, שְׁיָרֵי אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם, וְרֵיחַ מֻפְלָא מְמַלֵּא אֶת הַבַּיִת. הַכֶּלֶב עוֹזֵב אֶת מְצִיאָתוֹ וּמְמַהֵר אֶל הָאֲרוּחָה הַשְּׁמֵנָה.

וְאִלוּ הַכָּרִיךְ נוֹתַר בַּאֲפִיסַת־כֹּחוֹת עַל הַרִצְפָּה וּמְמַלְמֵל: “אָמְנָם נִקְרְעָה הָעֲטִיפָה, גַם הַבֵּיצָה נָפְלָה וְגַם הַחֶמְאָה נָמַסָּה וְאֵינֶנָּה – אֲבָל, סוֹף סוֹף, חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה!”

וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּקֶרַע הַנְיָר הַשָּׁקוּף וְנִרְדָּם מִיָד.

הִגִיעַ עֶרֶב. אִמוֹ שֶׁל עֵרָן עָבְרָה לְיַד הַכָּרִיךְ הַיָּשֵׁן, הֵרִימָה אוֹתוֹ וְקָרְאָה: “עֵרָן, עֵרָן, בּוֹא תִּרְאֶה, הִנֵה הַכָּרִיךְ אֲשֶׁר שָׁכַחְתָּ לָקַחַת בַּבֹּקֶר לְבֵית־הַסֵּפֶר!”

וְעֵרָן בָּא, מֵרִים אֶת הַכָּרִיךְ, מִתְבּוֹנֵן בּוֹ מִצַד אֶל צַד וְשׁוֹאֵל:

“לָמָה הַנְּיָר קָרוּעַ?”

“לָמָה אֵינֶנָּה הַבֵּיצָה?”

“הֵיכָן הַחֶמְאָה? וְכֵיצַד הִתְלַכְלֵךְ הַכָּרִיךְ?”

וּבֶאֱמֶת, כֵּיצָד הִתְלַכְלֵךְ הַכָּרִיךְ?

הַיַּלְקוּט אֲשֶׁר נִמְנֵם עַל הַכִּסֵא בְּשֶׁקֶט, פָּקַח עַיִן אַחַת אֶל הַכָּרִיךְ. שׁוֹתֵק וְאֵינוֹ מְסַפֵּר דָּבָר.

וְאִלוּ הַמַּחְבָּרוֹת וְהַסְּפָרִים מְצִיצִים אֵלָיו וְלוֹחֲשִׁים:

“כָּרִיךְ קָטָן, כָּרִיךְ קָטָן, הַאִם לָמַדְתָּ מַשֶּׁהוּ בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם? אָנוּ מְקַוִּים, כִּי בַּפַּעַם הַבָּאָה, כַּאֲשֶׁר תִּכָּנֵס אֶל הַיַּלְקוּט, תִּתְנַהֵג קְצָת יוֹתֵר בְּנִימוּס!”

וְהֵם חוֹזְרִים אֶל תּוֹךְ הַיַּלְקוּט כְּדֵי לָנוּחַ וּלְהַחֲלִיף כֹּחַ לִקְרַאת יוֹם הַמָּחָר.